מאת:

התפרסם בתאריך:

02/05/2022

הרבה שאלות שמציקות לי על היחס לנשים בתורה וביהדות

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם את זה, מקווה שזה לא יומרני מידי, אני כועסת על ה, אפילו מאד, פעם אפילו הייתי בטוחה שהוא לא אוהב אותי, אז עזבתי כל מה שקשור לדת שנאתי הכל אבל ברוך ה חזרתי אך משהו בהשקפה שלי באמונה עדיין לא הכי ברור לא נבנה, אני מגדירה את עצמי חרדיה מבית חרדי פתוח, יש לי כל מיני השגות של פמיניסטיות וזה כנראה לא הולך יד ביד עם התורה, יש המון דברים שלא מסתדרים לי בהיגיון, ה אוהב אותי אבל מרגיש לי שאת הגברים יותר (זה התקדמות לפחות עכשיו אני מרגישה שהוא אוהב אותי ולא שונא אותי) אבל למה יש את ענין המעמדות וההפליה?! עכשיו אני בחורה ב"ה משכילה ויצא לי גם לקרוא בתנך הרבה מעצמי כי זה מעניין אותי, ואני יכולה לומר שיש שם דברים שממש קשה לי לקרוא אותם, איך התורה ואלוקים זה דבר כה טוב וטהור והיהדות ופתאום כל מיני דברים שממש מכעיסים, יכול להיות שאנחנו בשנת 2022 ואלו באמת דברים שהיו מתאימים לאותה תקופה אך לצערי הם עדיין קיימים, ושלא תבינו לא נכון אני מאד אוהבת את הצניעות אך מאמינה בכוח נשי, ברוך ה זכיתי מהקשיים שאני עברתי לעזור לבנות כיום מתוך בחירה וצמיחה הן ברוחניות והן מבחינה אישית, יש לי המון דוגמאות שאני יכולה לתת מהתנך, מהחיים, אני יודעת שיש המון זרמים במגזר החרדי ולא כולם נוהגים נכון, אני רוצה לדבר על האגנדה הכללית ואי אפשר להתכחש אליה וזה כואב לי ואין מי שיענה לי תשובות על כך, ועברתי על התשובות שלכם ועוד ממה שמצאתי באתר אך לצערי זה לא מספק אותי, ברור לי שלכל שאלה יש תשובה אך לי זה מרגיש כמו תירוץ, למה הגברים לא מרגישים נחיתים?! למה הם לא באים ואומרים שהם לא מקבלים מספיק כבוד וכו והתורה מזלזלת בהם כי המעמד שלהם ברור גם בלי קשר לתורה כמובן, אני לא מדברת בכלל על העולם הכללי שגם שם מעמד האישה לא טוב יותר..
אסכם את זה כך וסליחה שזה ארוך אני ממש נסערת וזה הפעם השניה שאני מעיזה לבוא ולשאול, בפעם הראשונה שאלתי רב ולא אהבתי את התגובה שלו בכיתי ממש, והוא ענה לי בתגובה למה אחיות שלו אמא שלו אשתו לא מרגישות כך( זה רב שלא מתאים לו התגובה הזאת, מכיון שזה היה לאחר צפיה מקרית שלי בסרטוני הפצה של מסיונרים כנגד רבנים שהשפיע עליי מאד בנוסף לכל המחשבות והרגשות שלי, אז הוא היה בטוח שאני מושפעת מנוצרים, אין ספק שזה מעורר שאלות אפילו שאלות קשות הייתי אומרת..)
*למה מלכתחילה אלוקים גרם לאשה כל כך הרבה סבל מבחינה גשמית: מחזור, לידה, הריון וכו, בגלל חווה? הרי זה היה צפוי מראש, אלוקים ידע את העתיד, למה אני וכל העולם כולו כולל הגויים צריכים להיענש בגלל אישה אחת שאני אפילו לא מכירה אותה?!
*למה ה ברא את האשה חלשה פיזית ונפשית?
*למה אלוקים נתן את האפשרות שהגבר ישלוט על האשה והוא בדרך כלל התוקף והיא הקורבן?
למה בעולם הכללי מחפיצים את האישה כחפץ, ובעולם החרדי כאילו אישה היא טמאה וצריך לברוח ממנה..
גם ציטוטים מהתורה, לי אישית זה לא נעים שכותבים עליי שאני טמאה, הרי אתה אלוקים עשית לי את זה , מה אני אשמה?!
למה אני בתור בת צריכה כל פעם לפחד ולשמור על עצמי מאיזה סוטה שלא יעבור וירצה לפגוע בי?
לעיתים זה מרגיש לי שהתורה מציגה את הגברים כיצורים ללא שליטה על היצר, אם הם יראו אישה יהיה להם הרהורים והם לא ישלטו בעצמם ואז האישה אשמה..
למה אם אני צנועה אסור לגבר לדבר איתי דבר טכני ולהסתכל על הפרצוף שלי ולראות אותי בתור בן אדם ולא רק בתור אישה , חפץ כלי?
קשה לי גם עם היחס של הרמבם שכתב בספרו על האישה אם היא מקבלת מכות מבעלה צריכה לשתוק, כאילו מה היא גם קורבן וגם תשתוק?!( מודעת לכך שזה היה מדובר לימים של אז אבל עדיין זה לא נתפס איפה התורה שמגנה על הנשים?! מה זה עוזר שכתוב אל תכה את רעך ואומרים לשני תשתוק ותסבול..?)
איך התורה מתייחסת לאנסים? אם היא מתחת לגיל 3 אז היא לא מאבדת את הבתולין שלה אז זה בסדר?
אם היא לא צעקה בשדה ואין לה הוכחה אז בעיה שלה..
אם היא לא שמרה על עצמה מספיק ויצאה לשדה אז היא אשמה וכל הדורות יידעו מכך(דינה)
ויעקב שותק אחרי שגוי אונס את הבת שלו?!
אם אנס אותה שהיתה מאורסת צריך לשלם לאבא שלה רק עבור הנדוניה שלה? ועוד היא תתחתן עם זה שפגע בה והשפיל אותה רק כי אף אחד אחר כבר לא ירצה אותה כי היא כבר לא בתולה נכון אפילו שהיא לא רוצה אותו ויש מצב שגם הוא כבר לא אותה?
איך זה יכול להיות גם באונס תמר לא כתוב שהתורה בעד להעניש אותו זה שאח שלה הרים את הכפפה זה היה מהצדק שבער בו,
סליחה על כל ההתבטאויות הנסערות אני ממש שוחרת צדק ומשו כאן לא נתפס לי , יכול להיות שאני לא הבנתי את כל התמונה כולה אשמח שתסבירו לי אותה, אשמח לדעת את האמת גם היא כואבת..כן עדיף לי לשמוע שאנחנו סוג ב בפני ה ולא כל פעם שמשמיעים טענה שמופנית כנגד הנשים מביאים טענה אחרת בעד שלא קשורה בכלל לסיטואציה,
אני באמת לא מבינה אם עבור אלוקים אנחנו בעדיפות שניה זה מרגיש לי כאילו באנו רק לשרת את הגברים, לספק להם את צרכי המין שלהם, הכבוד, צרכי הבית, ילדים ותו לא..זהו אנחנו מיותרות בעיקרון,
כי זה לא מתאים ומקובל (לא משנה שגם בציבור החרדי זה נפרץ ונקרא החרדים החדשים המודרנים) שאישה תפתח קריירה, תהיה על במות, תהיה מידי מחוץ לבית, בתפקידים בכירים וכו וכו..
איך התורה כותבת עלינו דברים איומים כמו טמאה, נידה, שמגדיר את מי שיש לו יצר הרע לאישה כאדם שרודף אחרי נאד דם וצואה, אני מבינה למה התורה התכוונה ביחס המיני, אך למה להוציא אותנו בתור גוף רק כדי שהגברים ישלטו בעצמם,
למה תמיד מציגים את הצניעות כדי לשמור על הגברים , להגן על עצמינו מפניהם, זה לא אמור להיות כך!
איך התורה מאפשרת ליהודים לחטוף נשים בשבי(אף עפי ששמו אותן בכוונה כדי לפתותן) ואז לאנוס אותן, ועוד כותבים כי התורה מבינה שלא יכולה לאסור את זה עליהם( ידוע לי שזה תהליך שהוא אמור לבזותה עליו, אך קשה לי לחשוב על זה , אז מה אם הן גויות? אולי אני כותבת גם מהרגש אבל זה מה שהלב שלי אומר לי מרגיש לי אכזרי וזה לא נתפס לי)
אני לא מוכנה לזה שהגבר ישלוט בי, גם אם זה לא בפירוש של המילה, אני לא רוצה לחיות בחושך, אני לא יכולה לחשוב על זה שאני מתחתנת והופכת להיות הרכוש של מישהו( קונה קנין) ולא יהיה לי איך להגן על עצמי, כי מה הבעיה בשבילו לאנוס, להכות אותי לפגוע בי נפשית ורגשית?!( חס וחלילה שלא יישמע ממני שאני ככה חושבת על כל הגברים, לצערי יש גם כאלה מניסיון והכרות קרובה..)
למה מתייחסים אלינו בתורה כמו אל ילדה ללא דעות, גם בזמן הבחירות של פעם נשים וילדים היו באותה רמה , הן לא יכלו לבחור וגם לא להעיד(בתורה) אני מבינה את הפירוש שכותבים שאישה היא פועלת מרגש והמעמד הזה גם יכול להלחיץ אותה, אבל למה לא יכולים לסמוך על השכל שלנו?
למה לומר עלינו אמירות כמו דעתן קלה?
לא ראיתי בתורה אף אמירה אחת שמוציאה את הגבר באור שלילי..
מה אלוקים חשב שרק גבר צריך כבוד, כל הזמן חינכו אותנו שצריך לתת לגבר כבוד והרבה כבוד, אני מסכימה עם זה אך גם בנות רוצות כבוד, אולי זה מתבטא אצלהן יותר ברגש ובתשומת לב, אך אני לא הייתי רוצה שיזלזלו בי בתור אישה, כואב לי על מה שקורה בציבור החרדי כל ההימנעות מלדבר על נושא מוגנות ופגיעות מיניות, מימה הם מפחדים שייהרס שמם הטוב?!!( שכבר נהרס לצערינו..וזה רק חלק ממה שאנחנו יודעים)
למה בדורנו ואני דיי צעירה מעיפים בת כי אנסו אותה אז היא אשמה, והיא סובלת מהפרעה נפשית קלה כך שזה בטוח לא באשמתה, ולומר שהיא עשתה את זה מרצון למרות שהיא מספרת איך הוא התעלל בה והיא רק ילדה חרדיה תמימה שעכשיו מלאה בחתכים בכל הגוף שלה…!! וכמובן מאז שהעיפו אותה היא רק ירדה מטה מטה ולא היה בידי לעזור לה כבר..
כואב לי על החוסר צדק, איפה האמת? איזה מין עולם זה? איפה אלוקים בסיפור?!
יש לי עוד המון דוגמאות אז בזמנם היתה תקופה שהמלך היה בועל את כל מי שהיתה רוצה להתחתן והיתה אחת שבחרה לעשות לזה סטופ והיא התפשטה ליד אחיה והם רצו לשורפה! ואז טענה להם להביא אותי למלך שיטמא אותי אתם מוכנים אך לראותי כך בקלוני לא? הסכימו איתה והרגו את המלך וכך זה נפסק בזכותה!
איך יכול להיות מצב כזה שכל גבר שרוצה בא ונוטל אישה ועושה בה כרצונו וזה עוד לגיטימי בעיניהם? בעיני העם! זה פשוט רצח נפשי לכל החיים..אולי פעם האנשים היו יותר חזקים נפשית ופיזית מהיום אך המחשבה הזאת לא נתפסת, שגבר אחד רוצה לעשות כרצונו בגופך ואין לך אפילו אפשרות להתנגד ואין מי שרואה בכך בעיה אולי או שאינו יכול למונעה,
איך המעשה בפילגש בגבעה עורר סערה גדולה, אך הקושיה שלי איך אותו אדם זורק באכזריות את השפחה שלו והם עד שלא סיימו להתעלל בה עד שהיא מתה מייסורים לא נרגעו, אני רק חושבת על זה ונהיה לי צמרמורותתת! ניסיתי למצוא לזה תשובה בתנך האם הענישו אותם על כך ולא מצאתי אשמח אם יש לכך פירוש..
גם כל הענין של המילה בעל, מלשון בעלות- מה יש לו בעלות עלי? ומלשון בועל, זה נשמע רע, לא אוהבת את הקונוטציה הזאת זה פשוט עושה לי רע!
אם אישה רוצה להתגרש היום יש אפשרות לכך אך זה יהיה טקס כה משפיל שהיא צריכה לשקול זאת פעמיים, לא מספיק סבלה בנישואין היא צריכה שהוא ישפיל אותה ויגרש אותה ועוד היא צריכה לפרט ולהתבזות בבית הדין בפני רבנים..
גם במצוות ייבום למה האישה צריכה לסבול ולחלוץ נעליים לגבר ושיירק לעברה, מעניין אם זה היה הפוך אם זה היה קורה באמת..אף בדורנו.
למה כשגבר בוגד זה עוד בסדר( כל עוד זה עם רווקה והיא לא נידה) ואישה יעשו ממנה פרוצה ויצטרך להתגרש ממנה אף אם אנסו אותה שלא באשמתה.. ואף בזמן התורה היתה אופציה לגבר להתחתן עם יותר מאישה אחת, זה לא פייר כלפי האישה הרי כתוב בתורה שאישה מכניסה צרתה לביתה, לדבר זה טוב גם הוא מספק את עצמו תמיד יש לו ילדים מה אכפת לו?!
איך ה נתן את האפשרות שגבר יכול לעגן את אשתו רק כי הוא רוצה להתעלל או להתנקם בה, אני יודעת שזה לא נפוץ אך זה עדיין קורה..איך יכול להיות שעד היום לא מצאו לכך הקלה או פתרון?
למה אני צריכה לומר ברוך שעשני כרצונו וגבר מברך שלא עשני אישה שפשוט לא יברך את זה ואנחנו לא נברך את זה, זה כאילו בדוקא להזכיר לנו תמיד אתן סוג ב, למרות שלימדו אותנו שזה בגלל שאנחנו מתוקנות ולכן אנחנו לא צריכות תריג מצוות וכו כו..
גם אם לאב יש שני ילדים, בן ובת טובעים בים צריך להציל את הבן ולא את הבת( כמובן כי הבן מקיים יותר מצוות אז זה יותר משתלם) תאמת אם היתה סיטואציה כזאת באמת היה כואב לי אם אבא שלי היה עושה בחירה כזאת, לא חושבת שאב צריך לאהוב או לבחור בילד לפי תורה או מצוות..אבל כמובן זאת רק דעתי הצנועה..
טוב כתבתי המון ויש בי עוד המון כאב, כמו שראית ושמת לב כתבתי המון על נושא מאד רגיש וזה פגיעה מינית שלצערי אני חוויתי בעצמי, אני לא רוצה לתקוף ולהישמע אפיקורסית, זה מצחיק אותי מי שמכיר אותי אני דמות מאד מנהיגותית, עוצמתית ומשפיענית ופה אני מסכימה לעצמי לקבל עזרה, להראות חולשה, כן אני לא מושלמת, יש לי שאלות באמונה, יש לי כעסים וחוסר הבנה כלפי הקדוש ברוך הוא, אני אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי, אני שמחה על היותי בת, לא מתחרטת לרגע על אף כל הקשיים! רק רוצה שמישהו יניח את דעתי שבאמת התורה שלנו היא תורת אמת וצדק, שלא עשיתי את כל החזרה בתשובה הזאת לחינם ואז אגלה שהכל שקר, כמו שכבר אמרתי אני מחפשת את האמת ואשמח אם תוכלו לענות לי על כך בצירוף מקורות מהתורה,
סליחה על כל המכתב הארוך הייתי חייבת לפרוק גם אם לא יהיה מי שיקרא ויבין ואולי אף לענות לי.
תודה רבה מעריכה מאד על העבודת קודש שאתם עושים, ה ישלם את שכרכם!

תשובה:

הקדמה

שלום וברכה

כפי שאת רואה, ניסיתי לכתוב את המבט שלי על מעמדה של האשה על פי היהדות.

לפני שאתחיל את פרקי המסע בסוגיא סבוכה זו, אני רוצה להדגיש דבר מה.

מעמדה של האשה השתנה מאד במאה שנה האחרונים כשלאט לאט מעמדה של האשה משתנה יותר ויותר לטובה. בעבר הרחוק מעמדה של האשה היה נחות מאד לצערי, לא בחברה היהודית דווקא, אלא בכל החברות, נשים לא למדו, והשתמשו בהן לעבודות בית פשוטות. השינוי במעמדן הוא שינוי מבורך. דווקא היהדות כיבדה את האשה גם בזמן בו האשה הייתה מזולזלת בחברות אחרות.

כשקורים שינויים בדרך כלל הם נעשים באופן חד מאד עם מגמה של מהפכה. כשיש מהפכה בדרך כלל זורקים את כל מה שהיה, לא מוכנים להישען כלל על העבר ורוצים לראות את העבר מחוק. זה תהליך פשוט שקורה בכל שינוי, גם כל אדם, בילדותו הוא חי על פי תפיסות שחינכו אותו אליהם בביתו, בדרך כלל בשנות ההתבגרות הוא מבקש למרוד ולמחוק את העבר, ורוצה לבנות דרך חדשה משלו. אך כשהוא מסיים את תהליך ההתבגרות הוא בדרך כלל שם לב, שהתפיסות שהוא חונך עליהם, התפיסות שהיו לו בשנות ילדותו לא היו כל כך גרועות עד שהיה צריך למחוק אותם לחלוטין, יש בהם ערכים חשובים שברוח המרד הוא לא שת לבו אליהם, אם הוא מפוקח הוא מנסה לששב אל הערכים שהוא מסכים ממה שחינכו אותו בילדותו, וכך הוא יוצר דרך משולבת משלו המושתתת משנות הילדות ושנות המרד, דרך שיש בה שלימות של חדש וישן המעורבים זה בזה.

נראה שזה מה שקורה כעת עם מעמדן של הנשים, חוסר הצדק שהיה בעבר כל כך גרוע ויש כל כך צורך למרוד בו, עד שנראה שיש למחוק את כל היסודות שהיו נחלת העבר. וכך החברה מנסה למחוק את ההבדלים בין הנשים לגברים, כשלא שמים לב שמחיקת ההבדלים כורכת עמה גם בעיות רבות, הן במערכת הזוגית כשחיי זוגיות שאין בהם מקום שונה לאיש ומקום שונה לאשה, היא מערכת סבוכה מאד, העידן שלנו בו משווים את הנשים לגברים, הוא גם עידן של פירוק משפחות, ושל מגמה הולכת ומתרחבת של אנשים ונשים עם נטיות הפוכות שבעקבות כך לא מסוגלים להקים משפחות. נראה שבמקרה זה, כשישימו לב לאנדרלמוסיה שנגרמת בעקבות מחיקת העבר לחלוטין, כבר לא יוכלו להחזיר את הערכים שלא אמורים להימחק.

כיהודי, אני מבין שצריכים לעמוד בשער ולחשוב מה לעשות, מצד אחד ברור שהמעמד הנחות שהיה בעבר הוא אסון. אך מאידך שוויון זו גם לא דרך מוצלחת, זה כורך עמו בעיות מוסריות חדשות וגדולות. ולכן צריך לחשוב איך מאמצים דרך של כבוד הדדי של שוויון מכבד, אך לא מטשטש תפקידים והבדלים.

זאת מלבד מה, שבתורה רואים בבירור חלוקת תפקידים, כאשר יש הבדלים ברורים בין חיוביהם של הגברים לחיוביהם של הנשים. התורה לא ניתנת לשינוי והיא לא תשתנה.

אני מנסה בדבריי הבאים לדון איך אפשר לתפוס תפיסה שלא משווה אמנם את האיש לאשה, ונותנת מקום מאד ברור ושונה, אך מאידך לא מזלזל באחד מן הצדדים, וגם לא כורך עמו בעיות מוסריות חדשות.

אקוה שדבריי יכנסו אל הלב, ואצליח להעמיד את הכבוד הרב שיש לי לשני הצדדים, תפיסה שלעניות דעתי מבטא דווקא שוויון אמיתי, אך לא שוויון של טשטוש תפקידים והבדלים, אלא שוויון של כבוד והערכה לנשים ולגברים כאחד.

יש לציין שהסוגיא הזו ענפה מאד, ולא כל הנושאים נידונו בתשובות המצורפות. אך ניסיתי לתת מענה על השאלות שנשאלו בשאלתך.

ובכן, ניסיתי כמה שאני יכול לתת לך מענה, בסופו של דבר השפה של כל אחד שונה, ההסבר והתפיסות שונות ואיני יכול לדעת אם דבריי מתאימים לך, או שאת צריכה לשמוע שפה אחרת ודברים אחרים, אך ניסיתי להתאמץ לבאר לך עד כמה שידי מגעת להסביר את דברי התורה הקדושה ודברי חז"ל.

חלק מן הדברים שכתבתי לך, כתבתי ללא הבאת מקורות, כי אם הייתי מביא את כל הרקע שעומד מאחורי הדברים היה הדבר מתארך לכדי ספר שלם. היסוד של כל התשובות כמעט, מושתת על תפיסה הרמונית ואחדותית מאד, שמיוסדת אצלי במאמרים רבים, כאשר אני רואה אותה כמעט בכל פרשה בתורה. ולכך פעמים ונמנעתי מכתיבת מקורות כי מדובר על משא ארוך מאד של מקורות ורעיונות שהמכתבים שכתבתי לך הם פרי של כל אלו.

אני כותב את דעתי ואת הגישה שאני סבור שנכונה בסוגיא הסבוכה הזו, כמו כל דבר בתורה שבעים פנים לתורה ויתכנו בהחלט גישות שונות. אך אני כותב את דעתי.

אני חושב שגם אם הסבריי לא יתקבלו, אפשר להבין לפי זה כי על ידי מאמץ אפשר להבין דברים שנראים במבט שטחי קשים מאד, כי גם אם הביאורים שכתבתי לא יתקבלו, יתכנו הסברים אחרים שיסיברו ויבארו את ההלכות ואת הפרשת המבדילות בין נשים לגברים.

בתקוה שדבריי שנכתבו מתוך עמל רב ועם רצון גדול לבאר לך את התורה הקדושה, מתוך רצון להסיר כעס מלבך, וליישב את דעתך, יעשו את שלהם ויגרמו לך להבין ולהשכיל בדברי תורה.

בברכה מרובה

שלמה

פרק א

מעמד האשה – על הבדלי מעמדות ביהדות

שלום וברכה

טרם אענה אני מבקש סליחה על איחור התשובה, השאלה או ליתר דיוק השאלות שלך הגיעו אלי בזמן העמוס של ערב הפסח, ולהשיב על שאלות כבידות משקל כל כך יש צורך ביישוב הדעת, מה שלא היה לי מספיק בימי ערב החג, רציתי להשיב לך תשובה הגונה ולא משהו שטחי. השאלות שלך שאלות קשות שראויות לחשיבה מעמיקה ועיונית, ולא ניתן לענות עליהם במצב בו אין יכולת להתרכז מספיק. ולכן התמהמהתי עד כה. וכעת לקחתי זמן לעיין בדברייך וללמוד את הסוגיא, לראות אם יש לי מה להשיב. או לא.

ובכן אני מוצא את עצמי קורא שוב ושוב את מכתבך, שאלות כבדות משקל, שיש לתת עליהם את הדעת, שחשוב מאד לשאול אותם, כל שאלה חשוב לשאול, אך שאלות אלו הם שאלות משמעותיות מאד שאני מאמין שנשים רבות שואלות את השאלות הללו, חלקן מוטרדות מן השאלות יותר וחלקן פחות, אך השאלות בהחלט קיימות אצל רבות, ויש לתת לכך מענה אמתי.

אמנם שאלת שאלות רבות, אך רובן נסובו על המעמד הנחות כביכול שיש לנשים ביהדות, ולכן אני חושב שראשית כל נכון יהיה להעמיד את היסוד הזה של מעמד האשה ורק אחר כך לפנות לכל שאלה בפרט.

ובכן, הגישה הרווחת היום ליישב שאלות כאלו היא לנסות לתת אור אחר להלכות ולפרשיות מסוימות בתורה, ובכך ליישב את הקושי. וליתר דיוק להראות שהתורה מסכימה עם התנועה הפמיניסטית. לענ"ד זה לא נכון, התורה בהחלט נגד העמדת האיש והאשה בתפקיד זהה, ולכן זו טעות לנסות להאיר את ההלכות באור שמתאים לגישה הפמיניסטית. לפעמים הדרך הזו נכונה כי יש בהחלט שאלות שהתשובה עליהם תינתן על ידי פירוש נכון יותר של הפרשה או של ההלכה וכאשר הפירוש הנכון ניתן מגלים שאין בפרשה הזו או בהלכה הזו הבדלי מעמדות בכלל בין נשים לגברים, ובמקרים כאלו נכון לדייק את הפירוש או את ההלכה כראוי.

יש גם שאלות שהם בכלל לא שאלות ובטעות יסודם, וכמו שנראה בהמשך. אבל באופן כללי אני חושב שהניסיון לומר שהתורה מסכימה לשוויון של האיש והאשה, הוא ניסיון של טעות כי התורה מכוונת להבדיל בין האיש והאשה, ושימי לב אני כותב מכוונת להבדיל, ולא מכוונת למעמד נחות, וההבדל ביניהם גדול מאד, וכמו שנראה בהמשך.

הבעיה היא שלומר את האמת קשה, ולא בגלל שהאמת קשה… אלא בגלל שלומר את דבר ה' בעולם שנושבות בו כל כך הרבה דעות הסותרות את דבר ה', קשה מאד. יש כמה הנחות יסוד קודמות, שהם בסיס לגישה הפמיניסטית. אני חושב שבעולם של כפירה אין הצדקה לגישה שאינה פמיניסטית. ולכן בעולם של כפירה, קשה לומר ולהבין עולם אמוני שמושתת על יסודות שונים כל כך.

פעמים רבות גם השאלות מגיעות ממקום לא מאמין או ממקום מתריס, ואז גם אם אסביר את השקפת היהדות באופן בהיר ומיישב את הדעת, לא יהיה בזה בכדי ישוב. כי השואל לא מצפה לברר את השקפת התורה, הוא בחר כבר בדעות קדומות על שלל נושאים והוא נתקל בתורה שהתורה לא מסתדרת עם הגישה שהוא בחר, ואם כך התורה תמוהה בעיניו…

יש שמסכימים ליישב דעתו של אדם זה, ולכן מנסים להאיר את ההלכות והפרשיות באור שונה שלא נוגד את דעת השואל. אני לא מאלו שמוכן לעשות זאת, אני לא מוכן לשקר, ואם מחמת האמת שאגיד האדם לא בוחר בדרך התורה, חבל עליו, אבל לא אשנה את דבר ה' בשביל שום אדם. ולכן בדרך כלל אני משתמט מלענות על שאלות כאלו ומשאיר לאחרים לענות עליהם.

אלא שבמקרה זה אני מרגיש שאת שואלת ממקום אמתי של בירור. את לא מגיעה עם דעות קדומות, אלא להיפך ברצונך ללמוד ולהשכיל, מתוך יראת שמים, מתוך כבוד לתורה הקדושה, ודווקא מתוך הרצון הזך לבירור האמת את שואלת שאלות שקשות לך, דווקא הכבוד והיראה שבך מביאים אותך להקשות, כי יש בך רצון טהור לברר את האמת שאת בטוחה שהיא אמת ורק רצונך לדעת איך זה מסתדר עם היושר והמוסר. ולכן אני מרגיש ששאלותייך מכוונות אל המטרה, וממילא דווקא אתגר נפלא בשבילי ללמוד את הסוגיא ולנסות לענות וליישב את הדברים.

בכדי להסביר את הדברים יש להקדים כמה הקדמות:

ראשית צריך לומר שהשאלה על מעמד האשה נוגעת לכל המעמדות בתורה, לא רק למעמד האיש והאשה, אלא גם להבדלי מעמדות אחרים כמו כהן, לוי, ישראל. וההבדלים שבין השבטים כולם. מעמד מולד הוא לא מובן, מדוע שכהן יהיה במעמד יותר מובחר מכל ישראל אחר. הוא הרי לא השיג את המעלה הזו על ידי עבודה עצמית, הוא נולד למשפחת כהונה וכך הוא נעשה כהן, מדוע שהוא יזכה במעמד גבוה יותר על פני חברו?

כופר לא יבין זאת לעולם, אם העולם קיים בכדי לאכול ולשתות, וכל אדם חי לעצמו מתוך אגוצנטריות אהבה עצמית וחוסר אידיאלים, מדוע שיהיו הבדלי מעמדות. אבל לאדם שמאמין שקיום העולם לשם תכלית של גילוי כבוד ה' בעולם, ולא בשביל האדם עצמו, יש מבט אחר על כל הנושא הזה. אם יש יעד לעולם, והיעד הוא לא בשביל האדם, אלא בשביל כבוד ה', כשעל האדם מוטלת המלאכה של גילוי כבוד ה' בעולם, כאשר הבורא נותן שכר על מילוי התפקיד. אך לא זה העיקר, העיקר זה התפקיד. התפקיד של גילוי כבוד ה' בעולם מוטל על כל נשמות ישראל במשך כל הדורות, כלומר, לי ולך ולכל אחד מכלל ישראל יש מטרה אחת, כולנו עובדים באותו מפעל, כולנו יחידה אחת, נכון, על חלק מאתנו מוטל תפקיד קשה יותר ועל חלק תפקיד קל יותר.

קושי התפקיד לא תמיד תלוי בגודל המשא הרוחני החיצוני שיש בתפקיד, פעמים וגילוי כבוד שמים המוטל על האדם תלוי בעבודה גשמית מאד נחותה, ופעמים עבודת הגילוי המוטלת על האדם תלויה בעבודה שכולה רוחנית, אך העיקר לא הדרך אלא המטרה-התכלית.

לא מזמן קראתי את ספרו של הרב יצחק זילבר זצ"ל "להיות יהודי" זה ספר שבו מתואר על שמירת מצוות בתוככי רוסיה בזמן שרוסיה הייתה סגורה ומסוגרת, היו שם יהודים ששמרו על קלה כבחמורה מתוך מסירות נפש של ממש, הם לא קיבלו על כך כבוד, הם לפעמים נענשו עונשים של מוות וכמעט תמיד נענשו בייסורים קשים ומרים, ובכל אופן הם עשו זאת רבות למען היהדות ולא רק עבור שמירת מצוות של עצמם אלא גם עבור אחרים, חלקם זכו והגיעו לארץ ישראל, אבל לא כולם, חלק נשארו שם ונהרגו על ידי הקומוניסטים האכזריים, כשהם עשו את מעשיהם לא היה צפי של סוף לסיפור, הם לא חשבו שהם יצאו מגבולות רוסיה שהייתה אז סגורה ומסוגרת, ובכל אופן הם עשו מעשים שבחיי העולם הזה הם לא היו אמורים לראות בהם לא כבוד ולא שכר. אני חושב הרבה על אודות האנשים הללו, חלק מהם יתכן והיו עמי ארצות לא ידעו הרבה, וודאי לא ישבו בכבודו של עולם. אבל אין ספק שהאנשים הללו עסקו בגילוי כבוד שמים, האנשים הללו יש להם חלק אדיר במסע של העם שלנו, ובעיקר בשליחות-ביעד אל המטרה הסופית של אחדות ה'. יהודים רבים נשארו בזכותם יהודים והקימו משפחות יפות, האם אותם אנשים חלקם מועט כי לא היה להם כבוד? הרי ודאי שזכותם רבה מאד, הגם שהם לא היו מפורסמים ולא זכו למעמד.

ממש כך גם כאן בינינו, לא רק במעמקי רוסיה הסובייטית, אלא בכל מקום ומקום ישנם אנשים שזוכים לקיים את השליחות שלהם בעולם, והמעמד האמתי שלהם ענק, מה המעמד שלהם הרשמי? אינני יודע, יתכן והם אנשים פשוטים שאין להם מעמד רם, אך ודאי שמעמדם האמתי בעולם האמתי, הוא מעמד רם ונישא וזה העיקר.

אלא שלפעמים השליחות של אדם היא שליחות זניחה לכאורה, אך היא שליחות גדולה שלמענה הוא ירד, ואם צריך אותה היא לא זניחה, בלעדי אותו דבר שהם עוסקים היהדות כולה ניפסדת.

אותו אדם שנראה זניח לכאורה, זה שלכאורה אפשר להתעלם ממנו, שאם הוא יהיה או לא יהיה נראה לא כל כך רלוונטי אלא לעצמו ואולי למשפחתו… הופך לפתע לחשוב מאד, לחלק שאי אפשר לוותר עליו, כי התפקיד שמוטל על אותו יחיד מוטל רק עליו, לא על אף אחד אחר, כך כל נשמה ונשמה יש לה תפקיד, אין מישהו לא חשוב כל אחד צריך לעשות את תפקידו.

בורג זניח במכונה הופך להיות מאד חשוב כשמבינים שאם הוא יחסר המכונה תשבות. כל נשמה מעם ישראל כשהיא חסרה, כשהיא לא מילאה את תפקידה, המכונה שלימה, הכלל כולו חסר.

אם היחיד לא עושה את תפקידו, אם הוא מחליט לעשות תפקיד של מישהו אחר, הוא כאילו לא קיים, לפעמים הוא לא רק לא קיים אלא הוא אפילו מזיק, נחשוב לעצמנו אם ללשון הייתה זכות בחירה ויום אחד היא הייתה מחליטה שהיא עייפה מידי, העבודה הזו המוטלת עליה בגוף לא נעימה, היא מעדיפה לתפקד במקום העיניים… נראה מידי דמיוני? אפשר לתאר משהו אחר, נתאר לעצמנו את המנהלת בבית ספר שיום אחד תחליט להיות מורה, או אחות בבית חולים תחליט להיות רופאה, או לחילופין הרופאה תחליט להיות אחות, יהיה אנדרלמוסיה ההחלטה הזו של הרופאה לקחת לעצמה תפקיד שונה יגרום לאנשים מוות!!!

כך ממש התפקיד הרוחני המוטל על כל אחד ואחד, הוא מדויק, אסור לו להחליף את התפקיד המוטל עליו. וזה כל הענין של המעמדות בעולם היהודי, לא מדובר על מעמדות של כבוד אלא על מעמדות של שליחויות שונות למען אותה מטרה שהיא עצמה שייכת לכולם.

בעולם שכולו אגוצנטרי, שקיים בשביל עצמו בלבד, השפה שדיברתי עד עכשיו לא מובנת, כי מה לו לאדם אם הוא לא עושה את התפקיד המוטל עליו משמיא… הוא לא מאמין בכך. גם אם הוא אדם מאמין, קשה היום לאנשים להאמין בתפקיד גבוה שמימי, זה נראה לא רציונלי, לא ממשי, והעיקר, חסר כבוד, האגו לא ניזון מכך…

אבל אדם שמאמין, שיודע שנשמתו ירדה לעולם למלא תפקיד מאד מסוים, אם הוא ידע מה תפקידו, אם הוא ידע לשם מה הוא כאן, הוא לבטח לא ירצה לעשות משהו אחר ולא למלא את תפקידו.

קשה לאדם לדעת מה התפקיד שלו עלי אדמות, אך הבורא יתברך גילה קצת על ידי התורה הקדושה לחלק מן האנשים מה תפקידם כאן בעולם, הוא גילה לישראל שהתפקיד שלו זה לא להיות כהן, הוא גילה לנשים שתפקידם שונה מאנשים והוא גילה לאנשים שתפקידם שונה מנשים.

החלוקה הזו לא מפחיתה בערכו של מישהו, כי אין יחיד חשוב, אין מישהו מכלל ישראל שחשוב יותר מחברו מחמת המעמד המולד שלו. תיתכן חשיבות לאדם שעשה את התפקיד שלו יותר טוב, ודאי שצדיק או צדיקה יותר חשובים ממי שנכשל ולא קיים את התפקיד המוטל עליו כראוי. חז"ל הקדושים אומרים זאת במשפט אחד "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (הוריות פרק ג משנה ח). כלומר, אם האדם נחות ביותר מבחינת המעמד הטבעי שלו- הוא ממזר, אם הוא מקיים את התפקיד שלו עלי חלד, אם הוא תלמיד חכם, כלומר הוא לומד תורה ומקיים אותה כדין תלמיד חכם, הוא קודם לאדם שנמצא בתפקיד הרם ביותר מצד המעמד הטבעי שלו – הוא כהן גדול, אבל הכהן גדול הזה, עם הארץ, הוא לא קיים את התפקיד שלו המוטל עליו, הוא נשאר כמו שהוא נולד… ממזר תלמיד חכם קודם לו.

חלוקת התפקידים הברורה הזו היא נפלאה, חבל שלא גילו לנו יותר מה תפקידנו כאן בעולם. את התפקיד הממוקד יותר האישי של כל אחד, על כל אחד מוטל לחפש כל חייו, ממש בכל עת הוא צריך לוודא שהוא מנצל את כישוריו ואת שאר יכולותיו בכדי למלא את תפקידו כאן בעולם. העבודה הזו לאתר את התפקיד, לדעת מה אני צריך לעשות כאן בעולם היא מלאכה קשה מאד. איש צריך לשמוח לפחות שנודע לו שתפקידו המוטל עליו זה ללמוד תורה ולקיים גם מצוות עשה שהזמן גרמן, אשה צריכה לשמוח בכך שהיא יודעת שתפקידה לסייע ביד בניה ובעלה ללמוד תורה, ושהיא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, בשונה מלימוד תורה מותר לאשה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן, אך כיון שרק מותר לה, היא צריכה לדעת שאם זה מפריע לה בעבודה המוטלת עליה, היא מועלת בתפקידה, אם אשה צריכה לטפל בילד שלה ובמקום לעשות זאת היא מקיימת מצות עשה שהזמן גרמה היא מועלת בתפקידה.

האשה לא נחותה, יש לה חלק בלימוד התורה של הגברים, לא של בעלה דווקא, אלא של כל הגברים שעושים את תפקידם. בדיוק כמו שלכל הגברים שעושים את תפקידם יש חלק במעשיהם של הנשים שעושות את תפקידן… לא בגלל שיש חלקים… אלא בגלל שאין חלקים, אין ביהדות חלקים, חלקים זה שניות זה שייך לעולם כפרני, בעולם אמוני המאמין שהכל אחד, אין חלקים, יש תפקיד אחד גדול של גילוי כבוד שמים, שכל מי שעושה את המוטל עליו בגילוי הזה יקבל את שכרו. גם אשה של גבר שלא לומד תורה תקבל שכר, כי היא לא תלויה במעשיו של בעלה, אם היא עושה את תפקידה כאן בעולם והיא מקיימת את המצוות המוטלות עליה, ומחנכת את הילדים שלה, והיא מקיימת את תפקידה הזוגי כראוי, היא תקבל שכר, אם היא נשואה לתלמיד חכם סימן שתפקידה כאן בעולם לסייע לתלמיד חכם, ואם היא נשואה לאחד שלא זכה ללמוד תורה, כפי הנראה מוטל על בעלה ועליה תפקיד אחר כאן בעולם. ועל שכרן של נשים אמרו חז"ל הקדושים (ברכות דף יז עמוד א) "גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים".

האדם הנחות, הוא רק מי שלא מקיים את תפקידו.

איש שלומד תורה ואשה שמגדלת את ילדיה לתלמוד תורה, עושים את מעשיהם למען גילוי כבוד שמים, למען גילוי אחדות ה' בעולם. לא לשם עצמם. גם אם הם עושים זאת לשם עצמם, וזה טבעי, אבל האמת שזה לא בשביל עצמם זה למען גילוי כבוד שמים.

וכך גם ההבדלים בין השבטים, על כל שבט מוטל תפקיד שונה. אך המטרה של כולם אחת היא לגילוי כבוד שמים.

ובכן בדרך כלל אני משתדל למצות במכתב אחד את כל התשובה, אך כיון שהמכתב שלך יש בו שאלות רבות, והסוגיא הזו עצמה מורכבת מאד, בחרתי לחלק את המכתבים לפי נושאים, וזה יצא ראשונה.

יש עוד מה להאריך בנוגע למעמד האשה ביחס אל הגבר, אך את זה אשאיר למכתב הבא. בינתיים תעייני בזה ואחר שתקראי את המכתב הזה אמשיך לכתוב עוד.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ב

מעמד האשה – זוגיות כאיחוי שברים

תשובה:

שלום וברכה

במכתב הקודם כתבתי את ההסבר הרחב יותר בהקשר למעמד האיש ומעמד האשה, הסבר שהוא נכון לא רק ביחס להבדלי המעמדות בין איש לאשה אלא גם בהקשר לשאר שינויי המעמדות.

כעת אני רוצה להוסיף הסבר יסודי נוסף שקשור להבדל בין איש לאשה בפרט, ובכן במכתב הקודם דיברתי על המעגל הרחב יותר של התפקידים, על כהן לוי וישראל, על שנים עשר השבטים, וגם נגעתי מעט בהבדל התפקידים שבין איש לאשה, כאשר הבדלי המעמדות לא אמור להפריע כי כולם כגוף אחד. וכל אחד עושה את התפקיד עבור חבירו כמו עבור עצמו, ובעצם עבור האנושות כולה.

אך בנוגע לאיש ואשה יש יחס יותר פרטי של קשר, איש ואשה הם יחידה אחת, גם במובן הפרטי, ולא רק במובן הכללי של כל האומה הישראלית.

איש ואשה הם שני חלקים שבורים, שרק על ידי התאחדותם זה לזו נעשים שלמים. לא לחנם בתחילה ברא הבורא את האדם כשהוא בעל "דו פרצופין" כאשר הזכר והנקבה היו בגוף אחד ורק אחר כך הוא ניסר אותם והפכם לשני גופים, זה בא לסמל כי האיש והאשה הם גוף אחד, אלא שראה הבורא שקיום העולם זקוק לתקשורת, זקוק ליצור את החיבור השלם של עצמו, לכן הוא חילק אותם לשנים ונתן לאדם תפקיד נוסף על שאר תפקידיו, התפקיד הוא ליצור את השלימות הזו.

זוג נשוי הם יחידה אחת שאמנם פועלת בשני גופים, אבל הם אחד ממש. השאלה מדוע אני יותר נחותה מבעלי, היא כמו שכף היד תשאל את גב היד למה היא יותר נחותה… או כל איבר ישאל איבר אחר בגוף מדוע הוא נחות ממנו. אדם שדן איזה חלק יותר חשוב בגופו, זה רק אדם שנמצא במצב של חולי לא עלינו, שהוא נמצא לפני החלטה על איזה איבר לוותר בכדי לקיים את האיבר השני. אבל כשאין נידון כזה, אם הוא יאמר שיש לו איבר חשוב יותר וחשוב פחות נביט בו כאילו משהו השתבש לו… היחס אל הגוף האחד המאוחד כחלקים נפרדים הוא יחס של אדם חולה לא של אדם בריא. כך ממש היחס אל התפקיד הנשי כנחות, הוא יחס של טעות, האשה והאיש הם אחד, אין הבדל ביניהם. אלא שעל החלק של הגוף של האיש מוטל תפקיד אחד, ועל החלק של הגוף הנשי מוטל תפקיד שונה, עם מבט כזה לא שייך לדבר בכלל על מעמד נחות לאחד מחלקי הגוף.

שינוי התפקידים בין האיש והאשה, בנויים לפי מערכת רחבה של שינויים בין טבעו של האיש לטבעה של האשה. וכך גם התפקיד של החיבור בין הגבר לאשה, בכדי ליצור מציאות של חיבור בין שניים צריך גם ליצור ביניהם צורך לתקשורת הזו, שיהיה חסכים לכל אחד מהצדדים וגם צורך והשתוקקות להתחבר, כשצד אחד צריך להיות אקטיבי יותר וצד אחד צריך להיות פאסיבי יותר, מערכת של קשר בנויה כך, שני צדדים אקטיביים מידי יצרו חוסר שלוה בקשר, וכך שני צדדים פאסיביים לא יצליחו ליצור התקשרות. לשם כך ברא הבורא בזכר טבע של השתוקקות אל האשה, הוא ברא בו יצר פנימי שתובע ממנו את החיבור הזה באופן אקטיבי, וגם באשה הוא נטע טבע של רצון לחיבור הזה, אך באופן שונה, כך שכל אחד ממלא את תפקידו ביצירת הקשר והחיבור.

כמו כל יכולת, לפעמים אדם חוטא ומשתמש בה לא נכון, הוא משתמש בה להרע, במקום להיטיב. כמה בעלי כישרונות אני מכיר שלצערי יוצרים כלי משחית, וחורשים מזימות להרע לאנשים על ידי כישוריהם. האם לשם כך נבטל את הכישורים הללו? הכישורים של אותם אנשים נוצרו להיטיב. כך ממש היצרים שגורמים לגבר השתוקקות אל האשה וכן של האשה לאיש, קיימים להיטיב, ליצור חיבור של שלימות, וכמו כל דבר, אפשר להשתמש בו לרעה. זה שיש שמשתמשים בו לרעה לא הופך את הדבר לפסול.

אסכם מה שכתבתי עד כאן בכמה מילים. א. האומה הישראלית כולה כגוף אחד, חיים בשביל מטרה אחת, שהמטרה היא לא הם עצמם, אלא גילוי כבוד שמים בעולם. מטרה זו צריכה להיעשות על ידי אנשים רבים כמנין נשמות ישראל בכל הדורות, כל אחד במשבצת בה הוא עומד ואותה הוא צריך למלאות עושה את תפקידו, אין הבדלי מעמדות, יש הבדלי תפקידים. ב. הקשר האחדותי בין איש ואשה הוא יותר מכל, כל אחד מהם הוא חצי, האיש חצי והאשה חצי, ותפקידיהם השונים הם כמו ההבדל בין התפקידים השונים של אברי הגוף, אך גוף אחד הם. ג. יצירת האחדות בין איש ואשה נעשית על ידי ההשתוקקות של האיש אל האשה והאשה אל האיש, כשהאיש צריך להיות אקטיבי יותר בקיום החיבור הזה.

חשוב לשים לב, יתכן שיקשה עלייך להתחבר למה שכתבתי, כי כיום רוח האינדיבידואליות שורה על העולם, ואילו הבנין של דבריי מיוסד על כמה נקודות, שכל אחת מהן נוגדת את הגישה הזו.

אמנם לטעמי, הגישה הזו הרווחת היום מקורה בתרבות המערבית המודרנית המיוסדת בעצם על אידיאולוגיה כפרנית, ואסביר – אידאולוגיה כפרנית לא יכולה לדגול בקיום למען מטרה אחת. במבט חילוני אדם חי למען עצמו, אפילו איש ואשה לא קיימים למען יצירה של שלימות, היחס הזה אל האיש כחצי מאשתו הוא יחס תורני, במבט חילוני, איש הוא שלם לעצמו ואשה שלימה לעצמה, אם הם בוחרים בכך הם מוכנים לחיות יחד, אך ממש לא באידיאולוגיה של איחוי שברים.

כהרבה דברים אחרים, הגישה הזו חדרה אלינו מהמערב ולטעמי דרך התורה מנוגדת לה, ולכן קשה בשנת 2022 לדבר בשפה בה אני מדבר עד כאן, העולם כיום הינו אגוצנטרי ומקדש את ההנאה מהחיים, את ההישגיות, וההגשמה העצמית, ויתכן שיקשה עלייך ואפילו יקשה מאד להתחבר למה שכתבתי.

אך כמו שכתבתי לך בתחילה, אני מדבר בשפת התורה כפי שאני מבין אותה, ואני סבור שזו הגישה האמיתית ביהדות – וכיהודים אנחנו אמורים לחיות על פי השקפת התורה לא רק במעשים אלא גם בצורת החשיבה וברגשות הלב.

הייתי מוסיף, כי גם לאחר שתקבלי את הגישה בכלליותה, עדיין תהיה לך כברת דרך ארוכה בשלב שבין האידאות לתחושות הלב, ויתכן גם שליבך ימאן לקבל את הדברים ויתקומם נגדם. אך אני מציע את הבנתי, ושוב, לטעמי זוהי ההשקפה האמיתית של התורה שעלינו להתאמץ ולדבוק בה, ולא לאנוס את התורה לצורת ההרגשה שלנו ולכעוס עליה ועל נותן התורה.

בינתיים אעצור כאן, ולא אפנה עוד ליישב את השאלות שלך. אני רוצה שתקראי את הדברים ורק אחר כך אפנה לענות על כל שאלה בנפרד.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ג

מעמד האשה – נחיתות?

והאם נכון לשנות את תפקידי האשה

שלום וברכה.

כעת אחרי כל ההקדמות, אפשר לגשת לענין. אני יענה על שאלותייך לאו דווקא בסדר שכתבת אותם, אבל בלי נדר אטפל בכל השאלות שכתבת.

ובכן, את כותבת על תחושת הנחיתות של הנשים. ואת שואלת, מדוע? למה הגברים לא מרגישים כך? במילים אחרות אולי את מתכוונת, למה המעמד הגברי ברור ובטוח, ומעמד האשה נתון בבירור, הוא מסופק, הוא רגיש ועומד למשא ומתן, עד שהנשים זקוקות להילחם על מעמדן?

באמת שאלה קשה. החוויה הזו היא חוויה מובנת, ומוכרת. כמו שכתבתי בדבריי הקודמים, בעולם של כפירה, שקידש את המימוש העצמי, את השאפתנות וההגשמה העצמית, כששכל אלו ממוקדים באגו, בכבוד, והעיקר כשכל המטרה היא מטרה אחת ויחידה, לחיות חיי הנאה. באמת לא מובן ואפילו מקומם, מדוע אין שוויון, מדוע שיהיה שינוי מעמדות כאלו?

נוסף לזה עוד דבר, בעולם שלא מכוון על ידי צו של בורא עולם, מדוע שאשה לפחות לא תוכל לבחור את תפקידה, מדוע שיחליטו לה מהו התפקיד שלה.

מה כל זה נוגע לך, או לכל אשה שומרת תורה ומצוות?

ובכן, אמנם אשה מאמינה מוכנה להכניע את עצמה יותר ולקיים את המוטל עליה, אך השאלות המנסרות בחלל האוויר מחלחלות, הרוח הנושבת באוויר היא רוח של שוויון, אנחנו חיים בעולם שמנסה להילחם בהבדלי מעמדות, חלק מן המלחמות הם מלחמות מוסריות מאד, שהביאו את העולם למקום טוב יותר. גם המלחמה על מעמד האשה היא מלחמה חשובה, בעבר הייתה האשה במעמד נחות מאד, והתנהגו בה כשפחה, וב"ה העולם הבין שזו התנהגות לא ראויה. היהדות הבינה אתת זה הרבה לפני העולם הכללי, ולימדונו לכבד את האשה, ואף יש מאמרי חז"ל רבים המדברים בשבחה של האשה ובמעלותיה כנגד הגברים.

השינוי הטוב הזה במעמדן של הנשים, יצר פולמוס סביב מעמד האשה וממילא לתחושה של נחיתות.

אלא שהתרבות המערבית מנסה לעקור לחלוטין את המעמד השונה, ולהשוות את מעמדן של הנשים אל מעמדן של הגברים, תוך כדי נתינת בחירה לנשים לתפקד כגברים, ולהיפך.

השינוי שנוצר במעמד האשה בתרבות הכללית, גרר מציאות של אשה שונה, גם אשה שומרת תורה ומצוות מושפעת מהשינוי הזה. ונוצר מצב בו אשה לא יכולה להמשיך להיות אשה של פעם, שכל עיסוקה רק בגידול ילדיה בבישול ובכיבוס וכיוצא בזה. בתקופה מסוימת כשתפקידי האשה נשארו על מכונם בקרב שומרי תורה ומצוות, הייתה תופעה של חילון, בנות ישראל נמשכו אחר ההשכלה, ואז קמה הצדקת שרה שנירר והבינה שעת לעשות לה' וחייבים לשנות וללמד את הבנות. היא הקימה את בתי הספר של בית יעקב בעידודם של גדולי ישראל. השינוי הזה שנעשה בהסכמת גדולי ישראל העמיד גם את הנשים שומרות התורה והמצוות במעמד אחר, וכך תפקידי האשה החלו להשתנות. נשים של ימינו מלומדות, רבות מהן לא רק עובדות אלא גם "עושות קריירה" ובשונה ממה שרגילים לחשוב, לא רק בהייטק עושים קריירה, גם מורות, ומנהלות "עושות קריירה", זו המציאות, ראשן ורובן בעבודה, והן כבר לא נהנות מהעיסוק של עבודות הבית. לא כולן, אבל יש רבות כאלו. וכשהמציאות היא כזו השאלה מהדהדת, אם שינו את מעמדן, מדוע שלא ישתנה המעמד לגמרי. מדוע נשארה האשה מאחור, והיא עדיין לא במעמדה הגברי.

או נשאל מכיוון שונה קצת, האם ההסכמה של גדולי ישראל ללמד את בנות ישראל תורה, לא מלמד על הסכמה לשינוי המעמד. או לפחות אם בזמנם הספיק השינוי של לימוד תנ"ך, אולי נכון שבזמנינו שהנשים הפכו ליותר מלומדות מזמן ההקמה של בית יעקב, אולי נכון שילמדו גם גמרא. אולי נכון לשנות עוד שינויים נוספים במעמדן של הנשים?

ובכן, השאלה הזו שאלה חשובה. ואומר מה שנראה לי בזה.

כאמור בתחילת דברינו, תפקידן של הנשים שונה מתפקידם של הגברים. לא מצד הנחיתות של האשה חלילה, מעלותיה של האשה רבות לא פחות משל הגברים. אלא שמעלותיה שונות, כשהמעלות של האשה מכוונות מטרה אל תפקידה המיוחד לה. שינוי מוחלט בתפקידיה יגרור בהכרח גם עיוות ותיפקוד לקוי, כי אין לה את המעלות הנצרכות לתפקיד של הגבר. בדיוק כמו שעדיין די ברור שאיש לא יכול להיות גננת טובה… וגם לא מטפלת במעון… כך ברור שאשה לא יכולה לעשות תפקידים מסוימים. גבר יכול להיות רגיש ועדין, אבל השכל שולט על עולם הרגש שלו, השכל יותר דומיננטי מהרגש. וכך גם נשים חכמות מאד ובעלות כישרון רב, אבל הרגש הוא הדומיננטי יותר אצלן.

כמובן שאי אפשר להכליל, כי יש נשים שהן גבריות, ויש גם גברים שהם נשיים והם יכולים להיות מטפלים במעון… אני מדבר על המודל הכללי של גבר, ועל המודל הכללי של אשה. השינויים שהתחוללו במשך הדורות במעמד הנשים גרר גם שינויים באופיין של הרבה נשים ובאופיים של הרבה גברים.

בעולם שלא מכוון מלמעלה, שלא מכוון מטרה לתפקידים מאד ברורים יש יכולת לעשות בלבול שלם ולהפך את היוצרות. אך בעולם מכוון מטרה ומכוון שליחות חובה עלינו לשמר עד כמה שידינו מגעת את התפקידים. כמובן שיש צורך להיות קשוב ולראות האם לא הגיעו מים עד נפש, וחוסר השינוי עלול להזיק יותר מאשר בלבול התפקידים, וזה מה שעשו גדולי ישראל כשהסכימו שנשים ילמדו תנ"ך בבית יעקב. ואכן ישנם שינויים נוספים שמתחוללים במשך השנים, גדולי ישראל הסכימו להכניס לימודי מקצועות נוספים בבית יעקב, ולצערנו יש היום נשים רבות שעוסקות ממש בקריירה, האם זה חיובי? אם צריך זה חיובי, אך עלינו להבין שמדובר כאן בשינויים משמעותיים שעשויים לגרור נזק כבד משקל.

יש לנו הרבה יותר לחשוב מחשבות איך להשאיר את התפקידים על כנם, מאשר לחשוב איך לתת לשינוי לחלחל. היה צריך להשקיע עוד ועוד בכדי לא לתת לשינוי להתהוות. האקטיביות במקרה זה היא פסולה ממש, ממש אסור לתת יד לביצוע שינויים כאלו.

היופי הנשי, העדינות, הצניעות, כל אלו נמצאים במעמד מעורער, ככל שמערערים את התפקיד הנשי.

אני מכיר נשים שמעוניינות ללמוד גמרא למשל, הן טוענות כי בלאו הכי הן לומדות לימודי מקצוע, איך יתכן שדווקא לימוד תורה יהיה הלימוד היחיד שהן נמנעות ממנו.

זו שאלה קשה. אבל צריך להבין שהסיבה שנשים לא אמורות ללמוד גמרא, לא נובע מנחיתות שלהן, זה נובע מתפקידן השונה, האשה תפקידה לקיים עולם רגשי מפותח. העיסוק האינטלקטואלי עלול להרוס את הרגש הטבעי, את עולם החוויות, את הבינה היתירה שלהן, שמגיע מהשטח, מן החיים, ובעיקר להרוס את הדומיננטיות של כל אלו. להרוס את זה זה נורא. בהחלט, גם לימודי מקצוע עלולים להרוס את זה. אבל עדיין לפחות את התפקיד שלהן בחיי תורה ומצוות אפשר לנסות לשמר, שהן ישמרו את עולם הרגש והחוויה בקיום שמירת תורה ומצוות, בחיי המשפחה, ובקיום הקשר הזוגי. האם בהכרח אשה שתלמד גמרא תיהפך לכזו שהשכל יהיה יותר דומיננטי מהרגש, ותאבד את הדומיננטיות של עולם הרגש והחוויה? אינני יודע. יתכן וזה יגרום לה לטפל בבעיות אינטלקטואליות באופן לא ראוי. ויתכן ויש גם נשים שהתעוותו לחלוטין והן כבר איבדו את עולם הרגש והחוויה ובלאו הכי השכל הוא הדומיננטי אצלן, וממילא גם את הלימוד הן יעשו כמו גברים. אבל צריך להבין שזו לא האשה הקלאסית ועלינו לשקוד להשאיר את המודל הנשי על כנו.

חשוב לומר, יש לאשה תפקיד חשוב מאד בלימוד הגמרא, כל גבר שלומד גמרא, מגיע לביתו אחרי יום של לימוד תורה, הוא מגיע לביתו ומשוחח עם אשתו, וההשפעה של אשתו אמורה לרכך אצלו את הדומיננטיות של עולם השכל קצת, ועל ידי כך הוא יקבל השפעה גם של מי שאצלו הרגש דומיננטי, זה יסייע לו בשיקול הדעת ובמסקנות, גם בלי שהוא ילמד עמה. כך גם האשה אחר יום של טיפול בילדיה משוחחת עם בעלה והוא מרכך אצלה את הדומיננטיות של עולם הרגש, וכך חינוך הילדים מושפע מהדומיננטיות של השכל של הגבר. כך אמורים להיות חיים תקינים של שניים שהפכו לאחד, כשהם מזינים זו את זה במעלותיהם, וכך הם מצליחים להגיע להישגים מושלמים יותר בתפקידים המוטלים עליהם.

ובכן, האם יש לאשה סיבה להרגיש נחיתות?

ממש לא!!!

יש לה להיות גאה בתפקיד המיוחד המוטל עליה. בבינה היתירה, ברגישות, ובעוד הרבה מעלות מיוחדות שיש לה.

האם בדור כמו שלנו זה קל? ממש לא.

האם בגלל הקושי כדאי לשנות? ממש לא.

האם לא צריך להיות קשוב ולראות היכן כן אפשר לתת לנשים לשנות, התשובה בהחלט כן, אך זה צריך להיעשות מתוך יראת שמים בהכוונת גדולי ישראל. כל שינוי כזה עלול לסכן את העולם באנדרלמוסיה של חוסר רגש וחוויה. וגם של חוסר צניעות, ועל כך אכתוב בהמשך, אך בינתיים אשאר בזה.

שימי לב, אני סבור שאסור להיות אקטיבי. ישנם שינויים שמתחוללים, אין לדעת אם השינויים הם סוג של בירור טוב, שמשתנה אט אט, או שמא זו הסתרה של גלות וזה עיוות. אבל דבר אחד ברור, אדם צריך לדעת את מקומו ולא לנסות לתת יד לשינויים שעלולים לגרור עיוותים שאין לאל ידו לתקנם.

ולכן אני לא ושב שנכון לקרוא לנשים לעזוב את העבודה ולחזור למטבח, נשים בנות ימינו זקוקות לעבוד, השינוי הזה כבר התחולל ומעטות הן אלו שמסוגלות להישאר בתפקיד הנשי של פעם. אך מאידך ודאי שלא נכון להעמיק את השינוי הזה, שלהבנתי הוא שינוי שיגרור אנדרלמוסיה של ממש, עירוב רשויות, שיגרור בעיות של צניעות ועוד ועוד עיוותים שכרוכים עם השינוי הגדול הזה.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ד

מעמד האשה – שלא עשני אשה

שלום וברכה

כעת אני רוצה לנסות ליישב שאלה אחת קשה שאת שואלת, איך יתכן שגבר מברך שלא עשני אשה, ואשה מברכת שעשני כרצונו. זה נשמע נורא, האיש מברך על כך שלא עשאוהו אשה, זה אחר שהוא מודה שהוא לא גוי ולא עבד… ואשה כביכול מודה על הרעה, היא כביכול אומרת אני לא מתלוננת, תודה שעשני כרצונו אפילו שאם היו שואלים אותי אולי הייתי בוחרת לא להיות אשה… כך זה נשמע וזה באמת נורא.

האמת שהשאלה הזו מנקרת לי בראש זמן רב, ואני מנסה לחשוב לתת עליה תשובה ובזכותך עמדתי כעת שוב ולמדתי את הסוגיא ואנסה לבאר מה שנראה לי בזה.

אבל קודם כל ננסה לתור אחר מקורם של הברכות הללו.

ברכת שלא עשני אשה מבוארת בדברי חז"ל (בבלי מנחות מג, ב. תוספתא ברכות פרק ו. ירושלמי ברכות פרק ט הלכה א) והכוונה בברכה זו לברך על כך שאיש מחויב במצוות עשה שהזמן גרמא שלא כאשה שאינה מחויבת במצוות אלו. כך ביארו הראשונים (רש"י מנחות שם, ואבודרהם) וכבר מבואר בתוספתא טעם זה. והביאור הוא שמברכים על חיובינו במצוות כשאנו מודים באופן מדורג, בתחילה אנו מודים על כך שלא עשני גוי – שהתחייבנו במצוות יותר מגוי, אחר כך שהתחייבנו גם יותר מעבד, ואחר כך שהתחייבנו גם יותר מאשה.

בדברי חז"ל לא נמצא ברכה לנשים, רק בזמן הראשונים הנהיגו גם נשים לברך שעשני כרצונו. ואמנם צריך לבאר את דבריהם שאת מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים מדוע נהגו לברך כך. ובפשטות הברכה היא שהאשה מודה על כך שעשה אותו כרצונו אף שהיא לא חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא ובתלמוד תורה, כלומר היא משלימה עם המציאות שהיא אשה ולא איש אף שהיא חסרה בכך שהיא לא איש…

לפי מה שכתבתי במכתביי הקודמים, שהאשה והאיש שניהם חשובים, כשעל כל אחד מוטל תפקיד שונה, כשאין עדיפות לתפקיד אחד על חבירו, וסיבת פטורה של אשה ממצות עשה שהזמן גרמא ומתלמוד תורה, נובע מהיות האשה שונה בטבעה מן האיש וממילא בתפקידיה, ולתפקידה היא לא צריכה ללמוד תורה ולא לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן, אם כן צריך להסביר למה אשה לא יכולה לברך על כך שלא עשאה איש, מדוע שלא תודה על תפקידה המיוחד אך לה.

ובכן, אני רוצה לעמוד כאן על נקודה שלא עמדתי עליה עד כאן.

מה יותר קל להיות, איש צדיק, או אשה צדיקה?

למי יש נטל גדול יותר, למי קשה יותר, מי מתמודד יותר מול יצריו? על מי מוטל נטל גדול יותר?

ובכן, גם זו שאלה שתלוי מאיזה צד נסתכל עליה.

מצד אחד, לגבר הרבה יותר קשה להיות יהודי טוב, הדרישה הנדרשת מגבר קשה מאד, הוא חייב ביותר מצוות וממילא הוא עלול להיכשל באי קיומם. הוא חייב במצות תלמוד תורה וככל שהוא ישקיע הוא בדרך כלל לא יצליח להגיע להישג הנדרש ממנו. הוא בטבעו המיוחד לו מתפעל יותר ממראות אסורים, ושמירת היצר לאיש היא מלאכה קשה מאד, כשמוטל עליו עבודה תמידית לשמור על עצמו. אשה לעומת זאת פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, לא נדרש ממנה אלא רק שתי תפלות ביום וגם הם קצרות מאד, היא לא צריכה להתפלל במנין, וגם לא חייבת בכל התפלה ממש, מעיקר הדין היא יכולה לברך ברכות השחר ולהתפלל תפלת שמונה עשרה, כל השאר ראוי, אך לא חיוב. היא פטורה מתלמוד תורה, וייצרה פועל באופן שיש פחות קושי והתמודדות עמו.

אך מצד שני, איש יכול להשיג השגות רוחניות באופן מאד ברור, די בכך שיקיים את כל מה שהוא חייב והוא יהיה צדיק גדול. אשה פטורה מכל כך הרבה דברים, וקשה לדעת איך היא מגיעה להיות עובדת ה', כלי עבודת ה' של האשה לא ברורים מספיק. היא צריכה להיות צדיקה בפנימיות שלה, להיות יראת שמים ויראת חטא ולהיות דביקה בה' ללא כלים ברורים. זו מלאכה קשה יותר.

תרי"ג מצוות הם תרי"ג כלים לדבקות בה', על ידי תרי"ג מצוות גילה לנו הבורא יתברך את הדרך לדבוק בו. כמובן שיש עוד דרכים לדבוק בו מלבד על ידי תרי"ג מצוות, וזה על ידי הליכה בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון. וכמו שאמרו חז"ל הקדושים. אך זו דרך מופשטת יותר, מצוות עשה הם מעשים ברורים מאד וזה נותן יכולת ברורה יותר איך להגיע אליו יתברך. המלאכה המוטלת על אשה היא מלאכה מופשטת יותר, וממילא קשה יותר.

הכרתי נשים צדיקות, אני לא יכול לתאר אותן צריך להכיר אותן, ודאי יש גם סיפורים של חסד שהן עשו ועושות, יש סיפורים של התמסרות, ועוד ועוד. אבל כל אלו עדיין לא מתקרבים למה שהן באמת, איך אתאר את רגשי הרחמים שלהן, איך אתאר את החמימות שלהן לכל דבר קדוש, איך אתאר את האש שיש בעיניהן לנוכח גדולתו של תלמיד חכם, איך אתאר את העצב שיש בהן כשהן משתתפות בצערן של אחרים, איך אתאר את השמחה שיש להן כשהן שותפות בשמחה של אחרים. ואיך אתאר… אותן בעצמן, את אצילותן, את רוממותן.

לעומת זאת אני מכיר אנשים גדולים, גם אותם כמובן לא אוכל לתמצת בסיפורים, ואינה דומה שמיעה לראייה. אבל בהחלט זה פחות מופשט, זה משהו שנמדד בכלים די ברורים, אפשר לספר על יגיעה בתורה של שעות רבות אפשר לתאר את דקדוקם במצוות, אפשר לתאר את התפלה שלהם, ועוד ועוד, כמובן זו לא התמונה המליאה של האיש והיכרות קרובה תמיד תהיה יותר מדויקת מאשר אלפי סיפורים, אבל יש אפשרות לתאר לפחות משהו נרחב מאישיותם.

זה אולי דוגמה להבדל בין עבודת ה' של האיש לבין עבודת ה' של האשה.

כשאדם קם בבוקר הוא מברך על היום החדש שמגיע, כיהודי, הוא לא מברך רק על היכולת שלו לראות ועל היכולת שלו ללכת, אלא הוא מברך גם על יום חדש של עבודת ה', הוא מבטא את זה באומרו שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הוא מודה על כל דרגה נוספת, על כל כלים נוספים שניתנו לו לעבודת ה'. יש לו כלים ברורים להתקרבות לה' יתברך שעומדים לפניו, והוא מודה על ארגז הכלים שניתנו לו לעבודת ה'.

האשה לעומת זאת, לא ניתנו לה כלים ברורים מספיק לעבודת ה', היא צריכה להודות שעשני כרצונו, היא מודה על שניתנה לה יכולת לעבוד את ה', אך היא לא יכולה להצביע על דבר מה מסוים על הכלים שניתנו לה, ולכן היא אומרת שעשני כרצונו.

ההודאה של ברכות השחר הנובעת מתנועת נפש של תחילת היום, מתאימה יותר להודאה על העבודה הברורה הממוקדת שיש לאיש, זו היא הברכה שלא עשני אשה.

להבין את זה יותר טוב, תדמייני עובד במפעל, שיש עליו עבודות ברורות מאד, הוא קם בבוקר והוא מודע בדיוק מה הוא צריך לעשות, ככל שהעבודה שלו יותר ברורה הוא יותר בטוח בעצמו, ויש לו הרבה מה להודות, על הבהירות, ועל הביטחון שלו בעבודתו. לעומת זאת יש עובד אחר, שבעל המפעל לא הטיל עליו עבודה מסוימת, הוא שאל את בעל המפעל מהי העבודה שתרצה בדיוק שאעשה, אומר לו בעל המפעל "דע לך יקירי, אתה איש כל כך מוכשר, אתה ניחן בחוש כל כך טבעי של יכולת תמרון ויכולת להבין את השטח, שאני לא צריך ממך משהו מסוים, אני פשוט רוצה אותך כאן, בשטח, אם אתה כאן אני בטוח שיקרה מה שצריך, העובדים האחרים בסביבתך בטוח יעבדו כראוי, כשאתה בשטח העסק דופק טוב", אותו עובד קם בוקר, יש לו הרבה כבוד, אך מאידך קשה לו להודות על עבודה מסוימת שניתנה לו, הוא אולי היה מעדיף אפילו להיות יותר ממוקד ולקבל פחות כבוד, אבל מצד שני יש לו להודות על כך שסומכים עליו, שהחליטו שהוא איש שטח טוב שעליו הכל עומד.

האיש דומה לעובד הראשון והאשה לעובד השני. על מה כל אחד מודה?

האיש על העבודה הברורה שניתנה לו, והאשה על כך שעשה אותה הבורא, כרצונו.

הלואי שכולנו נוכל להודות שאנחנו, כרצונו.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ה

מעמד האשה – שלטון הגבר על האשה

שלום וברכה

כעת אכתוב לך על מה שעוררת בדבר השלטון של הגבר על האשה. ובכן, כמו שכבר כתבתי אשה רגישה ועדינה יותר מאיש. לשם כך וכחלק מהקשר הזוגי והשלימות שלו, האיש אמור להיות עוגן של אשתו, לתמוך בה ולהיות לה למשענת. כשכמובן קשה שאדם אחד יהיה גם רגיש ועדין וגם חסין וגיבור. כשיש זוגיות מושלמת כשחיים חיים בהם הזוגיות הוא איחוי השבר של שני החצאים, שמשלימים זו את זה, הופכים בני הזוג להיות מושלמים כשהאשה מטפחת את הצד הרגשי החוויתי המעשי, והאיש נותן חוסן וביטחון וגבורה. השילוב של שני הצדדים מהווה שלימות שלא תיתכן בבן אדם אחד אלא בשניים. כאשר זוג חי נכון בשלימות פעמים ואשתו מצפה לחוסן שבעלה יתן לה, היא אוהבת את העמידה האיתנה של בעלה, זה נוטע בה יציבות וביטחון.

אך כאשר חיי הזוגיות לא שלמים משמשים כל המעלות של כל צד שימוש הפוך מהמטרה, והופכים למציקים, והרסניים. העדינות והרגישות של האשה הופכת לגורם מפריע ההופך כל אמירה לאירוע דרמטי, ההתנהלות הזוגית הופכת להתנהלות מלאכותית הזוקקת זהירות מוגזמת מרגישות היתר של האשה, הגבר הופך לשתלטן הרומס ברגל גסה את אשתו, ומשתמש בה שימוש ציני ולפעמים אפילו אכזרי.

אני אוהב להמשיל את זה לכוס זכוכית שנשברה לשני חלקים, בכדי לחבר את שני חלקי הכוס יש להעמיד את שני חצאי הכוס במקום הנכון כאשר בצד אחד יש בליטות ובצד השני יש שקעים וצריך להתאים כל בליטה לשקע, אם יעמידו כל בליטה ליד השקע המתאים, הכוס תושלם, וכשידביקו אותה היא תחזור להיות כוס שלימה, אך אילו יעמידו את הבליטות במקום הלא נכון, יישארו חורים רבים בכוס, והבליטות יעמדו ליד בליטות שבצד השני ולא רק שלא ישלימו את הכוס לכוס אחת שלימה אלא גם יגרמו לשריטות ולשברים נוספים בחצי הכוס שכנגדה. כך ממש זוגיות מושלמת מאחה את השברים ויוצרת שלימות נפלאה כאשר כל בליטה-מעלה משלימה את החיסרון בצד שכנגד, ומשלימה אותו. ולעומת זאת זוגיות שאינה ראויה כל בליטה-מעלה, הופכת לגורם השורט ומחבל בקשר הזוגי והופך את הזוגיות למערכת סבוכה ובלתי נסבלת.

לצערי יש זוגות רבים שחיים לא נכון, וכך יש גברים רבים שמשתמשים בכח שלהם, בגבורה, ובחוסן שלהם, שימוש לא ראוי ומשתלטים על נשים עדינות ורגישות זה כואב מאד.

אך לפי התורה אין לזה מקום. כל זה קיים לצערי בכל ציבור ואין בתורה גיבוי לשליטה של הגבר על אשתו. הציטוט שהבאת מדברי הרמב"ם שכביכול כותב שאשה שבעלה מכה אותה צריכה לשתוק הוא ציטוט לא נכון, אין בדברי הרמב"ם אמירה כזו. חיפוש במאגרי מידע תורניים הוביל אותי לאמירה דומה בספר אחר, אבל לא עם כל אמירה עלינו להתמודד, בספרות הזמינה בבית המדרש, שלא צריך להגיע אליה על ידי חיפוש במאגרי מידע, הספרות שממנה פסקו דורי דורות, אין משפט כזה!!! והרמב"ם ודאי לא כתב כך, המרים יד על חבירו נקרא רשע, והוא הדין המכה את אשתו.

ובכן את שואלת:

למה אלוקים נתן את האפשרות שהגבר ישלוט על האשה והוא בדרך כלל התוקף והיא הקורבן?

כשאת כותבת בדרך כלל אני בטוח שאת מתכוונת בדרך כלל כשזוגיות לא מתנהלת נכון, כשהקשר לא מתפקד כראוי. חשוב לציין שגם שם לא תמיד הצד הבעייתי הוא הגבר, אני לא אוהב הכללות, אבל בהחלט יש מקרים של גברים ששולטים על נשותיהן והאשה הופכת לסוג של קרבן. שוב, את מדברת על עולם לא מתוקן, על מקרים בהם שני הצדדים לא מקיימים חיים של זוגיות שלימה ומתוקנת, ואז הכישורים הגבריים, והכישורים הנשיים לא מתפקדים כראוי, והגבר עושה שימוש רע בכישורים שניתנו לו. והוא משתמש גם בכישורים המיוחדים של האשה, בעדינותה וברגישותה ועושה בכל זה שימוש לרעה. לצערי כך הם פני הדברים, בעולם של בחירה יש יכולת לקחת כל דבר לטוב ולמוטב.

אך אני רוצה לומר עוד דבר, שינוי גדול אירע בעולם, ולא רק ביחס אל הנשים. העולם עבר שינוי גדול בכל מערכת השליטה של אנשים על אנשים אחרים, החל ממוסד העבדות שהתפרק כמעט לחלוטין, וכלה בשינוי של מעמד האשה. אך לא רק אלו השתנו, כל היחס בין האנשים השתנה, בעבר כל ממשל היה ממשל רודני, מוסד המלוכה היה מוסד שולט ומשעבד, וכך גם היה הקשר של כל עובד ומעביד.

איננו יכולים להבין עולם שונה כל כך, אבל אם ננסה להיכנס לעולמם של האנשים הללו נוכל להבין שבעבר היה צורך לאנשים שמישהו ישלוט עליהם. זה נסך בהם ביטחון, וזה היה חלק מהחוויה האנושית. בעולם משוחרר כמו שלנו קשה לנו לדמיין את המציאות הזו.

אך אפשר לנסות לדמיין זאת… אם נדמה זאת לחינוך ילדים, ילדים זקוקים לאבא או מחנך סמכותי ובלא זה מתערער להם היציבות. היו שניסו להציע לקיים חינוך ללא סמכות, זה גרר ילדים עם מגוון של בעיות, בעיות התפתחות ובעיות נפשיות. גילוי שהסמכות הכרחית להתפתחותו של הילד וליציבות הנפשית שלו, צריך אמנם ללמוד איך לקיים את הסמכות בדור כמו שלנו שסמכות לא מתקבלת בזרועות פתוחות… אבל סמכות הכרחית. אצל ילדים זה כך, יתכן מאד שנשים בעבר התרגלו גם כן לסמכות מצד הבעל ובלא זה היה להם רע. בימינו זה נשמע מוזר לומר כך, אבל מהמציאות שאנחנו מכירים אצל ילדים אפשר להבין שסמכות ואפילו מעט שליטה לפעמים יכולה להתקבל באהבה וברצון.

כפי הנראה היו זמנים בהם לא היה חוסר מוסריות להתנהג אל האשה באופן יותר שולט ומשעבד. ובכל מקרה לא מדובר על משהו יהודי, זו הייתה המציאות בכל העמים ובכל הדתות, להיפך היהדות קראה לשינוי, ביהדות יש מקורות רבים המכוונים לכבד את האשה, דברים שנכתבו בזמן שלא היה מקובל כלל לכתוב כך.

מסיבה זו אנחנו גם לא יכולים להבין איך איש יכול להיות נשוי לשתי נשים. זה נראה בימינו חוסר מסוריות שאין כדוגמתה. אך כפי הנראה במציאות של העבר זה היה אחרת. קשה מאד לדמיין מציאות כזו אך חשוב לדעת שהצרכים והצפי שיש לנו הם לא הצרכים והצפי שהיו בעבר, ולכן לא נכון לדון על התבטאות זו או אחרת שנאמרה בזמנים מסוימים בהתאם לאותו דור.

לצערי יש אנשים שיש להם רצון להטיל דופי בתורה הקדושה ובחכמיה ולכן הם מנסים לחפש משפטים מכל מיני מקורות, מהפכים את דברי החכמים ומראים כביכול כתוב בהם נגד מעמדן של הנשים. אילו היו מביאים מקורות היסטוריים מאותם זמנים בו נכתבו הדברים היו מוצאים שכך היה המנהג בעבר, ואין ביהדות אמירה שמגבה את זה, אלא להיפך. כפי הנראה אותם אנשים המעוניינים להטיל דופי בתורה הקדושה וביהדות בכלל אמרו לך אמירה כזו בשם הרמב"ם כי ברצונם להביא מידע שגוי, דווקא בשם הרמב"ם שמייצג את היהדות ומפיו אנו חיים.

בנוגע לנישואים עם שתי נשים, יש לציין שאמנם האבות הקדושים היו נשואים לשתי נשים [חוץ מיצחק אבינו], אך יש מקורות שנראה מהם שהתורה לא מעודדת נישואים עם שתי נשים. וכפי הנראה צריך להיות ברמה מסוימת בכדי שזה יתאפשר, [חשוב להכיר בכך שלא כל מה שנפשנו ורגשותינו לא מסוגלים, נכון גם לדורות קדמונים, שכלשון חז"ל הקדושים "ראשונים כמלאכים", וגדלותם וקדושתם יכלה להכיל מה שאנו הקטנים לא מסוגלים, ובכלל כל מעשי האבות הקדושים מכוונים לעניינים גבוהים כאשר לאה מסמלת בחינה מסוימת ורחל בחינה אחרת, ויעקב עצמו יש בו שתי בחינות בחינה של יעקב ובחינה של ישראל וכל זה לא שייך לאנשים פשוטים כמונו] ובכל מקרה בשלב מוקדם יחסית להנהגת העולם רבינו גרשום אסר לישא שתי נשים.

ובכל מקרה, מה שלא נתנו לאשה לישא שני גברים ולעומת זאת איש יכול לישא שתי נשים, לא נובע מעדיפותו של הגבר אלא מחסרונו, אשה ממוקדת וחייה הרגשיים ממוקדים ולא שייך להכניס לעולמה גבר נוסף. גבר בטבעו פחות ממוקד ולכן אין בזה איסור מהתורה שישא שתי נשים, העולם הרגשי של הגבר פחות ממוקד וחיסרון של חוסר מיקוד הוא לא גורם עיוות של סטייה, בשונה מהאשה שמעלתה קובעת שאין לה לישא שתי גברים.

ככל שפרח יפה יותר הוא עדין יותר, והוא גם ניזוק יותר בקלות. כך כל חומר ככל שהוא יותר עדין הוא ניזוק יותר בקלות, השמירה המיוחדת שחומר עדין זקוק, לא מראה על חסרונו אלא על מעלתו. כך בדיוק מה שאשה לא יכולה להתחתן עם שני גברים נובע ממעלת העדינות שבה ולא מחסרונה.

הנושא הזה נוגע גם לעוד כמה שאלות שאת כותבת ביחס לצניעות של האשה, ועל כך אכתוב במכתב הבא בעזרת ה'.

אני רק רוצה לכתוב עוד משהו על השאלות שלך בנוגע למושג קנין שנעשה על ידי הבעל, ועל עצם המושג "בעל" שכמו שאת כותבת לא מובן לך, וכי הוא אדון שלה-בעלים שלה, ואם הכוונה למילה בעילה, גם לא נשמע לך, את לא אוהבת את המילה והקונוטציה של המילה לא אהובה עלייך.

ובכן, הבעל במודל הגברי הטבעי אמור להיות הדומיננטי בקשר, הוא אמור להיות מי שיוזם את הקשר. האשה במודל הנשי הטבעי העדין החוויתי הרגיש, אמורה להיות דומיננטית אחר היוזמה של בעלה, זה לא חסרונה של האשה, זו צניעותה וזה היופי שבה. האיש אמור להיות "בעל" לא הכוונה לאדון, אלא לישות החיצונית יותר, האשה פנימית יותר היא עקרת הבית-עיקרו של בית, אך היא מבפנים, היא המקיימת את כל הקשר, בזכותה הקשר היזום על ידי הבעל קיים חי ודינמי, מלא בחוויה וברגש.

שוב, אם נביט על האיש והאשה כשני אנשים נפרדים, הנידון הופך להיות מאד פוגעני, ונעשה בירור מי עיקר ומי טפל. אך בתפיסה אחדותית, בתפיסה של איש ואשה שהם גוף אחד המתנהל אמנם בשני גופים נפרדים, אך ישותם אחת וכל אחד לבד אינו אלא כלי שבור, תפיסה כזו גורמת שאין חיסרון בהבנת תפקיד הבעל כיוזם ובעלים חיצוני ואת האשה כמחיה ומתפעלת את הקשר ממקום פנימי יותר כי מדובר על שני חצאים של ישות אחת מושלמת, המריבה מי מהם עיקר ומי טפל, היא כדוגמת איש המסוכסך עם עצמו פנימה כשחלק מגופו מכריז אני העיקר וחלק אחר מכריז אני העיקר, אדם כזה הוא פיצול אישיות. לשם אנחנו צריכים להגיע במבנה הזוגי שלנו, למקום שנבין שהאיש והאשה הם אחד ממש, שלא יכול להיות ביניהם תחרות או מריבה מי העיקר ומי הטפל.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ו

מעמד האשה – צניעות

במכתב הקודם כתבתי על השליטה של הגבר על האשה, ועל האיסור לאשה לישא גבר נוסף, בזמן שלאיש מותר לישא שתי נשים. כתבתי בסוף כי ההתמקדות של האשה בקשר הזוגי קשור גם לנושא הצניעות של האשה ועל כך אני רוצה להרחיב במכתב הזה.

את שואלת שאלות רבות ביחס להקשר של צניעות, ולפני שאענה לך על שאלותייך אני רוצה להסביר את הענין קצת יותר. כפי שכתבתי במכתבי השני, וכעת אני יסביר יותר, איש ואשה הם שני חצאים, שאמורים לדבוק זה בזה ולהחזיר את האחדות הראשונית. כמתואר בתורה בפרשת בראשית.

הקשר הנפשי בין שני החצאים הללו מתבצע על ידי תנועה של השתוקקות הדדית. בעקבות היותו של האיש חסר, ובעקבות היותה של האשה חסרה, הנפש שלהם משתוקקת אל החלק השני שישלים אותם. ההשתוקקות הזו לחיבור נעשית בשני מישורים, במסלול אחד המתאים לנפש הגברית ובמסלול אחר המתאים לנפש הנשית. כשבכוונה ההשתוקקות לא מתבצעת באותו מסלול, בכדי לא ליצור התנגשות במפגש, אלא ליצור מפגש שלם ומשלים. ולכך זה מגיע בתנועות שונות של השתוקקות היוצרות הרמוניה אמתית ומושלמת.

חלק מן המערכת הזו פועלת על ידי יצרים שונים שיש לאיש ויצרים שונים שיש לאשה, כאשר יצרו של האיש מובל בעיקר ממראה, ואשה מונעת על ידי גורמים אחרים. כך טבע הבורא בטבעו של האיש ובטבעה של האשה.

כחלק ממערכת שלימה של הגבריות יש לו לגבר יכולת חיבור קלה יותר מלאשה. האשה מתחברת יותר ממקום פנימי ואינטימי. האיש יותר חיצוני ויותר ממוקד מטרה בקשר. שני הצדדים חשובים, כאשר המערכת פועלת כיאות נעשה קשר מושלם נעשה חיבור מושלם הקיים מן החוץ אל הפנים ומן הפנים אל החוץ בהרמוניה מושלמת ומשלימה. הצד הגברי והצד הנשי – שניהם, הכרחיים למבנה הזוגי, לולי הגבר אולי לא היה מתחיל הקשר להיווצר, ולולי האשה הקשר היה נובל ולא מעמיק.

לצערי אך טבעי שאותם יצרים פועלים גם כאשר הם לא מנותבים למען הסיבה שבשבילם הם נוצרו. וכך נוצר מצב בו מחפיצים את האשה, ומשתמשים בה כאובייקט להגשמת תאוות ופורקן של יצרים.

בכדי שזה לא יקרה, קובעת התורה גבולות מאד ברורים, ההלכה במשך הדורות הוסיפה גדרים וסייגים בכדי שלא יקרו מקרים כאלו, בכדי שאשה לא תהפוך חלילה לאובייקט לפורקן של יצרים. בכדי שהמערכת היצרית הקיימת למען שלימות והרמוניה של שני הצדדים תהייה קיימת אך ורק למען הסיבה לה המערכת הזו נוצרה.

את כותבת:

איך התורה כותבת עלינו דברים איומים כמו טמאה, נידה, שמגדיר את מי שיש לו יצר הרע לאישה כאדם שרודף אחרי נאד דם וצואה, אני מבינה למה התורה התכוונה ביחס המיני, אך למה להוציא אותנו בתור גוף רק כדי שהגברים ישלטו בעצמם.

ובכן, חז"ל התבטאו במשפטים מאד חריפים בכדי למנוע מן האשה את הסבל הזה, בכדי שלא יהפכו אותה לחפץ. הדימויים הלא נעימים ששמעת על ההולך אחר תאוותו לנשים, לא נכתבו בכדי לזלזל באשה חלילה, אלא להיפך לייקר אותה, זה בא לזלזל במי שמזלזל באשה והופך אותה לאובייקט לפורקן של יצריו. צריך את הדימויים הללו, כי אותו אדם פעמים רבות משקר את עצמו וגם את האשה שבה הוא משתמש כחפץ, כביכול הוא מתנהג בה באהבה, כביכול יש כאן מערכת רומנטית ראויה, בו בזמן שבתוככי לבו הוא עסוק ברדיפה אחרי תאוותיו, חז"ל הקדושים העמידו אדם זה על טעותו ולימדוהו שהוא טועה והוא לא אוהב אשה, אלא הולך אחר תאוותיו והוא רודף אחר דבר רע, הוא הופך את האשה לאובייקט של פורקן לתאוותיו, והופך אותה לחפץ, באותה אשה מיוחדת ערכית אצילית עדינה ופנימית הוא משתמש שימוש הפוך ורע, כל אשה צריכה לשמוח במאמר חז"ל שבא להעמיד את הנקודה הזו על נס.

היהדות מקדשת את מערכת היחסים שבין איש לאשה, אין עוד דת שכל כך מקדשת את יחסי האישות, כי כאשר הם נעשים כקשר זוגי ראוי, יש כאן קדושה של קשר משלים ושלם. אך שזה לא כך זה חילול הקודש.

דווקא מחמת החשיבות, היוקר, והעדינות של המערכת הזו, של החיבור הזה של ההרמוניה המיוחדת שאמורה להיווצר, זקוקים למערכת מאד עדינה של רגשות שתגרור את החיבור הזה. ולכן יש צורך במארג מאד מיוחד ופנימי שמגיע עד עומק הרגשות של האדם בכדי שהחיבור יהיה עד לעומק של נשמת שני הצדדים.

ודווקא מחמת הרגישות והעדינות והעומק של המערכת, כאשר היא מוסטת מן המטרה הנכונה, היא הופכת למעוותת. כבר כתבתי באחד ממכתביי הקודמים, ככל שדבר עדין ומיוחד יותר הוא עלול ומסוכן מפני קלקולים.

זו הסיבה שהתורה וחז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים הזהירו כל כך והחמירו כל כך שמא ייגרמו עיוותים במערכת הזו. זו מערכת של שמירה והגנה מפני טעויות כאלו. הנשים צריכות לשמוח בכל זה.

לא זו בלבד, האשה שומרת על יופיה הפנימי הטהור המיוחד, רק כאשר היא שומרת על צניעותה, הבורא נתן לאשה גוף שהיא צריכה לשמר אותו בשביל הקשר הזוגי הנאות, בשביל לקיים חיבור שלם ומשלים בינה לבין בעלה, חוסר צניעות לא רק גורר מציאות של עשייתה לאובייקט לפריקת יצרים לאחרים, אלא גם טבעה היפה העדין האצילי עלול להתרוקן.

יופיה של האשה בצניעותה, זה לא חיסרון זו מעלה. האשה פנימית וערכית, וזו יופיה וזו מעלתה.

בימינו, בימים בהם המתירנות והתאוות לא רק מפרקות משפחות אלא אף מערערות את יציבותם של בני האדם, כאשר הם מפתחים יצרים הרסניים, כאשר אנשים מאבדים טעם בהקמת משפחה, יש להעלות על נס את ההתנהגות המיוחדת של הציבור היהודי הדתי, שמירת הצניעות ושמירת מקומה הטבעי של האשה, כאשר נשים ששומרות על ההלכה כראוי ומתנהגות בצניעות בחן ובאצילות מקיימות גם קשר זוגי משלים ושלם. מקימות משפחות למופת וחיות בשלווה.

התפקיד הנשי נבחר בקפידה לשמור על היופי הנשי ועל שלימות הערכים הנשיים המיוחדים. כל ערעור של התפקיד הנשי כורך עמו גם הריסה של הערכים המיוחדים הללו.

עירוב של התפקידים גורר גם ממילא תופעות חמורות של אנשים שהיפכו את נטיותיהם וסובלים סבל רב בעקבות ההתהפכות הזו, כאשר אין להם יכולת לקיים חיים תקינים על פי הלכה ולהקים משפחות.

אי אפשר לפרק מעמדות, ושהפירוק הזה לא יגרור בעקבותיו אנדרלמוסיה, של מתירנות מינית ופורקן יצרים הרסני, כאשר הסובלות העיקריות מכל זה, הן לצערי בדרך כלל הנשים.

אשה צריכה לשמוח ולדבוק במה שציוותה התורה, לשמוח על ששומרים על יופיה ועל המיוחדות שלה ולנסות להפיץ את הבשורה הזו ולהיות גאה בה, אין שמירה כתורה, אין עוד מי ששומר על האשה כמו תורתינו הקדושה וחז"ל הקדושים.

את שואלת:

למה בעולם הכללי מחפיצים את האישה כחפץ, ובעולם החרדי כאילו אישה היא טמאה וצריך לברוח ממנה..

כאמור מחפיצים את האשה, כי לא משתמשים בהשתוקקות הקדושה לטובה, ומטמאים אותה ועושים שימוש רע באותה השתוקקות במקום להשתמש בה לחיבור של שלימות, משתמשים רק בהשתוקקות ללא החלק הריגשי, וכך מעוותים את ההשתוקקות והפכים אותה לתאווה עצמית גופנית אגוצנטרית, זו עוד דוגמה ללקיחת דבר טוב לצד רע. זו לא סיבה לבטל את המעלה הגדולה הזו, את היכולת ליצור חיבור מושלם כל כך על ידי שני החלקים של האיש והאשה.

ההפיכה של ההשתוקקות הקדושה לתאווה מגושמת היא טומאה של הקודש, זו הסיבה בדיוק שבציבור החרדי מקדשים את ההשתוקקות הזו ומשתמשים בה רק לקשר הנכון והראוי.

בעולם החרדי האשה היא לא טמאה ולא צריך לברוח ממנה. אנשים חולים בורחים מנשים. אנשים בריאים לא בורחים. הם נוהגים בצניעות ויוצרים קשר רק עם האשה שהיא החלק השני שלהם, ומקדשים את ההשתוקקות הזו לקשר הבריא והנכון. ולא רוצים לעוות את הצורך הבריא לקשר עם אשה למחוזות לא ראויים.

את כותבת עוד:

גם ציטוטים מהתורה, לי אישית זה לא נעים שכותבים עליי שאני טמאה, הרי אתה אלוקים עשית לי את זה, מה אני אשמה?!

בתורה לא כתוב על אשה שהיא טמאה, כתוב רק שיש זמנים שהאשה טמאה. גם האיש טמא לא רק האשה. אופני הטומאה של האיש ושל האשה שונים, גם זה כפי הנראה לפי תפקידם השונה. טומאתה של האשה כשהיא נדה נעשה גם ללא פעולה מצידה, לעומת זאת הגבר לא נעשה טמא אלא על ידי פעילות אקטיבית מצידו, הטומאות השונות מתאימות כפי הנראה לתפקידיהם השונים של האיש והאשה בקשר שביניהם האיש הופך לטמא באופן אקטיבי והאשה הופכת לטמאה באופן פסיבי.

אך יש בכך עוד דבר חשוב שמתקיים דווקא על ידי ימי הטומאה הללו, הארכתי על כך בתשובה אחרת ואני מעתיק לך את דבריי משם לכאן, חלק מהדברים קשורים למה שכתבתי מקודם אך אני מעתיק בשלימות מה שכתבתי שם כי יש בדברים שם השלמות למה שכתבתי כאן:

איש ואשה הם שני נבראים שאמנם נבראו נפרדים, אך באמת הם לא שניים, הם שני חצאים, שכאשר מצאו זה את זו הם מקיימים שלימות אחת. התלמוד (נדה לא, ב) ממחיש זאת במשל, 'שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי, מפני מה איש מחזר על אשה ואין אשה מחזרת על איש, משל לאדם שאבד לו אבידה מי מחזר על מי בעל אבידה מחזיר על אבידתו', כלומר אנו מאמינים כי זוג מושלם הוא זוג שהאיש והאשה יוצרים יחד שלימות אחת שאמורה הייתה להיות מחוברת אלא שהם נבראו נפרדים ועליהם למצוא זה את זו. כששיאו של החיבור נעשה בעת הזיווג. החיבור שבזיווג הוא התבטאות של קשר פנימי עמוק שיש בין בני הזוג. לשם חיבורם של בני הזוג, נטע הבורא באדם תאווה שנוטעת באדם צורך להתחבר גם פיזית ולא רק נפשית, בכדי שהקשר הפנימי העמוק יווצר יש צורך בחיבור הפיזי, ולשם כך יש באדם צורך להתחבר על ידי הזיווג עצמו וכל שאר מעשי קורבה. אך כמו כל דבר, פעמים והמטרה נשכחת, והכלי וההכשר הופכים למטרה עצמה. כלומר, פעמים ולא נשאר בין בני הזוג אלא הקשר הפיזי, החיבור החיצוני. הם לא מסוגלים להתחבר זה לזו בקשר פנימי עמוק, ומעשה הזיווג וכל שאר קורבה נעשית כמטרה עצמית ללא המטרה הנכספת שאמורה להיווצר על ידי מעשים אלו. ימי האיסור, בהם אין יכולת להתחבר זה עם זו באופן פיזי, נותנים יכולת לבני הזוג להתחבר זה לזו רק בקשר פנימי, ללא עזרים חיצוניים. המסוגלות לקיים קשר של אהבה גם ללא קשר פיזי, מנתבים את הקשר הפיזי למטרה שלמענה הוא נועד, הם מנתבים את החיבור הפיזי לצורך היווצרות של קשר פנימי עמוק, כאשר חיי אישות המושתתים על פי התורה, מקיימים מעגלים של קשר של חיבור והפסקה סיבוביים, כאשר בימי האיסור מתקיים פסק זמן בו בני הזוג מסגלים יכולת להתחבר זה עם זו בקשר פנימי ללא עזרים החיצוניים עד שכשכלים ימי האיסור מגיעים ימי ההיתר והחיבור המתממש בין בני הזוג אינו אלא תוצאה של החיבור העמוק שנעשה ביניהם בימי האיסור.

הסבר זה ראיתי בחוברת 'מעין שלם' על טהרת המשפחה שחיבר הרב זאב חיים ליפשיץ זצ"ל (עמוד כ), שם הוא היטיב להגדיר זאת בדבריו, ולמרות האריכות אעתיק את לשונו כי דבריו מאירים באור מיוחד ובמשמעות מיוחדת את המתנה שקיבלנו באיסור שבימי הנידות: 'חשיבותה של טהרת המשפחה לטיפוח חיי נישואין רעננים ולסילוק השיגרה והשעמום הרובצים לפתחם, הוא נושא שכבר דשו בו רבים, ברצוננו להבליט כאן אספקט נוסף ויסודי יותר של נושא זה, המשולב בגישה הכללית של דיוננו, תרומתה של הפרישות הזמנית מחיי אישות להארתו של הצד האנושי שבאשה, והעמדת האדם שבה מעל ההיבט המיני. משעה שהצורך החברתי כובש לו מקום בחיי הילדה, בהיותה כבת שבע, מתפתחת בה גם תודעת נשיותה, היא מתחילה לשים לב להופעתה מתייפה ומתקשטת. היא שואפת למצוא חן בעיני כל רואיה. היא אף לומדת במהרה לנצל את נשיותה כדי להשיג את מאווייה, אלא שלא עובר זמן רב והיא נוכחת לדעת שהבלטת נשיותה באה על חשבון ההכרה באישיותה האנושית, ככל שהיא מתבגרת ומבשילה כן היא מעדיפה להתקבל כאדם ולא כיצור מיני, שקסמיו הם בני חלוף ומתבלים. החשש הזה, שנשיותה תאפיל על אנושיותה מקנן בכל אשה, אפילו ואולי במיוחד כלפי בעלה. במצות טהרת המשפחה, מציעה התורה לאשה אמצעי הגנה כנגד סכנת הדה-הומניזציה של אישיותה. כל אשה ששומרת על טהרת המשפחה, זוכה מדי חודש לשבועיים שבהם היא מתקבלת כאדם בלבד. בפרק זמן זה שבו היא אסורה לבעלה, ניתנת לבעל הזדמנות לפתח את יחסו האנושי כלפיה, ללא תלות בצרכים המיניים. הוא לומד לראות את אשתו כאדם, לשים לב לרגשותיה, ולבטא את אהבתו אליה בדרכי חיבה אנושיים 'בלי ידיים'. הפרישות מייחסי אישות, אין פירושה פרישות מהאנושיות. אדרבה זה הזמן לגלות את הצד האנושי שבאשה. להבין ללבה, להכיר בעצמיותה ובתכונותיה האינדיבידואליות, להעריך את עולמה הפנימי והרוחני. ימי הפרישות הם הימים הכשרים ביותר ליחסי אנוש בין בני הזוג ובהם מתפתח ומתחזק הקשר הנפשי-אנושי ביניהם, שהוא בעל טווח ריגשי רב לאין ערוך, יותר מזה של הקשר הגופני, ושורשיו עמוקים יותר. מקץ ימי הפרישות, כשהאשה מותרת שוב לבעלה, עושה הטבע את שלו, והקשר המאחד שבין בני הזוג שהחל מתרקם דוקא בימים שבהם הייתה לא טהורה, מקבל משמעות מוחשית שלימה, זו מהלכה של התקשרות אנושית כשרה טבעית ועמוקה. תחילה נפגשים, מתקשרת שיחה, מתרגלים זה לזה, לומדים להכיר ולהבין, מתפתחת אהבה ולבסוף חשים צורך במגע גופני. היחס האנושי חשוב לאשה יותר מהמגע הגופני כשלעצמו. מאוסים עליה יחסי אישות שאינם ביטוי ליחסי קירבה אנושית. האשה שחוננה במנה גדושה של רגישות וכישרון התייחסות, מוצאת די סיפוקה במחוות הלבביות, הלטפניות של קירבה, חיבוק, ונישוק, והן חשובות לה הרבה יותר מהאקט המיני עצמו. אשה זונה היא אשה חולה, משום שהיא בודדה את המעשה המיני מהיחס האנושי. אשה בריאה ברוחה חשה שהקירבה הגופנית היא רק ביטוי לאחדות אנושית העמוקה ביותר הקיימת בין גבר ואשה', עכ"ל.

כלומר התורה הקדושה דואגת שגם בין בני זוג שמקיימים יחסי זוגיות טובה, ישמרו על אותו קשר זוגי שיתקיים למען שלימות הקשר ושחלילה לא תהפוך האשה במשך הזמן לאובייקט לפורקן של יצרים.

את כותבת עוד:

למה אני בתור בת צריכה כל פעם לפחד ולשמור על עצמי מאיזה סוטה שלא יעבור וירצה לפגוע בי?

זה באמת נורא, זו רק סיבה שננסה לשמר יותר את הצניעות ולהרים על נס את דרכה של התורה הקדושה. העולם שלנו מתירני וגורר בעקבותיו מעשי זוועות, אין לי מה לומר על כך, אך כך נראה עולם מעוות, אין להאשים בכך אלא את מי שלא שומר את התורה כראוי.

את כותבת עוד:

לעיתים זה מרגיש לי שהתורה מציגה את הגברים כיצורים ללא שליטה על חיי המין שלהם, אם הם יראו אישה יהיה להם הרהורים והם לא ישלטו בעצמם ואז האישה אשמה..

התורה לא מציגה אותם ככאלו, אבל בהחלט יש הלכות וגדרים מאד ברורים בכדי לא להגיע למצב שבו האשה חלילה תהפוך לאובייקט לפורקן של יצרים.

את כותבת

למה אם אני צנועה אסור לגבר לדבר איתי דבר טכני ולהסתכל על הפרצוף שלי ולראות אותי בתור בן אדם ולא רק בתור אישה, חפץ, כלי?

אין איסור להביט בפני אשה, יש איסור להסתכל הסתכלות שיש בה הנאה לא ראויה. רוב בני האדם משוחחים עם נשים ומביטים בפניהם יש קהילות שמתנזרים ולא מביטים באשה כלל, זה נובע מחשש שמא האשה תהפוך לאובייקט. אני אישית לא נוהג כך, ורוב הקהילות לא נזהרים לא להביט באשה, אך המגמה של אלו שנוהגים כך, לא נובעת מזלזול באשה אלא משמירה על מעלותיה הרבות של האשה על יופיה ואצילותה המיוחדת.

בתקוה שהעולם יחזור לשמירת תורה ומצוות ולהליכה בדרך הצנועה והמיוחדת שסלל לנו הבורא יתברך בתורה הקדושה.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ז

מעמד האשה – סבלה של האשה

כעת אכתוב לך תשובה על השאלה שכתבת ביחס לסבלה של האשה.

את שואלת:

למה מלכתחילה אלוקים גרם לאשה כל כך הרבה סבל מבחינה גשמית: מחזור, לידה, הריון וכו', בגלל חווה? הרי זה היה צפוי מראש, אלוקים ידע את העתיד, למה אני וכל העולם כולו כולל הגויים צריכים להיענש בגלל אישה אחת שאני אפילו לא מכירה אותה?!

בשביל לענות על השאלה הזו יש להסביר דבר נוסף בהקשר לחטאים קדומים. ועל עונשים באופן כללי.

המחשבה שלנו על אודות עונשים היא כי מי שעשה חטא צריך לקבל עונש בכדי שיסבול, כך הסבל יכפר לו על מה שחטא. אך זו טעות. עונש לא בא בכדי ליצור סבל, אין ענין שאנשים יסבלו, העונש הוא מסלול של תיקון לחטא, פעמים והסבל הוא מסלול של תיקון, על ידי הסבל יוכל האדם לעבור מסלול של חינוך או של תיקון לעוול שנגרם על ידי החטא שחטא.

כעת אסביר איך לפי זה צריך להבין את האמור בפרשת בראשית ביחס לקללה שנתקללו אדם וחוה. ובכן, כשאדם וחוה נוצרו, הם היו בגן עדן, המחשבה הראשונה הייתה שאדם יוכל לקיים את התפקיד המוטל עליו בעולם שלם יותר – בגן עדן. כשהוא חטא, התברר שאדם לא מסוגל לתפקיד הזה. לא מדובר על אדם האיש, אלא על האנושות כולה, אדם הראשון הוא גם סמל לאנושות כולה. כשאדם חטא התברר שהאנושות יכולה להתקיים באופן שהעולם יתוקן רק אם הם יחיו מחוץ לגן עדן. התברר גם שבכדי שאדם יתקן את העולם צריך שאדם יעבוד את האדמה, וקוץ ודרדר תצמיח לך, וכך גם חוה, בכדי שהיא תתקן את העולם היא צריכה מסלול בו יש לה צער לידה ושאר הדברים שהיא מצטערת בהם. הקללות שהאדם התקלל והקללות שחוה התקללה בהם, הם לא קללות של סבל לשם סבל. אלא הם חישוב מסלול מחדש לעולם בו הם יוכלו לקיים את תפקידם.

גם חוה לא מסמלת רק אשה מסוימת, אלא היא גם מסמלת את כל הנשים, כל הנשים נושאות אופי כללי של חוה, וכל הגברים נושאים אופי כללי של אדם, ואדם וחוה כלומר כל האנושות הכוללת את הגברים והנשים, לא יכולים לקיים חיים של תיקון לולי הסבל הזה. כך לא שייך לשאול למה שאשה בת ימינו תסבול את סבלה של חוה, כי כל אשה היא בדמותה של חוה, היא נושאת אופי שבכדי להגיע לחיים של תיקון היא צריכה לעבור מסלול של לידה והיריון וגידול ילדים.

וכעת אני רוצה לומר משהו שאיני יכול להוכיחו לוגית, אך אני אומר אותו בנימה אישית, מנשים צדיקות שהכרתי, אינני יודע איך כל דבר מתקן ומה תפקיד של כל דבר, אבל אני כן יכול לומר שאני מכיר נשים צדיקות שקיימו את התפקיד הזה בשלימות ויש בהם משהו מושלם שלא מצוי בנשים שלא קיימו את התפקיד הזה. קשה בהחלט להצביע באצבע מה הנקודה שהפכה את אותן נשים למיוחדות כל כך, אך יש לי תחושה שהמסלול של הולדת הילדים וגידולם, הם אלו שהפכו אותן לכל כך מיוחדות.

כך כנראה המסלול שיכול להעלות את האשה ולרומם אותה, וליצור עולם מתוקן של אנשים מתוקנים.

בהקשר דומה את שואלת עוד:

למה ה' ברא את האשה חלשה פיזית ונפשית?

אשה לא חלשה נפשית!!! אשה רגישה יותר בדרך כלל, וערה יותר למה שעובר עליה, יש לה שימת לב. כל אלו רק מעלות!!! כמו כל מעלה, פעמים וסובלים ממנה, אבל כשחיים נכון, כשמשתמשים נכון עם הכישורים הנפלאים הללו, של רגש וחוויה, של רגישות ושל יכולת תקשורת ראויה, זו ברכה גדולה. אני כגבר שואל הפוך, למה הגברים כל כך מחוספסים, ולא מספיק רגישים…

לגבי החולשה הגופנית, אינני יודע אם הנשים חלשות כל כך, מכיר נשים חזקות מאד, אבל אולי זה גם נובע מהתפקיד השונה שלהן, הן לא אמורות לעבוד בשדה, הן אמורות לעבוד עבודות עדינות יותר שמתאימות לטבען הנשי העדין יותר, ולכן הן צריכות להיות עדינות יותר בגופן וממילא חזקות פחות.

בברכה מרובה

שלמה

מכתב ח

מעמד האשה – שאר שאלות

שלום וברכה

כעת אחרי כל המכתבים הקודמים אנסה לענות על כל פרט במכתב שלך, מן הפרטים שלא התייחסתי אליהם במכתביי הקודמים.

את כותבת:

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם את זה, מקווה שזה לא יומרני מידי, אני כועסת על ה', אפילו מאד, פעם אפילו הייתי בטוחה שהוא לא אוהב אותי, אז עזבתי כל מה שקשור לדת שנאתי הכל אבל ברוך ה' חזרתי, אך משהו בהשקפה שלי, באמונה, עדיין לא הכי ברור לא נבנה, אני מגדירה את עצמי חרדיה מבית חרדי פתוח, יש לי כל מיני השגות של פמיניסטיות וזה כנראה לא הולך יד ביד עם התורה.

יש המון דברים שלא מסתדרים לי בהיגיון, ה' אוהב אותי אבל מרגיש לי שאת הגברים יותר (זה התקדמות לפחות עכשיו אני מרגישה שהוא אוהב אותי ולא שונא אותי), אבל למה יש את ענין המעמדות וההפליה?!

כאן אני רוצה לפנות אלייך מעבר לנושא המוצהר של מכתבך – מעמד האישה ביהדות, חשבתי לנכון להעלות כאן נושא חשוב לא פחות, הניבט מתוך מכתבך – והוא אופי היחס שלנו לה' יתברך.

את כותבת על כעסים שיש לך כלפי שמיא ועל תמורות שעברת בנוגע לייחוס רגשות אהבה ושנאה לה' אל ברואיו, אל הגברים, אל הנשים ואף אלייך באופן אישי.

אני סבור שכדאי לך לבחון את העמידה הזו שלך מול האלקים, ואת ייחוס הרגשות שאת מייחסת לו באופן מואנש ופשטני כל כך.

לעניות דעתי, עיבוד מעמיק של הנושא הזה עם עצמך – שאולי נכון שייעשה בלוויית אדם חכם המכיר/ה אותך ואת עברך – ייטיב עמך. הוא יעניק לך פרספקטיבה רחבה על האדם והחיים בכלל ועל עצמך בפרט; תפיסתך את האלקים ואת תורתו תהיה באופן נכון ויציב יותר; וגם יקהה את חודן של התהיות הנוקבות המציקות לך.

גם אם לא תימצא לך תשובה מלאה לשאלותייך המציקות, בירור נפש מעמיק יוכל לתת לך את הכלים לחיות טוב יותר בצד השאלות.

בהקשר הכללי הזה אמצא לנכון לכתוב לך משהו שכתב לי פעם אחד מידידי שהוא רב גדול, אכתוב לך את דבריו בלשונו:

ארחיב מעט בסיפור שבוודאי ידוע לך – סיפורו של ספר איוב.

איוב שנחתו עליו צרות קשות על לא עוול בכפו, מעלה את שאלת הצדק בעולם במלוא עוזה. מתוך כאבו הוא מציע לערוך 'משפט' ולעמוד מול אלקים בדין ודברים על מה שהביא עליו.

שלושת רעיו מאשימים את איוב, מוכיחים אותו על דיבוריו ומנסים להצדיק את המצוקות הבאות עליו במחדלים שלו ובדיבורים השליליים שלו כלפי אלקים.

איוב ממאן לקבל את דבריהם ומאשימם בחנופה ואי יושר.

לבסוף קם אדם צעיר בשם אליהוא ומנסה לענות לאיוב בסגנון אחר. אליהוא מדגיש את עליונותו של אלקים על הכול, ומכאן המסקנא שלא ייתכן שאלקים יעשה עוול. אלקים אינו כפוף ולא זקוק לשום גורם ולא יכולה להיות סיבה שדרכיו יתעוותו. התנהגותו החיובית של האדם אינה נותנת דבר לאלקים, והתנהגותו השלילית אינה פוגעת בו. אליהוא אומר לאיוב שבגלל נשגבותו של אלקים אין מקום להתדיין איתו, ועם זאת קיימת תקשורת בינו לבין האדם. הוא מציע לאיוב לראות בייסוריו מסרים, להיענות להם ולקבלם באהבה.

דברי אליהוא מתקבלים על אוזני איוב ואינם נדחים. לאחר דבריו – שכנראה עשו את פעולתם והכשירו את לבו של איוב לבאות – ה' בעצמו עונה לאיוב בסערה.

עיקרו של מענה ה' הוא תיאור ארוך של נפלאות הבריאה ועוצם גבורותיה.

עיקר החידוש שבמענה ה' לאיוב אינו בתוכן חדש לאיוב. אין בו מידע חדש על העולם ועל הנהגתו. עיקר כוחו של המענה הוא בעצם התפיסה שלו את עמידתו לפני האלקים. באותה התגלות איוב עומד על ההכרה בפער התהומי בין ה' והאדם, ועל אף הפער הזה זוכה איוב למפגש ישיר עם האלקי.

גדלות ה' בבריאה העצומה שבדברי ה' לאיוב, מביא את איוב לרגשי השתאות, ענווה גדולה ויראת רוממות נוכח השגב האלוקי.

בעקבות מענה ה' איוב מקבל תשובה לשאלותיו. אבל לא תשובה ממין השאלות ששאל, אלא תשובה המפייסת את דעתו באופן אחר. בעקבות המפגש הישיר עם האמת הגדולה ועם השגב האלוקי השאלות שהטרידוהו נדחות הצדה ומקבלות פרופורציה אחרת לגמרי", עד כאן לשונו של אותו גאון.

אני חושב שהדברים הנפלאים הללו יכולים לסייע לך מאד בבירור שאת עורכת.

אחר כך את כותבת:

איך התורה מתייחסת לאנסים? אם היא מתחת לגיל 3 אז היא לא מאבדת את הבתולין שלה אז זה בסדר?

חלילה, גם אם היא פחות מגיל שלוש זה חמור, ואפילו חמור מאד. רק שיש הבדל שכיון שהיא לא מאבדת את הבתולים הנזק שנעשה בה הוא פחות. כפי הנראה חלק מהתודעה של האונס קשורה גם לצלקת שנשארת בגוף, שבמקרה זה היינו קריעת הבתולים. אך ודאי שגם אונס של קטנה פחות משלוש שנים הוא חמור מאד.

את כותבת עוד:

אם היא לא צעקה בשדה ואין לה הוכחה אז בעיה שלה.

יש כאן חוסר דיוק, אם זה היה בשדה, לא דורשים ממנה להוכיח שצעקה. ומה שכתוב בתורה "צעקה הנערה" הכוונה שמא צעקה, כמבואר בדברי המפרשים. וראי לשון הרמב"ן שם (דברים כב, כג) שכתב כדלהלן:

"ענין נערה המאורסה, כי כאשר יראו עדים מרחוק איש תופס בנערה ושכב עמה בעיר, והרימו העדים קולם והתרו בהם, על דעת רבותינו (מכות ו ב) יתחייבו שניהם סקילה. שגם האשה בחזקת מזנה לדעת, כיון שלא צעקה כלל, כי דרך כל אנוסה לצעוק בעיר להושיעה ולהצילה. ואם יראו אותה בשדה שיחזיק בה וישכבנה, הרי זו בחזקת אנוסה ופטורה. וטעם "צעקה", יתכן שצעקה. או טעמו, אם צעקה אין מושיע לה, כי אפילו שמעו שלא צעקה פטורה כיון שאין שם מושיעים לה. והכלל, אם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת, אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה, שלא דבר הכתוב אלא בהווה", עד כאן לשון הרמב"ן.

כמבואר, בעיר כשהיא לא צועקת, במקום שהיא רואה שיש מי שיכול לעזור לה, סימן שהיא שיתפה פעולה. נכון שיש מקרים של פיתוי שהמפותה לא אשמה כמו המפתה, וברגישותה ובמצב השברירי של הפיתוי היא לא הצליחה לצעוק, וודאי בלא צל של ספק שהאנס גם במקרה זה פושע גדול, אך ודאי שחמור יותר כאשר אנס אונס בכח ללא הסכמת האשה כלל ואפילו לא מנסה לפתות אותה. ועל זה התורה מדברת.

את כותבת עוד:

אם היא לא שמרה על עצמה מספיק ויצאה לשדה אז היא אשמה וכל הדורות יידעו מכך (דינה), ויעקב שותק אחרי שגוי אונס את הבת שלו?!

המעשה עם דינה בת יעקב באמת מעשה שצריך פירוש. וצריך ללמוד את דברי התורה הקדושים לעומק, אך אציע הצעה מעניינת. ראשית חשוב לומר, האמירה שדינה לא שמרה על עצמה מספיק לא חד משמעית, יש מדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק לח) הדורש בשבחה של דינה, "וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. וְאֵיזֶה נָחָשׁ, זֶה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים, יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת", עכ"ל. גם לפירוש שמפרש את "ותצא דינה" שלא לשבח, אבל היציאה שלה הייתה לראות "בבנות הארץ", צריך לזכור שמדמים את היציאה של דינה כטבע שניתן לה מאמה הצדקת לאה, כך שלא בהכרח הכוונה לגנות את יציאתה. ודאי על כל פנים שיציאתה לא הייתה יציאה של עוון חלילה, אלא רק במובן של מעשה אקטיבי מצידה אבל לא יציאה לעשות רע, לכך אין מקור כלל ואין סיבה לתלות כן בדינה הצדקת.

מדוע אם כן התורה מספרת לנו מעשה כזה, שנראה כביכול כמבייש את דינה, עד שכדברייך כל הדורות יודעים מכך. יש בהחלט הרבה לעמוד על כך ואני מקוה שלא אחטא בכך שאני מציע רעיון שלא מתוך עיון מעמיק בפרשייה הזו [פשוט הכתיבה כבר התארכה מאד ולא נח לי עם ההמתנה שלך לתשובה שלי], אך חשוב לדעת התורה הקדושה לא מספרת לנו סתם סיפורים, התורה רוצה ללמד אותנו מעשה אבות סימן לבנים, אני חושב שהפרשייה הזו יכולה ללמד אותנו הרבה את היחס למעידות, ואת היחס לטיפול בבעיות של אונסים. משפחת יעקב משפחה של שבטי קה, הגיעו כמעט אל המנוחה ואל הנחלה, והנה יש מעידה, דינה נאנסה, האם מקרה כזה מטופל או לא? האם בת כזו הופכת למנודה מן המשפחה חלילה? התורה מלמדת אותנו, שדברים כאלו יכולים לקרות, וזה יכול לקרות גם במקומות הטובים ביותר, והתורה מלמדת אותנו גם שבמקרה כזה אחיה צריכים לעמוד לצידה ולעשות הכל למענה. עד שחז"ל הקדושים מספרים ששמעון נשאה [כך היה מותר לפני מתן תורה] ושיצאה מהם אסנת שנישאה ליוסף הצדיק, כלומר, האונס שאירע לא הפיל את דינה, היא לא נשכחה מן המשפחה, ולא הפכה למנודה, ואדרבה הפכה לחלק מן המשפחה עד שממנה יצאו זרעו של יוסף הצדיק. השתיקה של יעקב הייתה אך ורק עד בואם של בניו, יתכן ויש ללמוד מכך את הצורך לטפל בדברים כאלו במתינות ולהחריש בהתחלה ולהמתין ולהיוועץ אפילו בצעיר ממך, ולא לפעול מתוך אש קנאה בוערת. יעקב מתח ביקורת בהמשך על התנהגותם של שמעון ולוי כי לדעתו היה צריך לפעול אחרת כנראה, אבל לא נראה בתורה שיעקב סבר שהיה צריך לשתוק.

מתוך דברי התורה עלינו ללמוד איך להתייחס למעידות, איך להתייחס לנו עצמינו כאשר אנו נופלים, הנה כמה עידוד עוז ועוצמה יכולים לקבל מסיפור כזה, אנשים שנפגעו, שמעדו, בין אם המעידות שלהם קרו באשמתם או שלא באשמתם. יש לנו פרשה בתורה שמלמדת אותנו פרק בטיפול בבעיות כאלו, בעמידה היציבה והאיתנה מול מקרים כאלו, ודאי דינה הצדקת רצונה שסיפור כזה ייכתב, שידעו לעולם כי יש יכולת לקום מן הנפילה, ושצריכים לעמוד לצידן של הנאנסות. הפרשה הזו היא אחת מן הפרשיות המעמידות באופן נפלא את שמירתן של הנשים ואת המעמד שלהן.

כמובן שמה שהצעתי הוא רובד שיטחי, אך ככל שנעמיק יותר בפרשה הזו יתכן ונמצא עומקים רבים, ידוע לי כי האר"י הקדוש מסביר כי שכם דבק בדינה כי היה בו ניצוץ קדוש שהיה צריך לדבוק בקודש, הוא מאריך להסביר על הגלגולים והתיקונים שיש על ידי מעשה דינה, אין לי עסק בנסתרות, וזה ודאי לא המקום לעסוק בנסתרות, אך מן ההצצה החפוזה הזו אפשר ללמוד עוד משהו על הנפילות שלפעמים יש בהם איתור של ניצוצות של קדושה, יש לנפילות גם תפקיד, זה חשוב לדעת על כך, זה נותן אור בעיניים חוזק ותעצומות למי שנופל, לתמוך בו ולתת לו יכולת לקום על רגליו ולנסוק אל הקודש.

באופן עקרוני צריך לדעת שהמעשה הזה של בני יעקב רק מראה על החומרה שהתורה מתייחסת לאונס, שמעון ולוי החריבו עיר שלימה מחמת מעשה של אונס עם פנויה. כך שהתורה ודאי לא ממעטת בחומרת מעשי אונס.

את כותבת:

אם אנס אותה שהיתה מאורסת צריך לשלם לאבא שלה רק עבור הנדוניה שלה? ועוד היא תתחתן עם זה שפגע בה והשפיל אותה רק כי אף אחד אחר כבר לא ירצה אותה כי היא כבר לא בתולה נכון אפילו שהיא לא רוצה אותו ויש מצב שגם הוא כבר לא אותה?

איך זה יכול להיות גם באונס תמר לא כתוב שהתורה בעד להעניש אותו זה שאח שלה הרים את הכפפה זה היה מהצדק שבער בו.

הכוונה לזו שלא הייתה מאורסת. אם בא על נערה המאורסה הוא חייב מיתה. אך אם זה היה עם נערה שאינה מאורסה אם הוא אנס אותה הוא חייב לשלם גם על הצער על הבושה ועל הפגם שנפגמה בעקבות האונס, ואם היא מעוניינת הוא חייב להתחתן איתה, לא מפני שאין מי שירצה אותה, לא בהכרח שלא ירצו אותה אלא שאם היא רוצה בו מאיזו סיבה שרק תהיה, היא יכולה לתבוע שיישאנה. רק אם היא התפתתה והביאה הייתה בהסכמה, ואחר כך היא ממאנת להתחתן עמו, הוא חייב לשלם לה קנס, לא עבור הנדוניא, אלא קנס כמו השיעור של כתובת אשה. [כל הדינים שכתבתי מבוארים בדברי הגמרא (כתובות דף לט, מ)].

צריך לזכור גם שהחיוב של האנס לישא את הנאנסת אם היא תחפוץ בכך, מהווה כלי הרתעה מצוין מאנסים שלא יפגעו בבחורות כשהם עלולים להתחייב בעקבות המעשה הזה להיות חייבים להינשא אליהן.

מעשה אמנון ותמר אינו מעשה קלאסי, דרשו חז"ל (יומא כב, ב) על הפסוק (שמואל ב, פרק יב פסוק ו) "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" שמעשה זה היה עונש לדוד על מעשה בת שבע, כאשר יש מפרשים שמטעם זה דוד לא העניש את אמנון כיון שחש שאינו יכול להתערב בדבר שאירע בעקבות מעשיו, כאשר יתכן וזה גופו העונש לדוד שפרשייה כל כך כאובה לא הייתה יכולה להיות מטופלת על ידו. בכל מקרה ודאי שאין זו דוגמה ליחס התורה לאונס.

את כותבת:

איך התורה מאפשרת ליהודים לחטוף נשים בשבי (אף עפ"י ששמו אותן בכוונה כדי לפתותן) ואז לאנוס אותן, ועוד כותבים כי התורה מבינה שלא יכולה לאסור את זה עליהם (ידוע לי שזה תהליך שהוא אמור לבזותה עליו, אך קשה לי לחשוב על זה, אז מה אם הן גויות? אולי אני כותבת גם מהרגש אבל זה מה שהלב שלי אומר לי מרגיש לי אכזרי וזה לא נתפס לי).

ראשית, לא ברור שמותר לו לאנוס אותה. יש מחלוקת אם במלחמה מותר לו לבוא עליה או לא. לשיטת רש"י (קידושין כב, א) רק אחרי התהליך השלם שהוא מעביר אותה הוא יכול להתחתן איתה. גם לשיטת התוספות שחולק על רש"י וכותב שמותר לו לבוא עליה, מדובר על פעם אחת במלחמה ולא יותר. הביזוי שהוא עושה לה הוא בכדי להגיע למצב בו הוא לא יינשא לה בלי מחשבה ולבסוף היא תסבול מכך, צריך לזכור שמדובר בנשים שהלכו במכוון בכדי לפתות, הן אשמות במה שקרה להן אחר כך לא פחות ממנו.

ואכן אחרי הכל קשה לי גם להבין את הסיטואציה אני רק מנסה להבין יותר מה היה שם. אבל צריך להבין שהפיתוי בזמנם היה חלק בלתי נפרד מן המלחמה, זה היה חלק מהנשק של המלחמה. עד שכשאמו של סיסרא שרה את שיר הניצחון שלה כשהיא חשבה שבנה ניצח במלחמה היא אמרה (שופטים פרק ה פסוק ל) "הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר". כלומר, השלל שעליו דיברו זה כמה נשים תפסו במלחמה, כך זה היה נראה מצידם של הגוים בימים עברו. כלומר הפיתוי ואונסן של הנשים היה חלק בלתי נפרד מן הלחימה, קשה לנו לתאר מלחמה כזו, ולכן גם קשה לנו להבין את הצורך וההצדקה למעשים כאלו. פעמים ועלינו להרכין ראש ולהבין שישנם סיטואציות שאנחנו לא מכירים בכלל וקשה לנו מאד לשפוט אותם בלי להכיר את הסיטואציה כראוי.

מה שכן אפשר ללמוד מכאן שישנם מצבים בהם צריך להבין לנפש החוטא ולא לדון אותו ברותחין, כי יש סיטואציות שאדם מועד בהם והוא לא אשם ואין לנו לדון אותו הגם שמהמקום שאנחנו נמצאים בו מעשיו נראים לנו מאד חמורים, זה ערך חשוב שכדאי לנו ללמוד מהפרשה הזו.

כל זאת מלבד מה שהעירני אחד מידידי כי בסופו של דבר מדובר כאן על שמירת האשה, כאשר אם היא הייתה גבר היו הורגים אותה, ותחת שיהרגוה לוקחים אותה בשבי ואף חושבים לישא אותה לאשה, וסוללים דרך מאד ברורה שלא יעשו בה שימוש לא ראוי ללא מטרת נישואין, נראה לכאורה שיש כאן דווקא מציאות של עדיפות לנשים על פני הגברים…

את כותבת:

למה מתייחסים אלינו בתורה כמו אל ילדה ללא דעות, גם בזמן הבחירות של פעם נשים וילדים היו באותה רמה, הן לא יכלו לבחור וגם לא להעיד (בתורה) אני מבינה את הפירוש שכותבים שאישה היא פועלת מרגש והמעמד הזה גם יכול להלחיץ אותה, אבל למה לא יכולים לסמוך על השכל שלנו?

למה לומר עלינו אמירות כמו דעתן קלה?

בינה יתירה ניתנה לנשים, קלות הדעת שנאמרה בנשים מתפרש כמעלה, יש להן כושר מסוגלות, הן לא מקובעות ומסוגלות לרכוש דעות שלא התרגלו אליהן, זו מעלה, וכמובן גם חיסרון. בדיוק כפי שגברים שדעתם לא קלה, יש בזה מעלה שהם לא משנים את דעתם במהרה, אך מצד שני הם מקובעים, וקשה להם להתרגל לדעות חדשות, ופעמים שלא ישנו את דעתם אף אם יוכיחו להם שהם טועים רק בגלל המקובעות שלהם. [אגב האר"י הקדוש מסביר את "נשים דעתן קלה" על פי סוד, כמעלה גבוהה מאד].

גם מה שלא סמכו על נשים בעדות נובע מכך שנשים יותר בעלות רגש, וחוששים יותר שהרחמים שלהם או שאר רגשות ישולבו באמירת העדות, זה לא בהכרח חיסרון. נכון שיש גם גברים כאלו, ויש גם נשים שהן לא כאלו, אך ההלכה נקבעת על פי הטבע הכללי.

אשה נאמנת, במקום שעד אחד נאמן אשה גם נאמנת. אשה נאמנת להעיד כשמת בעלה, וישנם עוד הלכות בהם האמינו לנשים בעדותן. כך שלא התייחסו בחוסר רצינות לנשים. יתכן מאד שלא רצו שהנשים העדינות והאצילות תהיינה מעורבות במשא ומתן של דיונים בבית הדין, כאשר המשא ומתן שם בדרך כלל כרוך בוויכוח גס בין שני בעלי דינים. בית הדין הוא לא מקום שמתאים לנפשה האצילית והעדינה של אשה, כאמור לעיל, התורה שומרת בקפידה על האישיות המיוחדת של האשה, ועל כך יש לנשים וגם לגברים להודות הרבה, הנשים צריכות להודות על כך ששומרים עליהן עם כל מעלותיהן, והגברים צריכים להודות על כך ששומרים בעולם מציאות מיוחדת כזו שמשפרת את עולם הערכים, העדינות האצילות והצניעות, שמבשרות הנשים באישיותן המיוחדת.

את כותבת:

לא ראיתי בתורה אף אמירה אחת שמוציאה את הגבר באור שלילי..

מה אלוקים חשב שרק גבר צריך כבוד, כל הזמן חינכו אותנו שצריך לתת לגבר כבוד והרבה כבוד, אני מסכימה עם זה אך גם בנות רוצות כבוד, אולי זה מתבטא אצלהן יותר ברגש ובתשומת לב, אך אני לא הייתי רוצה שיזלזלו בי בתור אישה.

התורה לא מזלזלת בכבודה של אשה, ה' אמר לאברהם כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה. חז"ל הקדושים אמרו שצריך לכבד את האשה יותר מגופו, עוד אמרו בינה יתירה ניתנה לנשים יותר מלאיש. אנשים ונשים לא מתוארים בדברי חז"ל לרעה או לטובה, יש קוי אופי מסוימים שיש בהם מעלה ויש בהם חיסרון לטובת הצד הגברי ולטובת הצד הנשי. האשה לא מתוארת באור שלילי ולא האיש.

את כותבת:

כואב לי על מה שקורה בציבור החרדי כל ההימנעות מלדבר על נושא מוגנות ופגיעות מיניות, מימה הם מפחדים שייהרס שמם הטוב?!! ( שכבר נהרס לצערינו.. וזה רק חלק ממה שאנחנו יודעים).

ב"ה כיום כמעט בכל תלמוד תורה ובכל בית יעקב מלמדים על כך יש מודעות רבה. הנושא הזה טעון ויש הרבה להאריך בו, אבל החשש מהצפת נושאים כאלו שמא ושמא תהא מודעות למין מידי גבוהה היא הסיבה שהציבור החרדי זהיר יותר מלדבר על כך, מדובר על תהליך לא פשוט, הנגע של הדור שלנו בנושא פגיעות המיניות הולך ונעשה גרוע מיום ליום, המתירנות וחוסר הצניעות גררו את המצב של הדור שלנו למצב נורא שלא היה כמותו. הציבור החרדי אמון על שמירת מסורת וכל שינוי יותר קשה לו, אך בהחלט כעת מודעים ויש פעילות רבה וענפה מאד בנושאים הללו. ומקוה שעוד יתחזקו בזה עוד.

את כותבת:

למה בדורנו ואני דיי צעירה מעיפים בת כי אנסו אותה אז היא אשמה, והיא סובלת מהפרעה נפשית קלה כך שזה בטוח לא באשמתה, ולומר שהיא עשתה את זה מרצון למרות שהיא מספרת איך הוא התעלל בה והיא רק ילדה חרדיה תמימה שעכשיו מלאה בחתכים בכל הגוף שלה…!! וכמובן מאז שהעיפו אותה היא רק ירדה מטה מטה ולא היה בידי לעזור לה כבר..

כואב לי על החוסר צדק, איפה האמת? איזה מין עולם זה? איפה אלוקים בסיפור?!

כואב מאד. אין לי מה לומר על כך. מקוה שלא קורים כאלו מקרים ואם הם קורים זה כואב מאד. דבר אחד צריך לדעת אלוקים לא קשור לזה, הבורא נתן לאדם בחירה, הבחירה זה דבר נפלא, וחלק מהבחירה היא שאדם יוכל לבחור לעשות עוולות.

את כותבת:

יש לי עוד המון דוגמאות אז בזמנם היתה תקופה שהמלך היה בועל את כל מי שהיתה רוצה להתחתן והיתה אחת שבחרה לעשות לזה סטופ והיא התפשטה ליד אחיה והם רצו לשורפה! ואז טענה להם להביא אותי למלך שיטמא אותי אתם מוכנים אך לראותי כך בקלוני לא? הסכימו איתה והרגו את המלך וכך זה נפסק בזכותה!

איך יכול להיות מצב כזה שכל גבר שרוצה בא ונוטל אישה ועושה בה כרצונו וזה עוד לגיטימי בעיניהם? בעיני העם! זה פשוט רצח נפשי לכל החיים.. אולי פעם האנשים היו יותר חזקים נפשית ופיזית מהיום אך המחשבה הזאת לא נתפסת, שגבר אחד רוצה לעשות כרצונו בגופך ואין לך אפילו אפשרות להתנגד ואין מי שרואה בכך בעיה אולי או שאינו יכול למונעה,

בעיני לא נראה שלא ראו בכך בעיה. הסיפור שהבאת שנמצא במדרש (אוצר המדרשים על חנוכה) וזה לשונו:

כיון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא. כיון ששמעו ישראל כך רפו ידיהם ותשש כחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם בתולותיה נוגות והיא מר לה (איכה א׳:ד׳), והיו יוונים מתעללות בבתולות ישראל, ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו, כיון שהגיע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי שלא היו באותו הדור גדולים מהם, וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה, אמרה להם שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה׳ ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים יהודה יוחנן יונתן שמעון ואלעזר, ופרחי כהונה יותר ממאתים בחור, שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה׳ להושיע וגו׳ (שמואל א י״ד:ו׳). ופתחה פיה בבכיה ואמרה רבש״ע אם לא תחוס עלינו חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו ונקום היום נקמתנו. באותה שעה נתקנאו אחיה ואמרו בואו ונטול עצה מה נעשה, נטלו עצה זה מזה ואמרו בואו ונקח אחותינו ונוליכנה אצל המלך הגדול ונאמר לו אחותנו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך שהוא גדול כמותינו, ונכנסנו עליו ונהרגהו ונצא, ונתחיל אח״כ בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו, נטלו עצה וכו׳ ועשה להם הקב"ה תשועה גדולה, ושמעו בת קול מבית קדש הקדשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא, כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה", עד כאן לשון המדרש.

ובכן שימי לב, לא כתוב במדרש שהם לא התייחסו לעוול, להיפך, הם לא התחתנו בעקבות הגזירה הנוראה הזו. אלא שהם חששו מהמלך, וכי זה פשוט להילחם במלך, הרי ללא נס הם היו נהרגים במלחמה, אלא שלבסוף נעשה להם נס. היא השכילה בחכמתה להוכיח לאחיה שיש להם גבורה וכח מלחמה על ידי שעשתה מעשה נועז ורצו להילחם בה ועל ידי זה הצליחה לגייס את תעצומות הנפש שלהם להילחם גם עם המלך. זה לא מעשה קלאסי [ואגב יש גירסאות במדרש שלא מסופר שאחיה רצו להורגה, וצריך עיון מה הגירסא המדויקת], ואין להוכיח ממנה כלום, מעבר לכך שיש כאן מעשה גבורה של אשה שידעה בחכמתה לדלות ממעמקי נפשם של אחיה את הכח להילחם נגד המלך.

את כותבת:

איך המעשה בפילגש בגבעה עורר סערה גדולה, אך הקושיה שלי איך אותו אדם זורק באכזריות את השפחה שלו והם עד שלא סיימו להתעלל בה עד שהיא מתה מייסורים לא נרגעו, אני רק חושבת על זה ונהיה לי צמרמורות! ניסיתי למצוא לזה תשובה בתנ"ך האם הענישו אותם על כך ולא מצאתי אשמח אם יש לכך פירוש..

המעשה של פילגש בגבעה רק מלמד על היחס החמור שעם ישראל מתייחס לאנסים. הוצאת הפילגש הייתה כאשר ביקשו לאנוס או אותו או אותה והוא סבר שעדיף אונס של תאווה רגיל מאשר עיוות של משכב זכור, לא מוזכר אם הוא צדק או לא, ומן הסתם אין רשות לאדם לנהוג כך, הוא ודאי לא ידע עד כמה חמורה התאווה שלהם עד שהם יאנסו אותה עד כדי מוות, מכל המתואר בנביא נראה שהוא לא ידע את טיב האנשים ורק הזקן הציע לו שלא ילון ברחוב, כלומר הוא לא ידע עד כמה הם אנשי חטא. מדבריו אחר כך כשהוא מתאר את המקרה לבני ישראל נראה שהם גם רצו להרוג אותו כך שיתכן וכל זה היה בכדי להציל את נפשו ממות, כשהוא לא ידע שהם יהרגו אותה וחשב שרק יאנסו אותה ובכדי להציל את נפשו ממות ומאונס של משכב זכור גם יחד, הוא עשה זאת, הזעזוע של אותו אדם גרם לו לטפל בענין טיפול יסודי עד שעשה מעשה שזיעזע את כל עם ישראל, ויתכן שזה אחד מהמעשים שקבעו בעם ישראל באופן עמוק את הרתיעה מן אנסים, ואת חומר המעשה. כך שפרשייה מזעזעת זו דווקא מלמדת על היחס החמור שכלל ישראל מתייחס אל אנסים, עד שהקימו מלחמה של ממש בעקבות מעשי אונס. יש עוד להאריך הרבה בפרשייה זו של פילגש בגבעה, מצורפת בזה תשובה שכתבתי על ענין זה, גם שם עסקתי על הנושא של מעמד האשה ביהדות.

את כותבת:

גם במצוות ייבום למה האישה צריכה לסבול ולחלוץ נעליים לגבר ושיירק לעברה, מעניין אם זה היה הפוך אם זה היה קורה באמת.. אף בדורנו.

כאן יש חוסר דיוק, האשה יורקת לעברו של הגבר ולא הגבר לעברה של האשה. וזה אכן קורה. המושפל כאן הוא דווקא האיש שלא חשק במצוה הגדולה, ולא רצה להקים את המשפחה של אחיו שנגדעה. זו דווקא דוגמה להשפלה של גבר ולא של אשה, כאשר לכאורה מובן מאד חוסר הרצון שלו להקים משפחה עם אשה שהוא לא בחר בה, בחירתו של אחיו לא בהכרח מתאימה לו, ולכך צריך להסביר את ההשפלה הזו שהוא עובר.

אך צריך להסביר שזו לא השפלה אישית, ההלכה המקורית שאדם יכול לייבם ואם הוא לא מייבם הוא חולץ. בזמן הזה נוהגים לחלוץ ולא לייבם כי הייבום צריך להיעשות מתוך כוונה של מצוה כאשר יש שיטות שאם מתערבת בכוונת המצוה כוונות של הנאה צדדיות אין לעשות את מצות הייבום, כפי הנראה הכוונה הפנימית שעומדת מאחורי הזהירות הזו, שמצות היבום לא מתאימה לכל אחד, צריך להיות בדרגה גבוהה, להיות אדם שמתאים את הבחירה שלו לבחירה הרוחנית המיועדת לו, וככל שהוא לא מסול לתאם את הבחירה שלו לבחירה שניתבו לו מן השמים, הרי שהקשר הזה הוא קשר אסור כי הקשר לא יתהווה לקשר מושלם ומשלים כראוי לזוג, וגם הוא וגם היא יסבלו ממנו. ולכן במקרה כזה הם צריכים לבחור בחליצה. ובימינו באמת נהגו ברוב הקהילות שלא לייבם כי חוששים שמא לא יצליחו להיות ברמה הזו של ההתאמה של הבחירה האישית עם הבחירה הרוחנית. ולכן חולצים, והמעמד קצת משפיל, בכדי להזכיר כי שאיפתינו לשלימות גבוהה של התאמה של הבחירות שלנו עם הבחירות הרוחניות, וכשאנו לא מצליחים לעשות זאת עלינו לזכור שזה לא המצב השלם.

את כותבת:

למה כשגבר בוגד זה עוד בסדר (כל עוד זה עם רווקה והיא לא נידה) ואישה יעשו ממנה פרוצה ויצטרך להתגרש ממנה אף אם אנסו אותה שלא באשמתה.. ואף בזמן התורה היתה אופציה לגבר להתחתן עם יותר מאישה אחת, זה לא פייר כלפי האישה הרי כתוב בתורה שאישה מכניסה צרתה לביתה, לדבר זה טוב גם הוא מספק את עצמו תמיד יש לו ילדים מה אכפת לו?!

ראשית חשוב לציין, אשה שנאנסה לא נאסרת לבעלה. רק אם היא עשתה זאת מרצון היא נאסרת. אונס אוסר רק אשת כהן. מעמד הכהונה דורש ניקיון יותר מכל אדם ולכן הוא לא יכול לחיות גם עם אשה שנאנסה. אבל כל ישראל אחר יכול להמשיך להיות נשוי לאשה שנאנסה.

ביחס לנישואים עם שני גברים, כבר כתבתי לך במכתב ה', שם הסברתי שהסיבה שאיש מסוגל לישא שתי נשים ואשה לא, לא נובע מחסרונה של האשה אלא ממעלותיה, בעקבות ההתמקדות שלה וההתקשרות הפנימית העמוקה שלה. כאשר קשר עמוק ממוקד ופנימי כל כך לא יכול להתחלק עם שניים. וכאשר הוא מתחלק עם שניים הוא הופך לסטייה, לעומת גבר שמסוגל לחלק את אהבתו לשתי נשים. כמו שכתבתי גם לגבר זו לא דרך מובחרת, אבל כפי הנראה לפי האישיות שלו זה יכול להיות קיים ללא סטייה, כפי הנראה במשך הדורות הבינו שגם לגברים זה לא מתאים ולכן הטיל רבינו גרשום חרם לא לישא שתי נשים. [חבר יקר הוסיף לי דבר נכון, אשה שנושאת שני גברים ילדיה לא ידעו מי הם אביהם, תחשבי על ילדים כאלו שלא יודעים מי הוא אביהם, ולכן בכל הדתות אסור לאשה לישא שני גברים].

גבר שבוגד הוא איש נחות, הוא עובר עבירה חמורה, זה לא נכון שזה "עוד בסדר"!! כל יהודי יודע שזה מההתנהגויות החמורות ביותר, וכל גבר יהודי יודע שזו חרפה ומהדברים המאוסים ביותר שייתכנו, הלואי שהיו עוד חברות שמתייחסות לבגידה של גבר באופן כל כך מתועב, כמו שמתעבים את הבגידה בקרב שומרי תורה ומצוות.

האיסור שאשה נאסרת על בעלה לא נקבע רק על פי חומרת המעשה, אלא יש מודדים נוספים. האיסור לאשה שבגדה להישאר נשואה לבעלה קשור ליכולת של האשה להתנקות מהמעשה שהיא עשתה, מהיכולת שלה לנקות את עצמה בחיי הנישואין שלה ולהצליח להתעלם מהמעשה הנפשע שהיא עשתה. גבר כפי הנראה יכול להצליח להתעלם ממה שהוא עשה, ולכן אם אשתו מסכימה הוא יכול להמשיך לחיות איתה הגם שהוא בגד בה. אשה לעומת זאת כפי הנראה לא מסוגלת להתעלם ממה שהיא עשתה, ולכן היא נשארת אסורה.

ההבדל הזה לא נובע בהכרח מחסרונה של האשה, אלא אולי דווקא ממעלתה על פני האיש, מחמת הקשר העמוק והפנימי שיש לה שכאשר הוא מופר זה הופך את הקשר לקשר בלתי ניתן לאיחוי, מחמת רגשי המצפון הנעלים שלה. מה שאין כן הגבר אף שהמעשה שלו הוא מעשה נפשע, כפי הנראה מחמת גסותו הפגם שזה פוגם בנפשו פחות גדול או שהוא יכול יותר בקלות לטפל בפגם שנפגם בו מחמת הבגידה הזו.

את כותבת:

איך ה' נתן את האפשרות שגבר יכול לעגן את אשתו רק כי הוא רוצה להתעלל או להתנקם בה, אני יודעת שזה לא נפוץ אך זה עדיין קורה.. איך יכול להיות שעד היום לא מצאו לכך הקלה או פתרון?

אני רוצה להתייחס לשאלה הזו, בצירוף שאלה נוספת שלך את כותבת:

אם אישה רוצה להתגרש היום יש אפשרות לכך אך זה יהיה טקס כה משפיל שהיא צריכה לשקול זאת פעמיים, לא מספיק סבלה בנישואין היא צריכה שהוא ישפיל אותה ויגרש אותה ועוד היא צריכה לפרט ולהתבזות בבית הדין בפני רבנים..

היכולת לעגן אשה זו תופעה כאובה מאד, אך כיום שאשה לא מתגרשת בעל כרחה נשים מעגנות גם את בעליהן, אני מכיר מקרים רבים של גברים שנשותיהם לא מסכימות לקבל גט מתנקמות בבעליהם ומתעללים בו. לצערי יש הרבה מקרים הפוכים של גברים שמתעללים בנשותיהם.

אך מאידך, המעמד האיתן של מוסד הנישואין הוא חשוב, כפי הנראה אחד מהדברים שמחזקים יותר מכל את ממסד הנישואין היא חוסר היכולת להתגרש ללא הסכמה. המציאות שאותה אנחנו מכירים היא שגם גבר לא יכול לגרש ללא הסכמת אשתו, זה שינוי שהחל מימי רבינו גרשום מאור הגולה שכפי הנראה ראה שאין הבדל בין גברים לנשים ושניהם עלולים לפעול מתוך רגשות רגעיים ולפרק את הבית ללא מחשבה משותפת רגועה.

במקור כפי הנראה הגבר היה פחות עדין ועלול פחות לפעול מתוך רגשות רגעיים, ולכן הוא היה יכול לגרש בעל כרחה של אשתו, גם ההבדל הזה לא בהכרח נובע מחמת חסרונה של האשה, אלא מחמת הרגשות הרבים שיש לה, זו מעלה, שבמקרה זה גוררת חיסרון.

אני מכיר אנשים שלעולם לא יפעלו מתוך רגש, ותמיד יפעלו מקור רוח. האם שיבחתי כעת את האנשים הללו? ממש לא! כך שהידיעה שאולי אשה במקורה פועלת מתוך רגש ופחות בקור רוח מגבר היא אולי מעלתה של האשה ולא חיסרון.

בכל מקרה, לפעול משהו שאשה תוכל לפרק את הבית בעל כרחו של הבעל, זו פעולה שיכולה לפגום בכל קשר הברית של הנישואים, אי אפשר לדעת את ההשלכות של זה. אילו למשל יינשאו עם אפשרות לפירוק העומדת כל הזמן על הפרק יתכן וזה יגרום באופן בלתי מודע לידיעה כי הברית הזו היא ברת הפרה, כל זוג יודע אמנם שברית הנישואין יכולה להיות מופרת על ידי גט, אך ככל שנקל ביכולת הפירוק הברית תהפוך לפחות חזקה, וההשפעה של חוסר החוזק עלול לסכן את כל רמת הקשר בין בני הזוג. לכן יש צורך בטקס שיש לחשוב יותר מפעמיים אם לעשות אותו.

אני אישית מעורב בשלום בית שנעשה לזוגות שחשבו לפרק את הזוגיות שלהם, וב"ה לא פירקו את בייתם והם חיים היום באושר רב, ושמחים מאד על כך שזה היה מורכב ומסובך להתגרש.

וביחס להשפלה, אינני רואה השפלה לאשה יותר מאשר לאיש, מעמד הגירושין הוא מעמד לא נעים בכלל לשני הצדדים, ליוויתי את שני הצדדים גברים שהתגרשו וגם נשים ולשניהם היה לא נעים מהמעמד הזה.

את כותבת:

גם אם לאב יש שני ילדים, בן ובת טובעים בים צריך להציל את הבן ולא את הבת (כמובן כי הבן מקיים יותר מצוות אז זה יותר משתלם) ת'אמת אם היתה סיטואציה כזאת באמת היה כואב לי אם אבא שלי היה עושה בחירה כזאת, לא חושבת שאב צריך לאהוב או לבחור בילד לפי תורה או מצוות, אבל כמובן זאת רק דעתי הצנועה..

ראשית, מה תרצי שאב יעשה כשהוא חייב לבחור אחד מהם. איזה כלי תתני לאב להחליט במי לבחור? הרי הוא אוהב את בנו ובתו באותה מידה, במי הוא יבחר? לכן נתנו לו כלים של מדידה, מי שלמעשה יקיים יותר מצוות. וכי תשאלי, הרי יתכן שהבת תקיים יותר? התשובה לכך נעוצה בתשובה שכתבתי לך ביחס לברכת שלא עשני אשה, כאשר חובותיו של האיש ברורים יותר מהאשה. ולכן כששוקלים מי לבחור ולא רוצים שייכנסו חלילה שיקולים של העדפה רגשית, החליטו על ידי בדיקה כמותית של מצוות.

במשנה אחרי משנה זו מבואר שכהן קודם לישראל, זו גם העדפה של איש על חבירו. זה שוב מדידה של מצוות וקדושה, שלא תהא בחירה של מי שאדם אוהב יותר או פחות, וכך דיני נפשות ייקבעו על ידי תחושות רגשיות של המציל, שהם לא בהכרח תחושות הגונות וראויות.

בעיקר הדין חשוב לדעת שהדין הזה לא כל כך פשוט. לא לכל הראשונים זה ביאור הדין, הבית יוסף (יו"ד סימן רנא) כתב לפרש כך מאמר דברי הגמרא אך זה לא מוסכם לדעת כל הראשונים. גם השולחן ערוך עצמו כתב כן רק בספרו בית יוסף אבל להלכה בשולחן ערוך לא הביא הלכה זו, גם הרמב"ם השמיט את ההלכה הזו. ראיתי מי שרצה לומר שהסיבה היא כי זה לא פשוט שכך הדין למעשה, ברור אמנם שיש להעדיף מי שצדיק יותר ויותר שומר על התורה, אך זה לא בהכרח הבן זה יכול להיות גם הבת. ולכן הרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאו את הדין הזה, כן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יח פרק א), גם בשות להורות נתן (חלק יב סימן פ-פא) פקפק בזה אם כן הלכה, ומכריע שיציל את מי שיותר נמצא בסכנה, ואם שניהם שווים בסכנה יציל מי שיותר קרוב אליו.

לעומת זאת יש הלכות שבהם בבירור האשה קודמת, המבי"ט (קרית ספר הלכות מתנות עניים פרק ח) כותב "האשה קודמת לכל מן האיש". כך נפסק גם בבירור בגמרא (כתובות סז, א) שיתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסים את היתומה ואחר כך מפרנסים את היתום. ועוד נפסק בגמרא (יבמות ק, א) שאם באו איש ואשה לבית במקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה ואחר כך נותנים לאיש. כך שפעמים רבות האשה קודמת לאיש.

את מסיימת וכותבת:

טוב כתבתי המון ויש בי עוד המון כאב, כמו שראית ושמת לב כתבתי המון על נושא מאד רגיש וזה פגיעה מינית שלצערי אני חוויתי בעצמי, אני לא רוצה לתקוף ולהישמע אפיקורסית, זה מצחיק אותי מי שמכיר אותי אני דמות מאד מנהיגותית, עוצמתית ומשפיענית ופה אני מסכימה לעצמי לקבל עזרה, להראות חולשה, כן אני לא מושלמת, יש לי שאלות באמונה, יש לי כעסים וחוסר הבנה כלפי הקדוש ברוך הוא, אני אוהבת אותו ואני יודעת שגם הוא אותי, אני שמחה על היותי בת, לא מתחרטת לרגע על אף כל הקשיים! רק רוצה שמישהו יניח את דעתי שבאמת התורה שלנו היא תורת אמת וצדק, שלא עשיתי את כל החזרה בתשובה הזאת לחינם ואז אגלה שהכל שקר, כמו שכבר אמרתי אני מחפשת את האמת ואשמח אם תוכלו לענות לי על כך בצירוף מקורות מהתורה, ואם גם תוכלו להמליץ לי על לימודי קודש דיונים בנושא יהדות , תורה ופילוספיה שמתאים לחרדיות בסגנון פתוח ולא שמרני מידי אשמח מאד.

חלילה, זו לא חולשה לקבל עזרה. יש בזה עוז ותעצומות נפש. חולשה זה חוסר יכולת לעשות צעד של שינוי כשמרגישים שצריך, חולשה זו חוסר יכולת להתייצב. כאשר אדם מתייצב על שני רגליו והולך הוא משתמש בכח. כך ממש כשאדם לא מתנהל בפאסיביות אלא מנסה להתייעץ ולפנות למי שיכול לעזור לו, זה מסמל גבורת נפש ולא חולשה.

הקושי וההתמודדות שנקרים לאדם בדרכו, בכחם להצמיח את האדם לחשל אותו ולרומם אותו, אך בשביל כך צריך לדעת להסתייע, זו גבורת נפש וחכמה גדולה להיעזר.

זכורני פעם שנכנס אחד מרבותי לגאון רבי גרשון איידלשטיין שליט"א להיוועץ עמו על ענייני הישיבה, אמר לו אותו גדול, שמע לי לעצתי, הדבר שעזר לי בחיי יותר מכל זה כאשר התייעצתי עם אנשים אחרים, גם עם קטנים ממני, התייעצתי עם כל מי שחשבתי שהבין בענין גם אם הוא היה בחור.

קורע את הלב, מרתיח ממש כל פעם מחדש כששומעים על פגיעות. מקוה שגם בענין הזה את לא מרגישה חולשה לסייע לעצמך ולפנות למי שיכול לסייע לך להתרומם, ולצמוח דווקא מן הקושי גם במקרה הזה.

בברכה שתזכי תמיד לעמוד על האמת לראות את האור הגדול שזורח עלינו מן התורה הקדושה, אור של קדושה של מוסר אמת ודרך יושר וצדק.

ושיהיו לך תמיד חיים מאושרים

בברכה מרובה

שלמה

נספח

מצורף בזה תשובה נוספת שלי על פילגש בגבעה:

מה המשמעות והערך של אשה בעיני היהדות? (שואלת בת 35)

שלום לצוות המדהים של אתר אקשיבה, יש לי שאלה שמנקרת בי הרבה זמן, והיא נוגעת בנקודות הפנימיות ביותר של הזהות והערך העצמי שלי כאשה-יהודיה.

הספור של פילגש בגבעה. לא הרבה מדברים עליו מעבר ללימוד הפשט בביה"ס. כשנתקלתי בו לאחרונה עלו בי שאלות קשות:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-אַחַי אַל-תָּרֵעוּ נָא, הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם"- האיש הזקן שמארח את הלוי ופילגשו מגן ככל יכולתו על האורח שלו מפני אנשי בנימין. בתמורה הוא מציע להם את הבת שלו ואת הפילגש, שיעשו בהן כטוב בעינהם. סיפור דומה מאוד יש בחומש בראשית. לוט מיצע את שתי בנותיו להמונים הצובאים על דלתותיו: הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ–אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. ואני שואלת, איך דבר כזה מתאפשר מוסרית?? בשני המקרים מדובר בדמות חיובית שמנסה להגן ולעזור לגבר על חשבון נשים בידיעה שיענו אותן, וייסרו אותן בצורה מזעזעת.

בהמשך הסיפור של הפילגש, מאפשרים שאר השבטים לבני בנימין לחטוף נשים מחוללות בכרמים על מנת לא להפר בכך את השבועה שנשבעו שלא לתת מבנותיהם לשבט בנימין. שוב- האשה נתפסת כחפץ בלי שום רצון עצמי, שהגבר יכול לחטוף כרצונו שלא על דעתה. נכון שאיננו יכולים להבין לעמוק ולשפוט. מצד שני, תורה היא, ולימוד היא צריכה.

מאוד הייתי רוצה להבין את הנושא הזה, כי הדורות כל כך שונים היום אבל מלמדים אותנו שזאת התורה לא תהא מוחלפת והיא רלוונטית כמו שהייתה אז. אז מה ההבנה מסיפורים כאלו צריכה להיות? האם באמת כבוד גופה, רגשותיה ודעתה של אשה פחותים מכבוד גופו, רגשותיו ורצונו של גבר?

תשובה.

שלום וברכה, שואלת יקרה. שאלה יפה שאלת, החשיבות להבין את דברי התורה, ולקלוט את הרלוונטיות שלהם, היא אחת המלאכות החשובות ביותר המוטלות על כל יהודי. וחשוב מאד לברר את כל הנושאים עליהם את מדברת, שהם נוגעים כמעט לכל אחד באשר הוא. ואני חב לך תודה אישית על אפשרות נוספת לברר עוד פרשייה ולפרש אותה שתהא מובנת ועכשווית.

ראשית אעשה סדר, בדברייך כלולים שני נושאים או אפילו שלשה. א. ביאור פרשת פילגש בגבעה, ומעשה לוט. ב. האקטואליות של התורה והנביאים לאור השינויים הגדולים שחלו במשך הדורות. ג. יחסה של התורה למעמד האשה. האמת שנושאים אלו עמוקים מאד ודורשים למידה ארוכת טווח, ולא שייך למצות בתשובה אחת את מעמד התורה בנושאים אלו, אך אנסה לתת פתח על קצה המזלג.

אני רוצה לפתוח ולברר דווקא בביאור מעשה פילגש בגבעה ומעשה לוט, ומשם אמשיך לשאר דברייך. ובכן, את כותבת, 'בשני המקרים מדובר בדמות חיובית', הנחה זו גרמה לך לתמוה איך דמות חיובית כל כך עשתה מעשה כזה. אך האמת שאינני יודע מדוע החלטת שמדובר באנשים חיוביים. לוט היה רשע כמו שנראה גם מפשט המקרא, וגם כך מבואר בדברי חז"ל לרוב, עד שמבואר שכאשר לוט היה עם אברהם לא נגלה אליו ה' כיון שלוט הרשע היה עמו [רש"י בראשית יג, יד], ואף שהיה לוט יותר הגון משאר אנשי סדום עדיין אין זה מלמד שהיה דמות חיובית. והזקן שהכניס את הלוי לביתו, אף אמנם שלא נודע מי הוא, והוא התנהג באופן חיובי יותר משאר בני עירו, וממש כמו לוט הוא היה היחיד שהכניס אורחים לביתו, אך עדיין אין ללמוד מכך שהיה דמות חיובית. [אמנם יש מקום לשים לב לכך שאדם יכול לעשות מעשים אצילים מאד וללכת נגד הזרם ועדיין אין לו תעודת יושר, וכן להיפך אדם יכול לעשות מעשים מאד רעים ועדיין לא כולו רע, אפשר למצוא בו מעשים אציליים, בקיצור לא הכל שחור לבן דמות שלילית יכול לעשות מעשים טובים, וכן להיפך…].

ובאמת חז"ל הקדושים ביקרו את מעשיו של לוט, והמפרשים דנו אם אותה ביקורת קיימת גם על מעשי אותו זקן. וכדלהלן:

וכך מובא במדרש (תנחומא וירא יב) 'ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים, מכאן אתה למד שבשעה שנתפרש מן אברהם וכתיב בו ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן זה סדום, ראה לוט שהיו אנשי סדום שטופין בזמה בחר בסדום להיות עושה כמעשיהן, מנין שכן הוא אומר להם לאנשי סדום הנה נא לי שתי בנות וגו' בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהם, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך לעצמך את משמרן, ולבסוף תינוקות של בית רבן משחקין וקורין ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, אמר רבי נחמן מנין שכל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עבירה סוף מאכילין אותו מבשרו מלוט'.

הרמב"ן (בראשית יט ח) כתב על מעשיו אלו של לוט, 'מתוך שבחו של האיש הזה באנו לידי גנותו, שהיה טורח מאד על אכסניא שלו להציל אותם מפני שבאו בצל קורתו, אבל שיפייס אנשי העיר בהפקר בנותיו אין זה כי אם רוע לב, שלא היה ענין הזמה בנשים מרוחק בעיניו, ולא היה עושה לבנותיו חמס גדול כפי דעתו'. בהמשך דבריו מביא הרמב"ן סימוכין לדבריו מדברי המדרש תנחומא הנזכרים. ובהמשך כותב 'כי ענין פילגש בגבעה אף על פי שהוא נדמה לענין הזה איננו כמוהו לרוע, כי הרשעים ההם לא היה דעתם לכלות הרגל ממקומם, אבל היו שטופי זמה ורצונם במשכב האיש האורח, וכאשר הוציאו אליהם פילגשו נתפייסו בה. והאיש הזקן שאמר להם הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם ועשו להם הטוב בעיניכם (שם יט כד), יודע היה שלא יחפצו בבתו ולא יעשו עמה רעה, ועל כן לא אבו לשמוע לו, וכאשר הוציא את פילגשו לבדה שתקו ממנו. והאיש בעל הבית גם האורח כולם היו חפצים להציל את האיש בפילגשו, כי פילגש היתה לא אשת איש, וכבר זנתה עליו'. כלומר, לבד מה שאיננו יודעים מי היה האיש, וגם לא קיבל אישור על מעשיו, כותב הרמב"ן שלא הייתה כוונתו באמת לתת את בתו, וידע שלא יחפצו בה. כל זה אחר שהנביא מקדים בתחילת הסיפור (שופטים יט א) 'וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל…' וכתבו המפרשים (רלב"ג, מצודת דוד) שפסוק זה בא כהקדמה לפרש איך אירעו מעשים כאלו, ולזאת הקדימו שלא היה מלך בישראל ולא היה מי שיוכיח את החוטאים, גם בסוף כל המעשה הזה מסיים הנביא ואומר (שופטים כא כה) 'בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה'. בקיצור, סיפורו של לוט וסיפור פילגש בגבעה לא מהווים מדד ליחס התורה אל הנשים. וגם לא הייתי מוכיח מכך על מעמדה של האשה אצל שאר העמים בזמנם, כי מעשים אלו הם יוצאים מן הכלל ומבוארים כמעשים יוצאי דופן.

השאלה השנייה ששאלת ממעשה פילגש בגבעה, ממה שמאפשרים שאר השבטים לבני בנימין לחטוף נשים מחוללות בכרמים, על מנת לא להפר בכך את השבועה שנשבעו שלא לתת מבנותיהם לשבט בנימין, כוונתך על הכתוב (שופטים פרק כא, כ כא כג) 'וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן… וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי בִנְיָמִן וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל נַחֲלָתָם וַיִּבְנוּ אֶת הֶעָרִים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם'. שבט בנימין עמד לפני הכחדה, כיון שכל השבטים נשבעו שלא ליתן את בנותיהן לשבט בנימין, הם ביקשו עצה מזקני העדה מה לעשות, והנה הם מייעצים להם לחטוף נשים ולישא אותן, וכך לא יעברו השבטים על השבועה כי השבועה הייתה שלא ליתן נשים לשבט בנימין, אבל אם הם ינשאו ללא רשות אבותיהן אין בכך עבירה על השבועה. העצה אמנם עצה טובה, אך היתכן שישתמשו בבנות ישראל לצורך זה? האם יתכן שזקני העדה [הסנהדרין, ראי ערוך השולחן אבן העזר סימן מב סעיף ד] ייעצו עצה שכזו, היכן כבוד האשה?

זו שאלה קשה מאד. המעשה הזה נראה תמוה מאד, וביחוד שהוא נעשה על פי הסנהדרין, ראיתי בספר 'פרשיות בספרי הנביאים' [מאת הרב יצחק לוי], שמיישב את הקושיה, הוא מבאר שהשורש ח-ט-פ, אין פירושו רק לקחת בחזקה, אלא גם לעשות מעשה במהירות ובחפזון, כגון 'כחוטף מצוה מן השוק' (מנחות ל א) שהכוונה ללא טורח. וכן 'חוטפין קריאת שמע' (תנחומא בלק יב). 'אמן חטופה' (ברכות מז א) מפרש בערוך (ערך אמן) שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה. ואם כן יש לפרש שאין הכוונה שהזקנים יעצו לחטוף את הנשים בחוזקה, נגד דעת הנשים. אלא הכוונה להחליט על הנישואין בחופזה, שלא כדרך העולם הרגילה להחליט אחר התבוננות מעמיקה, אלא למהר בהחלטה ולהחליט על נישואין, וכך גם לשון 'מן המחוללות אשר גזלו' לא מתפרש שגזלו את הנשים ממש, אלא שלקחום שלא כדרך הרגילה על ידי בקשת רשות מאביהם, ולכן זה נחשב כעין גזל, אבל אין הכוונה שחטפו וגזלו את הנשים נגד רצונן.

אך ברצוני להציע שגם אם נפרש את הפסוק כפשוטו [וכך אני מעדיף, הפירוש הקודם נראה לי די דחוק], יש מקום להבין את הפרשייה הסבוכה הזו. וכאן חשוב להקדים הקדמה חשובה. המבט שאנו מביטים על החיים – על הקיום באופן כללי, הוא מבט מאד מצומצם, אנו רואים את עצמינו בלבד, ובהחלט כך טבע האדם לראות את צרכיו האישיים כחזות הכל, והיהדות גם לא גורסת [לפחות לפי התפיסה שלי] מחיקה של האישיות של האדם למען הכלל, האדם קיים כפרט וצריך להיות קיים [ראי בהקדמה לשערי יושר], אמנם הפרט קיים למען הכלל, כלומר, אין מציאות של יחיד הקיים למען עצמו – למען היחיד, עם ישראל הוא כגוף אחד שלם, וכל יחיד ויחיד מהווה חלק מן המבנה של גוף אחד שלם וגדול. ולכן קיום של כל יחיד כל כך חשוב, כל יחיד בעם שחסר הוא חסר מאותו גוף שלם, היחיד קיים וקיומו חשוב, אך לא מחמת שהוא יחיד אלא מחמת שהוא מהווה חלק מפסיפס המשלים תמונה אחת שלימה, ואם חלילה הוא נחסר, נחסר מהגוף השלם וכאילו כולו חסר. אם תבחיני יש כאן נתינת מקום מיוחדת מאד לכל יחיד ויחיד, כי לפי זה יהיה היחיד מה שיהיה הוא חלק מדבר גדול מאד, והוא חשוב כחלק מאותו דבר גדול.

באופן כללי האדם צריך לדאוג לקיומו ולצרכיו בכדי שהכלל יהיה שלם, תפקיד כל אחד לדאוג לקיום העצמי שלו כי על ידי כך יתקיים הכלל כולו. יש מקומות יוצאי דופן, מקרים של הוראת שעה, שבהם קיומו של הכלל עומד לפני הכחדה, ואז היחיד לא קיים, לא יתכן שנתחשב ברגשותיו של היחיד אם על ידי התחשבות ברגשותיו כל הכלל כולו לא יהיה קיים, כי אם כל הכלל לא יהיה קיים גם היחיד לא יהיה קיים, וגם בגלל שבאמת קיומו של הכלל חשוב, הוא העיקר, היחיד קיים רק מחמת שהוא חלק מהכלל וקיומו של הכלל תלוי בו. כך פירש הרבי מקוצק את המשנה 'אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני', כלומר, אם אין לי אני – הייחודיות שלי הפרטית לא קיימת, מי לי. וכשאני לעצמי – וכשאותה ייחודיות אינה קיימת אלא לעצמי בשבילי ולא למען הכלל, מה אני.

ובכן, מצבם של שבט בנימין שהיה נתון בסכנת הכחדה, היווה סכנת קיום לכלל כולו. הסכנה הזו אירעה פעמיים בפרשת פילגש בגבעה, פעם אחת בעצם היותם חטאים כל כך, ופעם שנייה כאשר נשבעו שלא לינשא לבני בנימין. ראיתי דבר נפלא בפירוש המלבי"ם בביאור עוד דבר תמוה במעשה של פילגש בגבעה, (סוף פרק יט) הנביא מספר שהלוי ניתח את גופת הפילגש לשנים עשר חלקים ורצה בכך לזעזע את עם ישראל על המעשה הנבזי שנעשה על ידי שבט בנימין. המעשה קשה מאד, מדוע? האם לא היה לו יכולת יותר קלה לזעזע? האם אין בכך זלזול בגופת הנפטרת?

המלבי"ם עומד על כך וכותב בזה הלשון, 'הראה להם בזה כי שבטי יה מתאחדים כגוף אחד, וכמו שלא יצויר יחול רוח החיים והשכל בגויה אם תנותח לנתחיה כי אז האיברים פגרים מתים, כן לא יצויר יחול רוח החיים והשכינה על כלל האומה אם חלקיה יתפרדו ושבטיה לא יתאחדו כאשר יתאחדו כל האיברים להעמדת החי בכלל. וכמו שאם יתעפש אבר אחד ויעלה בו רקבון, היא רעה חולה לכל הגויה וישתדלו לרפאותו או לחתכו בל יפסיד את הגויה בכללה, כן הדבר הזה אם יופסדו אישים קצתיים מכלל האומה, שבהכרח ישתדלו להשיבם בתשובה או לאבדם מקרבם, וכששלח הנתחים בודאי שלח ספור המעשה ג"כ להודיע כי שערוריה נהיתה בארץ', עכ"ל. הדברים נוקבים עד התהום. קשה לנו לעכל אותם, אבל במחשבה קצת יותר רחבה וקצת יותר גבוהה אפשר להבין את הדברים.

סכנת ההכחדה של שבט בנימין מהווה סכנת הכחדה לכל הכלל כולו. וכך גם כשסכנת ההכחדה של השבט הופיעה באופן השני באותה פרשה [על ידי שלא נישאו לשבט בנימין] הסנהדרין דאגו לקיומו של העם, שתלוי בקיומם של כל היחידים, ולכן הורו הוראת שעה לחטוף נשים ולישא אותן, אין דרך אחרת להמשיך את הקיום של העם אלא על ידי כך. גם ההחלטה לצאת למלחמה גוררת בעקבותיה סכנת מוות לחלק מן העם, אלא שבכדי שכל העם ימשיך את קיומו ישנם מצבים בהם מתירים לעשות דברים שראייה צרה של 'כאן ועכשיו' זה נראה מעשה רע מאד, אבל במבט רחב יותר גבוה יותר, יש כאן מעשה גדול שחשוב לכלל כולו. הנשים האלו שחטפו אותן זכו להיות מקור חיות והמשך לכלל ישראל כולו, הן קיימו את שליחותן בעולם דרך זה שהם זכו לקיים את ההמשכיות של כלל ישראל. אני מודה קשה לנו לחשוב כך, אבל אני מנסה לראות דברים בעיניים יותר פקוחות לרווחה, במבט מרומם יותר וערכי יותר. האנושיות אינה נמדדת רק בעיניים מצומצמות של קצרי רואי כמוני. בכדי למדוד התנהגות כאנושית או לא, יש לפתוח את העיניים לרווחה ולהביט במבט מרומם על היקום. בדיוק כפי שילד קטן לא יבין כשאביו או רבו לא יתן לו לעשות ככל חפצו, ואם תשאל אותו הוא יאמר כי התנהגות זו אינה אנושית. כך בדיוק אנחנו מדמים כי האנושיות נמדדת רק על פי התנאים של הנחמדות והיופי הנראה בעיני קצרי רואי כשלנו. אך לא כן הדברים, היקום כולו הרבה יותר מרומם, ופעמים לשם קיומו יש לעשות פעולות לא נחמדות כל כך, ואחת מהנה, הן חטיפת הנשים על ידי בני בנימין.

מנקודת מבט זו, כל המבט על מעמדה של האשה משתנה. כאשר אנו מביטים על העולם כעולם הבא על תיקונו על ידי בני האדם, כאשר לכל אחד תפקיד משלו, אין מקום לדיון מהו מעמדה של האשה. האשה חשובה כמו האיש, שניהם נועדו לתיקון העולם, אך כל אחד מתקן אותו בצורה שלו. וכך לגבר יש תפקידים משלו ולאשה תפקידים משלה. אך ממש לא בעקבות מעלתו של האיש על האשה. אין הלכה אחת ואף לא רמז אחד בתורה הנותן מקום של כבוד לאיש יותר מלאשה. כבוד האשה חשוב כמו כבודו של האיש. מקומה המזולזל של האשה אינו משהו יהודי, זו דווקא נחלת שאר העמים. ודאי שכבודה של האשה עלה בדורות האחרונים, ומסתבר מאד שדווקא היהדות המנשבת רוח של כבוד לכל יצור וודאי לצלם אנוש, היא היא המשפיעה על כך, הדעות הרווחות יותר ויותר הנותנות כבוד לאיש כאשה, וכך לכל אדם, נובעות מהרוח הנושבת מן היהדות, הגורסת התנגדות מוחלטת לניצול וההתגברות של החזק על החלש, הגורסת כבוד חסד ורחמים על כל צלם אנוש. הרוח המוסרית המכבדת הזו מנשבת על ידי העם היהודי בהתמדה ובאדיקות עד שקולה של היהדות נשמע גם לשאר העמים ואט אט הם מנכסים לעצמם גם את הדרך הזו.

אלא שהעולם נוקט בדעה של שוויון, הם סבורים שאין חילוק בין איש לאשה גם בתפקידיהם. דבר שאינו נכון כלל על פי היהדות, כי על פי התורה לכל אחד יש תפקיד משלו, כשהחלוקה הגסה של התפקידים מחלקת בין תפקידו של הזכר לתפקידה של הנקבה. ושאר חילוקי התפקידים – חילוקי השליחות הדקים יותר, משתנים מאיש לאיש. בעולם שמדבר [בעיקר מדבר פחות עושה] כל הזמן על שוויון, בעולם שלא מבין ערכים של שליחות קשה מאד לתפוס חלוקה בין אדם לאדם ללא חילוקי מעמדות. רק אם מאמינים בחיים שנועדו למטרה מסוימת סופית שכולם כאחד חותרים לאותה מטרה, רק אם מאמינים שכל נשמות ישראל נשמה אחת היא המורכבת מהמון גופים מחולקים, רק אז אפשר להבין חילוקי תפקידים ולתפוס שחילוקי התפקידים לא מהווים שינויי מעמדות.

ועוד מילה אחת על הרלוונטיות של דברי התורה והנביאים, הרלוונטיות של הדברים לא חייבים להופיע בפשטות של הדברים, אלא בעומק שלהם. אני חושב שבדברים הללו שכתבתי עד הנה יש לכך דוגמה מצוינת. פרשת פילגש בגבעה נראית מרוחקת מאד מהמציאות של ימינו, בימינו אי אפשר אפילו לחלום שתקרה מציאות כמו המציאות המסופרת בנביא, עד שהקורא את הדברים תמיה ולא מבין איך יתכן שאי פעם הייתה מציאות שכזו. אך שימי לב, קצת העמקנו, ממש קצת, וכבר נעשו הדברים רלוונטיים לחלוטין, אני חושב שאפשר לצאת מפרשה זו עם מסר מאד חד וברור על מציאות החיים שלנו כאן, על תחושת השליחות שלנו, על המקום של היחיד, ועל מקומם של הרבים. על תחושת ההשתייכות אל הכלל ועל העשייה למענו. אלו דברים שיש בהם ממש מסר יום יומי. כך כל דברי התורה, וזהו יופיים של דברי התורה שכל דור ודור עם כל התהפוכות שחלו במשך הדורות תמיד ימצא היהודי את המסר – את ההנהגה הראויה, חרף השינויים שחלו מאז כתיבתם ומסירתם מסיני, אלא שכדרכה של תורה הארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, יש צורך להשקיע ולהעמיק הרבה בכדי להבין את הכוונה העמוקה של התורה, יהי רצון שנזכה תמיד להעמיק ולהבין את דברי התורה.

מקוה שהובנתי, ואם לא, תמיד אנו כאן באקשיבה לרשותך להמשיך ולדון בדברים, לחדדם, להקשות וליישב.

בברכה מרובה

שלמה

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן