שאלות בנושא: חרדים

למה חרדים לא עושים צבא

למה חרדים לא עושים צבא?

שלום רב! רציתי לשאול, למה כחרדים אנחנו לא משרתים בצה"ל? אני מחפשת תשובה מספקת לכעס הגדול שיש להורים חילוניים ששולחים ילד לצבא בידיעה שהוא עלול שלא לחזור… כדי להגן עלינו לכאורה, שלא משרתים בצה"ל… תודה!

לקריאת התשובה >

מרגישה שנחלשתי רוחנית מאז החתונה

אני לא מצליחה להתפלל. ככול שהזמן עובר בנישואין שלי ככה אני נהיית אדישה ריגשית לעבודת ה לדיבור איתו לתפילה להלכה.
אני חוששת שזה הגיע מאכזבה מבעלי שהוא מי שהוא. זה נשמע מצחיק אבל לכל אורך הארוסין הרגשתי שאני לא מצליחה להבין מי הבן אדם מאיפה הוא הגיע הייתי במקום נורא נורא שברירי ובודד באותה תקופה פחדתי לשבור שידוך ומדריכת הכלות אמרה לי שאם אין לי בעיה ברורה אין סיבה לשבור. ניסיתי לדבר אתו אז ולהבין וניסיתי להסביר אבל כמו הרבה פעמים בחיים נותרתי רק יותר מבולבלת ומסופקת בדעה ובהרגשה שלי. עם הזמן אני לומדת לאהוב אותו- הוא מכבד ומעניק המון אהבה שהיתה כמעט ולא קיימת אז זה נתן לי רוגע אהבה עצמית. אני מרגישה ככ לא טוב עם עצמי שלא מספק אותי מי שהוא אף פעם נראה לי מוריד אותו. הוא אומר ומתלונן הרבה שהוא קורע את עצמו ביום יום וכמה קשה זה לדאוג לארנונה לילדים לכסף וכו. ובפועל הוא חי בסדר אני עובדת כשיש צורך ההורים שלי עוזרים כלכלית הדבר היחיד שהוא צריך לדאוג זה ארנונה מים חשמל לימוד תורה ולימודים במיכללה בערב. אני גם חושבת שהוא לומד לא ברצינות- כואב לי כשהו אומר שהוא לא מוצא טעם בלימוד ואני חושבת זה כי אין לו מוסג איך לעבוד קשה למשהו. גם לימודים הוא עושה כי הוא יודע שיהיה לי קשה אם לא יהיה לו מקצוע ביד. קשה לי שהוא מדבר כל הזמן נגד החרדים(הוא גדל חרדי ונראה אברך לכל דבר) והלכה חלשה אצלו ( שני המתנות הילו קיבל מהאבא שלו) גם בישבילו חזרתי לצפות בסרטים( זה חולשה גם שלי אבל חשבתי שעם בעלי אני יצליח להתגבר כי שנינו ניהיה בעליה)
בקיצור אני לא יודעת איך להיות שם בשביל בעלי בערכה ותמיכה אין לי מושג איפה מתחילים אפילו. דבר שיני אני לא יודעת איך מתקרבים לה איך בונים קשר אתו מחדש איך לאמין שאני לא אצור לי נסיונות בחיים דרך התפילה. דבר שלישי אני לא

לקריאת התשובה >

היחס למדינה ולציונות

שלום וברכה, רציתי להבין מהו היחס של היהדות האמיתית למדינה ולמעמדה בתוך תורת ישראל. הנושא הזה מטריד אותי בהרבה והתעמקתי בכל הטיעונים של החרדים האשכנזים, הספרדים, הדתיים לאומיים, חב"ד, סאטמר וכו'. מכל מה שקראתי אני תמיד התרשמתי משלושה מקורות שלא

לקריאת התשובה >

קשה לי שהחינוך החרדי לא מקצועי

לאחרונה התפרסם דוח מבקר המדינה על החינוך החרדי שמראה פער גדול מאד בהישגים לעומת החינוך הכללי, נחשלות, ספרי לימוד לא רלוונטים ומיושנים, ועוד ועוד
והשאלה שלי: למה? למה חינוך חרדי חייב להיות מילה נרדפת לנחשלות, לכישלון, לרמה נמוכה, לקומבינות. למה? איפה כתוב בתורה להיות לא מקצועיים וחובבנים?
למה הנחלת ערכים תורניים חייב להיות סתירה להשקעה במקביל ברמה גבוהה ומקצועיות?
למה כאשר מדובר בניהול חרדי התוצאה חייבת להיות חובבנית, לא מקצועית ונחשלת?
מה יהיה בעוד כמה עשרות שנים כאשר החרדים יהוו אחוז ניכר מהמדינה? האם נהפוך למדינה נחשלת?
כמה אפשר לנפנף במצב בקום המדינה שחייב להתבדלות וכו'
אנחנו לא בקום המדינה. אבל איכשהו תקועים הרחק מאחור
או שזה אינטרס של עסקנים חרדים להחזיק את הציבור כנוע ולא חכם?
מה רע בכך שהחינוך החרדי יהיה אגף במשרד החינוך (כמו מוסדות צאנז לדוגמא, לא ידוע לי שחסר שם רוחניות וערכים והם לא שייכים לחינוך העצמאי)

לקריאת התשובה >

האם כל החיים אצטרך את האישור של אבא שלי?

ני לומדת באולפנה. עם השנים המשפחה שלי התחרדה והיום ברוך השם כולם על דרך המלך. עברתי גם אני לסמינר חרדי, אבל לא מצאתי את עצמי, אז חזרתי לאולפנה. אבא שלי לא היה מרוצה מהתהליך, (אמא שלי מקבלת את זה..) אבל אני הייתי שלמה איתו מאוד. עד היום יש לנו המון ריבים וחוסר הסכמות על זה.. כל המידע הזה, מוביל אותי לדילמה הכי קשה שהיתה לי עד עכשיו, שירות לאומי או כיבוד הורים??
התקבלתי ברוך השם לשירות בעיר הקודש מתוך 100 בנות, אני ועוד 6. השירות עצמו כולל הדרכת יהדות ברחבי הרובע, עבודת קודש, שליחות של ממש! כמעט סגרתי שירות, כבר הודעתי לאחראים שאני הולכת לשרת שם. אבל זה לא סופי. כשהייתי שם, הרגשתי שזה המקום. לפעמים הנשמה יודעת להרגיש שטוב לה. שהיא בבית. השירות עצמו הוא בלב ליבה של העיר, בכותל המערבי, וברחבי הרובע. כל כך שמחתי שמצאתי את השירות הזה, אני אוהבת מאוד להדריך, במיוחד בכל מה שקשור ליהדות, ובעיר הקודש, בכלל! אני לא רואה שום דבר רע בזה. אין שם בנים ואין שם מגע עם כל דבר שיכול "לקלקל" אותי.
חשוב לי לציין, שהייתי אמורה לשרת בתפקיד חשוב במשרד הביטחון, שיכול לשמש כמקצוע מבטיח בעתיד. אבל וויתרתי עליו כי היתה שם פריצות מוחלטת, זה לא מתאים לי. זה לא שאני רוצה לפרוץ גבולות ולהתפרע. אני בסך הכל רוצה להרגיש שעשיתי משהו חשוב בעם ישראל, שנתתי מהזמן שלי, מהיכולת שלי ומהלב שלי, למען עם ישראל. והמקום הזה בהחלט עונה על הדרישות האלה. החלטתי שאם לא אתקבל לשם לא אעשה שירות. כי רק שם הרגשתי שאוכל למצות את עצמי. העיניין הוא שאבא שלי מתנגד לזה בכל תוקף. לא סיפרתי לו שהתקבלתי, ולא סיפרתי לו בכלל על הרצון לשרת. השכל הישר אומר לי, איפה כל מה שאבא שלך חינך אותך? שאת צריכה להיות בסמינר, להתחתן וככה באמת לשרת את העם? המחשבות האלה מורידות לי את כל הרצון שיש בי לפרוח ולתת מעצמי סוף סוף. איפה עוד אוכל לתת מעצמי, למען העם ולמען המורשת היהודית הזאת? מתי בחיי

לקריאת התשובה >

איך לחרד את הבית

בעלי ואני התחתנו לפני 10 שנים כדתיים ועם השנים התחלתי להרגיש כמיהה להתחרד. אני מזדהה עם הערכים החרדים וצורת החיים הזו מאד מושכת אותי.
בעלי כיום עובד, וקובע עיתים לתורה, וחלום חיי כי הוא יעזוב את העבודה וילך ללמוד בכולל. שיהא זה בית של תורה, כשאני מדברת איתו על כך שאני לא יכולה לסבול את העובדה שבנותינו לא יתחנכו בסמינרים אלא באולפנות ובנינו לא יכנסו לחיידר הוא מתנגד בכל תוקף. קשה לו עם המגזר הזה כי הוא מכיר אנשים חרדים שלא היו אנשים טובים , ובכלל זה לא מעניין אותו, הוא נולד כדתי וככה הוא רוצה להמשיך את חייו.

בנוסף אני יודעת שההנהגה צריכה להיות נתונה ביד הבעל "והוא ימשול בך" ו"אישה כשרה עושה רצון בעלה" כך שעצם ההשתלטות שלי וניסיון להשליט חוק בבית סותר את התפיסה שאישה לא אמורה למשול בבית.

בקיצור ולעניין, הייתי שמחה שתנחו אותי בכמה מישורים- ראשית איך לגרום לו לרצות להיות חרדי ושזה יבוא ממנו? שפתאום בוקר אחד הוא יקום וילך לכוילל וירשום את הילדים למסגרות חרדיות וכן הלאה. ואני שואלת חוץ מתפילות על זה שאת זה אני מיישמת כמה שאני יכולה!
ושנית, איך בכל זאת להיות אישה נוחה יותר, פחות דעתנית? איך לקיים את הציווי אישה כשרה אשמח לטיפים..
בעוונותיי אני כבר רואה זוגות חרדים ומקנאה בהם ששניהם באותו קו ואפילו חולמת על איך בעלי גם כן לבוש כובע וחליפה, לומד בכולל, איך אנחנו מגדלים דור של חרדים מחתנים את הילדים בשידוכים, שכונת מגורים…הכל!
אשמח לטיפים והכוונה

לקריאת התשובה >

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.

לקריאת התשובה >

אם כולם יהיו חרדים-איך זה יהיה?

מה תכלית המגזר החרדי?
לו יצויר שרוב התושבים בארץ חרדים (לפי קצב הגידול של האוכלוסיה החרדית מדובר בתקופה לא אינסופית בלשון המעטה) איך המדינה תיראה?
אם האידיאל הוא להיות חרדי, עם כל המשמעות של זה, איך תיראה הכלכלה במדינה? האם תהיה דמוקרטיה? מי יתגייס לצבא? איך יראו מוסדות השלטון? העסקונה החרדית, שמור לי ואשמור לך, המקושרים והמיוחסים – הכל רחוק מאד מלהיות ענייני וישר.
השאלות האלה מטרידות אותי, כי אני חרדית, ומאמינה באמונה שלמה בתורה, אבל איך הכל מתיישב עם המגזר החרדי במדינה, שלא עובד בחלקו (וגם אלה שכן עובדים, בדר"כ מדובר בעבודות פחות נחשבות כמו רופאים, חוקרים, וכו'), לא מתגייס, לא מתנהל בצורה דמוקרטית (קשרים, מי שקרוב לצלחת מקבל, הכל רחוק מאד מלהיות אובייקטיבי ובלתי תלוי)
אם אנחנו מאמינים שהאמת נמצאת במגזר החרדי, וזו צורת החיים האידיאלית, אז בהנחה שכולם חוזרים בתשובה (בלי להתייחס למשיח) והחרדים נעשים רוב בארץ, איך תיראה הארץ? ארץ נחשלת?
למה המגזר החרדי מסרב לקבל לימודי ליבה? למה גברים צריכים ללכת לחנות, לראות שיש 30% הנחה, ולא לדעת לחשב מה המחיר אחרי הנחה?.. לא לדעת אפילו אותיות באנגלית.. למה החרדים כל כך מפחדים מידע? מאינטליגנציה?
האם ניתן להיות יהודי מאמין ומקיים תורה ומצוות רק בתנאי שהידע הכללי שואף לאפס והרמה האינטלקטואלית נמוכה? למה מוסדות חרדיים צריכים באופן כמעט אוטומטי להיות ברמה נמוכה יותר ממקביליהם החילונים?
למה יש במוסדות החרדיים אפליה, קשרים, עסקונה? אם מדובר בחברה אידיאלית, מה יהיה כאשר החברה הזו תהיה רוב במדינה?
אני מקווה מאד שתוכלו לתת לי תשובה מניחה את הדעת, כי כאמור אין לי ספק באמיתות התורה, רק שיש לי קושי גדול עם המגזר החרדי כחברה.
תודה רבה מראש,

לקריאת התשובה >

מרגיש קרוע בזהות החרדית שלי

אני אברך חסידי, בשנות העשרים. נולדתי וגדלתי והתחתנתי במשפחה מכובדת ובכירה מאוד בקהילה. המיינסטרים של המיינסטרים. משום מה, אני, לעומתם, לא כל-כך גאה ומרוצה עם הזהות הזו.

מצד אחד, אני נושא לבוש חסידי מלא, ומתחזק פרופיל של אברך חרדי מוכשר ומוצלח: יושב בכולל כל היום, נחשב למוכשר ואינטליגנטי מאוד, זוכה לשם טוב, נהנה מסטטוס חברתי גבוה, ומקבל בתדירות גבוהה הצעות לשמש כר"מ בישיבה, ולצד זה גם נרשמתי ללימודים באוניברסיטה, אותם אני לומד בערב, עם סיום לימודיי בכולל.

אבל – אני לא מרוצה בזהותי החרדית. לא יודע להצביע מתי בדיוק זה התחיל ומה גרם לזה. אני רק יודע שההרגשה הדומיננטית ביותר אצלי, בעיקר לאחרונה, היא נחיתות ובדידות. אני כל הזמן מנסה למצוא חן בעיני העולם. אני גר באזור חילוני, וכשאני הולך ברחוב ועיניים ננעצות בכובע החסידי שמתנוסס על ראשי – אני קופא. אני מרגיש כמו מיצג במוזיאון הלאומי שהתחיל ללכת. זה פוצע. דוקר. הורס. זמן רב עובר עד שאני יכול להתאושש. כשאני קורא עשרות תגובות באתרי החדשות החילוניים, המזלזלים בחרדים הפרימיטיביים, אני פשוט מרגיש לא טוב. פיזית. כשאני בשדה התעופה בנתב"ג ואני עובר ליד חילוני, ורואה את המבט הקפוא והמזלזל, את הפנים שהופכות למנוכרות ברגע שהוא רואה את השחור-שחור הזה שחולף לידו – זה דוקר אותי, משפיל אותי, ומכווץ אותי. והדבר שהכי מתחשק לי באותו רגע, זה לקצץ את כל התפאורה המוזרה ה"מעטרת" את הפנים שלי, ולהרגיש, ולו לרגע אחד, בן אדם נורמלי מן היישוב. אני מרגיש שכולם מסתכלים עליי כעל חרדי שחור ומצחין. מרגיש בודד בתוך העולם היפהפה והצבעוני הזה. מרגיש כמו שחור פרימיטיבי בתוך עולם של יופי. מתוך מצוקה, נרשמתי ללימודים באוניברסיטה וקוויתי שכרטיס הסטודנט הכחול יביא לי הרגשה טובה, ואתחיל לחוש רצוי בעולם. אבל שום דבר לא עזר. המבטים המנוכרים והמזלזלים ממשיכים לרדוף אחריי. וכשאני חושב שאני הולך להביא לעולם עוד דורות של השחורים האלה – נהיה לי לא טוב…

התסכול אוכל כל חלקה טובה. איבדתי את היציבות. את הביטחון בצדקת הדרך. אם כולם חושבים שאנחנו פרימיטיבים, אולי הם צודקים. אולי באמת אין אלוקים. הרי באמת אין הוכחות אמפיריות לקיומו. שעות אני יכול לשבת ולצפות באינטרנט (לא שירים של מוטי שטיינמץ, אם לא הבנתם לבד).

וכך נוצר לו המחזה הסוריאליסטי הבא: שעה אחת מתווכחים עם החברותא על הפשט ברשב"א בלהט תורני בוער. שעה שנייה צופים בסרטים מאד בעיתיים.. שעה שלישית נותנים שיעור לבחורים. ושעה רביעית קוראים מחקרים של האוניברסיטה… אם זה לא היה הנפש שלי שקרוע לחתיכות, זה היה יכול להיות מצחיק…

מה עושים? איך יוצאים מפה?

לקריאת התשובה >

לא מרגיש שייך לגמרי לשום מגזר-מה יהיה בשידוכים?

מפריע לי שאני לא סגור על עצמי ,מצד אחד אני נמצא בישיבה חצי יום (מקום שמאפשר גם ללמוד ולעבוד) ומצד שני אני יכול בלילה ללכת לאיזה בר לא משו,כך שאורח החיים שלי מאוד מבולבל ,וכל השנים תמיד אמרתי לעצמי אוקי זה אני אין מה לעשות ,אבל לאחרונה זה לא שפתאום נפלה עלי "הארה רוחנית " ,אבל אני בהחלט חושב מה יהיה בסוף לאן כל זה יוביל אותי וכמובן כל זה מתחבר לשאלה איך אני אתחתן ,איך אני אמצא אישה שהיא תהיה באותו ראש כמוני ,אני לא חרדי סטנדרטי אני גם אוהב להנות מהחיים ולא רק מטושלנט בליל שישי (מקווה שהבנתם לאן הרוח נושבת ) ,ואני שואל איך זה יקרה שאני בכלל אתחתן ואיך אני לא אצטרך להתפשר על כל מיני נושאים כמו כמה ילדים יהיו ואם למנוע את זה ,כי אני לא בדיוק בלשון המעטה דוגל בשיטה המחמירה שלהביא כמה שיותר ילדים במינימום זמן בלי יכולת לשלוט על זה כי כך הרבנים החליטו ,אני במקום אחר בחיים חצי חילוני וחצי /דתי או חרדי .
אז אני מאוד מקווה שהבנתם אותי למרות שזה נשמע מאוד מטעה ולא כזה מובן אולי ,אבל פשוט כתבתי את זה מדם ליבי כי אני אובד עצות איך ממשיכים מכאן ,מה לעשות ומה יהיה טוב בשבילי
תודה לכם על המענה ,ומקווה שתצליחו להחזיר לי תשובה ראויה .

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן