שאלות בנושא: אמונה

הקורונה בבני ברק

עד מתי נסבול מהקורונה?

בכל התקופה הזו יש הרבה שאומרים שזה מחזק באמונה, לראות עד כמה האדם קטן ושה' קובע מה יהיה ושהיינו שקועים ביומיום וזה זמן לעצור לעשות חושבים וכו' וכו'… אבל אני מרגיש להפך, שכל הסיפור הזה מחליש אותי. נכון, לא היינו בסדר, היינו צריכים את הניעור הזה, אבל יאללה. קלטנו את הפרנציפ אפשר להמשיך הלאה. ישבנו בבית מספיק זמן, מה ה"קטע" כביכול להמשיך להרוג אנשים כמו זבובים???
אני ממש לא מגיע מכיוון של להתריס ואנטי, רק לא מבין את הטענה הזאת כי לדעתי אם היא נכונה אחרי חודשיים שלושה זה היה אמור להיגמר.
מקווה שהבנתי מה אני מתכוון לשאול…

לקריאת התשובה >

וגם אם התורה אמת למה אני בהכרח צריך לקיים אותה?

אני כבר הרבה זמן חושב על נושא זה ועדין אין בידי תשובה מספקת… נגיד שהתורה והכל אמת ואני מאמין בה. אבל איך זה קשור אלי כלומר מה שמעניין אותי את האני שלי זה אם טוב לי או האם אני מאושר. אמת ושקר זה בכלל לא נושא בשבילי ועוד יותר השאלה היא איך הרבונו של עולם דורש ממני ללכת עם האמת סתם כי הוא אמר? חוץ אם נגיע לדרך של הבעלי מוסר של שכר ועונש שזה אומר שתעשה בגלל פחד. מקווה שתבינו נכון את השאלה.

לקריאת התשובה >

מה אנחנו עושים פה כולנו בעולם?

עלו לי לאחרונה אחרי שעסקתי קצת בלימוד של אמונה וביטחון כמה שאלות
שאיני בטוח שיש מקום לשאול אותם ולעסוק בהם או שיש להם תשובות בכלל..

השאלה בכללי היא למה נבראנו? מה אנחנו עושים פה כולנו בעולם למשך 80-90 שנה?
איך נדע מהו התפקיד שלנו? פשוט לחיות את החיים ולעשות טוב ככל הניתן כדי לקבל שכר? זאת משמעות קיומינו?

ידועים לי דברי הרמח"ל שהקב"ה ברא את עולמו כדי להיטיב משום שהוא שלמות הטוב.
אך עדיין זה לא מצלחח להסביר לי למה נבראנו?
ואם המטרה היא קיום תורה ומצוות וכדי לתת שכר מדוע יש צורך במליארדי גויים ושבטים שנמצאים בעולם פי כמה מהכמות יהודים שיש? יש להם נשמה?
איך הם מסבירים את קיומם? הרי אין להם מטרה כמו שלנו-עולם הבא?

לקריאת התשובה >

תוכלו לעזור לי להרגיש פחות מבולבלת ואבודה?

אני בחורה צעירה, ההורים שלי מגיעים ממשפחות חרדיות, היינו משפחה חרדית חזקה מאוד, קצת השתנינו, אבל אנחנו עדיין חרדיים ממש לכל דבר ואני לומדת בסמינר חרדי קלאסי. בשנים האחרונות התעוררו לי המון המון שאלות על התורה, על אלוקים, על החרדיות, על החיים שלי. אין לי כל כך את מי לשאול, ההורים שלי בעצמם לא תמיד יודעים איך לענות לי או אולי אפילו מסכימים איתי במחשבות שלי ולא עוזרים במיוחד, והסמינר לצערי הוא לא כל כך מקום שאפשר לשאול מה שרוצים, כי לא כל מה שאני שואלת נשמע כמו שאני מתכוונת להשמיע ואני סתם מסתבכת כל פעם שאני פולטת איזה משפט שהוא לא הכי מקובל אז אני מעדיפה פשוט לשתוק. המצב הזה נמשך כבר תקופה ממושכת וזה מאוד קשה לי, אני המון פעמים שואלת את עצמי למה? למה מכל הבנות בכיתה שלי דווקא אלי השאלות מגיעות? למה אני לא יכלתי פשוט להישאר תמימה ולהאמין בלב שלם שהדרך החרדית היא האמת השלימה כמו שכל שאר הבנות מאמינות?? השבוע לדוגמא התקיים שיעור מחשבת ישראל, ודיברו על הנושאים הבסיסיים באמונה, מתי העולם נברא, על נבואות, על מתן תורה וכו' ופתאום הרגשתי כל כך מנותקת, ישבתי והקשבתי לשיעור ופשוט הרגשתי שאני לא חלק מכולם, כאילו אני צופה מבחוץ, יש לי המון שאלות על כל אמונה הכי בסיסית ועל כל משפט שני שהמורה אומרת, ואני פשוט אבודה. הכל מרגיש לי כל כך לא אמיתי, כל כך סותר את מה שהמדע אומר היום, כל כך לא מסתדר. חזרתי הביתה אחרי השיעור הזה ופשוט בכיתי מייאוש, אני כל כך רוצה להאמין בלב שלם, אני כל כך רוצה להרגיש שהדרך שאני הולכת בה היא הדרך האמיתית, ולא להרגיש שאני חיה והולכת בדרך שאני לא מאמינה בה. אני כל כך רוצה להיות דתייה כשאני אהיה גדולה, אבל מצד שני אני רוצה להאמין במה שאני עושה, אני לא רוצה לעשות סתם, כדי לא להיות שונה. אני מרגישה שאני פשוט לא מבינה כלום, אני טובעת בתוך ים של שאלות וספקות ופשוט כבר לא יכולה להתמודד עם זה. אני לא מרגישה שאי פעם אני אצליח להאמין, אני קוראת שאלות ותשובות באתר שלכם והתשובות מדהימות אבל אני מרגישה שאין לי את האמונה הבסיסית הבסיסית שיש לרוב האנשים, אז הכל תלוש. ככה זה תמיד, בכל הרצאה, בכל שיעור, אני מתחברת למסרים (לא תמיד אבל הרבה פעמים), מתחברת לרעיון אבל מרגישה שמדברים לבנות בדרגה רוחנית הרבה יותר גבוהה משלי וזה פשוט מכווץ אותי כל פעם. באמת שהמשאלה הכי גדולה שלי היא להאמין ולהיות ילדה מאושרת ובטוחה בעצמה ובמה שהיא עושה, להרגיש שייכת למגזר שלי, לעם שלי, לאהוב את הדת

לקריאת התשובה >

אני סובל מנתק רגשי מוחלט לתורה ומצוות!

שלום איך הגעתי למסקנה הזו? נתחיל מההווה, כבר שנים רבות אני לא מסוגל להתרכז במילות התפילה, הראש מייד מתעופף ברגע שאני מנסה לכוון! בשבתות אני פשוט סובל, לא מתאים לי הרוחניות הזו, מבחיני שימשיך החול. באופן כללי אני לא מצליח

לקריאת התשובה >

להתחנן על חיים- בשביל לקיים את המטרה שהוא רוצה שנקיים?

רציתי לשאול כמה דברים שהתעוררו לי תוך כדי התפילה חלק על מילים ספציפיות וחלק כבר רציתי לשאול והזמן והתפילות בבית הכנסת הזכירו לי…
1) מה פרוש המילים "הן לא יאמין בקדושיו" (ההמשך "ותהלה ישים באילי תרשישיו ואיך יצדקו קרוצי גושיו במשפט קדוש" זה אמנם רק אחד מדברים רבים שלא הבנתי… אבל אותו זכרתי)
2) אני טיפוס שלומד שומע וחוקר המון, אחד הדברים ששמעתי ולמדתי,שלכל התהליך מבריאת העולם ועד ימינו ישנה מטרה, שידעו כולם שה' אחד ושמו אחד ותורתו אמת. ועמ"י הוא זה שנבחר להוביל ולהדריך את האנושות-גם הגויים אל מטרה זו עד להשלמתה המלאה, ולכן גם עמ"י לא יכחד וימשיך לשרוד למרות הכל. בראש השנה פתאום התחדדה לי ההבנה הזאת שבעצם אלוקים נתן לנו תפקיד ואולי גם רצינו אותו… ובשביל התפקיד הזה אנו מתחננים ומבקשים ומפחדים שמא לא יעניק לנו ח"ו עוד חיים והרי אני שואלת למה אנחנו מתחננים כל כך, למה כשהוא מעניק לנו חיים זו מתנה? הרי אנו עושים ונמצאים פה בשבילו בשביל לקיים את התפקיד שהוא הטיל עלינו…. בעצם כל עצם היותנו וקיומנו הוא בגלל התפקיד הזה בשביל אלוקים… מקוה שהובנתי נ.ב אולי זה נשמע מתוך התרסה וממש לא נטו רצון להבין:)

לקריאת התשובה >

אני בתהליך של עירעור האמונה

אני כבר תקופה ארוכה בתהליך של ערעור האמונה שהייתה לי.
כל יום נוספות אצלי שאלות למערכת המוחית..
אני ממש נבוך ולא יודע מה לעשות
האם להשלים אם זה שבאמת הכל שקר, או אולי לנסות לקוות שאולי בכל זאת יש תקווה למצוא אמת באמונה?
קשה לי מאוד, כי אני נשוי לאשה צדיקה, שאני אוהב אותה מאוד.
יש לי ילדים בחיידרים, בנות בבתי ספר, צנועות וחסודות
ואני מרגיש במעין סתירה פנימית שאין לי איך ליישב אותה.
מה עושים?

לקריאת התשובה >

מי אני? מה אני? ומה אני עושה פה בעולם?

יש לי שאלות קיומיות שמעסיקות אותי הרבה:
למה נברא העולם? בשביל מי ובשביל איזה מטרה? בשביל מה הקב"ה צריך את כל המליארדים שיש פה ואת העולם בכלל?
מבחינה לוגית ברור ומתיישב לי כל מה שמדברים תמיד- על כך שיש מטרה לעולם,שהקב"ה ברא אותו למטרה מסוימת שאין לנו השגה בה, ותפקידנו הוא לקיים מצוות ולצבור את המקסימום לאחרי המאה עשרים שלנו,ועם כאלה תשובות גם אם הם לא מרגיעות אותי ב100% עוד אני יכולה להתמודד.

השאלות שלא נותנות לי מנוחה ואני לא מוצאת ולא חושבת שיש להן תשובה הן:
מי אני? מה אני? ומה אני עושה פה בעולם?
תמיד אומרים שלכל אחד יש תפקיד,אבל איך אני יכולה לדעת מהו?
כולנו נמצאים פה כמה עשרות רבות שנים,80-90-100 שנה,
פשוט גדלים,מתחנכים,מתחתנים,יולדים ומגדלים ילדים,עובדים ו..בסוף כמו כולם, אחרי 120 שנה מתים.
מתנהלת פה מערכת אדירה וחכמה שכולנו שותפים בה,חלק מגלגלי השיניים שמניעים אותה..אנחנו רצים במסלול שהעולם מכתיב לנו נראה לי בכלל בלי לחשוב ולשאול את השאלות האלו…
או שאולי כך נכון ופשוט צריך להדחיק אותן ולהמשיך במרוץ כי זאת המציאות?

לקריאת התשובה >

יש לי כמה שאלות באמונה

ב"ה אני מאמין ויש שאלות שעולות, ואשמח אם אוכל לתת עליהן תשובה המתקבלת על הלב

ויש כמה שאלות.

1. השאלה מתבסס על העובדה שה' הוא טוב לכול. ועל העובדה שה' הוא כל יכול, ואין דבר שנמנע ממנו. והעובדה הנוספת שלאורך כל ההיסטוריה וגם בימינו, ישנם אנשים שחווים קשיים פיזיים ורגשיים, לפעמים ברמות כאב גבוהות מאוד. והשאלה היא: הרי ה' הוא רוצה בטובתם של אנשים, והוא גם יכול לעשות הכול. א"כ למה ה' לא ברא עולם שלא יהיה בו קשיים או סבל. נ.ב. אני מכיר את התשובה הרגילה שמדבר על נהמא דכיסופא וכדומה. השאלה היא: הרי בורא עולם יכול ליצור "הכול", אז ברור שהוא יכול גם ליצור מצב, שגם לא יהיה קשיים וגם לא יהיה בעיה של נהמא דכיסופא, או כל בעיה אחרת. כי הרי הוא ברא את הכול, מההתחלה, והוא אינו מחויב לשום דבר, והוא זה שברא והמציא את הכללים.

2. הבורא הוא יחיד, ואין עוד מלבדו. יש הרבה הוכחות לכך שיש בורא, אבל מה ההוכחה שהוא יחיד. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאין עוד בוראים מקבילים שבראו עולמות אחרים, או שהעולם לא נברא על ידי שני בוראים שונים (ח"ו)

3. בהמשך לשאלה הקודמת. ברור שהתורה לא נכתבה על ידי בן אנוש. אבל מי אומר שזה נכתב על ידי מי שברא את העולם. איך אנחנו יודעים שאין עוד דמויות שהן לא אנשים, ויודעים את הכול.

4. איך אנחנו יודעים שכל התורה אמת. אולי ייתכן שהיה גרעין שהוא אמיתי, ועל זה הורכבו דברים נוספים. השאלה מתחזקת בתורה שבעל פה, איך אנחנו יודעים שכולו אמת.

5. נקודה נוספת של שאלה. אחד מעיקרי האמונה זה שהיה הווה ויהיה. שהבורא תמיד היה. והוא לא נברא. ויש גם איסור לשאול מה היה קודם. והשאלה: מה ההוכחה לזה. איך אנחנו יודעים שאכן כך, ולא שהיה בורא אחר (ח"ו) שברא אותו.

6. זו כבר שאלה המבוססת על מאמר חז"ל ש: וכולן באבק לשון הרע" – והשאלה: מה הסיבה שהעולם נברא בצורה כזאת שכולם ייכשלו באבק לשון הרע. מה המטרה של זה? ש 'כולם' ייכשלו בעבירה מאוד מסוימת. השאלה הזאת מתחברת לשאלה הבאה. שכתוב "אין צדיק אשר לא יחטא. – ואם המטרה היא רק להביא שכר. והשאלה: למה ליצור מצב שתמיד יש חטא. ואם התשובה שכך זה יוצר ניסיון גדול יותר וכו'. השאלה היא: הרי ה' יש לו יכולת ליצור ניסיון גדול יותר, וכל דבר שהוא. כי הוא הכול יכול.

אשמח על כל תשובה
בעבר שלחתי את אחת השאלות לארגון הידברות
והפנו אותי לכתבות שלהם – ולא היה שם תשובה אמיתית.
אני שואל את השאלות לא ממקום של כפירה או להתריס ח"ו
אלא פשוט כדי לדעת, וכן שאוכל לענות לאחרים ששואלים
(אני עובד עם אנשים בתחום הטיפול.)

אם יש לכם תשובה אפי' על שאלה אחת– אשמח שתכתבו

לקריאת התשובה >
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן