מדוע תפקיד האישה בבית היהודי הוא עול כבד?

שלום וברכה,
מדוע תפקיד האישה בבית היהודי הוא עול כבד לדוג': נקיון, חינוך, בישול, גיהוץ, כיבוס, פרנסה והרשימה עוד ארוכה…

ואילו לגבר ישנו תפקיד רם ונישא של לימוד תורה, ואין על כך זלזול או פקפוק בעול הכבד שנא' "תורה מתשת כוחו של אדם".
אך עדיין עומדת כאן שאלה של כביכול "שיוויוניות".

כיצד יש לאישה הרבה תפקידים ואילו לגבר פחות?

אשמח לבירור בנושא.

תודה רבה.

 

תשובה

שלום לך שוב, שואלת יקרה.

הן בשאלתך הקודמת, והן בזו – התפעלתי מכך שאת עוסקת בבירור נושאים עקרוניים וחשובים, קודם בואך להקים בית בישראל. חשיבה ברמה העקרונית על מונחים ומושגים שמהווים את תשתית חיינו – חשובה עד מאוד, בכל שלב בחיים.

הנחות יסוד מוטעות

בנוגע לשאלתך, מצאתי כי היא מתבססת על הנחות יסוד מוטעות.

כתבת שעל האם מונחות חובות רבות, כגון - ניקיון, חינוך, בישול, גיהוץ, כיבוס, פרנסה ועוד.

ראשית כל, מצוות חינוך מוטלת גם על האב ולא רק על האם, ויתירה מכך – מדברי ריש לקיש במס' נזיר כח ע"ב, משמע שהאם פטורה ממצוות חינוך לגמרי, והיא מוטלת רק על האב.

לגבי חובת הפרנסה, גבר שמתחתן כדת משה וישראל, מסכים, מצהיר ומתחייב הלכתית וחוקית – לפרנס את אשתו ולדאוג למחסורה. שהרי על כך הוא חותם בכתובתו תחת החופה: "ואנא אפלח, ואוקיר, ואוזין, ואפרנס יתיכי ליכי, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין, ומוקרין, וזנין, ומפרנסין לנשיהון בקושטא" [תרגום: ואני אעבוד ואכבד, ואזון, ואפרנס אותך כמשפט הגברים היהודיים, העובדים ומכבדים, וזנים, ומפרנסים לנשותיהם באמונה].

לגבי שאר התפקידים שציינת; ניקיון, בישול, גיהוץ, כיבוס – אין שום מקום בספרי ההלכה, המחייב את האשה באחת או יותר מן החובות הללו. יתכן ובנוגע לניקיונה האישי היא כן מחויבת אך ככל שזה נוגע לבית או לילדים – אין לה מחויבות כלשהי, ודאי לא יותר מהגבר.

מנין, אם כן, נובעות ההנחות שלך? ודאי שיש להן בסיס.

סיקור היסטורי קטן

עבודות הבית, מטבע הדברים מאז ומעולם וברוב התרבויות – הוטלו בעיקר על האישה. מדוע? מסתבר שהסיבה לכך החלה מסיבות טבעיות והגיוניות לחלוטין.

בימים עברו, בהם הפרנסה הייתה כרוכה ביציאה אל השדות או המרחבים למשך שעות עבודה רבות מאוד, היה אך טבעי כי בן זוג אחד יעסוק בכך והשני יתמקד יותר בתחזוק הבית ובשמירה על הילדים.

ומדוע קרה שכמעט בכל התרבויות האישה היא זו שנותרה בבית? פשוט כמובן, משום שהיא הרה, והיא יולדת, וממילא פחות ניידת וזקוקה לבית יותר. ומכיון שהיא שהתה בבית במשך היום – הגיוני ומתבקש כי היא תדאג לעבודות הבית, כגון בישול, כביסה סדר וניקיון, ואילו הגבר שיצא לשדה לחרוש, או לצוד (או להילחם...) יתמקד בכך פחות.

אינני יודע אם זה גרם את זה או שהמציאויות חיו במקביל זו לצד זו, אך בימים עברו מעמדה של האישה היה נחות ופחות לאין שיעור ממעמדו של הגבר, בכל התרבויות, בכל היבשות ובכל המדינות, מה שהגביר עוד יותר את המוטיב של האישה המשרתת את הגבר, דואגת לצרכיו ולתחזוקת ביתו וסביבתו.

באותה התקופה, החובות שהטילה התורה על הגבר שבא להקים מערכת נישואין כדת – היו כמעט מופקעות, והרחיקו לכת בשיפור וביסוס מעמדה, מקומה ותפקידיה של האישה.

בכך, הקדימה התורה את התנועות הפמיניזם באלפי שנים, ויש שטוענים שהתורה הייתה מקור להשראה ולאור מוסרי לעולם כולו, והמוסר התורני – הוא שהוביל ואף יצר את המוסר המערבי כעבור שנות דור.

כך או כך, בחלוף הימים החלו רוחות מודרניזציה לנשוב בעולם, ותוך מאות שנים שינו את המושגים המוכרים לנו לאין שיעור.

קרנה ומעמדה של האישה עלה לאין שיעור, בין היתר, הוציאה המודרניזציה את האישה מהבית והפכה גם אותה למפרנסת (גם על ידי אמצעים טכניים שאפשרו לאשה שלא להרות כשאינה חפצה בכך), תוך הוכחה מתמדת כי גם אשה עשויה להצליח רבות במגוון תפקידים.

בית של תורה – הגרסה החרדית

נזנק מעט בציר הזמן, ונגיע אל תקופת פריחתו של הציבור החרדי בארץ ישראל. מסיבות שאינן מעניין תשובה זו (אך מובאות בהחלט בתשובות אחרות באקשיבה, בנושאי 'כולל', 'פרנסה' ועוד) בציבור החרדי נוצרה מציאות מבורכת ובה גברים רבים מקדישים את רוב חייהם ללימוד תורה.

כחלק ממהלך זה, הוחל חיקוי של מודל מסוים של בית, שמלפנים – היה נפוץ רק אצל תלמידי חכמים צדיקים ויראי שמיים בלבד.

על פי מודל זה, אשה צדיקה ויראת שמיים שאין לשער ולתאר את זכויותיה – מחליטה על דעת עצמה ליטול את כל צרכי הבית, לרבות פרנסת הבית (המוטלת מלכתחילה באופן בלעדי על הגבר, כאמור), ולנהל את הכל בכדי שיוכל בעלה לשבת ולעסוק בתורה באין מפריע. בעשותה כן, היא בעצם מאפשרת לבעלה לשהות במסגרת הכולל בבוקר, בצהריים ואולי גם בערב, ובתמורה – היא זוכה בכל זכויות בעלה העצומות, וכל מילה וחלק בתורתו – הופכים לנחלתה, כפי שהתבטא רבי עקיבא בפני תלמידיו "שלי ושלכם – שלה היא".

מודל זה שהיה נחלתם של יחידים שבחרו בכך מרצונם ומרום דרגתם – הפך למעין נורמה בקרב חלק מהציבור החרדי, בעיקר הליטאי והספרדי-ישיבתי. אך מבלי לעסוק בעצם התופעה ובהגדרת החיוביות/שליליות שלה – ודאי שאין זו צורה בסיסית או מוכרחת של 'בית יהודי' ואף לא 'בית של תורה'.

בית של תורה זה בית שהתורה היא המכווינה את הנעשה בו, את הערכים, סדרי החשיבויות, העקרונות, החינוך והאווירה.

בית של אברך שאשתו נושאת בעול הרב הוא אינו אלא תוספת מדרגה עצומה ונשגבה, המתאפשרת אך ורק כששני בני הזוג חפצים בה באמת.

לסיום, אוכל להמליץ לך להמשיך לחקור, לקרוא וללמוד מפי ספרים וסופרים את הנושאים החשובים הללו יותר לעומק, ולא להסתפק בקווי היסוד הכללים מאוד שהצגתי בתשובותיי.

פה באתר תוכלי לקרוא תשובות מרתקות בנושא מעמד האישה ביהדות, בקישור הזה.

מקווה שסייעתי, ומאחל לך לימוד מהנה ופורה!

ישראל כ.

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן