קשה לי עם המראה של אשתי

שלום,

אני נשוי למעלה מחמש שנים+2. ה' זיכה אותי באשת חייל אמיתית, באישיותה ובמידותיה. אישה משכמה ומעלה, שתורת חסד על לשונה.
אני די מתבייש בבעיה אותה אני מפנה, אבל איני מצליח להתמודד עם הבעיה בעצמי ולכן פונה לעזרה.

קשה לי מאוד בנפש עם המראה החיצוני של אשתי. זה תמצית הקושי.
אני חוזר לבית מהעבודה ומתבאס מהמראה של אשתי. אנו יושבים לדבר ואני משתדל לא להביט בה כדי שלא ייצבט לי הלב. בכל מקרה נצבט לי הלב על התסכול, חוסר הסבלנות וקוצר הרוח שאני מפגין כלפיה בעקבות זה.
המצב הזה מעלה אצלי הרבה את המחשבה כמה גדולים דברי חז"ל שהנושא אישה חייב לראותה שמא תהיה מגונה בעיניו ולא יוכל לקיים בה ואהבת לרעך כמוך. אוי כמה קשה לי לקיים באשתי ואהבת לרעך כמוך.
בטח אתה שואל אז למה לא קיימתי בעצמי את דברי חז"ל אלו?
כמה שנים שהייתי בעולם השידוכין. נפגשתי עם הרבה בנות, והבנתי שהמראה החיצוני שגורם לי נחת ומוצא חן בעיניי הוא מצוי רק במינון נמוך בעולמינו. עד שכבר פגשתי בת עם מראה שמצא חן בעייני, הרי שהיה משהו אחר מהותי שעקר את הכל.
כשנפגשתי עם אשתי לעתיד, גליתי בחורה מיוחדת באישיותה ואופייה. החלטתי לוותר על המציאת חן, ולהתנחם באישיותה. ממש התאבלתי על זה, אך החלטתי.
מראשית הנישואים זה יצר לי/לנו קשיים רבים בנישואין. לא נמשכתי לאשתי וזה גרם לה הרבה צער בחיי אישות. נסיתי תמיד לעבוד על עצמי, אך כבר אמרו חז"ל שאסור להתחתן עם אישה מבלי שיראנה שמא לא יוכל לקיים בה ואהבת לרעיך כמוך.
כואב לי על הקסם בחיי נישואין שהוא מוחמץ אצלי. כואב לי על הגנות שאני מרגיש כלפי אשתי בגלל עניין כה חיצוני. כואב לי על הצער שאני גורם לאשתי מהתסכול שמציף אותי.
מה העשה שהנפש שלי זועקת למראה אחר. ידעתי את זה תמיד וגם לפני השידוכין. יש מראה חינני שרק הוא מוצא חן בעיני. הוא קיים, ולצערי אני רואה אותו לפעמים ברחוב. הלב שלי יוצא ואני מנסה להדחיק אותו.

מעולם לא שתפתי את אשתי בכל הנ"ל. אני לא רוצה לפגוע בה ואיני רוצה שתדע שיש לי כזה קושי עם המראה שלה.
נסיתי לשנות זאת גם ע"י קניית בגדים שמוצאים חן בעיני. ברוב הדברים אשתי ממש מקבלת אך אין תחליף למראה הבסיסי וברוב הזמן אני לא משקיט את הנפש שלי.
אודה לעזרה ועצה מאירה.
תודה,

תשובה

שלום לך איש יקר,
ראשית, אתנצל על התעכבות התגובה שלי.
בכל הזמן שעבר קראתי את מכתבך מספר פעמים וחשבתי עליך רבות. מן השורות ניבט אליי איש אכפתי ורגיש, שכוונתו לשם שמים, וחפץ להרבות אהבה ולהשרות שכינה בביתו. כואב לשמוע על הסבל שאתה חש ומאידך מרגש לראות כמה חשוב לך להעניק לאשתך את היחס הנכון ואיך אתה מעריך אותה. אין ספק שעשית את הדבר הנכון כשפנית למצוא עצה ומחפש פתרון, ואני מקווה מאד שתצליח.
משהו מפריע לך ואי אפשר להתעלם מזה. הניסיון להדחיק זאת לא פותר את הבעיה, כפי שראית, ולכן חשוב מאד לעשות בירור מעמיק כדי להגיע לפתרון. בירור כזה צריך להיעשות עם אדם חכם ובעל נסיון, מתוך ידיעת הפרטים, ועל כן אני מציע לך כבר בראשית דבריי לפנות לייעוץ מקצועי. אם תכתוב לי חזרה - אשמח לקשר אותך עם האדם המתאים.
מאחר וחשוב להכיר אותך בצורה אישית ולהכיר את כל הפרטים, אכתוב להלן נקודות כלליות למחשבה, כפי שעלו במחשבתי. אני מציע שתיקח אותן כהצעות בלבד, ולא ככאלה שבהכרח מכוונות למקרה שלך. אם אתה מרגיש שאחד הסעיפים (או כולם) לא בכיוון, לא מתאים לך, ואין בו תועלת עבורך - פשוט תתעלם ממנו.
1. בתוך דבריך כתבת שאתה מתבייש בבעיה הזו, ואני רוצה לומר לך שאין לך בכלל במה להתבייש. ראשית, אין דבר יותר טבעי מכך שהאדם רוצה שאשתו תמצא חן בעיניו. החיבור הפיזי והגופני הוא חלק מהמכלול של הקשר בין איש לאשה ואין מה להתבייש בו. בנוסף, לכל אחד מאתנו יש מורכבות נפשית משלו. זכרונות ילדות, חוויות, חלומות, ציפיות וכו', וכל ה"חבילה" הזו מייצרת אצלנו איזו "התכווננות" מראש למפגש עם בן זוג. אין כאן עניין של אשמה ואין כאן מקום לבושה. אמנם צריך למצוא את הדרך לפתור את זה, אבל זו לא אשמתך.

2. אתה מתאר בעיה שלכאורה איננה תלויה בך, אלא במראה של אשתך. לכאורה, יש כאן קושי שאפשר להגדיר אותו "אובייקטיבי", אבל נדמה מדבריך שאתה יודע היטב שהקושי אינו נובע רק מנתונים חיצוניים, הוא איננו תלוי רק במראה של אשתך אלא גם במפגש בין העולם הפנימי הייחודי שלך לבין המראה של אשתך. כלומר: יתכן מאד ולמישהו אחר לא היה מפריע כלל המראה הזה. למעלה מכך, יתכן ויש אנשים שרואים באשתך חן ויופי, ומכאן שהבירור צריך להיעשות בתוך העולם הפנימי שלך: להבין היטב מה בדיוק מפריע לך, מה חוסם אותך מלראות את היופי והחן של אשתך. לעתים הבנה טובה של הקושי כבר יכולה להביא את הפתרון.

3. כשמדברים על קושי שהאדם חווה בחיים תמיד צריך לשים לב למפגש בין הקושי האובייקטיבי לבין המעטפת הנפשית שנלווית אליו. אפשר לראות שני אנשים שנקלעו לאותה סיטואציה, ומבחינת הנתונים החיצוניים הם שווים, אך רמת הסבל או המצוקה שיחושו מאותה סיטואציה - תהיה שונה מאחד לשני. הדבר יהיה תלוי בחוויה הפנימית של כל אחד - כגון מהצורה שבה האדם מקבל ומפרש את מה שעובר עליו, מסגנון האופי והאישיות שלו, מתפיסות שונות שיש לו על העולם, וכדומה. אמנם יש משמעות לתנאים החיצוניים אך הם לא כל הסיפור. מה שמשנה בעיקר הוא העולם הפנימי של האדם: ניתן לפגוש אדם שמבחינת התנאים החיצוניים והאובייקטיביים הוא במצב טוב מאד (עשיר, חכם, יפה וכו') ואין לו שום בעיה נראית לעין, אבל הקושי והסבל שלו נובעים ממקור פנימי: מחשבות שטורדות את מנוחתו, חרדה או מצבי רוח קשים, דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון עצמי, ועוד. לעתים הקשיים האלה מציקים לאדם הרבה יותר מאשר דברים שמגיעים מן העולם שבחוץ, ולעתים הוא סובל לבדו מבלי שיש לו אפילו את היכולת לשתף אחרים בסבלו (מי באמת יכול להבין את זה, מי יכול להבין באיזו רמה אני חווה את זה, וכמה זה קשה לי, וכן הלאה).

4. עליך לצאת למסע בירור שבמרכזו השאלה: מה מפריע לי, והכוונה בעיקר לעולם הפנימי שלך. לעתים מה שאנחנו מתרגמים בסופו של תהליך כדבר שמפריע לנו הוא בעצם ביטוי לקושי אחר לגמרי, פנימי, לא-מודע, שרק מקבל תרגום חיצוני בקושי שאנו חווים כלפי חוץ. אפשר לזרוק כמה דוגמאות (ולא בהכרח שאף אחת מהן היא הסיפור שלך): אדם אחד יכול להגיע לקושי כמו שלך מבקשת שלמות באופן כללי בחיים, ממה שאנו קוראים "פרפקציוניזם"; אדם שני יכול להגיע לקושי הזה מתוך הרגשה שמידת הנִראות של האשה שלו (וכך גם הילדים שלו) היא בעצם ציון למידת ההצלחה שלו בחיים; אדם שלישי יכול להגיע לקושי הזה מתוך מצוקה כללית סביב היחס אל הגוף וצרכיו, ומתוך תחושה שהמעשה הזוגי הגופני צריך להיות כמה שיותר "טהור" ו"רוחני"; אצל אדם רביעי הקושי מתחיל ביכולת שלו לאהוב את אפילו עצמו כפי שהוא, עם פגמים וחסרונות; וכן הלאה. כאמור, אלו רק דוגמאות וצריך לברר מהי הנקודה המהותית אצלך.

5. הסיפור שסיפרת על עצמך הוא מופלא ביותר. עשית מעשה והחלטת לבחור במהות על פני הנראות, בחרת באשתך מפני שראית שהיא "מיוחדת באופייה ובאישיותיה", וגם לאחר כמה שנות נישואין אתה יודע שהיא "אשת חיל אמיתית, באישיותה ובמידותיה. אישה משכמה ומעלה, שתורת חסד על לשונה". אתה יודע שאשתך מיוחדת ומאמין בכך. עצם הבחירה באשתך על פני יופי חיצוני מלמדת שאתה איש ערכי ביותר, שאתה אדם שמוכן להקריב את הנוחות שלך בשביל המהות, וזה דבר מופלא ביותר וראוי להערצה ממש.
בגמרא כתוב "כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו יְלדה". זה מובא במסכת סוטה (דפים יא-יב), שם מסופר על כלב בן יפונה שנשא לאשה את מרים הנביאה. כתוב שם שמרים היתה חולה וחלושה, דבר שהשפיע גם על המראה שלה - הגמרא מספרת שהיא היתה "ירקרוקת" ואף אחד לא הסכים להתחתן איתה, ורק כלב נשא אותה לשם שמים. הגמרא דורשת שם כמה פסוקים בדברי הימים, ושם נכתב כי הפסוק "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה..." משמעו שכלב התחתן עם מרים, שנקראה עזובה - כי "עזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה". הגמרא שואלת: מדוע כתוב שהוא "הוליד" אותה, והרי הוא היה בעלה? ועונה כל כך: משום ש"כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה". בהמשך דורשת את הפסוק "וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה וְנַעֲרָה", ומסבירה מדוע כלב נקרא "אבי תקוע": "אבי - שנעשה לה כאב".
נראה שהרעיון המובא כאן הוא שנתיב הקשר שנבנה בין כלב למרים היה דומה לקשר בין אב לבתו, הוא "נעשה לה כאב" בכך שדאג לה והיה אכפת לו ממנה. זו אהבה שנובעת ממסירות ומאכפתיות ולאו דווקא מ"משיכה" טבעית. אנחנו מכירים את זה מאהבת הילדים. באופן טבעי הורים אוהבים את ילדיהם מבלי קשר לנתונים האובייקטיביים או החיצונים של הילדים שלהם, מתוך תחושה שהם חלק בלתי נפרד מהם ומתוך ההתמסרות המלאה של ההורים לילדים.

6.כיהודים מאמינים אנו יודעים שאין דבר שמתרחש במקרה. בסופו של דבר, זו האשה שלך, היא אם ילדיך, היא חלק ממך וממשפחתך. אולי אפשר לומר שבמידה מסוימת היא אחת הילדות שאתה מגדל בבית שלך. צריך לחשוב האם ניתן להפעיל את האהבה בנתיב הזה. יש הורים שמתקשים להבחין בעצמם עד כמה הם אוהבים את הילד שלהם, עד שח"ו קורה לילד משהו לא טוב, כאשר הוא הולך לאיבוד ומחפשים אותו, כאשר מתרחשת תאונה ל"ע, פתאום מתפרצת דאגה ענקית, דאגה עמוקה ומטלטלת. לכאורה זו דאגה ולא אהבה, ולכאורה כל ביטויי האהבה היפים והצבעוניים אינם מופיעים כאן, אבל זהו ביטוי אמיתי מאין כמוהו לאהבה פנימית עמוקה. נסה ללכת בנתיב הזה של אהבה הבאה מתוך דאגה ומסירות, מתוך הבנה שאשתך תלויה בך וצמאה וכמהה לחיבוק שלך ולהארת פניך.

7. אני מניח שאתה מכיר אנשים שאוהבים ומחבבים את אשתך. אלו יכולים להיות בני המשפחה שלה, אולי חברות ושכנות, אולי הילדים שלכם, וכדומה. נסה לחקור אחר נקודת המבט שלהם: מה היופי והחן שהם רואים אצל אשתך? כיצד תכונות האופי המיוחדות שלה קורנות החוצה? כיצד אנשים מזהים אותה כמכלול גוף ונפש? כשהם רואים בה אישיות שלמה של טוב. האם זה מקל עליך להתחבר אליה? האם תצליח לראות אותה כמכלול של אדם מיוחד כפי שהיא?

8. נקודה שצריכים להזכיר כאן: יש הרבה שקר ביופי החיצוני. הזכרת את מאמר חז"ל על כך שאסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה וכו', אבל ברור שאין שום ביטוח בכך לקיום "ואהבת לרעך כמוך". אנו מכירים זאת מהמציאות. רבים רבים האנשים שהלכו אחרי עיניהם ונפלו לבור עמוק. אנו מכירים לא מעט אנשים שההליכה אחר היופי החיצוני המסנוור לא די שלא הביאה אותם לחיי זוגיות טובים אלא הובילה אותם אל חיי צער, מריבות ותסכולים. שלמה המלך סיכם זאת במילים ברורות בספר משלי: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" - אשה יפה ללא מהות ופנימיות, דומה לניסיון לקשט את החזיר בתכשיט זהב.

9. לאהבה נתיבים שונים ומשתנים. אני מאמין שאין זוג בעולם שמבנה הקשר שלהם זהה לחברו. המפגש בין שני בני זוג הוא תמיד ייחודי. כל אחד מגיע עם עולם פנימי ונפשי שונה, עם סביבת גידול שונה, תרבות, כשרונות, אופי וכו', והמפגש בין שניהם יוצר שילוב שעוד לא היה כמוהו בעולם. אפשרויות השילוב הם אינסופיות. נניח, לצורך הדוגמה השטחית בלבד, שיש קשרים המבוססים על רגש ויש כאלה המבוססים על שכל, אז יכולות להיות ארבע אפשרויות של שילוב בין בני זוג:
אשה (רגש) + גבר (שכל)
אשה (שכל) + גבר (רגש)
אשה (שכל) + גבר (שכל)
אשה (רגש) + גבר (רגש)
זו דוגמה פשטנית ושטחית מאד כמובן, כי אנחנו מדברים על קשת שלמה של צבעים וגוונים של תכונות אופי והתנהגות, אבל הרעיון ברור: אין זוג שדומה למשנהו, וכל אחד צריך לפתח קשר ייחודי משלו. אצל אחד האהבה באה מתוך תחושה ש"יש מי שמבין אותי", אצל האחר מתוך תחושה של חמימות ושל בית, אצל השלישי מתוך תחושת שליטה של "יש מי שתלוי בי", וכן הלאה.
בשיר השירים שנכתב כמשל על אהבת איש ואשה, אנו רואים שהאשה נקראת לעתים "אחותי" ולעתים "רעייתי" ולעתים גם אמא - "בעטרה שעטרה לו אמו" (ראה שמות רבה פרשת פקודי). בקשר הזוגי יש רובד של "אחווה" ושל חברות, יש בו רובד של ברית ונאמנות, ויש בו גם רובד של אבא ואמא, כשהגבר הופך להיות כדוגמת אב עבור אשתו, והאשה הופכת להיות כדוגמת אם עבור בעלה.
אולי כדאי לחפש את האהבה בנתיבים השונים שלה ולא לחזור לאותם מקומות שבהם אנו חשים שהעסק "תקוע".

10. בהמשך לסעיף הקודם: הפסוק במלאכי (ב, יד) מתאר את הקשר הזוגי במילים אלה: "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". אשת הברית היא זו שאתה קושר את חייך בחייה, היא זו שאתה נאמן לה ומסור לה בכל מקרה, בלי קשר לתועלת שאתה מקבל מהעניין. זו מהותה של ברית - קשר נצחי שאינו ניתן להפרה, גם כאשר האחד חוטא לשני ("חטא ישראל: אף על פי שחטא - ישראל הוא"), אבל החלק השני - "חברתך" - מבוסס על חיי חברות ואחווה. זהו מישור שצריך לטפח: להיות חבר של אשתך. החיים עמוסים והטרדות מרובות, ולעתים החלק הזה של החברות נזנח. החברות מתבטאת בדרך כלל דווקא בדברים לא תכליתיים: בבילוי זמן יחד מבלי מטרה מסוימת. כפי שאנו רואים בחיים, חברות בין אנשים מתעצמת ומתחזקת בטיולים, בבילויים בחוץ ובמשחקים. זוגות נשואים הטרודים בעול הבית, הפרנסה וגידול הילדים, עשויים לשכוח את המישור הזה. אני מציע לך להשקיע בכיוון הזה של יצירת חברות עם אשתך - חברות לשם חברות, לשם כיף משותף. מצאו לכם את הבילוי המועדף: החל מטיולים בחיק הטבע, המשך ביציאה למסעדה, או אתגרים ספורטיביים, אולי משחקים שונים, ועד סיור במוזיאונים או למידה משותפת של תחום עניין - כל אחד לפי טעמו האישי. החברות מחזקת ומזינה מאד את הברית והיא חשובה מאין כמוה גם לטיפוח האהבה.
לסיום:
ניסיתי לכתוב כמה רעיונות, אולי תמצא בהם כיווני מחשבה שיסייעו לך בתור התחלה.
עשית צעד חשוב בהחלטתך שלא לוותר ולנסות למצוא פתרון. אני מקווה בשבילך שזה יהיה צעד ראשון בתהליך שיביא אותך בסופו של דבר למקום יותר טוב. אתה עומד בפני אתגר: אשתך היא חלק מהמשפחה שלך. זו עובדה מוגמרת שאי אפשר לשנות. היא לעולם תהיה אם ילדיך והיא חלק ממציאות חייך. משימת החיים שלך היא למצוא את הדרכים לקבל אותה אל חיקך. יתכן שהפתרון תלוי בשינוי הגישה והיחס, במחשבות חדשות ובראיה חדשה, יתכן והפתרון תלוי ביכולת להיות גמיש ומכיל, למציאות שלא תכננת מראש. לא להיכנע לסיסמאות שמהדהדות בראשך על "איך אמורה להיראות אהבה", לבנות את הסיפור מחדש. אולי לומר לעצמך שאתה מקבל אותה כילדה שלך, כמישהי שהקב"ה דאג שתגלגל אליך כדי שתפרוס את חסותך עליה, אולי למצוא בה את החברה וה"אחות", ואולי למצוא את האופן שבו היופי הפנימי שלה משתקף גם כלפי חוץ, ואולי דרכים אחרות המתאימות לשניכם.
כאמור, אני מאמין שעליך לפנות לייעוץ מקצועי כדי שתוכל לעבור תהליך משמעותי ומדוייק עבורך. חז"ל אמרו "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". במידה מסוימת אתה בבית האסורים. אתה סובל ולא מצליח להשתחרר מכך, ועליך למצוא את האדם שיתיר אותך מהקושי הזה. כאמור, אתה מוזמן לפנות אליי ואשתדל להפנות אותך אל האדם הנכון.
מאחל לך ומתפלל עבורך שתצליח,
אלי

[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
3 תגובות
  1. ישראל כ. הגב

    תשובה מדהימה ממש!!
    יישר כוח אלי

  2. רחל ק. הגב

    תשובה מיוחדת , יש פה שילוב של ידע מקצועי ותורני , ניכר כי העונה הוא אדם חכם ונבון מאוד ! זאת שאלה לא פשוטה , הגישה והייעוץ המדויק מרגש .

  3. ברנדי הגב

    תשובה מלאה בדברי חכמה רחבים באופן מיוחד מעניין לדעת באופן מעשי כמה התקדמות יכול האדם על מורכבויותיו לבצע. ואיזה אורך של זמן נדרש לשם כך. זו כנראה עבודת חיים שלמים אך כל התקדמות היא מליון

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן