מאת:

התפרסם בתאריך:

12/02/2020

המדרשים והסיפורים שמופיעים בגמרא אמיתיים?

שאלה מקטגוריה:

שלום הרב

יש לי שאלה קצת מוזרה: יש סיפור בגמרא על אחד האמוראים שהלך למקום בו השמיים והארץ מתנגשים והניח את התיק על השמיים.
חוץ מהסיפור הזה יש כל מיני סיפורים ומדרשים שסותרים את ההיגיון (כמו המדרשים האומרים שגובהו של עוג מלך הבשן היה 30 אמה (נידה נ"ד ע"ב), ויש שאומרים שרק השוק שלו היתה 3 פרסאות.

המדרשים והסיפורים שמופיעים בגמרא אמיתיים?
אם כן, איך זה הגיוני? אם לא, למה כותבים אותם?

תשובה:

שלום לך יוסי היקר!

שאלתך ריגשה אותי, הזכירה לי את תקופת היותי בגילך, עת עלתה במוחי אותה שאלה, ועוד כיוצא בה…

בעדינות נפשך אתה קורא לה 'שאלה מוזרה', אבל היא ממש לא. זו שאלה חכמה, ולגיטימית עד מאד. שאלת היחס לאגדות חז"ל התחבטו בה חכמי ישראל בכל הדורות, שכן זוהי יופייה של תורתנו הקדושה, המאפשרת שיח ודיון בדבריה, ונותנת לנו את המקום להקשות, לתמוה, לבדוק ולעיין. אמונתנו בתורה איננה אמונה עיוורת, אלא פתוחה תמיד לדיון, משום ש'תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים', פשוט אין לה ממה לברוח, כי היא תורת אמת. וכה עשו חכמינו תמיד, הם שאלו ובדקו כל מאמר וכל ענין הנאמר בתורה הדק היטב היטב הדק. וכעת אתה, בחור יקר, כמי שצועד בדרכם, הגעת גם אתה עתה לעמק השאלה ששאלו הם, כל אחד בזמנו.

ומשום שהנושא ארוך אנסה לקצר ככל האפשר, ואני מאמין בך שיקויים בך הכתוב (משלי ט, ט): 'תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח', וכדלהלן:

חכמינו הקדושים, ובכללם גם חכמי הדורות שלאחריהם, השתמשו בסיפורי אגדות, לא כדי לספר 'סיפורי סבתא', אלא במטרה ללמוד מהן חכמה ומוסר, לגלות לנו סתרי תורה, ולפתוח לנו פתחי עולם.

מדרשים וסיפורים רבים לא נועדו לתאר את המציאות כפשוטה, כי אם ללמד רעיונות טמירים שעומדים מאחורי המציאות. 'מדרשים' מלשון דרוש, שלא ניתנו אלא לדרוש מהם מוסר וחכמה, ולפעמים גם עניינים פנימיים, קבליים ועמוקים. גם סיפורים שנראים פשוטים וטבעיים, תוכנם עומק רב ונסתר, עד שלפעמים הסיפורים אינם אלא משל על מנת להבין נמשל עמוק שיש בו משום מוסר השכל.

"אין המקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג, א) לא נאמר על המקרא של התנ"ך בלבד, אולם המדרשים לעתים קרובות לא נאמרו כפשוטם, ולכן, כלל נתנו לנו רבותינו: "אין למדים הלכה מדברי אגדה"; "אין מקשין מדברי אגדה"; "אין מדקדקין עליהן" (ראה עוד בהקדמת הרמב"ם לספרו 'מורה נבוכים'; רבינו סעדיה גאון, אוצר הגאונים, חגיגה, עמוד 65; רבינו חננאל, אוצר הגאונים, חגיגה, תשובה נ).

הרמב"ם (בפירוש המשניות, הקדמה לפרק 'חלק' שבמסכת סנהדרין) מבקר את אלה שמקבלים את מדרשי האגדה כפשוטם, וטוען כי המה מלעיגים בדברי חכמים, וזה לשונו: "והכת השניה, הם אותם שראו דברי החכמים או שמעום והבינו אותם כפי פשוטם, וחשבו שלא כיוונו חכמים בו זולתי מה שמורה עליו פשט הדבר, והם באים לסכל אותם ולגנותם ומוציאין דיבה על מה שאין בו דיבה, וילעגו על דברי חכמים…", ואילו על אותם שכן מבינים לעומק מאמרי חז"ל כתב: "והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם ממה שנמצא בכלל דבריהן מורים על עניינים אמיתיים למאוד, ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים דברו בהם בדרך חידה ומשל כי הוא זה דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם"…

למה הדבר דומה? לדרשן העומד על הדוכן ומספר על השועל ששוחח עם הדג שבים, הטיפש יעצור את שטף דיבוריו ויביע את תמיהתו: 'והלא אין השועלים יודעים לדבר?!'. ואילו החכם יבין שכוונת דבריו אינה לחיה הנקראת שועל, אלא לרעיון המופשט שהשועל מסמל בתכונותיו. הוא הדבר גם כשהשתמשו חז"ל בשמות של דמויות קיימות, כתנאים ואמוראים, לא הייתה כוונתם לאיש עצמו אלא למה שהוא מסמל במידה המיוחדת שלו.

ואכן, מדרשים רבים של חז"ל וכן סיפורים שסיפרו צדיקים, נועדו לייצג רעיונות עמוקים ונסתרים מאחורי משלים וציורים, שבלעדי המפרשים לא היינו יכולים להשיג מתי הייתה כוונת המדרש כפשוטו המילולי ואימתי הוא נאמר בדרך משל ומליצה. כמו המהר"ל מפראג, שהיה דורש את המדרשים כגון אלה שלא כפי פשוטם, לדוגמה, המדרש המספר על גובהו של משה רבינו ע"ה שהיה חמשה מטר, על פיו ועל פי רוב המפרשים אין הכוונה אלא לגובה הרוחני שלו לעומת העם, וכיצד הרגיש כל אדם שעמד לפני קומתו התמירה העליונה – רוחנית (ראה חידושי אגדות למהר"ל, בבא מציעא, פרק ד, ועוד).

לעתים היו גם חז"ל בעצמם מפרשים את האגדה לאלתר, כגון מה שאמרו (תענית ה, ב) "יעקב אבינו לא מת", ומיד הקשו על כך, שהרי נאמר במפורש בתורה שספדו את יעקב אבינו ואף קברו אותו, ומשיבים: "מקרא אני דורש (דורש!) מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", ובדומה לכך נאמר "דוד מלך ישראל חי וקיים". (ממליץ לך לעיין בספר 'שיעורים באגדות חז"ל' שמבאר אגדות רבות בצורה הגיונית ושווה לכל נפש).

והדברים אמורים כמובן גם לגבי סיפורי צדיקים רבים המתהלכים בעולמנו, שלפעמים היה זה אחד מחכמי ישראל או מצדיקי הדורות שסיפר סיפור בדרך משל ומליצה. בדרך כלל, היו המקשיבים לסיפור כאלה שהבינו לשפה המיוחדת שלהם, ואמנם, תמיד היו לצערנו גם גסי שכל שהבינו את הדברים כפשוטם, וכך העבירו את הסיפור הלאה, עד שגרמו לנזקים רבים.

דוגמאות רבות לכך נמצאות בסיפורי הבעל-שם-טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים, שלפעמים הייתה הכוונה בסיפור לעניינים עמוקים עד מאד, ואולם אלה שלקחו אותם כפשוטם לעתים איבדו את אמונתם בכלל, ר"ל, לאחר שהחכימו ושאלו את עצמם איך יתכנו דברים כאלה במציאות. ועליהם נאמר הפתגם הנודע בלשון חסידים: "מי שמאמין לסיפורים שנאמרו על הבעל-שם-טוב הוא פתי, ומי שלא מאמין הרי הוא כופר, אלא מאי, יש להאמין שהסיפורים היו יכולים לקרות".. כשהמטרה של הסיפור הוא כמובן לדברים עמוקים יותר.

ואציין דוגמה אחת מני אלף: מסופר על הבעל-שם-טוב שפעם לעת 'קבלת שבת' יצא מבית מדרשו לעבר השדות שבפרברי העיירה, לקבל שם את השבת כמאמר הכתוב 'לכה דודי נצא השדה', ואז הגיעו הצאן. מכאן מתחלק הסיפור לשלוש גרסאות המובאות בספרי תלמידיו, האחד מספר שהצאן נעמדו על רגליהם, השני מספר שהצאן המו בקולם, ואילו השלישי מסתפק בכך שהצאן נאספו בהמוניהם סביב לצדיק המקבל את השבת. מי שקורא את הדברים כפשוטם יתכן שהדבר יביאו לידי ספיקות לגבי מציאותו של הסיפור. ואולם מי שמתעמק בתורתו של בעל המעשה – הבעל-שם-טוב – תורת החסידות, יודע היטב, כי הכוונה לתוכן שיצק אותו צדיק בביאור שגב עניינה של שעת קבלת שבת, ענין 'עליית העולמות', היינו, שכל בריאה ובריאה מתעלה בבחינתה הפנימית – ממדרגתה בימות החול – לדרגה רוחנית גבוהה יותר, הדומם מתעלה לבחינת הצומח, הצומח לבחינת החי, והחי לבחינת מדבר. וענין היציאה לשדה מסמלת את ספירת ה'מלכות' שהיא הספירה השביעית של יום השבת, שהיא כמו שדה 'דלית ליה מגרמיה כלום' – אין לה כלום מעצמה, רק כפי מה שמקבלת כך היא מצמיחה.

הייתי יכול להמשיך להביא עוד מאות של דוגמאות, כדי להראות עד כמה כל האגדות וסיפורי הצדיקים אין עיקרם אלא תוכנם הפנימי, ודווקא זה שמקבל אותן כפשוטם קרוב יותר לכפירה ה"י, שכן הוא מתיימר 'לגשם' את העניינים הגבוהים והנשגבים, כמו 'מלאכים', גילוי אליהו הנביא' או 'התלהטות אש סביבם' וכיו"ב, וסבור שמדובר בעצמים גשמיים ופשוטים לחלוטין. ואילו החכמים המתבוננים בתורה כראוי, כמה שמתעמקים בה והופכים בה מתבהר להם יותר כמה עמוקים הדברים מפשוטם.

כאמור, הדברים כאן נאמרו בקצרה ממש, אם תרצה להרחיב בענין, או שעדיין נותרו לך שאלות שאולי לא הבנתי אותן כהוגן, תוכל לפנות אלי באימייל האישי, ואוכל להפנות אותך לספרים ומאמרים שונים, שישובבו את נפשך הצמאה לתורה ולחכמה.

עלה והצלח

משה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן