שאלות בנושא: זוגיות

איך אני יכולה ללמוד להעריך את בעלי?

הי אני רוצה לדעת אם אני יכולה איך שהוא למצוא מקום בעצמי להעריך את בעלי- לראות בו משהו שאני ירצה להביא אתו עוד ילדים להאמין בדרך שלו (גם אם הוא בעצמו מבולבל ולא מאמין בעצמו) הקורונה רק עשתה יותר בעיות בנישואין

לקריאת התשובה >

מה הבעיה בקשר כזה?

אני בחור חרדי, בחור ישיבה מהישיבות הטובות בארץ. אני בחור רציני, עם קצת פתיחות. רציתי לשאול על דבר שלא כ"כ מצוי בציבור החרדי. הייתי לאחרונה כמה שעות במקום, לצורך עניין כלשהוא, ואיכשהוא נוצר חיבור ביני לבחורה חרדית, פתוחה מאד מאד

לקריאת התשובה >

בעלי טיפוס דומיננטי ונוטה לכעוס מהר על אנשים כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רואה לנכון

בעלי טיפוס דומיננטי ונוטה לכעוס מהר על אנשים כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רואה לנכון. הוא הרבה פעמים כועס על טעויות שאני עושה בתום לב וקורא לזה פיזור נפש וקשה לו להכיל את זה שאני לא פדנטית כמוהו. למען האמת

לקריאת התשובה >

אשתי לא מוכנה לקבל ולכבד שאני לא חרדי

ני אברך שנחשב ת"ח ומוערך ואפי' עם "שטעלע" כלשהי. בקיצור "מסודר" כפי שזה נראה.
בעשור האחרון עברתי תהליך דתי-פנימי רציני ובשנים האחרונות התייצבתי בעמדה של "דתי". כלומר אני לא מאמין בחרדיות (יודע שיש לחרדיות מעלות אבל חולק עליה מכול וכול), ובעיקרון אני בגישה של מודרנ-אורתודוכס של שילוב תורה וחיים וכו'.
המשמעות של זה היא מבחינה הגותית – הרב סולובייציק הרב ליכטנשטיין הרב יונתן זקס ועוד הם רבותי. מבחינה מעשית אין לזה השלכות רציניות כי לא מפריע לי להמשיך להתלבש כחרדי ולהמשיך אורח חיים חרדי באופן כללי.
התחלתי ללמוד מהצד לימודים אקדמאים שחשובים לי וזה בהחלט עושה לי טוב, אבל זה כרגע לא הבעיה.
מבחינת חינוך ילדים אני מבין שאני לא יכול לעשות את זה לאשתי, והילדים ממשיכים להתחנך במוסדות חרדיים (הטובים ביותר) כרגיל. גם זה לא הבעיה.
מה שקשה לי וממש מייאש אותי, זה שאשתי חרדית לגמרי מבית מאוד חרדי ומאמינה בחרדיות מאוד, והיא מסתכלת עלי כאדם פסול/משובש/סוג ד' שצריך להיזהר מהשקפותיו הפסולות. כמו שחרדי ממוצע מסתכל על דת"ל ממוצע ומטה.
אודה בכנות שגם אני הסתכלתי כך בעבר על מי שהיה בעמדה הדתית שלי, ולכן אני גם מבין אותה.
הבעיה שזו אשתי, וזה הורס לנו את הזוגיות. הייתה תקופה שהייתי קיצוני נגד חרדים וכו', ואח"כ התמתנתי בהרבה, וגם הבנתי שזה מזיק לזוגיות שלנו, אבל מצידה כלום לא השתנה. היא דבוקה לגמרי בכך שלא להיות חרדי זה פשוט לא אופציה.
אני לא מבקש ממנה להשתנות בכלום, ואני מבין ש"המשנה ידו על התחתונה", אבל אני לא יכול לסבול את זה שאני אדם פסול בעיניה.
מצד שני, האם יש לי דרך לשנות את ההשקפה שלה? אני לא ראה דר

לקריאת התשובה >

למה דווקא בתקופה שאנחנו מאורסים צריך לשמור על גבולות בקשר?

רציתי לברר למה דווקא בתקופה שאנחנו מאורסים צריך לשמור על הרחקות ולדבר רק פעמיים בשבוע ולהיפגש אחת לשבועיים(כל אחד לפי מנהגו)
כי לפי "ההיגיון" אנחנו אמורים להכיר עכשיו אחד את השני ולא להתבייש כדי שלא יהיה קשה אחרי החתונה…
אני ממש בעד כל ההרחקות אבל רוצה חיזוק וחידוד…
וגם איך אפשר להתחבר ולהכיר אחד את השני גם "מרחוק"

לקריאת התשובה >

מאורסת ולא מספיק מתלהבת

אני מאורסת זה כחודשיים ועוד מעט מתחתנת בעזרת ד'.
יש לי בעיה שנורא מטרידה אותי.. אני לא מספיק מרגישה חשק לכל הקטע הרומנטי של הנישאוין יש לציין שאני רואה את זה נאמר בסרטים או סתם ואני נורא נמשכת ונורא רוצה את זה אבל לא יודעת איך זה יהיה בחיים האמיתיים..
ומסביבי דוחפים אותי יותר להתלהב ואני ממש לא מצליחה.
יש לי נטייה לא להתלהב כי אני מפחדת בתוך הלב מאכזבות..
מפחדת להתחתן ולגלות שאצלינו בחברה בהחרדית זה שונה בתכלית… ולא שאני בטוחה שזה לא יותר טוב.. אבל לא ממש מגלה התלהבות.
רציתי לדעת אם זה מראה אולי על חוסר בשלות לנישואין.
יש לציין שאני בחורה בוגרת מגילי אבל בדבר הזה ס

לקריאת התשובה >

הוא רוצה ילדים ואני רוצה פחות

אני רציתי להתחתן רק בשביל זוגיות ואהבה. זה הדבר היחיד שחשבתי עליו בבואי לנישואין. ואילו בעלי קודם כל חשב על המשכיות-משפחה-ילדים ועם זה הוא בא לנישואים. כשאני התפללתי בתור כלה שהאהבה בינינו תפרח ותהיה עמוקה -הוא התפלל שאכנס להריון במהרה.

לקריאת התשובה >

השפעת סרטים שאני רואה עלי ועל הזוגיות

בעבודתי, יצא לי בשנים האחרונות מידי פעם לפתוח תוכניות שונות. אף פעם לא נמשכתי לחומר לא נקי.. אבל בשנים האחרונות אני יכולה להנות מסרט נקי/ סדרה נקיה/ אני מרגישה שחוץ מזה שזה כיף לי ומשחרר, זה גם פתח לי קצת את העיניים (במובן החיובי מאד לחיים שלי). אני רואה קצת קשרים בין גברים לנשים ואני מרגישה שזה משפיע עלי בקשר עם בעלי. אולי זה נשמע מוזר.. אבל לתחושתי חלק משמעותי בהתפתחות הנשית שלי ובקשר האינטימי שלי עם בעלי קרה בעקבות דברים שראיתי.בעלי יודע שיוצא לי מידי פעם לראות מעט בעבודה, ולמרות שב"ה הוא ממש שומר על העיניים ומתרחק מסרטים וכדו' , לא נראה בכלל שזה מפריע לו שאני רואה.השאלה שלי היא בעקבות התקופה האחרונה, הקורונה הביאה את העבודה לבית ואני יכולה להתחבר מהבית למחשב של העבודה שהוא לא מסונן. בעלי מאד הקפיד לעשות אינטרנט מסונן בבית אבל הוא לא יודע שכשאני מתחברת למחשב של העבודה זה לא מסונן.לאחרונה אני מוצאת את עצמי רואה את סדרה.. ואני ממש נהנית ועושה לי טוב מכל המובנים שכתבתי (אגב, אני תוהה אם מבחינה רוחנית יש בזה בעיה?). הענין הוא שזה מוסתר מבעלי. אני יודעת שאסור לי בשום אופן להגיד לו שאני יכולה כך להתחבר מהבית..לשים סינון בעבודה זה לא נראה אפשרי ויתקע את סוג העבודה שלי.אני ממש קרועה:מצד אחד מאד רוצה לראות, אבל לא רוצה ולא רואה לנכון להסתיר מבעלי.מצד שני, אני יודעת שזה יהיה שטות להגיד לו כי זה יצר הרע גדול בשבילו ואני חוששת שהוא לא יעמוד בז

לקריאת התשובה >

בעלי מאוכזב ממני וזה כואב כל כך

מתחילת הנישואין בעלי אמר שהוא מרגיש חוסר משמעות ביחד. בהתחלה לא הבנתי אותו. כל שרציתי היה אהבה. נהנתי איתו.
בהמשך השנה הראשונה הוא אמר לי שרוצה שהלך לייעוץ. מסתבר שהתנהגתי כמו ילדה תלותית, ציפיתי ממנו להרבה כאילו הוא חייב לי, הרגשתי נחיתות רבה והבעתי אותה גם. ולא הבעתי דעות שאיפות ומטרות משלי .
בקיצור לא הייתי בוגרת במיוחד. הגענו למסקנה שיש לי מה להתקדם בחיים. וזה נכון, ההורים שלי באמת לא חינכו אותנו לערך עצמי, עצמאות וכו' והם בעצמם עם בעיות בנושא.
אבל מאז המצב נהיה מסובך. כי הוא מרגיש שאין לו כרגע עם מי לקשור קשר רציני, מכיוון שעליי להתבגר (מה שנכון, אני בתהליכים..)
ואני מרגישה שהוא אדיש, לוקח אותי כמובן מאליו. לא מעריך אותי ולא מנסה להשקיע בכלום. (בהתחלה הוא ניסה).
מצד אחד הוא מאמין שיכולה להשתנות מצד שני בינתיים הוא די מנתק את עצמו ורוצה שלא אחיה בפנטזיה כאילו הכל טוב איתנו.
אז בסדר. קלטתי שאין לנו קשר זוגי עמוק עדיין. לקח קצת זמן וגם הבנתי את זה בעצמי. במיוחד שאני רואה איך דברים פשוטים לאחרים לא נמצאים אצלנו בכלל.
יש ביננו קשר טוב וקשר טכני סביר, אנחנו יכולים להתפלסף ביחד לדבר על נושאים שונים, משתדלים לנהל את הבירוקרטיה הדרושה קניות וכו'. חיים באותו בית. אבל צרכים רגשיים לא ממולאים כנראה משני הצדדים..
הוא כאילו כבר אדיש, בלי ציפיות. מרגיש שאין לו מה לעשות במצב הנתון. אבל אני לא מוכנה לזה. מה בינתיים? אני יעבוד על עצמי והוא יחכה? איך תהיה לי מוטיבציה בכלל? ולמה אני אמורה לצפות? לא מצליחה לנתק ציפיות ממנו וגם לא חושבת שזה נכון לגמרי.
זה קצת מעגל קסמים, שבו אני לא מעריכה את עצמי, לכן הוא לא מעריך אותי, ואז אני לא מעריכה את עצמי עוד יותר. ומתוסכלת ממנו יותר. כמה שעובדת על עצמי זה קשה לשבור את המעגל..

אנחנו לפני לידה בעז"ה, וזה מחריד מבחינתי ללדת כשאין לך בעל שבאמת אוהב אותך. וקשר יציב.
אוקי אני לא מאשימה אותו שקשה לו להעריך אותי, אבל אני לא מסוגלת לחשוב על להיות בשבילו אמא לילדים בלי שהוא רוצה בי כאישה. (הוא לא רוצה להפרד או משהו פשוט מבחינתו הוא מחכה שיום אחד נוכל להרגיש נשואים באמת, בינתיים הוא מסתדר בחיים).

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן