מאת:

התפרסם בתאריך:

23/06/2022

מאיזו עמדה נפשית לטפל רפואית באויבים?

שאלה מקטגוריה:

אני סטודנטית לסיעוד . התחלנו עכשיו תקופת התנסות בבית חולים במרכז הארץ. היה לנו דיון קטן בינינו האחיות. אנחנו מטפלים גם בערבים שהגיעו מג'נין ומעזה. ערבים שמחר הם יכולים להיות המחבלים שלנו. לצערי אני חייבת לטפל בהם כי זה המקצוע. רציתי לשאול מאיזה עמדה בנפש ניגשים לטפל בהם? לכאורה אני רואה את הסבל שלהם. אבל אני לא רוצה לרחם עליהם כי אני יודעת שהם מחר יכולים להרוג אותי. האם מותר לי לשנוא אותם? האם לרחם עליהם כמו שאני מרחמת אולי שאני רואה בעל חיים שסובל? אבל בעל חיים לא שונא אותי בכוונה,ולא ירצה בכוונה להרוג אותי. האם להגיד להם בוקר טוב, רפואה שלימה? האם להתפלל שהמחלה תהרוג אותם? האם מותר לטפל בשונאי ישראל? נשמח אם כבוד הרב יוכל להבהיר לנו את הדרך, תודה רבה!!

תשובה:

שלום לך,

ראשית אבהיר שאינני פוסק הלכה וכל שאני יכול לעשות הוא לשתף מחשבות שיש לי בעניין בתקווה שאולי תמצאי בהם כיוון חשיבה שיעזור לך.

כמי שמתעתדת להיות אחות בבית חולים, את שואלת כיצד להתייחס לערבים כאשר אלה מגיעים לקבל טיפול רפואי בבית החולים. קשה לך המחשבה שאת מעניקה טיפול למי ששונא יהודים ולמי שבעתיד עלול אולי לפעול נגד יהודים, האם לטפל בהם? ואם כן, האם לעשות זאת רק כמי שכפאו שד?

אגש לעניין משתי זוויות. הראשונה פרוצדורלית, והשנייה עניינית וערכית.

יש החלטות פרטיות של אדם שהן עניינו בלבד וההחלטה עליהן צריכה להתקבל על פי הערכים ואמות המידה המוסריות בהן הוא מאמין. אבל יש מקומות בהם ההחלטה איננה החלטה פרטית של האדם אלא הוא חלק ממערכת ציבורית והדרך בה הוא פועל איננה משפיעה רק עליו, אלא בעצם משפיעה ומעצבת את המערכת כולה.

האם נכון שכל אדם יפעל על פי מצפונו ודעתו כאשר הוא חלק ממערכות כאלה? חייל לא יבצע פקודות שאינן מתאימות להשקפת העולם שלו, כבאי יחליט איזו שריפה הוא מכבה ואיזו לא, מורה יחנך את תלמידיו על פי השקפת העולם הפרטית (לעיתים החריגה) שלו, ונהג אוטובוס טוב לב יעלה נוסעים כאשר הוא עומד ברמזור אדום? מערכות ציבוריות אינן יכולות להתנהל כך. הן חייבות לקבוע כללים, ומצופה ממי שנמצא במערכת שיפעל לפיהן.

אני זוכר חבר מהמילואים, שמאלני קיצוני, שהיה מחרף ומגדף את ההתנחלויות, את העוול שיש בהן, את הנזק התדמיתי שהן גורמות למדינת ישראל ואת תקציבי העתק שלדעתו הממשלה מבזבזת עליהן, כל הביקורת הזו נעשתה תוך כדי ששנינו יחד שומרים על המתיישבים, ומבצעים סיורים, סריקות ומארבים. הוא הבין את הדבר הפשוט שאפשר להביע דעה, אבל מערכות ציבוריות לא יכולות להתקיים מתוך אנרכיה בה כל אחד מקבל החלטות על דעת עצמו.

מערכת הרפואה החליטה שמעניקים טיפול רפואי לבני אדם שזקוקים לו בלא קשר לדעותיהם ואפילו למעשיהם. כן, גם למחבלים ממש. אפשר לדון האם נכון לטפל בהם, אבל זו החלטה שמסורה בידי מנהלי המערכת הרפואית ולא בידי כל אדם פרטי.

חשוב לומר שיש מקרים בהם אסור לאדם להתיישר עם המערכת. כאשר אדם נדרש לעשות דבר שעומד בניגוד חריף למה שהוא מאמין בו, וזאת לתכלית שאיננה ראויה בעליל, יש מקום להתקומם ולא לבצע את הדבר. אולם זה איננו המקרה כאן, מה שמביא אותנו להיבט השני של השאלה, ההיבט הענייני והערכי.

כאשר מגיעים לתחום הטיפול הרפואי ישנם שיקולים נוספים מעבר לרובד של תחושות הבטן שלנו.

יש עניין של דרכי שלום שמתירים מחמתם גם איסורי דאורייתא, ויש שיקולים של הדדיות כאשר גם אנו מעוניינים שיהודים בכל מקום בעולם יקבלו יחס נאות.

יש גם שיקול של מדרון חלקלק כאשר היום לא נטפל בערבים, מחר בבעלי נטיות כאלה או אחרות, בשמאלנים, בחרדים, בפושעים וכך הלאה. מערכות הרפואה בעולם כולו פועלות על רקע שיקולים מסוג זה וקובעות סטנדרטים אחידים שכולן פועלות לפיהם, וכל אדם באשר הוא מקבל טיפול רפואי ראוי. אפילו למלחמה, כאשר הצדדים מבקשים להרוג האחד את השני, יש חוקים שמי שעובר עליהם נחשב לפושע מלחמה וצפוי לעונשים כבדים.

עוד שאלת מאיזו עמדה נפשית ניגשים לטפל באנשים שלכאורה שונאים אותנו. אם מדובר במי שמצהיר גלויות על שנאתו ליהודים או מישהו שפגע ביהודים, עדיין מטפלים בו בגלל השיקולים שהוזכרו לעיל, אבל לא צריך לעשות מעבר למה שחייבים.

כאשר מדובר לעומת זאת בבני אדם שלא הוכחה שנאתם, אני מציע לתת להם להנות מהספק ולהתייחס אליהם בחום ובחיבה כמו לכל פציינט אחר. גם לך יהיה קשה לטפל באנשים בקרירות ומתוך תחושת איבה, כך שההנאה מהספק איננה רק של המטופל אלא גם שלך. בית חולים הוא מקום בו דעות ואמונות נוטות לקרוס לכדי המכנים המשותפים לכל בני האדם, והחיבור הטבעי שאמור להיות בין בני אדם נוכח שם באופן בולט ומרגש. אולי אותו ילד שזכה לטיפול מסור ולחיוך מאחות רחמניה יהודיה יחשוב פעמיים לפני שיצטרף לארגון טרור? אם יש סיכוי להפחתת השנאה בין עמים, ואני אישית מאמין שלטווח הארוך יש סיכוי כזה, בתי החולים הם אחד המקומות שיהיה להם חלק בזה.

בחרת לעסוק במקצוע שכולו נתינה, חסד והצלה. יש אתגרים בחיים ואדם צריך לדעת להתמודד אתם, להבין מהי הדרך הנכונה וללכת בה בביטחון מתוך אמונה בצדקת הדרך.

מאחל לך הצלחה בדרכך, שתדעי לעשות את הבחירות הנכונות, להרבות טוב בעולם ולקדש שם שמיים.

בברכה,

גרשון

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן