בעלי כועס עלינו כל הזמן

אנחנו ב״ה חוזרים בתשובה, ויש לנו חמישה ילדים. הבעיה שלי היא שלבעלי יש מידת הכעס בצורה ממש חזקה, הוא מגיע מהעבודה וישר מתחיל לכעוס על הילדים, עליי, צעקות שנשמעות בכל הבניין אבל זה לא מעניין אותו, אני מתחננת אליו שלפחות יהיה בשקט, שיגיד מה שמפריע לו בצורה יפה, הבעיה היא שכל דבר מעצבן אותו, אנחנו הולכים על ביצים בבית, יש לנו שני מתבגרים בבית והוא בכל פיפס צועק, משפיל, אומר מילים מעליבות ואם אני מבקשת שיפסיק הוא כועס עליי שאני הולכת לטובת הילדים ומה שקורה שהילדים ישר מסתגרים בחדרם.. הבן אמר לי מספר פעמים שהלוואי שנתגרש.. הלב נשבר לי על הילדים וגם על עצמי שיש לי ביל לא תומך שרק מחפש לפרוק את הכעס שלו בכל הזדמנות מבלי שיהיה אכפת לו איזה נזקים נפשיים הוא עושה לילדים שלנו..
ניסיתי ללכת איתו לטיפול זוגי-לא עזר, סדנה לשליטה בכעסים-לא עזר, מה אני יכולה עוד לעשות? נראה לי שהוא צריך ללכת לפסיכיאטר לקבל כדורים כי הוא ממש מתנהג כאילו יש לו בעיה נפשית. דברים שאדם אחר לוקח בקלות הוא לוקח הכל קשה וממרר לנו את החיים. וכמובן שכתוצאה מכף גם הילדים טעונים, רבים אחד עם השני, קללות צעקות ומה לא ואני מרגישה שאני פשוט עומדת להשתגע.
אודה לעזרה!!!!

תשובה

שואלת יקרה ואהובה עד למאוד,
הרבה הדהדו בתוכי מילותיך. מפגישות אותי עם חלומה של כל אישה למילה, הקדושה כמעט, בית. הבית הזה. בו מקופלים שלווה, בטחון והגנה. אהבה וחזון, התקדמות ותמיכה.
מפגישות אותי עם הכאב שבמרחק החלום מן המציאות העכשווית, אל הכאוס, הכעס, הצעקות ואי השקט. אני בטוחה שהכאב קשה מנשוא.
חכמינו זיכרונם לברכה התבטאו אודות התנהלות לא מתוקנת בבית באופן חריף וקבעו כי "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם משריפת בית היכלנו"
אמנם יתכן כי כוונתם במילים 'תרבות רעה' הייתה לאי מי הרחוק משמירת מצוות הבורא בתוך הבית אך דיה לה להנהגה והתנהלות שמביאים אל הבית ריב מדון וקטטה שמכלים כל חלקה טובה ומותירים את הלב- זה הזקוק כל כך להגנה ולפינה בטוחה- נעלב ומושפל מהאדם החשוב לו מכל שאף היא התרחקות מדרכי הנועם אותה צוותה לנו תורה.

אני כואבת אתך את המקום הזה.
מכירה את השלכותיו הכלליות והפרטיות ואת הטעם החמוץ בלב- זה שנמצא שם אורח קבע, נוכח תמידית בכל רגע.
אני יכולה לדמיין את עיניך המתבוננות בבעלך- שמן הסתם את אוהבת וזוכרת גם אחרת, את ילדיך שלא מזמן היו תינוקות מגרגרים, חבוקים בתמימות בזרועותיך ולשמוע אותך שואלת:
איך? איך למען השם, הגענו לכל התסבוכת הזו? למה בעלי שהיה אמור לתמוך בי רק מתפרץ עלי ועל כולנו. איך הילדים המתוקים הללו, רבים, צועקים, מקללים...
לא זה הבית אותו חשבתי לבנות, לא כך רציתי לחיות.

וברור שאת צודקת ובית אמור להיות מקום של שלום ושמחה ואין אושר גדול משלווה של אמת וקשר בריא- אין לזה תחליף, גם לא זהב ומרגליות.
וברור שזה נכון ולך מגיעה תמיכה ואהבה, אמון והכלה והכאב שלך- הכאב שלך הוא דבר אמיתי. יותר מדי אמיתי. יותר מדי נכון.

יקרה לי מאוד,
את שואלת מה עושים וזו שאלה גדולה, חשובה ו.. לא קלה. רק בטרם ניגע בה אולי נעצור יחד לעוד רגע קטן עם הכאב.
הכאב הזה. הגדול, המאיים לזרוע יאוש בלב, הנובע מהמרחק בין האידיאל הרצוי, לחידלון המצוי, הכאב הזה שם כדי להיות איתו לרגע. לומר משהו.
להתפלל מתוכו.
להקשיב לו.
כדי לחבק אותו ולהזכיר לעצמך שאת צודקת, שליבך אינו משקר לך ואפשר אחרת.
להיות זו שמכילה אותו כרגע ולדעת כי הבורא כואב אתך ביחד.

הוא מגיע כדי להיות שליח. ציר.
הוא זומן לתוך החיים שלך כדי להוליד ממנו עתיד חדש, אמיתי, נכון.
כדי לזכור מה נכון ולאן את שואפת להגיע.
הוא נמצא כדי לסמן את המטרה הנכונה אך להמשיך ולחתור אליה בנחישות.
אז עוד רגע קטן, בלי לברוח- איתו.

יקרה עד למאוד,
אמנם, את מתארת מציאות בה הקושי העיקרי נמצא בהתנהגותו של בעלך. הכעסים שלו, שמן הסתם הם כעסים פנימיים המגיעים ממצוקה לא מדוברת כזו או אחרת, מתפרצים ומן הסתם גם לא יכולים לזכות להכלה.

לכאורה זו הבעיה "שלו". (ואין לי ספק שהוא סובל מאוד וגם רוצה וזקוק לעזרה) אבל אני מבקשת לרגע להתמקד בך-
בך- כיוון שאת זו שערה, כרגע, לקבל עזרה ולשנות את המצב ואת זו שכואבת את הקיים.

בך- כיוון שאם הצד השני לא מצליח להגיע לשינוי אז אנחנו יכולים, עדיין, לעשות עבודה עם עצמנו שלא הולכת ריקם- גם אם המערכת ( וזה עלול, במקרי קיצון לקרות) לא מצליחה בסופו של דבר להתרומם.

ואני מאמינה באמת, שביכולת שלך, עם עזרה תומכת, מקצועית ורגישה לפעול לשינויים פנימיים אצלך, שעשויים לחולל שינוי בדינמיקה הקיימת.

שינוי בדינמיקה הקיימת פירושו שגם שינוי פנימי אצלך, שאיני יכולה לדעת- ללא שאכיר אתכם מקרוב- מהו טיבו ומהותו- עשוי להביא לשינוי מהותי ואמיתי במערכת כולה.

יתכן יקרה וצריך לבדוק ולהתרכז במצוקה הקיימת אצלו. אני יודעת שזה קשה ומרגיש מקומם ובלתי אפשרי לשמוע את "מה" שהוא אומר בגלל ה"איך" שהוא אומר את זה אבל אולי זהו ניסיון ששווה לנסות. רמת התסכול של אנשים שמרגישים לא מובנים ולא מוכלים נוטה לעלות ולהתפרץ.
עתים מדובר בצורך בהערכה שנעדרת בחוויה הפנימית. עתים מדובר בהבנה עמוקה, ברורה, שלך, של גבולות והסכמה פנימיים לדרך בה דברים אמורים להראות.

כך או כך ואולי בכלל אחרת,
יתכן כי מהמקום שלך, בעבודה אישית עם עצמך, (עם עזרה, תורנית, מקצועית ועדינה), תוכלי להביא את הבית שלכם לבניין אליו את שואפת ומכל מקום להביא אותך למקום מתוקן, שלם ונכון יותר.

את מתארת ניסיונות שעשית בדרך. ניסיונות שכשלו.
וכל ניסיון שכזה, באופן פשוט, לוקח אחורה את התקווה והכח אבל כמו תינוק שנופל וקם- כך עלינו להמשיך לנסות- עד שנדע ללכת.

לעצור ולחדול ? זו הברירה הפחות טובה והפחות מבטיחה.

כאשה בעלת תשובה שעשתה צעד כה משמעותי בחייה, כאם לחמישה ילדים ומתוך עצם מכתבך זה- אני מזהה בך את האישה הלוחמת.
זו שיודעת שאיפה עמוקה מהי, מטרה ברורה מהי ונסיון- של כל דרך אפשרית צעד קדימה גם אם שניים אחורה- בדרך אל היעד.

אהובה ויקרה.
אני מבקשת לחזק את ידיך. לשלוח חיבוק חם לליבך שספג אכזבה אחר אכזבה ולעודד אותו להמשיך ולנסות.
יש לך בעל. חמישה ילדים ובית. יש בשביל מה להלחם. איני אומרת חלילה להשלים, להכנע, לספוג כי אם לנסות ולהמשיך לנסות. גם לו דרכך, בשלב זה.

העמל שלנו, העמל אליו נולדנו, הוא הוא משחק המאמץ, המחשבה, אומנות החיים, לימודם. קוד האתגר שהקב"ה מציב בפנינו באותה שעה הוא הוא התפקיד שכרגע הקב"ה רוצה מאיתנו.

מה בדיוק הוא רוצה כרגע?
מהו השיעור המדויק שכרגע הקב"ה רוצה?
צריך לבדוק ולהבין טוב יותר לעומק. ביסודיות ותשומת לב.

אבל-
עם הבנה שיש כאן תכלית ומטרה לנסיון הזה.
יש סיבה ברורה ומשהו מאוד חשוב שאמור להוולד כתוצאה מתהליך של טיפול בו.

לקחת את הכאב ובעבודה נכונה, עם עזרה, להצמיח ממנו ישועה.

חזקי ואמצי, יקירה. בורא העולם איתך. מחזיק את ידיך. מאמין בך ורוצה בשביל משפחתך הנפלאה כולם יחד וכל אחד לבד- רק טוב.

אני מאמינה שעוד תזכי למצוא אושר בדרך ודרך לאושר ושלום. גם אם הדרך תיהיה ארוכה.

ותמיד. תמיד.. תפילות מקצרות את התהליך.

בהערכה גדולה ובתפילות גדולות לשלומכם תרתי משמע,
דקלה.

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן