שאלות בנושא: זוגיות

מתחילת הנישואין בעלי אמר שהוא מרגיש חוסר משמעות ביחד. בהתחלה לא הבנתי אותו. כל שרציתי היה אהבה. נהנתי איתו.
בהמשך השנה הראשונה הוא אמר לי שרוצה שהלך לייעוץ. מסתבר שהתנהגתי כמו ילדה תלותית, ציפיתי ממנו להרבה כאילו הוא חייב לי, הרגשתי נחיתות רבה והבעתי אותה גם. ולא הבעתי דעות שאיפות ומטרות משלי .
בקיצור לא הייתי בוגרת במיוחד. הגענו למסקנה שיש לי מה להתקדם בחיים. וזה נכון, ההורים שלי באמת לא חינכו אותנו לערך עצמי, עצמאות וכו' והם בעצמם עם בעיות בנושא.
אבל מאז המצב נהיה מסובך. כי הוא מרגיש שאין לו כרגע עם מי לקשור קשר רציני, מכיוון שעליי להתבגר (מה שנכון, אני בתהליכים..)
ואני מרגישה שהוא אדיש, לוקח אותי כמובן מאליו. לא מעריך אותי ולא מנסה להשקיע בכלום. (בהתחלה הוא ניסה).
מצד אחד הוא מאמין שיכולה להשתנות מצד שני בינתיים הוא די מנתק את עצמו ורוצה שלא אחיה בפנטזיה כאילו הכל טוב איתנו.
אז בסדר. קלטתי שאין לנו קשר זוגי עמוק עדיין. לקח קצת זמן וגם הבנתי את זה בעצמי. במיוחד שאני רואה איך דברים פשוטים לאחרים לא נמצאים אצלנו בכלל.
יש ביננו קשר טוב וקשר טכני סביר, אנחנו יכולים להתפלסף ביחד לדבר על נושאים שונים, משתדלים לנהל את הבירוקרטיה הדרושה קניות וכו'. חיים באותו בית. אבל צרכים רגשיים לא ממולאים כנראה משני הצדדים..
הוא כאילו כבר אדיש, בלי ציפיות. מרגיש שאין לו מה לעשות במצב הנתון. אבל אני לא מוכנה לזה. מה בינתיים? אני יעבוד על עצמי והוא יחכה? איך תהיה לי מוטיבציה בכלל? ולמה אני אמורה לצפות? לא מצליחה לנתק ציפיות ממנו וגם לא חושבת שזה נכון לגמרי.
זה קצת מעגל קסמים, שבו אני לא מעריכה את עצמי, לכן הוא לא מעריך אותי, ואז אני לא מעריכה את עצמי עוד יותר. ומתוסכלת ממנו יותר. כמה שעובדת על עצמי זה קשה לשבור את המעגל..

אנחנו לפני לידה בעז"ה, וזה מחריד מבחינתי ללדת כשאין לך בעל שבאמת אוהב אותך. וקשר יציב.
אוקי אני לא מאשימה אותו שקשה לו להעריך אותי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על להיות בשבילו אמא לילדים בלי שהוא רוצה בי כאישה. (הוא לא רוצה להפרד או משהו פשוט מבחינתו הוא מחכה שיום אחד נוכל להרגיש נשואים באמת, בינתיים הוא מסתדר בחיים).

בעלי מאוד חשוב לו הצניעות. ב"ה אין לי את הנסיון של בעל שרוצה אותי לא צנועה ו'ברבית' שלו..
אבל גם הצד השני קשה. ואסביר:
כאישה יש לי אהבה ליופי וגם ציפייה שבעלי יכיר ביופי שלי. משום מה נראה לי שכל מה שקראתי תמיד על גברים לא נכון אצל בעלי.
זה לא שאין לו תאוות (הוא סיפר לי קצת איך חוסר צניעות הכשיל בתור בחור..). זו הסיבה לדעתי שצניעות כ"כ חשובה לו.
יש לנו זוגיות נהדרת עם כל מה שזה אומר, לא זו הבעיה ב"ה.
אבל בכללי יופי אצלו הוא לא כ"כ נושא. ואני בתור בנאדם אוהב אסתטיקה ובתור אישה שמחכה שיאהבו את המראה שלה לא מקבלת את מה שצריכה.
הוא באמת בנאדם פנימי יותר, וכשניסיתי לבקש ממנו מחמאות בסגנון הוא לא כ"כ הבין מה חסר לי. גם בגדים- הוא אוהב פשטות. לא מעניין אותו היופי, בעצמו אמר שלא רוצה אישה לבושה סמרטוט אבל לא מעניין אותו בגד מפואר ואפילו נראה לו מלאכותי.. הוא כן ישים לב לסדר ונקיון, לא מעבר..

אפשר לומר שזה גם לא תורם לרצון שלי לשמור על צניעות לתוך הבית. כי זה לא שבעלי מתעניין ביופי שלי בכלל. אז למה ה' ברא לי גוף יפה אם אין לי איך לנצל אותו לקדושה? בוא נגיד שאני באמת יפה יותר מהמקובל ולכן זה עוד יותר כואב לי. אני כן צריכה הכרה החיצוניות שלי וזה פשוט לא הבנאדם..

הגיוני שאכן יש גברים כאלה, עם תאוות לנשים אבל לא כ"כ ליופי שלהן? א

היי אקשיבה, מראש תודה על שקראתם קשה לי. אני מרגישה כל כך בבלאגן.. אני אוהבת את בעלי. אין שאלה בכלל. העניין הוא הפחד הגדול שיש לי כשבעלי עובד/רואה/שוהה בחברה שיש בה נשים. מחרפן אותי, מעצבן אותי, מעציב אותי, מתסכל אותי,

לפני שנתיים התחתנתי עם בנאדם מדהים בעלי הוא כל החלומות שלי ויותר מזה. ואני יודעת שאומרים שיש שלב של פנטזיה ואני רואה בעיניים מפוקחות עד כמה הוא מדהים. מה כן מפריע לי? אז ככה, אין לנו עדיין ילדים היה לי

שלום וברכה, אני נשואה כבר 20 שנה לבעל מקסים, אדם מדהים עם לב רחב. יש לנו 3 בנות. שלושתן נולדו בטיפולים . כשהתקרבתי לגיל 45 (שאחריו אין השתתפות של קופת החולים בטיפולים אלו ) רציתי לנסות עוד טיפול. הרצון בעוד

אני חוזר בתשובה ואישתי חילונית,המצב שהיא לא מחושבת על הכסף ויש לנו המון הוצאות.שאני מדבר איתה על זה זה מגיע בסופו של דבר לפיצוץ בשלום בית,
השאלה מה לעשות בנושא הזה?והאם ביטחון בקב"ה קשור למצב הזה?(אני מתכוון -שאני צריך לתת לה לקנות מה שהיא רוצה -כי יש לי ביטחון בקב"ה שיעזור לנו כלכלית וכדי למנוע שלום בית),תודה

ממש הצילו אני חושבת שאני ממש בבעיה. אני אמא לשבעה ילדים ב'ה ודי טובעת בחיים. לגדל ילדים העיסוקים בבית העבודה מתישה, כל היום נוןסטופ סביב השעון עשיה עשיה עשיה,
גם בעלי איש עסוק מאד(יש לנו זוגיות מצוינת ב"ה) העניין הוא שלמרות או בגלל כל העומס הזה בסוף היום אני מוצאת את הרגע שלי לשקוע לסרטים, סדרות, ונהנית מכל רגע:(. הסרטים לא תמיד צנועים ואני מחבבת את הסוג עם הרבה אהבה רומנטיקה, אני גם תולעת ספרים ומחבבת מאד ספרים לא חרדים, וגם בזה מרגישה גרוע עם עצמי. ב'ה הרבה זמן הייתי גמולה מכל השטויות וכבר כמה חודשים טובים בלי אבל אז הגיעה התשישות הנוראית ואתמול אחרי יום פסיכי פשוט שוב ישבתי לראות סרט אבל הפעם רחמנא ממש אבל ממש לא צנוע הרבה קטעים ממש לא צנועים בלשון המעטה. איך הדרדרתי ככה איך העזתי לראות דבר נורא כזה . אם בעלי היה רואה את זה הייתי הורגת אותו
ואני כולי דוסה צנועה מדברת על תורה וככה נופלת חזק עד למטה ממש בחודש אלול
אההההה איזו בושה פשוט מתביישת בעצמי
ברור שמהר מחקתי את האפליקציה אבל אני מתחילה לחשוב שאולי אני מכורה ו

הנישואים שלנו ממש יורדים לטימיון אני כבר לא מסתדרת איתו, כל הזמן רבים ומתווכחים והולכים לישון כעוסים והוא מלא בטענות כלפיי שאני רק רוצה לישון ועצלנית ורוצה שהוא יהיה עבד שלי ומבשלת בכוח והכל אצלי ב"אוף" ולא מכבדת אותו וכו' וגם אני מצידי מלאה טענות עליו וכל הזמן חולמת על תחילת הנישואים איך הכל היה ורוד ונעים והיה לו אכפת ממני ומה חסר לי ומה להביא לי וממש הייתי מלכה בשבילו .אני מלאה במחשבות על למה התחתנתי ולמה עשיתי את זה לעצמי ומה יהיה בעתיד ולאן החיים עוד ידרדרו ומתי יהיה לי חופש???????? ועוד הרבה שליליות… תעזרו לי נמאס לי כבר מהכל אני עובדת מפרנסת חוזרת ב5 ואז מתחילה את המשמרת השנייה עייפה ומיואשת.