שאלות בנושא: זוגיות

מרגישה שנחלשתי רוחנית מאז החתונה

אני לא מצליחה להתפלל. ככול שהזמן עובר בנישואין שלי ככה אני נהיית אדישה ריגשית לעבודת ה לדיבור איתו לתפילה להלכה.
אני חוששת שזה הגיע מאכזבה מבעלי שהוא מי שהוא. זה נשמע מצחיק אבל לכל אורך הארוסין הרגשתי שאני לא מצליחה להבין מי הבן אדם מאיפה הוא הגיע הייתי במקום נורא נורא שברירי ובודד באותה תקופה פחדתי לשבור שידוך ומדריכת הכלות אמרה לי שאם אין לי בעיה ברורה אין סיבה לשבור. ניסיתי לדבר אתו אז ולהבין וניסיתי להסביר אבל כמו הרבה פעמים בחיים נותרתי רק יותר מבולבלת ומסופקת בדעה ובהרגשה שלי. עם הזמן אני לומדת לאהוב אותו- הוא מכבד ומעניק המון אהבה שהיתה כמעט ולא קיימת אז זה נתן לי רוגע אהבה עצמית. אני מרגישה ככ לא טוב עם עצמי שלא מספק אותי מי שהוא אף פעם נראה לי מוריד אותו. הוא אומר ומתלונן הרבה שהוא קורע את עצמו ביום יום וכמה קשה זה לדאוג לארנונה לילדים לכסף וכו. ובפועל הוא חי בסדר אני עובדת כשיש צורך ההורים שלי עוזרים כלכלית הדבר היחיד שהוא צריך לדאוג זה ארנונה מים חשמל לימוד תורה ולימודים במיכללה בערב. אני גם חושבת שהוא לומד לא ברצינות- כואב לי כשהו אומר שהוא לא מוצא טעם בלימוד ואני חושבת זה כי אין לו מוסג איך לעבוד קשה למשהו. גם לימודים הוא עושה כי הוא יודע שיהיה לי קשה אם לא יהיה לו מקצוע ביד. קשה לי שהוא מדבר כל הזמן נגד החרדים(הוא גדל חרדי ונראה אברך לכל דבר) והלכה חלשה אצלו ( שני המתנות הילו קיבל מהאבא שלו) גם בישבילו חזרתי לצפות בסרטים( זה חולשה גם שלי אבל חשבתי שעם בעלי אני יצליח להתגבר כי שנינו ניהיה בעליה)
בקיצור אני לא יודעת איך להיות שם בשביל בעלי בערכה ותמיכה אין לי מושג איפה מתחילים אפילו. דבר שיני אני לא יודעת איך מתקרבים לה איך בונים קשר אתו מחדש איך לאמין שאני לא אצור לי נסיונות בחיים דרך התפילה. דבר שלישי אני לא

לקריאת התשובה >

הכרתי בחור לא יהודי

אני בחורה בת 22 , מטיילת בדרום אמריקה כבר שנה ,
אני מגיע מרקע דתי , וקיבלתי עלי לפני שיצאתי לטיול לשמור כשרות ושבת , ובאמת ראיתי הרבה סיעתא דישמיא ,לאורך כל הזמן.
במהלך הטיול הכרתי שותף למסע ,לא יהודי , שכרגע אנחנו בזוגיות , מאוד קשה לי עם הקונפליקטים הפנימיים שזה יוצר אצלי מצד אחד , הרצון לשמור על הצביון הדתי , ומצד שני חופש בחירה והרגשה שאהבה היא דבר ללא חוקים ומגבלות.
אציין שהוא אינו מעוניין להתגייר. אך מקבל אותי ואת העולם הדתי שלי בהבנה והכלה .
לפעמים מוזרה לי הסיטואציה וחסר לי אידשקייט , ומי שיבין את הניונאסים ,ולפעמים מברכת על השוני , שמגוון לי את החיים , ובעצם מיוחד בעיני.
אני יודעת שזהו עניין ששנוי במחלוקת ,
ולהלכה הילדים יהיו יהודים.
ובכל מיקרה ,
איני יודעת אם אהבה היא ,
ומה נכון אני צעירה , מבולבלת.

לקריאת התשובה >

למה העולם שלי כזה חנוק??אני מרגישה בכלא

לא מבינה כלום!!! אולי אתם תוכלו להסביר או לפחות להרגיע את רוחי…
בינתיים אני שומרת מצוות בלי שום אמונה בלי כלום מכמה סיבות פשוטות.. 1 אני לא מעיזה להפוך את כל העולם שלי ושל הילדים שלי ושל בעלי ביום אחד לעזוב הכל ושלום 2 מתוך הרגל ואיזה פחד מדגדג שאולי זה כן נכון כל הסיפור הזה ואז אמצא את עצמי בגיהנום וכל הבלה בלה בלה של ההפחדות… 3 לא מכירה מספיק את העולם החילוני 4 לא ישאר לי כלום אהיה לבד ועוד ידברו עלי שאני בוגדת ועזבתי וכל מה שאפשר להגיד על כזה דבר
סליחה על הביטויים אבל אני כועסת נורא 5 מרגישה שזה לא בריא לנפש שלי לשנות עד כדי כך
אני מרגישה בכלא! מצד אחד אין לאף אחד!!! תשובה מניחה את הדעת אין שום ראיה חותכת על כלום! חוץ מלהגיד שבגלל הרגש מרגישים קשיים באמונה ובגלל כל מיני דברים בעצם אין תשובה אמיתית שכלית ואז מגיעה התשובה שהשם אם הוא קיים… יצר את המציאות כדי שנאמין ככה בלי באמת ראיות חותכות ועל זה יהיה השכר… עכשיו בהגיון גם כת אומרת כאלו דברים וזאת טכניקה פשוטה מאוד להגיד אתה נערך מלשון ערך -יותר כי אתה לא יודע… דבר שני אם בסוף אנחנו צריכים לא לדעת מה אנחנו שונים ממאמינים אחרים?? ועוד יותר גרוע למה צריך או רצוי או ראוי לשמור מצוות??? תכלס זה קשה לשמור ועוד יותר גרוע שנתקעים לצורך הדוגמא שלי בעולם חרדי שמי שרוצה לשמור מצוות ושבניו גם צריך להיות לצערו בקהילה זו… ושם זתאמרת כאן… סובלים מזה שתוקעים לך בגיל שעוד לא התחלת את גיל ההתבגרות ואת עדיין לא יודעת איך קוראים לך בטח לא מה את רוצה את הגבר הראשון שההורים "מוכנים!" אחרי בירורים שלהם! שתפגשי איתו וכמעט בטוח שתגידי כן כי 1 הם כבר הכינו את הכיבוד! 2וואו הוא היה מקסים! נו בטח הראשון שפגשת אחרי שאת מכירה רק בנות החיוך של גבר הראשון הוא מקסים אם יש לך איזו נטיה מזערית למיניות, ואז עוד לפני שהספקת לקלוט שאתם יכולים ביחד רק…. לריב! כבר יש לך 2 ילדים וכשאת קולטת מה קורה את כבר לא תעזבי, והבחור שמגיע ממקום כל כך סגור הוא בכלל לא יודע איך מתייחסים לאשה ומה שונה ממנו לאשתו בקטע של גבר ואשה חוץ מהסתייגות אחת גדולה מציבור הנשים, וכמובן שלא יהיה כסף בבית כי הוא צריך ללמוד וכולי וכולי
נננמממאאאאסססס
ולמה? למה אני לא יכולה לבחור מישהו לב

לקריאת התשובה >

לצאת עם בחור חילוני

יצא לי להכיר בחור חילוני בן 32. היו לנו שיחות טלפון ממש עמוקות לאחר יום יומיים דיברנו על להיפגש אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה והחלטתי שבינתיים לא נדבר עד שאחליט. לאחר יומיים חזרתי אליו ואמרתי לו שאני לא מעוניינת כי כבר הרגשתי שאני מתחילה לפתח אליו רגשות וידעתי שברגע שאפגוש אותו, לא אחשוב בבהירות ואני עלולה לעשות טעויות. הבחור ממש נכנס ללבי ולא הפסקתי לחשוב עליו מאז. לאחר 3 שבועות מאז ה"פרידה" שלחתי לו הודעה שאני אשמח אם לשמוע ממנו אם הוא יהיה בקטע של להתחזק (אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל באמת שהיה קשה לי לשכוח ממנו) הוא מיד התקשר ואמר שהוא לא יכול להבטיח דבר כזה אבל אם הוא יראה שאני באמת האחת הוא בהחלט מוכן להתחזק ואף לשמור שבת, לקבוע עיתים לתורה וכו'. הסברתי לו שאני לא מוכנה לקחת סיכון ולקוות ש"אם" הוא… הוא אומר שהוא נורא אוהב את הדת ומאמין בה כדרך חיים לחיים טובים אבל כרגע הוא רואה בהתחזקות כ"מותרות". מפה לשם שוב דיברנו על להיפגש ושוב לקחתי פסק זמן כדי לחשוב על זה. ושוב… החלטתי שלא, מאותה סיבה שציינתי קודם. אני חייבת לציין שהבחור ממש מכבד ומבין ובכלל לא ניסה ללחוץ, הוא גם מרגיש משהו כלפיי (ולכן רצה שניפגש ע"מ לאשש את החיבור בנינו, או לא. כי בכל זאת צריך לראות שפת גוף ומימיקה) אבל ממש כיבד את ההחלטה שגיבשתי והבטיח שלא ינסה לשכנע או ליצור קשר בעתיד, אלא אם אחליט אחרת.
מאז (שבועיים) הוא לא יוצא לי מהראש ואני חוששת אולי באמת פספסתי כאן אישיות מדהימה.
הערת אגב, כפי ששמתם לב אפילו לא הזכרתי את פער הגילים בנינו כי זה בכלל לא הפריע לי, הבחור נראה טוב, סופר א

לקריאת התשובה >

לא בטוחה שאני אוהבת את בעלי

שהתחלנו לצאת יחד אני ובעלי זה היה כי ראיתי שהוא ממש מאוהב בי ואמרתי לעצמי שניתן לזה הזדמנות. לאחר כחצי שנה הוא הציע לי נישואין (לדעתי מאוד מהר) לא ידעתי מה לעשות והסכמתי.. אף פעם לא באמת הרגשתי שאני אוהבת אותו . אחרי זה ההורים שלו סידרו את החתונה והתחתנו. כל התקופה ניסיתי להדחיק את ההרגשה שאני לא באמת אוהבת אותו וקצת נסחפתי . עכשיו אנחנו נשואים כבר כמעט שנה כן היו רגעים מרגשים אבל משהו עדיין לא מסתדר לי.. מרגישה שאני לא באמת אוהבת אותו ורוצה להיות איתו כמו שאני בשבילו. לאחרונה התחלתי לחשוב יותר על גירושים אבל אני קצת מלחיץ אותי לפגוע בו ככה וגם התהליל עצמו ואני לא יודעת עד כמה אני באמת רוצה את זה.
הוא באמת אוהב אותי ורוצה שיהיה לי טוב, מפנק אותי תמיד ודואג לי .. אבל אני יותר ויותר שואלת את עצמי האם זה מספיק כדי להקים משפחה? מפחדת להתעורר עוד 5 שנים עם ילד ולהבין שאני בכלל לא אוהבת אותו..
אני יודעת שזה קצת מאוחר וכבר הייתה חתונה אבל אני מרגישה חלשה כדי להגיד לו מה אני מרגישה ולא רוצה לפגוע ברגשות שלו. לא מסוגלת לשתף אותו בשום דבר שקורה לי בחיים..
לא יודעת מה לעשות..

לקריאת התשובה >

האם זו תחילת אלימות?

אנחנו נשואים כבר הרבה שנים ורבים המון
אף פעם זה לא קרה אבל ב2 הפעמים האחרונות בעלי ממש נגע בי בחוזקה איים עלי מקרוב ואפילו הזיז אותי הצידה חטף ממני משהו שזה כאב לי בפעם הראשונה הייתי בהלם ואמרתי לו שאני לא מוכנה לשום דבר עד שהוא יתנצל ויבין שגם אם הוא עצבני הוא לא יכול לגעת בי ובטח שלא לאיים עלי ממרחק קרוב כדי להפחיד אותי
ובפעם עכשיו פשוט שתקתי
אוסיף שאני לא כבשה תמימה במריבות האחרונות פשוט נמאס לי ואני שותקת אבל שתיקה שהוא יכול לדבר עם הקיר ואז הוא רודף אותי מתי נדבר וכולי ואני דוקא נהנית מזה כי זה הפעם היחידה שהוא רודף אחרי אז יאאלה ( למרות שכן הייתי שמחה שיהיה בינינו משהו טוב יותר אבל נהנית מפירורים שכל כך חסרים לי) וכנראה עכשיו זה עלה לו לסעיף
אני יודעת שזה מצב לא תקין רק שואלת אם אני צריכה לעשות או להבין משהו לפני שיהיה מ

לקריאת התשובה >

רוצה את בעלי יותר גברי ומוביל רוחנית

למדתי בסמינר מוכר, והייתי בת מצוינת בסמינר. הורי חוזרים בתשובה, ותמיד חייתי מתוך ניסיון לבירור אמיתי של האמת בכל דבר. כבחורה הייתי הולכת להתפלל בבית כנסת בשבתות שלוש תפילות, בשבת בצהריים קראתי ספרי מחשבה ומוסר, וכל הזמן השתדלתי לחשוב על עבודת ה', ואיך הכי נכון שאעבוד אותו.
יצאתי לשידוכים. ההורים שלי מאוד תומכים ומסורים, אך כבעלי תשובה, לא יכלו לקבל את האקסיומה שכדי לקבל בחור בן תורה צריך לתת דירה, או סכום נמוך יותר (300.000) ואמרו שיתנו את כל מה שיש להם, אך לא מעבר לכך. מסיבה זו היה לי ברור שהשידוך שלי מן הסתם לא יהיה מטובי הישיבות המוכרות, אך זה גם לא הפריע לי, כי תמיד ידעתי שאני מחפשת את התוכן של הבחור ולא את הנתונים החיצוניים שלו. להפך, חיפשתי בחור שלמד בישיבה תיכונית ועבר לישיבה גדולה טובה ל"חיזוק". קיבלתי שדר מתמיד מההורים שלי שקשה להאמין שאקבל בחור מישיבה מוכרת, אבל ההורים שלי הסתכלו על כל מערכת הסחר בשידוכים בגועל, כך שלא ראו בכך הפסד גדול. אני הייתי בחורה תמימה וחשבתי שאכן העטיפה החיצונית לא אומרת דבר, ואפילו לא חשבתי לשאול בפגישות מה הבחור חושב לעשות אחרי החתונה, שהרי מה שחשוב זה הכוונה, הרצון ועבודת ה' בכל מצב, ופחות רלוונטי אם הבחור לומד או עובד. העיקר שיהיה עובד ה' אמיתי.
נפגשתי עם בחורים שונים, ובסוף מצאתי את הבחור שהפך לבעלי. כבר בפגישה הראשונה הרגשתי שזה מה שאני מחפשת. נפגשנו חמש פגישות בלבד, ובשישית סגרנו . בעלי מגיע גם הוא ממשפחה של חוזרים בתשובה, מאותה מנטליות וקהילה דומה להורים שלי. הוא למד בישיבה לא סטנדרטית, אבל נחשב לבחור רציני מאוד, ואף הציעו לו לעשות "חיזוק" בישיבת מצוינת, אבל הוא לא רצה. לא היה לי מושג האם הוא רוצה ללמוד או לעבוד אחרי החתונה, והרגשתי גם שאין זה ראוי לשאול שאלה כזו, העיקר שהוא מכוון לשם שמים.
התחתנו. לאחר החתונה הבנתי שזה ממש, אבל ממש לא מה שחשבתי או חיפשתי. אשתדל לקצר. בעלי אדם טוב, מאוד טוב. הוא אוהב אותי מאוד, דואג לי ומשתדל לעזור לי כפי יכולתו. אך האופי שלו שונה לגמרי משלי, והשוני הזה מתבטא בכל המישורים. הן במישור הזוגי, הן במישור של עבודת ה', והן בהתנהלות החיים. חשבנו שבהתחלה הוא ינסה ללמוד תורה, ואחר כך יראה מה הוא מעדיף. בפועל, במשך שנה בעלי היה בבית, בילה את רוב הזמן בשינה או בקריאת ספרים (לא דתיים אך גם לא בעייתיים מבחינה הלכתית) כשהוא שוכב על המיטה. אני, שמעולם לא ראיתי דבר דומה לזה בבית הורי, הייתי מופתעת ומבוהלת מאוד, וגם חסרת אונים. אציין שבבית הוריו של בעלי זה בדיוק המצב, והמשפחה שהייתה נראית חיצונית דומה כל כך למשפחתו של בעלי – רחוקה מהם מנטלית כרחוק מזרח ממערב. כמובן שאם בעלי שכב במיטה רוב היום, הוא גם לא ממש לקח אחריות על ניהול החיים השוטף, ובגלל שכל הזמן ניסיתי להיות איתו, ולא רציתי בשום פנים ואופן לחיות את חיי לבד, גם אני לא עשיתי צעד בנושא הזה. בשנה הראשונה היינו יוצאים הרבה מהבית, אך כל זה קרה מזמן אחר הצהריים, בו הייתי חוזרת מהעבודה, ואז בעלי היה מתעורר. בילינו הרבה, אבל זה לא עזר לי להפחית את תחושות הלחץ, החרדה וחוסר האונים.
זמן קצר מאוד לאחר החתונה נכנסתי להריון, וזה היה הדבר שמנע ממני לחשוב על חרטה מהצעד שעשיתי. סבלתי מאוד בזמן הזה, למרות שבעלי התנהג אלי בסדר גמור, אבל בגלל כל הנ"ל הרגשתי שאין לי פרטנר.
לאחר שנה וחצי יצרתי קשר עם מדריכת הכלות שלי לשעבר, והיא עזרה לי לשבור את המצב ולצאת ממנו. היה זה זמן מאוד לא פשוט מבחינה זוגית, אבל עברנו את זה והכל מאחורינו.
הכל מאחורינו, אבל אני עדיין לא שוכחת את זה לבעלי.
בעלי ניסה ללמוד לבד בבית הכנסת, וזה החזיק לחצי שנה

לקריאת התשובה >

רגשות עזים לחברה

הדבר המוזר שקרה הוא, ואין לי מושג איך להתייחס אליו, הוא שלפני בערך שנה התחילה לעבוד במשרד שאני עובדת בו עובדת חדשה. היא עובדת במקביל אלי, נקשרנו ונהיינו חברות טובות. אני טיפוס חברותי כך שהכל התחיל רגיל. בחדשים האחרונים אני מרגישה שאיכשהו התאהבתי בה. אני חושבת עליה מלא, מחשבות מכל מיני סוגים…. לא מה שרגיל לחשוב על חברות. בטח לא כשאני נשואה ועדיין מאוד אוהבת את בעלי
איך מתייחסים לדבר כזה?
היה לי את זה פעם או פעמיים כבחורה, היו לי חברות שהקשר בינינו היה קרוב מדי, אבל מאז שהתחתנתי זה לא קרה, ואני פשוט לא יודעת מה לעשות.
מאוד נבוכה, מאוד מתביישת ברגשות האלה, והייתי רוצה לדעת מה לעשות.
לנתק את הקשר? חבל לי כי מאוד כיף לי איתה. הטעם שלנו דומה בהרבה דברים, יש לנו שפה משותפת מעולה וזרימה מאוד טובה. למדתי הרבה על עצמי בזכותה.
להמשיך ולנסות לעצור את עצמי?
עכשיו בקורונה כשאנחנו בבית בחל"ת ולא מגיעות למשרד זה עוד יותר מציק, כי כל היום שלי מסתובב על השאלה אם היא התקשרה/כתבה משהו או לא.
זה משגע אותי, כי עם בעלי והילדים אין לי בעיה להיות בבית עוד שנה, ממש טוב לנו בבית. סוף סוף אני אמא שיש לה זמן לבשל, לעשות עם הילדים יצירות, ולהשקיע כמו שאני אוהבת. והמצבי רוח שלי משתנים בגלל הדבר הזה!!! זה נורא!
אני מאוד ישמח אם תרחיבו לי קצת על הנושא הזה. אם זה קורה לעוד נש

לקריאת התשובה >

אני פמיניסטית והוא שובינסט-אפשר לחיות ככה?

די מהר לאחר שהתחתנו דברים התחילו להתנגש. הגענו למצב שלפני חצי שנה (אחרי שנתיים וחצי) הרגשנו שזהו זה! הלכנו למספר יועצי זוגיות אך כרגע אנחנו במעגל. בכל מקרה, עכשיו כשאנחנו די אבודים בעלי הושיב אותי לשיחה והסביר לי שבעצם מהרגע שהתחתנו- הוא לא אוהב אותי ולא נמשך אלי בכלל! לטענתו זה קורה בגלל פערי האידיאולוגיות ביננו.
בדעותי אני פמיניסטית מאד (לא ברמת קיצונית אך איני מוכנה להסכים לדברים שבתחושותי הם מנחיתים אותי כאישה) ואילו בעלי נוטה לצד שוביניסטי ושמרן מאד! הוא אינו מסוגל לסטות מאורח החיים שאינו "עפ"י הספר".
כרגע הברירה שהוא נתן לי זה שהאופציה היחידה שנותרה היא שאסכים לחלוטין לוותר על דעותי ואורח חיי ע"מ להתאים לו ובתמורה הוא יאהב אותי…
הוא מצידו מרגיש כי אינו יכול כלל לשנות ולו עיקרון 1 עבורי
מה עלי לעשות???!

לקריאת התשובה >

אשתי מדי צנועה בשבילי

השאלה העיקרית שלי היא שאשתי מידי צנועה בשבילי.
היא מתלבשת בבגדים כהים, צווארון סגור, ועוד. הכול כדי להיות צנועה.
זה מאוד מפריע.
אני מאוד רוצה שהיא תתלבש באופן הרבה יותר פתוח, שגם מקובל בציבור שלנו.
ניסיתי לדבר איתה על זה, ללא הצלחה.
מצד אחד, אני מרגיש והיא מרגישה שאני רוצה לקלקל אותה.
מצד שני זה באמת דרוש לי וזה עדיין מותר לפי ההלכה.

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן