סובלת מאד בנישואין ולא יודעת אם לעזוב

אז ככה אני כותבת והדמעות בעיניים יורדות בלי הפסקה.
אני נשואה שנתיים יש לי ילדה אחת אני מפחדת להתגרש ואין לי אומץ לעשות את זה ואני כל יום סובלת בעלי הוא בן אדם עצבני קנאי אובססיבי אני לא עובדת כי הוא לא מרשה לי
עבדתי במשרד בהתחלה שהכרתי אותו וזה בלתי אפשרי לעבוד ככה הוא כל שניה מתקשר ורוצה צילומים של המקום שאני נמצאת ,איזה לעבוד למכולת אני לא יכולה ללכת בלי שיחת וידאו!
ומבחינתו ההורים שלי הם איומים וההורים שלו קדושים אגב אנחנו גרים אצל ההורים שלו וזה יותר סבל מחיי הנישואים האלה אמא שלו עוקבת אחרי כל דבר שאני עושה ואומרת לו אמא שלו רעה אני שונאת אותה .
היא משפילה אותי ומדברת אלי בצורה נוראית.
אני לא יכולה להתקרב לבעלי , מרגישה סלידה וכעס גדולים אליו.
ובמריבות הרבות שלנו כל פעם אותו דבר ואז הוא מבקש סליחה ואומר שהוא אוהב אותי ואני פשוט מתה מפחד להתגרש זה רק תמצית מחיי יש עוד כל כך הרבה וזה החלק הקטן אני מפחדת להתגרש איך אסתדר שהוא המפרנס היחיד ההורים שלי בעד שאני יתגרש רק הם לא מראים את זה כי הם פשוט מפחדים ממנו אז השאלה שלי היא איך מסתדרים אחרי שמתגרשים? אני צריכה נס !

תשובה

בסיעתא דשמיא

אליך יקרה,
לליבך, לנפשך ולכל הכבוד והיקר שמגיעים לך.

אני מתקשה לתאר כמה כאב לי לקרוא את מילותיך. איזה כאב נוסף עליהן כשהבחנתי בגילך הצעיר.
כמה רצון נמלאתי לשלוח אליך מילים שימלאו אותך בקולות אחרים- קולות של כבוד, של הקשבה, של הבנה והרבה מקום לך-
למרחב שלך, המרחב הקדוש שלך בו אין לאף בריה זכות לגעת ללא שפתחת, את, צוהר מוגן להכנס.

עוד רגע קטן, זערורי, בטרם נכנס אל שאלתך המורכבת "איך מתגרשים'' רצוני שנשאר שם.
בזכות שלך, מעצם היותך אדם. אשה. יהודיה אם -בזכות כל אלו ובזכות כל אחד לחוד- ראויה לכבוד ולהגנה.

אין שום רשות לאדם, יהיה אשר יהיה לנקוט באמצעים שמשפילים אדם אחר, פוגעים בו, מכנים אותו בשמות. לנקוט במעשים שחודרים לרשות הפרטית שלו. להחלטות שלו. לא כל שכן איומים וכינויי גנאי. ללא ספק שפעולות מסוג כזה הנן פעולות אלימות הפוגעות בנפש והן אסורות. כן. גם אם אין שם אלימות פיזית כי אם מילולית בלבד.

האדם, בהיותו נברא בצלם אלוקים, הרי שעליו לכבד צלם זה- בעצמו ובאחר.
באחר- לנהוג בכבוד של אמת.
בנפרדות.
בהבנה שהאחר שונה ממני.
נושא רצונות משלו שעלינו לכבדם.

ובעצמו-
להחיל את כל הכתוב בשורות הקודמות- בראש ובראשונה- עליו עצמו:
כבוד של אמת לעצמי.
שמירה על הגבולות האישיים שלי. מה נכון לי ומה לא. מה נעים לי ומה לא.
לדעת, להאמין ולישם כי ארבע האמות הפרטיות שלי הן הגבולות הברורים, הבלתי חדירים, המגינים על נפשי שלי ואני מחויבת אליהם.
אני כותבת לך זאת משתי סיבות:

האחת-
בכדי לומר לך, יקרה, כי זעקתה של הנפש שלך מתבקשת. בריאה ואמיתית.
אני מבינה את הכאב העמוק הזה שנובע מחשיפה אגרסיבית של הנפש שלך ללא שתיהיה לה שם הגנה. כביכול פרץ משהו אל קודש הקודשים של נפשך ללא רשות וחלל את קדושתה ואת כבודה.
זוהי תחושה עמוקה וכואבת. לשם, יקרה אני מבקשת לשלוח ניחומים. להתאבל עמך את הכאב והשפלה. לאסוף את החלקים שנפגעו ביראת כבוד ולומר לך כי את- ככל אדם שנברא בצלם אלוקים- ראויה לכבוד. להגנה. לשמירה. למרחב, הבנה והרבה התחשבות.

הסיבה השניה היא כדי לומר לך שגם אם לאחרים סביבך יש נטיה לפעול בכוחנות/ שטלתנות/ אלימות מילולית או כל דבר אחר שעלול לפגוע בנפשך ובכבודה- הרי שאת חייבת להיות השומרת של נפשך. שומרת הראש העומדת על גבולותיה של הנפש שלא מוכנה לקבל התנהגויות/ אמירות מסוימות. לא משנה מי אומר אותן.
לו תאמיני עמוקות שלא מגיעה לך התייחסות כזו לו רק מעצם העובדה שאין אדם או בריה שמותר להתייחס אליה באופן זה ולו תדעי לשים את הגבול באופן ברור, כי אז יוולד בך הכח. וגם אם מעשיהם של סובביך כרגע לא ישתנה, את חלקך במעגל- את הספיגה של האלימות הזו בלמת.

יקרה לי מאוד.
אני מבינה עד למאוד את הקושי בגירושין. זהו צעד לא קל תמיד ובפרט כאשר יש חשש שהצד השני ינהג בלוחמנות ובאגרסיביות ויאיים על הקשר עם הילדה. בנוסף לכך ועוד יותר חשוב- אני נשענת על מכתבך החשוב- שאמנם נוגע מאוד לליבי ודברי כאבך והאמת ניכרים ממנו מאוד ועדיין זה רחוק מכדי להיות בתוך בתמונה, להכיר את הנפשות הפועלות ולדעת מהו הדבר הנכון ביותר עבורך, אלו צעדים עליך לעשות ובאיזה סדר. ישנן שאלות רבות עליהן צריך לתת את הדעת כמו שציינת, הן מבחינה כלכלית הן מבחינה אסטרטגית והן מצד השמירה על הנפש שלך ועל נפש ילדתך הקטנה כך שגם לו זה הצעד הנכון- הוא זקוק ללווי של אדם מקצועי רגיש ושלא נרתע מן הקושי.

אני נוטה להבין מדבריך כי הוריך לא יוכלו למלא עבורך את הצורך בטיפול ובתמיכה מהסיבה אותה תארת ואולי מסיבות נוספות וגם לו יכלו- אני חושבת שעדיף היה לו קבלת תמיכה עם גב חזק מאיש מקצוע.

בעיני, יקירתי, הנקודה החשובה ביותר היא לעזור לך להתחזק מבפנים.
ללמוד את הגבולות הפנימיים שלך, שאת ראויה להם ואת הדרך לשמור עליהם.
זה חשוב לכל עתידך.
גם לו תתגרשי ותבקשי להינשא מחדש.
חלק חשוב בתהליך שלך, לעניות דעתי, חשוב שיעשה מול עצמך- מול המקומות בנפשך שמאמינים, או כרגע- לא מאמינים בכבוד המגיע להם וביכולת שלך לשמור עליו.

באשר להחלטתך ולאופן בה היא יכולה ואמורה להתבצע,
עליך למצוא אדם מקצועי שיסייע לך לצאת ממעגל הפגיעה הזה אל חוף בטוח ומוגן ויפה שעה אחת קודם.

אנא,
אלו הם מן הדברים שזריזות יפה להם.
אני מספרת לעצמי שישנם רגעים בהם החיים ממשיכים על מתכונתם ויש בהם גם חלקים טובים. אני משערת שברגעים שכאלה הקושי מתגמד ונוטים להמשיך הלאה אך עליך לזכור שכאשר יש רעל בעוגה, אין משמעות להיותה טעימה או בריאה במקור. היא נושאת רעל.
במקרה כזה חשוב לעשות אחד מן השניים-
או לנטרל את הרעל במידה ואפשר ( ואת זה ידע רק אדם שצבר ידע מקצועי, נסיון והבנה בתחום)
או להניח לעוגה הזו ולמצוא אחרת. בריאה ומיטיבה.
כך או כך- עליך להאמין שאת ראויה לכזו ולהחליט החלטה איתנה שיש דברים אותם את לא רוצה במעגל חייך ולעמוד עליהם.

למענך ולמען ילדתך, הובילי את חייך למקום בריא ומכבד. את והיא ראויות לזה.

לו תחפצי באיש מקצוע ותתקשי למצוא כזה, אשמח להשתדל לעזור.

באהבה רבה,
בתפילה גדולה לשמוע בקרוב כי נפשך היקרה נמצאת במקום טוב יותר עבורה, בטוחה ומוגנת מבפנים ומבחוץ,
שלך,
דקלה.

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן