"עומדת" בנסיון קשה ו… מתרחקת מה'

עומדת כרגע בנסיון קשה, מורכב ומתסכל מאוד.
יותר נכון שזה רצף של נסיונות ועכשיו זה בשיא!
שאלתי כמה פעמים (גם כאן) על נסיונות האדם בעולם ומה ה' דורש מאיתנו וכו…
ברור לי מעל לכל ספק שמטרת העל היא לקרב אותנו לה'. כל ניסיון הוא מקור לנפילה או לצמיחה והכוחות שמגיעות עם הנסיון, אין לי ספק לגביהם…
ומעבר לכל הידיעה בשכל, ברגש זה מרגיש שונה כרגע.
אני מרגישה שה' רוצה לקרב אותי אליו ואני מאוד אדישה למצב.
זה סוג של התמודדות.
כמו בריחה כזאת, לא מידי להרגיש, לחשוב.
ואני אדם שחושב. כל דבר שקורה חשוב לי להבין מה ולמה ומה נדרש ממני.
כרגע המצב מערער לי את הביטחון שלי.
בניתי סביבי הגנות מסויימות כדי להתמודד עם המצב. וזאת היתה הגנה מהכאב וכרגע ההגנה הזאת נופלת בבום. דברים מתפרקים.
ובמקום שאתפלל ואתלה בהקב"ה, אני סתם מעבירה את הימים, לא מידי פונה אליו.
אפילו פחות ממה שהיה לפני.
מרגישה שיודעת שזה מה שהוא רוצה, ובכל זאת זה לא קורה.
משו מנותק בי.
נכנסתי לסוג של אדישות בכל נושא הרוחניות והקשר להקב"ה.
וכואב לי מאוד. כל כך חבל.
אני יכולה לקבל כל כך הרבה בתקופות הקשות האלו.
לא מצליחה להתבונן בטוב, לראות אותו, לקבל אותו.
לא רוצה שהוא ינער אותי בדרך הקשה יותר. רוצה להתעורר ולהתקרב ולעשות את רצונו.
איך אני מתגברת על האדישות הזאת?
איך מתקרבים למרות הקושי?
איך לוקחים נסיון ורואים בו את הטוב למרות שהכל כל כך חשוך מסביב ולא ברור?
יודעת שזאת שאלה די כללית ולא מידי מפורטת ובכל זאת אשמח לקבל כיוון מחשבה או מילים שיעוררו בי קצת…
מודה לכם מאוד!

תשובה

שלום, בת של ה'
נראה שאת באמת עוברת כרגע גל רציני. זו לא הפעם הראשונה אבל עכשיו זה ממש חזק. את מזכירה לעצמך שהמצבים האלה ניתנים לנו כדי שנתקרב לה' וכדי שנגדל אבל לא מצליחה להרגיש את זה קורה.
ולמה? כי בסיפורים ובדמיון זה נראה מאוד הירואי: ברגע שמגיע הניסיון - האדם פורש כנפיים וממריא, התפילות שלו קורעות שחקים, האמונה שלו מגיעה לשיאים, הדבקות שלו בה' ממלאה אותו שמחה עד שהוא לא חש כל כאב.
ככה זה בפנטזיה. במציאות בדרך כלל הדברים נראים אחרת. לפעמים כל האנרגיות מנותבות להתמודדות עם הניסיון עצמו, וכמעט ולא נשאר כוח לחשוב על משהו מעבר לכך. לפעמים הלב מתכווץ כדי לא להרגיש את הכאב ואת הקושי, אבל אז הוא לא יכול להרגיש גם דברים אחרים, אפילו לא קירבה לה'. זו לא אדישות, זה עוד פן של המצב הקשה.
על הרגעים החשוכים האלה שבהם אנחנו אפילו לא מוצאים את לחצן המצוקה, כנראה לא ייכתבו שירי הלל, אבל האמת היא שאלה רגעים גדולים של קירבת ה' מסוג אחר. אלה מעמקים שמתוכם הקריאה לה' היא לפעמים בקול ענות חלושה, בזעקה כמעט בלתי נשמעת. אפילו להתפלל בקושי מצליחים, וזה דווקא ברגעים שבהם התפילה היא המוצא היחידי. אבסורד? נכון, אבל זו המציאות.
ומה אומר על כך האב הרחמן שלנו, שרק רוצה שכבר יהיה לנו טוב? הרי הוא יודע היטב למה הלב שלך סגור כעת, וכמה היית רוצה להתרפק עליו כגמול עלי אימו. ומי כמוהו רואה את הכמיהה שלך אליו, ומי כמותו מבין את השאלה שלך לעומקה.
אז אם את היית יודעת שהילדה שלך במצוקה גדולה, ואפילו לבכות אין לה כוח, אבל עדיין היא מצטערת על זה שהיא לא לידך, ולא מצליחה להגיע אלייך – מה היית מרגישה? אני משערת שמשהו כמו: 'חזו חזו בני חביביי', תראו איזו ילדה יש לי, שעם כל מה שהיא עוברת – זה מה שאיכפת לה וזה מה שמעסיק אותה.
כי בסך הכל, מה שהקב"ה רוצה מאיתנו זה את הלב. הביצוע וההישגים הם בידיים שלו , וזה נכון לא רק לגבי מצוות מעשיות אלא גם לגבי חובות הלבבות. זאת אומרת שגם להצליח לפתוח את הלב ולהתרגש - זה בידיים שלו, ועל כך תיקנו עבורנו תפילות מיוחדות, למשל הבקשה: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", או: "וטהר ליבנו לעבדך באמת". אז להרגיש ולהתרגש זה החלק שלו, אבל לרצות להיות שם - זה שלנו, ואת זה את עושה ובגדול עם כל הקושי שאת נתונה בו. כאלה אנחנו, דלים וריקים אבל עומדים ומצפים לרגע שבו הסכר ייפתח. אולי זה יקרה כשהניסיון האינטנסיבי קצת יירגע, אולי דווקא ברגע השיא, ואולי כשנשמע איזה שיר שיגע בנו, אולי כשנרגיש שכבר מותר לנו להרגיש.
עוד משהו שכדאי לזכור ברגעים קשים: הסטייפלער זצ"ל כתב שהייסורים הם "הון רב ועצום". זה לא מותנה בכך שבשעת הייסורים נגיע במודע לפסגות רוחניות, אלא עצם הייסורים עצמם מזככים את האדם, בתנאי שהוא לא בועט בהם ומתריס עליהם. זה אומר שכל רגע של כאב וסבל שיש לאדם הוא סוג של קירבה לה', וזה עובד גם אם הלב סגור באותו זמן. כמו במישור הפיזי גם ברוחניות בדרך כלל לא רואים את הגדילה בזמן אמת אבל מרגישים היטב היטב את כאבי הגדילה. נראה לי שכרגע את צוברת בחשבון הבנק שלך הון רב ועצום, אבל עדיין זה לא מורגש בעו"ש. יום יבוא והנכסים האלה יהיו נזילים, ואז תראי כמה קירבה והתעלות רכשת בלי משים בימי הניסיון.
מאחלת לך רק טוב!
ברוריה
[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
3 תגובות
  1. ג'סיקה הגב

    וואו, גם השאלה וגם התשובה גרמו לי לדמוע ונגעו לי בלב… אז כבר יש לך זכות, של חיזוק אחרים.

  2. השואלת הגב

    כן. בהחלט. תשובה מאוד יפה ומרגשת. נתנה לי כח…
    אהבתי והתחברתי מאוד!
    ו…תודה, עכשיו גם את חיזקת אותי 🙂 אז יש לך עוד זכות.

  3. עדן הגב

    כ"כ מזדהה עם השאלה
    ואכן התשובה מחזקת ומתאימה.
    תודה רבה!

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן