שאלות בנושא: ישיבה

אני מתבטל בישיבה

אני בחור שההורים שלי חוזרים בתשובה מאז שהייתי קטן לא סבלתי את הדת עברתי 4 תלמודי תורה בכל אחד הייתי מופנם בצורה קיצונית כיוון שההורים שלי היו מאוד קיצוניים אני תמיד הייתי צריך להתווכח עם החברים על למה אני נראה ככה (עם פאות ענקיות בלי פוני כפתור סגור) למרות שבלב בכלל לא רציתי להיות יהודי כשהגעתי לבר מצווה עשיתי מעשה הכי מוזר שיכול להיות ולמרות שאבא שלי חובש כובע קנייטש וחליפה קצרה לבשתי כובע עגול וחליפה ארוכה כי חשבתי שרק זה מסתדר עם המראה שלי הפאות וכו' כשהגעתי לישיבה קטנה בזמן קיץ אני (ואח שלי שגם הלך עם חליפה ארוכה והוא היה בשיעור ג) החלפנו לחליפה קצרה ועשינו פוני ושמנו פאות מאחורי האוזניים ואז התחיל מצד אחד כלפי חוץ התפתחתי מצד שני מבפנים התחלתי להבין שלא כל הדת חשוכה אבל בהמשך הישיבה התברר לי שיש לי בעית קשב וריכוז חמורה וכל כדור שניסיתי לקחת גורם לי לתופעות לוואי קשות ראיתי שאין לי טעם בלימוד וככה התבטלתי עד לישיבה גדולה בישיבה גדולה התקבלתי לישיבה בינונית אבל מרוב שפחדתי ממשטר עברתי לאחר 4 ימים לישיבה שאמורה הייתה להיות יותר פתוחה ומאז אני סובל קשות אני לא עושה כלום ממש כלום לא למדתי כבר שלושת רבעי שנה מאז שנכנסתי לישיבה הזאת הראש שלי נסתם קניתי סמארטפון כדי להעביר את השיעמום התחברתי לכמה חברים שהם די בשולי הישיבה(אני עדיין בחור מאוד ביישן והססן) והם כבר הספיקו לעבור ולעוף מהישיבה כרגע אני נמצא במצב שהמשגיח שונא אותי על הבטלנות שלי וגם הבחורים היותר רציניים בישיבה לא סובלים את הבטלן שכל היום נמצא בחדר ושומע רדיו או חולם אבל הכי גרוע שאני באמת לא עושה כלום עם עצמי אני בטלן! אני לא יודע מה לעשות עכשיו המשגיח הודיע לי שעד סוף הזמן רק מי שיתפקד בישיבה יוכל לקבל חדר מי שלא שיבוא זמן אלול אבל הבעיה שגם בבית לא סובלים אותי אח שלי הגדול בחור טוב בישיבה מצוינת שלומד כל הזמן

לקריאת התשובה >
למה חרדים לא עושים צבא

למה חרדים לא עושים צבא?

שלום רב! רציתי לשאול, למה כחרדים אנחנו לא משרתים בצה"ל? אני מחפשת תשובה מספקת לכעס הגדול שיש להורים חילוניים ששולחים ילד לצבא בידיעה שהוא עלול שלא לחזור… כדי להגן עלינו לכאורה, שלא משרתים בצה"ל… תודה!

לקריאת התשובה >
לא מצליח ללמוד

לעזוב סופית את הישיבה?

אני לומד בישיבה ולא יכול יותר נמאס לי מזה כבר ואין לי אפילו מושג מה אני רוצה כן לעשות…. אני לא רוצה לעזוב ולחיות כמו חילוני כי אני מאמין ויודע שזה לא יהיה טוב ונכון בשבילי אבל גם לא טוב לי איפה שאני עכשיו ואני אפילו לא יכול להצביע מה כל כך רע לי או מה אני כן רוצה לעשות בחיים. אני רק יודע שעוד קצת אני נופל ואני לגמרי קולט שזה כבר אמצע התהליך של הנפילה, אני גמור כבר מכל העסק אפילו דיברתי עם רבנים וכל מה שיצא זה עוד ישיבה יותר פתוחה ועוד אחת ונמאס לי מהחיים האלה לגמרי…. מה עוד אפשר לעשות?

לקריאת התשובה >

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.

לקריאת התשובה >

חוסר מודעות חברתית

אני בחור שלומד בישיבה גדולה בירושלים,
אני רוצה להתייעץ בעניין אחד מחברי החדר שלי
שהוא בחור חכם ורגיש ומן הצד נראה בחור ביישן אבל מהיכרות יותר אישית אתו (אמנם אני לא מומחה) נראה שקיימת אצלו בעיה של חוסר מודעות חברתית (לדוגמה הוא אינו מתקלח כלל, וכמו כן אינו מחליף מצעים, ובאופן כללי נראה שחסרה לא במודעות החברתית לדוגמה התנהגות בסיסית של נימוס כגון לכבד בחור אחר (ואפילו חבר קרוב) בכיבוד שלו נראית לו זרה) כמו כן הוא מתבייש במקרים שבהם אין צורך שיתבייש ושותק מתי שצריך לדבר וכועס במצבים שבהם צריך להיות רגוע מסיבות מובנות הפניה לטיפול אינה באה בחשבון בשל חוסר המודעות לבעיה
ולכן ברצוני לשאול האם ומה יש ביכולתנו כחברים לעשות בשבילו?

לקריאת התשובה >

אני רווק מבוגר וקשה לי מאוד

מה עושים בתקופת רווקות מתבגרת (27 וצפונה) בשביל לא להישבר ולא להישחק הן מבחינה רוחנית והן מבחינת זה שכבר יש סוג של יאוש..
איך כדאי להתנהג או לא להתנהג בשביל לשמור על איזון מסוים ולא להגיע למצב שהיאוש גובר על הכל?

לקריאת התשובה >

כמה אפשר להיות בישיבה?

האמת, כבבר נמאס לי מהישיבה, מהכול, למה צריך כ"כ הרבה זמן להיות שם?

למעשה אני מאמין שהכל מאיתו יתברך, אבל לפעמים אני פשוט לא מצליח להבין מה הוא רוצה. אם אני מנסה לקום בבוקר וממש לא מצליח בכך, אם אני מחפש חברותות טובות ופשוט לא מוצא, אם אני כ"כ רוצה ללמוד עוד ועוד ופשוט לא מצליח, אז מה הוא רוצה ממני?
בגדול אפשר לומר שהיו לי שנים טובות ומצוינות בהם היה יותר קל והכל היה הרבה יותר פשוט, אבל יחד עם זאת כמעט כל חברותא שהיה לי לקראת סיום הזמן בשלב כל שהוא הודיע שלמעשה מבחינת כישרון חדות וחריפות הוא היה ממשיך איתי, אבל הזמנים לא כל כך קבועים… א"א להמשיך כך.
ניסיתי הרבה לשלוט בעניין של השינה, ללכת לישון בזמן לקום בזמן אבל תמיד בסוף הייתי נסחף עד אמצע הלילה לאורך זמן מה שגרם בסוף לחוסר יציבות בזמנים. התוצאה היא שאומנם בגדול אני נהנה לשבת וללמוד אבל אין כ"כ אם מי. גם לאחר שפחות או יותר השתלטתי על נושא השינה, אומנם לא לגמרי, משום מה עדין לא הולך לי, משהוא שמימי חוסם אותי בכל צעד שאני מנסה לצעוד…
אני מידי פעם שואל את עצמי מה הקב"ה רוצה? שאני כל בוקר ישכב ויראה סרטים? שלא יהיה לי מה לעשות חוץ מלהרהר בחטאים? הסדר בצהרים פחות או יותר מסודר, אבל תכלס רוב היום אני מחפש תעסוקה… אני חושב שיש לי פוטנציאל גבוה אני פשוט מחפש רק לממש אותו. מבחינה חברתית אני מסתדר מצוין אני נהנה לדבר ולצחוק ואולי כולם חושבים שדי טוב לי, אני די טוב בלהטעות… אבל תכלס המצב ממש גרוע.
אימי ביררה אצל אחד הרמי"ם מה מצבי בישיבה (לקראת שידוכים) והוא ממש שיבח אותי, דיבר על ההשקעה על הכישרון אומנם ציין שיש איזו בעיה אם זמן הקימה אבל הכל מצוין, אחרי החתונה כולם קמים בזמן, הכל בסדר. והוסיף, שזה נראה שהחלטתי להשקיע כבר אחרי החתונה ובישיבה כבר נמאס לי. זה אולי נכון, אבל אם רק תיהיה לי את ההזדמנות לנסות להתקדם ברור לי שאקפוץ עליה בשמחה רק היא פשוט לא קיימת.

לקריאת התשובה >

טעמתי מ"הפרי האסור" ועכשיו אין לי רצון לקיים מצוות

לפני כמה חודשים היתה לי תקופה חלשה בשמירת תו"מ ולמעשה ממש התרחקתי. הייתי אז בטיול בחו"ל אמרתי לעצמי שכדי באמת להנות אני צריך לשכוח הכול ולנסות כול מה שרק אפשר חלק מזה היה גם לא לשמור שבת ולאכול שרצים וחלב בבשר בפעם הראשונה בחיי לא חשבתי על שום מצווה במשך שבועות כשחזרתי(עבר כבר מספר שבתות)התחלתי שוב לשמור שבת אבל הכיפה כבר לא חזרה וכבר לא הנחתי תפילין והיה לי הרבה יותר קשה לשמור שבת שבת אחרונה כבר נשברתי וחיללתי הסיבה שאני פונה אליכם כי אני לא באמת רוצה את זה לא שאני לא מאמין פשוט אין לי כוח עכשיו לקום להניח תפילין או בשבת משעמם אז אני כול הזמן חושב על הפלאפון וכול מיני דברים בסגנון
אין לי מושג מה לעשות אני רק יודע שמצד אחד אם אני לא יעשה כלום זה רק ימשיך להדרדר אבל מצד שני אין לי את הכוח לשנות ואני לא יודע אם אני יכול בכלל להחזיר את זה למצב שהיה

לקריאת התשובה >
משקיעים בך! אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, כאן באקשיבה לא דוחים אף שואל, וכל קושי ומצוקה זוכים להתייחסות משמעותית. כל שאלה זוכה למענה של משיב מקצועי, שלפני הכל - ינסה באמת להקשיב ולהזדהות.

קשר חברי או תלותי וחד צדדי?

יש לי חבר מאד טוב אבל תמיד הרגשתי (לחינם) שהוא לא באמת איתי ונפגעתי המון ממנו וככה כל פעם היה אי נעימות ביננו ואז דיברנו קצת וחזרנו להיות ביחד אבל זה לא החזיק הרבה זמן ושוב נפגעתי ושוב דיברנו וחוזר חלילה… בימים האחרונים שוב פעם קרה משהו ביננו וזה מאד התחמם ובסוף נשברתי וביקשתי ממנו לצאת לדבר שוב והוא הגיב באדישות ובקושי הסכים ומאז אנחנו מדברים קצת אבל אני רואה שהוא לא יותר מדי איתי (בלשון המעטה) והוא כבר ממש מרחק אותי ושומר מרחק ולא משתף אותי במחשבות וחוויות שלו וכו' ובכלל אני חושב שנוצר מצדי קשר שאני מאד תלוי בו ואם הוא לא לגמרי איתי זה מאד מפריע לי ושאני רואה אותו מקרב מישהו אחר זה ממש מכאיב לי ועוד כל מיני דברים בלתי נסבלים. שאלתי היא: א. איך אני גורם לו להיפתח אלי שוב בצורה חזקה ב. איך אני שומר על איזון בלי שיהיה עוד מעידות ביננו ג. איך להפוך את הקשר מתלותי לבריא ובלי שזה יחליש את עוצמת החברות ושזה יהיה הדדי?

לקריאת התשובה >

רוצה לעבור ישיבה ולא מרשים לי

ני קשור לחסידות מסוימת וגם כל משפחתי המורחבת שם, נוח לי שמה ויש לי חברה טובה, אולם היות שכבר הגעתי לגיל שבישיבה של החסידות כבר התחתנו, לי אישית יש רמזור אדום [אחי הגדול עוד בשידוכים] כנראה שלא אתארס בשנה הקרובה.
הבעיה שברצוני לעבור לישיבה גדולה אחרת בחוץ לארץ להמשיך ללמוד, אבל האדמו"ר לא מרשה לעזוב את מוסדות החסידות.
זה כואב לי מאד ואני מרגיש שהוא לא מבין כלל אותי ואת הבעיה, הוא מסתכל עלי כמספר בחסידות, ההורים שלי לא יכולים לעזור, הגם שמבינים אותי טוב.
אני מאד שבור ומבולבל לא יודע מה לעשות…

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן