ייעוץ בנושא זוגיות

זוגיות

זוגיות רעועה?

משום מה, פעמים רבות אני חש כאילו הזוגיות שלנו איננה איתנה. כמובן שאיני מתכוון לזוגיות איתנה כאילו אנו נשואים 10 או 20 שנה, אבל ביחס לשלב הנוכחי, הייתי חושב שאמורה להיות לנו זוגיות איתנה ויציבה יותר.

להמשך »
זוגיות

צער גדול ממנהג והיחס לכיסוי הראש

אני אברך נשוי עם ילד הדר באמריקה, קודם תודה רבה על האתר שלכם המרבה דעת וחיזוק בתוך עם סגולה חזק וברך!! והנה לשאלתי, הדבר הזה מעיק וכואב לי הרבה והוא, שבפעם ראשונה שפגשתי עם אשתי ראיתי שערה היפה על ראשה וכמו שכתוב בשיר השירים ״הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד״, אבל אחר חתונתי נעשה דבר טראגי מאוד!! אשתי גלחה כל שערה, ואינם עוד! ולמה נעשה הדבר המוזר הזה? משום איזה מנהג שנתחדשה לפני מאתיים וחצי שנים.. וטעם המנהג הוא משום חציצה (שבימינו לא שייך) וגם משום שלא תראו שום שער בחוץ (ואיננו מבין בדיוק מה הבעיה עם איזה שערות יראו בחוץ, וכל המקור הוא רק מהזהר) והפנים היפה של אשתי נשתנה לרעה, כל פעם שאני מגיע הביתה אחר יום קשה אני רואה אשתי עם מטפחת הסובבת כל ראשה.. ואני רואה הנשים הגוים עם שערות יפות והקנאה עולה בי ואני שואל להקב״ה אם כל העולם המערבי שאני דר בה הולך ככה למה אני צריכים להתנהג כה משונה? זה ממש ממאס לי היהדות לראות כל הנשים שלנו הולכים ברחוב עם פאה של אשה מהודו.. איפה החן איפה היופי איפה הנורמלי? גם למה הנשים צריכים לכסות כל גופה ממש עד הצואר מה הבעיה אם קצת מגופה למעלה מגולה עד החזה, מי קבע מהו צניעות ומה לא? ואם כל דבר שהיה פעם שייך לימינו אלה? אני יודע שיש נשים ובפרט בהספרדים והציונים דתיים שהולכים ברחוב עם מטפחת ולא גולחים שערותיהם, ומשאירים אותה רק לבעליהם לראות (איפה המקור לזה שרק נשים נשואים צריכים לכסות ולא בתולים?), וזה כבר יותר טוב, אבל בכלל על הדבר של כיסוי ראש אשה לא מובן לי הטעם בימינו אלה שכל העולם נשתנה, ובכלל יש לי תחושה שכנראה שאחרי שהקב״ה נתן לנו התורה כבר מתיר לעל דור להוסיף חומרות על גבי חומרות ולמשל בזמן בית שני לא היה האנשים הולכים עם כיפה רק אנשים מיוחדים!! גם תפילת מעריב היה קודם רשות ועכשיו הוא חובה, קודם היה עושים רק יום אחד יום טוב ועכשיו יש בחוץ לארץ שני ימים, ועוד ועוד, ובנוגע כיסוי ראש לאשה למה זה עיקר? זה תלוי ברוח הזמן, עם בזמן הזה לא מבינים את זה וזה לא מדבר לנו אז נגמר, למה הקב״ה עזב לנו והיתר לכל החומרות אפי׳ הקיצוניות להיכנס בתוך עם הנבחר. תודה

להמשך »
זוגיות

לא סובלת את בעלי אבל מפחדת להתגרש

בעלי מאוד עצבני, מתעצבן משטויות, ברגעי כעס אומר דברים פוגעניים, לא מכבד אותי, צועק הרבה על הילדים וגם עלי, אלים מילולית. לא עוזר בבית בכלום וגם לא נענה לבקשות שלי, לא משתף אותי בהרבה החלטות הנוגעות לשנינו, הוא טוען שהוא אוהב אותי אך ההתנהגות שלו כלפי לא מעידה על כך. אני לא סומכת עליו, לא משתפת אותו יותר בכלום, הרבה פעמים אני מאוד רוצה שמישהו יקשיב לי ויכיל אותי אך הוא לא עושה את זה. אין בינינו אינטימיות בהחלט לא תשוקה ואין אהבה. לא מוכן ללכת ליעוץ זוגי. נהייתי עצבנית ואין לי חשק לכלום. בשנה האחרונה הוא עובד הרבה עד שעות הלילה המאוחרות, מצד אחד אני זוכה לקצת שקט נפשי בלי מריבות, מצד שני מרגישה לגמרי לבד,

להמשך »
זוגיות

קשה לי עם המראה של אשתי

קשה לי מאוד בנפש עם המראה החיצוני של אשתי. זה תמצית הקושי.
אני חוזר לבית מהעבודה ומתבאס מהמראה של אשתי. אנו יושבים לדבר ואני משתדל לא להביט בה כדי שלא ייצבט לי הלב. בכל מקרה נצבט לי הלב על התסכול, חוסר הסבלנות וקוצר הרוח שאני מפגין כלפיה בעקבות זה.
המצב הזה מעלה אצלי הרבה את המחשבה כמה גדולים דברי חז"ל שהנושא אישה חייב לראותה שמא תהיה מגונה בעיניו ולא יוכל לקיים בה ואהבת לרעך כמוך. אוי כמה קשה לי לקיים באשתי ואהבת לרעך כמוך.
בטח אתה שואל אז למה לא קיימתי בעצמי את דברי חז"ל אלו?

להמשך »
זוגיות

חסרה לי אהבה אחת. עד כלות.

אני רווקה חרדית מבית בשנות ה30 הראשונות.
איכותית, עובדת בתחום שמסב לי המון סיפוק, אני עסוקה מאוד במגוון של עניינים. יש לי חיי חברה מלאים, אני מרוצה מעצמי ושמחה במשפחה שנולדתי אליה.
אני רק… רווקה 🙂
אין לי כעס על עצמי ולא האשמה. האישיות שלי רק הולכת ונבנית עם השנים וזה משמח אותי. אני מלאה אמונה והשידוכים זה לא הנושא שבגללו בחרתי לכתוב.
חסרה לי אהבה. אחת.
אני מרשה לפרש את המילה לכל הכיוונים האפשריים של המילה היפה הזו.
יש בתוכי המון אור רצון ונתינה שמחפשים דרך החוצה.
אני נותנת המון לאחרים, אהובה ואוהבת ומרגישה מצויין ב"ה מהרבה בחינות.
אבל עדיין חסרה לי אהבה אחת. עד כלות.
לפעמים אני כל כך מתגעגעת למישהו נעלם, ונשאר לי רק לקוות שזה קרוב ויגיע ושאני לא חיה בפנטזיה שאין לה מוצא.
אין לי שמץ רצון "להתלכלך" בקשרים, במראות או בחוויות שלא מתאימות לי כרווקה עובדת ה'. אבל ההתמודדות הזו רק הולכת ומתרחבת עם השנים.
יש בי כמיהה אדירה לנפש קרובה, לבן זוג, לחיים של ביחד ועד כמה שידוע לי אין לי שום דרך מותרת להביע אותה אפילו לא זמנית.
נראה לי שאין לזה פתרון חוץ מחתונה, בזמן הנכון עם האדם המתאים.
ועדיין, אשמח לקבל כל תגובה תומכת ומפיחה תקווה. עצם האפשרות לכתוב את זה בלי לחתום ובלי להזדהות משחררת מאוד.

להמשך »
פגועה מחמותי
זוגיות

חמותי לא רוצה אותי ככלה

אני נשואה טרייה לבעלי המדהים
ההתחלה שלנו התחילה ברגל שמאל
היה פיצוץ בערב לפני החתונה אחכ המשפחה וקרובי המשפחה של בעלי יצאו עליי בעיקר אמא שלו ..
״כמה אני בחורה לא טובה״ ואיומים״ שאם אני לא יעשה טוב לבן שלה היא תעשה הכל שנתגרש…״
ב7 ברכות שלי כל לילה בכיתי , הרגשתי שקשה לי אבל איפשהו פחדתי לקום וללכת ..
כי אני מאוהבת בבעלי עוד מהרגע הראשון

להמשך »
זוגיות

גרים אצל אמא שלו!

הבעיה היא שאנחנו גרים עם אמא שלו מאז החתונה.
הקשר של בעלי עם אמא שלו זה משהו שאי אפשר להסביר במילים,בקצרה היא אלמנה והוא הבן האחרון ומזה 10 שנים הם גרים ביחד (השאר התחתנו). הוא בא ממשפחה מבוססת מאוד ואני לא. קנינו בית מכספי חסכונות שלו ללא צורך במשכנתא. לאחרונה הסתיימה הבנייה של הבית ואני מאוד רוצה כבר להיכנס אליו. יש לנו תינוק בן 5 חודשים שזקוק לפינה שלו ( אצל חמותי אין לו פינה,להפך) וכל הזמן בעלי אומר איך נעבור אין לנו כסף לקנות ריהוט וכל מה שצריך.
הבעיה שאני כבר מרגישה חנוקה לגור עם אמא שלו. אין לנו פרטיות. היא כל דבר רוצה לדעת ולהתערב בעיקר בגידול של הילד. כל דבר שקורה לא טוב או שנהרס היא מאשימה אותנו ובעיקר אותי. כל היום עקיצות ולעג עליי. 3 שנים אני סותמת את הפה לא עונה לא משתפת את בעלי כי הוא כמובן יגיד שאני סתם רגשנית.וסתם נפגעת.
אבל אני באמת לט יודעת כבר מה לעשות. אני יושבת בוכה בלילה אין לי חשק לכלום. שמחת החיים שהייתה לי הלכה ונעלמה. ואני מפחדת שבאיזשהו אופן זה יפכע בזוגיות שלי עם בעלי.

להמשך »
זוגיות

לאשתי פחות חשוב דברים שבקדושה

יש ביני לבין אשתי פער רוחני. אני הולך לכיוון של קודש ואשתי פחות. אמנם מוגדרת כדתיה אך רואה סרטים וכו.
הנקודה היא שכבר לפני החתונה ידענו זאת אך לפני החתונה הייתי בתהליך של התחזקות ובאמת תהינו האם זה נכון להינשא. בסוף ב.ה נישאנו. מאוד פחדתי לבטל.. לחץ.. אך הפער עדיין היה קיים. ציפיתי מאשתי להתחזק איתי. היה חשש גדול מאוד שהלך ורק הצדיק את עצמו. אני רציתי בית עם קדושה ואת אשתי מעניין דברים אחרים.. זה גורם לי גם קצת לזלוג החוצה לא מבחינת שמירת העיניים אלא מבחינת השוואות. אני כל הזמן מאוכזב מהפער הזה ומרוכז בהשוואות. אני כועס על אשתי ומאוכזב שהיא רואה סרט או משהו. כמובן שהיא גם עושה דברים אחרים. אני אברך והיא עובדת כרגע. היא אמא מקסימה. אך עם נקודה זו אוד קשה לי עד כדי מחשבות על פירוד. בגלל הפער הרוחני.
אני רוצה ללמוד עוד שנים בישיבה והיא רוצה שאסיים בקרוב ואצא לעבוד.
אני בעיקר מאוכזב מזה שהיא לא רוצה את אותם ערכים כמו שלי אלא פשוט לחיות..
השאלה שלי מה לעשות? אני מפחד שלעולם לא אצליח לקבל אותה כך. שלא נצליח לגשר על הפער. שתמיד אחיה בגיהנם של השוואות לנשים אחרות. באמת חשוב לי דברים שבקדושה! אך לכאורה ברור לי שעל דבר כזה לא מפרקים זוגיות אך מצד שני אני מרגיש שאני כבר לא מצליח. אני בטיפול בערך שנה. יש קצת התקדמות אך עדיין..

להמשך »
זוגיות

מדוע תפקיד האישה בבית היהודי הוא עול כבד?

מדוע תפקיד האישה בבית היהודי הוא עול כבד לדוג': נקיון, חינוך, בישול, גיהוץ, כיבוס, פרנסה והרשימה עוד ארוכה…

ואילו לגבר ישנו תפקיד רם ונישא של לימוד תורה, ואין על כך זלזול או פקפוק בעול הכבד שנא' "תורה מתשת כוחו של אדם".
אך עדיין עומדת כאן שאלה של כביכול "שיוויוניות".

כיצד יש לאישה הרבה תפקידים ואילו לגבר פחות?

להמשך »
דילוג לתוכן