שאלות בנושא: חרדים

שלום אני בן 22, והוריי שייכים לקהילה חסידית שמקובל בה להקים בית בגיל 18-19. כידוע, כשנכנסים לגיל השידוכים, מתחילים להתנהג בצורה מקובלת, מקפידים יותר על דברים של מה בכך, מחשש שמא יזיק בשידוכים. כך שמובן שגם אני התהגתי בהתאם, מדברים

אני נער דתי לאומי, ויש כמה דברים שמאוד מפריעים לי בייחס של החרדים לציונות הדתית. 1. למה חרדים מזלזלים בעולם הישיבות והתורה הדתי לאומי? יש דת"לים (בעיקר חרד"לניקים) שלא פחות דתיים מחרדים, ולמרות זאת חרדים מזלזלים בהם וקוראים להם "מזרוחניקים".

מה בחורה חרדית אמורה לחשוב/ להרגיש/ להתנהג בשעת הצפירות בערב יום הזיכרון וביום הזיכרון. אם אני בחוץ אז כמובן עומדים בגלל חילול השם. אבל בבית? כשאני יושבת בספא? להגיד תהילים? לחשוב על כל אותם נופלים? או שאמורים להמשיך בחיים כרגיל?

יש שאלה שמעסיקה אותי מספר שנים, היאך אנו, בציבור שלנו, אמורים להתייחס לימי הזיכרון? מחד מדובר במייצג של השלטון החילוני על כל המשתמע מכך, ומאידך גם לנו יש חלק בשותפות הכאב והזיכרון בשואה ובחללי צה"ל(ובפרט בשואה, שהציבור שלנו ספג את

תמיד מדברים בעד מעלת השלום, אחדות בעמ'י, על כך שגם אם אתה לא מסכים עם האחר תכבד אותו וכו'… הרבה התרגשו כ'כ מהאיחוד בין פריד לאביב גפן…
השאלה היא אם על פי היהדות אנחנו באמת צריכים להיות באחדות עם אנשים שאינם שומרי מצוות? האם האחדות למשל בין הזמרים לא פותחת פתח להכרות עם עולם שלא הייתי רוצה להחשף אליו? זו רק דוגמא.
זכור לי פרוש על ' הצלני נא מיד אחי מיד עשו' שצריך יותר הצלה כשהוא מתנהג כמו אח…
אני שואלת באמת בענין המעשי, אני עובדת עם חברות שאינן שומרות תורה ומצוות, תמיד נזהרתי בקשר איתן, אבל האם אני לוקה בחוסר אהבת ישראל ואחדות? או אולי צריכה להזהר מהאחדות הזו? מה ההשקפה היהודית הנכונה?
אשמח מאד למענה!!
תודה רבה!

שלום וברכה. אני אברך חסידי אב לכמה ילדים ב"ה משתייך לאחת החסידויות החשובות. אני נמצא כרגע במשבר גדול מהרקע אליו אני שייך. אולי השטריימל שאל ראשי הוא בדיחה אחת גדולה? ואפרט למה כוונתי. משבר הקרונה גרם לשבר גדול בכל תחומי

האם בחור חרדי שלא לומד וגם לא עומד ללמוד צריך ללכת לצבא או לא?

אני נערה חרדית בת 18, והמשפחה המורחבת שלי מאד מגוונת. חילונים, דתיים… אבל המשפחה שלי החרדית היחידה. מאז ומתמיד אנחנו היינו יותר מחוץ למשפחה. גם כי אנחנו גרים רחוק גיאוגרפי, וגם כי אנחנו מאד שונים. וכמה שכולם במשפחה שלנו שונים זה מזה- לדעתי החרדים הכי שונים. כלומר, ההבדל בין חרדים לכאלו שאינם, יותר גדול נניח מההבדל של חילונים לדתיים לאומיים.
סבא וסבתא שלי הם חרדים פלוס-מינוס, אבל הרבה פחות מאתנו. אבל כשאני נגיד מגיעה אליהם לשבת- אז כל המשפחה, שגרה קרוב, מגיעה הרבה פעמים גם.
ואני מרגישה שאחרי שבת שם תמיד אני חוזרת לבית שלי הרבה פחות חזקה.
יש לי שתי בנות דודות בגיל שלי, ואין לי איתן קשר רצוף, אבל כשאני מגיעה לסבתא שלי- אני מדברת אתן.
הן דתיות-לאומיות, ואני חרדית 'דוסית' מאד. בלי סמרטפון וכולי. קבוע כשאני לידן אני מרגישה נחיתות.
גם בלבוש- הן תמיד לבושות קליל כזה וכיפי ורק אני לבושה כזה עם גרביים, ואחרי ברך ומרפק… (בחורף זה עוד בסדר אבל בקיץ אני מרגישה בכלל מסורבלת)
גם סתם ברמת חיים (חו"ל, מסעדות, בילויים וכולי)
אבל בעיקר- הסמרטפון.
אם היה לי סמרטפון היה לי הרבה יותר קשר עם המשפחה (יש לי משפחה מאד משפחתית וזה חשוב לי), הוואטסאפ הכי חשוב לי, ואני באמת לא מבינה מה הבעיה בו. וסתם גם כל האפליקציות והרשתות החברתיות, אני מרגישה שאני חיה בבועה, כאילו אני נמצאת בעולם אחר.
ואני עוד נמצאת בשלב קריטי בחיים. אני בכיתה י"ב, חושבת על מקצוע. ואני מאד מתלבטת לאיזה כיוון ללכת, (מכללה או להישאר בסמינר ואם כן- איזה).
אני חוזרת משם ותמיד בא לי להיות כמוהם. הם לא חילונים, הם שומרים מצוות! אז בעצם, מה הבעיה?
ברור לי שהחרדים הם כאילו הכי טובים וכאילו זה הכי טוב. אבל מי אמר בעצם? למה דתיים רגילים הם כאילו פחות טובים? בגלל שיש להם פחות חומרות? בגלל שהם נמצאים ב'עולם הזה'?
מפריע לי הרבה דברים בהבדלים בין החרדים לדתיים הלאומיים.
גם נגיד לימוד תורה, למה צריך כל היום ללמוד? למה

אני התחנכתי בחינוך חרדי מאד חזק ומאד חרדי, ותמיד ידעתי שיש רק דרך אחת צודקת והיא החרדיות, אך לפני תקופה יצא לי להכיר מישהו דתי לאומי ונכנסנו למלא ויכוחים, ופתאום הבנתי שלא רק שהם חושבים שהם צודקים הם גם חושבים שאנחנו טועים (אני מדברת מבחינה הלכתית) כמו כן תמיד אמרו לי שהדתיים לאומיים מחפפים במצוות ולא עומדים בכל ההלכות, אך להפתעתי אותו אחד שהכרתי שומר ממש על קלה כבחמורה, אפילו יותר טוב ממני, זה גרם לי לבלבול נוראי ובאמת שאני עכשיו במצב שאני לא יודעת מי צודק וכל יום אני חושבת משהו אחר, וזה ממש מפריע לי, כי אני רוצה זהות (למשל אני רוצה לדעת האם אחרי הסמינר אני אלך למדרשה ולשרות לאומי או שאני אמשיך בסמינר וכו' על כל עתידי)
אז יש לי כמה שאלות בנושא:
א.האם אנחנו בתחילת הגאולה או בגלות?
לפי ידיעתי החרדים טוענים שאנו בגלות והם טוענים שאנחנו בתחילת הגאולה מכיוון שעמ"י נמצא ושולט בארצו, וכבר יש קיבוץ גלויות
ב. האם אנחנו אמורים לקדם את הגאולה בידיים או רק ללמוד תורה ולצפות שהמשיח יבוא מהשמיים, הרי כתוב "כך היא גאולתן של ישראל מתחילה קמעה קמעה"
ג. למה אנחנו לא עוזרים לתשובה לאומנית? למה אנחנו לא הולכים ומנסים לקדם את המדינה למדינת הלכה?
ד. האם היום המצב נקרא מלחמת מצווה? כי אם כן אז חובה על כולם להתגייס חוץ מהאנשים שתורתם אומנותם, (וגם על זה התווכחנו, מי נקרא בהגדרה הזאת, והוא טוען שבחורי ישיבות לא נכללים בהגדרה הזאת כי א. הם לא כל חייהם בצורה, אלא עד גיל מסוים ב. כי אסור שיהיו כל כך הרבה תורתם אומנותם באותו זמן, אלא רק מספר מועט.) והם אומרים שלפי הרמב"ם אנחנו במלחמת מצווה היום
ה. כתוב במסכת אבות "וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" וגם עוד כתוב "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ…" אם כך האם זה נכון להיות אברך יום שלם בלי לעבוד בשום עבודה נוספת (שזה ה אידיאל בציבור החרדי)
ו. ואם יגידו שהצבא מוריד ברוחניות, אז כל החרדלניקים והר המור ומרכז הרב שהולכים למחלקות בינישים ממש לא יורדים שם ברוחניות, ואפילו צה"ל אמר שהם לא רוצים שהם יבואו ליחידות הרגילות כי הם יחזירו את החיילים בתשובה, וגם הרב עובדיה אמר שזה מצווה להתגייס אם כך למה החרדים הספרדים לא מתגייסים? (אני לא ספרדיה אז זה לא נוגע אליי)
ז. למה בעצם אנחנו לא אוכלים רבנות? האם זה גוף לא מספיק כשר? כי הם משתדלים לאכול רק הרבנות מכיוון שזה גוף לאומי…
נראה לי שהנקודה שהכי מפריעה לי זה עניין הגיוס, והאם זה הלכה
ויש לי עוד שאלה שממש חשובה לי, האם מותר לי הלכתית