ייעוץ בנושא זוגיות

יש סיכוי לאהבה?…

אני דתייה ויש לי קשר מאוד חזק עם מישהו חילוני.יש לנו קשר נפלא ,הוא אדם עם מידות טובות ופשוט מקסים! אבל יש לי התלבטות קשה האם יש סיכוי לקשר כזה?הוא מכבד אותי מאד ואת האמונה שלי השאלה שלי האם זה מספיק?

להמשך »

לא אוהבת את בעלי!

אני בת 22 וחצי, עוד מעט נשואה שנה. (וגם יש לנו תינוק בדרך!) לבעל הכי מוצלח בעולם. היינו הזוג הכי מדליק בתקופת האירוסין. יצאנו לכל מיני טיולים ודברים מגניבים, שלחנו מתנות, מכתבים, טלפונים, ואצאפים שעד היום אני שומרת והייתי משדרת את זה החוצה אם זה לא היה חסוי… בקיצור, זוג מושלם
לא התייעצתי עד היום עם אף אחד, ואני אומר את זה בצורה הכי פשוטה: אני לא אוהבת את בעלי!שלא תבין לא נכון, הוא הבחור הכי מקסים בעולם, הוא חכם ומוצלח ולומד בכולל הכי טוב, הוא לבוש כמו המילה האחרונה (לא בגסות, אבל מאוד מאוד בטעם) נפגשתי איתו הרי בתקופת הפגישות והשידוכים, ואחר כך בתקופת האירוסין, כולם אמרו לי: זה בסדר, נמשכים אחר כך, העיקר שהוא באמת מוצא חן בעינייך והמשיכה כבר תבוא, את תראי, בקיצור האמנתי להם והתארסתי ו..כלום לא קרה. אמרו לי זה שטויות, תתחתני ואז הכל יגיע ו…כלום לא קרה. כבר כמה חודשים ומה אני אגיד לך, אני לא יודעת מה לעשות. אני מעריכה אותו, חושבת שהיא אחלה בנאדם והכל, אבל אני פשוט לא אוהבת אותה במובן הרומנטי של המילה.

ביני לבין עצמי חשבתי אם אני רוצה להתגרש, אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שפשוט לא! ואני לא יודעת למה, אולי כי אני עצלנית מידי, אולי כי זה סתם לא כיף, אבל בתכלס, יש לי חבר טוב, אין לי בעל!

להמשך »

אני מספיק מאושר בכלה שלי?

אני בחור בן 26 עובד ולומד במקביל במכללה. לפני 3 שנים עזבתי את הישיבה.
בשעה טובה התארסתי ואני מתעתד להתחתן בעוד שלושה חודשים.
אני רגיל תמיד שאצל חברי שהתארסו והתחתנו השמחה הייתה מטורפת וממש בלטה על פניהם כל הזמן. משום מה אני לא נמצא שם… אני כן אוהב את ארוסתי וכיף לנו יחד , אבל השמחה הגדולה לא קיימת. אין לי את תחושת השכרון והריחוף שראיתי עליהם. אשמח אם תוכלו להחכמיני האם לדעתכם יש כאן משהו שצריך לפתור או שזהו תהליך טבעי ואלו דברים שקשורים לאופי ולסגנון.

להמשך »
זוגיות

קשה לי להתפלל על זיווג בשבילי

אני בחורה בת 21, אני מרגישה שאני לא מספיק מתפללת על הזיווג שלי כי תמיד בתפילת שמו"ע- שזה הזמן להתפלל ולבקש אני מרגישה ממהרת ואין לי זמן וסבלנות להמשיך לעמוד על הרגליים ולבקש מה', וכל זה כי אני בטוחה שה' יודע שאני רוצה ומחכה כבר לזיווג שלי, אז מה אני צריכה לומר לו שוב שוב ולבקש,
אבל למרות זאת אני מרגישה קצת בחוסר התפילות שלי וזה אפילו כבר מפריע לי בעצמי- אני לא מרגישה בטוחה בעצמי
אשמח אם תוכלו להנחות אותי איך לנהוג ומה לעשות

להמשך »

אישתי לא זהירה

אני נשוי עם 2 ילדים. השלישי ב"ה בדרך.
כבר המון זמן שמתי לב שאשתי חסרת מודעות ואחריות לזהירות בדרכים וענייני בטיחות.
היא יורדת לכביש עם עגלת תאומים בלי להסתכל!
לא משנה כמה אני מעיר -שום דבר לא עוזר. היא טוענת שאני מרובע ושאני צריך להשתחרר.

היום כשהחזרתי את הילדה מהגן ראיתי שאשתי השאירה את התינוק (בן שנה וחצי) במדרגות. מקום הבילוי שלו המועדף על אשתי. הוא הספיק לטפס לקומה השנייה, וכשהוא שמע שהגעתי עם אחותו הוא הוציא את הראש בין הברזלים של המעקה כדי להציץ.
מייד נלחצתי. אם הראש עובר -כל הגוף עובר!! הוא יכול ליפול כל רגע בתנועה פשוטה ביותר. והוא בן שנה וחצי!!!!!
אשתי היתה קרובה אליו יותר אז צעקתי לה שתרוץ ותתפוס אותו.
אבל היא היתה שלווה.
הסתכלה עליו באדישות ואמרה "הוא לא יפול".
כמובן שרצתי והבאתי אותו.

חשוב לציין. היא מאוד אוהבת אותם. היא פשוט לא מודעת לסכנות כי מעולם לא לימדו אותה והיא גדלה בסביבה כזאת (אני חושב שמיותר לציין את שם העיר…)

השאלה שלי, האם אני אובססיבי?
מה לעשות???

להמשך »

אשתי היא לא מה שחשבתי…

אני אברך צעיר (שנה וחצי בערך, אפילו פחות) התארסתי והתחתנתי ב"שידוך" אבל חשוב לי להדגיש שגם הכרנו, ואני ואשתי, היינו אולי איזה 5 פגישות ביחד, דיברנו המון, וצחוקים, ו…סגרנו. התחתנו ואז פתאום אני מגלה כל מיני דברים שכל כך לא רציתי, או שרציתי שלא. לפעמים אני לא יודע איפה לקבור את עצמי. אני נזכר בשיחות של הארוחת ערב של אבא שלי ואמא שלי, או שאני רואה חברים שלי איך הם מדברים עם הנשים שלהם, איזה רמה, תוכן וכו', אני אין לי כלום מכל זה, כלום! הכל טוב וזה אבל… מה זה שוה? אני רואה מה היא עושה בעבודה, איזה סוג עבודה יש לה, אני רואה בדיוק כמה היא בחורה 'על רמה' מה שנקרא, וכמה היא חושבת. אני נזכר בחברים שלי שלומדים עם האשה רמב"ן על פרשת השבוע. והיא? היא בכלל לא בקטע. סתם רדודה ושטחית. בלי לשון הרע ובלי לזלזל, ואני מעריך בה המון דברים. אבל בזה, אין מה לעשות, היא פשוט חלשה, וזה פוגע לי עמוק עמוק בלב. כל פעם שאני חושב על זה. אני ממש לא יודע מה לעשות. לא יודע איפה לשים את עצמי. אני לא חושב להתגרש ולא חושב להתאבד, אבל אני גם לא חושב על כלום, שום דבר אחר. פשוט חור שחור ועצוב.

להמשך »
דילוג לתוכן