מאת:

התפרסם בתאריך:

19/11/2016

בעלי קר ואדיש! קשה לי!

שאלה מקטגוריה:

שלום, בעלי ואני נשואים 10 שנים ויש לנו 3 ילדים מקסימים. החיים המשותפים שלנו טובים מאוד מבחינת הורים לילדים ומבחינת שותפים. בקטע הזוגי האינטימי יש קושי. בעלי בא ממשפחה ריאלית מאוד וחסומה רגשית, לא מראים לילדים אהבה יותר מדי, כמובן שאין מילות חיבה, הכול רציונלי. וזה משפיע גם על חיי הזוגיות שלנו, הוא לא אמר לי אפילו פעם אחת מאז שנישאנו "אני אוהב אותך", או פרגן לי על איך שאני לבושה,יש לציין שאני כן באיזה שהוא אופן מרגישה שהוא אוהב אותי- הוא מכבד אותי ומגן עלי ועושה בשבילי המון, אבל חסרות לי המילים, ההבעה. וכן לגבי הלבוש, כשדיברתי איתו על זה הוא אמר "אני אוהב איך שאת לבושה, תמיד זה יפה, אם זה לא יהיה אני אגיד לך" ולי כן חשוב לשמוע ממנו את המילים האלה.  כשדיברתי איתו על הקושי שלי הוא הבין אותי, זה עזר ליום יומיים וזהו. קשה לי עם זה, קשה לי שאני לא מרגישה אהובה ונחשקת, ושאלתי היא האם יש מה לעשות עם זה או פשוט להשלים עם העניין?
תודה רבה!

תשובה:

שלום יקרה

המכתב שלך הגיע אלי כבר לפני שבועיים, ולפני הכל אני חייבת להתנצל על העיכוב.

רעיה ואם יקרה מאוד, מבטיחה לך ששבועיים אני נושאת את מילותייך בליבי,

לעיתים הן עלו בבקר,

לעיתים הן עלו בערב,

לעיתים בנסיעה,

לעיתים בזמן הוראה, כשמצאתי לנכון לחזק את הלומדים…..

הן חיו איתי בתודעתי….

רגעים כעסתי,

רגעים התפייסתי,

ואחרי הכל, ישבתי לכתוב ולארגן את המחשבות.

ואחרי ההתנצלות בקשה גדולה:

 

אנא ממך אישה יקרה, אל תשאלי את נפשך להשלים לעולם, עם מחסור בצורך הבסיסי, שהוא אהבה והערכה. ברגע שתשלימי עם הוויתור, לא רק שלא תצפי לקבל  אהבה ושמחה, תפסיקי גם את להיות מקור לאהבה, שמחה נתינה ופרגון.

יפה מצדך שאת דנה את אישך לכף זכות ומנסה להבין את הגורמים והמניעים להתנהגות "קרה"

ו"עניינית", יש הרבה אמת, בתרבות המשפחתית, הזוגית והחברית,  העוברת מדור לדור.

אך, כמובן, שיש מקום ליצירה אחרת חדשה המותאמת למידותיכם הרגשיות.

יצירה שהיא החידוש הזוגי שלכם.

המסע שאת מתארת, בן עשר השנים, אכן מציג תמונה שבה שני השותפים, מכבדים, משתתפים בעול, מנהלים את הבית והמשפחה,  אבל ברגשות חסר מרכיב ה"רעות".

המרכיב שהוא אחד מברכות הנישואין:

…."אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה אהבה ואחווה שלום ורעות"

שימי לב, זו ברכה שתקנו לנישואין, ויש בה כל כך הרבה מרכיבים רגשיים, מה שאומר שהמבנה היסודי של נישואין הוא המסע אל השלמות והיצירה הזוגית הכוללת את כל המרכיבים הרגשיים האלה.

כנראה ששלמות הזוגיות מחייבת את כל המרכיבים, ואין לוותר על אף אחד מהם.

יתכן, ובעלך לא מפרש את ה"אהבה" וה"רעות" בהגדרה שלך, ומבחינתו הוא חש "רעות" ו"אהבה", כי מעולם לא הכיר את הרגש הזה לעומקו, בהיבטים ובפעולות שאת מייחסת לרעות, ולאהבה.

את, צמאה לתחושות עמוקות של קרבה, כפי שאת מגדירה את המושגים הרגשיים.

מובן ממכתבך שדברתם, והיה אכפת לו, אך ההרגלים שלו, כל כך חזקים, שכדי שהוא "יתורבת" מחדש לצורה ולאופן שאת מייחלת, הוא  צריך לעבור "חינוך מחדש" איך???

 

לעניות דעתי, אחד הקשיים שלו, להשתנות, לאופן שאת מייחלת,  נובע מהעובדה שאין בו דופי.

הוא מתנהג כראוי בדרך ארץ, נושא בעול המשפחה, מפרנס, כך שאין לו סיבות לחשוב שמשהו לא בסדר בהתנהגותו.

אדרבה, אל תתפלאי לגלות, שאולי הוא חש כפיות טובה, ממסרים שלך כלפיו שיש בהם טענות.

יתכן שאת כל כך צמאה להתנהגויות מאוד מסוימות מצדו, עד כדי כך שאינך רואה את כל ההתנהגויות החיוביות שלו.

 

את מבחינתך מכירה אפשרות אחרת, חולמת על זוגיות שהאהבה היא בסיסה, והיא המנוע של כל הפעולות, ותולה את כל השינוי למציאות המיוחלת, בו וביוזמתו.

 

יש לי הרבה שאלות לשאול אותך, בהקשר של התיאור שלך, אבל אמנע אותם, כדי להתקדם יחד אתך במסע אל התשובה שתתאים לך, לכם.

אבל, אני מציעה לך לעלות לעצמך את כל השאלות (יש יותר מעשר) העולות לך כשאת קוראת את המכתב שלך (קראי שוב ושוב), ולנסות לענות לעצמך עליהן.

מחשבות:

תארי לך, שהיית מקבלת על עצמך, שלא משנה מה בעלך אומר, מה הוא עושה, את מתנהגת כמו שאת חושבת שאת צריכה, וכמו שאת חושבת שהוא צריך, ולא אכפת לך שהוא לא מחזיר התנהגות דומה, לא אכפת לך שהוא מופתע מהשינוי, אדרבה כל פליאה שלו מעודדת אותך להמשיך.

למשל:

את כן תבטאי אהבה פעם ביום.

את כן תחמיאי מחמאות מהסוג שאת רוצה לשמוע.

את כן תזמי יוזמות מהסוג שאת מצפה שיזום.

כל מה שאת מצפה ממנו בכל סיטואציה, תעשי במקומו.

האם את מוכנה?

התרגיל הזה מצויין עבורך, לבחון את היכולת שלך להיפתח, ולהתנהג כפי שאת "חולמת" שצריך להיות.

תוך כדי תרגול, תרגישי מה טבעי שיקרה בכל מצב, ומה לא מספיק טבעי, ופחות רצוי מצדך.

יש סיכוי, שאם תעמדי בתרגיל, (והוא קשה) החיים בבית יתחילו להשתנות, באופן איטי אך עקבי, כולם, ילמדו לדבר אחרת, להחמיא, לפרגן, לתת תשומת לב, ועוד ועוד.

זכרי שאת מגדלת כעת שלושה ילדים שהם שלושה בתי אב,

התרגיל שלך מתחיל לחנך אותם לזוגיות, יחד אתכם.

החינוך לחיי משפחה מתחיל בגיל צעיר מאוד כשילדים מפנימים כיצד הורים צריכים לחיות יחד כהורים וכמשפחה, ויש לך בבית עדות אחת או יותר לעובדה זו.

מחשבה נוספת שעולה בדעתי היא להשתלב ביעוץ זוגי מכוון.

כדי שבעלך יסכים להשתלב בתוכנית כזו לטווח ארוך, עליך להציג את התוכנית, כניסוי לקידום וטיפוח חיי הזוגיות והמשפחה ולא כתנאי, או כאכזבה ממצבכם עד כה.

יש תמונה סמויה במכתב, שמציגה אדם טוב, שלא בטוח יודע מה עליו לעשות שלא עשה, שלא בטוח שהפעולות שאת מייחסת לרגשות, הן בארסנל פעולות חייו.

ברור ממכתבך,  שהחיים הזוגיים שלכם צריכים להתפתח למקום יותר עמוק, מעבר לשותפות, מעבר לביחד, אל עבר הרגשות של האהבה והאחוה והרעות.

טרם פנייתכם לייעוץ זוגי התחילו עבודה בבית, העבודה בבית תתמקד בניסוח המטרה והיעד שלכם.

מה אתם רוצים להשיג בקשר שלכם?

כיצד ההישג הזה יתבטא בפעולות יום יומיות?

מה ייחשב להצלחה?

אל תתקדמו לפני שתהיה תשובה מוגדרת ומוסכמת על שניכם לכל שאלה בנ"ל.

 

כשתסכימו על המטרה והרעיון, תני הרבה מקום לבעלך, להוביל את התהליך, כך שהוא יפתח, והתהליך יועיל במקסימום האפשרי לשחרר מננו את מחשבותיו, רעיונותיו, וכל מה שמניע את התנהגותו.

אין ייעוץ שהוא "מתכון" לחיים מאושרים.

את ה"מתכון" צריך להפנים, להסכים, לפתח, להתאים לחיים המסוימים שלכם.

אתם בייחודיות שלכם, שונים מכל מה שקיים מסביב ובונים את הייחודי לכם.

תני הרבה כבוד לכל סדק צר רגשי שהוא מביע,

חגגי כל ניצחון קטן של התפתחות הבעת רגשות, ויחד עם הייעוץ היי את תמיד הדוגמא לכל מה שאת מצפה שיקרה בניכם,

חשבתי לצרף לך כאן קישורים לכמה מקומות יהודיים, המלמדים את האישה כיצד למשוך את אהבת בעלה, אך ויתרתי (אולי כבר קראת, אולי את כבר יודעת את כל הטקסטים, וכעת צריך "לצאת במחול" ולפעול).

נראה לי ששני הרעיונות שהתמקדתי בהם, הם ההתחלה של התהליך.

היי את האוהבת, וממקום של אוהבת שמחה, ומתפללת להיות מאושרת, צאי אליו למסע הסברה לקראת ייעוץ זוגי.

תפילתי שהקב"ה שהוא מלך השלום, משכין השכינה והאהבה, יראה ללבך, לליבו, וידריך אתכם בדרך הטובה והישרה למענכם, למעם ביתכם-, ביתו.

אשמח להיות לך לעזר אם תצטרכי הסבר או ייעוץ נוסף,

מתפללת שתצוץ ותפרח אהבת הרעים שבכם,

תקוה

 

[email protected]

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. אחותי אני כל כך מרגישה אותך. כמוני כמוך…על עך מתסכל…. מה עושים ? רוצה לדבר ??

  2. וואו גם אני באותה סירה בדיוק והדברים שתיארת הם בדיוק מה שאני עוברת עם בעלי !

  3. שלום, ממש תמונת מצב כואבת ומתסכלת.. מאוד מצער להרגיש חסרת אהבה ונחשקת. זכיתי גם בבעל שקשה לו להביע כל צד רגשי כלשהו, מביע אדישות והתעלמות לכל מיני מצבים… גם בנושא האינטימי אין לו כמעט חשק ונראה לפעמים שהוא חסר רגש… הייתי שמחה אם היינו יכולות לדבר ולחזק אחת את השניה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן