שאלות בנושא: דיכאון

התמודדות קשה של אחות שכולה

במהלך חיי עברתי טראומה בגיל 8 וחצי שאחי נהרג בצבא . אני האחות הקטנה ביותר
משם כל חיי משפחתי השתנו, הבית כבר לא שמח, אסור לשיר ולשמוח גידלתי את אמא שלי חלק ניכר מהזמן כשכולם ברחו למקומות שיכלו למצוא ולו טיפת שקט
הדחקה זה חלק ענק ובלתי נפרד ממני. הוא שוכן עמוק בתוכי ומחביא כל חוויה, תקרית , פרקים שלמים מחיי.
גם כעבור 13 שנה ההדחקה עדיין מכוננת בי ו"מוחקת" פיסות מידע אדירות.
לצערי אחות שכולה זה משהו שאני מדביקה לעצמי כבר בתו ת.ז
העצב חיי בתוכי. וזה לא העצב על אחי. למדתי רק עצב.
בית הורי גדל והפך שמח עם נכדים ועם הזמן.
אבל אני נשארתי מאחור. על פניו אני נראת נורמטיבית לחלוטין ואף יותר מזה.
מודעת שגלום בי פוטנציאל אדיר.
אבל הראש שלי מביס אותי. בור ענק של בדידות וטלטלות חברתיות (שבעיקר אני חווה אותן והצד השני לא מבחין בזה)
כשהתחושות הקשות צפות, אני לא מצליחה לראות כלום טוב באופן, זה בא בגלים לעיתים זה קל יותר ולעיתים קשה לי לנשום ואני מרגישה כלום ושום דבר

לקריאת התשובה >

אין לי כוח יותר

במהלך חיי חוויתי הרבה טלטלות ומכולן בזכות האופי האופטימי שלי הצלחתי לקום, היום כבר הגעתי למצב שאני לא מוצא אור…
גם לא בתורה הקדושה שאותה אני אוהב ללמוד וממלאת אותי בדרך כלל, אני מרגיש פסימיות מוחלטת כלפי החיים, אני רוצה לחיות בצורה מסוימת ויודע מה היא דרך האמת, אני פשוט מרגיש שאף אחד לא מצליח להבין אותי.
אני מודע לזה שלשים קץ לחיים שלך מבטיח לך נצח של סבל, אך בכל זאת, כבר לא בא לי להיות פה!!!
לא מעוניין לחיות בעולם הרקוב הזה!
האומלל..
אני רוצה להכיר מישהי טובה שתלך איתי באותה הדרך למסלול הנכון,
אך בתגובה מקבל ההפך הגמור.
אני לא מצליח להבין מה השם רוצה ממני, השמחה בשנה האחרונה ממני והלאה…
אני מודע לזה שברוך השם אני בריא ויש לי משפחה וחברים, ידיים ורגליים, אבל אין בי יותר כוח!!!
ואין קשר במקרה הזה לפגם הברית, שום דבר כבר לא משמח אותי.
בספק גדול אם תוכלו לעזור לי אבל לפחות פרקתי את מה שעל

לקריאת התשובה >

קשה לי אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות

אני כבר הרבה זמן מרגישה שאין מטרה לחיים שלי
שאני סתם חיה בעולם הזה
אני מרגישה שאני לבד פשוט , לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי אני מרגישה כל כך לבד .
אין לי כבר כוח לכלום ,אני פשוט רוצה למות .
אני רוצה ללכת לישון ופשוט לא לקום.
אבל להגיד את האמת אין לי תאומץ להתאבד כי זה דורש יותר מדי כוח ואין לי אותו פשוט.
ל״חברות״ שלי בכלל לא אכפת ממני הן בקושי מתייחסות אליי וכשאני עצובה או משהו הן לא עושות כלום וממשיכות בחייהן וזה מעצבן כי כשהן עצובות או בוכות או משהו אני כל כך מנסה לעזור ומייעצת ובאה ומדברת איתן .
אני פשוט מרגישה שאני צבועה אליהן כי אין לי מה לעשות אחרת בכלל לא יהיה לי עם מי להיות
להורים שלי אכפת ממני אבל הם לא שמים לב שאני חוזרת עצובה או כועסת הם לא עושים כלום ואין לי מה להגיד להם כי אין להם מה לעשות עם זה הם לא יכולים לעזור לי
וגם הלימודים מוסיפים עם כל הלחץ והדברים זה קשה אני באה לבית ספר וצריכה להתמודד גם עם החברות ולא להתייחס לזה שאף אחת לא באמת רוצה להיות איתי וגם עם הצעקות של המורים כשאני צריכה להקשיב וללמוד ..
אני פשוט כל הזמן מנסה לקום ולא להתייאש ואני פשוט כבר לא יכולה יותר אין לי כבר כוח לקום ופשוט שום דבר לא מצליח לא משנה מה אני עושה ו פשוט נמאס לי לחיות בעולם הזה ואני באמת מנסה להיות שמחה וצוחקת ועם כולם באמת !
אני מתפללת לאלוקים כבר כל כך הרבה זמן שאני יהיה שמחה ויהיה מסופקת ממה שיש לי כי הלב שלי כבר מפורק אני פשוט מרגישה בפנים ריקנות כאילו למה למה יצרת אותי?
אין לי כוח להרגיש ככה ואין שום דבר שאני יכולה לעשות כי זה הרגשה בלב שלי .
יש לי כמה פרקים שהרב נתן לי והוא אמר לי לקרוא אותם פשוט , הוא לא אמר לכמה זמן או משהו הוא פשוט אמר שזה יעזור לי
וזה פשוט לא עוזר כמה שאני מתפללת ומנסה שהאמונה שלי לא תרד ושאני יהיה שמחה היא תמיד יורדת ואני בכלל לא שמחה כל הפעמים שאני צוחקת זה בכוח ואני באמת לא רוצה שהאמונה שלי באלוקים תרד כי זה נורא חשוב לי כבר משהייתי ילדה קטנה
אני גם שומעת שירים שקשורים לדברים כאלה כמו של ישי ריבו ונתן גושן״ נחכה לך״ או כמו ״שמש״ של חנן בן ארי כי אני באמת נקשרת לשיר ולמילים שלו . אני באמת עושה הכל ואני מבקשת כל כך הרבה זמן עזרה שהוא יעזור לעבור את הדבר הזה ושיהפוך אותי להיות שמחה .

לקריאת התשובה >

איך לחזור לעצמי אחרי פרידה כואבת?

בשנה האחרונה הכרתי בחור שתאם למידותיי בהכל!
לאחר קשר עם מחשבות על העתיד, ואהבה גדולה, הוא החליט שלא רוצה להמשיך, והכיר אישה אחרת.
מאז כמספר חודשים,אני מאוד עצובה השלתי המון מהמשקל מרגישה עצב רב ובדידות.
לעיתים יש לי תחושה כי בורא עולם לא שומע תפילותיי, ולא רואה את הסבל. תחושתי כי האמונה בו הולכת ופוחת!
מה עליי לעשות על מנת להתעודד ולחזור לשמחת חיים? מנסה ולא מצליחה

לקריאת התשובה >

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.

לקריאת התשובה >

חסרה לי שמחת חיים

אני נשוי ב"ה לאשה מקסימה ויש לי ילדים. וב"ה אלף פעמים הכל טוב.
יש לי בעיה אחת, בתקופה האחרונה חסרה לי שמחת חיים כל דבר נראה לי פשוט מידי ורדוד וחסר לי המון אנרגיות חיוביות אני מאוד משתדל להסתכל על הכל בצורה חיובית וטובה עם הרבה אמונה בה' אבל זה משהו פנימי שאני לא מצליח להתגבר עליו, אני לא אחד שמתלונן בד"כ ואני מאוד אופטימי (זה האופי שלי) עברתי הרבה בחיים ,התיתמתי מאמי שנפטרה בדמי ימיה ולא היה פשוט, אבל ב"ה התרוממתי והצלחתי להקים בית מקסים אבל אני לא מצליח להתרומם ממש קשה לי עם זה לפעמים אני ממש מרגיש סוג של דיכאון ואני לא מצליח להשתחרר מזה.
מה לעשות? האם ללכת לטיפול? קצת מפחיד אותי ……

לקריאת התשובה >

איך יוצאים מחוסר אונים שהגוף מרגיש?

איך יוצאים מהחוסר אונים שהגוף מרגיש,
כשבועיים כבר שפתאום התעוררתי על החיים שלי ,
כל מה שלא עשיתי וכל ההתנהגיות והבחירות שלי הכו בי וגרמו לי לפתע ביום אחד פשוט לפול ללא תחושה שאצליח להקים את עצמי יותר ,זה לא עניין של רחמים עצמיים ,אני לא מחפשת שום תשומת לב של אף אחד ,אני לא בוכה לאף אחד ,אני פשוט מרגישה חסרת אונים ,לא רוצה לאכול ,לא רוצה לצאת מהבית ,לא רוצה לשבת עם חברות,לא לדבר עם אנשים בעבודה ,לא להכיר אנשים חדשים וכל מה שאני רוצה זה פשוט להפסיק להרגיש .כל ההנאה שהחיים מביאים לנו לא מעניינת אותי ,אם זה להגיע הביתה אחרי יום עבודה קשה ו4 שעות שינה בלילה הקודם ולהגיע לרגע שהולכים לישון ,לא מהווה לי הנאה ,אני לא מצליחה להרדם , אני לא מצליחה אפילו להעסיק את עצמי בפלאפון או לדבר עם חברים ,זה פשוט מרגיש כמו גיהנום עליי האדמות .פיזית כלום לא כואב לי אבל אני נשרפת מבפנים ,וזה לא עובר ,אפילו לא למשך דקה ביום .ושום דבר לא מצליח להפיג את זה ,אני נורא רוצה שזה יפסיק אני לא מעוניינת שזה ימשיך אבל אני פשוט כבר לא מצליחה ,לא להנות מכלום ,לא לקבל סיפוק מכלום ,לא להתעניין בכלום ,אפילו לא במשפחה שלי ,אפילו לא במה שהיה עושה אותי שמחה פעם כשהיו לי ימים עצובים , שזה האחיינים שלי ,אני לא מסוגלת אפילו לשבת איתם ולשחק איתם ,זה מרגיש לי מעמסה .
אם להסביר את זה בקצרה אני מרגישה כאילו אני מתה והגוף שלי חיי ואני נרקבת מבפנים ואני לא יודעת כמה זמן אצליח להחזיק מעמד ככה .

לקריאת התשובה >

האם יש טעם לחיות בסבל וכאב?

גדלתי בנסיבות לא פשוטות ומגיל צערי ביותר הבטחתי לעצמי שהעשה הכל כדי להביא את עצמי אחר בחיי באדם בוגר
הורי לא האמינו בברוך עולם (ועדין אינם מאמנים) ואני בחרתי הופך מתוך אמונה ותקווה שכך אוכל לשנות את הנסיבות חיי
לצערי להמרות כל נסיניותי לאחר מאמצים רבים כל מה שעבדתי ולמדתי עברו נלקח ממני ניסתי שוב ושוב לשקם את חיי אך בכל פעם שאני שמחה אפילו במידה מזערית קורה עוד משהו רע ולמרות גילי הצעירי (30 וקצת) אין לי שום דרך לשנות את המצב ואמת שניסתי הכל , זאת שאלתי האם יש טעם בחיים של סבל , כאב, בדידות , כשלון וצער? נאם יכול להיות שהורי צדקו ואין משמעות לשום דבר בעולם הזה ?(טיעון אשר הצדיק את התנהגות הלא פשוטה שלהם) האם יש אנשים שהם מיותרים בעולם ?

לקריאת התשובה >

למה הקב"ה ברא ייסורים?

למרות כל הספרים ומאמרים ועלונים וכו וכו וכו שקראתי בנושא אמונה וקבלת יסורים וכו, אינני מצליח להשקיט שאלה שמנקרת בי קשות וגורמת לי קשיים אמיתיים בקיום מצות.
אם הקב"ה הוא כל יכול מדוע ברא יסורים?
כל התשובות של "מרצון הטוב להיטיב" ו"נהמא דכסופא" ו"שכר בעוה"ב" ודברי המס"י בפרק א' וכו וכו וכו לא עונים על שאלה פשוטה מאוד מאוד כנ"ל!
הרי הקב"ה כל יכול!! וא"כ יכל להיטיב בלי להיות מוגבל לחוקים של "נהמא דכיסופא" וכו וכו!!

לקריאת התשובה >

עברתי חיים קשים מאד

הורי חזרו בתשובה יותר נכון אבי, הוצאתי מהבית לפנימייה לבתי אבות בבני ברק מיגיל 8 עד היום לא ברור לי מה היתה הסיבה והתשובות שאני מקבל מההורים שלי ומהדודות שלי לא ברורות וגם סותרות אבל מה שאני כן יודע שאבי אדם כעסן מאוד
וגם מרים ידיים על מישפחתו אז תשובה אחת יש לי,הפנימיה היתה מורכבת מצוות שלא ידע לטפל והילדים היו מימישפחות הרוסות הורים גרושים נרקומנים ועבריינים וכמובן כל התיסבוכת המישפחתית השפיע על הילדים בקיצור הייתי בפנימייה לעברייינים מיצטיינים ואני כיבשה בן שיבעים זאבים הייתי בצער גדול סבלתי מחרדת נטישה ועוד כל מיני חרדות למיניהם ויציאות לשבת חופשה רק פעם בחודש ומישם המשכתי לישיבה שלא מרצוני כי אבא שלי אמר לי אין ישיבה לא תיכנס לבית שרפתי את הזמן שלי בישיבות היסתובבתי בהמון ישיבות כי שוב הצוות של הישיבה רק כעס ולא הבין את הנפש של התלמידים חלקם עזבו את הישיבה בגלל היחס המזלזל ואני נשארתי מאוים ומפוחד שהיו אומרים לנו בחור שיוצא לעבוד הוא יקבל שידוך גרוע כעונש משמיים ואז בגיל 23 התחתנתי דרך שידוך לך תבין מה זה האבה אחרי החתונה התחלתי להרגיש שאני כמו מרחף באוויר בתוך בועה לא מבין מה קורה מי נגד מי אישתי היתה קצרת רוח עם הילדים וגם לא היה לה סבלנות אליהם ואני הייתי צריך לתקן את כל מה שהיא היתה מקלקלת לי היה יותר סבלנות איתם כי אני יודעתי מה זה פגיע בנפש של הזולת זה לא משנה מי עומד לפני דאגתי תמיד לשמח אותם ולהרחיק אותם מאישתי ולקח לי המון זמן בערך 18 שנים להבין מה קורה איתי בינתיים דוד שלי ניפטר ואני ניכנסתי לדיכאון מיזה לא ביגלל שהוא ניפטר פשוט בהלוויה שלו כל מה שעברתי עם אישתי שם זה היתפוצץ עברתי בכי עמוק מאוד וגם חרדה ודיכאון מלווה עים מצפון הרוס קיבלתי טיפול תרופ

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן