שאלות בנושא: זוגיות

היי, מגיל מאוד קטן מתעסקת בלי סוף בשאלות מהותיות שמהדהדות בפנים וגורמות לי לבטל חשיבות כמעט מכל דבר: חתירה לרכוש גשמי, עשייה שדורשת השקעה מעבר לאזור הנוחות וכו'. תמיד השאלה שמרחפת- היא אם בסוף מתים, אז למה בכלל? ואז נופלת

העניין הכואב בחיי הוא הזוגיות שלי. בעלי הוא אדם דעתן מאוד ואפילו שתלטן, אוהב להתווכח וחייב שדעתו תתקבל. אני נפגעת ממנו לעיתים קרובות מאוד. ומצב זה התחיל מיד לאחר הנישואים ונמשך לאורך כל השנים. הפגיעות שלו הן בעניין המראה שלי, קמטים שהתחילו, קילוגרמים שנוספו בעקבות לידות ועוד ופגיעות רבות על אופן הדיבור שלי, הדעות שלי, בקשות וכישרונות שאין לי. כמו: אין לי סבלנות לשמוע אותך, את לא מבינה כלום, את בן אדם שטחי, היא לא מבינה שום דבר, עזבי אותה, היא לא נורמלית( דברים שאמר לאחרים עליי…)
בתחילת הנישואים סלחתי בקלות וניסיתי להמשיך הלאה, ברבות השנים וככל שהזמן עובר ואני נפגעת יותר, אני מתקשה יותר ויותר לסלוח. הפגיעה והעלבון נשארים לאורך זמן רב ואני מתקשה לחזור למצב רגיל. בזמן האחרון, התחילו להתפתח אצלי רגשות של סלידה ממנו, רתיעה, שמחה כשהוא יוצא מהבית ועצב ודכדוך כשהוא מגיע הביתה, רצון להתרחק ממנו ולא להיות בקרבתו. אני משתדלת מאוד להסתיר את זה ולהמשיך להתנהג בסדר, למרות שזה שואב ממני כוחות נפש אדירים.
לאורך השנים ניסיתי להבין מהם הדברים הגורמים לו להתפרץ, לצעוק ליד הילדים ולהעליב גם מול אנשים אחרים ואני מנסה להימנע מאותם דברים שמרגיזים אותו, אבל בעיקר חשה כישלון ואכזבה עמוקה, כי הפגיעות, הצעקות וההעלבות נמשכות….
ניסיתי שיטות שונות כדי להתמודד עם המצב כמו: להיות אסרטיבית מולו ולבקש שלא ידבר אליי ככה, לחייך, להראות שאני נפגעת ולהסביר את עצמי. שום שיטה לא עבדה והפגיעות נמשכות בממוצע של פעם או פעמיים בשבוע. השיטה שאני נוקטת בה עכשיו היא שתיקה. אני פשוט שותקת ואחר כך נכנסת לחדר, מתפללת לה' ובוכה. השיטה הזאת גם לא עובדת, אבל אין לי כוחות לעשות משהו אקטיבי יותר, איבדתי אמון….
לאורך כל השנים, הוא מעולם לא ביקש סליחה. לא הכיר בעובדה שנפגעתי ולא ניסה לשנות את התנהגותו.
אני מרגישה בדידות גדולה מאוד ושואלת האם זה מה שרצה הקב"ה בנישואים?!
קשה לי מאוד להיות כל כך לבד, ללא חבר, ללא משענת ותמיכה. אני לא מספרת את הדברים לאף אחד, רק ה' יודע.
השאלה שלי היא, איך אני יכולה לגרום לעצמי לא להיפגע? לא לשים לב לאמירות האלימות שלו ולהמשיך הלאה? בעצם איך לפתח חוסר רגישות? זה חשוב לי מאוד למען הבריאות הנפשית שלי.

המצב הנתון שאשתי בטיפוס שלה אדיש ואדיש לרגש ,לא שמעתי ממנה במשך שנים הבעת רגש לבעלה
משפחתה כמה פעמים עמדה באמצע והפריעה לקשר
מוצאי פסח שעבר לאחר טיפול זוגי שהמטפלת התייאשה ורק נס החזיר את אשתי לבית, משפחתה התנפלה עליי והאשימה אותי שאני לא בסדר והיא לא שמחה כפי שהייתה רווקה,
האשימו אותי בניתוק. אשתי עמדה בצד וכשחזרה לבית איימה על הנישואין, לא רק שנפגעתי בחוסר נאמנות שלה אליי גם עוד עשתה אותי אשם.
לאחר כל זאת ניסיתי להבין מאיפה הגיע וראיתי תכתובות בין אחיותיה, היא עובדת בביה"ס לבנים ושם הקושי שהיא מדברת עם מורים והיא גם מחנכת לבד עוד יותר מקשה
מכל זה היא נעלה את הטלפון עם סיסמא
עשיתי איתה שיחות הבנה, אני משתדל רבות שיהיה קל לילדים,
יש רגעים של שלווה בבית מה זה שלווה לא רבים והיא מדברת איתי רגיל כאילו לא קרה כלום, הטלפון נעול ואני יודע שיש דיבורים היא מכחישה ודמיונות שלי
המצב הבריאותי דורש ממנה הרבה שינה ויש בה עייפות מתעוררת ב03:00 כל בוקר ויושנת ב20:00
ואני שואל כיצד היא אומרת הרי היו דברים, היא מתבטאת שאעזוב אותה לנפשה, היא מסתגרת במיטה עם סמיכה על הראש, מ

נמאס לי!! בעלי עושה מה שבא לו!! יש בנינו פערים בעיקר בהשקפת עולם ופעריים חינוכיים. לאחרונה הכניס מחשב עם אינטרנט הביתה (רימון, רמת הגנה גבוהה).. וכשהוא יוצא עם המחשב מחוץ לבית אין לו שום הגנה על המחשב! זה מפריע לי. אמרתי לו שאני רוצה הגנה גם מחוץ לבית (התקנת הגנה על המחשב קבועה גם בחוץ..) והוא לא מוכן.
אמרתי לו שנפתח אתרים שהוא מעוניין בהם כמו חדשות וספורט ובכל זאת הוא מתנגד!!
מציק לי שמחשב כזה יושב בבית אז אמרתי לו אוקי, קח את המחשב תניח אותו באוטו שלך ושם תעשה איתו מה שבא לך.. אל תכניס לי אותו לכאן.. הוא נופנף בידו.. בעצם לא שם עליי.
תעזרו לי, מה עליי כאישה לעשות? אני חייבת שמישהו ירגיע אותי.. אני לא מוכנה לקחת אחריות על מעשיו!! אך משהו בתוכי לא רגוע ובכלל יש לי זכות לומר שזה לא מתאים לי.. מותר לי.. מספיק הכניס אינטרנט הביתה ללא רשותי.. מה עליי לעשות? ואיך משחררים לחץ והופכים לאישה אדישה שמבינה שהאחריות שלו היא על החיים שלו ולא אחריות שלי..
הוא לא מבין אבל זה כ"כ גורם לי להתרחק ממנו בצעדי ענקקקק!! אני מפתחת אישות מטורפת כלפיו ובאמת הקשר הזוגי נפגע אך אני מוכנה לשלם את המחיר הזה בשביל בריאות הנפש לי.. להבין שזה נטו שלו.
אשמח שתגידו לי עד איפה אני יכולה לדרוש בנושא.. האם נכון לומר "קח את המחשב בחוצה".. או שיש לו זכות מלאה להכניס אינטרנט הבייתה בלי לשאול אותי..

אני בחורה רווקה שיוצאת עם גבר גרוש עם ילד, מזה חמישה חודשים. לאחרונה (בחודש האחרון), נקלענו לתקופה קצת קשה בהיבט של התקשורת בינינו. איך שהוא נכנסתי להתקף של ביקורתיות קשה עליו, התקפי זעם, אקטים של כוחנות והוא בצדק מאוד נבהל, התרחק ממני וכבר 3 ימים שאנחנו בקושי מתקשרים אחד עם השני.
הוא טוען, ובצדק, שהוא מאוד מפחד שזה ישחזר את הסיפור עם הגרושה שלו, היתה שם המון אלימות מילולית כלפיו, חוסר הערכה, חוסר אמון, ואף אלימות פיזית.
איני יודעת כיצד להתקדם ומה עליי לעשות?
אני יודעת שיש בי בעיה של כוחנות ותוקפנות, זה לא זר לי, זה קורה לי גם מחוץ לזוגיות. מה עליי לעשות? החלטתי שאני אפנה לטיפול, האם יש מקום לטיפול זוגי?
אני בעיקר לא רוצה להפסיד את הזוגיות הזו. היא חשובה לי.

בעלי ואני נשואים 15 שנה, יש לנו חמישה ילדים והחיים שלנו ממש תותים.
יש בינינו קשר מעולה ואנחנו פתוחים לדבר על כל דבר ועניין- מפחיד, לא מקובל, מערער וכו'.
יש לי בעיה לא פשוטה. יש לי נטיה לחפש ריגושים של קשרים מבחוץ.פעם זה מישהו מהעבודה, פעם זה מכר של המשפחה וכו,
הקשרים שנוצרו היו וירטואליים אך רגשיים ואסורים בהחלט.
אני כל פעם מחליטה שדי ופתאום אני בקשר חדש ואני זורמת ולא רוצה לשים גבולות כי אני מסתקרנת מה עוד אני יכולה לגלות
וכבר יש בי בחילה וכעס על עצמי. למה?? מה חסר לך?? מה בעלך פשע שיש לו אישה כזאת משוגעת ולא אמינה??
הבטחת לו ובעיקר לעצמך שתהיי שלו אז למה כל הזמן הפזילה החוצה?

האם נגזר גורלי להיות רק בקרב נשים ולא בקשר עם גברים אחרים?

תמיד היו לנו קשיים במהלך הנישואים,
אבל בזמן האחרון בעלי ממש השתנה או שהתחלתי לשים לב לדברים.
אם אני מדברת איתו על משו הוא תמיד מתגונן ומעביר אחריות.
הוא מתייחס אליי אחרת, לא יודעת איך להסביר הרבה יותר מתייחס לצד הפיזי לפעמים.
הוא נהיה מאוד חרד למצב הכלכלי שלנו(הוא באמת לא משו)
אם קניתי משו ובסוף הוא לא משמש אותנו הוא יתב

אנחנו נשואים 8 שנים , נישואים שניים עם ילד משותף.
כבר תקופה ארוכה שהקשר בינינו רע מאוד. יש ימים בודדים רגועים ורוב הימים אנחנו לגמריי כמו שני זרים בבית. גם אני וגם הוא בראש לא פנויים רגשית להכיל אחד את השני והאוירה בבית לא תורמת בכלל.. בעבר היינו פרודים כמה חודשים והתחלנו טיפול זוגי משך כמה חודשים ויחסית נרגעו העיניינים , אבל מהר חזרו להיות לא טובים. יש בינינו משקעי עבר שאני טרחתי משך תקופה ארוכה להזכיר אותן , זלזלתי פיתחתי אדישות ולא ממש הייתי שם , וזה בעיקר נבע מדברים שהוא עשה לי… כבר מס פעמים שעלה נושא גירושים לפרק וכשזה הגיע למימוש שנינו החלטנו שמנסים עוד פעם ועוד פעם – ככה כבר כמה שנים.. האמת התעייפתי , הותשתי וממש נשברתי.
לבעלי אין הרבה חברים וכל פעם שאנחנו בדרמה מסויימת הוא מחפש עם מי לדבר ולפרוק.
לפני שבוע שוב היה פיצוץ בו הטחתי בפניו האשמות אחרי שהוא כבר תקופה כבר מבקר ושופט אותי על כל דבר וזרקתי לו שאני בקשר עם מישהו מהעבר שאני מחוזרת על ידו ושזה עושה לי נעים בלב (האמת שעשיתי את זה כדי שהוא יקנא לי וכדי לזכות ליחס ממנו) וכך הלכנו לישון!
יום אחרי גיליתי שהוא הכיר מישהי ושלח לה הודעת אישית וקרובה מידי… אני יודעת שלא היה ביניהם משהו של ממש (בטוחה במאה אחוז) , אבל זה היה מן שעון מעורר בשבילי שאם אני לא משנה את ההתנהגות ההרסנית שלי – אני מאבדת אותו למישהי אחרת… קראתי לו לשיחה ואמרתי לו שאני יודעת שאני לא הייתי בסדר ושאני מקבלת חלק מהאשמות שלו עליי , אבל אני עושה עבודה על עצמי ושאני רוצה להשתנות ושאני לא רוצה שניפרד. (הוא לא יודע שאני יודעת שהוא התחיל קשר עם מישהי)…
היתה שיחה רגועה והוא אמר לי שהוא כבר לא מאמין בזוגיות הזאת , ושהוא לא רוצה לעזוב ,אבל הוא מבולבל ממה שקורה בינינו , הוא כבר לא יודע אם הוא אוהב אותי , אם הוא נמשך אליי אם הוא רוצה את הקשר הזה , אבל באותה נשימה אמר לי שהוא לא רוצה להבטיח או שאני אבטיח שום דבר ושניקח את הקשר לאט לאט.
שאלתי מה זה אומר לאט , ואז הוא ענה לי שכל אחד יעשה מה שהוא צריך לעשות למען הצלחת הקשר ונראה בעוד תקופה איפה אנחנו עומדים .
רמזתי לו שמרגיש לי שהוא לא פנוי רגשית (זאת אחרי ששמעתי שיחות שהיו ביניהם וגם התכתבויות) , והאם הוא בכלל מסוגל לתת מעצמו למען הקשר והוא ענה לי לאט לאט…
אני יודעת שהוא חיפש מישהי לדבר איתה , לשפוך את הלב ולהוציא את מה שיש לו… אבל בתוכי אני חוששת שזה יגרר מהר מאוד לקשר. הוא זרק לי יציאה – את צריכה לעשות הכל כדי שאני לא אחפש השלמות בחוץ , כמו שאני צריך לעשות הכל כדי שאת לא תחפשי השלמות בחוץ.

ה' הטיל עלינו משימה לבחור אדם שאיתו נקים בית, אדם לו נחשוף את המקומות הכי חלשים והכי אמיתיים שלנו, שאיתו נצא למסע נצח ונסמוך עליו בלב שלם שהוא לא יפקיר באמצע הדרך. ממש שותף אמת.
קשה לי לשכוח בפגישות שעליה סמכתי והתאכזבתי. אמרו לי שזה קורה אחד ל… ושאין מה לפחד אבל אני גם מכירה המון סיפורים כאלה.
אז אני באמת רוצה לשאול
איך אני יכולה לסמוך על אדם שהוא לא צבוע ומה שהוא אומר זה באמת מה שהוא מתכוון? וגם אם זה אמת, איך אני אמורה לדעת שזה יהיה נכון גם בעוד כמה שנים ולא יקרה מצב שיום אחד הוא ישנה את דעתו ואת דרך החיים שהוא מאמין בה?
מה המידה הנכונה לסמוך על אנשים? ומה המידה הנכונה לסמוך על אדם שהוא בן הזוג שלך, בעלך לעתיד, ומשפחתו?

מהיום שבו התחתנו ועד היום שנינו בתהייה מתמדת אם אנחנו בכלל שייכים אחד לשני. כשהולך טוב הכל מדהים ואנחנו בטוחים שנחיה לנצח באושר ואושר. וכשיש ריב, אפילו הכי שטותי שיש, מתחיל הגהינום. אפשר לומר שיש פן אלים במערכת יחסים שלנו. לא פיזי. כל ריב הכי קטן ישר מדברים על גירושים, ישר רוצים להיפרד ולחיות בנפרד.
לאט לאט ככל שהזמן עובר והריבים מתרבים אני מרגישה שהוא ממש הורס אותי ומצלק לי את הנפש. מרגישה שממש כבר אין לי אהבה אליו. ההתנהגות שלו והמילים שלו פוצעות אותי. אני לא מסוגלת יותר לסלוח וגם לא רוצה. בריב האחרון הוא אמר לי "את האשמה הבלעדית בכל מה שקרה בינינו. אני לא עשיתי כלום. את חולת נפש ואני עושה לך טובה שאני איתך". כמה דקות אחר כך הוא בא ואמר לי "אני עדיין אוהב אותך ומוכן להישאר ביחד אם תרצי". אני מחשיבה את זה כהתעללות נפשית של ממש. כמובן שזה סתם דוגמא על קצה המזלג.
הרבה דברים קשים עברתי איתו.. כל הזמן גם הרגשתי שהוא לא אוהב אותי ולא מעוניין בקרבתי, בהתחלה הייתי ממש מוכנה לעשות הכל כדי לזכות בתשומת לב. היום הגעתי למצב שכאשר אני הולכת למקווה אני הולכת בבכי, ורוצה להפסיק לשמור את המצווה הזאת כי אין בה טעם ואני רק סובלת בחיים. בדרך כלל אחרי המקווה אם הוא רוצה אז אני פשוט נמצאת איתו בכל מקרה כדי לא לפגוע בו אבל אני בלי רצון לעשות את זה. אציין כי הוא ממש לא כופה עליי את זה בשום צורה. אני מראה לו שאני כן מעוניינת. אני מרגישה שהוא הורס לי את כל החיים ואני לא יודעת כבר מה לעשות….. אני ממש בעצבות כבדה ורוצה למחוק אותו מהחיים שלי. אני מרגישה שיש לו דין גדול בשמיים בגלל כל מה שהוא ציער אותי בחיים האלה.. אני מרגישה שאין טעם לכלום. הוא הרס אותי ובחיים לא יהיה טוב. גם במכתב הזה שאני עכשיו כותבת אין טעם, אבל בא לי שמישהו לפחות ישמע אותי..