מאת:

התפרסם בתאריך:

24/01/2022

איך לדעת להעריך את עצמי ואת התהליך ואיך לדעת להתקדם בצורה הנכונה

שאלה מקטגוריה:

שלום!
ראשית אני חייב להודות מעומק הלב על האתר וההשקעה של המשיבים , אני מחכים מאוד מהתשובות שיש פה , על ההסתכלות על המציאות בצורה כל כך בהירה
השם יעזור שתמשיכו בהצלחה הזאת .
טוב , למעשה אני שאלתי אתכם לפני כמעט שנה שאלה , ומאוד עזרתם לי , אבל אז שאלתי את זה ממקום אחר ..
דהיינו , אני בועד רביעי בישיבה ליטאית טובה , ובאתי מרקע משפחתי דת"ל / חילוני , את הישיבה קטנה עברתי בהצלחה מאוד גדולה , והצלחתי היחיד מתוך חמישה להתקבל לישיבה , למדתי הרבה מסכתות , הצלחתי גם מאוד בעיון ועוד..

אבל מאז שהגעתי לישיבה גדולה , איבדתי את המושכות , עברתי שנתיים וחצי בישיבה שבמבט שלי אז זה היה סיוט סיוט סיוטטט מתמשך , ממש היו רגעים שהרגשתי ממש מרירות כזאת שכבר העדפתי כבר… , הסתבר עם הזמן ועם הרבה מחשבה והתייעצות ( בין היתר עם שניי משיבים באתר ) , שהמנטליות וצורת המחשבה החרדית לא התאימה לי , ובעצם היה לי סוג של משבר זהות , חוסר התאמה , הרגשת זרות , ומצד שני תופעה של " כלא מחשבתי " – מחוייבות מחשבתית להשקפה ודרך החיים החרדית – ליטאית , כאילו אין בילתה ,
בנוסף , המצב החברתי היה מאוד קשה , מבחור מוערך וחשוב הפכתי לאסקופה הנדרסת ממש , מילים ומעשים ( ! ) פוגעניים ,
חוויתי גם הטרדה מינית , והמצב היה כל כך לא פשוט עד שיום אחרי המעשה כבר שכחתי , אפילו לא התרגשתי ! לא הייתי פנוי לזה …
גם המצב בבית היה לא פשוט , היתה תקופה ארוכה של דוחק וצמצום ,
פשוט הייתי בדיכאון , וחשבתי שככה הולכים חלילה להיראות כל החיים – כלא אפור.. פשוט נורא ..

לא אאריך , וגם מה שכתבתי זה כמובן צמצום של ים של רגשות ומחשבות לכמה שורות , אבל המצב היה מאוד קשה ..
למעשה מצאתי נחמה בלחזור לצפייה בסדרות ושימוש באניטרנט , זה היה פינה שלי , שאין בה את הצל הישיבה , זה היה כמו בריחה לעבר , לזמן שהיה לי בו טוב ,
והאמת במבט כנה , זה באמת עזר לי להחזיק את עצמי , זה היה דבר היחיד כמעט שנהניתי ממנו , למרות שמאוד אהבתי ללמוד, לא הייתי פנוי ללימוד אמיתי , אז זה מאוד עזר לי , כך גם בניתי לעצמי את הצורה שמתאימה לי , את " ההשקפה " שלי , הקורונה הצילה אותי , כי בשיעור ב' כל זמן קיץ הייתי בבית , וזה עזר לי מאוד להתאפס על עצמי .. , וכוח לרצות להמשיך בכלל !
למעשה מאז בעיקר בשיעור ג' אני הייתי בבנייה עצמית של ההשקפה שלי , של מה מתאים לי , מה אני רוצה מעצמי , זה גם לווה בהרבה ייסורי נפש , התחבטיות קשות , והחלטות לקחת את עצמי בידיים , תוך כדי שבין היתר הייתי בייעוץ קבוע בנושא אישי ,
היה לי גם קטע שנוצר לי מהשהות בישיבה , שניתקתי את עצמי מהרגש , הפסקתי להרגיש כמעט לגמרי , הייתי בלי חיות כמעט , בלי " פרישקייט " , וגם פחדתי אז מללמוד ולהתעסק ביהדות , כי הרגשתי שזה חונק אותי , עד שגם באזה טיפלתי , החזרתי לעצמי בצורה משמעותית את הרגש , את החיות , את הקשר ליהדות , בעיקר על ידי הספרים של הראי"ה קוק זלה"ה , שמאוד מתאימים לסגנון שלי ,
היה לי גם התמודדות ברמה ראשונה של O.C.D , כנראה כתוצאה מהתקופה שעברתי , וגם בזה טיפתי בסיעתא דשמייא , ואני עדיין עובד על זה ,

השנה וחצי האחרונות לא היו שנים של מי מנוחות , אלה היו שנים של שיקום , של "מקימי מעפר דל ".. , השיקום בין היתר היה על ידי מנוחה , כל ליל שישי בחצי שנה האחרונה אני חוזר הבייתה , עד ראשון , רק בבית אני מרגיש את עצמי בצורה מלאה , אני חי יותר את עצמי , את הפנימיות שלי .. זה משהו די עמוק אצלי.. , אני עדיין לא מסוגל אפילו לשקול שבת בישיבה , יש לי ממש טראומה מהשבתות בישיבה ( לא מגזים .. ) ,

אני ב"ה הרבה יותר בנוי , רגוע , שליו , ברור , אני מאוד מודע לעצמי , קשוב לנפש שלי , אני הרבה יותר מחובר ליידישקייט , אני אוהב ללמוד ולהתפלל , כי זה מגיע ממקום הרבה יותר אמיתי , יותר מבפנים , זה רוחניות הרבה יותר כנה , יותר ממלאת .. , התפילות שלי שונות לחילוטין במהותן ..
אבל , השאלה שלי היא , שאני רוצה להמשיך הלאה , ללמוד יותר ברצף יותר להקדיש זמן ללימוד , יותר להיות שקוע בעיון , אני כבר חצי שנה לא לומד בקיאות , וגם לא את ההספק המיוחד של שישי – שבת , אין לי הרבה סבלנות לסדר ב' , שוב בגלל האסוציאציה .. , אבל אני מרגיש שיש בי מוכנות להתקדם , אני למשל לומד בליל שבת כבר בדרך כלל , בין שעה לשלוש שעות , למרות שאני לבד בבית , יש בי רצון ללמוד יותר , לדעת דפים , סוגיות , הלכה , כואב לי מאוד לראות את כל המסכתות שחברים שלי למדו , בזמן שאני – " יותר טוב " מהם בלימוד והתמדה מטבעי , אני הייתי צריך להתעסק בהתמודדות , בזמן שהם למדו ,
קשה לי לראות את החיובי בתהליך שעברתי , שעה שאני רואה את ההספקים ואת הידע של שאר החבר'ה , ולדעת שאני רחוק משם , מאוד … , הרבה זמן לא חייתי באוירה של " יש לי הספק , יש לי סוגיא שאני מונח בה " , אפילו ברמה
ה – " בעלבתית " של דף היומי ומשנ"ב ,

אז למעשה , אני מבקש עצה , איך לדעת להתקדם בצורה נכונה , שלא תלחיץ אותי
( אני מאוד נלחץ , אפילו שאני רק קצת מרגיש את הלחץ הלימודי – נפשי שהייתי שרוי בו , אני רוצה שזה יגיע ממקום רגוע , ושליו , ממקום של רצון , אני מאוד מפחד להכנס בחזרה ל " לופ " הזה של הלחץ , וכל תחושה של לחץ , מרתיעה אותי )
וכן באמת להבין שאני לא פחות משאר החברים שלי שלמדו והתקדמו בזמן שאני התמודדתי , שהם נהנו מחברה ומהישיבה בזמן שאני רק רציתי לברוח , אני רוצה להעריך את השנים האלה , כי אני באמת יודע שזה מתנה מהשם ,אני רק מרגיש שנשכחתי מאחור , למרות שבאמת האמיתית אני רואה שאני בוגר ועמוק לאין ערוך מהרבה מאלה שעשו " שטייגען " , ואני ממש מבחינה פנימית התקדמתי הרבה ..

אבל עדיין אני מרגיש שאני צריך עזרה איך לדעת להעריך את עצמי ואת התהליך , ולא להרגיש פחות , ואיך לדעת להתקדם בצורה הנכונה , כי אני גם רוצה למלאות את עצמי , כי כבר עוד מעט שידוכים בעזרת השם …

תודה רבה רבה !

תשובה:

בחור יקר, נשמה יקרה!

בדיוק כמו שכתבת, כל כך מעט משפטים שמקפלים בתוכם סיפור חיים שלם ומורכב ועצום ועוצמתי.

סיפור של עליות וירידות וקפיצות לגובה ונפילות לעומק. ואתה נלחם כמו אריה. מזהה בעיה ומחליט לעבוד עליה. מזהה קושי ואץ לפתור אותו.

הצלחת להשתלב בישיבה קטנה ולהיות מהבחורים הטובים למרות הרקע הרחוק שלך.

הצלחת לטפל בבריחה לסדרות ואינטרנט ולצאת מזה.

הצלחת להתגבר על פגיעה מינית שזה ממש לא מובן מאליו.

הצלחת למצוא מקום של השקפה משלך משהו שיתאים לאופי והמיוחדות שלך (הרב קוק זה אור עצום)

הצלחת למצוא טיפול אישי שיעזור לך בOCD ובתהליכים רגשיים ולצאת מהדיכאון.

הצלחת להתחבר לרגש ולהפוך ממנותק רגשית לבחור שחי ועם לב פועם ומרגיש.

הצלחת להביא את עצמך למצב של שטייגען טוב של לימוד גם בימי שישי ושבת (שעה -3 שעות זה המווון)

הצלחת לחזור לתפילה שזו עבודה קשה מאוד שדורשת חיבור אמיתי וריכוז גבוה.

הצלחת להכיר את עצמך ולראות את מעלותיך וחסרונותיך בצורה מדהימה.

אני רואה את כל ההצלחות האלה ומרגיש שאתה קרוץ מחומר מיוחד, מהאלה שלא מוותרים. וגם הכתיבה הזו אלינו עם בקשה להמשיך ולהתעלות ולצמוח, כל זה מעיד על תעצומות נפש וכוחות פנימיים גדולים.

סיימת את המכתב הזה עם בקשה, לראות שכל התקופה לא היה לשווא, לריק, להבל. אתה אמנם מאמין שהכל לטובה והכל משמיים אך לא מצליח לחוות את הטוב שבהסתר הזה. כשאתה מסתכל סביבך ורואה את החברים יודעים, וזוכרים, ושולטים בחומר, ומלאים… ואתה מרגיש לעומתם ריק… וזו הרגשה בלתי נסבלת.

אתה מבקש ערך עצמי אמיתי.

ברשותך אנסה להסביר את המונח "ערך עצמי".

איך מודדים ערך? כמה משהו שווה?

אדבר עלי. אפשר למדוד את השווי שלי לפי איזה בית ואיזה רכב ופלאפון ושעון יש לי. זהו ערך של משהו שהוא לא עצמי. הרי אם חלילה הולך הבית והרכב וכו' הלך על הערך.

ואפשר למדוד את הערך שלי לפי כמה אני גבוה ורזה ויפה ובלורית ולבוש טוב. גם זה הבל. הרי זה לא באמת משהו עצמי. כל הרזים מתישהו נהיים שמנים וכל בעלי הבלורית שזוכים לאריכות ימים מתישהו מגדלים קרחת… זהו ערך חיצוני לי.

ואפילו הכישרון והשכל והחכמה הם ערכים נחמדים, אבל זה גם לא העצמי שלי. הרי כשאני ישן ואפילו סתם עייף ולא מתפקד אין לי את המעלות ההם, ואנחנו מחפשים משהו שיהיה מאוד עצמי.

וכאן ברשותך לכבוד ראש חודש אדר אכתוב רעיון קצר לפורים.

למה חייב איניש לבסומי עד דלא ידע? והרי זה הוללות וחוסר רצינות! ולמה מסיכות?

כי בפורים המן הרשע רצה להרוג את כולם. והגזירה נחתמה רח"ל. וכל ביטוי חיצוני של עם ישראל נתחייב כליה. ואז בעומק הנקודה היהודית פתאום התעוררו וחזרו בתשובה, ומתוך ההסתר (אסתר) התעוררנו כאומה לתחיה, הדר קבלוה מאהבה, ואז נתגלה עומק החיבור של היהודי לקב"ה.

ואנחנו מבטאים זאת על ידי שכרות ואיבוד הדעת! כן, גם אבדן החושים ואפילו עטיית מסיכה ואני נראה כמו גורילה / קאובוי / שוטר / גנב / דחליל, לא משנה המסיכה החיצונית, לא משנה כל מה שאעשה או לא אעשה אני תמיד נשאר יהודי. גם כשבחוץ אני שיכור בפנים אני הדר קבלוה מאהבה.

וזה לימוד עצום עבורינו כיהודים, לדעת שלפעמים הבירור הכי עמוק ליהדות שלנו לא נמצא בפסח כשהכל מאיר וכולם יוצאים מצרים. גם לא במתן תורה כשהכל מאיר וכולנו מקבלי תורה, גם לא בראש השנה ויום כיפור שהכל מאיר וכולנו זוכים לתשובה והתקרבות עצומה, גם לא סוכות שמאיר דעת ורוח הקודש ושמחה עצומה, דוקא פורים הוא החג שעליו נאמר שלעתיד לבוא לא יתבטל "וזכרם לא יסוף מזרעם"… כי זה החג שמגלה את מהות היהודי בעומק כל השחור וההסתר והגלות.

מהו ערך עצמי אמיתי?

משהו שהוא חלק מעצמי שאי אפשר לקחת אותו ממני לעולם. אני יהודי. בן של מלך. צלם אלוקים ובדמותו. נשמה טהורה. חלק אלו-ה ממעל. וכל לכלוך חטא ומסיכה לא יקחו את זה ממני.

זהו הערך הכי עצמי שיש. וכשנשענים על הערך הגבוה הזה, אנחנו בטוחים ורגועים ושלווים. זה לא סותר שצריך מאמץ ועבודה קשה כדי לצמוח, אבל הערך לא תלוי במספר דפי הגמרא שאני יודע ומספר הסוגיות שאני שוחה בהם.

אם תשכיל להסתכל על הערך האמיתי של עצמך ותפסיק למדוד את השווי שלך לעומת "ביצועים" טכניים של חברים שלך, תוכל להעריך את עצמך יותר, וגם הסביבה תעריך את היציבות הפנימית והחוסן הנפשי שלך, וגם רעייתך בעז"ה בקרוב בימינו תעריך ותייקר את הערך האמיתי שמאיר בך. את הערך שכל רוח בעולם לא תוכל להזיז ממקומו.

אני חושב שכשתפסיק לבחון את ה"ביצועים" שלך ביחס לחברים, אתה תגלה שאפשר להתקדם בעבודת ה' עקב בצד אגודל בלי כל לחץ. אולי עוד תגלה שהמלחיץ הכי גדול שלך זה אתה בעצמך. הנח לך. הכל בסדר. אוהבים ומעריכים אותך בשל היחודיות שלך והנפש רוח ונשמה המיוחדים שלך. ומי שלא יודע להעריך אותך שימצא לעצמו חברים אחרים. ומי שיזכה להכיר את הפנימיות היפה שלך יזכה לראות יהודי עובד ה' שעושה הרבה נחת רוח לבוראו ונושא חן בעיני השמים והבריות.

אוסיף עוד נקודה אחת אקטואלית. מתאימה להשקפה של הרב קוק.

אנחנו בפרשיות "שובבים תת". פרשיות של יציאה ממצרים ותיקון כל מה שצריך לצאת מהמיצר.

ביציאת מצריים אנו רואים דבר פלא. עם ישראל היה שקוע במ"ט שערי טומאה. אני אפילו לא רוצה לדמיין איך נראה מ"ט שערי טומאה. זה צריך להיות ממש גרוע. יותר גרוע מ17 שערי טומאה…

ובכל זאת לא מצינו בשום מקום שהקב"ה כעס והעניש ונקם בעם ישראל עם טומאת מצריים. כאילו הסיפור שם נורא ברור. הם ירדו למצריים כדי לברר ולתקן ומשום כך "כל ההוצאות על חשבון החברה"… כל החטאים והעוונות והטומאות וההסתרות הם כולם חלק מהתכלית ורצון ה' שעם ישראל יכנסו למצריים וישתקעו וירדו לעומק ערוות הארץ והטומאה כדי שיצאו משם עם כל ה"ניצוצות של הקדושה שנתפזרו שם"…

אנחנו צריכים שיהיה לנו ברור. כל תקופה של הסתר היא עבור תיקון מיוחד שנצרך להיות בדיוק באופן הזה. אולי לך נדמה שהיו לך כאן שנים מתות חסרות טעם וחסרות תוחלת. אולי עם ישראל הרגישו במצריים ש210 שנה היו חסרי טעם ותוחלת. אבל מה אנחנו מבינים? מה אנחנו יודעים על נפלאותיו של דרכי ה'? כל אחד נמצא בדיוק היכן שהוא צריך להיות בשביל תיקון המיוחד לו.

וברמה הכי פשוטה, הנסיונות שלך בהחלט בנו את מי שאתה היום. את האבא שתהיה למשפחה שלך. ואת האור שתוכל להעביר הלאה לאחרים שעוד יעברו קשיים דומים לשלך ואתה עם הנסיון המאיר שלך תוכל לסייע להם לצאת מן האפילה.

יש לך נשמה ייחודית, בעלת ערך גבוה! אל תמעיט בערכה על ידי מדידות עמומות של חיצוניות. תן לה את מלוא זוהרה על ידי התבוננות באור והחסד שה' השפיע עליך, וניכר שיש לך סייעתא דשמיא מיוחדת.

חזק ואמץ! הדר קבלה מאהבה!

תמשיך להצליח, ותצליח להמשיך…

בהערכה גדולה

יואל

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן