מה הבעיה בסרטים וספורט?

הבנתי שיש בעיה בצפיה בסרטים (משום בעיות צניעות ואלימות וכו') ובספורט (משום ביטול תורה). ורציתי לדעת האם צריך להפסיק את זה בבת אחת או בהדרגה, וכן האם יש חילוק בין טבע של כל אדם ואדם, וכן האם יש בזה חילוק בין סרטים לספורט. אשמח לתשובה בהקדם תודה

תשובה

שלום לך ידידי,

ישנם ספרים הנחשבים לספרי ילדים, אך למעשה משוקעות בהם חוכמת חיים ותובנות מעמיקות. אחד הספרים הללו הוא עליסה בארץ הפלאות שנכתב על ידי פרופסור למתימטיקה ששילב בספר יסודות מתמטיים ופילוסופיים. באחד הקטעים בספר בו עליסה אינה מוצאת את דרכה, היא מבקשת עזרה מהחתול ואז מתפתח הדו-שיח הבא:

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה עליסה
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול
"לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה עליסה
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול

נזכרתי בקטע הזה כאשר קראתי את שאלתך. אתה שואל האם אתה צריך להפסיק לצפות בסרטים ובשידורי ספורט. תשובתי תהיה זהה לתשובתו של החתול: זה תלוי במידה רבה לאן אתה רוצה להגיע.

טכנולוגיית הסרטים איננה בעייתית לכשעצמה. כל מה שהקב"ה ברא בעולמו יש לו מקום במידה הראויה ובמקום הראוי. ישנם סרטים מעוררי מחשבה ובעלי מסרים שהמדיום הקולנועי מצליח להעביר בצורה ובעוצמה שקשה היה להעביר בדרך אחרת. יש גם סרטים שאולי אינם מועילים אך גם אינם מזיקים ויכולים לשמש לשבירת שגרה, להרפיה ולהפגת מתחים. אולם לצערי אלה הם המיעוט ורוב מוחלט של הסרטים היום משמש למטרות אחרות.

תעשיית הסרטים היא תחום שמגלגל מאות מיליארדי דולרים, ומטרתם של המפיקים היא אחת ויחידה – להרוויח כסף, הרבה כסף ומהר. שום דבר אחר. הדרך להרוויח כסף מסרטים היא לגרום לכמה שיותר אנשים לצפות בהם. איך גורמים לאנשים לרצות לצפות בסרט? זו שאלת מיליון הדולר, ועל מדוכה זו יושבים טובי המוחות, מדענים, פסיכולוגיים, אומנים, מעצבים, כותבי תסריטים, כולם מקבלים משכורות עתק על מנת לייצר סרטים שכמה שיותר אנשים יצפו בהם. מדובר במדע של ממש שמתבסס על חקר התנהגות ועל סיפוק צרכים נפשיים של בני אדם.

די שנתבונן בתמהיל המקובל של סרטים וסדרות על מנת שנבין לאלו מסקנות הגיעה תעשיית הסרטים. בראש צועד נושא היצר והתאווה. ככל שהסרט יפנה יותר ליצר הוא ימכור יותר, ולכן הוא ייכנס בכל מקום אפשרי, עם קשר לעלילה או בלי קשר אליה. מפיקי הסרטים יודעים היטב את חולשותינו כבני אדם ומכוונים בתחכום רב בדיוק לאותן נקודות תורפה שיותירו אותנו חסרי הגנה. עם השנים, לאחר שחושינו נהיו כבר קהים ומינון ההחשפות אליו בסרטים כבר לא מרגש אותנו, הם פשוט מעלים את העוצמה ואת התדירות. מראות שנחשבו בעבר לנועזים ונטולי מוסר, נוכחים היום כבר בכל סרט ילדים שמיועד לבני 5. במרחק קטן אחריו צועדת האלימות, ובין לבין יש שימוש בשיטות מתוחכמות על מנת לגרום לצופה להמשיך ולראות את הסרט עד תומו. כך בסדרות למשל כל פרק מסתיים ברגע שיא של מתח שפשוט לא מותיר לצופה ברירה אלא לצפות בקוצר רוח לפרק הבא.

אני מוצא זאת די מעליב. יושבת חבורה של אנשים בהוליווד, אנשים שלעיתים קרובות המוסר וההגינות מהם והלאה, הם מבשלים תבשיל קלוקל, מוסיפים לו צבעי מאכל מזיקים וחומרי טעם וריח מגרים, מניחים אותו לפני כפיתיון, ואני מכשכש בזנבי, בולע את הפיתיון ויוצא לחפש עוד. מעליב. אי אפשר להתכחש לכך שהצפייה מהנה. איך לא? הרי מיטב המוחות עמלו בפרך כדי שהסרט ירעיד כל מיתר אפשרי בהכרה ובתת הכרה. אז למה אני מכנה את התבשיל הזה קלוקל? כי כאשר אני גומר לצפות בסרט מסוג זה אני מוצא את עצמי במקום נמוך מזה שהייתי בו לפני כן. פחות רגיש, פחות חושב, פחות חד, פחות עצמאי, יותר פאסיבי, יותר קטן, יותר נגרר. ככל שהתבנית הזו חוזרת על עצמה, נעשות כל הפחיתויות הללו קניין עלוב בנפשי. האם לשם אני רוצה להגיע? אם לא, אז לא כדאי לבחור בדרך שמובילה לשם. אינני טוען שצפייה בסרט מורידה מיד את האדם לשאול תחתיה, אבל אם הדבר הופך להרגל ולדרך שגרתית לבילוי הזמן, אז יש לכך השלכות על המקום אליו אני עתיד להגיע.

שאלת מה אתה "צריך" לעשות. אתה לא "צריך" לעשות שום דבר. אתה צריך רק להחליט לאן אתה רוצה להגיע, לבחור בדרך שמובילה לשם ולהימנע מדרכים שמובילות לכיוון ההפוך. השאלה אם להפסיק בבת אחת או בהדרגה היא שאלה טקטית שצריכה להיבחן מתוך שיקולים של סיכויי ההצלחה. אינני מכיר אותך ואת אורח חייך ולכן אינני יכול לייעץ לך בשאלות טקטיות אלה. אולי תגיע למסקנות בכוחות עצמך ואולי תעדיף להתייעץ עם אדם שמכיר אותך אישית, אבל האסטרטגיה צריכה להתאים למקום אליו אתה רוצה להגיע.

שידורי ספורט הם עניין אחר ואינם כוללים את הרעות החולות של סרטי קולנוע (אם כי גם שם נכנסים אלמנטים כאלה... סוף סוף גם הם רוצים להגדיל אל אחוזי הצפייה). עדיין נדרשת זהירות מפני בזבוז זמן מוגזם, מפני הפיכת הספורט לציר מרכזי שסביבו חגים חיינו ומפני עיוות סולם ערכים והערצת אנשים שכל כוחם ביכולתם הספורטיבית. מי שאיננו מבטל דקה מזמנו ועוסק בתורה יומם ולילה, ובכן... סביר להניח שהוא גם לא ישאל לגבי צפייה בסרטים ובשידורי ספורט, אבל רוב האנשים, ואני בכללם, רחוקים משלמות כזו וזקוקים מדי פעם לפסק זמן שיכול לבוא בצורה של טיול, של פעילות ספורטיבית, של קריאת ספר טוב, וגם בצורה של צפייה בתכנים לא מזיקים תוך שמירה על פרופורציות. אולם אני חייב להודות שקשה להפריד ולעמוד בניסיון כאשר הכול מונח לפני על המסך ורק לחיצת כפתור מבדילה בין המותר לבין התכנים הגרועים ביותר. כאשר אתה בוחר בדרך מסוימת צריך לקחת בחשבון גם את הבורות ואת המלכודות שזרועים לאורכו.

ולסיום, שני משפטים שתקפים לגבי כל התמודדות בחיים:

• הגורם שמכתיב את מעשינו יותר מכל דבר אחר הוא ההרגל. מי שמתעסק באופן מוגזם בתחום מסוים יוצר מעגל קסמים שבו ההרגל מביא לידי מעשה שמחזק את ההרגל וכך הלאה. שבירת ההרגל ואימוץ הרגלים אחרים יפעלו פעולה הפוכה ויחלישו את ההרגלים הבלתי רצויים. חז"ל סיכמו את המציאות הפשוטה הזו בקיצור נמרץ: "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע".
• התמודדות חזיתית מול הטבע ומול ההרגלים איננה נוחלת בדרך כלל ניצחונות, והמאבק מותיר אותנו יגעים, מותשים ומתוסכלים. דרך ה"עשה טוב" מוצלחת בהרבה מאשר דרך ה"סור מרע". הניסיון מלמד שכאשר אדם מפנה את עצמו לעשייה חיובית, הרי שההימנעות מהרע נעשית קלה יותר. מצא לך עיסוקים אחרים שמהנים אותך ושמעשירים את חייך ותמצא שהצורך בצפייה בסרטים הולך וקטן.

אבל למעשה את כל מה שכתבתי ניתן לסכם בשאלה הפשוטה שהבאתי בפתיחת דברי: לאן אתה רוצה להגיע? תשיב לעצמך על השאלה הזאת בבהירות ותראה כיצד כמעט כל הספיקות באים על פתרונם.

בהצלחה,
גרשון
[email protected]

נ.ב.

הדברים נכתבו מנקודת מבט לפיה ראוי לאדם לחפש את הדרך הנכונה שהליכה בה תקרב אותו ליעדים אותם הוא מבקש להשיג בחייו. חשוב לי להוסיף שהקב"ה החפץ בטובת בריותיו גם מכוון אותנו לבחירות הנכונות הללו בצוותו עלינו "ובחרת בחיים" – בחר בדרך שתוביל אותך לעבר חיים של תוכן ושל קדושה, והימנע מדרכים שמסיטות אותך מהדרך הנכונה. בפרשת ציצית התורה מביאה דוגמה לדרך שמובילה את האדם למקום לא טוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ודרשו חז"ל שהעיניים רואות ובטבע האדם שלאחר מכן גם הלב חומד ומשם המדרון משומן לעבר הדרך הלא טובה.

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
תגובה אחת
  1. ישי הגב

    שלום לך שואל יקר!
    גרשון, שאינני יודע מיהו, ענה לך תשובה ארוכה, יפה ומרשימה. בנוסף הייתי רוצה להעיר הערה קטנה.
    הלב דופק בלב האדם ויוצר קצב. אולם לצד הקצב המהיר של הלב, לכל אדם קצב משלו. הקצב השונה מושפע מן המזג האישי של כל אדם, וחשיפת האדם לקצב שונה משלו, יוצרת מתח. בין אם מדובר על קצב מהיר יותר ובין אם מדובר על קצב איטי יותר.
    אחד מן הגורמים שיוצרים משיכה או ריחוק בין אנשים זהו הקצב. אני יודע שהאמירה הבאה תשמע לך מוזרה במקצת, אבל לדעתי בגלל קצב שונה אנשים מתחתנים או מתגרשים. חברותות מצליחות ללמוד האחד עם השני או לא מצליחות. תלוי ברמת השוני בין הקצב של שני בני הזוג. כשהשוני הוא קטן, נוצרת משיכה. אולם כשהשוני מדי גדול, זה יוצר מתח ממורט עצבים.
    בסרט, לצד העלילה יש גם קצב. והקצב משפיע עליך אולי עוד יותר מן העלילה עצמה. ישנן שתי שיטות. הקולנוע המערבי, מבוסס על קצב מהיר יותר(בדרך כלל), ואילו הקולנוע במזרח הרחוק מבוסס על קצב איטי יותר. בכל מקרה, מדובר על תכנון קצב מדוייק בצורה כזו שזה ייצור את המתח הדרוש להוציא את הצופה מגדרו.
    מה המתח הזה עושה לצופה?
    המתח יוצר הפרשות הורמונים מיותרת בגוף, יוצרת הפרעות שינה ועוד. נגד רעיונות הנאמרים בסרט, אתה יכול להתמרד, אולם אינך יכול להתמודד מול השפעות שליליות אלו של הקצב שבסרט.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן