שאלות בנושא: דיכאון

לחוץ מהמחשבות שעולות בי

אני בתקופה מאוד לחוצה בקטע הלימודי ואני מרגיש שאבא שלי מאוד לוחץ עלי ולא מעריך או נותן מילה טובה על זה שאני לומד ומשתדל רק שופט וקורא לי בשמות גנאי
ואני ממש מתוסכל בגללו עכשיו בתקופה האחרונה יש לי מחשבה לא רצויה שאני לא יודע מאיפה היא צצה במחשבה אני רואה את אבא שלי גוסס או עומד למות ואני לא מתערב להציל אותו במחשבה אני נהנה מזה או שמחשבה הקומפולסיבית אני הורג אותו מה לעזעזל לא בסדר איתי
זה אומר שאני שונא אותו??? זה אומר שאני אדם רע? שלא מסוגל לאהוב?? המחשבה צצה לי כול הזמן ואני לא יודע מה לעשות אני חושב שאני אדם רע בגלל זה ושאני לא אוהב את אבא שלי??? מה קורה פה לי?????? בבקשה אני מבקש מכם שלא תשפטו אותי רק שתענו לי ותגידו לי מה קורה פה והאם אני בן אדם רע????

לקריאת התשובה >

תנו לי כוח! כי שלי נגמר כבר

נמאס לי מעצמי .
מחיי.
יש לי כעסים נוראים על העולם ועל עצמי בעיקר ..
מרגישה נוראית !
אין לי כוח לחייך ואני רק מחייכת בכאלו ..
ומבפנים אני עצבנית ועצובה נורא !!
רוצה להרגיש קרבת השם אבל קשה לי כי אני חווה מלא דברים שאני מרגישה
שהשם שונא אותי …
אין לי כוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
בבקשה תנו לי כוחח..
תנו לי אמונה ..
תנו לי שמחה ..
תנו לי תקווה בחיים כי כבר איבדתי …
אני מיואשת וכותבת בדמעות …

לקריאת התשובה >

הערכה עצמית, דיכדוך וקשרים חברתיים

הערכה העצמית שלי נמוכה ביותר, אני מרגישה לא שווה, מרגישה עם עצמי רע, לא אוהבת לפעמים בעצמי כלום, מרגישה לא מועילה, מיותרת בעולם וסוג של כישלון, בעיקר בתחום החברתי ויצירת קשר. אני לא יודעת לשמור על קשרים. מאד קשה לי עם אינטימיות וקירבה ואני אף פעם לא יודעת לשים את הגבול בקשר.. לכן מראש נשארת ושומרת מרחק. וגדול. ועד שאני כבר מרגישה בטוח עם משהו אני חושפת יותר מידי ואז בד"כ מתחרטת..
מאד חוששת להיות מתישה וחונקת. אבל בתכלס, זה מה שקורה לפעמים ואז שוב נשארת לבד כי מתרחקים ממני.
והקושי הגדול הוא שזה מכניס אותי לחרדה ולפניקה מטורפת עד שיתוק.. אני יכולה להגדיר את עצמי 'כנמנעת' ולא יוזמת או אפילו רק זורמת.. זה כואב לי מאד להיות במקום הזה, ואין לי מושג האם כך נגזר לי לעבור את חיי או שיש דרך לצאת מזה, ואיך..
מאז ומתמיד פחדתי ליצור קשר חברתי קרוב תמיד הקשרים היו אבל עד גבול מסוים שממנו והלאה אני חוויתי וחווה את הבדידות, והכאב הוא קשה מנשא עד לבלתי ניתן להכלה..
יש לי נטיה לדיכאון, ועצבות זה רגש שמלווה אותי שנים

לקריאת התשובה >

הפרעות אכילה ודיכאון

בשנה האחרונה חוויתי אירוע בשם הפרעת אכילה.
הפרעה זו נבעה מהצורך העמוק של להיות הספורטאי (עסקתי בתחום טריאתלון מקצועי) הכי טוב שיכול להיות.
במהלך האימונים הקשים התחלתי להוריד במשקל.
בהתחלה פשוט רציתי להוריד קילו או שניים כי כל קילו שאתה מוריד זה עוד קילו פחות שאתה צריך לסחוב לקו הסיום, אבל מהר מאוד הורדתי 14 קילו.
הייתי בתת משקל רציני הדופק של 32 במצב מנוחה עירני ואושפזתי בבית החולים תל השומר במשך חודשיים.
עכשיו אני בתקופת שיקום בבית
הבעיה שלי מתחילה כאן.
אני כבר לא יודע מה לעשות! אני מרגיש שאני משתגע.
אני לא רואה שום דבר בחיי. אני לא מצליח להינות משום דבר. אנשים שהייתי שמח להיות בקרבתם פתאום אני יעשה הכול בשביל להימנע מלהיפגש איתם. כל היום אני בדיכאון.
אני לא מצליח להרגיש רגשות יותר. אני לא מצליח להיות עצוב, לא מצליח לבכות ואני לא מצליח להיות שמח.
דברים שהיו כיפיים פתאום אני לא רואה בהם שום הנאה.
מחשבות אובדניות עברו בראשי אבל זה לא משהו שאני יעשה. הייתי ילד כל כך מוצלח (בלי להשוויץ כמובן) הייתי פרפקציוניסט עם ממוצע ציונים של 100 בתעודה. כמעט בכל תחרות שניסיתי להצליח בה הצלחתי. עכשיו אין לי אפילו כח לעלות במדרגות של הבית שלי.
אני צריך עזרה ואני כבר לא יודע מה לעשות.

לקריאת התשובה >

אדישה לשידוכים, חוששת מנישואין ולחוצה מהחיים

אני חרדיה בת 20 ובשלב שבנות גילי מתחילות לצאת לשידוכים ואני לא ככ רוצה. אין לי בעיות בתקשורת אני דווקא אדם מאד חברותי שמסתדרת  כולם ואני לא חוששת מעצם השידוך ומהסיטואציה, אבל אני מבינה שכ"כ קשה להיות נשוי וזה ככ עול שאיו לי רצון להתחתן. אני אדישה לגמרי לגבי הענין. למה להתחתן, יחסית טוב לי וחתונה עם כל הטוב שבזה זה לא אביר על סוס שפתאום החיים מושלמים וקסומים, אז למה שאני ירצה??
בנוסף לזה יש לי גם הרבה פחדים מלתחתן: מה אם אני יטעה בהחלטה? אני די מסתדרת עם כולם וגם רואה אחרים בעניים טובות כך שאא"כ הבחור יראה צד מאד אגרסיבי או תוקפני בפגישה אני יחשוב שהוא בנאדם טוב… לדג הבנאדם היחיד שיצאתי איתו היה בחור שדוקא הגיעה בעבודה, בחור ממש טוב שעבדתי איתו שנה, התעניינו אחד בשני והחלטנו לצאת לשידוך ,אומנם הוא היה במנטליות אחרת לגמרי ממני,ממיגזר אחר עדה אחרת וסגנון משפחה שונה אבל למרות הכל מאד הסתדרנו ואהבנו, והכיוון היה חתונה, לכרגע זה ירד כשהרב שלנו נפגש עם הבחור והחליט שלמרות שהוא ממש נשמה טובה והכל הוא צעיר ואינו מספיק מוכן לקראת נישואין.. בקיצור אני די לא החלטית בהכל בחיים וכמובן עוד יותר כשמדובר במשהו כזה גדול…
גם רציתי לשאול האם זה שאני לא רוצה זה בסדר ורק מעיד על כך שלמרות שאני בוגרת אני עוד לא בשלה? או שברגע שאני יצא אז אני יתחיל לרצות?

לקריאת התשובה >
טהרה וכפיתיות

רוצה להרשים את המטפלת שלי

אני בחורה בת 19 ומטופלת בטיפול פסיכולוגי ואני מרגישה שאני מאד צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי .. כל שבוע מחדש לפני שאני מגיעה אליה אני חושבת מה לדבר איתה מראש ואיך זה ירשים אותה.
אני חושבת שאני יודעת מה מביא אותי להרגשה הזאת זה בגלל שאני מפחדת להגיע לסוף הטיפול אני פשוט נהנת ללכת כל שבוע לטיפול וזה מביא אותי למצב שאני צריכה להרשים אותה עם הבעיות שלי כי אז זה יאריך את משך הטיפול.
כל פעם שאני הולכת אליה או יוצאת ממנה אני חושבת לעצמי מענין עוד כמה פגישות אני יסיים … אני לא חייה את ההווה עם הטיפול הזה בגלל שאני כל הזמן חוששת שזה הולך להסתיים.
אני שואלת חברות לכמה זמן הם הלכו? ואז אם זה נגיד מלא זמן אני כזה חושבת לעצמי איך אני יעשה את זה שגמלי זה יהיה כזה מלא זמן.
זה קשה לי כי זה הופך את כל הטיפול ללחץ.
חשבתי שאולי אפתח איתה את הנושא אבל אני פשוט לא מסוגלת לפתוח איתה כי אני לא חושבת שזה נורמלי לפתוח את הנושא הספציפי הזה עם המטפלת .

לקריאת התשובה >

חרדה מעבודה

אני לא עובדת כבר שנה ויש לי חרדה מטורפת כל פעם שיש הצעת עבודה. היו עבודות שהצלחתי ללכת יום אחד ועזבתי. ברב המקרים אני פשוט מבטלת את העבודה יום קודם או משהו כזה. מאוד קשה לי עם זה ואני לא יודעת מה לעשות?
ניסיתי כבר ללכת לטיפול וזה גם לא עזר. אני חרדתית בכללי אבל בהרבה דברים אני כן מצליחה להתגבר על החרדה ובעבודה אני פשוט לא מצליחה.
יש לי דרך לעזור לעצמי?

לקריאת התשובה >

איך אפשר לעזור לבחורה שמאיימת בפגיעה בעצמה?

יצא לי לדבר עם בחורה בצורה אנונימית שאמרה לי שהיא רוצה להפסיק את חייה.
אישפזו אותה פעם, היא הלכה לפסיכיאטרים ואנשי מקצוע אבל זה לא עזר. היא לוקחת כדורים אבל כנראה זה לא משפיע עליה שכן היא עדיין חושבת מחשבות כאלה. אולי אין פיתרון.
שאלתי אותה אם החברות שלה יודעות על המצב והיא אמרה שהן לא מבינות באמת מה עובר עליה.
היא אמרה לי שיש לה כבר תוכנית איך לעשות זאת והיא רק מחכה לעשות את זה.
אני לא יודעת מה לעשות.
האם לפנות למשטרה? לא לעשות כלום? מה להגיב?

לקריאת התשובה >

כל החיים לפני וכבר התייאשתי- למה לחיות?

אני חרדית ויודעת שכל מה שה' עושה הוא לטובה
אבל פשוט אזלו לי הכוחות ולא יודעת איך אני אצליח אחרי כל קושי ולפני כל משימה חדשה לאסוף כוחות חדשים.
זה מרגיש לי משימה בלתי אפשרית עבורי.
החיים רק מתחילים לפניי עוד לא התחתנתי וכבר נמאס לי מהכל. אין לי חשק לכלום. אני לא מוצאת סיבות לעשות דברים.
כל דבר שמיד לא מצליח אני מחליטה להתייאש.
אבל יש דברים שאי אפשר לעזוב באמצע וזה נהפך להיות אבן גדולה וכואבת על הלב.
אין לי את מי לשתף. אני לא ממש בן אדם פתוח שמדבר עם אנשים ובטח לא על נושאים כאלה.
נהייתי מאוד עצבנית ואני מוציאה את הכעסים שלי על האנשים הלא נכונים. אני כותבת ובוכה
כי באמת שכבר נמאס לי
ואני לא יודעת מה לעשות.
חשבתי להגיד לאבא שלי שאולי כדאי שאני אלך ליועץ או פסיכולוג.
אבל זה מרגיש לי הוצאה גדולה של כסף
ואני גם מתביישת.

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן