אני נערה חרדית בת 18, והמשפחה המורחבת שלי מאד מגוונת. חילונים, דתיים… אבל המשפחה שלי החרדית היחידה. מאז ומתמיד אנחנו היינו יותר מחוץ למשפחה. גם כי אנחנו גרים רחוק גיאוגרפי, וגם כי אנחנו מאד שונים. וכמה שכולם במשפחה שלנו שונים זה מזה- לדעתי החרדים הכי שונים. כלומר, ההבדל בין חרדים לכאלו שאינם, יותר גדול נניח מההבדל של חילונים לדתיים לאומיים.
סבא וסבתא שלי הם חרדים פלוס-מינוס, אבל הרבה פחות מאתנו. אבל כשאני נגיד מגיעה אליהם לשבת- אז כל המשפחה, שגרה קרוב, מגיעה הרבה פעמים גם.
ואני מרגישה שאחרי שבת שם תמיד אני חוזרת לבית שלי הרבה פחות חזקה.
יש לי שתי בנות דודות בגיל שלי, ואין לי איתן קשר רצוף, אבל כשאני מגיעה לסבתא שלי- אני מדברת אתן.
הן דתיות-לאומיות, ואני חרדית 'דוסית' מאד. בלי סמרטפון וכולי. קבוע כשאני לידן אני מרגישה נחיתות.
גם בלבוש- הן תמיד לבושות קליל כזה וכיפי ורק אני לבושה כזה עם גרביים, ואחרי ברך ומרפק… (בחורף זה עוד בסדר אבל בקיץ אני מרגישה בכלל מסורבלת)
גם סתם ברמת חיים (חו"ל, מסעדות, בילויים וכולי)
אבל בעיקר- הסמרטפון.
אם היה לי סמרטפון היה לי הרבה יותר קשר עם המשפחה (יש לי משפחה מאד משפחתית וזה חשוב לי), הוואטסאפ הכי חשוב לי, ואני באמת לא מבינה מה הבעיה בו. וסתם גם כל האפליקציות והרשתות החברתיות, אני מרגישה שאני חיה בבועה, כאילו אני נמצאת בעולם אחר.
ואני עוד נמצאת בשלב קריטי בחיים. אני בכיתה י"ב, חושבת על מקצוע. ואני מאד מתלבטת לאיזה כיוון ללכת, (מכללה או להישאר בסמינר ואם כן- איזה).
אני חוזרת משם ותמיד בא לי להיות כמוהם. הם לא חילונים, הם שומרים מצוות! אז בעצם, מה הבעיה?
ברור לי שהחרדים הם כאילו הכי טובים וכאילו זה הכי טוב. אבל מי אמר בעצם? למה דתיים רגילים הם כאילו פחות טובים? בגלל שיש להם פחות חומרות? בגלל שהם נמצאים ב'עולם הזה'?
מפריע לי הרבה דברים בהבדלים בין החרדים לדתיים הלאומיים.
גם נגיד לימוד תורה, למה צריך כל היום ללמוד? למה