בעלי ביקורתי כלפי ילדינו
לבעלי יש בעיות שונות, הנובעות בעיקר מהילדות שלו, בה הוא חווה ביקורתיות רבה מאד מאד ועוד התנהגויות שונות שהשפיעו על נפשו.
בשנים האחרונות הוא מטופל, ומבחינתו, עשה דרך ארוכה. אך אני מרגישה שמול הילדים הוא עדיין מעביר הרבה מהביקורת השלילית ההרסנית, ומסגנון השיח התובעני והמזלזל.
בכל פעם שאנו מדברים על זה, גם אם הוא מסכים איתי, אני מרגישה שבפועל זה גדול ממנו, והילדים, שכבר גדלים, מתחילים להיפגע.
אנו מתדיינים על הנושא הרבה, ובכנות, עייפתי. משתדלת בכל מאודי לכבד, ולפעול לפי כל כללי השיח הנכון, אך עדיין, הדבר עמוק מזה. שרוט וחרוט בנפשו, וחזק מכל שיח או דיון נחמד. וכבר אין לי כח. לא לדבר, ולא לכבד, ובקושי להבין.
והילדים שלנו נפגעים. ברור שהם נפגעים.
בעלי טוען שהפגיעה היא כיוון שאין בינינו תמימות דעים, ואם הייתי מסכימה אותו, הילדים היו מקבלים את דבריו.
לפעמים, אני תוהה, האם במצב כזה, בו הילדים סובלים מבעיה של אחד ההור, יש צורך להסכים עם הגישה הבעייתית, ולשדר לילדים חזית אחידה (כמו שבעלי קורא בכל ספרי ההדרכה ושומע בכל ההרצאות על חשיבות ההסכמה הזוגית), או שאולי, כאשר הם רואים שדעתי שונה, ואני כן מכבדת אותם כבני אדם, הם יוכלו לקבל יותר חוסן.
מוצאת את עצמי עייפה מהמצב. נואשת משינוי, ושוקלת אפילו פרידה
