מקשיבים לך אקשיבה ייעוץ ומענה דיסקרטי סודי לצעירים אמונה, הלכה, זוגיות, שידוכים, שלום בית, בינו לבינה, קושי נפשי, תפילה, שאלות באמונה, אנו באקשיבה אמונים על הקשבה לכל אחד ואחת, בכל מקום ובכל מצב. כאן מותר לשאול ולספר כל דבר, לשתף בכל כאב ומצוקה, ולזכות לאוזן קשבת, הכלה, הזדהות והבנה.

מאת:

התפרסם בתאריך:

20/03/2020

קשה לי בחיים ואני רק רואה את הדת כמכבידה, ואני לא רואה מקום לאמונה

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה
אני שואלת בשביל בת דודה
בחורה בגיל 18- גיל חשוב לחיים – אך היא עוברת קשיים רבים , היא באמת עומדת בהם בגבורה
אבל די נשבר לה..
אני אסביר את הכל- היא גרה במשפחה- שחיצונית הכל נראה ורוד- במציאות ההורים שלה לא מסתדרים, היא עצמה גם לא מסתדרת בכלל עם אבא שלה- ברמה שהיא רוצה לנתק איתו קשר. זה לא הגיוני כל עוד ההורים שלה לא התגרשו היא חייה איתו באותו בית למרות שאין ביניהם בכלל תקשורת. והשאלה אם זה בכלל נכון לנתק קשר? עד כמה צריך לשמור כזה קשר- שהיא אומרת שכל מילה מצד אביה מאוד פוגעת בה?
דבר שני לאחרונה המצב החמיר בין ההורים והם ממש לפני גרושים – כבר הכינו את הילדים לגירושים – תאמת שהיא עצמה רצתה גרושים באיזשהו מקום – רק כי נמאס לה ממצב הבית.
כרגע ההורים פתאום החליטו שלא מתגרשים (כנראה בגלל השידוכים של הילדים) – ואותה זה ממש עצבן בעיקר בגלל החוסר וודאות והנידנודים – שהיא לא בנויה לזה עכשיו ובנוסף נמאס לה מהמצב שמאז שהיא מכירה את הבית זה ככה.
אני דווקא כן ראיתי שכשהיא קיבלה את ההחלטה שהם מתגרשים – זה שבר אותה.
הבעיה הכי גדולה אני חושבת בסיפור זה הקשר בינה לבין אמא שלה- אמא שלה מתייחסת אליה כאל חברה תומכת – היא משתפת אותה מאז הוא מתמיד בהכל- שופכת אצלה את כל הכעסים על האבא וכל מה שהולך ביניהם- מה שיוצר שאין מקום לכאב שלה אלא רק לכאב של אמא שלה והיא מרגישה שהיא צריכה להיות חזקה- והיא לא משתפת אף אחד בקושי שלה אלא תמיד חזקה בשביל אמא שלה ואחים שלה. – אבל באמת מאוד קשה לה והיא ניסתה לכלוא את הקושי שלה. ברור שזה לא טוב . ועוד בנוסף היא מרגישה שכל הזמן מזלזלים בה ודורשים ממנה ולא מעריכים כלל.
כאן הגיע המקום של הדת והאמונה- היא כמובן חרדית טובה בה מבית טוב קצת מודרני – אבל הסביבה שלה העלית של החרדים – היא הרגישה שהרבה שנים היא סתם מחופשת – עכשיו היא בתקופה שאין לה באמת אמונה היא חרדית כי זה המקום שלה וזה המשפחה שלה , תכלס קשה לה עם זה. והיא עוד מרגישה שהדת רק מקשה עליה. היא ממש לא מצליחה למצוא שום סיבה טובה בדת. והיא כאילו כועסת על אלוקים – כי קשה לה לאמין – והיא פשוט לא פנויה לשמוע על אמונה ועל הדרך שהיא תקבל את זה . מתוך אהבת ד' ושהוא נותן לה הכל- היא פשוט לא פנויה לשמוע את זה .
והיא רק מרגישה שזה מקשה עליה איך מסבירים לה שהדת היא זאת שתגרום לה לחיים מאושרים?
מצד שני היא מקנא שמשהו טוב לו בחיים – והכל חלק לו וברור שיתחתנו עם בחור ישיבה וכו' וכו'
בנוסף היא עומדת לפני החלטה מה להמשיך ללמוד ואיפה – וכן היא מסתבכת. היא מבחינתה אומרת לא אכפת לי בחור עובד אז למה להישאר בסמינר לשמור על השם שלי. בקיצור היא מבולבלת אם לכאורה את עצמה בשביל השם שלה ויותר מזה היא יודעת שאם היא תהיה במקום מודרני לא יהיה מי שישמור עליה.
אשמח מאוד עם תוכלו לעזור לי
היא פנתה אליי עם הנושאים האלו – ואני לפעמים יושבת מולה בלי מילים.

תשובה:

בת דודה יקרה ומסורה.

קראת את מכתבך, ניכרת הייתה האכפתיות והמסירות שלך אל השואלת.

ברשותך אענה לך בצורה של מכתב אישי אל בת הדודה המתלבטת, כך יוקל לי לענות.

תוכלי לקרוא בעצמך ולחשוב איך את מעבירה לה את הדברים, או בע"פ או בהעברת הנכתב בעצמו.

שלום לך בחורה מתמודדת באומץ ובנחישות עם גלי החיים.

ראשית קבלי את הערכתי אליך, את נושאת בסוד לא פשוט שמקשה על שגרת חיים רגועה ושלווה.

סכסוך בין הורים הוא כאב חד מפלח במרכז הבטן. מכווץ את המקום הכי רגיש ועדין שבתוכנו. את המקום שמבקש כל ילד לעצמו הורים מאוחדים שיפסעו לפניו, והוא יוכל ברוגע ובשלווה ללכת בשביל שהם מפלסים לו.

כשזה לא קורה וזה מצוי ושכיח לצערנו.

המחיר הוא כאב ותסכול ואכזבה עצומה מהחיים אותם רצינו וציירנו לעצמנו.

אז קודם כל אני איתך בכאב הזה.

בדמעות התסכול הכואבות שאת חונקת בינך לבין עצמך ברגעים קשים.

באין ספור רגעים של חוסר אונים מול המציאות שמתנהלת אחרת כ"כ ממה שאת מקווה.

ואת חסרת אונים כי את ה"ילדה" בסיפור הכואב הזה.

את לא באמת נמצאת בתוך המערכת הזוגית, גם כשמנסים להכניס אותך.

אני חושבת על הבדידות שאת חווה מול העולם כשאת נושאת סוד כזה שאי אפשר לחלוק אותו בגלל בושה גדולה ורצון להסתיר את ה"כתם" שמאחורי גבך.

כל התמודדות שהיא- היא קשה, אבל כשזה הופך לסוד, כשהכל עטוף בחוץ במעטה של "הכל בסדר", הקושי מתעצם, אי אפשר לחלוק רגשות, לדבר על פחדים, לאורר מתחים, לבכות אכזבות, להתאבל על חלומות שלא יהיו.

אני מקווה מאד בשבילך שתוכלי לאפשר לעצמך למצוא אוזן קשובה לכל קשת הרגשות הכואבים האלו.

אוזן ניטרלית, לא מישהו מבני המשפחה שתמיד מהווים צד מסוים בסיפור.

ועדיף אוזן מקצועית שתוכל לסייע לך לנתב את הכאב הזה למקום נכון.

לא למחוק אות הכאב, לא להסתיר, כי זו לא אשמתך, ואת גם לא כ"כ יוצאת דופן בעולם, הרבה מתמודדות עם קשיים מסוג זה ואחרים ומעמידות פנים כאילו הכל וורוד, וכשהן מגלות שאפשר להסיר את המסיכה אפילו לרגעים זה מאד מקל.

בינתיים, ננסה לדבר על הכאב ולבדוק לאן הוא הלך אצלך? לאיזה כיוון הפנית אותו? כיצד אפשר להקל מעלייך את העול?

לכשתמצאי דמות מקצועית להיפגש עימה, אני מאמינה שתרחיבי דיבור זה, בינתיים זו רק נגיעה קצרה וקטנה.

את מתארת את עצמך כבת ברית של אמא, את מתארת הרבה כאב שלה שאת נושאת, ומצד שני עוצמה תוקפנית של זעם כלפי אבא.

אמא מבקשת ממך להיות צד במריבה, היא מלבישה עליך תפקיד, הוא לא קל . הוא מכביד ומתיש ושוחק הרבה מאישיותך.

יכול להיות שאת חושבת שאת מועילה לה ולכן את מסכימה בלית ברירה ליטול על עצמך את התפקיד הזה.

אז כדאי שנבדוק את המשולש שנוצר במשפחתך. אב, אם ובת.

יש חוק המשולש שטוען שכששני אנשים, לא רק בני זוג, בקונפליקט או במריבה, במתח, הם מחפשים צד שלישי בעניין האישי שלהם.

הכח השלישי מביא עימו בדר"כ חיזוק לצד אחד וכך המריבה מתעצמת. לעיתים הכח השלישי הוא כח מנטרל והמריבה מגיעה לפסים של ליבון הענינים וצמיחה מהעימות.

כשזוג פונה לייעוץ מקצועי, הוא מחפש כח שלישי, איש מקצוע ומטפל זוגי מומחה יכול להיות כח שלישי מצמיח ומנטרל,

אבל בחורה בת 18 שהיא הבת לזוג ההורים, מה דעתך? מה היא מביאה למתיחות הזו?

מסתבר שלא כח ממתן ומנטרל, מסתבר שהמתיחות מתקבעת ומתעצמת כשאת נותנת כח לאחד מצלעות המשולש.

ולא שאני מאשימה אותך בכך, את לא בחרת להיות צד שלישי, את הוכנסת אל המשולש הזה.

אבל עכשיו כשאת מבינה שלא בטוח שאת מועילה, שיכול להיות שאת רק מנחמת ומסיעת לאמא בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך, בצורך של הורייך למצוא דרך להמשיך את הזוגיות כפי שנראה שהם רוצים, החלק שלך במשולש מנציח את העימות. תוכלי לחשב מסלול מחדש.

יש לך בחירה.

את יכולה להתחיל לאט לאט , בהדרגה, או בבת אחת עם שיחת הבהרה לאמך שאת יוצאת מהמשולש הזה. שאת מפסיקה להיות צד בעניין.

ועכשיו נפנה להביט מה קורה לך בתוך המשולש המתוח הזה?

את ציינת שאין לך מקום להביע את הכאב שלך, כי את מתמלאת בכאבה של אימך, את בעצם סיפרת שאת כאילו האמא של אמך. את כביכול מגדלת אותה.

אז זהו …שלא.

את לא נוצרת כדי לגדל אותה וכשאת תתפטרי מהתפקיד, היא תמצא לה דמות תומכת אחרת שיתכן שתתאים יותר לתפקיד כי היא תהיה מבוגרת ובעלת ניסיון, ולא תהיה נערה בת 18 הזקוקה כ"כ למקום ולמרחב, להרגיש כאב, ולחיות את חייה במקביל לסיפור הזוגי של הוריה ולא להתערבב שם.

ובנוסף, וזו נקודה כואבת מאד את הפסדת אבא.

את כועסת עליו. מאד.

והכעס מספר סיפור מעניין.

כעס הוא כיסוי, הוא בא לרמוז שעמוק בפנים קבור איזה רצון ליצירת קשר מאוזן ושפוי עם אבא.

את לא לגמרי מנותקת ממנו, את כמהה אליו, בדרך אחרת.

לא פירטת מדוע את כועסת עליו.

לא שמעתי מה ביחסים בינכם השתבש, שמעתי רק את הכאב של אמך.

לכן אני רק משערת שמתחת לכעס יש רצון מסוים לקשר, אבל אני מנחשת בזהירות כי חסרים לי פרטים.

כשתוכלי לשוחח עם דמות שאת סומכת עליה, תמצאי יותר מקום לתשוקה זו.

רק אוכל לומר לך בבטחה: כל ילד, נערה, בעולם כמהים לקשר יציב עם אבא ואמא, גם אם הם חיים בנפרד.

כשתשתחררי מהתפקיד של הצלע השלישית במאבק, יתכן שתגלי שאת מסוגלת לנהל עולם משל עצמך, את לא חייבת להיות חלק בסיפור הטראגי, את לא חייבת להיות התפקיד הראשי שם, את יכולה לנסות להתחיל למצוא את עצמך בעולם, מה את רוצה לעשות , איך את רוצה לנהל את התקשורת שלך מול אבא, אמא,

מה החלום שלך?

והנה הגענו לחששות שלך ולספקות באמונה.

אני מרגישה שאת מתחילה להגיח אל העולם שבחוץ, להתחיל לבדוק את עצמך, מי אני?

במה אני מאמינה?

מה השאיפות שלי מחיי? איזה בית אני רוצה להקים?

וזה מקסים. את מתחילה להתבגר ולהיפרד מהסיפור שבבית. אבל כרגע אני מרגישה שאת כאילו עדיין מענישה את עצמך וחושבת על העולם שבחוץ מתוך האוירה של חוסר האמון שבבית.

את מבוהלת ומבולבלת.

אל תחפזי.

תני לעצמך זמן להתבגר ולהתחיל לבחור.

ראשית חפשי לעצמך דמות טיפולית טובה שתסייע לך לצלוח את הדרך שאת מתחילה עכשיו,

לאט לאט תתנתקי מהמשולש הכואב.

תתחילי יותר לחפש את עצמך ואת רצונותייך.

ואז תוכלי בהדרגה למצוא מה כואב לך? מה נפגע במערכת היחסים שלך עם הקב"ה?

מהו בשבילך?

מה את מצפה ממנו?

מהי אמונה עבורך?

האם את מצפה שהוא יהיה איזו תרופת קסם? ואולי האלוקים שאת מכירה התאים לילדה בת 12 ועכשיו את מבינה קצת יותר מהו. יש לך יכולת וכלים לחפש ולהגדיר לעצמך מחדש מה זו אמונה ומהו קשר מיטיב עם אלוקים.

תרגיל ראשון שאני מציעה לך לעשות, הוא לכתוב לעצמך ולנסח מה השאלות שיש לך כלפי אלוקים?

מכתב אליו, יוכל לסייע לך להבהיר לעצמך את עצמך.

זו רק התחלה במסע של צמיחה וגדילה דווקא מתוך הרקע שלך, מסע שיכול לסייע לך להפוך לבחור דווקא מתוך הקושי.

אני בטוחה שכשתבני בתוכך אישיות יציבה יותר, מכילה את עצמך, מבינה את כאבייך ומוצאת כוחות לצמיחה בתוך הסיפור המשפחתי, תמצאי גם מענה מרגיע ויציב ביחס לאלוקייך.

בהצלחה,

אסתי [email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
דילוג לתוכן