התפרסם בתאריך:

16/03/2019

צער גדול ממנהג והיחס לכיסוי הראש

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה! אני אברך נשוי עם ילד הדר באמריקה, קודם תודה רבה על האתר שלכם המרבה דעת וחיזוק בתוך עם סגולה חזק וברך!! והנה לשאלתי, הדבר הזה מעיק וכואב לי הרבה והוא, שבפעם ראשונה שפגשתי עם אשתי ראיתי שערה היפה על ראשה וכמו שכתוב בשיר השירים ״הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד״, אבל אחר חתונתי נעשה דבר טראגי מאוד!! אשתי גלחה כל שערה, ואינם עוד! ולמה נעשה הדבר המוזר הזה? משום איזה מנהג שנתחדשה לפני מאתיים וחצי שנים.. וטעם המנהג הוא משום חציצה (שבימינו לא שייך) וגם משום שלא תראו שום שער בחוץ (ואיננו מבין בדיוק מה הבעיה עם איזה שערות יראו בחוץ, וכל המקור הוא רק מהזהר) והפנים היפה של אשתי נשתנה לרעה, כל פעם שאני מגיע הביתה אחר יום קשה אני רואה אשתי עם מטפחת הסובבת כל ראשה.. ואני רואה הנשים הגוים עם שערות יפות והקנאה עולה בי ואני שואל להקב״ה אם כל העולם המערבי שאני דר בה הולך ככה למה אני צריכים להתנהג כה משונה? זה ממש ממאס לי היהדות לראות כל הנשים שלנו הולכים ברחוב עם פאה של אשה מהודו.. איפה החן איפה היופי איפה הנורמלי? גם למה הנשים צריכים לכסות כל גופה ממש עד הצואר מה הבעיה אם קצת מגופה למעלה מגולה עד החזה, מי קבע מהו צניעות ומה לא? ואם כל דבר שהיה פעם שייך לימינו אלה? אני יודע שיש נשים ובפרט בהספרדים והציונים דתיים שהולכים ברחוב עם מטפחת ולא גולחים שערותיהם, ומשאירים אותה רק לבעליהם לראות (איפה המקור לזה שרק נשים נשואים צריכים לכסות ולא בתולים?), וזה כבר יותר טוב, אבל בכלל על הדבר של כיסוי ראש אשה לא מובן לי הטעם בימינו אלה שכל העולם נשתנה, ובכלל יש לי תחושה שכנראה שאחרי שהקב״ה נתן לנו התורה כבר מתיר לעל דור להוסיף חומרות על גבי חומרות ולמשל בזמן בית שני לא היה האנשים הולכים עם כיפה רק אנשים מיוחדים!! גם תפילת מעריב היה קודם רשות ועכשיו הוא חובה, קודם היה עושים רק יום אחד יום טוב ועכשיו יש בחוץ לארץ שני ימים, ועוד ועוד, ובנוגע כיסוי ראש לאשה למה זה עיקר? זה תלוי ברוח הזמן, עם בזמן הזה לא מבינים את זה וזה לא מדבר לנו אז נגמר, למה הקב״ה עזב לנו והיתר לכל החומרות אפי׳ הקיצוניות להיכנס בתוך עם הנבחר. תודה

תשובה:

לשואל הנכבד שלום וברכה,

קראתי בעניין רב את שאלותיך הרציניות ואני רוצה להביע הערכה לשאלותיך המבטאות כנות, אומץ ובקשת האמת. אנסה להתייחס לכמה מהנושאים שהעלית ואולי יהיה לך לעזר.

א. נושא הצניעות הוא נושא ארוך ומורכב שקשה לעמוד על שורשו במסגרת קצרה זו. מעיון בדברי חלק מהפוסקים נראה כי ישנה הבחנה בין דברים שיש להם דין 'ערוה' בעצם, לבין דברים שתלויים במנהג המקום. כך כתב המשנה ברורה בסימן ע"ה לגבי הליכה ללא גרביים במקום שרגילים בזה שאין בכך איסור, לעומת מקום שרגילות הנשים לגלות את זרועותיהן ושוקיהן. כמו כן, בספר ערוך השולחן סימן ע"ה סעיף ז' כתב לגבי שער שבמקום שנשים רגילות לגלותו אין בו דין ערוה לגבי איסור קריאת דבר שבקדושה כנגד הערוה. וכן בבן איש חי (פרשת בא אות י') הביא שיש מקילים לקרות ק"ש כנגד דדים של מינקת שנחשב בזמן הנקתה כמו כפות הידים.

החשיבות של הצניעות היא רבה ויש בה תועלות רבות, אמנם הרבה מהגדרותיה תלויות בהקשר התרבותי והמקומי בו נמצאים. לדוגמה שמעתי משם הגרי"ש אלישיב שאמר שיש הבדל בין אשה ממאה שערים שנוהגת ברכב, לבין אשה שנוהגת בשכונה בה הדבר מצוי. כיוצא בזה ניתן להבחין בדברים נוספים שהקווים הם דקים ועדינים ולא תמיד ניתנים להגדרה חותכת.

המהר"ם אלשקר בסימן ל"ה התיר לנשים לילך בגילוי ראש במקום שנוהגות כך והביא דבריו אחד מרבני מרוקו בדור האחרון הרב יוסף משאש (אוצר מכתבים ח"ג סימן אלף תתפ"ד). במקומות אחרים כדוגמת הונגריה וגליציה הקפידו בעקבות דברי הזוהר פרשת נשא ודברי הגמרא על קמחית ביומא מז והובא במגן אברהם סימן ע"ה וכתב שכך ראוי להחמיר. וכן החמיר בזה מאוד בחתם סופר אורח חיים סימן ל"ו. בחלק מהמקומות אף הקפידו שנשים תגלחנה שער ראשן לאחר נישואיהן או משום חשש חציצה או שלא תצא שערה מחוץ למקוה או כדי להתרחק מן הנוכריות (בביאור שיטת החתם סופר בזה ראה בשו"ת אז נדברו חלק י' סימן כ"ח שנטה לומר שדעת החתם סופר שאין צריך לגלח וכן נהגו בנותיו. אולם בשו"ת משנה הלכות חלק ט' סימן תי"ט סבר שהחתם סופר החמיר בזה וראה עוד בשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן צה שהאריך במכתב לראב"ד העדה החרדית מהרי"מ דושינסקי להוכיח על קדמות המנהג של גילוח שער הראש ובתחילת דבריו הביא דברי המהרהרים על מנהג זה וכתב: 'בענין קציצת שערות הנהוג בבנות ישראל הכשרות והצדקניות ונהג כן בתפוצות ישראל בערי אייראפע ושאר ארצות ועתה קמו ונתעוררו הרבה מהדור החדש החרדים לדבר ה' ואומרים שלא היה מנהג כזה אלא בין חסידי אונגארן ואין זה מנהג אבותיהם של פולין וליטא ורוסלאנד כלל וממילא אין בזה משום ואל תטוש תורת אמך נמי לא, ולא זאת אלא שעשו מזה איסור משום ניוול לבנות ישראל, ורמז לדבר וגילחה את ראשה ועשתה את צפרניה (פ' כי תצא) ביפת תואר ודרשו חז"ל כדי לנוולה'.)

אכן דעת רוב גדולי בעלי ההלכה שאין על פי הלכה מקום לחומרה זו ויש שכתבו שיש בכך משום ניוול כמבואר בנזיר כ"ח, (ובשו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן סה כתב 'וכל שמנהג אנשים הוא לגלח בודאי אסור וע"ז אני קורא ויספר המן לזרש אשתו שאסור ליהודי לספר אשתו בגלוח)

וראה באגרות משה בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן פ 'הנה הנשים שנוהגות לגלח את שער ראשן לא בשביל חציצה לטבילה הוא, אלא בשביל איסור הליכת פרועי ראש, ומחמת שאין זה חיוב, דמדינא רשאות לגדל שערותיהן ולכסות הראש באיזה כסוי, והרבה מרבותינו הראשונים והאחרונים לא נהגו נשיהן לגלח ראשן, אלא הוא מנהג באיזה מקומות להחמיר לגלח ראשן לכן תעשה כפי מנהגה שאמרה לה אמה איך להתנהג.' וכן באגרות משה אבן העזר חלק א' סימן נ"ט כתב שאשה שבאה ממקום שנהגו לגלח שער הראש ובמקום בעלה לא נהגו לגלח שאין רשאית לגלח.

ולפי זה אם עוזב מקומו ומנהג קהילתו ועובר לקהילה אחרת ולמקום אחר ואין בדעתו לחזור, אין צריך לנהוג בחומרי מקום שבא משם, אלא יכול לעזוב מנהגו הקודם ולגלח שער הראש שאינו אלא משום מנהג וכתב באגרות משה אבן העזר חלק ד' סימן ק' לחלק בין פאה נכרית שהוא חומרא לבין גילוח שהוא משום מנהג ואין לו חובה מעיקר הדין, אלא למגדר מילתא שלא ילכו פרועות ראש ולכן כשעוזבת למקום שאין נוהגין כן אינה צריכה לגלח.

עוד יש להעיר בעניין המנהג בזה שאפשר שכיום כבר אין נוהגות בזה כולן ואולי יש מקומות מסוימים שאין נוהגין ויש לעיין גם בהגדרת מקום לעניין מנהג בזמן הזה.

אם כך לגופה של שאלתך, ראשית, ייתכן שמנהג זה של גילוח שערות הראש הוא מנהג קדום והיו שנהגו כך גם לפני מאות שנים ויכול להיות שנשים נהגו זאת מעצמן מחמת סיבות שונות ולא שכך הנהיגו רבותינו, ומכל מקום בוודאי שאין דבר זה חומרה מעיקר הדין וכל הנידון הוא רק משום הדין של האיסור ליטוש מנהג אבותיו ואיסור זה לכאורה אינו מדאורייתא (לבד שיטת החתם סופר ביורה דעה סימן ק"ז שהסתפק שאולי הוא איסור נדר דאורייתא). אם כן יש לדון במנהג זה שיש שכתבו שהוא נגד דין תורה לחבב אשה על בעלה כמו שאמרו בנזיר כ"ח שיש בזה משום ניוול וכסברת רבי עקיבא בשבת ס"ד ע"ב מהדוה בנידתה שמותר לה לכחול ולפקוס ולהתקשט שאם לא כן תתגנה על בעלה וכן הלכה, ואם כן יש כאן ספק שאולי מנהג זה סותר דין תורה ויש לדמות זה למה שכתב הט"ז יורה דעה סימן קצד ס"ק ג' לגבי המנהג שלא תטבול האשה ארבעים יום לאחר לידת זכר ושמונים לנקבה וז"ל: 'על כן אומר אני רחמנא לבא בעי וכל הרוצה להחמיר בזה וכוונתו לשמים יש לו לסמוך על קצת האחרונים שכתבו לקיים אותו המנהג אבל המקיל בדבר חלילה לתת עליו שום עונש ואין בזה בדורותינו משום פורץ גדר דאנו רואין שאין מנהג זה קבוע לגמרי ומוסכם בין הכל במקומותינו ובודאי רמ"א לא נתכוין אלא במקום שהוא מוסכם בין כולם להחמיר בדבר כן נראה לע"ד' ואת זה כתב על מנהג שנזכר ברמ"א ובדברי הפוסקים ומכל מקום כיוון שאינו מנהג קבוע ומוסכם על הכל אין בזה פורץ גדר ובוודאי במקום שיכול להביא למכשולות ובפרט במקום שיש חשש לשלום בית ולשלמות נפשו ואם כן בכי האי גוונא נראה שאינו בכלל איסור אל תיטוש ואינו מחויב לקיים מנהג זה. (וע"ע בנודע ביהודה יורה דעה נד)

גם אם התחלת לנהוג מנהג זה בעצמך פעם אחת על דעת להמשיך כך או שלוש פעמים, אם חשבת שהדבר אסור מעיקר הדין, מכיוון שזו טעות אינך זקוק להתרת נדרים. אולם אם נהגת כך וידעת שאין זה מעיקר הדין אלא כמנהג, אז לכתחילה צריך התרת נדרים בפני שלושה ובשעת הדחק אפשר לסמוך על מסירת המודעא בהתרת נדרים בערב ראש השנה. ואף שיש שיטות שלא שייך התרת נדרים במנהג של ציבור מכל מקום עיקר דעת הפוסקים שמועיל התרת נדרים בכי האי גוונא ובפרט במנהג זה שלא קבלוהו עליהם כולם על פי בית דין או טובי העיר אינו נחשב כקבלוהו עליהם ומועיל בו התרת נדרים. (שולחן ערוך יורה דעה רי"ד א, וכן עיקר דעת הפוסקים, ראה ערוך השולחן שם. ובשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן צא 'אך יותר נראה דבזמננו שמזכירים בפירוש בהתרת נדרים שבערב ר"ה "מנהג של מצוה או איזה הנהגה טובה שנהגתי שלש פעמים" ומיד הוא גם מוסר מודעה על כל קבלה בלב דאפשר שפיר להקל.' וראה עוד בשו"ת יביע אומר חלק ד – יורה דעה סימן יא לגבי מנהג שלא לטבול ביולדת שהוא מנהג קדמונים 'ובר מן דין נלע"ד דהיינו דוקא במנהג שאין בו חשש מכשול ותקלות, אבל השתא הכא דאחסור דרי, ועינינו הרואות כי בעוה"ר בדורות הללו הפרוץ מרובה על העומד, ורבות בנות יוצאות פרומות וזרועותיהם מגולות וחשופות צואר ואין מכלים, והרוצה לפרוש מאשתו היולדת ארבעים ושמונים אפילו אם מידי עבירה יצא מידי הרהור לא יצא, כי מה יעשה אותו הבן ולא יחטא, בכה"ג גם מהריק"ו אודויי מודה שיש להתיר לטבול תוך מ' ופ' בלי שאלת חכם ופתח של חרטה… וכ"כ הגאון ר"י אירגאס בשו"ת דברי יוסף (סי' מה בתנאי החמישי), דמנהג שנמשך ממנו שום צד קלקול ואיסור, או הפסד מצוה, יכולים לבטלו בלי התרה. ע"ש. וכן מתבאר בשו"ת הרדב"ז ח"ג (ס"ס תרמה) בשם הריטב"א. ע"ש. … וכ"ש בדורות הללו דורות החופש והדרור (דימוקרטיא). ע"כ בודאי שהמבטל מנהג זה אפילו בעיר שנהגו בו כולם, ומתכוין לשם שמים, שכרו גדול מהשי"ת.')

ב. באופן כללי לגבי הנושא של כיסוי ראש האשה, הנה במקורות שהבאתי למעלה נראה כי ישנן תפיסות שונות בין הפוסקים האם אלו עניינים שתלויים במנהג או שהוא גדר ערוה בכל גוונא והמהר"ם אלשקר הנ"ל למד ברשב"א שהתיר שער שחוץ לצמתה, שדבר זה תלוי במנהג והחתם סופר סבר שהוא איסור מדינא וכן דעת המשנה ברורה שהוא מדאורייתא משום ופרע את שער ראשה (סימן עה ס"ק י') ואינו תלוי במנהג.

כפי שרמזת בשאלתך ההבחנה בין בתולות לנשואות בדבר כיסוי הראש מורה לכאורה שאין בשער האשה גדר של ערוה אלא הוא תלוי במנהג. אמנם הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כא כתב 'לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש', ונראה מדבריו שגדר אחד לפנויה ולאשת איש וכן כתב בשולחן ערוך אבן העזר סימן כ"א, אולם באורח חיים סימן ע"ה סעיף ב' נראה מדבריו שבתולות יכולות לילך בגילוי ראש ובבית שמואל חילק בין פנויה שהכוונה לאלמנה או גרושה שאסורות לבין בתולה שמותרת ובמגן אברהם סבר שיש איסור גם בבתולה ללכת בשער פרוע אלא צריכה לאסוף אותו בצמתה. מכל מקום בוודאי שיש השפעה של המנהג על גדרי הצניעות.

אולם זה אינו תלוי בדרך מנהג העולם הנוכרי ואין גדרי הלבוש הרווח שם צריכים לקבוע את אופי הלבוש וסגנונו אצלנו. ישנם ערכים וסדרי עדיפויות שונים שבאים בין השאר לידי ביטוי בסגנון הלבוש. הלבוש הוא דבר רציני ומשפיע בתרבות על אורח החיים של בני אדם בדברים שהוא מסמל ומביא לידי ביטוי. כמו שלא דומה לבוש מאופק וסולידי ללבוש פרוץ וראוותני, או לבוש של בגדי אבלים לבגדי חתנים בכל התרבויות, כך ההבדלים בין סגנונות הלבוש מושפעים ומשפיעים על עולם הערכים ודרכי ההתנהגות, ולכן צריכים להשתדל לבחון את הדברים מתוך הערכים שחשובים לך ואותם אתה רוצה להעביר לילדיך.

תיארת את הפערים בין התרבות בעולם ה'מערבי' לבין הנהוג בקהילתך, אין ספק שפערים אלו יכולים ליצור רגשות קשים ותחושת חוסר התאמה בין מהלך החיים הטבעי והראוי לבין דיני התורה שנראים כזרים ותלושים מהמציאות. הדגשת נידון זה בהקשר של צניעות וסגנון הלבוש ויש עוד דברים שניתן לחוש בקושי זה. אולם עלינו לדעת כי התורה היא 'תורת חיים' במובן העמוק של המילה וניתנה 'לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה' וכלשון הרמב"ן שם (דברים פרק ו) 'לטוב לנו בעשיית החקים כי טובים הם, אין בהם חק שתהיה בו רעה כלל, אף על פי שלא נתברר טעמם לכל, לחיותנו כהיום הזה במשפטים, כי בכללם נחיה, וכלם טובים אין בהם רעה כלל, אבל כלם גורמים חיים טובים בסוף.'

אתה מעלה שאלות בקשר לסגנון לבוש במקומות אחרים שנראה בעיניך ראוי יותר, אבל ייתכן ויש לכך השלכות נוספות ויש קשר בין דברים שלא תרצה לוותר עליהם לבין הלבוש המסוים. כפי שכתבת ישנן גם הרבה נשים שלובשות פאות ארוכות ופרוצות שאינן מדרכה של תורה, אולם זה לא צריך לרפות את ידיך וצריכים לחשוב בבהירות מה חשוב ומה טוב לחיים מתוקנים ואיך מקדשים החיים בתוך העולם הזה על ניסיונותיו והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות.

ג. לגבי השתלשלות החומרות והמנהגים בישראל אני מאוד אוהב משל יפה שקראתי פעם מהגרמ"מ שניאורסון מלובאוויטש שתיאר מכתב שמגיע מהמלך לבני עמו והאנשים מצייתים להוראות שהוא כתב שם והחכמים דנים בדקדוקי הוראותיו ומדייקים דברים שלא נאמרו במפורש מתוך דבריו, אבל הדרגה הגבוהה היא של האוהבים שיודעים להבין מתוך הדברים את רוחו של המלך וכו' וכיוצא בזה הוא מנהג ישראל שאין חובה מן הדין ללכת כיפה ועוד דברים שהעלית בדבריך, אבל עם ישראל האוהבים את ה' מרגישים איך ראוי להיראות ולעשות רצונו של המלך ולא רק חוקיו המפורשים.

בנוסף על כך יש התפתחות טבעית של נורמות שמקורן ב'לפנים משורת הדין' ובמשך הזמן הן עוברות למנהג הכלל. כמו למשל הרבה ממנהגי החסידות שהתחילו בדרגה פנימית ואמתית של עובדים שזכו להגיע למדרגות גבוהות, אולם היו מן ההמון שרצו לחקות אותם והתחילו להנהיג עצמם בהנהגות אלו וכיוצא בזה, עד שהפכו להנהגה בסיסית ומחייבת את כולם. פעמים שאף דברים שאינם טובים מתקבלים בדרך זו. (וכעין זה כתב האור שמח בתחילת הלכות תלמוד תורה, שמטעם זה לא כתבה התורה מידות בפירוש מפני שגדרן שונה מאדם לאדם ואינן חוק קבוע ואינן בגדר חוק שווה לכולם)

כמו כן לבד מהחוקים הקבועים יש מקום לאינדיבידואל לעשות דברים לפי דרגתו וכן למצוא את המקום המיוחד בשבילו בחיים של עבודת ה'. יש מרחב גם לביטוי האישי. אין בחוקי הצניעות וכדומה הוראות פרטיות שמחייבות את כל העולם לילך באותו אופן בדיוק ויש מקום לדרגות של קדושה, פרישות וכדומה. אולם מטבעה של חברה שנוצרות בה נורמות וכללי לבוש שמבטאים את ההשתייכות ואת הערכים שחשובים בעיניה וחברה שחשוב לה לשמור על קדושה היא חברה יקרה וחשובה שצריך להעריך אותה מאוד אלא שצריך לראות שלא יפגע בשמחת החיים ובמה שמתאים לו ולמצבו בעת הזו. וזאת יש לדעת שאף בחברות שרחוקות משמירת תורה יש נורמות וכללים שמרגיזים אנשים עצמאיים שאינם רוצים להיות מחויבים לכללים אלו.

על כן צריך האדם להתחזק ולשום עיני שכלו ולבחון במקום בו הוא נמצא ודרגתו בעבודת ה', מה נכון בשבילו ואיזו הנהגה ראוי לו ולמשפחתו לנהוג ואיזו הנהגה אין לה מקום בשלב הזה ויהי רצון שנזכה לעבוד את ה' בשמחה ובאהבה ושתדע רק שפע ברכה והצלחה בכל חייך.

מקווה שיש בדברים שכתבתי משהו שיעזור לך.

בברכה מרובה

רפאל

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן