ייעוץ בנושא זוגיות

ש בעיה אחת שמציקה לי מאוד ואני צריכה הדרכה בקשר אליה:
בעלי עומד קרוב מדי לאנשים כשהוא מדבר איתם. זה אולי נשמע בעיה שולית ולא מהותית
אבל זה מפריע לי מאוד. יש לציין שבעלי די גבוה אז הוא מתקרב כדי לשמוע את מי שמדבר איתו,
ובכללי יש לבעלי אופי מאוד חברותי וזורם.
יש לו לב חם ואכפתי לכל אחד. הוא ממש לא מסוגל לראות שרע למישהו והוא תמיד מחייך ומשמח אנשים.
כל התכונות האלו נהדרות ומקסימות אבל זה קצת יותר בעייתי כשזה פוגש בנשים. בעלי נותן יחס שווה לכולם בלי הבדלת גיל או מין. בתחילת הנישואים היה קשה לי לקבל את זה ועברנו תקופה קשה מאוד בגלל הנושא הזה של הקנאות.
עכשיו ברוך השם כבר יש לנו ילדה מתוקה ביחד, ואני עובדת על עצמי לקבל את האופי הזה ולהנות ממנו כמה שאפשר.
אבל יש את הבעיה הזו שממנה אני לא יכולה להתעלם ולקבל אותה. זה ממש לא מקובל איך שבעלי מקרב לאנשים….
כל פעם שהוא משוחח עם מישהו הם מתחילים בנקודה א ומסיימים בנקודה ב. כלומר מי שמדבר איתו לוקח צעד אחורה כדי לדבר במרחק יותר נוח, ובעלי בלי לשים לב מתקרב צעד קדימה, הוא שוב לוקח צעד אחורה ובעלי שוב מתקרב. עד שמי שמשוחח איתו נתקע בקיר או מגיע לשפת המדרכה… אני לא צוחקת, באמת ככה נראית השיחה.
יש אנשים שלא שומרים על מרחק מינימלי, יצא לי לפגוש כמה אנשים כאלו בעבר, ומה שמיד שחשבתי לעצמי זה :
"למה האנשים שהכי קרובים אליהם (אישה , בעל, הורים) לא אומרים להם שיפסיקו עם זה?!"
זה כל כך לא נעים שמישהו מדבר איתך בתוך הפרצוף….
אז למה אני לא פשוט מדברת איתו על זה? כי ניסיתי,ובעלי חושב שאני מקנאה שהוא מתקרב לנשים.
ברגע שהשיחה מתקרבת לנושא הזה של הקנאות משהו נסגר בבעלי והשיחה היפה שהיתה ביננו נגמרת מיד.
אני לא מאשימה אותו. זה באשמתי לגמרי…. אפשר לומר שעשיתי לו את המוות פעם.
אבל העיניין הוא שזה באמת לא קשור לקנאה שלי! זה מפריע לי מאוד גם כשזה קורה עם גברים.
טוב- כמובן שאני לא מכחישה שזה קצת יותר מפריע לי כשהוא מתקרב מדי לאישה או בחורה…
הם לא מבינות מה קורה פה. הם מסתכלות עלי במבט מבולבל כי הוא ממש מתקרב אליהן והן מיד מתרחקות.
הוא לא שם לב ולא מודע לזה. בא נגיד שאם הוא מתקרב מדי לאחיות שלו ולמשפחה שלו זה לא ככ מוזר
אבל כשהוא לא שומר מרחק בסיסי מאחיות שלי, או שהוא מדבר עם אמא שלי ממרחק של חמש סנטימטר
זה לא מתקבל. דיברתי על זה בצורה עינינת עם מישהי מהמשפחה שלי והיא אמרה שזה באמת מאוד לא נוח.
רציתי לבדוק אם הכל פרי הדמיון שלי או שזה באמת.

אני בחורה בשידוכים, כבר די הרבה שנים.
בעולם התורני מחנכים אותנו כל הזמן לוותר כדי לחיות בחיי נישואין תקינים ומאושרים, לתת כדי לקבל, שקשר של מחויבות הוא לא רק לראות את הצרכים של עצמי, אלא גם של השני, וכו'…
כהשלכה מכך, רציתי לשאול:
1. כאשר אני יוצאת עם בחור, כשמטבע הדברים הוא שונה ממני מאד, עד כמה אני צריכה להתחשב בצרכים מסוימים של עצמי, גם אם זה נראה שהם לא מאד קריטיים וחשובים, אלא רק כתוספת, כביכול.
ואתן דוגמא: יש מישהי שמאד חשוב לה שיהיה חברותי ונעים שיחה, יש אחת שיהיה חשוב לה שהוא יהיה חריף ועמוק וכו'. אלו תחומים שהם בד"כ פחות קריטיים ונחמד אם ישנם (ואם לא, בד"כ אפשר להתמודד), אך ברמה שזה חשוב מאד, עד כמה יש לי להתחשב ולתת מקום לצורך שלי בתכונה מסוימת שתהיה לו.
הכוונה היא האם אפשר להוריד בחור אם אינו כזה, גם במקרה שזה אולי הדבר היחיד שמפריע?
2. בהשלכה של הסעיף הקודם, אך לא בהכרח שקשור:
עד כמה אני צריכה לוותר ופחות להתחשב ברצונות שלי, בחיי הנישואין עצמם, כדי לשמור על שלום בית וקשר נכון?
כוונתי: יש הרבה פעמים (וראיתי הרבה כאלה, גם גברים וגם נשים) שבשביל לשמור על השלום בבית, שאחד מבני הזוג מוחק (או לא בהכרח שמתחשב) את רצונותיו וצרכיו בשביל בן הזוג או בשביל הילדים. האם זה באמת צריך להיות כך?
כלומר, מה המחיר שצריך לשלם כדי לשמור על שלמות הקשר ותקינותו?
כי ההגיון שלי אומר, שלהפך, ככל שאני לא נותן מקום לצרכים ולרצונות של עצמי, אני לא יכול להיות פנוי לראות צורך של אחרים.
אולי החשיבה שלי מוטעת או לא מדויקת, אז אשמח מאד לדעת מה נכון ואיך אפשר לשמור על שלום וקשר עמוק, כששני הצדדים יוצאים מורווחים.

מקווה שהשאלה שלי מספיק מובנת, כי השתדלתי שתהיה קצרה ותמציתית ככל האפשר.

אני מרגישה שיש לי ילד מתבגר בבית הוא לא עוזר בבית רק שאני ממש מפצירה הוא עושה משהוא ומתפאר בו שעשה הרבה וזה מספיק ,לגבי פרנסה הוא ממש עצלן יום יוצא לעבוד יום אחד לא ,ולגבי כול דבר בחיים אם אני לא עומדת עליו שיזוז הוא פשוט לא זז אני כול היום בעצבים וכעוסה עליו אני כבר לא מכירה את עצמי כי אני בן אדם רגוע והוא מביא אותי למקומות קיצון של עצבים ושלחוסר אונים מוחלת ,הוא גם מאד תלותי בי בצורה מסוימת למשל אם אני לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לקום ממיטה במקום לשלוח את הילדים לגן ולתפקד בבית כי אני לא מסוגלת הוא נכנס למיטה לידי ולא מסוגל לקום עד שהוא יראה אותי קמה ועושה קצת דברים בבית ,כמו ילד שלא יכול להבין שלפעמים אמא לא מרגישה טוב ולא מסוגלת לתפקד.
בקיצור אם אני יסכם את זה הכול עלי, אני יודעת שאם אני לא התפקד 100% בבית ,הבית התפרק גם מחינה כלכלית וגם נפשית
אני יודעת שהוא מאד אהב אותי
הוא לא עושה זאת בכוונה הוא תמיד רוצה להשתנות הוא יודע שיש בעיה וזה מאד קשה לי ואנכנו מדברים על זה אבל זה לא עוזר והוא לא מצליח לשנות שום דבר
אני כבר ממש חושבת על גירושים כי אני כבר ממש מותשת נפשית

קיים ביני לבין אשתי פער אינטלקטואלי משמעותי. איך מתגברים בכל זאת? לפעמים אני מתבייש בה מאוד

אני שואלת את עצמי האם אני סתם קנאית אובססיבית והכל נובע מחוסר ביטחון שלי בעצמי? או שמא הוא בהתנהגותו גורם או מגביר את זה?
בנוסף, אני לפעמים חושבת שמה שבאמת מציק לי זה לא העובדה שהוא מתיידד ברמה מסויימת עם נשים נוספות (למרות שעקרונית וערכית זה אכן מציק כי אני מאוד מאמינה שזה לא נכון בזוגיות גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה מוסרית כללית) אלא העובדה שאני חשה בהעדפה של הקשרים הללו על פני הקשר איתי, כשאני בסביבת נשים נוספות. כלומר, גם אם בבית הוא כן מתעניין בי מדבר איתי ויכול להנות מקרבה איתי, הרי שבחוץ התקשורת איתי מצטמצמת בהרבה . לאחרונה זה התגבר יותר, והיה מצב גם שהוא שוחח ארוכות עם הגיסה ואליי כמעט לא פונה. כשפתחתי מולו את הדברים וירדנו לפרטים הקטנים מתוך רצון להגיע לרגש האמיתי שמאחורי הדברים, הבנתי ממנו כי אכן ייתכן שהעדיף לדבר איתה ופחות איתי כי היא לא עוקצת אותו ונפגעת ממנו וכו', כלומר שעשיתי כנראה באמת נהיה מעצבן ופחות נעים לדבר.
חשוב לציין שכבר הרבה זמן שאני מרגישה חוסר בקשר, לאו דוקא שקשור לקנאה ביחס שנותן לנשים האחרות, ופתחתח את זה מולו. הוא די מתגונן

אני גדלתי בבית עם אלימות פיזית ומילולית הייתי בפנימיה שנים רבות
בעלי גם בא מבית קשה, ואחרי החתונה נחשפתי לעוצמת הקושי. אלימות, פגיעות, השפלות, עלבונות, יחס נוראי בין האחים,
הוא מנסה לצאת מזה, להיות שונה, אבל זה לא פשוט בכלל.
בעלי ואני משתדלים כמה שאנחנו יכולים להיות בזוגיות טובה רוצים להקים בית אחר, בית טוב, לתת לילדינו את מה שלא היה לנו. אבל אני דואגת מאד, האם נצליח? הרי ראינו משהו אחר לגמרי מי אמר שלא נשחזר את דפוס העניות והאלימות?

אנחנו סוגרים וורט אחרי הרבה פגישות יש לו מלפני 3 ימים את המס שלי אבל הוא לא מתקשר אס שלחתי לו הודעה והתכתבנו טיפה לפני יומיים ואתמול גם קצת מרגישה שהוא לא אוהב אותי.
הרבה אהבה קיבלתי בחיים ופתאום ממי שאת מרגישה שצריכה הכי הרבה יחס ואם לא אהבה לפחות התעניינות ונשיאת חן אבל הוא לא מביע את זה עכשיו יש לו חתונות של חברים אז הוא חייב ללכת ולא הציע להפגש בבוקר למשל אז יום שלישי הקודם נפגשנו עכשיו ההורים ישבו או לפני או ביום רביעע ואני יראה אותו רביעי או חמישי.
למה לא קשה לו לא לראות אותי שבוע.
למה הוא לא סימס לי את זה במיוחד שציין שיתקשר בשישי.
אמר דרך השדכן שהוצאנו כבר מהתמונה.

לבעלי יש מידת הכעס בצורה ממש חזקה, הוא מגיע מהעבודה וישר מתחיל לכעוס על הילדים, עליי, צעקות שנשמעות בכל הבניין אבל זה לא מעניין אותו, אני מתחננת אליו שלפחות יהיה בשקט, שיגיד מה שמפריע לו בצורה יפה, הבעיה היא שכל דבר מעצבן אותו, אנחנו הולכים על ביצים בבית, יש לנו שני מתבגרים בבית והוא בכל פיפס צועק, משפיל, אומר מילים מעליבות ואם אני מבקשת שיפסיק הוא כועס עליי שאני הולכת לטובת הילדים ומה שקורה שהילדים ישר מסתגרים בחדרם.. הבן אמר לי מספר פעמים שהלוואי שנתגרש.. הלב נשבר לי על הילדים וגם על עצמי שיש לי ביל לא תומך שרק מחפש לפרוק את הכעס שלו בכל הזדמנות מבלי שיהיה אכפת לו איזה נזקים נפשיים הוא עושה לילדים שלנו..
ניסיתי ללכת איתו לטיפול זוגי-לא עזר, סדנה לשליטה בכעסים-לא עזר, מה אני יכולה עוד לעשות? נראה לי דהוא צריך ללכת לפסיכיאטר לקבל כדורים כי הוא ממש מתנהג כאילו יש לו בעיה נפשית. דברים שאדם אחר לוקח בקלות הוא לוקח הכל קשה וממרר לנו את החיים. וכמובן שכתוצאה מכף גם הילדים טעונים, רבים אחד עם השני, קללות צעקות ומה לא ואני מרגישה שאני פשוט עומדת להשתגע.

עדין לא זכינו לזרע חיה וקיימא – ואישתי שבורה מזה כל פעם מחדש ונכנסת לדיכאון שאי אפשר לדבר איתה ואי אפשר לפנות אליה היא עצובה ואין לה חשק לכלום.
בזמן הזה – הכל פשוט נוראי.
מלבד זה שאני עושה הכל, מלהכין אוכל ולשטוף כלים ועד לסדר את הבית ולשטוף.
היא לא הולכת לעבודה..
אני פשוט לא יודע מה לעשות.. על עזרה מקצועית אין מה לדבר היא לא מעוניינת לשמוע ואני די סועד אותה.
אבל כל הקטע שזה רק חצי חודש, והחצי שהיא לא ככה, אז יחסית הכל טוב.

אני בן אדם מאוד שמח מטיבעי ובכלל לא עצלן.

אני אברך כולל נשוי שנה וחצי, וכל יום כמעט המלחמות חוזרות על עצמם, אני אמנם מרוצה מאשתי ואוהבים והכל, אבל הלב חומד עוד ועוד ואני כל היום רק חושב על האחת… ואין לי מנוחה
כל אחת שאני רואה ברחוב מייד נמדדת בעיני אופציה דיייייי קשה לי ד-ח-ו-ף