שאלות בנושא: חרדים

היי, צהריים טובים. יתכן וכבר נשאלו השאלות שאני שאלתי , יתכן ונענו תשובות מסויימות באתר שלכם שהוא אתר באמת מקסים! אבל! אף אחת לא הצליחה להניח את דעתי בנושא הזה. אני אשמח בבקשה לתשובה. אחת. יחידה. ברורה. חדה בלי סחור

שלום וברכה, תודה גדולה על האתר הנפלא! שאלתי היא כזו: אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות מרגישה רגשי נחיתות מול הציבור החילוני, חברות מהעבודה, שכנים(אני גרה בשכונה מעורבת) וסתם כך ליד אנשים שבהם אני נתקלת. אני מרגישה פחות מקצועית בעבודה,

בס"ד יש לי שאלה שמציקה לי המון זמן, ורציתי מאוד לשאול מישהו מקצועי בנושא. אשתדל לקצר ולהביא את הפרטים שנוגעים לגוף השאלה. נולדתי בבית לא חרדי (הורי חזרו בתשובה בגיל מאוחר) אבל אבי רצה שאהיה חרדי, הוא עצמו לפי דעתי

אני בחור חרדי מודרני בשנות העשרים המוקדמות, מתחיל ללמוד באוניברסיטת בר אילן.
בנסיבות מסוימות נשרתי מהישיבה התיכונית אחרי שנה אחת בלבד, ומאז לקח לי זמן לחזור למסלול חיים תקין.
בסופו של דבר הצלחתי וכרגע אני מתמקד בלימודים האקדמאים (השלמתי את שעלי היה להשלים על מנת להתקבל לתואר).
לנושא – אין לי חברים. בלימודים עד כה החברה לא הייתה ממש דומה לי (בעיקר חילונית) ועל אף שבמובנים מסוימים היא לא רחוקה ממני, במובנים אחרים היא כן (לדוגמא מבחינת בילויים וכו).
יכול להיות שבשנה הבאה החברה תהייה קצת יותר מתאימה, אבל קשה לצפות מראש. בינתיים אני בחודשיים חופש מה שמחזק את ההרגשת החוסר.
אציין שאני שיחסית קשה לו להיפתח, אבל זה פחות העניין לדעתי… העניין הוא בעיקר שמאז השנה ההיא בישיבה הקטנה לא באמת הכרתי אנשים שדומים לי… הכרתי בעיקר חילונים/חרדים בני ברקים.
בשורה תחתונה השאלה שלי היא איך/איפה אוכל להכיר אנשים מהעולם שלי? איך נראים בכלל חיי חברה של אנשים מהעולם שלי?

שלום רב, ראשית אני מלאת הערכה והכרת תודה לאתר הנפלא הזה. שלחתי כאן שאלה לא מזמן וקיבלתי מענה בהיר ואכפתי, וגם המשך ליווי אחר כך. יישר כח גדול! יש לי דילמה בענייני שידוכים ואשמח לייעוץ. מתנצלת מראש על האריכות. כאמור,אני

אני מגיעה מבית חרדי ולא כל כך יודעת מי אני רוצה להיות…
לא מתחברת לחרדי, לא לחילוני ולא לדתי….
מצד שני יש חלקים שאני מתחברת לכל אוכלוסיה מבינהם….
לפעמים אני מנסה לשכנע את עצמי שעדיף להישאר חרדית פתוחה…. אבל בלב שלי אני נורא מקנאה במי שחזרה בשאלה… או אם חלילה ילד שלי יחזור בשאלה, נראה לי יותר מהיציאה עצמה – יכאב לי שהוא יכול לבדוק ולנסות ולי לא היה אומץ…
לא ברור לי אם יש כאן פרדוקס בתוך עצמי בין המוסריות להיות חרדית לבין הרצון הגשמי יותר להיות חילונית…
או שלא זה העניין, אלא הקנאה ביכולת לעשות מה שאני חושבת ולהיות שלמה עם זה.

למשל, רציתי להוריד גרביים ולראות איך אני עם זה, למצוא את עצמי, אבל אבא שלי ממש "השתגע" מזה… כך שאני לא באמת יודעת מי אני ומה אני רוצה להיות…

אני שמה לב, ששני הגורמים הללו גורמים לי לעצב ולדיכאון… כי זה סוג של שאלה תהומית… מי אני???

יתכן ואין ממש קשר בין כ

איך אנחנו יכולים כבר עכשיו להגיד כמה המגזר החרדי הוא טוב ומועיל? מה אנחנו יודעים עליו בכלל? פשוט ככה גדלנו ככה חנכו אותנו וככה אנחנו קצת רגילים להיות רובוטים כאלה
מי אמר שהציבור הדתי לאומי פחות טוב?
הרי הם (אני מדברת על האיכותיים והרציניים שבהם) גם לומדים תורה וגם עושים עוד דברים חשובים וגם מתחנכים לאהבת ארץ ישראל גדולה מאד מאד. ?למה זה פחות טוב?
איזה עיקרון ורשימת עקרונות עומד מאחורי החרדיות שלנו? יש בכלל דבר כזה??
אשמח למענה

יש אנשים חילונים, שלא מקיימים תורה ומצוות והם אנשים ממש מקסימים וטובים, אז אם כך, אדם יכול להיות טוב גם בלי לקיים מצוות?
ובהמשך לשאלה, האם יש בעולם טוב שהוא לא קשור לתורה ולמצוות?
והאם זה נחשב כפירה לומר שכן, יש טוב בעולם שהוא לא קשור לתורה ולמצוות?
האם אדם ביסודו הוא טוב?
ועוד שאלה אחרונה, האם אפשר להיות שווה משהו גם בלי לקיים את זה? (באופן תאורטי)

ני גדל בבית בו חינכו כל השנים- בפרט האמא- להרבה יאמרו ולהסתכל על חיצוניות.
והשידוכים תמיד היו צריכים להיות בעילית של הישיבות ומה שלא היה לא נחשב וזלזלו בכל מיני מונחים ונצמדו לשורות המרובעות של הציבור החרדי.
וכשהגעתי אל הישיבה החצנתי דבר זה וזה פגע בי בצורה קשה הן חברתית והן לימודית, וב"ה לאחר תקופה שגם נעזרתי באנשי מקצוע ומצאתי את הדרך הנכונה בעבודת ה' השתקמתי ובזתי בליבי לכל החינוך הנ"ל, אם כי חלקית כי עדיין אני משוכנע שהוא טוב ומועיל .
וכרגע אני נמצא בפלונטר שמצד אחד הנני רוצה לגדול בעבודת ה' כפי שמתאימה לי ומאידך אימי שאינה מודעת לכל זה מאוכזבת ממני עד למאוד כי היא רואה למשל שאני מתחבר עם בחורים פתוחים שלא בנים של ראשי ישיבות אבל אני אישית חושב שעדיים לגדולות ומצד שני היא כן רואה שזה מעלה אותי ביר"ש והיא עצמה אינה יודעת איך להסתכל ע"ז ומשו"כ מגיעה אלי פעמים רבות בטרוניה על הרבה דברים שאני חושב שלי הם מאוד טובים אך היא לא מסוגלת להכיל את זה ומתאכזבת ומתוסכלת ובכל פעם שאני מתייעץ עמה היא אומרת לי הערות על חיי וזה מקפיץ אותי משום שגם אני הייתי פעם כזה אך למדתי שזה שטות ואיני מעונין להתמרד כלפיה חלילה אך לקבל מה הי

במהלך שנות בחרותי היו לי אלפי שאלות על העולם החרדי שבו אני נמצא. שקים ענקיים של ביקורת קשה ונוקבת. תמיד חיפשתי תירוצים ובדרך כלל הצלחתי איכשהו
הפלג הירושלמי- מיעוט. מאה שערים- מיעוט. פונוביז'-מיעוט. תופעת הצעקות על חיילים חרדים-מיעוט. העסקנות הרקובה של בני ברק- מיעוט. העסקנות הרקובה בכנסת- שלוחה דרבנן. אפליה נגד ספרדים-לא קיימת. הרחבת מרפסות- לא מפריעה לאף אחד.
אני לא רוצה לשעמם אתכם עם מאות מאות של טענות שכולם מכירים, וכולם מתעלמים. עד היום התירוץ היחיד שהחזיק לי בשקל היה ש"מה לעשות זה המצב, אבל זה הרע במיעוטו בכל שאר המגזרים הרבה יותר גרוע…"
אני יושב מול המחשב ומרגיש בתוך ריקבון..
שיהיה ברור בעזרת ה' חרדי הייתי וחרדי אשאר. אך, אני פורק מטען. הפריקה לא חזקה מספיק, אבל לפחות היא משהו ותודה לכם על זה.
למרות שכבר אינני ילד ולמדתי משהו בחיים, נושא של חינוך ילדים חדש לי, איני מבין בזה כלום
הקורונה חיסלה אצלי את שאריות הסימפטיה לציבור שבו אני חי, ובעז"ה אחיה.
פשלות, הוראות לא ברורות, חוסר אחריות, ולאחריו תירוצים מגוונים, חוסר אחריות במוסדות
מחסור בסיסי בלמידה מקוונת, רבנים יוצאים נגד למידה בזום!! !!!!!!
כל כך כואב לי…
סליחה על האריכות אמספר למען הסדר הטוב
1. כיוון שאני לא מצפה מהאתר להשתלט על הנהגת הציבור החרדי, אשמח לדעת אם לפי דעת העונה, הגזמתי ואני סתם דפוק עם חוש ביקורת חזק מידי ושאני אלך לשטוף פנים חזק חזק..
2. במישור המעשי העובדה המוגמרת היא שאני לא מאמין שכל ההנהגות הציבוריות המזעזעות הללו הן נכונות ואיני יכול לשדר לצאצאי את אהדתי אליו מה לכל הרוחות אני אמור להגיד להם? לא רוצה לגדל אותם ממורמרים. להפך. בקיצור איך מעבירים לילדים חוש ביקורת לא ממורמר ולוחמני?
אתם לא חייבים לענות לתסבוכת הזו
אך בבקשה, אם אתם לא עונים תכתבו לי שלא סתם אחכה.
בהצלחה ותודה!!