שאלות בנושא: ביטחון עצמי

לוקחת קשה מדי משפטים שנאמרים לי

הרבה פעמים אני מרגישה שיש משפטים שנאמרו לי מאנשים בסביבתי או סתם מאנשים באקראי ,או שאפילו זורקים לי משפטים בלי לסיים אותם וגם המשפטים יכולים להתפרש בשני מובנים ואז אני לא מפסיקה לחשוב למה התכוונו ומנסה להבין את זה בשני הפרשנויות מהצד החיובי שלהן ומהצד השלילי, ומשום מה קשה לי עם כל הפרשנויות העמוקות האלה כדי להיכנס לראש של השני מה הוא התכוון להגיד אבל מצד שני אני חייבת להירגע כי אם אני לא יבין אני לא ירגע וגם שאני חושבת שהבנתי אני לא יודעת אם באמת הבנתי ומעדיפה לשכוח מזה ואני מרגישה שאני נעלבת ויורד לי הערך העצמי ואני נשברת מזה מהר, וקשה לי להתמודד כאילו כבר מה קרה. לוקחת קשה ומידי אישי אפילו כל אחד גם אם הוא לא קרוב, ולא מצליחה להירגע למרות כל מה שאני אומרת לעצמי ומנסה להבין למה התכוונה ולדון לכף זכות ולראות את הטוב.
וזה קורה לי הרבה פעמים כמו עיוותי מחשבה כי אני מאוד רגישה ולפעמים מרגישה שאני לוקחת אנשים רציני מידי כי לפעמים אנשים אומרים משפטים שנשמע שהם רציניים אליהם והם אומרים שהם צחקו, וקשה לי לדעת מה באמת קורה כי בכל צחוק יש טיפת אמת ואני יודעת מתי צוחקים, ובכל זאת יש אי הבנות סביב כל הנושא הזה. נגיד יש לי דוגמא על סיטואציה שקרתה לי עם שכנה שלי שהיא יותר קטנה ממני ועשתה רשיון נהיגה אחריי, ולקחתי אותה טרמפ, וקצת הפריע לי שהיא מלמדת אותי כאילו איך לנהוג כי לא ביקשתי ממנה עזרה ,כמו: היית צריכה להיכנס ככה, או בנסיעה לרוורס יש עוד קצת לנסוע אחורה ואמרתי לה שאני לא מעדיפה להסתכן ,וגם בחניה לאחור נגיד היא אמרה לי מעולה, זה היה מעולה באמת אבל הרגשתי שהייתי צריכה קצת להיצמד לימין מאשר לשמאל ותיקנתי באותו רגע בלי שום בעיה ואני יודעת שאני נוהגת טוב תמיד וגם באותו זמן נהגתי ממש יפה, ואז היא שאלה אותי כמה זמן יש לך רשיון אמרתי לה 4 שנים אז היא אמרה: אה, אז את אמורה לנהוג טוב, ולא הבנתי מזה אומר שנהגתי טוב או לא? והמשפט הזה הכי הפריע לי . ולא רציתי לשאול אותה למה היא התכוונה כי אני לא רוצה להרגיל את עצמי שיתנו לי אישורים אני יודעת שאני בסדר, ואז אמרתי לה כן אבל אני לא כל כך הרבה נוסעת מידי פעם אני צריכה עוד להשתפשף בכביש, ואז הרגשתי לא טוב אם זה שהיא זרקה לי משפט ולא באמת הבנתי מה היא התכוונה להגיד ובכל זאת זה מפריע לי ההערות האלה למרות שכל הזמן אומרים שאם זה נכון אז נעלבים ואם זה לא נכון אז לא, אז אני הפוך מתי שזה לא נכון אני נעלבת כי אני מאוד אמתית וקשה לי עם זה שלא רואים באמת את מה שאני עושה וסתם אומרים משפטים. וגם הרגשתי לא טוב עם זה שאמרתי לה כן אני לא הרבה נוסעת עם הרכב כאילו הורדתי בערך של עצמי וכמו אישרתי את דבריה, או שאולי לא , כי היא אולי היא לא התכוונה לזה שאני לא נוהגת טוב בכלל. אני יודעת שאין לי באמת את השליטה על המשפטים של אנשים אבל אני יכולה לבחור שלא להיפגע אבל בכל זאת קשה לי ואני מרגישה שאני חושבת על זה ונכנסת לזה יותר ויותר למרות שאני יודעת שאולי זה לא נכון. ובטח שכנראה היא לא התכוונה לפגוע בי. אני לא יודעת…
ואני לא יכולה לקחת את החיים בצורה כזו כל הזמן שמישהו יגיד מה שהוא רוצה ולהישבר כאילו נחרב עלי עולמי.

לקריאת התשובה >

תחושת נרדפות ומשקעים מהעבר

אני היום כבר לא צעיר יש לי כבר נכדות גדולות ונכדים קצת יותר קטנים אישה טובר משרה תורנית מאוד מכובדת מעמד חברתי גבוה מאוד מה שנקרה הי סוסייטי איני עשיר אבל אני חי טוב ב"ה אבל שני דברים שלכאורה הם

לקריאת התשובה >

רוצה להיפתח ולתת אמון באנשים סביבי

בעקבות טראומה שחוויתי אני מרגישה שקשה לי מאד לסמוך ולהאמין בבנ"א.
אני מפחדת שאפגע ורוב הזמן אני שמה את עצמי במצב של התגוננות רגשית ופיזית.
כך יוצא, שהפתיחות והשיח אצלי בחברה הוא מועט, אני חוששת שזה מכמה דברים: מחשש לפגיעה, חוסר אמון באחרים, חרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי.
זה מאד מפריע לי, כי זה בעיקר בתחילת הקשר או ברצון לקשור חברות שלוקח לי זמן להיפתח, אבל ברגע שאני נפתחת הכל ב"ה זורם ונעים.
השאלה שלי היא, איך להאמין בעצמי ובטוב שבעולם יותר, ולהגיע למצב של רוגע נפשי מחשש של פגיעה? וכן, איך ליצור קשרים חברתיים בצורה נכונה ללא

לקריאת התשובה >

מה אנחנו באמת רוצים מעצמנו

כבר הרבה זמן שאני שואלת את עצמי מה אני רוצה עד לא מזמן אהבתי מוזיקה והרבה מהזמן הייתי משקיעה בזה וזו הייתה השאיפה שלי לאחרונה קצת הפסקתי עם זה כי פתאום אני כבר לא בטוחה ככ שזה מה שאני באמת רוצה ואני שואלת את עצמי כל הזמן מחנכים אותנו שצריך ללמוד כדי להצליח להתפלל ולעבוד את ה' כי זה התכלית של החיים אבל שניה רגע תעצרו אני בדכ לא אוהבת להסתכל על אחרים כי כל אחד ומה שה' נתן לו .
יש לי המון דברים שאני רוצה לעשות אבל כשאני באמת חושבת על זה זה לא שאני מחליטה עליהם משום מה בכל תלוי במשהו או מישהו ובעצם ככה אנחנו חיים כל הזמן חושבים מה יקרה אם יהיה לי את זה או אם אני יעבור בגרות או יעשה רישיון אבל מה כל זה אם בסוף נתחרט על זה הרי החיים עוברים ובמה אני באמת עסוקה רואה סדרות שלא מועילות או סתם מבזבזת את הזמן זה סבבה זה חלק מהחיים אבל השאלה שלי היא מה אני באמת רוצה האם שווה לי לקחת משהו וללכת איתו עד הסוף מה עושים עד עכשיו המוזיקה הייתה החלום שלי וירד לי מזה כי אמרתי וואו מה הסיכוי שזה יצליח וכמה זמן יקח עד שאני באמת יעשה עם זה משהו רק לפרוטוקול אני לא מתלוננת על מה שיש לי ברוך ה' אני פשוט מנסה להבין על מה ללכת כשעוד 30 שנה שאני אסתכל אחורה אני יגיד וואלה בחרתי נכון ואני לא מתחרטת על כלום.

לקריאת התשובה >

חוששת מלקחת על עצמי התחויבויות

קשה לי לעמוד במחויבויות. ז"א- אני לא רוצה ללהתחייב לעבודה או ללימודים, כי אני חושבת שמה יקרה אם פתאום ארצה לטוס או לטייל- אז לא אוכל, כי יש עבודה או לימודים… ולכן קורה לא פעם, שאני מתחיבת למשהו, ואז מבטלת.
כרגע אני עומדת להתחיל לימודים פעם בשבוע ועובדה 3 פעמים בשבוע. אמנם עוד לא התחלתי בפועל, אך כבר התחייבתי ונרשמתי. מה לעשות- אני מרגישה שאני לא רוצה!! אני פשוט רוצה לבטל הכל וליהנות מהחיים הרגועים והזורמים. יש לציין שאני לא טיפוס שמשתעמם. טוב לי להיות חופשיה לעצמי ולמצוא תעוסקות כאוות נפשי. הסיבה שבשלה נרשמתי ללימודים וקיבלתי את הצעת העבודה, היא בגלל ההורים שלי והסביבה. שהרי כולם שואלים מה אני עושה בחיים ואני הרי "חייבת" לעשות משהו. לא!?… יש לציין שאני רווקה וכרגע זה הזמן שלי ליהנות בחיים, בלי עול הפרנסה וכו'. שאלתי היא- האם זה נורמאלי מצידי פשוט לבטל הכל ולשים "פס" על הסביבה? או שמא לא יהיה זה צעד חכם?

לקריאת התשובה >

מראה חיצוני וכאב מהשוואה

פעם, הייתי אוהבת את המראה שלי וקיבלתי עליו הרבה מחמאות…
הייתי רגילה שמסתכלים עלי, שמפרגנים וכו…
עד.. השנתיים האחרונות..
במהלך השנתיים האחרונות ירדתי בצורה דרסטית במשקל מבלי שהתכוונתי לכך…
כמובן שבדקתי הכל מבחינה רפואית נפשית וכו..
והכל תקין..
ניסיתי הכל הכל הכל כדי להעלות במשקל בחזרה..
כולל כל מיני הזרקות שעשיתי בסתר, וכל מיני שייקים הזויים וארוחות כמובן…
אך ללא הועיל….
המראה שלי השתנה, מאוד.
הרבה העירו , עקצו ושאלו מה קרה פתאום…
אבל..זה עוד המצב הטוב…
יש לי אחות אחרי, שבאמת ברוך השם נראית מאוד טוב, כשנראיתי גם אני טוב,זה לא הפריע לי כי החמיאו לשתינו..
אולם כעת המצב קשה ובלתי נסבל עבורי..!
כל מקום שאנחנו הולכות אני שומעת את ההשוואה הזאת ביני לבין אחותי ..
את הפירגון לאחותי בלבד…
וזה צובט לי בלב, שאני כבר משהו אחר..שמשהו נלקח ממני לתמיד..
אפילו בשידוכים מציעים המון לאחותי בגלל המראה למרות שאני הגדולה יותר..וזה כואב מאוד…
אני לא רבה עם אחותי או שונאת אותה בעקבות זאת, אבל כל חג, כל מפגש חברתי, או מפגש עם אנשים שוב גורר השוואות וכאב חזק אצלי…
אפילו מצד ההורים ההשוואה וההחמאה לצד אחד לא מפסיקה…
ולא, אני לא רוצה שיחמיאו לי בשקר..
אך לא יודעת מה עלי לעשות…
וכן כן, ניסיתי למצוא את עצמי באפיק מקצועי כלשהו שיספק אותי, שארגיש שאני מגשימה את עצמי בו, אבל גם אם יש דברים שאני אוהבת..
אצלי לצערי, מודל היופי הוא בעדיפות על…
אני שונאת את עצמי, וזה קשה..
אין לי מצב רוח כבר תקופה ארוכה ואף אחד לא יודע ומבין למה…
ואני לא אוהבת את הפיתרון תאמרי לעצמך כל יום כמה את יפה וטובה!
כי אני לא אשקר את עצמי כדי להרגיש טוב יותר!!
אם אני באמת לא יפה…
לצערי הרב, המצב הזה הוביל אותי למקום שאני מחפשת כל הזמן לברוח, לברוח מהמציאות שבה אני נמצאת..
ואם יכלתי הייתי בורחת למקום שאף אחד לא מכיר אותי , לא יודע איך נראתי בעבר, ולא מכיר את אחותי…
בנסוף זה גרם לי למצב של חיפוש ברשתות חברתיות ו

לקריאת התשובה >

מפחדת מיום הדין

איך אפשר להגיע ליום הדין כשאני עדיין מתמודדת ללא הצלחה בנסיונות קשים, ואין בכוחי עדיין לעשות תשובה, משום שעוד לא הגעתי למקום הפנימי בלב שמאפשר זאת??

לקריאת התשובה >

חוסר ביטחון עצמי, יש איך לשנות את זה?

אני בחור ישיבה בישיבה חסידית
אני ינסה להסביר את שאלתי יש לי חוסר ביטחון עצמי שזה מתבטא בעיקר ליד אנשים חזקים ודומיננטיים בחברה, פחות אצל העדינים בעיקר עם שיחות של כמה בחורים או סעודות שבת אפי' טיולים שעושים וכו'
הלכתי לטיפול רגשי מה שנקרא אבל גם שם יש לי בעיה שאני בקושי דיברתי על עצמי עכשיו אני נמצא אצל מישהו שיחסית אני כן מדבר על עצמי ופחות מסתיר דברים ממנו אבל עדיין זה לא הכי טוב אני רק יגיד שאני לא בקשר טוב עם אבא שלי כאילו קשר של שלום שלום ולא מעבר לזה, אני לא רב איתו או משהו אלא כמעט לא מדבר איתו.
השאלה שלי איך אני יוצא מזה או שזה האופי שלי כאיו אני שקט ואין מה לעשות

לקריאת התשובה >

רוצה לדעת לכעוס

גדלתי בבית עם הרבה לחץ, מתח וכעס. בתור ילדה הייתי נבהלת, נלחצת, משתתקת וננעלת בתוך עצמי.
היום אני מרגישה שאני לא יודעת לכעוס. אני ממש מפחדת לכעוס, מפחדת לתת לזה מקום ולאבד שליטה. אבל הכעס נשאר כלוא בפנים ופוגע בי. מרגישה שהלכתי לקיצוניות השניה אבל נחנקת מהכעס העצור ואין לו פורקן בצורה מאוזנת ושפויה..
מרגישה שאני צריכה ללמד איך לכעוס, איך לכעוס באמת ובקטע טוב.. 😉 כי הכעס בא לכיווני ופוגע בי אישית מאד.

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן