למה לי להישאר חרדית?

שלום,
אני נערה רגילה מבית חרדי, לפני חצי שנה בערך החלטתי שנמאס לי מהדרך חיים של החרדים , שאני לא מאמינה בדרך שלהם לעבוד את ה' ושאני לא רוצה להיות חרדית (כלומר להיות דתיה).
הייתי חדורת מרץ , מאמינה שאני יוכל לשנות את העולם, מתפללת בדבקות, מתרגשת , ועכשיו פתאום כלום, פתאום ריק לי בפנים, פתאום אני לא מבינה למה אני עושה את כל המהפך הזה שלי, פתאום אני לא מבינה למה להיות דתיה, מפחד? (שגם אותו אגב אין לי), הלב שלי אטום , לא מתרגש מכלום , אני יכולה לשמוע שיר חסידי ולשניה להתרגש ואז יש לי מלא קולות במוח של "מה כל כך מרגש? גם שיר לא חסידי יכול לעשות לך דמעות בעיניים." וכל מיני כאלה , פתאום נחה עלי ציניות כזו, פתאום לא אכפת לי מכלום (גם לא מההלכה שפעם הייתה ממש חשובה לי).
איך אני יוצאת מזה??

תשובה

שלום לנערה לא רגילה בכלל!
נערה שבגיל 14 עברה כברת דרך של תפילה בדבקות, בחורה חדורת מרץ ואמונה לשנות את העולם- היא איננה בחורה רגילה.
גם בחורה שמרגישה לפתע ריק או לב אטום היא בחורה מיוחדת מבחינתי, ולמה? כי היא קשובה כ"כ לעולם הפנימי שלה.
ויותר מזה גם ההחלטה שאיתה פתחת, האומרת, אינני מאמינה בדרך הזו- קסמה לי, יש כאן בחורה שמודעת ליכולת הבחירה שלה. מצאת חן בעיני בחורה מיוחדת!!!!
אז למרות שאינני מכירה אותך כלל, אני רואה אותך מול עיני: בחורה מלאת רגש, בעלת אמת פנימית ועומק מחשבתי מעבר לגילך- ואין לי ספק שלא טעיתי!
אז שלום לך יקרה הצועדת אי שם בנפתולי גיל ההתבגרות כאשר הנושא המרכזי המאפיין גיל זה הוא חיפוש זהות. אם עד עכשיו הינו כרוכים אחרי סינרה של אמא ואחרי מילותיה החד משמעיות של המורה- הגענו לשלב בו אנחנו מסוגלים לראות את עצמינו כיישות עצמאית המסוגלת פשוט להטיל ספק לשאול, לברר וגם לנסות לכפור- זה חלק מתהליך הגדילה שלנו (כמו ילד בין שנתיים שלוש המעז לפתע לומר לא! לנסות לבחון מהם הגבולות)
אז קודם כל קדמי בברכה את מקומו של ההרהור, הספק, והרצון למרוד- זה מבשר על התפתחות של אישיות בוגרת בתוכך.
ועכשיו למהות: "נמאס לי מהדרך החרדית/ הדתית"- לא כתבת לי ממה נמאס לך: מהדרישות, מהמחויבויות, מההגבלות, מהחברה אולי ממוסד הלימודים, אולי מהבית????
האם היה איזשהו מאורע מסוים, חיכוך, מערכת יחסים סבוכה שגרמה לך לצאת בהכרזה הזו? (יתכן שאפילו ברגע הראשון לא היית מקשרת בין התקרית להכרזה אבל אולי במחשבה לאחור תוכלי לראות איזשהו קשר)
נסי לזהות מהו הרגש שעומד מאחורי המשפט הזה "נמאס לי מהדרך החרדית/ הדתית" כעס/ תסכול/ נקמה/ עלבון/כאב/ אכזבה/ בגידה ....???
יקרה, אל תדלגי על אף אחת מהשאלות ובמיוחד לא על השאלה האחרונה. תני לרגש לחלחל בתוכך פנימה, תני לו להציף אותך. הוא מספר לך סיפור משמעותי וגדול על חייך. אני מניחה שהסיפור שהוא מספר אינו נעים ואולי אפילו מייסר אבל הוא חלק ממך, חלק מהחיים שלך.
הייתי שמחה להיות איתך ברגעים היקרים הללו ולפחות ללחוש לך את לא לבד.
המיקוד הזה הוא משמעותי והכרחי. לעיתים הוא מוביל אותנו לתשובה או לפחות לחלק ממנה!

ואנסה להאיר לפניך כמה נקודות נוספות:
פעמים רבות נדמה לנו כי אי שם מאחורי הגדר מצויים חיים קלים יותר, משוחררים יותר, נוחים, מענגים וכו' זה טבעה של כל הסתכלות חיצונית על כל מערכת. (הדשא של השני... מוכר לך?)
בבית של השכנים הכל רגוע...
הבת שיושבת משמאלנו תמיד מרוצה מעצמה.
הקשר בין האחיות בבנין ממול הוא אמיץ ואין ביניהם חיכוכים ותחרות.
ועוד על זו הדרך
האמת היא שלכל מערכת יש את הדרישות שלה, הלחצים שלה, ההגבלות שלה- אך כשאנחנו מביטים על הדברים מבחוץ נראית לנו תמונה קסומה שלרב אינה משקפת כלל את המציאות האמיתית.
הרצון לנסות לעבור לחברה אחרת, למערכת ערכים אחרת מבלי שבדקנו אותה לעומק היא איננה אחראית בעליל. במיוחד אם הרקע לעריקה הזו זה: כעס/ תיסכול/ נקמה/...- רגשות שמפריעות לנו לפעול מתוך שיקול דעת.
מעבר לכך עריקה למערכת תרבותית השונה מזו של הבית שלנו/ החברה שלנו, כרוכה בהקרבה גדולה מאוד בטווח הקרוב ולא פחות בטווח הרחוק. כרוכה בניתוק, בזרות, בבדידות, בחוסר ביטחון.
כל אלו חייבים להילקח בחשבון!
שימי לב, כי עד כאן לא נגעתי כלל במישור הדתי, האמוני, בשכר ובעונש.
נראה לי שהם משניים לחלוטין וחשוב קודם להתבונן בסיפור שלך בפן האנושי בלבד.
אך בכל אופן אני רוצה להתייחס לסיפור האישי שלך בקשר שלך עם הקב"ה. קשר שבעבר היה רווי רגש, השתדלות, נכונות, התמסרות, שאיפה- ולפתע את מתארת אותו כמשהו קר, אטום.
האם תוכלי לזהות מתי חל המפנה הזה?
כמה זמן את חווה אותו האם הוא בא והולך?
שוב אלו תשובות שעשויות לקדם אותך ולאפשר לעצמך למצוא את המענה בתוכך.
חשוב לדעת שמערכת יחסים רוחנית אמיתית היא בבחינת חיים וככזו היא מורכבת מתנודות של עליות ומורדות כמו קצב לב של בנ"א חי ונושם. יחסים שאין בהם עליות ומורדות אינם חיים, אלא מתים, נעדרי חיות.
דווקא הרגש שלך מחיי הרוח, השאיפה הגדולה שמספרת על התעלות, מחייבת זמנים של שפל, של יובש, קרירות. וחוזר חלילה. ברגע שאנחנו מודעים לכך שזוהי מערכת נורמלית ותקינה איננו נבהלים מרגעים של שפל ואם איננו נבהלים מהם הם חולפים במהירות.
דיברת על אכפתיות מהלכה שהייתה חלק מחייך, יתכן והתרגלת לחיות בדרישות רוחניות גבוהות ובביקורת עצמית (יתכן שמקורה בסגנון אישיות שלך ויתכן שמקורה בסגנון חינוך בבית ואולי שניהם יחד) וברגע שהגעת לאיזושהי נקודת חולשה, קטלת את עצמך בעוצמה רבה בביקורת נוקבת, וממילא הרגשת את המרחק בצורה מאוד עוצמתית מה שהביא אחריו תחושה של חוסר ערך, חוסר חיבור ואולי אפילו יאוש. מה שהביא גם לאמירה שגויה בסגנון: "חיי הרוח שלי אינם שווים, אני אטומה." ומכאן הדרך למסקנה: "לשם מה לי כל המאמץ הזה"
כלומר, מחשבה שאולי ראית בה סוג של התעוררות ושאיפה ליראת שמיים מתבררת לפתע כמחשבה מכשילה המביאה ליאוש ולשבירת כלים. במקום להתייחס לתהליך של ההתקררות כמשהו זמני, חולף וטבעי. התייחסת לזה כמשהו קבוע המשקף מציאות חד משמעית.
כן יקירתי, בת צעירה שחוותה חוויות רוחניות כשלך מספרת סיפור יקר מאוד. וזה כנראה גם את הרגשת. אבל אני רוצה להוסיף לך כי גם בת החווה את חוויות הניתוק והאטימות מספרת סיפור יקר לא פחות. מספרת סיפור של נשמה גבוהה שנועדה למלחמה תמידית דווקא בשל היותה שייכת לנבחרים. את יודעת, מי שמעולם לא עלה על פסגות לעולם גם לא התדרדר. זהו מסלול חייהם של הטובים שבטפסנים- ואת אחת מהם.

התשובה שלי/ שלך מורכבת מכמה וכמה חלקים ותקוותי שלפחות אחד מהם יהיה משמעותי במיוחד עבורך
אך בכל מקרה אם תרצי להמשיך להבהיר נקודות מסוימות. אני כאן בשבילך
מאחלת לך המון הצלחה בבחירה משכלת
בהערכה רבה
יעל

[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
בפייסבוק
בטוויטר
בדוא"ל
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
2 תגובות
  1. אביטל הגב

    שלום לך
    אני בת 20 כמעט והייתי בדיוק במצב שלך לפני כמה שנים.
    עברתי תהליך שלקח זמן ועכשיו האמונה שלי הרבה יותר יציבה ממה שהייתה ועבודת ה' שלי מגיעה ממקום טוב יותר.
    אני רק רוצה להגיד לך שגם אם את לא מצליחה עכשיו להאמין ולהתחבר- אל תעשי צעדים שירחיקו אותך מהמקום שלך עכשיו כמו להתחיל להתלבש בצורה שונה וכדומה, ותנסי לחפש חומרים ורעיונות שיחזקו אצלך את הקשר הרגשי.
    אני בטוחה שבעוד כמה שנים תסתכלי אחורה על המצב שאת נמצאת בו היום ותרגישי שהוא רק תרם לך.
    בהצלחה!

  2. צ. שפיצר הגב

    קראתי השאלה והתשובה, ואני מרגיש חייב להגיב. כי אני מזדהה עם השאלה מאוד מאוד. ועוד יותר מתחבר לתשובה.
    יש אנשים שהם מלא עמקות, מחפשי משמעות עמוקה בחיים, מלאי רגש, חיי רוח, ויש להם צורך מיוחד במישהו שיבין אותם ממש בעומק, ושלא ירגישו בדידות, זקוקים להרגיש שהם מבינים, מחוברים, מרגישים, אוהבים, נאהבים, וכו', בוחרים, יוזמים, מנתחים, ואולי למלא הריקנות זה בעצם חום ואהבה ושייכות, משמעות, עומק, וכו'.
    כ"כ מחזק, זה תשובה מלא באכפתיות, בהערכה, באהבה, נותן תשובה ללב! לא רק לראש. ובחכמת חיים כ"כ.

    תודה רבה

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן