שאלות בנושא: זוגיות

אני רציתי להתחתן רק בשביל זוגיות ואהבה. זה הדבר היחיד שחשבתי עליו בבואי לנישואין. ואילו בעלי קודם כל חשב על המשכיות-משפחה-ילדים ועם זה הוא בא לנישואים. כשאני התפללתי בתור כלה שהאהבה בינינו תפרח ותהיה עמוקה -הוא התפלל שאכנס להריון במהרה.

בעבודתי, יצא לי בשנים האחרונות מידי פעם לפתוח תוכניות שונות. אף פעם לא נמשכתי לחומר לא נקי.. אבל בשנים האחרונות אני יכולה להנות מסרט נקי/ סדרה נקיה/ אני מרגישה שחוץ מזה שזה כיף לי ומשחרר, זה גם פתח לי קצת את העיניים (במובן החיובי מאד לחיים שלי). אני רואה קצת קשרים בין גברים לנשים ואני מרגישה שזה משפיע עלי בקשר עם בעלי. אולי זה נשמע מוזר.. אבל לתחושתי חלק משמעותי בהתפתחות הנשית שלי ובקשר האינטימי שלי עם בעלי קרה בעקבות דברים שראיתי.בעלי יודע שיוצא לי מידי פעם לראות מעט בעבודה, ולמרות שב"ה הוא ממש שומר על העיניים ומתרחק מסרטים וכדו' , לא נראה בכלל שזה מפריע לו שאני רואה.השאלה שלי היא בעקבות התקופה האחרונה, הקורונה הביאה את העבודה לבית ואני יכולה להתחבר מהבית למחשב של העבודה שהוא לא מסונן. בעלי מאד הקפיד לעשות אינטרנט מסונן בבית אבל הוא לא יודע שכשאני מתחברת למחשב של העבודה זה לא מסונן.לאחרונה אני מוצאת את עצמי רואה את סדרה.. ואני ממש נהנית ועושה לי טוב מכל המובנים שכתבתי (אגב, אני תוהה אם מבחינה רוחנית יש בזה בעיה?). הענין הוא שזה מוסתר מבעלי. אני יודעת שאסור לי בשום אופן להגיד לו שאני יכולה כך להתחבר מהבית..לשים סינון בעבודה זה לא נראה אפשרי ויתקע את סוג העבודה שלי.אני ממש קרועה:מצד אחד מאד רוצה לראות, אבל לא רוצה ולא רואה לנכון להסתיר מבעלי.מצד שני, אני יודעת שזה יהיה שטות להגיד לו כי זה יצר הרע גדול בשבילו ואני חוששת שהוא לא יעמוד בז

אני נשואה 10 שנים ויש לי שני ילדים בני 8 ו9
לפני 5 שנים התפרצה אצל בעלי מחלת נפש מאניה דפרסיה
בהתחלה המצב אמנם היה סביר אך אני לא הייתי בשלה להכיל זאת
והדבר גרם לתקרים ובעיות בזוגיות
כמעט ורציתי להתגרש.. אך מכיוון שאין לי משפחה תומכת לחזור אליה
והאופציה היחידה היתה להיזרק לרחוב עם הילדים, החלטתי להשאר
עברתי ימים קשים מאוד, לבעלי היו חרדות נוראיות בכל מה שקשור אלי
הוא התקין מצלמות אבטחה בפתח הבית והבניין כדי לראות מתי אני יוצאת ובאה
הוא התקשר אלי כל 10 דקות כדי לדעת מה קורה איתי, ורצה לדעת מה אני עושה עם כל שקל ועם כל זאת הוא לא האמין לי למילה אחת שהוצאתי מהפה והתנהג אלי באגרסיביות רבה
סבלתי מאוד בתקופה הזו ובסתר ליבי הייתי מתפללת שהוא ימות
כי הרגשתי שזה יהיה המוצא האחרון שלי
באיזשהו שלב נרגעו לו החרדות והוא נכנס לדיכאון עמוק , לילות וימים הוא שכב במיטה ובקושי הסכים לקום ואז הגיעה המאניה והסחרור שלה שהכניסה אותו לחובות
וגרמה לו להתמכר לסמים קשים
ואז שוב נפילה לדיכאון וחוזר חלילה..
כל הזמן הזה ניסיתי לחזק את עצמי ואותו

מתחילת הנישואין בעלי אמר שהוא מרגיש חוסר משמעות ביחד. בהתחלה לא הבנתי אותו. כל שרציתי היה אהבה. נהנתי איתו.
בהמשך השנה הראשונה הוא אמר לי שרוצה שהלך לייעוץ. מסתבר שהתנהגתי כמו ילדה תלותית, ציפיתי ממנו להרבה כאילו הוא חייב לי, הרגשתי נחיתות רבה והבעתי אותה גם. ולא הבעתי דעות שאיפות ומטרות משלי .
בקיצור לא הייתי בוגרת במיוחד. הגענו למסקנה שיש לי מה להתקדם בחיים. וזה נכון, ההורים שלי באמת לא חינכו אותנו לערך עצמי, עצמאות וכו' והם בעצמם עם בעיות בנושא.
אבל מאז המצב נהיה מסובך. כי הוא מרגיש שאין לו כרגע עם מי לקשור קשר רציני, מכיוון שעליי להתבגר (מה שנכון, אני בתהליכים..)
ואני מרגישה שהוא אדיש, לוקח אותי כמובן מאליו. לא מעריך אותי ולא מנסה להשקיע בכלום. (בהתחלה הוא ניסה).
מצד אחד הוא מאמין שיכולה להשתנות מצד שני בינתיים הוא די מנתק את עצמו ורוצה שלא אחיה בפנטזיה כאילו הכל טוב איתנו.
אז בסדר. קלטתי שאין לנו קשר זוגי עמוק עדיין. לקח קצת זמן וגם הבנתי את זה בעצמי. במיוחד שאני רואה איך דברים פשוטים לאחרים לא נמצאים אצלנו בכלל.
יש ביננו קשר טוב וקשר טכני סביר, אנחנו יכולים להתפלסף ביחד לדבר על נושאים שונים, משתדלים לנהל את הבירוקרטיה הדרושה קניות וכו'. חיים באותו בית. אבל צרכים רגשיים לא ממולאים כנראה משני הצדדים..
הוא כאילו כבר אדיש, בלי ציפיות. מרגיש שאין לו מה לעשות במצב הנתון. אבל אני לא מוכנה לזה. מה בינתיים? אני יעבוד על עצמי והוא יחכה? איך תהיה לי מוטיבציה בכלל? ולמה אני אמורה לצפות? לא מצליחה לנתק ציפיות ממנו וגם לא חושבת שזה נכון לגמרי.
זה קצת מעגל קסמים, שבו אני לא מעריכה את עצמי, לכן הוא לא מעריך אותי, ואז אני לא מעריכה את עצמי עוד יותר. ומתוסכלת ממנו יותר. כמה שעובדת על עצמי זה קשה לשבור את המעגל..

אנחנו לפני לידה בעז"ה, וזה מחריד מבחינתי ללדת כשאין לך בעל שבאמת אוהב אותך. וקשר יציב.
אוקי אני לא מאשימה אותו שקשה לו להעריך אותי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על להיות בשבילו אמא לילדים בלי שהוא רוצה בי כאישה. (הוא לא רוצה להפרד או משהו פשוט מבחינתו הוא מחכה שיום אחד נוכל להרגיש נשואים באמת, בינתיים הוא מסתדר בחיים).

אני באה ממשפחה מאד מסודרת ומקפידה על זמנים, המשפחה של בעלי יותר משוחררת ובכלל לא מקפידה על זמנים בעניין הזה…
בנוגע לקימה בבוקר אצלינו אין מצב שהבנים קמים אחרי 8:30-9:00 מקסימום!!!
בעלי שאני אוהבת ומעריכה אותו בטירוף! לא ככה…
הוא קם כל פעם בשעה אחרת, אזור 9 / 9:30 וכשממש עייף יכול להיות גם ב11 12 בצהרים וזה ממש משגע אותי ולא הייתי רוצה שזה יהיה .
אני הייתי מאד רוצה שיקום איתי בבוקר נשתה קפה יחד ואני אלך עבודה כי אחרי הכל אני יום שלם לא רואה אותו אז לפחות בבוקר ובמיוחד שאנחנו זוג צעיר עכשיו והולכים לישון יחד באותה שעה ואני עייפה בדיוק באותה מידה שלו אז חשוב לי שנקום יחד גם לתחושה הטובה וגם שכשאנו קמים יחד אז מתחיל יום נורמלי ואח"כ בערב אנחנו עייפים באותה מידה ולא שהוא כבר ישן מלא ולא עייף אז ערני, ואני גמורה מעייפות ורוצה להיות איתו אז ישנה מאוחר ולמחרת קמה מוקדם והוא קם אחרי וחוזר חלילה…
לכן כשאני קמה אני מעירה אותו ואז מתארגן ולרוב יוצאים יחד…(שזה ממש עושה לי טוב להתחיל ככה את היום)
אך מה שקורה זה ביום שישי שאני לא עושה שעון מעורר כי זה היום החופשי היחיד שלי! ואז אני לא קמה להעיר אותו (אני מרגישה שזה כמו עול כזה להעיר אותו כי חשוב לי שיתפלל בזמן לפני סוף זמן קריאת שמע) ואז הוא קם כשמתעורר מאוחר מאד…..
יש לציין שאני יש לי את השעון הביולוגי הזה ואני קמה מוקדם גם בלי לשים שעון ואז מעירה אות

בעלי מאוד חשוב לו הצניעות. ב"ה אין לי את הנסיון של בעל שרוצה אותי לא צנועה ו'ברבית' שלו..
אבל גם הצד השני קשה. ואסביר:
כאישה יש לי אהבה ליופי וגם ציפייה שבעלי יכיר ביופי שלי. משום מה נראה לי שכל מה שקראתי תמיד על גברים לא נכון אצל בעלי.
זה לא שאין לו תאוות (הוא סיפר לי קצת איך חוסר צניעות הכשיל בתור בחור..). זו הסיבה לדעתי שצניעות כ"כ חשובה לו.
יש לנו זוגיות נהדרת עם כל מה שזה אומר, לא זו הבעיה ב"ה.
אבל בכללי יופי אצלו הוא לא כ"כ נושא. ואני בתור בנאדם אוהב אסתטיקה ובתור אישה שמחכה שיאהבו את המראה שלה לא מקבלת את מה שצריכה.
הוא באמת בנאדם פנימי יותר, וכשניסיתי לבקש ממנו מחמאות בסגנון הוא לא כ"כ הבין מה חסר לי. גם בגדים- הוא אוהב פשטות. לא מעניין אותו היופי, בעצמו אמר שלא רוצה אישה לבושה סמרטוט אבל לא מעניין אותו בגד מפואר ואפילו נראה לו מלאכותי.. הוא כן ישים לב לסדר ונקיון, לא מעבר..

אפשר לומר שזה גם לא תורם לרצון שלי לשמור על צניעות לתוך הבית. כי זה לא שבעלי מתעניין ביופי שלי בכלל. אז למה ה' ברא לי גוף יפה אם אין לי איך לנצל אותו לקדושה? בוא נגיד שאני באמת יפה יותר מהמקובל ולכן זה עוד יותר כואב לי. אני כן צריכה הכרה החיצוניות שלי וזה פשוט לא הבנאדם..

הגיוני שאכן יש גברים כאלה, עם תאוות לנשים אבל לא כ"כ ליופי שלהן? א

היי אקשיבה, מראש תודה על שקראתם קשה לי. אני מרגישה כל כך בבלאגן.. אני אוהבת את בעלי. אין שאלה בכלל. העניין הוא הפחד הגדול שיש לי כשבעלי עובד/רואה/שוהה בחברה שיש בה נשים. מחרפן אותי, מעצבן אותי, מעציב אותי, מתסכל אותי,

לפני שנתיים התחתנתי עם בנאדם מדהים בעלי הוא כל החלומות שלי ויותר מזה. ואני יודעת שאומרים שיש שלב של פנטזיה ואני רואה בעיניים מפוקחות עד כמה הוא מדהים. מה כן מפריע לי? אז ככה, אין לנו עדיין ילדים היה לי

שלום וברכה, אני נשואה כבר 20 שנה לבעל מקסים, אדם מדהים עם לב רחב. יש לנו 3 בנות. שלושתן נולדו בטיפולים . כשהתקרבתי לגיל 45 (שאחריו אין השתתפות של קופת החולים בטיפולים אלו ) רציתי לנסות עוד טיפול. הרצון בעוד