שאלות בנושא: זוגיות

בעלי לא מקפיד במצוות-זה קשה לי!

לאחרונה אני מרגישה ריחוק גדול מאוד מבעלי.
אני טיפוס מאוד קפדן. מאוד קשה לי להתרגל לאורח חיים שונה משלי ולכל מיני דקויות בהתנהגות שלו. אני יודעת שזה מאוד מפריע לו שאני מעירה הרבה. מבינה אותו, זה מציק. אבל גם לי מציקים המון דברים…
בעיקר קשה לי חוסר ההקפדה על המצוות שלו.
לא שאני צדקת גדולה, ויש לי בהחלט הרבה במה להשתפר, אבל משגע אותי הזלזול הזה בקימה בבוקר לתפילה בציבור- יוצא שהוא מתפלל בבית מידי פעם תפילת יחיד.
משגע אותי שקשה לו לשמור טהרת המשפחה והוא לא מקפיד אפילו שאני מבקשת ממנו שיפסיק
כואב לי שהוא לא פותח ספר אף פעם, רק פעם במיליון שנה.
מרגישה שמאז שהתחתנתי איתו התרחקתי קצת מהמצוות.

מאוד קשה לי להמשיך במצב הזה. אני מרגישה שמיום ליום אני פחות אוהבת אותו, מיום ליום אנחנו רבים יותר, חודשים שלמים יכולים להיות רחוקים האחד מן השני בכל המובנים. אני בוכה המון.

לקריאת התשובה >

האם להתגרש??? האם יש סיכוי לשינוי???

באופן כללי אני גבר שעושה הכל בבית, שוטף רצפה, מכבס ואפילו מכין אוכל, קם בלילות בשביל הבנות,, וכל זה בשמחה ובאהבה.
ואשתי היא בדיוק ההפך ממני, כל דבר שהיא עושה אתה מרגיש כאילו היא עושה טובה, תמיד מנסה להתחמק ממטלות הבית וכך יוצא שברגע שאני נכנס מהעבודה היא נשכבת על הספה וגולשת בסלולרי וכל מטלות הבית מוטלות עלי.
*על הדברים האלה עד היום סתמתי את הפה ואמרתי שעל זה אני לא מפרק את הבית.
בתקופה האחרונה, אשתי התחילה לקלל אותי ואפילו הרימה עלי ידיים כמה פעמים רק כי לא עשיתי את מה שהיא רוצה באותו רגע, באופן כללי הצורת דיבור שלה אלי מאוד מזלזלת .
היא כל היום הולכת לבזבז את הכסף שלנו ללא הבחנה כך שכל ההוצאות האלה גורמות לנו להיתקע באותו מקום ולא להתקדם ואף לצבור חובות.
בהתחלה הייתי מעיר ומבקש שתפסיק עם ההתנהגות הזו וזה לא עזר, עכשיו אני פשוט יושב ושותק ולא יודע מה לעשות????
נוסיף לזה שהיא לא מסכימה שנלך לבקר את ההורים שלי כך יוצא שבנותי לא מכירות כמעט את סבא וסבתא שלהן!!
באופן כללי אני כבר לא סובל אותה ומרגיש מחנק בגרון לידה אני רק מפחד שהיא לא תכעס או תלך לבזבז עוד כסף.
מצד אחד בא לי לקום וללכת ולבנות חיים טובים יותר מצד שני אני לא מסוגל לעשות את זה בגלל הילדות שלי שאני דואג להן ולא רוצ

לקריאת התשובה >

איך אוכל להעריץ את בעלי?

בעלי מרגיש שחסר לו את ההערצה שלי.
אני יכולה להגיד שאני ממש אוהבת אותו. מעריכה אותו מ-א-ד על המון עבודה עצמית שהוא התקדם מאז החתונה, אוהבת מאד את התכונות שלו אבל אני לא מעריצה אותו עם עיניים נוצצות. למה? אני לא יודעת.. אני תוהה אם חסר לי משהו בהסתכלות שלי עליו או שאני לא מספיק מתמקדת בחיובי, ואולי זה פשוט סגנון? ואני לא טיפוס מתלהב וצורח אלא יותר עמוק ומחמיא במילים? ואולי יש דרך להחמיא שירגיש שאני מעריצה אותו?
עדין- זה חסר לבעלי וגם אני עצמי הייתי רוצה לתת לו את התחושה הזו.
איך זה שיש נשים שפשוט מעריצות את הבעלים שלהן? בלי לשאול שאלות.. בלי לבקר.. פשוט להעריץ אותו איך שהוא..?

לקריאת התשובה >

קשר ריגשי מחוץ לזוגיות

נשואה 17 שנה יש לנו משפחה ברוכה, לפני שבוע גיליתי לצערי שלבעלי היה קשר עם אישה (נשואה) מהעבודה שלו. קשר רגשי קרוב של שיחות נפש מחמאות וחום ריגשי שהוא קיבל ממנה(אני פחות חזקה בזה) היה לי כואב מאד לגלות את

לקריאת התשובה >

צריכה להרגיש את בעלי כל הזמן

יש לי ב"ה בעל מושלם! קיבלתי מעל ומעבר למה שציפיתי.
מבחינה רוחנית, לימוד, חיבור, יראת שמים וכן מבחינה גשמית, רגיש, אכפתי, אוהב, תומך, ועוד ועוד ועוד…
ב"ה טוב לנו ביחד, כל אחד נותן מעצמו את המקסימום כדי שלשני יהיה טוב, בקיצור לא יכולתי לאחל לעצמי יותר טוב מזה .
הנקודה היא , שמשום מה יש לי כל הזמן צורך למשש את הקשר שלנו…
הוא לא מרגיש טוב, הוא עסוק יום יומיים בעניינים כלכליים וכד' אני נשברת …
בהגיון- אני לא מבינה את עצמי.
אני בטוחה בקשר לגמריייי!
אני יודעת שהוא תמיד שם בשבילי ושהוא רוצה שיהיה לי רק טוב, אני מרגישה את הגב שלו מאחורי.
אבל משום מה, אחרי יום אחד שאני לא מרגישה אותו איתי ב 100% אני נשברת, וגם לא מצליחה להסביר לו מה קורה לי, ממילא אני מתרחקת, מתכנסת בתוך עצמי, והוא עם כל הרצון הטוב לא יכול לעזור לי.
כל פעם זה מסתיים כשאני פורצת בבכי , ואז הוא יוצא מגדרו בשביל להרגיע אותי ,
ואז אני חווה את הביחד. ונרגעת …
אבל יום אח"כ כשאני מתפקחת, אני מרגישה מעמסה על כתפיו… אני מרגישה שהוא כבר לא יודע מה הוא צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב. והוא צודק, כי אני בעצמי לא יודעת מה יוכל לעזור לי, אז ק"ו שלא הוא…
אין לי שום טענות כלפיו, הוא מושלם! ואני מבינה בהיגיון שהוא לא יכול להיות 24/7 סביבי…
בקיצור, מבולבלת מעצמי…

לקריאת התשובה >

קושי לאהוב את בעלי

אנו נשואים 29 שנה. שנת הנישואים הראשונה היתה איומה
בהמשך קצת יותר טוב אבל עדיין קשה מאד
לצערי בעלי כל הזמן טען שהוא התחתן שלא ברצון. וכמה שאנו לא הזיווג וכו וכו
עוד דבר שבשנה הראשונה שהיה זה שבעלי כל הזמן היה במתח שמה אני אפגע בבני משפחתו למרות שאני אדם נעים ולא אגרסיבי. (ואם חשבתי שהם כנראה מאד מאד עדיני נפש זה לא כך בכלל.)
מה שכעת מציק לי זה שאני לא נהנית מהקשר בנינו. אין לי סיפוק נפשי מהקשר. לא שאני לא מעריכה ומכבדת . אבל בלב יש לי בוז עמוק לאופי שלו ובטח שאני לא מרגישה משיכה או אהבה . לפני כמה שנים היינו אצל מטפלת זוגית. אני התכוונתי להפגש איתה לבד אבל לבסוף היה חשוב לה שגם הוא יגיע לפגישות. היא עזרה לי קצת להרגיש יות חיבור והתגעגעות אליו.

לקריאת התשובה >

התמודדות בימי הרחקות

זמן רב שאני מחפש להבין מה הרעיון האלוקי באיסור בימי הנידה [ההסבר הפשוט לא מספק אותי], ובנוסף איזה סוג קשר צריך להיות בזוגיות כדי שאוכל להתמודד עם זה יותר בקלות, אולי יש שתי סוגי קשר, ואיך ליצור להרגיש קרובים גם ללא מגע? בקיצור אשמח להרחבה בנושא בכל צדדיו והשלכותיו!

לקריאת התשובה >

שקר החן והבל היופי?

אני התחתנתי כשהייתי בחור ישיבה מאוד רציני ,וכשהתחתנתי הדברים שהיו עקרוניים לי לגבי אשתי היו מידות וכו' ולא התמקדתי ביופי החיצוני דווקא,
היום גדלתי ואני יותר רגיש או מבין היופי של אשה וכו'
וכל פעם שאני יוצא 1)זה מלחמה תמידית לשמור עניים וזה צער בשבילי ,ואני שואל את עצמי למה הקב"ה שם אותנו במצב כזה שצריכים לסבול ?2)ואני מקנא באנשים שיש להם אשה מאוד יפה (או שבהתחלה היו יותר מבינים ),שמסתמא זה חיים יותר קלים ,ולמה אני צריך לסבול ככה?
ואני חושב שזה הנקודה שגורמת לי מרירות בחיי,ומה שווה חיים במרירות וקנאה תמידית??

לקריאת התשובה >

בעלי אינו מניח תפילין

איכשהו אחרי החתונה שמתי לב בבקרים מסוימים שבעלי מוותר על תפילה במניין. בהדרגה זה הדרדר לפעמים שהוא כלל לא הניח תפילין.
תחילה הייתי מזועזעת מאד. הבנתי שהוא עייף מאד ולכן מתכוון להתפלל מאוחר או ביחידות, וגם זה כאב לי ביותר. ניסיתי לדבר איתו על כך – פעמים באוירה נינוחה ומתוך כבוד, לעיתים פשוט התפרצתי. הוא הביע חרטה גדולה ואמר שהוא פשוט עייף מאד ומתקשה לקום בבוקר.
עם הילדים , העומס ושעות השינה המועטות של שנינו זה פשוט הפך להיות עובדה מוגמרת. הוא קם בשבע וחצי, מארגן ושולח את הילדים, (אני כבר בעבודה) נח מעט ופשוט יוצא לכולל. ניסיתי לגשש מספר פעמים וידוע לי בוודאות שהוא לא מתפלל שם אלא ישר מתחיל ללמוד. (אדגיש שאין מקום נוסף לבדיקה. בדקתי אין ספור פעמים, גם בחופשות לידה שבהן הייתי בבית. הוא לא מניח תפילין לא בבית ולא בכולל).
במקביל הוא לא מקפיד על מנחה וערבית, זאת ראיתי בפעמים שבהם נשאר בבית.
בשנים האחרונות אני כאילו לא מבחינה. משכנעת את עצמי שזהו לא תפקידי, תפקידי הוא להעריך את מה שיש בו, ויש בו הרבה, גם כאדם והן כיהודי. אבל הנושא הזה לא מרפה ממני. ההערכה שלי כלפיו נסדקת, וכן חוסר ההבנה- איך יכול דיסוננס כזה להתקיים אצל אדם? איך הוא יכול ללמוד יום שלם, שלושה סדרים, בהנאה ובהתמדה מרובה, להקפיד על הלכות, להיות בר דעת בכל תחום שהוא אך הנושא הזה מחוץ לתחום? בפרט שנכתבו דברים חמורים על מי שאינו מניח תפילין.

לקריאת התשובה >

אשתי מתבטלת בבית

הגברת בעבר עבדה אבל לפני שנה טוענת שלא רוצה ללכת לעבוד.
קרוב לשנה שיושבת בבית בלי לעשות כלום.
עידוד להתפתחות אישית, לימודים/עבודה, נתקלים בבכי.
מאוד קשה לי עם זה,
א. שהיא לא עושה כלום, שזה כמובן פוגע ברמת חיים ומדרדר לחובות.
ב. שיושבת משועממת בבית וכשאני חוזר גמור מהעבודה היא מתעצבת שאני לא מתייחס בשיא החינניות.
ג. וזה לא שהדרישות ירדו, היא דורשת בית גדול יותר, ויש לה זמן להתרשם מאופנה ואקססוריז שהיא רוצה, שכמובן אין לי אפשרות לממן וזה קורע לי את הלב כי אני רוצה להטיב לה אבל לא יכול כאמור.
ד. בכל פעם שאני מקדיש לכך שיחה או מנתב את השיחה לכך שתקח אחריות, היא מתרצת בהמון תירוצים ובעיקר ממרת בבכי. וגברים כידוע, אין להם דרך להתגונן מבכי. וליבי נמס, ונוצר מצב שאני זה שמרגיע אותה ואומר לה יהיה בסדר, והיא לא מוכנה להבין שאם היא לא תשנה את דרכה, שום דבר לא ישתנה.
ה. קמה מאוחר, אין עבודה, אין ילדים, אין מה לעשות , וכל יום היא מתעוררת קרוב לחצות היום, וחוששני שהבטלה תגרום למה שבטלה גורמת.
אני מרגיש שאני נכשל בתקשורת, אבל רק בנושא הזה, כי בשאר התחומים הכל בסדר.
אודה לעצתכם, או הכוונה לדרכי פעולה.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן