שאלות בנושא: זוגיות

לא בטוחה שאני אוהבת את בעלי

שהתחלנו לצאת יחד אני ובעלי זה היה כי ראיתי שהוא ממש מאוהב בי ואמרתי לעצמי שניתן לזה הזדמנות. לאחר כחצי שנה הוא הציע לי נישואין (לדעתי מאוד מהר) לא ידעתי מה לעשות והסכמתי.. אף פעם לא באמת הרגשתי שאני אוהבת אותו . אחרי זה ההורים שלו סידרו את החתונה והתחתנו. כל התקופה ניסיתי להדחיק את ההרגשה שאני לא באמת אוהבת אותו וקצת נסחפתי . עכשיו אנחנו נשואים כבר כמעט שנה כן היו רגעים מרגשים אבל משהו עדיין לא מסתדר לי.. מרגישה שאני לא באמת אוהבת אותו ורוצה להיות איתו כמו שאני בשבילו. לאחרונה התחלתי לחשוב יותר על גירושים אבל אני קצת מלחיץ אותי לפגוע בו ככה וגם התהליל עצמו ואני לא יודעת עד כמה אני באמת רוצה את זה.
הוא באמת אוהב אותי ורוצה שיהיה לי טוב, מפנק אותי תמיד ודואג לי .. אבל אני יותר ויותר שואלת את עצמי האם זה מספיק כדי להקים משפחה? מפחדת להתעורר עוד 5 שנים עם ילד ולהבין שאני בכלל לא אוהבת אותו..
אני יודעת שזה קצת מאוחר וכבר הייתה חתונה אבל אני מרגישה חלשה כדי להגיד לו מה אני מרגישה ולא רוצה לפגוע ברגשות שלו. לא מסוגלת לשתף אותו בשום דבר שקורה לי בחיים..
לא יודעת מה לעשות..

לקריאת התשובה >

האם זו תחילת אלימות?

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים ורבים המון
אף פעם זה לא קרה אבל ב2 הפעמים האחרונות בעלי ממש נגע בי בחוזקה איים עלי מקרוב ואפילו הזיז אותי הצידה חטף ממני משהו שזה כאב לי בפעם הראשונה הייתי בהלם ואמרתי לו שאני לא מוכנה לשום דבר עד שהוא יתנצל ויבין שגם אם הוא עצבני הוא לא יכול לגעת בי ובטח שלא לאיים עלי ממרחק קרוב כדי להפחיד אותי
ובפעם עכשיו פשוט שתקתי
אוסיף שאני לא כבשה תמימה במריבות האחרונות פשוט נמאס לי ואני שותקת אבל שתיקה שהוא יכול לדבר עם הקיר ואז הוא רודף אותי מתי נדבר וכולי ואני דוקא נהנית מזה כי זה הפעם היחידה שהוא רודף אחרי אז יאאלה ( למרות שכן הייתי שמחה שיהיה בינינו משהו טוב יותר אבל נהנית מפירורים שכל כך חסרים לי) וכנראה עכשיו זה עלה לו לסעיף
אני יודעת שזה מצב לא תקין רק שואלת אם אני צריכה לעשות או להבין משהו לפני שיהיה מ

לקריאת התשובה >

רוצה את בעלי יותר גברי ומוביל רוחנית

למדתי בסמינר מוכר, והייתי בת מצוינת בסמינר. הורי חוזרים בתשובה, ותמיד חייתי מתוך ניסיון לבירור אמיתי של האמת בכל דבר. כבחורה הייתי הולכת להתפלל בבית כנסת בשבתות שלוש תפילות, בשבת בצהריים קראתי ספרי מחשבה ומוסר, וכל הזמן השתדלתי לחשוב על עבודת ה', ואיך הכי נכון שאעבוד אותו.
יצאתי לשידוכים. ההורים שלי מאוד תומכים ומסורים, אך כבעלי תשובה, לא יכלו לקבל את האקסיומה שכדי לקבל בחור בן תורה צריך לתת דירה, או סכום נמוך יותר (300.000) ואמרו שיתנו את כל מה שיש להם, אך לא מעבר לכך. מסיבה זו היה לי ברור שהשידוך שלי מן הסתם לא יהיה מטובי הישיבות המוכרות, אך זה גם לא הפריע לי, כי תמיד ידעתי שאני מחפשת את התוכן של הבחור ולא את הנתונים החיצוניים שלו. להפך, חיפשתי בחור שלמד בישיבה תיכונית ועבר לישיבה גדולה טובה ל"חיזוק". קיבלתי שדר מתמיד מההורים שלי שקשה להאמין שאקבל בחור מישיבה מוכרת, אבל ההורים שלי הסתכלו על כל מערכת הסחר בשידוכים בגועל, כך שלא ראו בכך הפסד גדול. אני הייתי בחורה תמימה וחשבתי שאכן העטיפה החיצונית לא אומרת דבר, ואפילו לא חשבתי לשאול בפגישות מה הבחור חושב לעשות אחרי החתונה, שהרי מה שחשוב זה הכוונה, הרצון ועבודת ה' בכל מצב, ופחות רלוונטי אם הבחור לומד או עובד. העיקר שיהיה עובד ה' אמיתי.
נפגשתי עם בחורים שונים, ובסוף מצאתי את הבחור שהפך לבעלי. כבר בפגישה הראשונה הרגשתי שזה מה שאני מחפשת. נפגשנו חמש פגישות בלבד, ובשישית סגרנו . בעלי מגיע גם הוא ממשפחה של חוזרים בתשובה, מאותה מנטליות וקהילה דומה להורים שלי. הוא למד בישיבה לא סטנדרטית, אבל נחשב לבחור רציני מאוד, ואף הציעו לו לעשות "חיזוק" בישיבת מצוינת, אבל הוא לא רצה. לא היה לי מושג האם הוא רוצה ללמוד או לעבוד אחרי החתונה, והרגשתי גם שאין זה ראוי לשאול שאלה כזו, העיקר שהוא מכוון לשם שמים.
התחתנו. לאחר החתונה הבנתי שזה ממש, אבל ממש לא מה שחשבתי או חיפשתי. אשתדל לקצר. בעלי אדם טוב, מאוד טוב. הוא אוהב אותי מאוד, דואג לי ומשתדל לעזור לי כפי יכולתו. אך האופי שלו שונה לגמרי משלי, והשוני הזה מתבטא בכל המישורים. הן במישור הזוגי, הן במישור של עבודת ה', והן בהתנהלות החיים. חשבנו שבהתחלה הוא ינסה ללמוד תורה, ואחר כך יראה מה הוא מעדיף. בפועל, במשך שנה בעלי היה בבית, בילה את רוב הזמן בשינה או בקריאת ספרים (לא דתיים אך גם לא בעייתיים מבחינה הלכתית) כשהוא שוכב על המיטה. אני, שמעולם לא ראיתי דבר דומה לזה בבית הורי, הייתי מופתעת ומבוהלת מאוד, וגם חסרת אונים. אציין שבבית הוריו של בעלי זה בדיוק המצב, והמשפחה שהייתה נראית חיצונית דומה כל כך למשפחתו של בעלי – רחוקה מהם מנטלית כרחוק מזרח ממערב. כמובן שאם בעלי שכב במיטה רוב היום, הוא גם לא ממש לקח אחריות על ניהול החיים השוטף, ובגלל שכל הזמן ניסיתי להיות איתו, ולא רציתי בשום פנים ואופן לחיות את חיי לבד, גם אני לא עשיתי צעד בנושא הזה. בשנה הראשונה היינו יוצאים הרבה מהבית, אך כל זה קרה מזמן אחר הצהריים, בו הייתי חוזרת מהעבודה, ואז בעלי היה מתעורר. בילינו הרבה, אבל זה לא עזר לי להפחית את תחושות הלחץ, החרדה וחוסר האונים.
זמן קצר מאוד לאחר החתונה נכנסתי להריון, וזה היה הדבר שמנע ממני לחשוב על חרטה מהצעד שעשיתי. סבלתי מאוד בזמן הזה, למרות שבעלי התנהג אלי בסדר גמור, אבל בגלל כל הנ"ל הרגשתי שאין לי פרטנר.
לאחר שנה וחצי יצרתי קשר עם מדריכת הכלות שלי לשעבר, והיא עזרה לי לשבור את המצב ולצאת ממנו. היה זה זמן מאוד לא פשוט מבחינה זוגית, אבל עברנו את זה והכל מאחורינו.
הכל מאחורינו, אבל אני עדיין לא שוכחת את זה לבעלי.
בעלי ניסה ללמוד לבד בבית הכנסת, וזה החזיק לחצי שנה

לקריאת התשובה >

רגשות עזים לחברה

הדבר המוזר שקרה הוא, ואין לי מושג איך להתייחס אליו, הוא שלפני בערך שנה התחילה לעבוד במשרד שאני עובדת בו עובדת חדשה. היא עובדת במקביל אלי, נקשרנו ונהיינו חברות טובות. אני טיפוס חברותי כך שהכל התחיל רגיל. בחדשים האחרונים אני מרגישה שאיכשהו התאהבתי בה. אני חושבת עליה מלא, מחשבות מכל מיני סוגים…. לא מה שרגיל לחשוב על חברות. בטח לא כשאני נשואה ועדיין מאוד אוהבת את בעלי
איך מתייחסים לדבר כזה?
היה לי את זה פעם או פעמיים כבחורה, היו לי חברות שהקשר בינינו היה קרוב מדי, אבל מאז שהתחתנתי זה לא קרה, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
מאוד נבוכה, מאוד מתביישת ברגשות האלה, והייתי רוצה לדעת מה לעשות.
לנתק את הקשר? חבל לי כי מאוד כיף לי איתה. הטעם שלנו דומה בהרבה דברים, יש לנו שפה משותפת מעולה וזרימה מאוד טובה. למדתי הרבה על עצמי בזכותה.
להמשיך ולנסות לעצור את עצמי?
עכשיו בקורונה כשאנחנו בבית בחל"ת ולא מגיעות למשרד זה עוד יותר מציק, כי כל היום שלי מסתובב על השאלה אם היא התקשרה/כתבה משהו או לא.
זה משגע אותי, כי עם בעלי והילדים אין לי בעיה להיות בבית עוד שנה, ממש טוב לנו בבית. סוף סוף אני אמא שיש לה זמן לבשל, לעשות עם הילדים יצירות, ולהשקיע כמו שאני אוהבת. והמצבי רוח שלי משתנים בגלל הדבר הזה!!! זה נורא!
אני מאוד ישמח אם תרחיבו לי קצת על הנושא הזה. אם זה קורה לעוד נש

לקריאת התשובה >

אני פמיניסטית והוא שובינסט-אפשר לחיות ככה?

די מהר לאחר שהתחתנו דברים התחילו להתנגש. הגענו למצב שלפני חצי שנה (אחרי שנתיים וחצי) הרגשנו שזהו זה! הלכנו למספר יועצי זוגיות אך כרגע אנחנו במעגל. בכל מקרה, עכשיו כשאנחנו די אבודים בעלי הושיב אותי לשיחה והסביר לי שבעצם מהרגע שהתחתנו- הוא לא אוהב אותי ולא נמשך אלי בכלל! לטענתו זה קורה בגלל פערי האידיאולוגיות ביננו.
בדעותי אני פמיניסטית מאד (לא ברמת קיצונית אך איני מוכנה להסכים לדברים שבתחושותי הם מנחיתים אותי כאישה) ואילו בעלי נוטה לצד שוביניסטי ושמרן מאד! הוא אינו מסוגל לסטות מאורח החיים שאינו "עפ"י הספר".
כרגע הברירה שהוא נתן לי זה שהאופציה היחידה שנותרה היא שאסכים לחלוטין לוותר על דעותי ואורח חיי ע"מ להתאים לו ובתמורה הוא יאהב אותי…
הוא מצידו מרגיש כי אינו יכול כלל לשנות ולו עיקרון 1 עבורי
מה עלי לעשות???!

לקריאת התשובה >

אשתי מדי צנועה בשבילי

השאלה העיקרית שלי היא שאשתי מידי צנועה בשבילי.
היא מתלבשת בבגדים כהים, צווארון סגור, ועוד. הכול כדי להיות צנועה.
זה מאוד מפריע.
אני מאוד רוצה שהיא תתלבש באופן הרבה יותר פתוח, שגם מקובל בציבור שלנו.
ניסיתי לדבר איתה על זה, ללא הצלחה.
מצד אחד, אני מרגיש והיא מרגישה שאני רוצה לקלקל אותה.
מצד שני זה באמת דרוש לי וזה עדיין מותר לפי ההלכה.

לקריאת התשובה >

בעלי צופה בסרטים וזה קשה לי מאד

שלום וברכה, קראתי והחכמתי מתשובתו של אלי שטרן לגבי רוחניות הבעל מול האשה ואני ג"כ צריכה עזרה בנדון אני נשואה 7 שנים לבעל מקסים אוהב תומך חרוץ עדין שמח וגם תלמיד חכם שלומד 3 סדרים בכולל העניין שיוצר אצלי קונפליקט

לקריאת התשובה >

אשתי פסימית ועצובה

אשתי בנאדם עם לב ענק יש לה נתינה מדהימה וסך הכל אוהבת לתת לסובבים אותה..
יש לי בעיה אחת איתה שגם היא מבינה שיש לה אותה והיא רוצה מאד להפטר ממנה ואין לה מושג איך.. כל ההצעות ששמענו פשוט לא פרקטיים ויותר מדי כללים..
הבעיה היא שהיא פסימית בטירוף.. זה אומר שמכל סיטואציה היא תמיד מתמקדת בשלילי
היא לא יודעת לקחת סיטואציות למקום חיובי ולכן היא רוב הזמן מתוסכלת , לחוצה, עצבנית, מתוחה וכו'.. בתקופה האחרונה של הקורונה נולדה לנו בת והיא פשוט כל הזמן התמקדה בזה שלא יכלו לבקר אותה בבית חולים, ושזה לא כמו שהיא תכננה אבל אף על פי שזה לגיטימי להצטער מזה ., זה היה הרבה יותר מזה.. המון בכי וצער במשך ימים ארוכים
כל הזמן שליליות בתגובות , כל הזמן שמנסים לעודד : "כן יש אנשים שיש להם יותר גרוע , אבל..
וכן הקב"ה נתן לנו ילדה ברוך השם אחרי בן מקסים .. אבל.. כל הזמן אוטומטית התמקדות בשליליות .. זה קשה מאד לחיות עם זה ולפעמים אפילו שהיא קצת עייפה בבית היא פשוט לא תחייך.. מה יש למה את לא מחייכת מהבוקר אני אשאל והיא תענה לא הכל בסדר אני פשוט קצת עייפה.. אין בעיה שאת עייפה אבל למה כל הזמן פרצוף תשעה באב??? וגם הרבה פעמים היא נפגעת מחברות ולוקחת כל משפט ללב וכועסת ושומרת טינה על זה וכו..
באמת אשתי אישה עם המון רגש והיא מדהימה ומעניקה.. אבל היא יכולה בשניה להתהפך בג

לקריאת התשובה >

האם לשתף את אשתי שאני מחלל שבת?

אני בא מבית חרדי ומנהל כלפי חוץ חיים באורח חיים חרדי. אני נשוי ואב לשתי בנות. היחסים עם אשתי ידעו שיפוצים. אך היום אנו יציבים. מנסים ליהנות ככל שניתן. אני ביני לבוראי.. כבר למעלה משנה שאני מחלל שבת בסתר. כמו

לקריאת התשובה >

המראה של בעלי מפריע לי

הייתי נשואה 18 שנה והתגרשתי לפני שנה וחצי. אחרי חודשיים כבר הייתי בקשר חדש. מלכתחילה לא אהבתי את המראה שלו. הוא שלח לי הודעה ובעצתה של אמי עניתי לו. היה לנו חיבור מאוד טוב בטלפון. מאוד נהניתי לשוחח איתו. והוא נתן לי רוגע בתקופה שבה הייתי גרושה טרייה עם ארבעה ילדים סביב גיל ההתבגרות. נפגשנו אחרי שבועיים . הוא מאוד אהב אותי מההתחלה. היו דברים שידעתי שלא לגמרי מתאימים לי. הוא גדול ממני בתשע שנים ונראה הרבה יותר מבוגר ממני.
לא מאוד התחברתי לחיצוניות שלו. הוא היה סביר. בגלל שהוא לחץ לחתונה
ואני הייתי בתקופה קצת מבולבלת של אחרי גירושין ופחדתי שלא אסתדר כלכלית, הסכמתי להתחתן. היום אני נשואה שלושה חודשים. הוא מתנהג אלי מאוד יפה. אבל לצערי אני מרגישה שזה לא הבעל שהייתי רוצה. הוא בוגר וחכם אבל מצד שני אני רוצה מראה אחר וגם מישהו יותר קליל וצעיר. כמו שהיה לי וכמו האחים והגיסים שלי. הוא גם דתי הרבה יותר ממני. הילדים שלי לא דתיים ולכן הם גם לא מתחברים אליו, למרות שהם מכבדים אותו.

המראה שלו מאוד מפריע לי. אני מרגישה שעשיתי טעות ושאני לא במקום הנכון. אני רוצה להתגרש ולחפש משהו אחר שיתאים לי יותר.
אשמח לעצתך

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן