לחוץ מהמחשבות שעולות בי

לחוץ מהמחשבות שעולות בי

היי אני בתקופה מאוד לחוצה בקטע הלימודי ואני מרגיש שאבא שלי מאוד לוחץ עלי ולא מעריך או נותן מילה טובה על זה שאני לומד ומשתדל רק שופט וקורא לי בשמות גנאי
ואני ממש מתוסכל בגללו עכשיו בתקופה האחרונה יש לי מחשבה לא רצויה שאני לא יודע מאיפה היא צצה במחשבה אני רואה את אבא שלי גוסס או עומד למות ואני לא מתערב להציל אותו במחשבה אני נהנה מזה או שמחשבה הקומפולסיבית אני הורג אותו
מה לא בסדר איתי ????
זה אומר שאני שונא אותו??? זה אומר שאני אדם רע? שלא מסוגל לאהוב?? המחשבה צצה לי כול הזמן ואני לא יודע מה לעשות אני חושב שאני אדם רע בגלל זה ושאני לא אוהב את אבא שלי??? מה קורה פה לי?????? בבקשה אני מבקש מכם שלא תשפטו אותי רק שתענו לי ותגידו לי מה קורה פה והאם אני בן אדם רע????

תשובה

תשובה:
שלום לך יקירי,
אני מעריך את היכולת שלך לשאול שאלה כזו ולחקור באמת את עצמך מה המחשבה הזו אומרת עליך. לשאלתך 'האם 'אני רע' שזועקת מפנייתך אני רוצה קודם כל להשיב לך באינסטינקט שכנראה שלא. מי שרע באמת ושואף לכאלו דברים, לא מתייסר מהמחשבה הזו ולא שואל את עצמו שאלות על מידת המוסריות שלו. משמע, שאתה ידידי כנראה טוב וטהור במהותך.
ולכן בוא ונתמקד בפשר המחשבה שעולה לך בראש וננסה לפענח את משמעותה.
מהשאלה שלך חסר לי קצת פרטים ואנסה לברר אותם איתך במהלך התשובה.
לפי מה שכתבת אתה נמצא בתקופה לחוצה מבחינה לימודית, כאשר אבא שלך מבחינתך הוא הגורם שיוצר אצלך לחץ ואתה מקבל ממנו תחושות שליליות במקום להרגיש מוערך ומועצם. ציינת בעצמך שזה מביא אותך לתסכול.
אני לא אוהב 'להרגיע' סתם ולכן מציג בפניך את שתי האופציות. הטובה יותר וזו שאפשר ללמוד לחיות איתה.
במקרה הטוב יותר, מדובר באמת במשהו חולף שאין לייחס לו הרבה משמעות. אני מכיר הרבה אנשים נורמטיביים לחלוטין שגם במוחם עוברות חולפות מחשבות לא הולמות שונות בכל מיני הקשרים. זה לא אומר שהם רעים ומרושעים. לכולנו יש 'מגירה' במח שיכולה לייצר רוע ולהעלות אותו במחשבותינו ודמיוננו. חציית הגבול תהיה להפוך אותם ממחשבות למעשים כמובן ולעבור את אותו הגבול הלא מסומן בין משהו טבעי ונורמלי לסטיית תקן. לכן מחשבה כזו לא מלחיצה ומפחידה אותי, במיוחד בהקשר המובן מאליו שציינת במכתב כאשר אתה בתקופת לחץ מורכבת ומרגיש שהגורם הראשי ללחץ הוא אביך. טבעי שבאין דרך אחרת 'לשחרר קיטור' ולבטא את עצמך רגשית, המחשבות עושות פעולה בעצמן ומשחררות לחץ.
מה כדאי לעשות במקרה הזה?
כמובן, לנסות למצוא לעצמך הפוגה להרפיה, לשחרר לחץ, למצוא זמן שהוא רק לעצמך וממלא אותך בכוחות, למצוא את הכלים המתאימים שמצליחים להרגיע אותך. לנער בגילך חשוב מאוד ללמוד להבין את עצמו ובעיקר לדעת 'מה יכול להרגיע אותי' ולהרכיב לעצמך 'ארגז כלים' כזה.
זה יכול להיות לאכול שוקולד, לצאת להליכה או לריצה, לשמוע מוזיקה, לשוחח עם חבר טוב, מקלחת טובה, ספר מעניין ועוד ועוד. כל אחד יכול להרכיב לעצמו דברים שבכוחם לשחרר ולהרפות אותו ולהשתמש בהם בתבונה כאשר הצורך זועק לכך, וגם לפני שמגיעים למצב כזה.
'ארגז כלים' הוא ארגז שמורכב מפטיש, מסמר, מברג, בורג, מסור וצבת. לא תמיד נשתמש בפטיש. נצטרך ללמוד ולהבין נכון מתי צריך להשתמש ב'פטיש' ומתי ב'צבת'. כך גם המענים שתרכיב לעצמך יצריכו אותך לבחון היטב מה עוזר לך ומתי, דרך ניסוי וטעיה ובוננות עצמית.
דומני שגם יצירת ערוץ תקשורת עם אביך יוכל לעזור לך מאוד. אם תצליח לבטא את הדברים בשיחה מולו יתכן שזה לא יגיע דרך המחשבה ומאוד יטיב איתך. לא קל לייצר ערוץ תקשורת עם אבא לפעמים, זה מובן. אבל נסה למצוא זמן רגוע ומתאים לשניכם ולייצר בזמן הזה שיחה 'פתוחה' עם אביך, כזו שתתכנן מראש, ובה תסביר לו ותבטא את עצמך, תשתף אותו במאמציך ובתחושותיך. יתכן שעצם כך שתוציא את הדברים ותתן להם ביטוי כבר יעזרו לך, במקרה הטוב בע"ה תוכל לשמוע ולהבין גם את אביך יותר טוב ולקבל פרשנות שונה לדברים מנקודת מבטו, אני מקווה שתוכלו לאחר השיחה הזו לגלות רגישות והבנה יותר זה לזה. תקשורת יכולה לפתור הרבה ומילים יכולות לעזור למחשבות המתרוצצות בראש. במידה ושיחה עם אבא אינה באה בחשבון גם שיחה עם חבר טוב או דמות תומכת יכולה לשחרר אותך ולעזור לך.
עד כאן חלק א'.
חלק ב' של תשובתי יעסוק בשאלה כיצד תוכל לוודא עם עצמך שלא מדובר במשהו מורכב יותר שזקוק לאבחון וטיפול?
בשאלתך ציינת "מחשבות קומפולסיביות". זה גרם לי להבין שחשבת/חיפשת בנושא וגילית/חששת מהכיוון של מחשבות טורדניות וכפייתיות.
חושבני שיש לך גם מעט בלבול או חוסר הבנה מלאה בנושא (המחשבות הן החלק האובססיבי, קומפולסיות הן המעשים הנוגדים את המחשבה, שיכולים להיות עקרונית גם מחשבה נגדית קומפולסיבית אך לא לכך התכוונת בשאלה ובמחשבה שתיארת) ולכן חשוב לי להתחיל ולהבהיר את התופעה המדוברת בצורה בהירה יותר כדי שלאחר מכן תוכל לבחון ולבדוק את הרלוונטיות שלך לנושא

הכפייתיות, בעבר נקראה "מחלת הספק" , נקשרה רבות עם נושא הדת, עד שנות ה70-80 נחשבה כחסרת טיפול אפקטיבי, אובחנה לא מעט פעמים כסכיזופרניה, פרויד כתב כמה ספרים בנושא וזו אחת ההפרעות היותר מדוברות בפסיכואנליזה.
אגב, רבי נחמן מברסלב התייחס לתופעה הזו ואולי אף העיד על עצמו כאחד שסבל מתופעה זו ואף הדריך איך להתמודד עימה בשיטות שמקובלות גם היום בגל השלישי (אקט, מיינדפולנס וכו').
בשיחות הר”ן (ל’) מספר רבי נחמן שהיה נוהג כל כך להקפיד על נקיון הגוף לאחר השירותים, עד כדי שהיה נשאר זמן רב מדי בשירותים ופוגע בבריאותו (הצורך לנקות את הגוף הוא בגלל מחשבות טורדניות שהיו לו וכצורך לבדוק ולהיות בטוח שהגוף מרוקן ואין צורך להתפנות שוב) לבסוף מספר רבי נחמן שהגיע למסקנה “שֶׁהַכּל שִׁגָּעוֹן וְחָלִילָה לְבַלּוֹת זְמַן הַיָּקָר עַל זֶה וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי לְגַמְרֵי וְלא יִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ כְּלוּם”. בהמשך ממליץ רבי נחמן לתלמידיו “שֶׁלּא לְבַלּוֹת זְמַן בִּשְׁבִיל זֶה וְשֶׁלּא לְהַאֲרִיךְ שָׁם וַאֲפִילּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח לְהַאֲרִיךְ טוֹב לָצֵאת וְלַחֲזר מִלֵּישֵׁב הַרְבֵּה שָׁם”.
במקרה אחר רבי נחמן מתאר (שיחות הר”ן אות רל’ה) כיצד היה נכנס למרה שחורה לקראת פסח, בעקבות החששות והמחשבות שמא יש במי הבאר שבעיירתו חמץ והם פסולים לשתיה. תחילה התכוון לעבור מעיירה לעיירה כדי לחפש מעיין נובע, שכשרות מימיו אינם מוטלים בספק. בהמשך הבין, לדבריו, ש”לא ניתנה תורה למלאכי השרת” ושאין צורך ליפול לייאוש, אלא שדווקא צריך לשמוח בחג. ושאפילו בפסח אין לחפש היכן להחמיר. גם אם לא היה בעצמו כזה, ניתן לכל הפחות ללמוד מעדותו עד כמה מחשבות טורדניות כפייתיות הן תופעה רווחת ועד כמה קל להישאב לתוכה...

בכפייתיות- OCD- יש לחלק בין ה"אובססיות"- המחשבות הטורדניות לבין ה"קומפולסיות"- האקט הכפייתי המתבטא למשל בטקסים למיניהם.
המחשבות מלוות לרוב בתחושות אי נוחות, כגון חרדה, ספק, גועל ותחושות למיניהם.
פרמטר חשוב להבין אם מדובר בהפרעה או לא הוא זה- המחשבות הטורדניות תופסות פרקי זמן משמעותיים ומשבשות לעיתים לחלוטין את שגרת חייו של הסובל מהן (יצירת קשרים חברתיים, עבודה, לימודים וכיו"ב).
פרמטר נוסף להבין כפייתיות הוא האם יש גם 'קומפולסיות'-
ה'אקט הכפייתי' בא לידי ביטוי ע"י התנהגויות חוזרות ונשנות או "טקסים" מחשבתיים כמו תפילה וספירה- מחשבות חוזרות ונשנות שמטרתן להרגיע את המחשבות הטורדניות. בירורים ושאילת שאלות חוזרות ונשנות (לעיתים באופן מניפולטיבי) זה חלק מהאקט הכפייתי והוא גופו חלק מהכפייתיות ומזין את המעגל הבלתי פוסק של מחשבות טורדניות-ואקטים כפייתיים שנלחמים בהם.
האדם מונע לבצע את המעשים הללו בתגובה לאובססיה ולפי חוקים נוקשים. מטרת ההתנהגויות היא להוריד לחץ או למנוע דברים שהאדם מאמין שיקרו אם לא יבצע את ההתנהגויות הנ"ל.
לעיתים המחשבות הטורדניות יוצרות גם דבר נוסף שנקרא- הימנעויות.
כדי לא להגיע למצב שהאדם חושב הוא נמנע מלהיכנס למה שנראה לו יביא אותו למצב הזה. זה גורם לו להימנע משגרת החיים הנורמטיבית. האם אתה מזדהה עם הדברים הללו?
אלו הם סוגי הדברים שאבחון טוב מנסה לוודא וחסר לי בשאלתך, האם יש לך 'טקסים' או מעשים נגדיים שנועדו למנוע אצלך את המחשבות? האם זה גורם לך להימנע בחיים מדברים ועד כמה? האבחון יכול לחשוף ולספק תשובה ברורה לגבי מידת ההפרעה ורמתה בהתאם לתשובות הללו ואחרות.
כדי לדעת שבהימנעויות אפשר בהחלט לטפל. הטיפול הנפוץ והמקובל לכך הוא בשיטת הCBT דרך אימון לחשיפה מדורגת ויכול להכחיד כליל את ההימנעויות ולהביא לתוצאות מצוינות.
עם המחשבות הגישה היא ללמוד לחיות, ולא להילחם בהן. במסגרת הטיפול לומדים טקטיקות שמטרתן היא לאפשר למחשבות לחלוף בראש ולא לתת להם חשיבות יתרה כי דווקא זו גורמת להחרפת הבעיה. זה לא קל ודורש תרגול והתמודדות אך בס"ד אפשר וניתן לחיות עם זה בגבורה.
המחשבה הטורדנית אינה מניחה לאדם לראות דברים אחרים בעולם, ויוצרת חציצה ותחושה קשה מאוד. החכמה שברפואתה היא לא להילחם בתופעה ישירות, לא להילחם חזיתית נגד כוחות הנפש אלא לנתב אותם במסלול אלטרנטיבי ולא מזיק.
המטרה היא שבסופו של דבר אתה תצליח לשלוט במחשבות שלך ולא הן בך.
לסיום אני מוסיף סיפור חביב שנזכרתי בו בהקשר הזה:
אדם אחד הגיע אל ה"מגיד" ממזריטש זי"ע והתאונן בפניו שאינו יכול לטהר את מוחו ממחשבות והרהורים שליליים שנכנסים אליו בעל כרחו ומבלבלים אותו.
שמע ה"מגיד" את דבריו וציווהו לנסוע לצדיק הרב זאב מזיטומיר זצ"ל .
הלך האיש אל ביתו של רבי זאב והגיע בשעת לילה מאוחרת. הבית היה סגור והוא נקש על הדלת, ואיש לא פתח. המתין זמן מה, נקש שוב על הדלת, ואין קול ואין ועונה.
הקור החל לחדור לעצמותיו והוא החל להתחנן ולצעוק שיפתחו לו את הדלת. "איך אינכם מרחמים על יהודי? מדוע אינכם פותחים לי את הדלת ומכניסים אותי פנימה?" רתח מזעם. אולם אין קול ואין עונה.

עם זריחת החמה נפתחה הדלת. האיש נכנס פנימה, התחמם והתאכסן במקום ימים מספר.
כל אותם הימים לא החליף רבי זאב מילה עם האיש.
תמה האיש בליבו: "מדוע שלח אותי ה"מגיד" לכאן? אני כמו אוויר, אין יחס, אחזור חזרה לביתי".
ארז האיש את חפציו ולפני שיצא פנה לרבי זאב ושאל: "ה"מגיד" ממזריטש שלח אותי לכבודו, ואיני יודע על מה ולמה, אולי אתה יודע מה פשר בואי?"
השיב לו רבי זאב מזיטומיר: "אגיד לך למה שלחך ה"מגיד" לכאן - כדי שתלמד ממני, כי האדם הוא בעל הבית, ולמי שאיננו רוצה אין הוא מניחו להיכנס ..."
הרהורים רבים ומחשבות רבות נכנסים מידי שעה אל ראשנו, לפעמים ללא אישור ורצון מצידנו, לעיתים אותן המחשבות מבלבלות אותנו, גורמות לנו לפעול בניגוד לרצוננו, הופכות אותנו מאנשים טובים לאנשים הנשלטים בידי תאוותינו, ואנו לעיתים הולכים אחריהן שולל ומרגישים שאנו באמת 'רעים' וחטאים..
כשמישהו נוקש על דלתך, אתה מסתכל בעינית הדלת ובוחר באותם הרגעים האם להכניסו לביתך או לתת לו לחלוף, אתה 'בעל הבית'.
לא צריך להילחם בזה, רק לתת למחשבות לזרום הלאה, לא להתרגש מהן.
אתה קובע למי ל'פתוח את הדלת' ולמי לא.
לאמיתו של דבר, מחשבה היא דבר רוחני שנכנס למוחו של האדם גם מבלי שירצה, אולם אתה האחראי להוציא אותה כלעומת שבאה או להשאיר אותה בראשך ולתת לה לבלבל אותך.
זכור שאתה בעל הבית, תתן למחשבות המטרידות לחלוף וכך תסנן את מחשבותיך ותמלא אותו בטוב.
'תחשוב טוב, יהיה טוב'
ובהקשר הזה: 'אל תחשוב (אל תתרגש מהמחשבות)- יהיה עוד יותר טוב'.
בהצלחה בהכל!
אבי
[email protected]>

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
בפייסבוק
בטוויטר
בדוא"ל
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן