נרתעת מהשיחות על רוממות הנישואין

היי, אני בחורה בת 20 סיימתי סמינר , וכל הזמן בסמינר דיברו איתנו על מעלות נשגבות בנישואים, על גודל רוממותו של הבעל וכמה צריך להחשיבו כמלך. וזה ממש ממש מפריע לי!
אני מרגישה שאני רוצה להקים אתת הבית שלי עם יהודי, לא עם חרדי!
קשה לי מאד עם ההגדרה הזו, ואני מאד רוצה מישהו יותר חרדל"י, כי הם יותר פתוחים מצד אחד ומצד שני מאד חזקים, הבעיה שאני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי, שבכלל לא מדברים איתי על שידוכים וזה לא מעניין אותם בכלל.
גם מפריע לי שכל החברות מדברות על שידוכים כל היום, וזה פסגת שאיפותיהן, ואני- לא נעים לומר- מפחדת מאד מהקשר, בעיקר מהדברים הטכניים- לא רוצה לפרט… וזה מרתיע אותי, והן לא מבינות למה ומה לא בסדר בי. אשמח לתשובה על כל הבלבול הזה, תודה!

תשובה

שלום לך שואלת יקרה!
את שואלת מספר שאלות מאוד חשובות. מקווה שאצליח להתייחס לכל הנקודות שהעלית.
קודם כל נוודא שאני מבינה אותך נכון.
שאלה ראשונה, את שואלת האם הנישואין הם אהבה טובה ונעימה, או שהם משהו נשגב ומרומם? (באופן טבעי הביטויים 'נשגב ומרומם' אומרים לנו שיש כאן חובה קדושה, מצווה ותפקיד, יותר מאשר משהו שממלא את הצורך שלנו, כיף וטבעי.)
שאלה נוספת שאת שואלת שקרובה לשאלה הקודמת היא: האם הנישואין הם חברות הדדית ושוויונית או מערכת של מלך ונתין?
שאלה שלישית היא חרדי מול יהודי / חרד"לי. אני מבינה מדברייך שחרדי נתפס אצלך כאיזשהו צמצום שאת לא רוצה אותו, וחרד"לי זה אומר שהוא מספיק ירא שמיים ורציני כמו שאת רוצה, אבל יותר פתוח.
שאלה רביעית היא שההורים שלך לא מדברים איתך על נושא השידוכים ונראה שזה לא מעניין אותם בכלל. האם היית רוצה שיתחילו לחפש לך הצעות? או שאולי ידברו איתך ויבינו איזה אדם בדיוק את מחפשת, או שאולי חשוב לך לדבר איתם על הפחד שלך, ולחפש פתרון?
השאלה החמישית היא החשש שלך להתחתן. האם הקשר הפיזי הוא שמרתיע אותך? את גם שואלת את עצמך אם את בסדר, במיוחד כשאת פוגשת את חברותייך ומרגישה שעבורן זה הרבה יותר חלק.

עכשין נעבור שאלה שאלה.
מה הם נישואין? את מרגישה שיש סתירה בין המבט הטבעי והפשוט שבו את מחפשת חבר לחיים, מישהו שאת אוהבת ומעריכה, מישהו שאוהב ומעריך אותך וטוב לכם לחיות ביחד, לבין התפיסה שהנישואין הם מצווה מרוממת והמטרה היא למלא תפקיד / מצווה / מחויבות וכו'
אז ככה, נישואין הם קודם כל חברות ואהבה. מי שלא קולט את המהות הזאת הדיבורים האחרים נוחתים לו בתוך חבית בלי תחתית.
למה?
כי כל הדיבורים על נשגבות, ורוממות באים לתת כובד, משמעות ונצחיות לאהבה הזאת.
יש הבדל בין אהבה שאת אוהבת שוקולד לאהבת אדם, וקל וחומר לאהבה בין בני זוג.
אהבת שוקולד היא לא קדושה. אם נמאס לי אני מפסיקה לקנות, ואולי מתחילה לקנות שוקולד אחר.
לעומת זאת, בזוגיות זה לא כך. בטח לא בזוגיות במבט יהודי.
מה את אומרת? האם לגיטימי מבחינתך שבעלך יגיד: "היה טוב וטוב שהיה, כעת מתאים לי מישהי יותר..." אני מניחה שאת לא אוהבת את הרעיון הזה.
אהבה כזאת, שאין בה מחויבות, לא נותנת לאדם מקום ושייכות אמיתיים, כי הוא יודע שהיא מאוד חולפת.
אם האהבה חשובה בעינייך את לוקחת אותה ברצינות. את מתחייבת להיות נאמנה ולתדלק את האהבה ביניכם בשעת הצורך. את לא רואה בה טיול כיף שיצאנו אליו ואם מיצינו אפשר כבר לחזור.
בעיני התורה האהבה והנאמנות בין איש לאשתו הם משהו חשוב מאוד. דווקא בגלל שהתוכן הפנימי שלהם הוא ברית אהבה, התורה נותנת לנישואין משמעות רצינית.
חיים טובים באמת הם חיים של אהבה שבאה עם נאמנות. אהבה שהיא ברית אמיתית.
ההתייחסות היהודית לנישואין מלמדת אותנו לתת להם מקום של כבוד בחיים ולהשקיע בהם.
כשתשימי את כל המילים הגבוהות על נשגבות הנישואין על הבסיס שלהן – האהבה, אני מקווה שדווקא תתחברי אליהן, ואולי אפילו תתרגשי מהן. (כמה חשוב לקב"ה שנחייה באהבה ובנאמנות!)
ועכשיו לשאלה: איך להתייחס לבעל?
מופיעות במקורות הנחיות שאומרות לכבד את הבעל כמו מלך. אבל צריך להבין את ההקשר שלהן.
ברור לשתינו שהמטרה היא להתייחס בצורה נעימה וטובה לשניהם. נכון?
אם היית שואלת בחור איזה יחס הוא היה רוצה מאשתו, קשה לי להאמין שבדורנו אנו יהיו הרבה כאלה שירצו יחס של מלך. אם כן, צריך לתרגם את ההנחיה הזו למילים מהחיים שלנו.
נישואין בנויים במידה רבה באופן שהגבר הוא הנותן, התומך הדואג, והמשפיע. האישה לעומת זאת, היא המקבלת, הנתמכת, וזו שדואגים לה. הצורך להשפיע על האישה שלך ולשמח אותה הוא צורך נפשי בסיסי אצל גבר. והאישה במקביל מרגישה צורך במישהו שדואג לה, תומך בה והיא יכולה להישען עליו.
כדי שההשפעה הזו תוכל להתקיים צריכים שני בני הזוג להתכוונן בהתאם. הבעל צריך להשקיע בה כדי שתפתח את ליבה, והאישה צריכה לתת לבעלה את האמון שהוא מסוגל לתמוך בה, לתת לה, ולשמח אותה, לתת לו את ההרגשה שהיא צריכה אותו והנתינה שלו חשובה בעיניה.
נקודה חשובה, מכיוון שצורת היחס בין בני זוג, והגוון המסוים של קבלה ונתינה הוא מאוד תלוי בתרבות, כדאי לך לבדוק עם בחור כשאת נפגשת שאתם אכן משדרים על אותו גל.
יש צורות שונות לבטא את ההשפעה והקבלה. בתמיכה רגשית, בהובלת האווירה הרוחנית, בפינוק, בנתינת עצה ועוד. יש משפחות שבהן ההשפעה של הבעל מתבטאת גם בכך שהוא מחליט דברים מסוימים בבית, או משהו דומה. זכותך לאהוב את זה, וזכותך גם לא. זו אינה תורה למשה מסיני, את יכולה בהחלט למצוא בחור חרדי שמתאים לך בסגנון ההשפעה והקבלה ובצורת היחס שהוא חפץ בה.
ומכאן לשאלה של "חרדי או יהודי". הייתי מציעה לך לשקול מעוד זוויות את סוגיית המגזר של בעלך לעתיד. כבת סמינר שגדלה במקום חרדי יהיה לך מאוד קשה עם פערי התרבות בין חרדים לחרד"לים, בלי קשר לכך שמדובר באנשים שהם אכן יראי שמיים ורציניים מאוד.
חשבי גם על הנקודה הבאה. כשם שאת חרדית ויש לך פתיחות מסוימת בחשיבה, למה לא לחשוב שתמצאי גם בחור כזה?
דבר נוסף, כחרדית את מרגישה את ה"מגזריות" שיש לנו, ומרגיש לך שחרדל"י הוא רק "יהודי" ואין בו חלק מגזרי. אך האמת היא שלמגזר החרדל"י, כמו למגזר החרדי, יש קודים ששייכים למגזר ולא רק למהות האמיתית והפנימית של "יהודי". עם זאת, לכל אדם יש מינון אחר של מגזריות, וכדאי לך לחפש מישהו שמתאים לך גם מהבחינה הזו.
השאלה הבאה שלך היא ההתייחסות של הורייך לשידוכים.
כדי לענות לך יותר בפרטות על העניין הזה, תצטרכי להסביר לי קצת יותר. אין לי מספיק נתונים בשביל להשיב לך תשובה שתועיל לך.
אבל בינתיים, שימי לב שיש כאן משהו מעורר מחשבה: מצד אחד את חוששת מלהתחתן ולא רואה עדיין את הנישואין כפסגת שאיפותיייך, מצד שני מציק לך שההורים שלך לא מתעניינים בנושא.
זה מאוד הגיוני. את מרגישה מוטרדת: רוצה מצד אחד וחוששת מצד שני, ומרגישה שאת צריכה למצוא את עצמך לבד.
זה מאוד מתסכל. את לבד עם כל הבלבול, ואולי את מרגישה שלא מספיק דואגים לך.
האם את יודעת מה הסיבה שהם לא מעלים את הנושא?
האם אפשר לדבר איתם על העניין? לברר איך הם רואים את התמונה?
ובנוגע לשאלה החמישית. הקשר מרתיע אותך ומפחיד אותך, ואולי גם גורם לך לחשוב שאת שונה מכולם ומשהו לא בסדר אצלך.
אני רוצה קודם כל להרגיע אותך. הפחד הזה הוא מאוד מאוד נורמלי. זה תחום חדש, אי אפשר כמעט לדבר עליו עם אף אחד, והוא קשור בדברים הכי רגישים אצלנו, פיזית ונפשית.
מצד שני, את לא צריכה להישאר עם הפחד הזה. השאלה שכתבת היא בדיוק הדרך להיפטר מהחשש הזה. כל הכבוד ששאלת! הבעיה היא שנתת לי ממש רק כותרת.
אני מבינה שקשה לך לפרט, בפרט כשאת כותבת, ואין לך מושג מי יענה לך...
אבל אולי אם כבר עשית את הצעד הראשון ושאלת באומץ שאלה אישית וקצת מביכה. תמשיכי עוד קצת.
יש בנות שחוששות כי חסרים להן פרטים ומידע, "ידע הוא כח", וערפל ואי וודאות יוצרים בלבול וחוסר אונים.
האם את חושבת שזו הסיבה לחשש שלך? או שאולי ראית שמעת או חווית משהו לא נעים בהקשר הזה? והחוויה הזו משתלטת לך על המבט על הנושא כולו?
אם כן, עיבוד של החוויה הזו ישחרר אותך ממנה ויתן לך מבט נקי יותר.
ואולי מדובר בעניין אחר מהעניינים שהזכרתי? אשמח מאוד לקבל ממך את השאלה הזאת שוב, את לא חייבת לפרט מה שמאוד מביך אותך, אבל כן תנסי לתת קצת רקע כדי שאוכל לחשוב על דברים שרלוונטיים עבורך.
בכל אופן, אני מאחלת לך שד' יחבר אותך עם אדם חם, רגיש ועדין, והוא יתחשב בחששותייך ויכבד אותם.
עם רכות ואהבה אפשר לאט לאט להתגבר על הרבה פחדים ומחסומים.
אשמח לשמוע ממך שוב. אפשר גם דרך המייל.
ציפי.

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
בפייסבוק
בטוויטר
בדוא"ל
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן