מאת:

התפרסם בתאריך:

05/01/2022

רוצה להגשים את עצמי ומרגישה שאני לא יכולה כי אני אישה חרדית

שאלה מקטגוריה:

שלום
מרגיש לי שהשקפת העולם בציבור החרדי פוגעת בי כאישה
שאני לא יכולה לעשות דברים מסויימים ולא מסוגלת כי אני אישה וכי אני אמא.
שאני אמורה להקריב את כל חיי למען הבית והילדים שאני אמורה לעבוד עד כלות בעבודה לא מספקת אבל שתהיה טובה כדי לחזור מוקדם לבית
ושם לעבוד בעבודות בית עד שמגיעה ממוטטת גופנית ובעיקר נפשית למיטה.
והכי חשוב לשתוק.
למה?
כי אמא זה מהות הבית היהודי.כי לימוד התורה שלו שווה הכל.
כי זה שאת אשת אברך עשר שנים לא שווה כלום אם תעיזי לומר שבאלך לצאת ולהגשים את עצמך.
אני אפילו לא מעיזה לומר בקול מה סוג ההגשמה שאני רוצה ומה החלום כי אסקל באופן מיידי.
ושאני רואה את זה ואת החיים שלי ככה? אני אומרת לי לא רוצה להיות אמא
לא רוצה להיות צדיקה באוהל.
אני רוצה להיות מסופקת במה שמספק אותי
לא מה שסיפק את האחרון.
יודעת שזה נשמע כפרני.שמעתי את זה בלי סוף

תשובה:

שואלת יקרה כל כך!!!

אני מעריכה את הכנות שלך, ואת היכולת להביא אל הדף גם רגשות לא הכי נעימים וגם רצונות שאת חושבת שהם נשמעים כפרניים. השאלה שלך מבטאת אמון שבפנימיות הדברים ד' לא רוצה שתמחקי את עצמך, ולכן את מחפשת את הדרך איך לעשות זאת בלי לסתור את הערכים שחשובים לך.

קראתי את השאלה שלך כמה וכמה פעמים. הרגשתי שאת מאוד כועסת.

אני מבינה שאת אמא, ושאת משקיעה הרבה מאוד בעבודה, בבית ובילדים. אבל כרגע את לא מרגישה שמחה ושלמה עם ההשקעה הזאת.

העומס הזה לא מביא לך הרגשה של סיפוק, כיף ועשייה אלא את מרגישה מרוקנת בסוף היום, פיזית ונפשית.

אני חושבת שטוב מאוד עשית שלחצת סטופ בנקודה הזאת. משהו במתכונת הזאת לא עושה לך טוב, וחכם מאוד לחשוב ולנסות לשנות.

חשוב שתשימי לב שאם ההשקעה שלך עכשיו בילדים, במשפחה, באפשרות של בעלך ללמוד תורה לא מביאה לך סיפוק ולא מרגישה לך נכונה בשבילך, זו לא הוכחה שאלו לא תחומים שחשובים לך ושאת מאמינה בהם, אלא שמשהו משמעותי נוסף חסר לך, ובלעדיו את מרגישה חסרון מאוד משמעותי שמאבד ולוקח ממך את הטעם וההנאה מכל מה שאת משקיעה. לכן, ייתכן מאד ששינוי מסוים שתמצאי לנכון לעשות, יעזור לך להגיע לאיזון יותר נכון ולהרגשה של סיפוק גם מהבית, מהילדים וממה שאת משקיעה בו עכשיו.

החיסרון האדיר שאת מרגישה הוא בצורך לממש את עצמך. משהו שנוגע עמוק בחוויית הקיום שלך, בתחושת הערך שלך ובחירות שלך.

ולא רק שאת לא מממשת את עצמך, את מרגישה שמישהו שם לך מחסום, משתיק אותך ולא מאפשר לך אפילו לרצות. את מרגישה שאפילו אם רק תגידי מה את חולמת זה יגרום שיסקלו אותך, ושאפילו כל מה שטרחת בעשר השנים האחרונות ייאבד את משמעותו אם רק תעזי לומר שאת רוצה להגשים את עצמך…

איזו הרגשה קשה ומרה! חוויה של כפייה, של מוגבלות, של חוסר חופש, של חוסר הכרה בצרכים ובחלומות שלי…

את כותבת את הסיבות לכך שאסור לך להגשים את עצמך:

"כי אמא זה מהות הבית היהודי כי לימוד התורה שלו שווה הכל."

"כי זה שאת אשת אברך עשר שנים לא שווה כלום אם תעזי לומר שבא לך לצאת ולהגשים את עצמך."

את כותבת את המשפטים האלו כציטוט של ההשקפה החרדית. ודי ברור שאת לא ממש מאמינה בהם, ורואה בהם מסר לא נכון שגם פוגע בך.

את גם כותבת אותם בכעס גדול. והכעס הזה הוא כל כך מובן, כי את מרגישה שמקור הסבל שלך הוא בדעות הללו, שאת מרגישה שיש בהם השפלה והגבלה של האופקים והחלומות שלך.

אבל, כדי להכעיס אותך ולהגביל אותך, הן צריכות להיות קשורות אלייך איכשהו. מה אני מתכוונת?

אם אספר לך שבאיראן יש מעמד מאוד נמוך לנשים ואין להן זכויות בסיסיות. האם זה יכעיס אותך ויפריע לך באותה רמה? האם תרגישי שזה מגביל אותך?

כנראה שלא. אני מניחה שאולי תרגישי איזשהו כעס קטן על חוסר ההגינות שיש בהתייחסות לא מכבדת לנשים, אך סך הכל תרגישי שזה לא כל כך קשור אלייך.

אולי את רוצה לענות לי עכשיו: ברור! כי בתוך החברה הזו אני חיה!

ואני מסכימה איתך. ואני רוצה שננסה להבין יחד איפה פוגשת אותך ההשקפה הזו מקרוב, איפה אתן מתחככות זו בזו.

יש שלושה מישורים שבהם החרדיות פוגשת אותך כאדם פרטי. 1. המישור החיצוני – קהילתי. 2. המישור הזוגי – משפחתי. 3. מישור האני הפנימי.

בואי נבדוק איזה תפקיד ממלא כל אחד מהם במה שעובר עלייך.

הראשון הוא המישור החיצוני, הקהילתי. כלומר, ההשקפה המגבילה נמצאת אצל אנשי הקהילה: השכנים, החברות לעבודה, מנהלי המוסדות ועוד.

במישור הזה את נדרשת להתאים את עצמך כדי להשתייך לקהילה כלשהי, וכדי לקבל מעמד מסוים בקהילה. אולי את חוששת שאם תגשימי את עצמך לא יקבלו את הילדים שלך לחיידר? האם את מרגישה שאנשים בקהילה יבקרו אותך? לא גילית לי מה הם החלומות שלך, ולכן אני לא יודעת האם מימוש שלהם אכן יגרום לך להיחשב לא חרדית? האם תאבדי את השייכות לציבור החרדי אם תממשי את רצונותייך?

אם התשובה שלך היא כן. אז יש לך כאן הקרבה מאוד כואבת ומשמעותית שאת מקריבה כדי שבעיני הציבור את תהיי שייכת אליו. לא קל לפעול על פי אמות המידה של מישהו אחר. זה מכעיס מאוד.

ובכל זאת, מה הסיבה שאת בוחרת בזה? האם זה רצון הימנעותי כזה, שרוצה להישאר באזור הנוחות? או שחשוב לך באמת, ממקום אמיתי ומשמעותי להיות שייכת לציבור החרדי? כדאי לחשוב מה בעצם הסיבה שאת בוחרת להקריב בשביל להיות חרדית? האם יש דברים שאת מרוויחה מלהיות שייכת לציבור החרדי? רווחים רוחניים? אחרים?

יכול להיות שאחרי שיקול הרווח וההפסד, תחליטי שאת מעדיפה את היתרונות שמקנים לך חיי הקהילה החרדית על פני ההפסדים. ההפסדים יישארו כואבים, אבל את פחות תרגישי שכופים אותך. ייתכן שגם תמצאי שהיתרונות של החרדיות הם עצמם אלו שבצידם השני אינם מאפשרים לך לממש את חלומותייך. בכל מקרה, זה שיח של מחירים שנושא עמו את ההבנה שיש כאן עסקת חבילה אחת שכוללת את צדדי הרווח וההפסד גם יחד.

יש מישור נוסף – המישור הזוגי/ משפחתי –

במישור הזה ההשקפה שמגבילה אותך נמצאת אצל בעלך/ ההורים שלך והמשפחה הקרובה.

כאן החיכוך הוא עוד יותר רגיש. ייתכן שאת חשה שעל עצם הרצון שלך כבר יש ביקורת וחוסר שביעות רצון. לא נוח בכלל להרגיש שהדעות שלך כפרניות בעיני האנשים שהכי קרובים אלייך. אולי את מרגישה שאם בעלך חושב שאת צריכה להקריב הכל בשביל הלימוד שלו, זה מכעיס אותך באופן אישי. כביכול ההתפתחות שלך יותר חשובה מההתפתחות שלי? במישור הזה לא יועיל לך שתוותרי בפועל על הגשמת החלום, הפער בין ההשקפות שלכם מעיק עלייך, גורם לך להרגיש שעצם הרצון שלך הוא בעייתי, וגורם לך להרגיש לא מוערכת.

אם את מרגישה שהמישור הזה הוא בעל משמעות גדולה אצלך, כדאי לנסות בכל זאת לפתוח את הנושא בעדינות ביניכם, ולדבר על זה. כל אחד מכם יסביר איך נראים הדברים מנקודת מבטו, מתוך ניסיון לכבד את המבט השונה. יש כאן כמה שאלות שאולי יעלו בשיחה הזו. קראי אותן קודם בעצמך וחשבי מה היית עונה עליהן.

האם בעלך יודע מהם החלומות שלך? האם הוא יודע איך את מרגישה במצב הנוכחי? האם הוא מעריך את תרומתך לבית למשפחה וליכולת שלו ללמוד? האם את מרגישה שהוא מעריך אותך כאדם גם בלי קשר לכל אלו? האם את מצליחה להרגיש מוערכת על ידו בדרך כלל?

האם את יודעת למה מצפה בעלך? האם הוא אכן מצפה שתשתקי? האם הוא מרגיש שאת מעריכה את לימוד התורה שלו? האם הוא חושש שהרצונות שלך נובעים מכך שאת לא מעריכה אותו/ את הבית / את הלימוד שלו? האם הוא מרגיש לפעמים שהכעס שלך נובע מכך שאת לא שותפה לערכים שהוא מאמין בהם?

יכול להיות שתמצאי אוזן קשבת אצל בעלך דווקא אם לא תיכנסי לוויכוח השקפתי, אלא תתארי מהי ההרגשה שלך.

דברי בעיקר על הרצון שלך ועל החוויה שלך, ונסי להדגיש פחות את הוויכוח האידיאולוגי- אובייקטיבי. אתם לא חייבים לחשוב אותו דבר. זה בסדר גמור שיהיו לכם דעות שונות, אבל חשוב שבעלך ידע איך את חווה את המציאות. ייתכן שתגידי לו שאת שמחה בלימוד התורה שלו ומוכנה גם להקריב בשביל זה דברים רבים, אבל היית שמחה אם כן הייתם מוצאים דרך לממש את החלום שלך.

אם בשני המישורים הללו, את פוגשת את ההשקפות הללו כי את חיה בתוך החברה,

ישנו מישור שלישי, שהוא הרבה יותר פנימי ומסובך. המישור שבו החברה חיה בתוכך.

המישור השלישי הוא מישור האני הפנימי –

אני קוראת בשאלה שלך מצד אחד הרבה כעס על כך שאת נדרשת לוותר על כל כך הרבה "כי לימוד התורה שלו שווה הכל", ומצד שני את כן רוצה להעריך את עצמך על ההשקעה שלך במשך עשר שנים כאשת אברך.

לפעמים מצליחים לחיות בתוכנו צדדים שונים ומנוגדים, ויוצרים בנו בלבול וקושי גדול.

לדוגמה: צד אחד בי מעריך את היותי אשת אברך. את כל מה שהשקעתי עבור חלקו בתורה של בעלי. הצד הזה שבי רוצה לקבל הכרה והערכה על ההשקעה שעמלתי עליה עשר שנים, הצד הזה מרגיש שהגשמה עצמית סותרת אותו ומבטלת את כל המשמעות והערך של מה שעשיתי. הצד השני לעומתו, כן חושב שראוי לי להגשים את עצמי ולמצוא סיפוק נוסף, חוץ מעבודות הבית והילדים.

צד אחד חושב שאני צריכה לשתוק, שהרצונות האישיים פחות חשובים מלימוד תורה או מהשקעה בילדים, ואולי עצם הרצונות הללו הם זרים, כפרניים ולא ראויים, הצד השני מרגיש שזכותו לקבל מימוש ולהגשים חלום, ולא מוכן להשלים עם המצב שהיום מסתיים בהתמוטטות פיזית ונפשית ובתחושת ריקנות.

כדי לעשות שלום בין שני החלקים שבנו עלינו לפעול בשלושה שלבים. 1. הבנה, 2. בירור 3. איזון

הבנה: מה עושים כשיש צדדים מנוגדים? מושיבים אותם לשיחה. בזמן רגוע, מתוך מטרה ברורה להגיע בשלב הראשון להבנה. להבין מה אני מרגישה, מה אני חווה, מה אני רוצה, גם אם אני סותרת את עצמי. ככה זה, כולנו סותרים את עצמנו כל הזמן 😊.

אחרי שמבינים, למרות שאין עדיין הסכמה, נהייה קצת יותר רגוע. איך כדאי לעשות את זה? אולי בכתב? אולי עם חברה טובה ומכילה? אולי אפילו בשיחה עם אשת מקצוע?

בירור: בשלב השני, כדאי שכל צד ינסה לברור מהו הרצון הפנימי והאמיתי שלו. הרצונות שלנו לפעמים מתכסים בלבושים שונים, אך כשמאירים את הנקודה הפנימית, לפעמים מגלים שאין בכלל סתירה, או שאולי הסתירה היא הרבה פחות דרמטית ממה שהיה נראה בתחילה.

האם אכן אי אפשר להיות אשת אברך ואמא טובה לילדים ובמקביל גם לממש את עצמי? איפה הסתירה? אילו כיסויים יש סביב הרצונות הפנימיים שלי שגורמים לי לחשוב שאי אפשר לקיים את שניהם? אולי כן יש דרך להשיג את שתי המטרות?

אולי הצד שמעריך הקרבה למען לימוד תורה או השקעה בילדים סיפח אליו מחשבה שכל אלו צריכים להיעשות מתוך שתיקה, עבודה לא מספקת וויתור על האני?

אולי הצד שרוצה מימוש, הגשמה וסיפוק סיפח אליו מחשבה שהמימוש צריך להיעשות במקום ההשקעה במשפחה, או באופן שסותר צדקות?

איזון: עכשיו אפשר לנסות לראות איך אפשר להגיע לעמק השווה. ג'ון גוטמן כותב לגבי קונפליקטים זוגיים, שהדרך לנהל אותם היא שכל אחד יגדיר מהו הדבר שעליו הוא לא מסוגל לוותר בשום אופן, ומה לעומת זאת ניתן לפשרה וויתורים. כך ניתן פעמים רבות למצוא את הדרך לקיים את הרצונות והצרכים המשמעותיים של שני הצדדים. כך גם בדיון הפנימי הזה. ה"חרדית" שבך תספר מה בעיניה הכי הכי חשוב, ואי אפשר לוותר עליו, ומה, מאידך, לא נכלל בי"ג עיקרי אמונה מבחינתה. ואז "הכופרת" (זו לא באמת כפירה, כמובן) בתור שלה, תגיד על מה מבחינתה אין אפשרות לוותר ומה פחות קריטי…

אני אכתוב שתי דוגמאות, למרות שאולי הן בכלל לא מתאימות לך, רק כדי שתביני טוב יותר מה אני מתכוונת.

אולי בעיניי "החרדית" שבך השקעה בילדים זה ערך מאוד חשוב, וחשוב לך להשקיע בזה זמן ניכר מהיום, אך בנוגע לתפקוד הטכני של הבית, היא מוכנה לוותר שלא תעשי הכל בעצמך, אלא תקחי עזרה בתשלום בתחום הזה, ובמרווח שנותר תוכלי להגשים פירורים מן החלום?

או מהצד השני, אולי "הכופרת" מעוניינת לממש את עצמה בתחום המוזיקה, אך יתכן שתוותר ותסכים לא לעשות זאת כזמרת בהופעות מעורבות, ותסכים למצוא איזשהו אופן לשיר ולהתפתח בתחום בתוך הציבור, מול נשים.

תנסי לחלק את החלום שלך לפרקים. שלא יהיו רק שתי אפשרויות של: צדיקה באוהל או מימוש כפרני. תיצרי לעצמך איזשהו רצף שאת נעה עליו כל הזמן ושואפת לאיזון.

אז בקצרה, יקרה: הכעס על ההשקפה החרדית מסמן שאת קשורה אליה באחד או יותר משלושת המישורים. הקהילתי, הזוגי והאישי. בכל אחד מהם העליתי כיוון שאולי ירכך את הקונפליקט. בקהילתי: מודעות לבחירה ולרווחים שמניעים אותה, בזוגי: דיבור והבנה הדדית מתוך מקום סובייקטיבי, ובאישי – שלושה שלבים: הבנה, בירור הרצון הפנימי, ואיזון.

מאחלת לך להגיע להבנות והסכמות הכי נוחות שאפשר בכל המישורים, זה לא חייב להיות בפעם אחת, זה תהליכים שעוברים כל החיים…

בהערכה גדולה

ציפי

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן