שאלות בנושא: זוגיות

ני נשואה כמה שנים לאדם מיוחד שבחרתי אחרי מחשבה והתבוננות, רגשית לא עפתי אבל הרגשתי שנכון לי לחיים מעריכה אותו בטירוף. וקיוויתי לבנות תשתית טובה עם תקשורת אמיתית ואהבה שתגיע פשוט אחרי.
אבל קרו דברים ודמות חינוכית שעזרה לי עם החרדות שלפני הנישואין ובאמת הצילה אותי ופיתחה אצלי מודעות והיתה בשבילי מדריך ומשען רגשי בשלב מסוים הרגשתי שאנחנו מדי קשורות והתעלמתי מזה
שיתפתי אותה בתחושות וחוויות וניתוחים כל הזמן ובעלי היה בצד
הרגשתי שלא פיתחתי כלפיו מה שרציתי רק יותר טכני ומחויבות
והוא כזה טוב ומבין אבל לא היה בעניני עומק הנפש וכו והייתי צריכה את השפה איתה.
עכשיו אחרי תקופה אני מרגישה שזה הפך לתלות דו צדדית (היא כבר מזמן הפכה לחברה – לא גובה תשלום וגם משתפת אותי בחיים הלא קלים שלה) ונהיה קשר צפוף שאותי מספק הרבה אבל עושה לי מצפון מול בעלי ומרגישה שזה לא נכון כך. זה גם מכניס אותי לטלטלות רגשיות ואין לו מושג מה קרה
אבל לא יודעת איך פתאום מהריק ואחרי השנים הללו להתחיל לבנות משו חדש איתו כשהלב שלי איתה בכל ההיבטים.
אציין שאני אדם ישר וכנה ולא מסתיר
אבל זה הגיע למצב שנאלצתי חלק דברים לטייח וחלק סיטואציות של קרבה שמצאתי עצמי בהם , מבוהלת גם מעצמי אבל כלכך תלותית במה שיש בינינו שמפחדת לעשות צעד אחורה וגם לא יודעת איך
וגם מפחדת איך היא תקבל את זה כי עברה מלא פרידות בחיים, ונתנה את עצמה ככ מלב טהור אמיתי, וגם אם זב התקדם יותר מדי זה לא באשמתה, אני לא רוצה שתסבול מכך ויתירה מזאת אני נתקפת חרדה כשחושבת שיגידו לי לנתק איתה קשר כי לא רוצה להפסיד אותה וירגיש אבודה וזה יכול להוביל לקריסה נפשית. וכל מה שפיתחה בי, המודעות ועולם הרגש וכוליי, לא יודעת איך להכיל הכל לבד ולא יודעת מה יהיה איתה מרגישה כפיות טובה, אני מפחדת מה היא תעשה לעצמה אם אנתק. מתפללת שיהיה דרך שהקשר יהיה בסדר במקביל, אבל מצד שני מרגישה נורא שהקשר עם בעלי כאילו פספסתי את הרכבת, ולא תידלק בי לעולם הרגש המפרפר והאינטמיות שאמורה להיות אתו כמו שהיה כלפיה.
זה מביא אותי לבכיות והתרחקות ממנה ואז קרבה חזרה כי רואה שלא מסוגלת ואני צריכה את זה. כל זכרון כל דבר כל מילה מזכיר לי אותה.
והכי נורא שאין לי על מי לדבר עם זה בעולם. גם טיפול, לא מאמינה

בשנתיים האחרונות אשתי מתנהגת אלי בזלזול וטוענת שאני לא עושה כלום בשביל הבית בזמן שאהי יוצא לעבודה בבוקר וחוזר בערב (נהג הסעות). כמו"כ היא טוענת שאני לא מרוויח מספיק ושאין עתיד בעבודה שלי.
בעקבות זאת לפני חצי שנה פתחתי עסק ושם הפסדתי 100 אש"ח. אשתי מסתכלת עליי כאפס ותולה בי את כל כשלונות החיים שלה. היא צועקת עלי על כל דבר. לאחרונה החלה לישון בכל הזדמנות ולא מעניין אותה שום דבר שקשור לדת (לא מבשלת אוכל לשבת, רוצה להוריד כיסוי ראש וכו') היא יודעת שזה הדבר היחיד שמוציא אותי מדעתי כי אני אדם מאד סבלני ואני לא צועק בחזרה ולרוב גם לא מגיב.
אתמול היא פנתה אלי בכעס שהסיבה היחידה שאנחנו לא גרושים זה הילדים.
אני לא יודע מה לעשות ואני ברצינות חושב לכיוון של גט. אבל אני יודע שהיא תהפך לחילוניה מיד וכנל הילדים.
אני צריך עצה דחוף

יש לי זוגיות מאוד קרובה עם בעלי, יש כבוד, הערכה, אכפתיות, שותפות מלאה וגם שיח גלוי ופתוח לגביי הכל
הבעיה היא בנוגע לחלק היותר רומנטי או אוהב
בעלי הוא טיפוס חם וסוער והוא מרגיש שאין לו אהבה בחיי הנישואין.
הוא רוצה הרבה קרבה וגם רוצה רומנטיקה בלי קשר למגע הפיזי כמו מבטים רומנטיים במהלך היום וכדומה.
אני טיפוס יותר מאופק, לא אוהבת הרבה מגע. בהחלט כן מביעה אכפתיות ואהבה במתנות/פתקים/הפתעות/מחמאות/ הקשבה והזדהות , ואוהבת מגע סולידי וקצר.
בעלי טוען שהקשר שלנו זה כמו להיות חברים טובים, אבל זה לא נקרא להיות בני זוג
ושהוא מרגיש בודד ולא אהוב
וכשהוא רואה זוגות צעירים ברחוב עם מבטים אוהבים אחד לשני, זה פוצע לו את הלב
דיברנו על הנושא המון, ניסינו לבוא אחד לקראת השני, הלכנו גם לטיפול, אבל עדיין הנושא הזה בעייתי מאוד וממש מפריע לחיי הנישואין
יצויין שבתחילת חיי הנישואין זה היה קצת יותר טוב, התאמצתי מאוד להוציא מעצמי משהו לא טבעי, ואולי גם ההתרגשות של ההתחלה איפשרה זאת
יש לי 2 שאלות:
1. מה עושים?
2. מעניין אותי מאודד מה הנורמה אצל זוגות? האם באמת זוגות (חרדים ולא חסידיים) שכבר נשואים כמה שנים טובות יחד, מקדישים הרבה זמן לקרבה ביניהם? שולחים מבטים רומנטיים באמצע ארוחת ערב? חיים באוירה קבועה של "אהבה" ופרפרים בבטן?
אני חושבת שעצם המידע הזה יכול לעזור לנו

ביום של החתונה לא הייתי האדם שמח .כולם אומר לי זה הלחץ והפחד .
ניסיתי לשכוח מהכול ולהגיד שהכול מ ה' והכול מלמעלה .
ואחרי החופה נכנס לחדר ייחוד ודיברנו קצת אמרתי לה שהיה יפה והחתונה מאוד מיוחד .אבל בלב שלי חשבת דברים אחרים .
אחרי החתונה שהגנו לבית פתאום היא נשברה והתחילה לבכות ואמרה לי על כול התקופה הזאת שאני לא התנהגתי יפה .זה שבר אותי וגם אני התחלתי לבכות .
והבטחתי לעצמי שאני יותר לא יתנהג כך. .
ובמשך תכופה קניתי לה פרחים מתנות וכו .
היא בחורה מאוד עצלנית לא סידרה את הבית כלום אני הייתי עושה הכול והיא גם לא הולכת לעבוד .וזה הגיעה קצת למריבה ואני הצעתי שנעבר טיפול זוגי .היא לא הסכימה .
ואם הזמן כול הרגשות שלפני החתונה חוזרים אלי ואני הגעתי למצב. שברחתי לה מהבית .לכמה ימים היא לי טוב אבל המצפון שלי לא נתן לי להשאיר.אותו לבד וחזרתי אליה
והים אני אומר לה שהכול היא טעות ניסינו לא הצלחנו ואני לא אוהב אותה ורק רוצה לעזוב אותה .

לפני הנישואים אמרו לי שאם לא נמשכים לבן הזוג זה יכול לעשות בעיות בנישואין. התחתנתי עם בעלי בעקר בגלל שהוא אדם מאוד טוב שלא יודע לעשות רע לאחרים.
יחד עם זאת, כבר כמה שנים שבעלי לא משקיע בזוגיות ואני מרגישה כל הזמן את הצורך לשאול אם הוא אוהב אותי. כשזה מתפוצץ לרוב זה כשאני מרגישה לבד במטלות השוטפות של הבית כשמרגיש לי שהוא לוקח חלק מאוד קטן אז הוא מדגיש בפני שכך הוא אוהב אותי בזה שהוא עוזר בבית. אבל בינו לבינה זה לא עניין שהוא ממש מגדיל ראש ואינו מתנהג כבעל מחזר, אינו נותן מחמאות על דברים שאני עושה ועל איך שאני מתלבשת. אני מרגישה ממש לבד. בתקופה האחרונה אני ממש מרגישה שאני דוחה אותו ולא רוצה בקרבתו . אינני רוצה לפגוע בו אך האם עלי כאשתו חלה החובה להמשיך להישאר אשתו כשאינני נמשכת אליו ואל דרכיו

אני מפחדת שאתחיל לאבד כבוד אליו. ידעתי על זה לפני החתונה, ראיתי שהוא לא פותח ספר, גם לא באנגלית, והיה לומד הכל באיטנרנט, וזה מאד הציק לי והתלבטתי אם להתחתן והוא אמר לי שהוא מאד אוהב ללמוד אבל תנאי החיים לא נתנו לו את מנוחת הנפש וכו’. בסדר, אני מקבלת את זה. אבל מה עכשיו עוצר אותך? יש לך אשה סוף סוף אשת חיל שחיפשת כל השנים האלו, שעושה הכל בבית כדי להקל עליך ללמוד ולצאת לתפילות וכו’. אז נכון שעכשיו הוא גם מבוגר יותר, וקצת קשה יותר לרוץ לכל מנין ולחפש שיעורים מתאימים או למצוא חברותא שיכול להתאים לו. אבל, לכל הפחות לפתוח ספרים בבית (לא חסר) ולדבר איתי על מה שלמדת, ולא על פוליטיקה ועל מה שקרה בעבודה רק. טוב, אז אחרי כל המידע הזה, השאלה שלי היא:
א. האם לעזוב את זה ולהמשיך את הלימוד שלי בלי לשתף אותו כדי לא לתת לו הרגשה נחותה?
ב. בשבת אני רוצה דברי-תורה ממנו, אז אם לא בא ממנו, האם להתחיל? ג. חשבתי אולי להזמין זוגות כמונו לסעודות שבת שאולי כך יתפתחו שיחות תורניות אבל הוא כל הזמן לא רוצה. ואומר שבשנה הראשונה עדיף לא להזמין וכו’. אני חושבת שזה בגלל חוסר הביטחון שלו. האם לעזוב את זה? אני מרגישה מבודדת חברתית. אגב, ילדינו מחוץ לבית, כך שרוב הזמן אנחנו לבד. אני רוצה שהוא will inspire me אבל זה לא קורה. אשמח לעצות. מקוה שלא הלעטתי במידי פרטים אבל נתתי לך מה שחשבתי שחשוב מאד.

אני אברך חסידי פרוד עם שלושה ילדים, אשתי נקשרה למטפלת רגשית שהיא ממש תלותית בה ופשוט איבדתי אותה איך אפשר פשוט לנטרל אותה מהמטפלת הרגשית שהיא חסידית ולבנות הקשר בחזרה אני מרחם על אשתי וילדיי?

אני ובעלי רבים כל הזמן ריבים קשים לפעמים אני מרגישה תיעוב שנאה וסלידה ממנו . וכל פעם זה גלים כאלה שהרב זה מריבות ופתאום יכול להיות יום יומיים שזה טיפה יותר טוב ואז אני אומרת לעצמי הנה הוא משתנה גם הוא יודע להיות בעל טוב… ואז הכל חוזר…
אני מיואשת מפורקת!!!!!
על דבר שאני עושה זזה נושמת יש לו ביקורת כלפיי בעלי מגיע מבית מאד מאד חשוב ורציני
אבל אני סובלת ממנו אני מרגישה שהוא רומס אותי כל יום מחדש
הוא עובד בעבודה עד 4 כל יום ושהוא חוזר הוא אוכל צהריים ממה שאני מבשלת לו כל יום ונכנס למיטה עם אוזניות ואני לא רואה אותו עד הערב.
אני כל היום עם הילדים והבית ומסתובבת סביב עצמי מרב עומס ( אני גם עובדת)
אני אוהבת לבשל לאפות ומכינה מלא מלא דברים כולם מחמיאים לי מכל כיוון והיחיד שלא זה בעלי ולא רק שלא אלא רק תלונות
איכס זה מה שהכנת אמרתי לך שאני לא אוהב את זה זה מסריח . למה את עושה את זה מה הענין? זה מלוח מדי זה יבש מדי… אחרי שעות שאני עומדת ועושה בשבילו שישמח זה מה שהוא אומר לי מוציא לי את כל הנשמה אני פשןט בוכה ומתפרקת כל פעם.
הוא מבקר אותי על כל דבר אני מפחדת לעשות דברים אני כל הזמן חושבת לפמי מה הוא יגיד איך יגיב וכו.

וגם הוא מסוכסך עם ההורים שלי שהפסיקו לשלם משכנתא שהתחייבו כי לא עומדים בזה ומאז הוא לא מדבר איתם ולא מסכים שנלך אליהם לשבתות אפילו שאני בוכה ומתחננת ללכת אליהם כי אני מרגישה ככ לבד
הוא אומר לי תבכי להם שזה מה שהם גרמו לך.
ומדבר עליהם מילים לא יפות ולא מכבדות שאני אפילו לא יעלה פה
ומדובר במשפחות חשובות מאד…

אני משתגעת!!!!!!
אני מרגישה שאני כבר בדיכאון אין לי שמחה אין לי כח לטפל בילדים קשה לי ככ

השאלה שלי מורכבת מהרבה סימני שאלה, כל סימן שאלה נוטף מדם שלי ושל עוד כמה מכרות מתמודדות. סימני שאלה שיוצרים סימן שאלה אחד ענק – למה??? למה כל כך נלחמים על הבית?
ברור לי שזה קורה בציבור החרדי בלבד, הפחד הזה מגירושין שהורס כל כך הרבה נפשות טובות. לחרדים אסור לחיות באהבה עם בן זוג כלבבם?
כמובן שאני לא באה להתריס ולא להתמרד כנגד הרבנים והמוסכמות, רק רוצה להבין, לדעת על מה ולמה אני מפסידה חיי אהבה וזוגיות בריאה.
מקווה שתשמעו את זעקתי וכאבי מהמילים ומבין המילים ותשובתכם תביא מרגוע לנפשי הסוערת והפצועה.

לפני שהתחתנו היה לנו ברור שנשמור את כל הלכות טהרה היטב כמו שלימדו אותנו,
עם החיים אנחנו מגלים שזה מאד מאד קשה לנו.
הלכות ההרחקות מרחיקות אותנו גם נפשית, אנחנו לא מסתדרים עם הימים האלו, אנחנו בקושי מצליחים לקיים את ההלכות,
אני מרגישה שלי זה יותר חשוב מאשר לבעלי ואם לא הייתי חומה בצורה זה לא היה נראה כך, אבל באופי שלי אני רכה וכנועה ולכן מאד קשה לי להיות זו ששמה את הגבולות
בכל התחומים האחרים בעלי הוא הצדיק וה"רב" של הבית שלנו אבל בנושא הזה זה לא ככה, המצב הזה מאד קשה לנו
אציין שבימי ההיתר פשוט טוב לנו כ"כ וזה באמת בעיה ספציפית של ימי האיסור
האם התפקיד של האישה לשים את הגבולות בבית או שצריך להיות אישה שעושה רצון בעלה.
אשמח מאוד לתשובה
תודה מראש