שאלות בנושא: חינוך ילדים

התמודדות שלי כאבא עם בני לאחר הגרושין

אני גרוש בן 36 הייתי נשוי 7 שנים ולאחר קשיים נוראיים בנישואין התגרשנו . לא מרצוני (בדיוק מהסיבה הזאת שלא אצטרך להגיע לשאלה הזאת היום) אך בהחלט הבנתי את הרצון שלה להתגרש כי באמת המצב היה קשה מאוד!!

הגירושים הראשונים

הבן והבת שלנו היו אז ממש קטנים . הם עברו למשמורת מליאה שלי כי לא היה לגרושתי את הגב הכלכלי והמשפחתי שיעזרו ויתמכו כמו שלי היה, וגם כי היא לא הייתה במצב נפשי ודתי חזק מספיק בכדי באמת להיות שם בשבילם , ואולי בצדק, כי באמת עברנו גהינום ! ! ובעצמתה הרבה, החליטה לתת לי משמורת על הילדים בלי שום ויכוחים והכל לטובתם של המתוקים בשביל שיהיה להם כל מה שהם באמת צריכים…
לאחר שנתיים שהייתי גם אבא וגם אמא במלוא מובן המילה , בהכל ! מהקימות בבוקר הכנת האוכל בבוקר ובצהריים ועד המקלחות, כביסות בישולים נקיונות וכמובן בין היתר לנסות לפרנס אותם בקיצור כל מה שילדים בגילאי 2- 4 צריכים…
והנה, הגעגועים של האמא התעוררו לילדיה ולאחר שנתיים של גירושים התחתנו בשנית…..

הנישואין השניים

כן, ב"ה זכיתי לקיים את המצווה החשובה של המחזיר גרושתו שרק אחרי שזה קרה בכלל הבנתי שיש כזה מצווה מרוב שלא הפסקתי לשמוע את זה מאנשים כאיחולי "מזל טוב" לשמחה במעוני…
וב"ה , השם יתברך נתן לנו את הזכות לנסות להמשיך לבנות את הבית , ואף זיכה אותנו להוריד עוד ילד שלישי מתוק במיוחד לעולם. והנה גם הפעם למרות כל הרצון העז והטוב שהנישואין האלה יצליחו, ולמרות הקשיים וכל המאמצים, לאחר שנתיים מצאנו את עצמינו בפעם השנייה בחיים מול הדיינים בבית הדין הרבני מתגרשים שוב אחד מהשני…

הגירושים השניים

לקריאת התשובה >

בעלי חרד מהקורונה

מתחילת הקורונה בעלי מאד מאד מפחד, תקופה ארוכה מאד לא יצאנו מהבית, היום יוצאים ממש מעט. הילדים עדיין בבית, הוא בשום אופן לא מוכן להחזיר אותם למוסדות הלימוד, ויש ביננו הרבה ויכוחים על כך. אני משתוקקת שיחזרו כבר למסגרות, כמובן שלהם גם כבר קשה להיות בבית והם מחכים לפגוש את החברים ולחזור לבתי הספר ולגנים. כבר תכננו שיחזרו ואז החלה העליה החוזרת בתחלואה וכל יום שעובר מרחיק את הסיכוי שהוא יסכים להחזיר אותם כי באמת יש עליה תלולה. אני תוהה מה עלי לעשות? לשתוק ולוותר? אולי בכלל הוא צודק? אז למה כל העולם שולח ואנחנו לא??? מאד מאד קשה לי המצב במיוחד שאין שום צפי שהעניינים הולכים להסתדר בקרוב מה שאומר שהילדים יישארו עוד תקופה ממש ארוכה בבית

לקריאת התשובה >

למה בציבור החרדי לא מלמדים ליבה?

אני נשוי כ8 שנים אני ואשתי יש לנו חילוקי דעות בהשקפת עולם וזה לא תמיד היה ככה,
הכרנו לא בשידוך למרות שאנחנו ממשפחות חרדיות רגילות אבל אנחנו יותר מודרנים..
אשתי מאד התחזקה עם השנים וכך נוצרו ביננו חילוקי דעות אבל ברוך השם זה לא פוגע באהבה שלנו אחד לשניה רק יוצר מתחים מדי פעם…
לפני כשנתיים היינו צריכים לשלוח תילד לתלמוד תורה בהתחלה רשמתי אותו לתת של החינוך העצמאי אבל אשתי בסוף לא הסכימה ורצתה רק חיידר פרטי.. עכשיו זה הכעיס אותי לא רק בגלל שאני צריך להתחנן לפניהם שיקבלו אותי ומסתכלים עליי בעין עקומה אלא בעיקר שלא מלמדים תילדים שום בסיס למקצוע בחיים לא מלמדים ABC בכלל ולא מתמטיקה.
הסכמתי בשביל שאשתי תהיה מרוצה בשביל המוסדות של הילדים להתלבש שחור לבן למרות שאני ממש לא סובל את זה וממש מתעב את זה שאני מרגיש חלק מעדר ולא כתוב בתורה שחולצה כחולה יש בה בעיה אבל איכשהו אני מסכים לזה למרות שקשה מאד לבנאדם ללכת ביום יום בסוג של תחפושת ואם משהו שהוא לא אוהב, אבל ממש קשה לי עם זה שהילד לא ילמד מקצועות חול.. אני רואה את עצמי ואת החברים שלי שלא לימדו אותנו כלום באנגלית ומתמטיקה שום דבר אפילו לא ABC בסיסי ואני רואה בזה פשע יש לי חברים שמתבזים בכל מיני עבודות ורובם בשכר מינימום וכו.. נכון יש מכללות לחרדים אבל זה קשה בטירוף בזמן שאתה כבר נשוי עם ילדים עובד קשה לפרנס את הבית להתחיל ללמוד מקצוע ולפני זה מכינה ששם בבת אחת צריך ללמוד אנגלית ומתמטיקה ועוד בשביל לעבור את המכינה בכדי להתקבל ללימודי תואר ובכל הזמן הזה יש לך חיי משפחה מלאים עם כל המשמעות של זה.. רוב מי שאני מכיר פרש כבר בלימודי המכינה לתואר למרות שמדובר בבחורים עם ראש טוב. יש לי חבר גרוש שכל המשכורת שלו הולך רק למזונות הוא התחתן מוקדם כמו שמקובל במשפחה שלו נולדו ילדים התגרש וזה המצב שלו ואין לו שקל בשביל לחיות אבל עם אחרי הישיבה היה לומד מקצוע בלי העול של זוגיות חיי משפחה שכר דירה וכו היה יכול לחיות בצורה הרבה יותר בריאה.
אז אני שואל למה למה צריך להיות ככה בציבור החרדי למה לגרום לילדים לחיות בחיי עוני לנצח?

לקריאת התשובה >

חושש מלימודי התואר של בתי

הבת שלי, בת 21, בוגרת סמינר בית יעקב מהמעולים ביותר שיש, בחורה צנועה ויראת שמיים.

לפני שנתיים היא החליטה ללמוד לתואר באחד המוסדות המקובלים בציבור שלנו. אני התנגדתי, אבל היא מאד רצתה אז בלית ברירה הסכמתי.

לאחרונה אני מתרשם שהתכנים שהיא לומדת הם בעייתיים מבחינה השקפתית ואני חושש שהיא מושפעת לרעה. בקשתי ממנה לראות את חומרי הלימוד (כפי שגם בסמינר הייתי עושה) אך היא לא הסכימה, מה שהגביר את החשש שלי. אני יכול לנסות לראות את התכנים האלה ללא ידיעתה, ואולי אפילו לנסות להכשיל את הלימודים שלה, אבל היא עלולה לגלות את זה ולכעוס עלי.

אז נראה לי שהיא אכן לומדת לימודים פסולים. אני מאד מודאג מזה ומתלבט אם התפקיד שלי כאבא הוא לאסור עליה לימודים כאלה? אני חושש שהיא לא תשמע בקולי וזה רק יקלקל. מצד שני היא באמת טובה וצדיקה ואני מפחד עליה.

לקריאת התשובה >

התלבטות על חיידר לילדים

אני נמצאת בקושי גדול מול שאלה שאנחנו בתור זוג לא מצליחים להתגבר עליה ויש גם כאב גדול, אסביר… בעלי מאוד רוצה יציבות לילדים ולדעתו להתחנך בדרך החסידית זה הדבר הנכון למטרה זו והוא רוצה חיידר חסידי הוא בחר חיידר לא סגור מאוד אבל חסידי, זוהי דעתו והוא לא כל כך מוכן לקבל משהו אחר נראה שהצורך הזה ביציבות זה משהו שהוא לא יכול לחשוב אחרת בגללו זה כמו לקחת לו את הקרקע, אני משהו אחר לגמרי אני מאוד פתוחה לדיון ושינוי לגבי רמת דתיות אורח חיים דתי ששומר על מצוות אמיתיות בלי חומרות ובלגנים מתקבל אצלי טוב על הלב בלי שהשכנים ומנהל החיידר יבדוק אם איזה אורך חצאית ואם אני נוהגת חס ושלום וחלילה זה בעיני דבר מגעיל וחונק, טובה לי סביבה משוחררת כיפית נהנית וגם כן שמורה לא שאני מאמינה אדוקה כל כך אבל כן חושבת ששמירת מצוות היא טובה למשפחה ולבריאות במיוחד כי הגעתי ממקום כזה ושינוי של לעבור לאטאיסטית או לפחות לא שומרת מצוות היא לא תהיה טובה לנפש, זהו הילדים כרגע בחיידר חסידי, רע לי עם זה מאוד מה גם שאני רואה שם אנשים שנקראים אצל החרדים חסידים מודרנים מה שנראה מוזר מאוד כאילו אתה לא רציני לא חילוני לצערך כך זה נראה אבל כן עושה כמעט הכל זה נראה שאין ערך לא בדקו והחליטו אלא חיים עם מה שזרם נולדנו ככה ואנחנו מחפשים איך להנות בלי לצאת מהמגזר, אני שונאת את ההצגה הזו מקבלים כל אחד להיות מלמד רק כי הוא יודע לדקלם שיש גיהנום ושהשם יעניש את הילדים בקיצור אומללות בעיני, אפשר לסכם את זה שאין שם בעיני מקום לדרך לחיפוש לעמיות בתוך כל הדבר הזה של הדיקלומים.
בעלי לא מבין אותי כי הוא לא התחנך על זה ולא הרגיש את הדרך החסידית וגם כי הוא פחות אמפטי אלי עד כדי כך שהוא ישנה בשבילי או בשביל הזוגיות שלנו דברים, לא איכפת לו כל כך הוא חושב שתמיד אקבל אותו אולי הוא מנצל את זה באמת אין לי כל כך אפשרות לעזוב אותו כי אין מי שיתמוך ואני גם מפחדת… אולי יהיה לכם פתרון לאיך ליצור שיח נכון על הגברים או איך אקבל איזשהו חוזק לדרוש שלפחות יהיה משהו באמצע אם יש דבר כזה… אוסיף שלדעתי הילדים יכולים להנזק אולי לא דוקא מהדרך הזו אלא מזה שאמא שלהם כל כך חוששת ומרגישה שאין לה צד בנושא ושלא מתחשבים בה ושהם התחנכו בדרך שלא נראית לי, לא טוב לי לחשוב שהם יגדלו ויגיעו למסקנה שבעלי הצדיק וזה מה שהוא מרגיש ואני עוד איזו אחת שנמאס לה, מה שתאמת לא לגמרי נכון אני פשוט נחיתית קצת וחוששת מתגובות וגם לא עושה דברים בלי חיבור אני פשוט כנה מאוד אוהבת חופש וחיים טובים ולא אוהבת אחד בפה וחד בלב
(תמיד בסוף שיח מתיש הוא מוציא את הנשק שלהוציא פת

לקריאת התשובה >

הילדים שלי מכלים זמנם לריק בתקופת הקורונה

ני אימא לילדים גדולים, חלקם נשואים, חלקם עדיין בבית והתקופה הנוכחית שוברת אותי מאד. הבנים הבחורים לא פותחים ספר, לא לומדים, לא מקשיבים לשיעורים מהישיבה בטלפון, לא מנסים לחפש חברותות ומבלים את זמנם לריק, ישנים שעות ארוכות ובשאר הזמן בעיקר על המחשב עם כל מיני שטויות. לא דברים של איסור כי הוא חסום, הרבה פוליטיקה. הם משתדלים להתפלל במנייני המרפסות אך מעבר לזה שום כלום. הבת הצעירה שבסמינר במצב דומה- אין לה כוח לשמוע את השיעורים. אף אחד גם לא דורש ממנה או עוקב אחריה למרות שניסיתי ליצור קשר ולבקש שמורה תתקשר ותתעניין, זה לא קרה לצערי, וגם היא מעבירה את זמנה בטלפונים עם חברות או במשחקי מחשב מטופשים וסרטים שצופה מאות או אלפי פעמים. ניסיתי לעניין אותם בכל דבר אפשרי- אמנות, נגינה, לימוד שפה זרה, גננות, ריקוד, מה שלא יהיה, הצעתי להם גם קורסים בתשלום, אך לצערי אף אחד מהם לא מוכן לעשות כלום. הם פשוט רובצים באפס מעש מצהריים (שאז פחות או יותר קמים) עד אישון לילה.
אני מאד שבורה ומתוסכלת. קוראת ושומעת כל הזמן על משפחות שחיזקו את זמן האיכות שלהם, שהבנים לומדים בחברותות, שיוצרים דברים ביחד, שלמדו ליהנות כמשפחה ואצלנו (מן הסתם לא רק אצלנו כמובן) הימים נמתחים וכלום. אני מרגישה כישלון של ממש כאימא שלא הצליחה לטעת בהם מוטיבציה ורצון ללמוד תורה ומעבר לכך גם כאלה שלא מסוגלים להעסיק את עצמם בכלל, זקוקים למסגרת חיצונית ומכלים זמנם לריק.
אציין כי אני עובדת במשרה חלקית מאד, גם לא עסוקה מאד לצערי ובאמת שלא מצפה לפעילות אינטנסיבית, במיוחד לא במצב הזה, אך ההתנהלות הקיימת שלהם מטרידה ומכאיבה לי מאד. אשמח לעצתכם. תודה

לקריאת התשובה >
זוגיות בצל הקורונה

ילד שמנשק מידי הרבה

יש לנו ילד נפלא, בכור, בן 13. ילד חביב וטוב אבל הוא יותר מידי מנשק… מנשק את אמו, את אביו, את אחיותיו, את סבתו, את דודיו ואם לא היינו מונעים ממנו אז גם את בנות הדודות שלו. למרות שהוא אינטליגנט
הוא מאד תמים ונאיבי. ניסינו לדבר איתו. אפילו הפחדנו אותו (אמרנו לו שהיו בחורים שפתחו להם תיק במשטרה כי הם נישקו בחורים צעירים מהם) אבל זה לא שינה כלום הוא לא הבין מה הבעיה בזה כי מבחינתו זה כלי להביע את האהבה העצומה שיפעפעת בו. אני ובעלי לפעמים נותנים זה לזה נשיקה קלה על הלחי מול הילדים (למרות היותנו חרדים קלאסיים) ולפעמים שולחים לילדים נשיקות באוויר, אבל הילד לקח את זה מאה נצעדים קדימה, זה מוגזם וזה די מטריד. ברור לי שזה בגלל שיש לו הרבה אהבה לתת לעולם אבל הדרך חייבת תיקון. אחרת הוא יגיע לישיבה קטנה ויתחיל חלילה לעשות דברים לא לעניין מתוך תמימות ואהבת האדם שבו…. הוא גם עלול ליפול קורבן לבחורים מבוגרים (אבל מזה אני פחות חוששת כי הסברנו לו הרבה והוא נבון).
אני שמחה שיש בלבו אהבה כה רבה אבל חייבת עזרה איך לגרום לו להיות קצת יותר…. נורמלי בקטע הזה.
(בשאר הקטעים הוא מאד נורמלי ברוך השם אבל פה מתנהג כמו בן 5 ולא כמו בן 13).
נשמח לעצה ותושייה.

לקריאת התשובה >

חינוך לצניעות וקדושה לבנים

אני בן 35 יש לי בן בגיל ארבע עשרה ובן בגיל בן 12 השאלה כיצד מתווכים להם את האיסור של הוצאת שז"ל
אני יודע על עצמי שלא ידעתי שזה אסור וכאשר נודע לי זה היה אחרי שכבר נכשלתי ודי למבין
אני רוצה לציין שאני שייך למיגזר הליטאי

לקריאת התשובה >

ילד שלא מוכן לקחת רטלין

שלום יש לי ילד שמאובחן ADHD בן 12 שלא מוכן לקחת את הכדור ובתלמוד תורה לא מוכנים לקבל אותו בלי זה.. אז הרבה ימים לא הולך ובימים שהולך נוצרות מריבות וקשה לו. בשיחה שלי איתו הוא לא מוכן לקחת כי

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן