קושי נפשי שלא נגמר

שלום, אני בעל תשובה חזרתי בתשובה בגיל 16 בערך ובגיל 18 נכנסתי לישיבה לבעלי תשובה
ושם המסגרת של הישיבה היא ל3 שנים ואז עוברים לישיבות אחרות יותר מתקדמות
ורק כדי להדגיש את המצב אני בבית ספר החילוני לא הייתי כל כך חברתי לא היו לי הרבה חברים ובטח ובטח שלא הייתי מרכזי בחברה ושם בישיבה הצלחתי להתברג טוב טוב והיה לי ממש טוב חברתית ונפשית כל כך אהבתי את המקום שהייתי הולך לשם גם בבין הזמנים….הייתי יוצא ביום שישי בצהרים בשבת חופשה וחוזר ישר אחרי הבדלה…ממש ממש הייתי מת על המקום הזה
ועוד יש לציין שמהבית אולי לא מתנגדים לחזרה בתשובה שלי אבל אין לי תמיכה נפשית כל שהיא מהבית (לאו דווקא בגלל שחזרתי בתשובה פשוט זה הטבע של המשפחה שלי קרירים כאלה..)

ואז הגיע הזמן שלי לעבור ישיבה….עכשיו כיוון שאני רוצה לבאר את המצב בצורה הכי טובה אני צריך לציין ששם בישיבה הייתי הבחור הכי טוב הייתי מסיים מסכתות היה לי קלסר ענק של סיכומים כל הבחורים היו שואלים אותי שאלות בגמרא ובהלכה …גם מצד הצוות הייתי נחשב להכי הכי הכי טוב…
הסגנון של הישיבה שלנו הוא ליטאי…כל הצוות ליטאי ומחדירים שם טוב טוב את ההשקפה כך שגם אני קיבלתי אותה טוב טוב (עד היום בעצם) ומתוקף הדברים הישיבות שעוברים אליהם הם גם כן באותו סגנון….אז עלי היה דיבור שאני יעבור לחברון כך שמעתי…ובסופו של דבר הלכתי על פונוביז' בבני ברק הייתי שם עם חבר בשבת ומאד נהנתי…ולכן ביקשתי מהראש ישיבה ללכת לשם (וכמובן שבתור בעל תשובה מה לי לדעת על איך אני יסתדר שם…)…..מן הראוי לציין שהיה לי הרבה כבוד שם בישיבה הקודמת ואני הראשון שעבר לישיבה בסדר גודל כזה ישר מאותה ישיבה…(אני לא אוהב להגיד על עצמי דברים כאלה זה לא הסגנון שלי בכלל…פשוט אני מרגיש שאני צריך לבאר את העניין כמה שיותר)
ואז עברתי לשם וחשכו עייני פשוט לא היה יום אחד שהרגשתי טוב עם עצמי כל הזמן סבלתי שם רק רציתי לברוח…אין לי עם מי לדבר שם יותר מידי אני לא מתחבר לבחורים לסגנון החרדי (וכל שכן לסגנון של פונוביז'…) לאווירה ואני כבר שנתיים וחצי שם (עברתי בגיל 20 וקצת והיום אני בן 24) אפילו את בני ברק אני כבר שונא…ואז אחרי שנה התחלתי לחזור לכל מיני דברים שלא הייתי עושה התחלתי לראות שוב סרטים וסדרות כשאני בבית אני כל היום על המחשב…בהתחלה עוד הייתי רואה דווקא סרטי אבל אז עבר לסרטים מצויירים והיום אני כבר רואה הכל בלי שום דין וחשבון…אני פשוט מרגיש ממש מחובר לעולם החילוני ואני כבר מרגיש שלא בא לי להיות חרדי….אולי איזה דתי כזה מהשכונה…הלבוש כבר מעצבן אותי וכל הניואנסים…אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי אני רק סובל אין לי עם מי לדבר לפרוק את הרגשות שלי…שאני מדבר עם מישהו מהצוות של הישיבה הקודמת אני אף פעם לא מוצא אוזן באמת קשבת…כלומר אני יכול לבקש עזרה ואני יכול להיות שם חפשי בישיבה..עד היום אני חוזר לשם..אבל מענה אמיתי כבר אין לי…רוב החברים משם כבר אין לי קשר ,עם רובם בכלל לא, וגם המיעוט ממש בקטנה לא מישהו שאני יכול לדבר איתו….וכל שכן שם בפונוביז…אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי אני אמור לחזור לשיבה (ביום שלישי בערב התחילו) ואני חשבתי לחזור ביום רביעי ואני פשוט כל הזמן דוחה את זה זה כל הזמן ככה…אני פשוט מוצא את עצמי בישיבה שם רק מחכה ליום חמישי פשוט לברוח משם לירושלים….והמצב שלי רק מדרדר ומדרדר ואז אני נזכר בתקופות של פעם איך שהייתי לומד שהייתי נהנה שהיה לי טוב החיים..והלב נאכל…התקופות הראשונות הייתי בוכה כמעט כל יום…דמעות ממש ואני לא אחד שבוכה מכלום..אני פשוט הרגשתי ומרגיש שכל עולמי חרב כאילו היה לי הכל וביום אחד פשוט הכל קרס …פשוט אין לי כלום…אני מרגיש כלוא סגור לא חפשי
(יש לציין שאני בכללי אדם רגיש ותמיד היו לי משברים גם שם בישיבה הראשונה וכאילו הרגשתי רע וכולי…אבל זה תמיד הסתדר תמיד היה לי עם מי לדבר..היום זה רק מדרדר ומדרדר והרגישות שלי לא תורמת לזה בכלל..)

אני אשמח אם תוכלו לעזור לי..תודה

תשובה

שואל יקר שלום רב,

רב תודות על שאלתך הרגישה, והתנצלות על איחור התשובה.

אולי הדבר יישמע מוזר משהו, אבל לאחר קריאת השאלה כמה פעמים, אני מגיע למסקנה שכעת - דווקא כעת - אתה מוכן ומסוגל לחזור בתשובה. אברר כוונתי.

בתחילת דרכך בעולם התשובה, מה שהחזיק אותך היה המסגרת המחבקת של הישיבה בה למדת. מסגרת כזו היא דבר נפלא, וחווית בה את כל עולמך. היא העניקה לך את החום אותו חסרת, את הביטחון העצמי אליו ייחלת, את ההצלחה אליה חיכית. היא הקיפה אותך לגמרי, ודרכה יכולת לצלול לתוך המים העמוקים של לימוד התורה ושל חיי בן-ישיבה.

המסגרת העתיקה אותך מעולם חילוני לעולם דתי-חרדי, העבירה אותך בין רגע מחיי חולין לחיי קדושה, מבירא עמיקתא לאגרא רמא. דא עקא, שהמעבר החד שאותו חווית לא אפשר לך הזדמנות לעבור תהליך עמוק, אמיתי ופנימי. הוא שם אותך לפתע באווירה חדשה, אליה התאקלמת במהירות מרשימה וזכית להתרוממות ולעלייה - אבל לא שינה אותך מבפנים.

כיון שבישיבה החדשה שלך לא מצאת את אותה מסגרת חמה ומחבקת, ולהיפך - אתה אינך מתחבר למקום החדש ולמסגרת שהוא מציע - חוזרים אט אט צדדים שונים של אישיותך ושל עברך שבמשך שנים עיצב את מי שאתה. אתה תוהה על אופי היהדות החרדית, שלא אתה גדלת; אתה תמה על הבגדים שאתה לובש, הסובלים בחוסר אותנטיות ביחס למי שאתה; ואתה בכלל חושש שאינך צועד במסלול חיים המתאים לך.

למרות הקושי הכרוך במצב הנוכחי, אני לא רואה בו דבר שלילי, אלא הזדמנות - וטוב שזה קרה במוקדם, ולא במאוחר (למשל, אחרי נישואין). מה שמוטל עליך כעת הוא לעבור תהליך של בירור וליבון, בינך לבין עצמך, ולהחליט לאן פניך הולכות. אתה כבר אדם מבוגר, אדם שצריך לקבל אחריות על עצמו, והנה - החיים דורשים ממך לעשות כן. אין לך "מסגרת" שתקבל עבורך את ההחלטות, אין לך לאן "לברוח". אתה נדרש לתפקיד, תפקיד החיים.

הלל אומר: "אם אין אני לי, מי לי". התורה מבקשת מאתנו לקבל אחריות, לבחור בטוב. כדברי הפסוקים בספר דברים: "ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע .... החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים - למען תחיה, אתה וזרעך". כן, כן. הבחירה היא שלנו. בלעדית. אתה מרגיש את עצמך נמשך חזרה לישיבה הקודמת - אבל מוצא שאין על מי לסמוך אלא על עצמך.

כאן אם יורשה לי, אתה מתחיל לחיות. עליך כעת לפתח לבד את היחס בינך לבין בורא העולם. עליך לבד להתמודד מול הפיתויים הסובבים אותך, לראות את העבר שלך מצד אחד ואת עתידך מהצד השני, לעמוד בתווך ולקבל החלטות. עליך מוטלת המשימה לקבוע את היסודות שעליהם תבנה את ביתך ותשתית את חייך. עליך רובצת הצו התמידי: "ובחרת בחיים".

ועם זאת, אינך לבד. הכרת אנשים חכמים, אנשים בעלי ניסיון. אנשים אלו אינם מוסמכים להחליט עבורך. אבל הם מהווים משאב חשוב שיכול לקדם אותך לקראת ההחלטות הטובות ביותר עבורך. עשה בו שימוש. פתח את ליבך למי שמכיר אותך, למי שאתה נותן בו את האמון הנדרש. היוועץ עם חכמים - מכל הסוגים. עשה לך רב. אבל זכור שבסופו של יום, ההחלטה - שלך היא.

מאחל לך רק ברכה והצלחה, שהקב"ה ינחה אותך בדרך אמת - הדרך הנכונה והראויה עבורך - לעשות את הטוב והישר בעיני ה' אלקיך.

שלך,
יהושע
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
5 תגובות
  1. יעקב הגב

    חייב לומר שהשאלה מנוסחת בצורה מדהימה, הרבה זמן שלא ראיתי כזה סגנון ורמת התבטאות גבוהה. הקושי הנפשי ניכר גם בעין בלתי מקצועית, והמצב עכשיו הוא מצב של להט החרב המתהפכת. ישיבת פוניבז' היא ישיבה מעולה אבל אין ספק שבאופיה היא מתאימה הרבה יותר לבחורים שגדלו בתוך האטמוספרה החרדית; החל משיטת הלימוד וכלה בניואנסים החברתיים הקטנים ביותר, זר לא יבין זאת. לך ידידי אגיד ששווה לך לעבור ללמוד במקום אחר. קח כדוגמה את ישיבת מיר בירושלים. עולמות של תורה במקום אחד, כל אחד מוצא שם את מה ומי שהוא מתחבר אליו. לי אישית יש חבר שהגיע לישיבת מיר כאיש הייטק ממנהטן שלא חסר לו כלום, נשבה כמו רבים וטובים לפניו בקסמה של הישיבה, התחתן והיום הוא אברך במיר שלא מוכן לוותר על הישיבה תמורת כל הון שבעולם והסיפורים רבים! כמה שישיבת מיר היא מקום ענק יש שם תמיד מי שיטה אוזן לכל בעיה של כל בחור או אברך. ישיבת מיר היא חממה שאין כמוה בעולם בלא להמעיט כלל ועיקר מכבודן ומעלתן של כל שאר הישיבות. ממליץ לך בחום לבדוק את האפשרות הזו ולחזור ולקבל את התורה מאהבה.
    בהצלחה רבה בכל אשר תעשה, אמן!

    • יהודי פשוט הגב

      "יעקב", אני חולק עליך, אתה מבלבל את השואל למערבולת שממנה יהיה לו קשה לצאת.

      ישיבת מיר היא ג'ונגל גדול, שאם אתה לא שם לב לדברים שצריך לשים לב, אתה מאבד את עצמך ויכול לחיות במשך שנים בלי לשים לב שהזמן עובר וכו'.

      אני הייתי ממליץ לשואל לשלב עם הישיבה הנוכחית מקו נוסף, ולהתחבר למסגרת תורנית, מסגרת ערב של מתחזקים ובעלי תשובה באיזור שלו או באיזור המרכז, ומשם להתחתן, להקים בית, ולהפוך למדריך לבעלי תשובה או למלמד של בעלי תשובה.

  2. השואל הגב

    אני מצטער שנזכרתי להשיב אחרי כל כך הרבה זמן
    פשוט המצב רק מדרדר ומדרדר ופשוט כבר אין לי כוחות

    אני לא מצליח למצוא את עצמי…..כבר לא מעניין אותי תורה ולא תפילות ולא כלום
    וזה לא העניין שאני לא עושה אלא שאני לא מרגיש שאני קשור או שייך לעבודת השם
    כאילו עוד אדם בעולם בלי מטרה עושה מה שרגיל לעשות בלי שום עניין (וחי כל פעם עם רגשות אשם על מה שאני עושה ועל המצב שלי)
    אין לי עם מי לדבר אני ממש בודד…חברים לא ממש אכפתיים ורבנים שכבר מזמן שכחו מי אני….ומשפחה כמו שאמרתי לא היו בתמונה
    מאז ומתמיד

    אני מרגיש כל הזמן צער על זה שנכנסתי בישיבה "למה לא יכולתי פשוט לחזור בתשובה ולהשאר פשוט" "למה הייתי צריך את כל הצרה החרדית הזאת
    על הראש שלי"

    אני פשוט מרגיש כל הזמן שאני פשוט בתחפושת בישיבה אני משחק אותה החרדי שמבין עניין פחות או יותר מחובר להוואי רוצה להיות אברך כמו כולם
    חי את הביגוד לא עושה מה שלא נהוג לעשות
    אבל באמת שאני רק טיפה משוחרר מהישיבה זה ישר להסתובב בשכונה עם צבעוני וקצר (כמוהבעל תשובה שהייתי רוצה להיות)
    לא סובל את ההואי החרדי…רואה סרטים בלי גבולות משחק במחשב חי ממש לא כבן תורה וודאי שלא כחרדי (ואני בכלל לא נכנס לאיסורים כי זה לא העניין בכלל)
    אני כבר במצב שאני לא מצליח לראות את עצמי בחברה חרדית ואברך מהמניין (לא שיש לי בעיה עם לימוד תורה אני דווקא כן נהנה ברמה מסויימת שאני לומד…אבל ממש לא במסגרת של ישיבה או כולל) ואני ממש קרוע…חרדי בתחפושת…והרי אין לי מה לעשות עם זה הרי יום יבוא ואני יתחתן ויחיה כמו בישיבה…אברך כולל רגיל מהבוקר עד הלילה (והרי זה יקרה כי אני שם ואין לי מה לעשות בנידון…וגם שאני לא ממש מאמין בעולם שבחוץ..אני כן הייתי רוצה להיות חרדי כמו כולם כי אני באמת אוחז ברוב הדברים הם הכי מוצלחים) ושם כבר לא יהיה לי לאיפה לברוח…לא יהיו לילי שישי לחזור הביתה לא יהיו בין הזמנים….ומשם אני פשוט לא יודע איך להתקדם….
    גם כאילו התקבע לי שם של בחור פרומר (אבל פתוח ברמה מסוימת) כי זה מה שהייתי באמת וזה פשוט לא יכול להשתנות סתם ככה

    ופה נכנסת הסיבה שאני כותב הודעה אחרי שלושה חודשים…..מסתבר שהתחלתי שידוכים
    ופה אני כבר לא יודע מה לעשות….כמו שאמרתי אני מוגדר כפומר וההצעות בהתאם…ואני פשוט לא מסוגל להגיד בפה מלא מי אני
    פשוט לא מסוגל זב לא יוצא לי מהפה פשוט….ואני מפחד שהדבר פשוט לא יתקדם לשום מקום
    וגם מצד שני אני לא רוצה מישהי בלי יראת שמיים אני כן רוצה מישהי שתהיה צדיקה באמת אבל עם ראש פתוח לגמרי כמו שלי…שכמובן דבר כזה פשוט לא קיים….
    אני פשוט לא יודע מה לעשות כבר עם החיים שלי אני כבר מיואש (לגמרי)

  3. ענבר הגב

    שלום לשואל,
    האמת ממש הזדהתי עם השאלה… כמוך כמוני (בערך), התחזקתי בערך בגיל חטיבה-תיכון ולאחר מכן עברתי ללמוד בסמינר והרגשתי קרועה בין שני עולמות, מצד אחד קיבלתי הרבה כבוד והערכה כשהתחזקתי והייתי בתוך קהילה של מתחזקים ולאחר שנכנסתי לשטאנץ החרדי, לתיכון וסמינר חרדיים הרגשתי מאד מבולבלת מה אני רוצה, הייתי בתוך שני עולמות מצד אחד קראו לי "הצדיקה, הרבנית" ומצד שני הייתי גם באינטרנט…
    אבל מה שאני מרגישה שעוזר לי להחליט באמת איפה אני רוצה להיות זה בעיקר שיעורי השקפה. אפילו ללמוד את ההיסטוריה של הציבור החרדי, מה העניין של זה, מה ההבדל בין דתי לאומי לחרדי וכו'… (זה נשמע אולי שטחי ולא עקרוני, אבל למתחזק ובעל תשובה זה עניין מהותי כדי לקבל החלטות מושכלות ונכונות בעבורך ולטובתך.)
    ממליצה בחום. בהצלחה!

  4. טלי הגב

    קראתי את השאלה ובסופה נאנחתי.
    אנחה כזו של הזדהות. של הבנה. של באמת "קושי נפשי שלא נגמר"…
    לנו, כבעלי תשובה, תמיד תהיה נקודת הבחירה, עד שלא נעבור את המתרס. עד שלא נחליט לאן אנו משתייכים. עד שלא נשים שתי רגליים יציבות, לא מהססות, לא רועדות, בצד אחד. עד שנחליט שאנו לא סופחים על שתי הסעיפים.
    כי הקושי, הניסיונות, התמודדויות, לא רק שהם רודפים אחרינו, הם חיים איתנו, ישנים לצידנו, אוכלים לידינו. כל עוד ממשיכים לגור בבית..
    לאחר שנים של תשובה הבנתי את זה. א"א להמשיך לגור בבית, לחיות ולנשום את הניסיונות ולצלוח במלחמת היצר. זו משימה שהיא לא ברת ביצוע בכלל.
    חובה. חובה. להשתייך לקהילה שמתחברים, למורי דרך שמקבלים ומבינים. וחובה עליך להתחבר לעצמך, להקשיב הרבה פנימה כדי להבין לאיזו סוג קהילה אתה יותר מתחבר, איפה אתה מרגיש נינוח, איפה אתה מרגיש ששם אתה עובד את ה' ולא את הציבור. שאתה מקיים מצוות, לומד, חי בדרך ה', בשבילך. למענך. כדי להיות מחובר לה'. כל הסיפור הזה עם הישיבה.. נשמע שקצת בלבל אותך, כל העניין הזה שאני קוראת לו "השתייכות לציבור" שזו סאגה בפני עצמה..
    עברו מס' שנים מאז שהתפרסמה השאלה הנ"ל. מעניין איפה אתה עומד עכשיו. מוצאת את עצמי אפילו מקווה שאתה בכלל לא קורא את התגובה, כי אין לך גישה לאינטרנט בכלל.. כי זה לא מעניין אותך..
    ראוי לציין בפני המשיב, התשובה אמיתית ונכונה.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן