מאת:

התפרסם בתאריך:

24/11/2021

אני רוצה שהבחור שלי ילמד כל היום או יעבוד וילמד אחרי החתונה?

שאלה מקטגוריה:

אני בחורה בשידוכים בת 22 וכל הזמן שואלת את עצמי האם אני רוצה שהבחור שלי ילמד כל היום או יעבוד וילמד כמובן אחרי החתונה.אני רוצה לעשות מסירות נפש ולקחת בחור רק שילמד כיוון שאני באמת מאמינה בזה מצד שני יש כאלה שקשה להם ללמוד יותר מידי שעות והם בחורים טובים מאד!אפילו יותר מבחור אחר שיושב ולומד מבחינת יראת שמיים תפילות דרך ארץ וכו אני לא יודעת מה נכון כי אני מצד אחד מוכנה למסור נפש על זה מצד שני אני לא יודעת כמה זה נכון יש לי אח שהוא בחור תמים וטוב יראת שמיים ותפילות פה נקי לא מעשן וכו בחור ממש טוב אבל אני יודעת שקשה לו ללמוד המון זמן והוא צריך גם לזוז ואני חושבת שלא פייר לפסול אותו בגלל כזה טוב הוא לא פחות טוב מבחור שיושב ולומד.ולכן חושבת על החתן שיהיה לי האם פייר לפסול אותו זה לא אומר שהוא פחות טוב מאחרים האם תוכלו לתת לי הכוונה מעשית יש לציין שאני באמת מעדיפה בחור עובד ולומד כמו שצריך מאשר משהו כל היום לומד ולא כמו שצריך אבל אני לא יודעת אם מנחתחילה נכון לבוא בגישה כזאת מקווה שתוכלו לעזור לי ולהבין את קו המחשבה שלי

תשובה:

שלום לך,

אני שמחה בשבילך שאת משקיעה מחשבה בנושא הזה לפני החתונה. תמיד טוב לבוא לפגישות עם רצונות בהירים. גם אם בסופו של דבר לא תמיד מקבלים בדיוק מה שרצינו מלכתחילה, ההכרה בשאיפות ובמשאלות חוסכת הרבה בלבול ועוגמת נפש.

שמתי לב שבמכתב שלך המילה "נכון" הופיעה שלוש פעמים. את שוקלת אם נכון למסור נפש על הערך של בית של תורה, והאם נכון לפסול בחור איכותי שהנתונים שלו לא מאפשרים לו ללמוד במשך יום שלם. את גם תוהה אם נכון לבוא מלכתחילה בגישה שעדיף בחור עובד-לומד על פני בחור שמקדיש את יומו ללמוד אבל לא עושה זאת כמו שצריך.

אבל אולי בעצם העניין שחשוב לברר כאן הוא לא מה הדבר הנכון אלא מה המדויק והנכון לך, במילים אחרות: מה הרצון שלך. בגישה כזו גם אין צורך לפסול אף אדם ושום גישה.

מהמכתב שלך ניכר שאת מודעת לכך שיש מגוון גדול של בחורים שונים: יש בטלנים מחממי כסאות שרשומים בכולל אבל לא נמצאים בפועל, או נמצאים אבל לא נותנים את עצמם. בקצה השני יש אברכים רציניים שמקדישים ללימוד את כל זמנם ומרצם, התורה מעצבת את האישיות ואורח החיים שלהם ומהווה את כל עולמם. בין שני הקצוות אפשר למצוא שלל שילובים מעניינים של לימוד ועבודה או פעילות בחיי המעשה. יש שקובעים עיתים לתורה בעיקר כדי לשלם מס חברתי ולצאת ידי חובה, יש מחוברים מאד שחרף הזמן הקצר מסוגלים להפיק הנאה וסיפוק מהלימוד אפילו מעבר לאברך ממוצע, ויש בחורים חכמים ומצוינים עם הפרעות קשב וריכוז ויש כאלה עם יחס טראומטי ללימוד בעקבות אירועים בילדות. יש גם סוגים שונים של עבודות שבחורים יכולים לבחור לעצמם. תסכימי איתי שעבודה כרבה בחיידר שונה לחלוטין מהנדסאי מחשבים. אין דגם אחד שהוא הנכון עבור כולם.

אילו היית נדרשת להכריע בשאלה איך ראוי לחנך את בני הישיבות היינו עוסקים בשאלה מה נכון ומה לא. כמו שאת כותבת, לא לנו לתת ציונים לבחור שלומד או עובד, כל אחד מנימוקיו. מה שאת מחפשת זה את האדם האחד ויחיד שאיתו תבני את ביתך, ולכן זו שאלה של רצון ובחירה.

אז מה באמת הרצון שלך? זו נקודה שחשוב וכדאי להשקיע זמן ולברר אותה. יש לשאלה הזו חלק פילוסופי ואידיאולוגי: מה החשיבות של תורה עבורך? מה המשמעות של שילוב עם עבודה ו'דרך ארץ' בעינייך? את כותבת שאת "מאמינה בזה", ואני מניחה שאת רומזת לערך של "תלמוד תורה כנגד כולם", ואכן אני מצטרפת אלייך בהכרה בזכות העצומה שיש לכל מי שחולקת את חייה ואת ביתה עם מי שתורתו אומנותו וכל עולמו.

אבל יש לשאלה גם משמעות פרקטית והשלכות על המשך חייך, ולכן אולי שווה לך גם להציץ קצת ימינה ושמאלה, ולהתבונן במשפחות סביבך כדי להתרשם מהסגנונות השונים. אני יכולה לתת דוגמאות לשיקולים רלוונטיים ותוסיפי את עוד משלך.

השיקול הראשון – רמת חיים. בהרבה מקרים החיים בבית שבו ראש המשפחה עוסק רק בלימוד כרוכים בהסתפקות במועט והימנעות מבילויים ומותרות. האם זה מתאים לך? עד כמה את מסוגלת לחיות בפשטות ומינימליות ועדיין להיות מסופקת?

השיקול השני – יחס לעולם ולחברה. לפעמים הבתים של אנשים עובדים הם יותר מודרניים, פתוחים או חשופים למה שקורה בעולם מסביב. הם מעורים בחדשות, משתמשים בערוצי תקשורת שונים או באים במגע עם חברה שאינה דווקא תורנית.

שיקול שלישי – מעמד והשתייכות חברתית. למשפחה של אברך לעומת כזו של אדם עובד יכול להיות סטטוס שונה בהקשרים שונים, כמו לדוגמה בקבלת ילדים למוסדות או הערכה בקהילה.

אני נזהרת ומסייגת שלכל דבר יש דוגמאות הפוכות. תמיד תוכלי למצוא אברכים שנשותיהם מצליחות לפרנס בכבוד ואנשים עובדים שבקושי גומרים את החודש, וכך גם 'בעלי בתים' שרחוקים מאד ממודרניות ואנשים שרשומים בכולל אבל מתמצאים היטב בהוויות העולם. גם בעניין המעמד, יש משפחות מכובדות ומקובלות של אברכים ושל עובדים כאחד. כך או כך, ברור שחיים לצד אדם שכל עולמו תורה זו דרגה גבוהה, שלא כל אחת זוכה לה ומסוגלת לה.

יכול להיות שמה שיעזור לך לחשוב על ההשלכות של הבחירה בבחור לומד או בחור עובד-לומד זה לדמיין סיטואציות יומיומיות בבית שלך, כמו למשל שולחן שבת, מה הנושאים החמים: דברי תורה, משפחולוגיה, או פוליטיקה? אתם יושבים בערב על כוס קפה: סיפורי חברים בכולל או סיפורי בוס ומשרד?

מצאתי במכתבך רמזים לרצון שלך. כתבת שאת מוכנה ורוצה לעשות מסירות נפש כדי לאפשר את לימוד התורה של בעלך, ובכך ניכרת ההערכה הכנה שלך ללומדי תורה. אני מציעה לך לוודא עם עצמך שאת מודעת למה שהמסירות נפש הזו דורשת ממך. האם תוכלי להימנע מקניית מאכלים ובגדים מסוימים שחברותייך ושכנותייך ירשו לעצמן, ולהמשיך להיות שלימה ומאושרת? אם בעלך יהיה פחות רהוט או מבין בענייני העולם, האם תוכלי להמשיך להעריך אותו ולהיות גאה בו על הבחירה שלו בלימוד תורה?

בהמשך כתבת שאת מעדיפה עובד-לומד ברצינות מאשר בחור שרשמית הוא לומד אבל לא עושה זאת ברצינות עם חיבור, ומזה אני מבינה שאת מכירה בחשיבות של לימוד תורה אמיתי שממלא את הנשמה בסיפוק של עשיה, ולא לימוד כי כך מקובל או כי פשוט לא העלה בדעתו שאפשר אחרת. וזו באמת שאלה שכנראה תרצי לברר בתקופת השידוכים: האם בחור שאת פוגשת מחובר באמת ללימוד שלו.

ועכשיו אני רוצה לגשת לשאלתך מכיוון אחר לגמרי.

שאיפות גדולות הן דבר מצוין כשהן מופנות פנימה, כל אדם כלפי עצמו. ברגע שהמטרות או חלילה המימוש העצמי (במיוחד מימוש רוחני) עוברים דרך אדם אחר זה מזמין קשר תלותי עם אכזבות גדולות. לכן אני מסתייגת קצת משאלות בסגנון 'מה אני רוצה שבעלי יהיה' ומחוברת יותר לקו מחשבה של 'איזה בית אני רוצה להקים, איזה אווירה אני מחפשת להשרות בבית, איזה ערכים חשוב לי שיקבלו ביטוי'. ההתמקדות היא בכל מה שתלוי בי. כמובן שאופן הבירורים וסגנון הפגישות הם נגזרת ישירה של השאיפות הללו, כשהמטרה היא למצוא פרטנר עם פוטנציאל להיות שותף אמיתי לערכים שלי ולתהליכים שאני רוצה לעבור, מישהו שמרגיש לך באותו כיוון שרוצה להקים בית עם צביון דומה. אבל צריך להיזהר מגישה שמחפשת אחר בן זוג שאמור לאכלס את המקום והתפקיד שאני הכנתי לו מראש. אי אפשר וזה לא הוגן לרצות בשביל האחר, שאיפות הן רק עבור עצמנו.

אני יודעת, כולנו חונכנו על ברכי דברי ר' חייא: נשים במאי זכיין? – באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. פירוש: בהבאת בניהם ללמוד תורה ובשליחת בעליהם ללמוד ובהמתנתם לבעליהם. ואכן יש כאן חידוש שאשה יכולה לחלוק את הזכות והשכר של לימוד התורה של בעלה. אבל אין ספק שהגמרא לא התכוונה שנשים תיקחנה אחריות על עולמו הרוחני של הגבר ותצפינה או תדרושנה ממנו ללמוד. לדעתי מדובר כאן בשותפות מרתקת של בני זוג למען התורה, שותפות בתהליך ובנשיאה בנטל. מין מבנה זוגי כזה שהיא בחוכמתה מנתבת אותו ומאפשרת לו לצמוח, ובד בבד הדבר מגדל ומעצים אותה, ולא חלוקת תפקידים חותכת שמטילה את כל החלק התורני עליו ורק את עצם האיפשור עליה.

בנוסף, אני מזכירה לך שבני אדם משתנים עם הזמן. כל אחד מאיתנו יכול ורשאי לשנות תוכניות, לשנות דעות, לשנות רצונות. לא מתוך רמאות, אלא פשוט כי נסיבות החיים משתנות. חיים של בחור הם לא חיים של אברך. העול הכלכלי שנופל על כתפיו גם אם את המפרנסת, הקשיים של השתלבות בכולל כמו עמידה קשוחה על זמנים לצד מילגה זעומה, ולעיתים גם תחושה של חוסר הערכה או ייחודיות – כל אלה ועוד עשויים לגרום לאברך לשקול מחדש את האופן בו הוא רוצה לקחת חלק בתורה. בדיוק כמו שנשים משתנות אחרי החתונה, ולפעמים הבחורה הנלהבת לקראת בית של תורה מגלה שקשה לה להתמיד באורח חיים כזה. יש הרבה סיבות שיכולות לגרום לדיבורים ולהסכמים שלכם לפני החתונה להיות פחות רלוונטיים בהמשך. לא כי מישהו משקר אלא כי באמת אנשים משתנים, המציאות משתנה ומה שרואים משם כנשואים לא תמיד רואים מכאן כרווקים.

אני עדיין תומכת בזה שלפני החתונה תחלמי ותדייקי את הרצון שלך כמה שתוכלי, אבל תתכונני לכך שאחרי החתונה – זהו. זה בעלך, וכל השאר היסטוריה. מכאן ואילך אתם שותפים לחיים שמקבלים אחד את השני באופן מלא והולכים יד ביד מבלי להיצמד לאיזשהו תסריט קודם. אני מאמינה שאם תזקקי את השאיפות שלך ותהיי ברורה בכיוון שבו את מאמינה ואליו ליבך נמשך, הדבר שבעלך הכי ירצה לעשות (אפילו לא במודע) זה את מה שיעשה אותך מאושרת.

מעריכה את אהבת התורה שלך, ושיהיה במזל טוב בקרוב עם שהכי נכון לך!

חני ר.

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן