מאת:

התפרסם בתאריך:

04/08/2019

התמודדות מול גיס תחרותי

שאלה מקטגוריה:

ההרגשה שלי כל הזמן מאז שגיסי נכנס למשפחה לפני 4 שנים שיש בינינו תחרות מסוימת, ולדעתי הסיבה לכך היא ששנינו יושבים על אותה משבצת, וכאילו מתחרים (מול השווער והשויגער) מי יותר מוצלח. מה שקורה בפועל הוא שגיסי מידי פעם אומר לי עקיצות ודברים פוגעים ומתנשא עלי, ואני מצידי לעולם לא פוגע בו. (אוי ואבוי אם הייתי מעיז לפגוע בכבוד שלו, היה בינינו מריבה סופית. הדבר שהכי חשוב לו זה הכבוד האישי שלו).

הוא מצדו מרגיש שהכל בסדר, (רק אולי קצת קצת צריך להזהר יותר בדיבור) יצא לי לדבר אותו על זה במפורש והוא טען שהבעיה היא אצלי שאין לי מספיק בטחון עצמי, ולכן אני מרגיש שאני בתחרות.

מה שגרם לי כל הדבר הזה שאני לא מסוגל להפגש אתו, אם אני יודע שאני אמור להפגש אתו כגון בשבת או ארוע משפחתי מתחילת השבוע אני מרגיש במתח כי כשאני לידו אני מרגיש דמות מאיימת. ולכן כל פעם אני מעדיף לסדר שלא נהיה ביחד.

אני מודע לזה שיש לי קצת קנאה (וכנראה זה גם קצת סיבה להנ"ל), כי גיסי הוא מאד מוכשר ויש לו מה לומר על כל דבר, וכל מפגש משפחתי הוא מרכז הארוע. (למרות שגם לי לא חסר כשרונות, גם אם אני לא מחצין כמוהו)

עד היום תמיד אמרתי לעצמי בלב שאני יהיה מהנעלבים ואינם עולבים וכו', אבל אני מרגיש שז

תשובה:

שלום לך שואל יקר נכבד חשוב וחושב.

אני שם לב מבין שורות השאלה, שהמודעות שלך מפותחת ביותר, כך נראה. אתה יודע בדיוק מי אתה מה אתה ומה ערכך, מהם נקודות החוזק ומהם נקודות החולשה שבך, מה היחס בינך לבין אחרים. ויש בך יושר פנימי וכנות מתוקה מדבש ונוגעת ללב. זאת תחושתי.

*

אני תוהה לעצמי, איפה נקודת התורפה שלך שבה מופיע אותו גיס ופוגע בה. היכן היא.

הרי אדם זר שהיה פוגע בך בצורה הזאת בדיוק, היית אומר לו – 'כל טוב', מפנה לו את עורפך, או אולי אפילו את ידך החזקה, ושלום על ישראל.

מה יש בו בגיס הזה בדווקא, חזק כמה שיהיה, עוקצני כמה שיוכל, שמוציא אותך משלוותך, עד כדי שהוא גורם לכך שאתה צריך להתכונן להילחץ ולהיעצב לפני פגישות מוכרחות ביניכם. זו ממש מועקה על החיים, למה לך לישא אותה על גבך. מה גורם לך להכביד על עצמך כל כך. איך הוא הצליח כל כך אותו הגיס. איך?

אתה צריך לבא לחתונות ואירועים משפחתיים משוחרר, חופשי, מחייך, שמח, מראה את הצלחותיך לכל, מפרגן ומתפרגן. אחת מחוויות חיי וחיי עוד הרבה אנשים, היא לבא לחתונה משפחתית שמח וטוב לב, להחליף חוויות עם כולם, לצחוק, להיזכר, לחוות, לשמוח על מה שהשגת בחייך, להרשים, להתרשם. אבל אצלך לא! הגיס הזה הורס את הכל. איך זה יתכן? אני ממש תוהה לעצמי. ונעצב מעט בליבי עליך ועל החיים שהולכים והולכים, ומעט מתבזבזים…

האמת אני מהרהר מנגד, מה אני מיתמם. הרי אני יודע שקנאה מן הדברים הקשים היא ורשפיה רשפי אש, וכמעט כל אחד חווה אותה במידה כזאת או אחרת, במקום כזה או אחר, ומה לי להלין עליך ולעשות עצמי כאיני מבין. ובאמת, השאלה שלך מאוד כואבת, מציקה, ואוכלת את הלב. צרות עין, תחרויות, ואינטריגות טעונות מאוד, ישנם בכל משפחה, וזה מאוד כואב מעיק, וחבל.

ובכל זאת, ואולי בגלל, שאלתי במקומה עומדת. מה ההבדל בין גיס או קרוב משפחה, לבין אדם זר, ששם ההתמודדות קלה יותר.

*

עם חבר אפשר לריב, לא לפרגן, להתחרות, זה בסדר, כך דרכו של עולם. החבר אינו חייב לי כלום, ואני לא חייב לו כלום. שנינו עוזבים בסוף היום את הכולל, את העבודה, והולכים הביתה, ולא זוכרים אפילו כי בא אל קרבנה שנאה או קנאה. ובמקרה הגרוע יותר, אנו מרופפים או מנתקים קשר, אין שום מחויבות לקשר שתכריח קיום משותף.

עם חבר אפשר לריב ואף אחד משמעותי לא יידע מזה, לא האשה לא האבא לא האמא, אף אחד, סתם רבים והולכים. המלחמה לא נמצאת במקום משמעותי במבנה החיים, זה לא באמת מעניין אף אחד, ולרוב המריבה לא ממש משפיעה על המעמד.

במשפחה, ובפרט בתוך הבית פנימה, ישנה מחויבות, ישנו קשר משפחתי המחייב במידה כזאת או אחרת, ומכאן המקור למריבות. כאשר יש קשר מחויב, ממילא ישנה ציפייה מתמדת של כל צד מהצד האחר, לשוויון, להתאמה, לפעמים אפילו לכניעה. וכאשר הציפיה אינה מתממשת, מהטעם הפשוט, שכל אדם הוא אדם ויש לו את האופי שלו ואת הרצונות שלו, ולא שייך להיות מתאים בדיוק לרצונותיו של האחר, וממילא נוצרות כל הזמן התנגשויות כאלה ואחרות על כל צעד ושעל. ויש עוד הרבה מה להרחיב בזה, אבל זה בקצרה.

כמו כן, המעמדות בתוך הבית תמיד עומדים למבחן בקרב בני המשפחה, אחים, גיסים, אשה וילדים. וכיון שכך, הפגיעות יושבות על מקום פנימי יותר באישיות. כיון שהרבה יותר אכפת לי מה אבי אמי או אשתי יחשבו עלי, מאשר מה יחשוב עלי חברי.

זאת הסיבה שבמשפחה אנחנו רגישים יותר, פגיעים יותר, ונעלבים יותר אחד מהשני.

*

אני אציע לך משהו, שאשמח שתיישם..

אני מציע לך לנסות להסתכל על גיסך כאילו הוא אדם זר מבחוץ, כאילו הוא לא גיסך. אני יודע שזה קשה, שזה נשמע היפותטי לגמרי, אבל בכל זאת אני מציע לך לנסות, לאט לאט, מידי פעם, לחשוב על זה, לגבש לעצמך יחס הגיוני כלפיו של אדם שאינו גיסך, סתם אדם. לשם כך תנסה אולי לדמיין כאילו יש עוד אדם כמוהו או דומה לו שאינו גיס, איך היית מתייחס אליו, איך היו היחסים ביניכם. ותנסה לראות איך זה משפיע על ההסתכלות שלך עליו, ועל היחסים ביניכם.

היה לי פעם חבר יקר מאוד איש מורם מעם, אציל נפש בעל מידות וגומל חסדים בכל מאודו, שהיה לו גיס פשוט שבפשוטים, מעט טרחן. ותמיד שהיינו מדברים בגיסו, הוא היה מדבר בגנות טרחנותו והיה נדחה מלדבר איתו. אמרתי לו יום אחד, תתאר לעצמך כזה אדם בדיוק, טרחן ועקשן, שלא היה גיסך, סתם אדם מהשכונה, איך היית מתייחס אליו. ונקבתי בשם של אדם מהשכונה שגם היה טרחן וטרדן, ואליו הוא דווקא היה מתייחס בצורה נאותה ומעוררת השתאות. חברי נאלם דום, והודה לי על שהארתי את עיניו.

*

נתקדם וננסה להבין עוד נקודה חשובה מאוד, שאולי תעזור לנו להבין היכן נמצאת נקודת התורפה, שבה אותו הגיס מצליח להכניס חיצים ורעלים ישירות אל ליבך.

אני אגלה לך סוד, סוד כמוס ממש, כל אחד מאיתנו, אבל כל אחד, כל אחד שאתה הכרת מכיר ותכיר, רוצה להיות מיוחד. כך דרכו של עולם. כל אדם רוצה לפרוץ לייחודיות מסוימת שבה הוא יהיה הכי הכי מיוחד.

כל אדם רוצה ומחפש ושואף להיות מוערך להיות מוערץ, אפשר לומר בפירוש ממש, שעל כך סובבים כל חיינו – הערכה.

רוב התחושות, התרוממויות הרוח ושקיעות הנפש, רובן ככולן סובבות סביב הערכת הכלל והסובב אלינו – אותנו.

תחשוב טוב על מה שאני אומר, ותפנים את זה. ראשית תפנים היטב שאתה זקוק לכבוד, זקוק בכל מאודך. שנית, תפנים את זה שאתה לא שונה מכולם, כולם זקוקים לכבוד, והרבה, אין בכך שום פסול, לגמרי.

*

אתם גיסים-קרובים שמתחרים זה בזה, בסיס הדבר הוא שאתה זועק שיעריכו אותך, והוא זועק כנגד גם שיעריכו אותו.

אם אתה מתחרה איתו בבית, סימן הוא שאתה רואה במשבצת הזאת את המקום שבו תקצור את פירות ההערכה. סימן שאתה רואה במקום הזה כר מתאים לקבלת הערכה מהסביבה שלך. ועל כך מלחמתכם.

אני מציע לך לעמוד בפני עצמך ולנסות לגלות ולהבין, היכן אתה מחפש את כבודך. ואולי לנסות לפלס ולגבש דרך שונה בחיפוש אחר אותו כבוד, דרך שונה ויעילה יותר, אולי תחפש משהו אחר במקום אחר, תנסה לבדוק בעצמך האם יש בך משהו שראוי להערכה, ואני בטוח שתמצא הרבה מאוד, והיכן אתה יכול להפיק ממנו תועלת רבה יותר של הערכה.

תוציא את עצמך מהמשבצת הזאת ששניכם נמצאים בה, שיישאר שם הוא לבד, למה לך להצטופף איתו, וכי חסרות משבצות בעולם.

אם אתה נמצא איתו יחד באותה משבצת, והמציאות היא כפי הנראה שהוא חזק ממך, כנראה שזה נכון, ולעולם תפגע ממנו, בין אם הוא יפגע בך במודע ובין אם לא, משום שהוא מוצא במקום זה את קיומו, ואתה לא תוכל לו, ולא לשנותו, עליך ללכת למקום אחר.

אתה אומר שההרגשה שלך היא שמאז שהוא נכנס למשפחה, יש ביניכם תחרות מסוימת במעמד מול השווער והשויגר.

בוודאי, אתה הצבת לעצמך יעד, שאם תמצא חן בעיני השוער והשויגר, תבא על סיפוקך. אני חושב שזה דבר נכון וראוי, אך בגבולותיו.

אתה אומר שיש בך קנאה, כי גיסך ידען ודומיננטי באישיותו, כמו שאומרים, יש לו את זה.

אל תנסה לשנות את אישיותך, תהיה שלם עימה לגמרי. תמצא את נקודות החוזק שלך, את הדברים שבהם אתה חזק וטוב בהם, את המגרש שלך.

אם אתה במשבצת שלו, אשתך נוטה אחריך, וכשאתה מפסיד, אתה בוש מאשתך. וזה לא נעים להיות חלש ליד אשתך. אבל אם אשתך יודעת שהראש שלך במקומות אחרים, במקומות שנכונים לך יותר, ממילא אין לה שום טרוניה או תחושה של פחיתות כבוד.

הוא מוצא את מקומו במקום הזה, שיערב לו. יתכן שהוא מחפה על כך שהוא נשוי לאחות הקטנה מאשתך, תתחשב בזה. יש לי גם השערה, שאולי הוא בכלל לא מתכוון כל כך לפגוע בך, לפחות לא באותה הרמה שאתה מקבל את זה, הוא רק מנסה איכשהו לשרוד במקום הזה, כי זה קריטי לו לאישיותו, ואתה נפגע ממילא. זה לא באמת משנה.

*

אתה צריך לדעת דבר נוסף בנוגע לתהליך הזה, אין הוקוס פוקוס, אלא הכל זה תהליך איטי ומתמשך של שינוי חשיבה. ולא תאמין, בסוף זה פתאום עובד. שלב ראשון זה לנסות לשנות את הדברים במוח, בהיגיון, בשכנוע פנימי, לדעת רק במוח את האמת, ואחר כך השינוי בא מאליו לאט לאט. והשינוי האיטי הזה בטווח הרחוק בונה בנפש בנין של יציבות.

*

עוד דבר חשוב לסיום, כתבת שאינך מספר לאשתך את הדברים הללו, משום איסור לשון הרע, ומשום שאתה רוצה לשמר את הערכתך המליאה כלפיך. זה יפה וזה ריגש אותי, יש בזה משהו טהור. אבל, אני חושש שאתה טועה, מצוקות שכאלה כמדומני שעליך לשתף את אשתך, בצורה עדינה, לספר, לשתף, להרגיש אותך יחד. לא לספר לה כדי שתהיה בצד שלך, כדי שתתחיל לעקוב, כדי שחס ושלום תלחם בשבילך. לא! בשום אופן. אבל כן לספר לה, כדי לשפוך את הלב, כדי שתכיר אותך, כמובן לתת לה את שני הצדדים, לא רק את הצד הרע, אלא גם את הצד הטוב, את התקווה, ואת החלומות. זה דבר מאוד מאוד חשוב, שתדע לך.

בנישואין המבחן הוא לא כעת ברגע זה, ברגע הצער או המשבר, המבחן הוא בהמשך החיים, במכלול, ברגעים של נאמנות זה לזו וזו לזה, ברגעים של תמיכה אמיתית, ברגעים של הכלה ומסירות אינסופית זה לנשמתו של זו ולהיפך, ברגעים של כבוד זה לזו ולהיפך.

לעומת זאת כתבת, שדיברת עם גיסך וניסית לגעור בו על כך, אני מבין את הצורך שחשת, ממש מבין. אבל להבנתי ולעניות דעתי, דווקא את גיסך אסור היה לך לשתף, מכיוון שדיבור אותו על הדברים, מניח אותך במקום חלש נמוך ונחיתי, וקשה מאוד יהיה לך לשנות את זה כעת, דע לך לעתיד, שלא כל דבר מדברים עם כל אחד, וישנם דברים שלא מדברים עליהם.

אבל לא נורא, אם תפנה את מבטך אל האופק, אם תביט נכוחה על חייך, על גיסך, על יחסיך, ייטב לך בזה ובבא.

*

תחושה נוספת כללית שמרחפת במוחי בעת קריאת מכתבך, אני מבין שאתה נשוי כבר לפחות 10 שנים ואתה עדיין מתחרה מול גיסך על היחס של השווער והשוויגער. לא יודע, אבל משהו מרגיש לי רודף מאחור קצת, עד מתי, אתה כבר גדול חכם ובוגר. צא מזה, סע הלאה, עוף קדימה. תתנתק קצת מהתלות בשווער ובשויגר, תפתח מעט עצמאות וחיים אישיים. תחשוב פחות ותעשה יותר, הפוקוס שלך גבוה מאוד על פרטי החיים ודקדוקם, שקע במשהו גדול ותצליח בעז"ה, אין לי בכלל ספק בזה. וכמובן אל תשכח לבקש וליטול מאשתך תמיכה מליאה על כך.

יודע אני שלא הכל קל או אולי הכל לא קל, אבל בכל זאת שולח אני אליך תקווה גדולה ואמונה ענקית בך ובכישורך.

וברכה שתעלה ותצליח בכל דרכיך מעשיך.

ואני אשאר כאן להמשך עצה או תמיכה.

דוד

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן