מאת:

התפרסם בתאריך:

25/03/2020

נהיה לי חשק לעשן

שאלה מקטגוריה:

שלום,
זה דבר שבמשך תקופה ארוכה מטריד,

כל חיי ההתייחסות לנושא עישון היה מחוץ לתחום.
התרחקתי ממעשנים ומעישון ככל הניתן
ריח העישון מטריד אותי באופן יוצא מין הכלל, וזה גם נובע מההשקפה שלי כלומר מהדעה השלילית שיש לי על עישון. סוג של דבר שאני לא רוצה להחשף אליו בכלל.
במשך כל שנותי בישיבה התרחקתי מזה מאוד מאוד, כל ריח של עישון אפילו ממרחק הקפיץ אותי. כל האינסטינקטים בפעולה, זה הפריע לי. (כנראה יותר ממה שזה באמת..)
בקיצור התנזרתי והתרחקתי מזה לגמרי.

עד היום כשאני רואה בחורים צעירים עם סיגריה, זה עושה לי משהו בלב משהו שכאב לי על זה מאוד. סוג של חמלה "איך הוא עושה את זה לעצמו לא חבל לו על החיים הוא הורס אותם בידיים" וכו' סוג של צביטה בלב
אני משבח בליבי את אלו שנמצאים בחברת מעשנים, והם במשך שנים לא מתחילים גם..
לעיתים חשבתי לעצמי, אם אני הייתי מעשן הייתי מעשן הרבה.. כי יש מצבי לחץ וכו' אז בטח הייתי ממש מכור
אני מרגיש כאילו העולם מתחלק לשניים אלו המעשנים, ואלו שלא.

כל זאת יתכן ומטבעי אני קצת שמרן, ולא מאלו שמעיזים ועושים שטויות ללא מחשבה לגבי העתיד.
היו רגעים שהנחתי לעצמי להמצא במצב של עישון פסיבי כגון בשמחה של בחור בישיבה או בזמנים שהחלטתי באופן מודע.

בשנים האחרונות, העישון החל לגרה אותי., וזה סוג של קונפליקט בין הדיעה שלי, לבין מה שמתחשק. (למה זה מתחשק? זה דבר שאני מרגיש בו סתירה למהות שלי.. אלי מהפעמים שהגוף שלי ספג עשן פסיבי, אז נולד לי רצון בדומה למעשנים? אולי כי באמת לפעמים יש ריח 'טוב' של סיגריות? עד עכשיו לא רציתי להרגיש שזה ריח טוב, אלא דוחה.. ובאמת זה דוחה)
אז עד עכשיו לא הכרתי בכך שיש סיגריות יותר 'טובות' או שיש זמנים יותר טובים לזה.. כי זה לא שיקול בייחס למה שסיגריות מזיקות..
, יש לי ניסיון להבין האם תם עידן ההתנזרות לסיגריות, ושכעת אולי אני ך כן לעשות את זה, או שזה רק יגרום לסוג של מעגל התמכרות, שאז יהיו לי יותר חשקים לזה, או שאתמכר ממש..

חשבתי רבות על מה לעשות ואיך. בקיצור איני עדין בדילמה הזו שיש לי חשקים לפעמים להדליק סיגריה (אף שבאמת הטעם של הסיגריה עצמה בוודאי יהיה חריף ולא כמו הריח שלה "מבחוץ"

המחשבה והנסיונות לנסות נתקלת בחוסר ודאות, דהיינו, האם זה באמת נכון לעשות זאת שזה לא הפיתרון

כעת אני ב"ה נשוי ומאושר, יש לנו אורח חיים בריא, וטוב לנו עם זה

אבל לפעמים אני מרגיש את שאני רוצה קצת לעשן.. ו כשאני רואה בחור עם סיגריה ביד, כיום זה דוקא יותר מגרה אותי לעשן. (לא יודע למה, אולי אני מרגיש שהוא יותר "גבר" ממני.. לא יודע בדיוק)

בקיצור, העניין הזה מטריד אותי, חשבתי רבות אם לשתף מישהו, או לשאול..
אני רוצה לעשות את הדבר הנכון ולהרגיש בו בטוח ובלי נקיפות מצפון מיותרות

אני מודה לכם כל האתר הזה, שנותן אפשרות להציף דברים שבלב.

תשובה:

שואל יקר,

תחילה התנצלותי על העיכוב בתשובה. אני מניח שאתה מבין שהתקופה מאתגרת אותנו מכל כך הרבה בחינות והעיכוב בתשובה הוא רק אחד מהם. בתקווה שנחזור במהרה לשגרה הבטוחה והרגועה, נתחזק כולנו בע"ה בכל העניינים וניוושע בקרוב.

כאחד שלא מעשן בעצמו ולמד בעבר בישיבה שרובה מעשנים, אני מזדהה עם התובנות שלך שאתה מתאר, עם חלוקת האוכלוסייה לשניים וגם עם השאלות הפנימיות והחשקים להתנסות בעצמך, להיות אולי יותר 'גבר', יותר 'חברותי' בשנים שלעיתים זה כל כך נבחן ונמדד גם באמצעות מדיים כמו סוגיית העישון, לצד השאלה-הידיעה המנקרת בך מה נכון לעשות באמת.

עושה רושם שנקודת המוצא שלך היא שמוטב לך אישית שלא לעשן וגם השלב שבו אתה נמצא כיום, בעודך מגבש את ביתך ומשתית אותו על אדני נורמות שאתה בוחר לנכון וישפיעו בע"ה כנראה על ילדיך- עונה לעצמך מבחינה טכנית ורציונאלית על השאלה.

אמנם הכותרת שנתת לשאלתך היא 'עישון' והנושא שלך ממוקד בו, אך תחושתי האישית היא שהעישון משמש אולי כסוג של משל. כאשר מוקד השאלה בעיניי הוא ההתמודדות העקרונית עם הפיתוי כשלעצמו ועם רגשות פנימיים שצפים אצלך בצורה שגורמת לך לחוש בקונפליקט.

בהתאם לכך חלק א' של תשובתי יעסוק בהיבט התיאורטי והמוסרי של שאלתך וירחיב אותה משאלת הסיגריה למבט כללי יותר, ובחלק השני ניגע קצת ברמה האישית והפרקטית יותר עבורך בע"ה.

חלק א. סיגריה זה יצר הרע?

"הרב, סיגריה זה יצר הרע?…" שאל אותי פעם תלמיד מתחכם בישיבה בה לימדתי בעבר.

מסתבר שהוא כבר עבר כמה וכמה אנשים, זה עונה בכה וזה עונה בכה, והוא עדיין אינו יודע ומבין- האם סיגריה היא יצר הרע או לא?

לצורך הבנת התשובה עלינו בעצמינו לצאת מיסודות והגדרות מהגן ולנסות להבין "יצר הרע" מהו.

האם כל תכונה רעה או מידה ותאווה באשר היא תכונה יצר הרע? האם 'סיגריה', 'קולה', 'מזגן', 'תאבון בריא' וכדו' נמצאות בהגדרת "יצר הרע" המחודשת?

יצא לי לערוך בעבר "סקר" בכיתה. חילקתי דפים לבנים וביקשתי לצייר בהם רק דבר אחד 'פשוט' על הדף: את ה"יצר הרע". לא מאוד מפתיע היה לגלות שכמספר הפרצופים כך תפיסתם ותמונת המצב לציור של יצר הרע שנתון בדמיונם…

כמובן שבנקל ניתן לזהות את אלו המושפעים מסדרות טלוויזיה שמציירים להם איזו דמות רשע עם קרניים וקלשון, אך היו גם ציורים מפתיעים יותר בדמות שפתיים ואצבע מורה על שקט ('לשון הרע'), כדור משחק, סמארטפון, מחשב, סיגריה ועוד…

כל אחד והיצר שלו שלובש ופושט אצלו צורה אחרת.

אז אתה יכול לקרוא לזה מבחינתי התמודדות עם יצר של עישון או בכל שם אחר שתחפוץ ותמצא לנכון. מבחינתי מדובר כאן בהתמודדות עם 'יצר הרע'.

ואמנם בתשובה לשאלה הפותחת גם הראשונים נחלקו במהות היצה"ר והגדרתו מהו.

לדעת הרמב"ן (בהקדמה לספר איוב) יצה"ר הוא אכן מלאך חיצוני שמורה לאדם לחטוא וכן כתב הרד"ק, הרמ"ע מפאנו וכמ"ש "הוא יצה"ר הוא השטן הוא מלאך המוות".

לעומתו סברו ראשונים רבים אחרים ובהם הרמב"ם ב"מורה נבוכים" והרבינו בחיי שיצה"ר הוא הכח התאוותני השולט באדם בתוך עצמו ועליו להתגבר עליו (יש שדייקו זאת גם לשונית ממה שאנו אומרים "יצר הרע" ו"יצר הטוב" ולא יצר טוב ויצר רע כשלעצמם).

ויש שיישבו את מחלוקת הראשונים בזו ואף זו. לדעתם ישנם כוחות הטבועים באדם לטוב ולמוטב אך כשם שיש מלאך שאומר גדל לכל כח יש גם מלאך המדרבן את הכוחות התאוותניים והוא היצה"ר הנוסף.

ה"נפש החיים" אף הוסיף וחילק את הדברים למצב של 'לפני חטא אדם הראשון', בו היצר היה חיצוני ו'לאחר החטא' שזה נהיה חלק פנימי מהאדם עצמו. הוא מבאר (נפה"ח א פ"ו) כי אמנם אדה"ר היה בעל בחירה גם לפני החטא, אך הרע לא היה מעורב וחלק ממנו עצמו עד החטא, אלא היה עומד כגוף נפרד מחוצה לו והאדם היה בעל בחירה להיכנס לתוך הרע, כשם שהוא יכול להיכנס לתוך האש בידיעה ברורה שזו אש. אולם אחרי החטא נתחדש שנכנס היצר הרע בתוכו ונעשה חלק מישותו, באופן שהוא מסיתו ומפתהו מתוך פנימיותו, ובכך הבחירה נתקשתה עוד שכן האדם צריך להכיר ולדעת שלא הוא המדבר אלא יצרו המפתהו מתוכו.

למעשה אין נפק"מ גדולה בהבנת מהות היצה"ר באשר מטרתו די ברורה בלאו הכי וכל נושא הדיון הוא באשר למהות עצמו.

גם אם נניח שהיצר הרע והיצר הטוב אינם יצורים פיזיים וביולוגיים במלוא מובן המילה, אלא כשם שלגוף יש מערכות שונות כמערכת עיכול, מחזור הדם, עצבים, נשימה ועוד, כך קיימת מערכת של רצון, תשוקה ותאוות שהיא יצרית יותר מביולוגית אך תוצאותיה לטוב ולמוטב הן ביולוגיות מובהקות, החל מתאווה למזון וליצר המין וכדו' שמקורם בצרכים ביולוגיים של האדם ותוצאתם החיוביות הם המשך קיום המין האנושי…

לפי זה קל לנו יותר להבין שהיצה"ר אינו כזה "רע". וכמובא במדרש דווקא להיפך כי הוא "טוב מאוד" כמובא בפסוק המפורסם "והנה טוב מאוד", וכן במדרש מבואר כי אלולי יצה"ר אדם לא היה בונה בית, נושא אשה, מוליד ילדים ונושא ונותן למחייתו. לאמור- מקור כל היצרים הינו חיובי וקיומם טוב בתכליתו משום שבלעדיהם אי אפשר לתפקד.

הבנת היצרים שלנו חיונית בעבודתנו בעולם. עלינו ממש להקדיש זמן איכות להתבוננות ללמוד אותם בכדי שנוכל להתמודד ולהתעמת איתם, בבחינת 'דע את האויב'… הדחקה של יצר משמעה טאטוא וחוסר יכולת עתידית לנהל את היצרים בצורה המיטבית ולהתגבר עליה.

וכאן השאלה עולה, אם היצה"ר כל כך טוב הוא, מה לנו כי נלין על המערכת היצרית הזאת ומדוע יכונה יצר הרע כך ויעודדונו חזור ושנה להילחם נגדו?

אלא, שדרכם של אותם יצרים להפריז בדרישותיהם למעלה מן הצורך ואינם יודעים שובע מהו.

לפי"ז יוצא כי ההבדל בין יצר הרע ליצר הטוב הוא בעיקר במינון ובפרופורציה.

כל עוד שזה לא "חריג", מותאם ומתעל את כוחות הגוף והנפש אזי המונח המתאים הוא- 'יצר טוב', כאשר המציאות מוכיחה שנחצה קו לרעה סימן שזהו עבודה של היצר הרע.

המלחמה היא לעצור בזמן ובמקום הנכון והמותר ולצורך כך עלינו לפתח מודעות פנימית רבה לעצמנו ולמערכת היצרים שלנו. בשונה מהנוצרים שראו איסור גמור ומוחלט בחיי אישות למשל, היהדות דווקא מקדשת ורואה צורך וערך מקודש מאוד בחיים שכאלו, אך רק בתוך המסגרת הכשרה והמותרת השומרת על המינון הנכון והכשר ובמסגרת המותר עפ"י חיי התורה וההלכה, אחרי חופה וקידושין ובזמנים המותרים ומנוהלים בשליטה עצמית והלכתית.

תקופת הנעורים לא פעם 'מנערת' לנו את אותם היצרים, מוציאה אותם יותר לשטח וגורמת לנו לקונפליקטים פנימיים בתחום.

הרש"ר הירש זצ"ל כתב וביאר "מהי משמעות הנעורים? ההוראה המקורית של "נער" היא לנענע ולהשליך מעליו. צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם, רשמים טובים או רעים אינם נקלטים בם דרך קבע. טבע הנער עודנו בתכונתו המקורית טרם התעטף בטלית של חנופה, עודנו "מנער" מעליו רשמים טובים ורעים. מעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים. אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע ומרושע! מי שמכיר ילדים יודה: לא, אין זה נכון. הנוער אינו מושחת, יצר לב האדם אינו רע מנעוריו, לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. בזמנים רגילים מספר השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים. אמת- צעירים עלולים לעשות רע שכן טרם הורגלו להיכנע לעול מצוות. שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול ובשאיפתם לעצמאות "ינערו" עול זה מעליהם".

המפתח להיגיון בשייכות שלנו לנצח ולהתמודד מול כח עליון כזה הוא המודעות העצמית לכוחנו אנו וליכולות שלנו הטבועים בנו ע"י הי"ת.

ע"י הכרה כזו ש"ממפוח אחד" שלנו לשרוף ולנצח את היצר הרע, בכח הידבקותנו בהקב"ה ובתורתו כתבלין וככלי עזר למלחמה (בניית "ארגז כלים" אישי להתמודדות), כפי שנמסר לנו ע"י הקב"ה עצמו ("בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין"), וכן הידיעה וההעצמה כי אכן היו לנו מספר לא מבוטל של נצחונות בחיים על אותו יצה"ר- מלאכי, הם אלו שיכולים להרים את גוונו אל מול הנסיונות וההתמודדויות התדירות הבאות עלינו, ולהלחם כמלחמת החשמונאים ביודענו שעלינו לעשות את המוטל עלינו בכוחנו, ואף שמעל לטבע ולהגיון, ואת השאר כבר ילחם הקב"ה עבורנו.

בהיותנו מודעים לכח שלנו, נדמה היצה"ר מיד כ"בלון נפוח". אמנם הוא גדול ונפוח, אך בס"ה הוא מלא וגדוש רק באוויר, וביודענו את נקודת התורפה שלו, מול נקודת היכולת שלנו, די במחט קטנה וחדה בכדי לנפץ את אותה הבועה ולפוצץ את הבלון.

על אברהם אבינו מובא ש"כבש" את מידתו. מבארים המפרשים דזה אינו מלשון "כבישה" (ריסוק ושינוי לחלוטין) אלא מלשון "מכבש" שתפקידו להוציא את הטוב מהמר, כמו להפיק שמן מזית.

חלק ב'- ללמוד לרקוד עם היצר

אתה מציין בשאלתך שלוש נקודות זמן ביחס לעישון.

ראשית את נקודת המוצא ה'צעירה' שלך, שבה אתה נמנע ומתנזר, מסתייג ומתרחק מהעישון ואף מסתכל על העולם בנקודת מבט ביקורתית מה ומחלק אותו לשתיים, יודע מה השכל מורה לך היטב ורואה באלו שלא מתנהלים כך כסוג של שוטים שאינם חושבים על עתידם, שנכנעים למצבי לחץ ולך מנקודת מבטך הבסיסית נצבט הלב עליהם.

לאחר מכן אתה מתאר שלב של גילוי והתפכחות-התבגרות פנימית מסיימת שארעה בך. התחלת להזדהות עם הצורך, להיחשף אליו, 'להבין בו' שיש פיתויים מסוג טוב יותר מאחרים שפחות שווים, לפלרטט עם הדבר האסור בנקודות חיכוך מסוימות, 'ליהנות מן הריח' ולפנטז על הדבר המוכתב לך עד היום רציונאלית כאסור לך. תהית מידי פעם שמא זה גם פיתרון עבורך.

ובשלב השלישי, אותו אתה מציין כשלב הנוכחי שבו אתה נשוי ב"ה, אתה מתאר אורח חיים בריא ותקין אך חשקים נוכחים וגירוי קיים ויציב שמתחבר לך גם ל'נקודת הגבריות'.

כשאני קורא את שאלתך בצורה זו, קשה לי שלא להתרשם מכך שאתה בעצם מספר סיפור גדול יותר, סיפור בריא ונורמלי בס"ה, של תהליך בשלות והתפכחות ביחסי הגומלין שלך עם העולם החיצוני.

רובינו מגיעים עם הרבה אמונות ותפיסות קיימות על מה שמותר לנו ואסור לנו בעולם. לעשן אסור, לחטוא אסור וכו', אך בשלבים מסוימים בחיים אנו נחשפים לעולם החיצון, לנורמות חברתיות וסביבתיות שונות ממה שהורגלנו וחונכנו עליהן, כאלו שאפילו זלזלנו בהן וראינו בהם מעשי נערות טיפשיים לפתע 'מדברים אלינו' ואנו חשים בקונפליקט המתהווה אצלנו ובסתירות אישיותיות, דיאלוג בין השכל הרציונאלי לרגש החושק בפיתוי. חוויות שונות בהמשך החים יכולות להעצים או להגביל את הקונפליקט הזה, תחושה של חשיבות חברתית למשל, תחושה שהנסיונות הללו הן חלק ממבחן גבריות כלשהו שלנו, שאנחנו צריכים לחוות גם כדי להתנסות ולשלול ועוד.

אני חושב שבמקרה שלך יש חשיבות רבה לקרוא לילד בשמו. להבין את המצב ולהכיל אותו. לתת מקום וביטוי לקונפליקט הפנימי שמבעבע בך, לנהל אותו מעל פני השטח. להבין שזה נורמלי בס"ה כמו כל יצר אחר שקיים בנו ומעיד על חיות פנימית, על תסיסה ועל צמיחה אישית של אדם שהוא אדם ולא רובוט. מתוך בחירה מושכלת בטוב ולעיתים רבות גם מתוך טעימה והתנסות מהרע, נפילות וצמיחה מהם- אנו נבנים. זה חלק מהותי מהחיים שלנו.

אתה עצמך יודע ומזהה את ה'קולות' בראש ומתוך דבריך ניכר שאתה מרגיש עדיין שיש 'נכון' ו'לא נכון' עבורך, אתה כותב "אני רוצה לעשות את הדבר הנכון ולהרגיש בו בטוח ובלי נקיפות מצפון מיותרות", אלא שנראה שאתה מפחד לבטא את הרגשות הסותרים בקול ומפחד כי הם מעידים על משהו לא תקין אצלך, ולא כן הוא. זה חלק מההתפתחות שלך. היכולת להקשיב לשתי הקולות ולבחור ביניהם, להיישיר מבט לקונפליקט ולא להיבהל ממנו- הוא המפתח להצלחתך לבחור בטוב.

במידה והקשר הזוגי שלכם איתן ומבוסס היטב הייתי מציע לך אפילו לשתף את אשתך במחשבות הללו ולגייס אותה לעזרתך. לא כ'משגיחה' ומפקחת, מה שלבטח לא יתרום לך, אלא כשותפה לתהליכים הפנימיים שנרקמים בך, כמחייב עבורך וכתמיכה בעת הצורך. אין לי ספק שהיא תראה בכך הרבה 'גבריות' מבעל שמסוגל לשתף אותה בקונפליקטים האישיים שלו ומצליח לבחור נכון ולהשליט את השכל על הפיתוי.

יתכן ותמצא שהדילמה הזו קיימת אצלך מלבד בעישון גם בשטחים נוספים, רצונות וחשקים נוספים שאולי רוצים לבוא למימוש וגם יכולים שעליך למצוא עבורם את הפתח הנכון לצאת לעולם, כמו פיתוח כישורים, מימוש הזוגיות או תחומי עניין נוספים בלמידה ומחוצה לה שיתכן וכאשר תרחיב בהם תרגיש יותר טוב ויותר מלא עם עצמך.

מאחל לך הצלחה רבה במימוש השאיפות ובמלחמת היצר, במלחמת החיים.

בידידות, אבי

[email protected]>

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
דילוג לתוכן