שאלות בנושא: חינוך ילדים

שלום .אני נשואה שנתיים עם ילדה בת שנה וחצי.אני רוצה לספר על 2 בעיות שיש לי כרגע. 1.בתקופה האחרונה הילדה שלי מאתגרת אותי ברמה הנפשית, אקדים ואומר שכשהייתי רווקה ונשואה לפני שהילדה נולדה- היה מאוד קשה לעצבן אותי , מעולם

שלום וברכה רציתי להודות על הפלטפורמה הנפלאה ממנה נתרמתי רבות. רציתי להתייעץ ולבקש עזרה רגשית וטכנית בהתמודדות נכונה עם אתגר מצוי בדורנו מאוד. יש לי בן צעיר כבן 14 אשר מתחיל שינוי וגיבוש זהות עצמאית ושונה מהסגנון של המשפחה, כמובן

שלום לכם, אני נשואה 20 שנה ויש לנו ששה ילדים. בעלי אדם קשה וכעסן הנישואין שלנו לא היו קלים בעיקר סביב עזרה בבית ובעניין חינוך הילדים. הבעיה הגדולה כרגע היא המריבות של בעלי עם הבן הבכור, כשהילד היה קטן בעלי

יש לי בת פרח , בת, 21 שתחיה שמגיל 18 כבר רצתה מאד להתחתן ולהקים בית אבל כל הזמן חוותה דחיה מהצד השני. פעם בגלל שהורי הבחור לא רצו פעם בגלל שהיא לא רצתה וכו' היא התארסה לפני כ-8 חדשים

מה עושים כשבחור בן 15 יש לו כל שבוע תירוץ למה הוא לא הולך לתפילה. היה תקופה בה הוא טען על כך שאין לו בגדי שבת המכבדים (פעם חליפה פעם נעליים פעם העניבה לא מתאימה/לא נקיה וכו') וכשכבר קנינו לו

מזה כחצי שנה בני הבכור שהינו בגיל 24, לומד בישיבת גדולה, ואביו אינם מדברים בכלל.
אציין שכבר הייתה תקופה שלא דיברו כשנה.
אישי היקר לוקח כל עניין/ התחצפות/ התנהגות שאינה תואמת לראייתו באופן קשה ולאחר שכועס, הוא נסגר ולא ניתן לשוחח איתו בעניין.
לפני כשנה היתה לבעלי ובני תקרית בשולחן שבת בעלי התחיל לצעוק עליו מילים קשות ויצא מכליו ומאז לא מדבר עם בני.
כשחזרנו הביתה בני נכנס לחדר אביו וביקש סליחה על התנהגותו שאכן הייתה פסולה. אך אישי סילק אותו מהחדר בטענה שלא ניתן כל הזמן לטעות ואז לבקש סליחה ולחזור לסדר היום.
לפני יוהכ וראש השנה ממש ביקשתי מאישי שיפתור את העניין בניהם אבל לצערי הרב לא קרה ואני שוב המומה שאפשרי שבן ואבא לא ידברו כלכך הרבה זמן.
לא יודעת מה לעשות ולאן לפנות בנושא רגיש כלכך

יש לי ילד בן 10 אשר אינו שש להתפלל, אבל הוא בא איתי לבית כנסת בעיקר בגלל החברה. מאז ומתמיד הוא לא היה שש להתפלל, כך הוא לא ממש מתפלל אלא קצת קטע וקצת קטע שם, וזה בסדר מבחינתי כי

יש לי ילד בן חמש מתוק מדבש ובוגר מאוד. לאחרונה מאוד מעסיק אותו העניין של חילונים- גויים- יהודים. יש חציין שאנחנו גרים באזור מתחרד. הוא הרבה אומר אני רוצה להיות גוי, רוצה להיות חילוני כמו הנהג של ההסעה. ניסיתי לשאול

אני בהריון ראשון כמה שנים אחרי החתונה. מוזר לומר אבל אין לי את ההתרגשות כל כך שזה קרה. מאד מפחדת וחוששת מהאחריות של להיות הורה לילד שכל מה שאני עושה ויעשה ישפיע עליו נפשית כולל חסכים ודברים תורשתיים שאין לי כל כך שליטה עליהם. כמו גם חינוך שלי עצמי שלא משהו ואני לא רוצה שהחלקים הרעים שלי יעברו הלאה. ויש לי הרבה על מה לעבוד בשלב הזה של החיים שאני לא במיטבי ואומרים שהחינוך מתחיל הרבה לפני הולדת הילד, עוד בחינוך של ההורים, האיפוק הערכים, ואני ממש גרועה בזה…די מפונקת ועושה מה שבא לי בכל תחום ולא יודעת לדבר אל ילדים ולתת חום. אני גם לא כלכך מאמינה ביכולת שלי להיות אמא טובה (אני יודעת שזה מה שרוב האימהות חושבות) אבל אני מרגישה גם נפשית במצב כל כך רגיש ומדוכא. ולא מאמין בעצמי. ולא כלכך מתפקד. ואפילו עכשיו בהריון אני לא מצליחה בכלל להתחבר לעובר וכל הזמן חוששת שאני חושפת אותו לדברים לא טובים ולהשפעות רעות הן במחשבות שלי והן בזה שאני לא יכולה להתחבר רגשית ורק חושבת שלילי. ומפחדת בעיקר מדכאון אחרי לידה כי יש לי רקע כזה, וגם מהמשבר הנפשי והזוגי שיכול להיות לי כשפתאום החיים משתנים וצריך לדאוג לילד ואין מה לעשות אי אפשר להיעלם או למסור אותו לאימוץ הוא שלך לעולם ועד וגם מבחינה זוגית זה יכול לייצר הרבה יותר מחלוקות. וגם מבחינה טכנית זה דורש לצאת מעצמי מלא , לישון פחות ולדאוג לו בעיקר לצרכים רגשיים שאני לא יודעת אם במצבי בכלל יכולה לתת. ולא רוצה שעוד כך וכך שנים הוא יכתוב לכם פה שגדל לאמא כך וכך. לא מגיע לו להיוולד למציאות לקויה ולחסכים.
אשמח לשמוע אם יש עצה. ואני אחסוך לכם להפנות אות

שלום יש לי בת שעזבה את הדרך התורנית היא גרה במדינה אחרת עם משפחתה, יש לנו בבית משפחה חסידית רגילה הקשר עם הבת ההיא נותק כמעט לגמרי מידי פעם יש טלפון פה שם אך לא יותר מדי, עם הילדים שלנו