מאת:

התפרסם בתאריך:

26/12/2021

אני אברך בשנות הארבעים ומרגיש תקוע

שאלה מקטגוריה:

אני בשנות ארבעים המוקדמים, אני לומד בכולל, אך אני מרגיש מיואש, אני מרגיש זקן ושבחיים לא אצליח למצוא איזה תפקיד תורני, או לחילופין להיות ת"ח רציני או דמות רוחנית משמעותית יותר מסתם אברך כולל (אברך פשוט עם פוטנציאל אך בתכלית מבלה את הימים ולא ממש לומד), לא מרגיש שאף פעם עוד ייצא ממני משהו, האם יש סיכוי להתחיל להנצליח בגיל המופלג שלי….

תשובה:

שלום וברכה לשואל היקר!

ראשית כל אני מתפעם מהאומץ לעמוד מול השאלה הזו, שאין לי מילים אחרות מאשר לתאר אותה כ"מפחידה". לעמוד ולשאול אותה באומץ. אומץ שנובע מרצון חי, עז, צמא למשמעות.

אומץ לעמוד מול הסיכום של חיי. להיות מוכן להעמיד הכל בסימן שאלה.

שאלות אמיצות מובילות למהלכים גדולים ואמיצים בע"ה, והלואי על כולנו לסכם לעצמנו את החיים ולשאול…לשאול באומץ.

יש לכבודו הנחות יסוד רבות, שיש מה לדון על כל אחת מהן, אבל אני אתחיל מהסוף של דבריך. "האם יש סיכוי להתחיל להצליח". "יצא ממני משהו".

אני רוצה להעיז ולפתוח את הנושא הזה. מה נקרא להצליח? מה נקרא ש"יוצא ממני משהו"?

העולם שלנו המערבי זורק אותנו למרוץ. הם רצים ואנחנו רצים.

אלה רצים לממון ואנחנו… למה אנחנו רצים בעצם?

יש כאן תובנה חשובה. יש ריצה, אבל לאן אנחנו רצים? לחיי העולם הבא.

מה עושים בעולם הבא? צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

שבת היא מעין עולם הבא.

אמנם הדרך היא זה העולם על נסיונותיו ומצוותיו, ובקיצור- עבודת ה' על כל חלקיה, כמבואר בריש המסילת ישרים.

אבל יש כאן נקודה חשובה- המטרה היא לא הריצה. ההשגיות. אלא הנייחא. ההנאה מזיו השכינה ותענוג הרוחני.

עוד נקודה- שקשורה ומעמיקה את הענין הזה של התענוג הרוחני- דוד המלך אומר "אזמרה לאלוקי בעודי". ידוע שיש על זה תורה של רבי נחמן מברסלב, אבל עוד לפני זה- יש כאן זמר על "עודי". על עצם האדם.

אפשר להביא מקורות, אבל אלו גם דברים פשוטים, שהראשית והיסוד הוא שאדם יהיה שמח בעצמו, מעצם קיומו- בעודי.

אדם צריך לאהוב עצמו, ולשמוח במי שהוא. הרי הוא בריאה של הקב"ה, ואם הקב"ה עדיין מחזיק אותו בחיים הרי שכנראה זה כדאי ושווה, והקיום שלו מיוחד ונפלא.

עוד לפני שאני מודד את עצמי, לפני שאני דן על ההשגים שלי, אסור לי להתייאש מעצם היותי. עצם היותי הוא משהו נפלא ומיוחד בעולמו של ה', עוד לפני שהשגתי משהו.

למעשה על העבודה הרוחנית באה ללטש את הנשמה, את האישיות של האדם, לזכך, להבליט את המעלות שבה, להוציא אותם לפועל. אבל הכל מונח כבר בתוך הנשמה.

ברגע שמתייחסים באופן הזה לעבודת ה', אז מבינים שההישג הוא לא במעמד התורני שלי, ולא במשרה שאשיג. הרי "עליונים למטה ותחתונים למעלה", יתכן שאדם בעל משרה רמה וידע תורני מופלג לא ממש עובד עם עצמו עבודה פנימית, ורחוק מעבודת מידות או שלא עומד בנסיונות. ומאידך יכול להיות אדם שנראה לנו פחות ערך, שעליו אומר המסילת ישרים (פרק כו) את הדברים הבאים: וזה פשוט כי כל אדם לפי האומנות אשר בידו, והעסק אשר הוא עוסק, כך צריך לו הישרה והדרכה, כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנתו אינו דרך החסידות הראוי למי שצריך להשכיר עצמו למלאכת חבירו, ולא זה וזה דרך החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו, וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם, כל אחד ואחד לפי מה שהוא ראוים לו דרכי החסידות, לא לפי שהחסידות משתנה, כי הנה הוא שוה לכל נפש ודאי, הואיל ואיננו אלא לעשות מה שיש נחת רוח ליוצרו בו, אבל הואיל והנושאים משתנים אי אפשר שלא ישתנו האמצעיים המגיעים אותם אל התכלית כל אחד לפי ענינו. וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה, וכתיב (משלי טז, ד): "כל פעל ה' למענהו". ואומר (משלי ג, ו): "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", עכ"ל.

גם ההישגים התורניים ענינם לקבל דעת אמיתית, ללמוד על מנת לקיים, להשיג דעת אלוקים. ההשגים הפנימיים הללו לא תמיד מצויים דוקא אצל בעלי המשרות הרמות.

יתכן שאדם עבר נסיונות שזככו אותו והביאו אותו למקום פנימי גבוה. יתכן שלמד את תורתו באופן שרומם אותו בהרבה מאשר אותו אחד שסיים הש"ס והשו"ע כמה פעמים.

כמובן שאין בידינו המשקל והדרך לדעת ערכו של כל אחד, והעיקר אין זה מעסקינו לעשות השוואות. אלא רק לדאוג לעצמינו ולהתפתחותינו הרוחנית.

אבל המדד לא צריך להיות חיצוני כמו שמורגל ברחוב, אלא פנימי. מהותי.

כל אדם צריך להתבונן בנפשו פנימה- לאילו לימודים הוא נמשך, ואיך עליו ללמוד באופן שלבו חפץ, שזה בד"כ הדרך שהוא יוכל להשיג יותר, להבין יותר, להתקדם התקדמות פנימית.

אני משער שברגע שתתבונן בעצמך פנימה, בלי השוואות לאחרים, תראה בעצמך מעלות פנימיות נפלאות. תראה כמה התורה שלמדת באופן סטנדרטי שינתה אותך.

אם לדעתך משהו לא נכון בדרך הלימוד שלך, אז אולי דווקא השאלה שלך תעורר אותך למצוא דרך שיותר תדבר אל הנפש שלך. יותר תרומם אותך. ואז תרגיש שאתה משיג השגות ואתה מתקדם.

עכ"פ לא נוותר גם על העידוד הידוע, שרבי עקיבא הרי רק התחיל בגיל שלך. וברור שזה גיל נפלא גם להתחיל בו. אבל צריך באמת להתחיל.

התחלה לא חייבת להיות חזרה על אותם מעשים. אלא אולי חיפוש התיקון האמיתי שלך.

חיפוש עשייה נוספת שנפשך כוספת אליה, ויתכן שהיא חלק מרכזי בעבודת ה' שלך. וכמו שמבואר במסילת ישרים הנ"ל, שלכל אחד דרך חסידות אחרת. יש שהתיקון שלו ללמוד כל היום ויש שהתיקון שלו לעבוד בעבודה פחותה. ואדרבה יש לו את הכישורים להיות הסבל הכי טוב ונחמד וצדיק, או המוסכניק וכדו'.

העיקר הוא לראות את המעלות שיש בו, ואת הנסיונות שה' שם לפתחו. ולעבוד שם.

להוציא מעלותיו מהכח אל הפועל, ולעמוד בנסיון.

ואין זה פוטרו מעמל התורה, שהוא הצינור של השפע הרוחני של האדם. עלינו לזקק אותו, ולברר מה הלימוד שמרומם ונכון לנשמתנו.

אולי יותר קבלה, או חסידות, או יותר לימוד מחשבה או סוגיות בהבנה.

ויש כאלו שבמקרא או במדרש.

כל אחד מה שמעמיק אותו ונותן לו קומה.

כל זה ביחד עם החיפוש אחר העבודת ה' האישית של האדם.

לסיום- אם ה' לא התיאש ממך ודאי אין לך להתיאש מעצמך. מיעץ לך לא להשוות לאחרים, אלא לנסות להבין מה ה' שואל מעמך. מה תפקידך. מה הלימוד שלך. במה אתה טוב ובמה תצליח ובמה תתרומם.

אפשר לחבר חיבור, אפשר להתמקצע בתחום. אתה יודע יותר טוב ממני.

העיקר לא לחזור על מה שהיה בשנים הקודמות. לחתור לחידוש במבט.

בהצלחה מעומק הלב, ושתזכה להרגיש את התיקונים הנפלאים שאתה בודאי עושה כבר כעת.

נתנאל

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן