האם אני רוצה להיות יהודי?

1. נולדתי יהודי, ואני יהודי ברירת מחדל.
2. אני מאמין בבורא עולם ותורתו. נקודה. (למדתי, התבוננתי, בבחירתי, בלי פחד, עיינתי בכל הצדדים, הגעתי למסקנה שיש הרבה הגיון, בין מצד ההיסטוריה, בין מצד שכל הישר, ואני מקבל את זה ללא פקפוק.)

אחרי זה,
3. אני חייב לשמור תורה ומצוות. בלעדיו יש עונש בלתי נסבל, ובקיומו יש שכר בלתי מוגבל.
‏4. זה היפוך רצוני, בגלל שזה ללא בחירה. בכפייה. באונס. והתורה דורש לאהוב ולשמוח בה.
הדרישות מגביל אותי – בסדר. אבל גם לא נותן לי מקום לנטיות הלב. אני אמור לחיות ע"פ השכל, והיפך הלב והרצונות שלי כבנאדם.

-השם רק טוב, ורוצה להיטיב,
-אנחנו מחוייבים לו הכול. הוא הבורא הוא האדון. ובפרט לנו כיהודים, עשה לאבותינו כ"כ טובות ואנחנו לו לעבדים.
ועם כל זה, עדיין … אין לי כוח לקונפליקט הזה, בשביל איזה מחוייבות או חלום בלתי מושג.
אם הייתי יכול, הייתי 'שוקל' לוותר ע"ז.
אני משותק כעת. נפלתי בבור, ולא מוצא דרך החוצה.
התעקשתי שלא לירד מן העץ, ולא מוכן להמשיך.

תשובה

שבוע טוב ומבורך.
ובכן, השאלה שלך קשה מאוד. אני בהחלט מזדהה עם הקונפליקט.
ברשותך, אנסה קצת להסיט את המבט לפן אחר של מערכת היחסים עם הקב"ה. נעזוב לרגע את שאלת המחויבות ולמה חייבים, ובעז"ה נחזור אליה בהמשך. כרגע נדון בגוף ההגדרה של המערכת. איך אנחנו תופסים את הקב"ה? כסוג של אדון, אבא, בעל, או מה בדיוק?
אני נוטה להתייחס אל היהדות כברית של קשר עם הקב"ה. פתחתי ספר ירמיהו, באוירת הימים, ונסיתי קצת להיכנס אל העולם שמאחורי נבואות הזעם. אני קורא וקורא ובמבט ראשון לא מוצא טענות ספציפיות - לא מוזכר שם בהתחלה "חיללתם שבת, לא למדתם תורה, לא לבשתם ציצית". מוזכרת רק אמירה אחת: עזבתם אותי. לא כתוב אפילו מה ואיך. פשוט דבר אחד: הפניתם גב. אתם לא איתי.
זה הרבה יותר מרגיש כמו זוג של בעל ואשה. בתוך מערכת יחסים של בעל ואשה יש הרבה מרכיבים של מחויבות, הכרת הטוב, וכדומה. אבל עצם הנושא הוא אחד: נאמנות. אנחנו אמורים להיות ביחד. יש בינינו ברית. קשר נישואין זה עצם צורת החיים, זו ברית ברמה הכי מהותית.
בעל שאשתו בוגדת בו לא בא בטענות על הכרת הטוב ועל מחויבות וכו'. הוא דבר ראשון שואג: איך עשית את זה? זו הזעקה של ספר ירמיהו ושל רבות מנבואות התוכחה. אחר כך נכנסים לפרטים והסברים וטענות מדויקות, אבל ראשית כל בוא ננסה לשמוע את האמירה המרכזית, את הנשמה של הדברים. מציע לך לקרוא קצת, בלי רש"י ומצודות, לנסות לנשום את האוירה.
לדעתי, כל הנוסחאות של הראשונים שדנים למה אנחנו חייבים לשמוע בקול ה' - יציאה ממצרים, הכרת הטוב, הכרה במלכותו, מורא מגדלותו, וכו', כולם באים אחרי ההכרה הבסיסית בקיומה של המערכת. עצם הדבר שאנחנו נבראים על ידי ה' מכניס אותנו למערכת של ברית מסוימת. לאחר מכן, העובדה שנבחרנו על ידו מכל האנושות להפיץ את דברו בעולם - מכניס אותנו למעגל קרוב יותר של נאמנות וברית קרובה יותר. זו עצם המציאות שלנו. בתוך ההכרה במציאות שלנו באה השאלה - ובכן, מה הכותרת של החיוב לעבוד את ה'? וכאן באות התשובות, להגדיר את סיבת החיוב בפועל.
אנחנו חיים בעולם שבמהותו הוא טוב, ושם נולדנו ויצאנו מה"אין" אל המציאות. לחיות בעולם כזה מחייב מערכת יחסים של נאמנות למי שהמציא אותנו. כמו כן, העובדה שאנחנו בנים לעם נבחר שזוכה להארת פני ה', יוצר כל המציאות, המכונן את עצם ההוויה ומכוון את כולה לעבר השלמות המקסימלית - מכניסה אותנו למערכת של כריתת ברית ומחויבות לברית הזו.
כאן אתה שואל - יכולנו לא להיוולד! ובכן, אם כל המציאות של הקיום שלנו הוא בתוך המערכת הזו - ברמה הפילוסופית אין מקום לשאלה כזו. אי אפשר לדון על עצם המציאות כנושא שיש בו צד לחיוב ולשלילה, כאשר כל המציאות שלך היא בתוך ההכרעה של החיוב. אתה כבר קיים. השאלה היא רק האם הקיום הזה הוא טוב או לא, כי קיום שמנוגד לטובתו של הקיים לא יכול לחייב אותו. התשובה היא שהקיום טוב מאוד. ואם כן - הוא מחייב.
אבל הבה נצא מהדיון הפילוסופי. לדעתי עיקר הנושא הוא לשנות את המבט על הקב"ה, מדמות שמחייבת הרבה דברים מכל מיני סיבות, לדמות שאנחנו קשורים אליה מעצם הווייתנו, קשר אישי ולאומי, קשר היסטורי ששפכנו עליו נהרות של דם, קשר המעורר עד היום הזה קנאה של הרבה אנשים שלא זכו להיות חלק ממנו. שם אנחנו נמצאים. כל היהדות באה אחרי ההכרה הזו.
זה מה שנראה לי בסוגיה, ואשמח לשמוע את תגובתך.
הרבה הצלחה בכל,
ושנזכה לראות במהרה בנחמת ציון וירושלים ובמציאותו המוחשית של הקב"ה, אלוקי ישראל
יעקב

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן