מאת:

התפרסם בתאריך:

10/07/2017

שאלה באמונה שמטרידה אותי

שאלה מקטגוריה:

שלום !
קודם אני רוצה להודות שאתם מקדישים מזמנכם לחזק את עם ישראל ישר כח ותודה רבה על התשומת לב !
אני רוצה לשאול שאלה שמטרידה אותי בנושא אמונה
שאלה גדולה באמונה למה ה' ברא את העולם, הרי אם חסר לבורא משהו סימן שהוא מוגבל וחייב שיהיה לו בורא ולכן לוגית לא יכול להיות שיהיה חסר לבורא משהו .
התשובה לכך היא שלא חסר לבורא דבר .. הבורא הוא טוב והוא רוצה להטיב ולכן ברא את עולמו
אך אם נתעמק נראה שאם הוא רוצה להטיב עדיין חסר לו משהו, משום שרצון מעיד על חוסר.
אז השאלה היא למה הבורא ברא את עולמו שהרי אם חסר לו משהו הוא אינו מושלם ואם אינו מושלם הוא לא יכול להיות קיים.

תודה רבה וישר כח !

תשובה:

שואל נכבד מאד.

מתוך עיוני בשאלתך, נוצרה בי התרשמות שתחום הפילוסופיה התיאולוגית מעניין אותך. אי לכך תרשה לי לאתגר אותך בעוד אי אלו שאלות דומות.

האם הקב"ה יכול להחליט לא להיות קיים. או לחילופין, האם הוא יכול ליצור עוד בורא שיהיה אינסופי. ונחזור לשאלת השאלות, האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים.

אם נתבונן נשים לב שכל אותם שאלות, הינם שאלות מכשילות. שאלות אלו מנסות להכניס בכוח למיטת סדום של חוקיות ולוגיקה, ישות הנמצאת ומתנהלת בלא הלוגיקה המוכרת.

ארחיב מעט, העיקר השלישי באמונה [מעיקרי הרמב"ם] הוא שלבורא אין גוף, ולא דמיון לבעלי הגוף. בתפיסה ראשונית ושטחית נדמה, שכוונת עיקר זה באה לומר שבעוד שאנחנו מוגבלים בזמן, מקום, ויכולת; אצל הקב"ה אין את מגבלות אלה.

אבל לאמיתו של דבר, כלולה כאן אמירה רחבה הרבה יותר. הביטוי 'אין סוף' ביחס להקב"ה אינו מבטא רק אורך ורוחב גדולים מאד, אלא שאין אצל הקב"ה אורך ורוחב כלל. מידות המקום אינם מתייחסות אליו כלל. ממילא הוא יכול להיות ולא להיות ביחד.

אותו הדבר לגבי מימד הזמן. רבי שלמה אבן גבירול בפיוטו המפורסם ליום כפור 'כתר מלכות', מתבטא על הקב"ה שהוא לפני הזמן. על פניו אמירה זו הינה אוקסימורון [סתירה מיניה וביה]. היאך יתכן לומר שהקב"ה הוא לפני הזמן, והלא המילה 'לפני' היא מילה של זמן?! אך כוונת רשב"ג המשורר הינה לומר שמימד הזמן אינו מתייחס להקב"ה כלל, ועל כן העבר ההווה והעתיד משמשים אצלו במקביל.

הוא הדין בנוגע לשאלת ההטבה של הבורא לברואיו. אם נתבונן בעומק השאלה שלך, ניווכח לראות שהיא שואלת האם ה' האין סופי יכול להיות גם המקבל של עצמו, ואם נאמר שלא, יוצא שאין הוא סופי.

והתשובה לכך תהיה שהוייתו של הקב"ה אינה כהוויית בני האדם ששייך בהם 'אני' ו'אתה', והוא יכול להיות אני ואתה במקביל. וגם לאחר שהקב"ה ברא את העולם וברואיו עדיין הם יונקים מחיותו האלוקית שמחיה את כולם. משכך, לא ניתן לשאול מבחינה לוגית, מדוע העדיף הקב"ה לברוא ברואים שכביכול הם חיצונים ממנו, ולהיטיב עמהם, במקום להיטיב לעצמו ישירות. משום שהטבה לברואים תהיה הטבה ברמה גבוהה יותר.

ניתן אמנם להתפלסף הלאה והלאה, אך כבר לימדנו הרמב"ם במספר מקומות בכתביו, שהשכל האנושי המוגבל מטבעו, אינו יכול להבין לאשורו את מושג האינסוף, ואוטומטית הוא טועה ומכניס את האינסוף לתבנית של סוף. ועל כן מוטב לנו שנבין ששכלנו מוגבל, ואין ביכולתנו לתפוס את מושג האינסוף [על הקשיים הלוגיים שבו] לאשורו.

אקווה שעזרתי לך לסדר את מחשבותיך העמוקות.

בהצלחה.

בניהו.

[email protected])

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. ישר כח!
    אכן הרמב"ם כשמדבר על שאלתתכלית הדברים אומר שלא שייך לחפש תכלית למעשי הבורא, שהרי לכל תכלית נוכל תמיד לשאול ומדוע יש את אותה תכלית וכו' (וכן אולי רס"ג אמונות ודעות סוף מאמר ראשון שלוש תשובות לשאלת הבריאה).
    אבל שתי הערות חשובות:
    א. התשובה שהעולם נברא כדי להיטיב, היא תשובה עם משמעות מוסרית, ןהיא מופנית אלינו, כלומר בשבילנו העולם נברא כדי להיטיב (לנו) אבל מבחינת הקב"ה באמת לא שייך לענות על כך.
    ב. הרב קוק והרב חרל"פ בכמה מקומות כן הולכים בכיוון של תשובה כזו: הקב"ה הוא מושלם ואכן לא חסר כלום ולכאורה בריאה מעידה על חסרון? אלא שגם השלמות המוחלטת חסרה את ההתקדמות ואת ההשתלמות האינסופית, ומטרת הבריאה היא לתת מימד של התקדמות והשתלמות לשלמות המוחלטת של הבורא ע"י התקמות ומעשי בני האדם וזה משמעות אחת למושג "צורך גבוה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן