שאלות בנושא: אמונה

איפה הקב"ה בחיי היום יום שלי?

נהיו לי קשיים לאחרונה ומחשבות על מציאות הבורא האם יכול להיות שהוא לא קיים חס ושלום?האם הוא שומע את תפילותי?
איך הוא מעורב בחיים שלי ביום יום?
נושא ההשגחה מאוד קשה לי, אם לדוגמא מישהו צועק אליי בכביש ,הוא בחר לצעוק עליי אז איפה ההשגחה פה??
איפה הקדוש ברוך הוא בחיים שלי ביום יום?
תודה רבה

לקריאת התשובה >

למה יש לנו נסיונות?

ש נסיונות שהאדם מתחבט עם עצמו האם הוא צריך להתגבר על הקושי ולהתאמץ יותר ולעבוד את ה' (כאן אולי יש קושי רגשי בשעת הנסיון והאדם לא יודע אם הוא עושה מספיק בשביל להתגבר על הקושי או שהוא מוותר לעצמו)

ויש נסיונות שהאדם לא יכול לקיים מצוות בצורה פיזית אדם שחולה במחלה קשה, אדם שלומד ויש לו ילד חולה והוא חייב לטפל בו או לעבוד כדי שיהיה לו כסף לרופאים וכד')
מה הקב"ה "מרוויח" מכך שיש תקופות שאנחנו לא יכולים לעבוד אותו כמו שצריך
הרי העולם נברא להתענג על ה' ואם אדם גם לא יכול לעבוד את ה' בשלמות מה נשאר לו
יש עניין בצער וביסורים לשלעצמם
העולם נברא בשביל הנסיון עצמו? (נמצאנו למדים כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, מסילת ישרים פרק א)
או בשביל יסורים? (ע"י שאנחנו עומדים בעוה"ז בנסיונות אנחנו קונים לעצמינו את העוה"ב שהרי הקב"ה עשה את זה לטובתינו שאם לא היינו עומדים בנסיון היינו מתביישים לקבל את העוה"ז בלי שעבדנו עליו)

לקריאת התשובה >

בוכה על הריחוק של חברי מהקב"ה

אני רוצה שתבין/י שאני לא בא ממקום של התנשאות ובגלל זה אני גם לא רוצה שזה יפורסם באתר שלא יגידו לי שאני איזה צדיק
אז ככה… אני בעל תשובה כברכמה שנים, התחלתי להתחזק בסביבות גיל 18 לקראת הגיוס וברוך השם הרמת אמונה שלי ממש מוחשית אני מרגיש את השם ביומיום, מאידך רוב ככל הסביבה שאני אוהב נשארה חילונים. וזה הקשה עליי מאוד בצה"ל זה העציב אותי כי התחברתי לחברים שלי וידעתי כמה הם בחורים טובים, אבל ידעתי שיש להם את הניתוק הזה עם היהדות וזה ממש העציב אותי לא פעם ניסיתי לדבר איתם על זה וכמה פעמים באמת הצלחתי לגרום לכמה אנשים לשנות אפילו במעט את הדעה. אבל עדיין זה פשוט ממש כואב לי שרק אני זוכה במתנה הגדולה הזאת של האמונה והם לא… כואב לי לראות שיש כל כך הרבה חילונים ובילבול היום בכל מקום לא רק אצל החילונים. לאחרונה התופעה הזאת של בכי בלתי נשלט בלילה/בתפילות כשאני מתפלל ביחיד מציפה אותי ואני לא יכול לשלוט בזה פתאום אני בוכה כמו תינוק, למרות שאני יודע שבסוף עתידין עם ישראל לעשות תשובה אז רציתי לשאול אם זה בא מהיצר הרע עם טריקים משונים כדי שיגרום לי לחשוב שאני צדיק כביכול? להתעלם מזה? לנסות להדחיק את זה?
אשמח שתגיב/י עם כמה שפחות מחמאות

לקריאת התשובה >

התקרבות לקיום המצוות משרה עלי מועקה

דלתי בבית מסורתי והדת ומנהגיה לא זרים לי ומאוד חביבים עליי. יחד עם זאת, כאשר אני מנסה לעשות צעדים ולהתקרב, לשמור מצוות, ללמוד, להעמיק בעולם הרוח, אני נתקף בדכדוך וצער עד כדי בחירה להתרחק חזרה. כאילו ההתקרבות פותחת פצעים בלב שלא נעימים לי ואני בוחר להתרחק. אני ממש מרגיש מועקה בלב כשאני מתקרב ומרגיש בסיפור הכוזרי – כאילו הכוונה רצויה אך המעשה אינו רצוי.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם.

לקריאת התשובה >

רוצה למצוא דרך לחיים עם שלמות רוחנית

מטבעי אני אדם רציונלי באופן יחסי. בגיל ההתבגרות כשהחלו לעלות בי השאלות של "מי אמר שכל מה שלמדו אותי נכון" התענינתי, למדתי, חלק מהדברים שלמדתי ספקו אותי אבל תמיד קנן בי הספק שמא כל זה לא נכון ומתישהו אגלה ב"חיים שאחרי" שהכל היה המצאה מתוחכמת מדורי דורות. בשלב מסוים התקררתי מאוד ועברתי עברות בשלוות נפש. בשלב מסוים הגעתי להבנה עם עצמי שנראה שאני לא אצליח להגיע למסקנה חד משמעית ומכיוון שהספק יקנן בי יש לי 2 אופציות. להאמין ולקיים ואז לגלות שהכל נכון והרווחתי עולם הבא או לחילופין לגלות שחייתי בשקר או לא להאמין ולא לקיים ולחיות לפי צו מצפוני ואז לגלות שכן היה נכון ואז יהיה מאוחר מידי. הרבה פחד מגילוי האמת הייתה בחשיבה הזו.
מאז התחתנתי עם בעל מקסים ורוחני מאוד שמחזיק אותי ואת הבית ברמה יהודית גבוהה. למדתי כמה שהחיים בצורה שלהם העכשווית נעימה וטובה, כמה שיש ביהדות הרבה דברים שיחד אורגים חיים עם נחת ומשמעות. אני לומדת לפעמים נושאים שונים ביהדות ונהנית מכך אבל הספק הבסיסי תמיד מקנן. ותשובות שהן מערבות חוסר רציונליות לא מתיישבות לי או מתיישבות זמנית או חלקית.
בעצם אני חיה חיי יהדות באופן שאני שלמה איתם במקומות שמרגישים לי נכונים והגיוניים: לדוגמא: עניני בין אדם לחברו, תפילה שמרפאה את נפש האדם ומחברת אותו למשהו מעבר (שמובן אצלי כאל צורך אנושי נפשי) , צניעות, חינוך חרדי מתון שמגדל ילדים באוירה רגועה יותר ופחות חשופה לכל הדברים ששוברים להם את התמימות, ברכות- איזושהי הכרת הטוב לעולם, שמגיע אלינו טוב לאמר תודה, צומות-לזכירת ההסטוריה של העם וכו. אבל דברים שלא מסתדרים לי עם המוסר האנושי או שאני לא מבינה למה (הבנה שלא תלויה באמונה בתורה וכו) כמו אכילת בשר בחלב, דקדוקי הלכה בשבת ובדברים אחרים, שאני מתקשה לקיים. למשל בשר וחלב- אני לא אוכל יחד. גדלתי על הפרדה וזה מכורח ההרגל והשמירה על בית שומר מצוות אבל שעתיים שלש אחרי שאכלתי בשרי אם בא לי מאוד משהו חלבי אני מתקשה להסביר לעצמי למה לא. ואני באמת רוצה להבין. רוצה שזה יבעור בי בעצמות ויהיה לי ברור למה לא. אבל לא מתיישב לי שזה ברומו של עולם אכילת החלבי אחרי בשרי. זה לא משנה כלום, לא לי, העולם לא הופך שום דבר להיות מוסרי פחות ולא מרגישה רע אחרי. בכך אני מבינה שמה שאני מקיימת זה כי אני מאמינה שכך נכון לי לחיות או שכך נכון על פי אמות מוסריות אבל לא כי אני באמת מאמינה בכל עיקרי האמונה. במיוחד כשאני מחנכת ילדים אני מרגישה שאני משקרת לעצמי כשאני מגדלת אותם להאמין בבורא שבו יש לי הרבה ספקות. לפעמים אני משלימה עם כך שאחיה בספקות תמיד ולפעמים אני מקנאה באנשים שיש להם אמונה בסיסית שלמה והשאלות שהם מתחבטים בהם הם שאלות בשלבים גבוהים יותר של אמונה. לפעמים אני מוצאת את עצמי בדיוני עומק על משמעויות שונות ביהדות למשל בתקופה זו על דין מול רחמים וכו ואז אני בתוכי מרגישה שזה דיוני תיאוריה מבחינתי. אני מכירה את התיאוריה ויכולה להתפלסף ונהנית מכך אבל החיבור האמיתי שלי לדברים מוטל בספק רב
אומרים כי האמונה באלוקים מושפעת רבות מהקשר עם ההורים ועם האבא בפרט. יתכן שזה אכן מרכיב משמעותי בקושי שלי להתחבר לאמונה בפשטות או שזה האופי הרציונלי שלי או דברים אחרים או כנראה הכל יחד. השאלה איך מתקדמים מפה. איך אני יכולה למצוא דרך לחיות ח

לקריאת התשובה >

למה עשה ה' ככה?

ידוע כי עד לפני שישים שנה מתו בכל יום עשרות או אפילו מאות אנשים נשים וטף, ומהם צדיקים גמורים עובדי ה', עקב מחלות וחולאים שונים, שלא היו להם תרופה ומזור בימים ההם.
ידוע אין ספור עובדות, אודות אנשים ומהם צדיקים כאמור שנפטרו בדמי ימיהם, והיו מהם שעוד עלי דרך לוויען הבירה וכדומה לבית החולים פרופסנלים הם מתו.
מציק לי לדעת, אחר שבימינו אלה יש תרופה ועכ"פ 'מידע' אודות כל מחלה בעולם, וישנם אנשים עם חולאים שונים, אשר אם הם היו נחלאים לפני שישים שנים, היו מתו מיד, וכהיום, בזמנינו אלה, הודות הטכנוגלי', הם הובלו לבית החולים במהירות, ונתרפאו ע"י רופאים מומחים וזכו להמשיך בחייהם ולהקים דודות נאמנים לה' ולתורתו,
הנני להבהיר, כי אין שאלתי אודות עניני טכנלוגי' בזמנינו, אלא נפשי בשאלתי: למה עשה ה' ככה? הלא ברור שאם היה בשנים קדמוניות הטכנלוגי' והמידע שיש כהיום, הרי היה להם למאות צדיקים, גאונים ומצוקי תבל האפשרות להמשיך בהליכותים בקודש והרבצת התורה, כתיבת ספרים מאירם לדורותינו אנו,
ועוד יותר, למה דווקא בזמנינו, בדור השפל הזה, המציאות הוא שמאות אנשים ניצולים בכל יום ממחלות ובעיות הכל בזכות ההתפתחות בטכנלוגי' וכו', ולא כן בשנים קדמניות.
האר"י הק' נפטר כמדומה בעודו ל"ו שנים, וכי לא נכון שאם היה הטכנלוגי' והמכוניות כהיום היה האר"י הק' ניצל ממיתה בטוחה והיה זוכה להאריך ימיו ולהאיר העולם?
אני חושב, שאכן זה, כי הקב"ה רוצה ליתן הזדמנות לאנשים כערכנו בזמנינו השפל לחיות עוד ולשוב בתשובה, אבל זה אינו תשובה מספיקה לי. סליחה…

לקריאת התשובה >

נמצא בפרשת דרכים בחיי

החלטתי לחזור בתשובה שבוע-שבועיים לפני הגיוס ובמהלך הצבא התחזקתי וברוך השם היום אני משתדל לשמור את כל המצוות וללמד כמה שיותר תורה, בצבא היו לי כמה פעמים שנפלתי.. וגם היו לי חברים חילונים אז היה קצת קשה להמשיך להתחזק והרגשתי צבוע עם השם כי עשיתי קצת שטיות
אבל שמרתי על עצמי מדברים בעיתיים ממש. עכ"פ עכשיו אני כבר חודש וחצי אחרי השחרור ושבת האחרונה הייתי בישיבת "אור החיים" בירושלים וקיבלתי כמות עצומה של אור ושל אמת ללב. החברים בישיבה ניסו לשכנע אותי להישאר, (אני ממש רוצה ללמד בישיבה) וזה חלום בשבילי שנראה שלא יתגשם… כי זה פשוט קשה לי מדיי לעשות את הצעד הזה להתנתק מהמשפחה הן מהסיבה שאני קשור אליהם וגם מהסיבה שהם ממש ממש מתנגדים לרעיון (רק ללכת לשבת לישיבה) היית הכרזת מלחמה וכשחזרתי פרצה עוד מלחמת עולם.. שגרמה לי להמון עוגמת נפש (כשחזרתי הבייתה ניסיתי לחשוב איך לספר להורים שלי שאני רוצה ללכת יום יומיים לישיבה שזה כמו חופשה בישבילי אבל עוד לא הספקתי לומר מילה וכבר ההורים שלי פתחו עליי "אש כבדה" בלילה הבנתי שכנראה החלום הזה לא עומד להתגשם לפחות לא בקרוב… כי ממש שבוע הבא אני מתחיל לימודים ועוד בתל אביב… אני ידעתי ויודע שברגע שאצא מהישיבה הבייתה ואמשיך את החיים את מפספס את משמעות החיים שלי וזה היה לי כל כך ברור במוצ"ש בלילה האמת הייתה לי מול העיניים והעובדה שלא היו לא כוחות לממש אותה קרעה לי את הלב כמו ששום דבר אחר לא עשה לי את זה לפני כן.. בכיתי חצי לילה כמו תינוק כי ידעתי שאני מפספס את החיים שלי את הצאנס לעשות את רצון השם,וידעתי שהשם רואה אותי הרגשתי כמו כישלון שאכזבתי אותו.. רציתי לא להיות קיים באותו רגע אני כותב את זה עכשיו עם דמעות בעיניים.. זה באמת הרגיש לי כמו גן עדן ואני מודע לזה שכל העולם שבחוץ הכל הבל הבלים… אבל היה קשה לי לעשות את הצעד הזה.. ועכשיו בכלל עבר המומנטום.. עקב כך היתדרדרתי רוחנית ואתמול הייתי קרוב לנפילה כי הייתה לי תחושה של "מפה לא תצליח לעלות הלאה בקדושה זה ההזדמנות ופיספסת אותה מכאן זה רק תהום" וכאשר אבדנו אבדנו..
ואכן שבוע הבא אני מתחיל לימודים במקום הכי חילוני בארץ. ואני מרגיש דיכאון וריקנות אני צריך משהו שייתן לי את הבוסט להמשיך הלאה עם החיים ולא להיכנס לדיכאונות עכשיו כי אני יודע שזה הכי גרוע
חשוב לציין שלפני שהחלטתי ללכת ללמוד שם בדקתי לפחות 10 מקומות אחרים ושום דבר לא הניב פרי.. רק ללכת לשם זה האופציה היחידה
אני לא יודע ממש מה השאלה שלי.. הרגיש לי שאני חייב לספר את זה למישהו את העול הזה… האם השם יסלח לי? אני בעצמי לא סולח לעצמי..
אני מכניס את עצמי לסטרא אחרא ועוזב מקור מים חיים..

לקריאת התשובה >

שאלות על אמיתות התורה בעבר ובדורנו

בתכתובת זו אגע בשני חלקים בנושא האמונה באמיתות התורה ונבואת משה. אחד, בנקודת המוצא, והשני בתקופתינו אנו. שאלות אלו מתוך אחרות מעסיקות אותי רבות, ואשמח לקבל תשובה מפורטת. א. ראשית קיומו של עם ישראל. יסוד האמונה בישראל עובר מדור לדור

לקריאת התשובה >

פגועה מהקב"ה!

אני פשוט מרגישה שהוא פשוט עזב אותי.
אחרי שהיינו חברים כ"כ טובים, באמת, בזמן שהכי הייתי צריכה אותו, הוא עזב אותי. פגע בי.
וזהו, עבר הזמן ואני נפגעת מזה.
אני יוצאת מכל העניין הזה פגועה, כעוסה, מאוכזבת, עצובה.
זה לא שתמיד התרגלתי לקבל כן. הוא תמיד היה שם לצידי ואני תמיד לצידו.
בזמן שהייתי צריכה אותו, הוא פשוט הלך.

לקריאת התשובה >

כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה…

הפסוק הזה ככ נכון במקרה שלי שזה עצוב!
כשאני כועסת אני מרגישה שאני כועסת על בורא עולם
שכביכול מעניש אותי על משהו
וזה מפחיד אותי
למה במקום לפנות אליו שיעזור לי
אני כועסת?
בעלי כל כך ההפך מימני שאני מקנא
כשבא לו דבר לא טוב הוא טוען שזה כנראה
מגיע לו על משהו מסוים והוא מנסה לראות איך
הוא יכל לתקן ומה הוא יכל לקבל על עצמו
אבל אני בדיוק ההפך!
בעלי אומר לי לקרוא תהילים ואני כל כך לא בכיוון
ברגע של כעס
זה נורא והייתי רוצה לשנות חשיבה
איך עושים זאת?
איך מתקרבים לבורא עולם?

לקריאת התשובה >
דילוג לתוכן