שאלות בנושא: חרדים

רוצה חיים ובית של תורה אבל זה קשה מדי בשבילי

אני חרדית ממשפחה קצת מודרנית.. לא מודרנית בקטע מידי פתוח ומבחינת לבוש אנחנו ממש לא מודרנים, אבל אבא שלי עובד כעורך דין ולהורים יש סמארטפונים. וכאילו עד היום חייתי במציאות חיים הזאת.. ידעתי שיש אנשים אברכים וכו אבל אף פעם

לקריאת התשובה >

על פי היהדות אנחנו באמת צריכים להיות באחדות עם אנשים שאינם שומרי מצוות?

תמיד מדברים בעד מעלת השלום, אחדות בעמ'י, על כך שגם אם אתה לא מסכים עם האחר תכבד אותו וכו'… הרבה התרגשו כ'כ מהאיחוד בין פריד לאביב גפן…
השאלה היא אם על פי היהדות אנחנו באמת צריכים להיות באחדות עם אנשים שאינם שומרי מצוות? האם האחדות למשל בין הזמרים לא פותחת פתח להכרות עם עולם שלא הייתי רוצה להחשף אליו? זו רק דוגמא.
זכור לי פרוש על ' הצלני נא מיד אחי מיד עשו' שצריך יותר הצלה כשהוא מתנהג כמו אח…
אני שואלת באמת בענין המעשי, אני עובדת עם חברות שאינן שומרות תורה ומצוות, תמיד נזהרתי בקשר איתן, אבל האם אני לוקה בחוסר אהבת ישראל ואחדות? או אולי צריכה להזהר מהאחדות הזו? מה ההשקפה היהודית הנכונה?
אשמח מאד למענה!!
תודה רבה!

לקריאת התשובה >

למה לי להיות חרדי? העוולות בציבור זועקות לשמים!

שלום וברכה. אני אברך חסידי אב לכמה ילדים ב"ה משתייך לאחת החסידויות החשובות. אני נמצא כרגע במשבר גדול מהרקע אליו אני שייך. אולי השטריימל שאל ראשי הוא בדיחה אחת גדולה? ואפרט למה כוונתי. משבר הקרונה גרם לשבר גדול בכל תחומי

לקריאת התשובה >

למה לי להשקיע ולהיות חרדית?

אני נערה חרדית בת 18, והמשפחה המורחבת שלי מאד מגוונת. חילונים, דתיים… אבל המשפחה שלי החרדית היחידה. מאז ומתמיד אנחנו היינו יותר מחוץ למשפחה. גם כי אנחנו גרים רחוק גיאוגרפי, וגם כי אנחנו מאד שונים. וכמה שכולם במשפחה שלנו שונים זה מזה- לדעתי החרדים הכי שונים. כלומר, ההבדל בין חרדים לכאלו שאינם, יותר גדול נניח מההבדל של חילונים לדתיים לאומיים.
סבא וסבתא שלי הם חרדים פלוס-מינוס, אבל הרבה פחות מאתנו. אבל כשאני נגיד מגיעה אליהם לשבת- אז כל המשפחה, שגרה קרוב, מגיעה הרבה פעמים גם.
ואני מרגישה שאחרי שבת שם תמיד אני חוזרת לבית שלי הרבה פחות חזקה.
יש לי שתי בנות דודות בגיל שלי, ואין לי איתן קשר רצוף, אבל כשאני מגיעה לסבתא שלי- אני מדברת אתן.
הן דתיות-לאומיות, ואני חרדית 'דוסית' מאד. בלי סמרטפון וכולי. קבוע כשאני לידן אני מרגישה נחיתות.
גם בלבוש- הן תמיד לבושות קליל כזה וכיפי ורק אני לבושה כזה עם גרביים, ואחרי ברך ומרפק… (בחורף זה עוד בסדר אבל בקיץ אני מרגישה בכלל מסורבלת)
גם סתם ברמת חיים (חו"ל, מסעדות, בילויים וכולי)
אבל בעיקר- הסמרטפון.
אם היה לי סמרטפון היה לי הרבה יותר קשר עם המשפחה (יש לי משפחה מאד משפחתית וזה חשוב לי), הוואטסאפ הכי חשוב לי, ואני באמת לא מבינה מה הבעיה בו. וסתם גם כל האפליקציות והרשתות החברתיות, אני מרגישה שאני חיה בבועה, כאילו אני נמצאת בעולם אחר.
ואני עוד נמצאת בשלב קריטי בחיים. אני בכיתה י"ב, חושבת על מקצוע. ואני מאד מתלבטת לאיזה כיוון ללכת, (מכללה או להישאר בסמינר ואם כן- איזה).
אני חוזרת משם ותמיד בא לי להיות כמוהם. הם לא חילונים, הם שומרים מצוות! אז בעצם, מה הבעיה?
ברור לי שהחרדים הם כאילו הכי טובים וכאילו זה הכי טוב. אבל מי אמר בעצם? למה דתיים רגילים הם כאילו פחות טובים? בגלל שיש להם פחות חומרות? בגלל שהם נמצאים ב'עולם הזה'?
מפריע לי הרבה דברים בהבדלים בין החרדים לדתיים הלאומיים.
גם נגיד לימוד תורה, למה צריך כל היום ללמוד? למה

לקריאת התשובה >

חרדים ודתיים לאומיים, מי צודק?

אני התחנכתי בחינוך חרדי מאד חזק ומאד חרדי, ותמיד ידעתי שיש רק דרך אחת צודקת והיא החרדיות, אך לפני תקופה יצא לי להכיר מישהו דתי לאומי ונכנסנו למלא ויכוחים, ופתאום הבנתי שלא רק שהם חושבים שהם צודקים הם גם חושבים שאנחנו טועים (אני מדברת מבחינה הלכתית) כמו כן תמיד אמרו לי שהדתיים לאומיים מחפפים במצוות ולא עומדים בכל ההלכות, אך להפתעתי אותו אחד שהכרתי שומר ממש על קלה כבחמורה, אפילו יותר טוב ממני, זה גרם לי לבלבול נוראי ובאמת שאני עכשיו במצב שאני לא יודעת מי צודק וכל יום אני חושבת משהו אחר, וזה ממש מפריע לי, כי אני רוצה זהות (למשל אני רוצה לדעת האם אחרי הסמינר אני אלך למדרשה ולשרות לאומי או שאני אמשיך בסמינר וכו' על כל עתידי)
אז יש לי כמה שאלות בנושא:
א.האם אנחנו בתחילת הגאולה או בגלות?
לפי ידיעתי החרדים טוענים שאנו בגלות והם טוענים שאנחנו בתחילת הגאולה מכיוון שעמ"י נמצא ושולט בארצו, וכבר יש קיבוץ גלויות
ב. האם אנחנו אמורים לקדם את הגאולה בידיים או רק ללמוד תורה ולצפות שהמשיח יבוא מהשמיים, הרי כתוב "כך היא גאולתן של ישראל מתחילה קמעה קמעה"
ג. למה אנחנו לא עוזרים לתשובה לאומנית? למה אנחנו לא הולכים ומנסים לקדם את המדינה למדינת הלכה?
ד. האם היום המצב נקרא מלחמת מצווה? כי אם כן אז חובה על כולם להתגייס חוץ מהאנשים שתורתם אומנותם, (וגם על זה התווכחנו, מי נקרא בהגדרה הזאת, והוא טוען שבחורי ישיבות לא נכללים בהגדרה הזאת כי א. הם לא כל חייהם בצורה, אלא עד גיל מסוים ב. כי אסור שיהיו כל כך הרבה תורתם אומנותם באותו זמן, אלא רק מספר מועט.) והם אומרים שלפי הרמב"ם אנחנו במלחמת מצווה היום
ה. כתוב במסכת אבות "וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" וגם עוד כתוב "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ…" אם כך האם זה נכון להיות אברך יום שלם בלי לעבוד בשום עבודה נוספת (שזה ה אידיאל בציבור החרדי)
ו. ואם יגידו שהצבא מוריד ברוחניות, אז כל החרדלניקים והר המור ומרכז הרב שהולכים למחלקות בינישים ממש לא יורדים שם ברוחניות, ואפילו צה"ל אמר שהם לא רוצים שהם יבואו ליחידות הרגילות כי הם יחזירו את החיילים בתשובה, וגם הרב עובדיה אמר שזה מצווה להתגייס אם כך למה החרדים הספרדים לא מתגייסים? (אני לא ספרדיה אז זה לא נוגע אליי)
ז. למה בעצם אנחנו לא אוכלים רבנות? האם זה גוף לא מספיק כשר? כי הם משתדלים לאכול רק הרבנות מכיוון שזה גוף לאומי…
נראה לי שהנקודה שהכי מפריעה לי זה עניין הגיוס, והאם זה הלכה
ויש לי עוד שאלה שממש חשובה לי, האם מותר לי הלכתית

לקריאת התשובה >

אני צריך להחליט אם להיות חרדי או לא

אני בן 21 מרקע חרדי המשפחה שלי קצת השתנו בשנים האחרונות אני המשכתי לגדול בישיבות קלאסיות, עכשיו תמיד הפריע לי זה שאסור דברים ויש דברים שלא מתאימים ואני מוגבל אך בגלל שידעתי שאני משלם מחיר על הדרך חיים שאני מאמין בה אז הסתדרתי עם זה.
בתקופה האחרונה נשרתי מהישיבה והסתובבתי בחוץ ולא היה חסר לי את התורה והמצוות והיה לי סבבה לגמרי לא עברתי עבירות נוראיות אבל גם לא כל כך הקפדתי על המצוות. עכשיו אני צריך להחליט לאן אני ממשיך לכאן או לכאן ואני ממש לא דחוף לי חיי תורה ומצוות שקשה ולא כיף להתאמץ לזה כי אני גם לא מקבל בעבור זה משהו ממשי יותר נחמד להתאמץ למשהו שאתה מקבל בעבורו תוצאה זמינה וממשית. וגם איבדתי את העניין בעצם קיום מצוות זה שזה אמת זה אניודע בבירור אבל בהרגשה שלי לא כיף שם לא כיף מוגבלות ואיסורים ולא לממש את עצמי ושכל דבר אסור ובעיקר שאני לא מרגיש ששווה לי להתאמץ לחיות ככה , בשביל מה? מה אני מקבל מזה הרי זה קשה ולא כיף לחיות ככה אני לא רוצה להיות פרוש מהעולם הזה וחרדי שהוא לא פרוש אז הוא מוגבל בהמון
ואני לא רוצה לחיות איך שלא כיף לי.

לקריאת התשובה >

רוצה בית של תורה אבל הלב שלי לא שם

אני בחורה בשידוכים למדתי בסמינר בית יעקב הכי נחשב, שם החדירו לנו חזק כמה חשוב בית של תורה. בחור שיושב ולומד יום שלם וזה המטרה בחיים. וזה מה שרציתי כי הבנתי שזה הדבר הנכון והיחיד. רציתי כך משטיפת מוח וזה לא הגיע מהתובנה שלי או מהלב. אני באה מבית עם פתיחות. ההורים שלי חוזרים בתשובה. לאחר שנתיים מחוץ לסמינר הגעתי למסקנות כמה שמה שהחדירו לנו בסמינר זה הדבר האמיתי והנכון וזה מה שאני הכי רוצה, בחור צדיק מאוד והיו לי שאיפות גבוהות מאוד. והייתי מאוד חזקה וברורה בדעות שלי.
אבל לצערי המצב לא כך היום,
הרגשות שלי השתנו לאחרונה (כבר 4 שנים מחוץ לסמינר), אני מרגישה שככל שעובר הזמן (אולי בגלל שאני רווקה?) אני נפתחת יותר וכבר אין לי רצונות ברורים, אני לא יודעת איזה בחור אני רוצה, אני כבר לא להוטה על בית של תורה על בחור שיושב ולומד יום שלם. כבר פחות מתחברת.
לא מרגישה מספיק חיבור לעולם שממנו הגעתי, מרגישה שירדתי רוחנית.
כנראה הושפעתי מהעולם הפרוץ, לא שמרתי מספיק על עצמי ונחשפתי,
קשה לי עם המצב מאוד! אני מרגישה תלושה. לא בשום מקום. לא מחוברת לעצמי, לנשמה שלי.
בתוך תוכי אני יודעת שהחיים המאושרים והנכונים זה בית של תורה. אבל הלב שלי לא שם. רחוק מאוד.
ולא יודעת איך לחזור לאבא. אני מאוד מבולבלת.
איך אני מייצבת את עצמי? איך אני חוזרת לאמת?
אני לא רוצה לטעות בדרך, ואני טועה..
איך אני חוזרת לדרך האמת ? אני רוצה לעבוד את ה בלב טהור ותמים.
אבל אני לא שם..
אנא תעזרו לי!!
אני כותבת את זה מהשכל, מהנשמה, מהאמת.
אבל כרגע הלב שלי לא מספיק רוצה את זה כנראה… כי אני מבולבלת מהעולם והפיתויים.
אשמח לכיוון איך לחיות אמיתי ונכון?
צריכה חיזוק בדרך, אשמח לשמוע למה חשוב ככ בית של תורה?, שתיקרי לי את האמת!
תודה לך מאוד על

לקריאת התשובה >

רוצה להתחזק בחרדיות שלי מול העולם שאני עובד בו

אני חרדי עובד המון עם חילונים עבודה מאתגרת ומאוד מעניינת – עבודה חיובית – אך יחד עם זאת הקשר התמידי החם והמאוד חברי מציב בפניי אתגרים רוחניים לא פשוטים

רוצה להתחזק (בחוץ ייתכן שלא רואים עלי שאני צריך להתחזק וגם זאת בלשון המעטה – לכן חשוב לי אנונימיות)
מכיר דרכים, לימוד מוסר , רצון, לימוד תורה, תהילים, תפלה ועוד

מחפש טיפ "מחץ" נוסף "פרקטי" מתאים למתואר- מעשי לאיש עסוק מאוד וכנ"ל

לקריאת התשובה >
לא מצליח ללמוד

למה לא מרשים לי לעשות רישיון נהיגה?

מגיל קטן היה לי חלום לעשות רישיון. אני ילדה של חופש ומרחבים ומשהו בנהיגה סימל לי את זה תמיד.
בסמינר מעלימים עין מבנות שעושות רישיון ולא יעיפו אותי אם אני יעשה.
ההורים שלי לא מסכימים כל עוד המסגרת שבחרתי בה לא מסכימה.
אני ממש מתוסכלת ועצבנית וגם יש לי כמה חברות (מאותו סמינר) שכבר עשו.
אני גם לא מצליחה להבין מה הבעיה של החברה עם הנושא הזה וגם אני רואה את ההבדל בין האחים שלי שעשו לבין אלה שלא עשו איך זה מקל על החיים בתור אנשים עובדים והורים לילדים…
אני אשמח שתענו לי תשובה מה לעשות
או איך לשכנע את ההורים שלי שזה לא בעיה או שתשכנעו אותי מה הבעיה בזה….
(שכחתי לציין שאני גרה במושב שזה מ

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן