אשה נשואה חיבת בכיבוד הורים?

בתורה, בסיפור גן עדן, כתוב: על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ובעשרת הדברות יש את מצות כיבוד אב ואם באופן שוויוני. מדוע אומרת ההלכה שמרגע שהבעל עשה קנין על אשתו והיא "משועבדת לו" אזי היא פטורה מכיבוד הוריה? לצערי חויתי אסון במשפחתי, כאשר הבעל של בתי  פגע מינית בבנותי (נשואות עם ילדים) ורב גדול בישראל פטר את בתי מכיבוד הורים, מהסיבה לעיל, והיא ניתקה את קשריה עם משפחתנו לחלוטין (כולל הנכדים) כי יש לה סמכות תורנית שהורתה לעשות כן. האם אנחנו, ההורים שמעולם לא פגענו בה ובמשפחתה ולא איימנו על שלמות ביתה, איננו רלוונטים? האם זו דרכה של ההלכה ללמד שכלפי הורי האשה אין חיוב אפילו של הכרת הטוב על כל מה שעשינו בשביל בתנו (הבאנו אותה לעולם, טיפלנו בה לאורך שנים במסירות, פרנסנו אותה ואת משפחתה, וכשבעלה עבר על התורה כולה במעשיו: בלא תחמוד.. בעריות.. ועוד הרבה, אין הוא משלם על מעשיו, אלא מקבל הגנה מרבנים גדולים כקטנים, ואותנו זורקים לפח האשפה של ההיסטוריה? האם לכך התכוון הבורא? האם זו הכוונה במצוות : כבד את אביך ואת אמך…? האם, לאור התשובה המלומדת שלכם שהבורא ברא את האשה ע"י הפרדת האדם בן 2 זהויות שוות שרק תפקידם שונה, כך היה נכון לנהוג כלפינו? הגמרא מלמדת מצד אחד שבעל שאינו מתיר לאשתו לבקר אצל הוריה חייב לתת לה גט, אז איפה זה בא לביטוי במקרים כה רבים של פסיקות רבנים לניתוק הקשר עם הורי האשה, במקרה שלנו וודאי ובמקרים רבים אחרים גם, מבלי לשמוע את צד ההורים ומבלי להתחשב בנסיבות? ומצד שני מדברת הגמרא על מעמד הורי האשה ביחס להורי הבעל באופן לא שוויוני (ראה מסכת קידושין) אם הגבר הוא האדם העליון, והאשה אינה נחשבת כמוהו – מדוע אביו של בעלה של בתי הבכורה חשוב יותר מאביה של בתי הבכורה? האם זו היתה כוונת הבורא?
ולסיום: התורה מלאה בסיפורים קשים של עריות שבגללם נענשו בני ישראל עונשים כבדים, ההלכה עושה הכל להרחיק את האדם מלהכשל בעריות ע"י הלכות יחוד, איסור נגיעה, שמירת עיניים, הלכות נידה וכו' כדי לשמור על קדושת הבית, קדושת העם, ואילו כאשר מתגלים מעשים נוראים בחברה שלנו, שבהם אברכים/ עברייני מין, לא רק שאינם נענשים, אלא מקבלים הגנה אבסולוטית מההנהגה הרבנית. השתקה מצד אחד, איסור לפנות למשטרה מאידך, ובסופו של דבר- כדי שלאנסים למיניהם לא תפגע שלמות ביתם, לא תפגע איכות חייהם, פוגעים בקורבנות ובראשם בהורי אשתו של העבריין. האם כיבוד הורים בתורה מכוונים רק או בעיקר להורי הגבר? הרי היהדות אינה כדת הקאתולית: אצלנו מותר להתגרש, אבל מהורים אי אפשר להתגרש.. ובסופו של דבר כשבעלה של בתי ימות, היא תהיה חייבת באבלות חודש בעוד שאחרי מותנו (אחרי 120 בע"ה) היא תהיה חייבת בשנה של אבלות. אז מה האמת? יתכן שנעשו תיקונים לרצון ה' במהלך הדורות, בהתאם למנטליות של הסביבה בה הם חיו ולאורה הם פסקו הלכות?
בברכה, אנונימית

תשובה

בס"ד
שלום לך!
סיפורך הכואב ודברייך הזועקים נוגעים בנימי נפשו של כל מי שאי פעם זכה להביא ילדים לעולם ולעסוק בגידולם.
אין מי שיוכל לתאר את המסירות, את רגשות הדאגה ואת ההשקעה הגדולה שכל אחת ואחד מאיתנו משקיע בילדיו. אפשר אף לומר כי הילדים הם אלו המשנים את חיינו הן מבחינה פיזית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית. את מיטב כספנו, מיטב רגשותינו ומיטב חיינו אנו משקיעים בהם, ועל כן לא פלא שאנו מצפים להכרת הטוב ולו מינימלית מבחינתם.
נתק של ילדים מהוריהם לאחר שאלו גידלו אותם במשך שנים, הינו דבר קשה מנשוא. על אחת כמה וכמה כשמדובר על נתק המתרחש לאחר נישואין של הילדים, כאשר המשפחה גדלה וההורים מצפים לרוות נחת מילדיהם, הרי שזהו כאב בלתי נתפס. אין זה משנה מהי הסיבה ואין זה משנה מה גרם לכך, העובדה שבתכם מנותקת מכם בוודאי כואבת לכל הצדדים המעורבים. גם היא מן הסתם הייתה שמחה לחיות עמכם כמשפחה תומכת ואוהבת, והעובדה שזה לא קורה מפריעה לה, לילדיה ואולי אף לבעלה מאד.
בדבריך את מתארת פגיעה משמעותית שחוו בנות המשפחה. האם הפגיעה טופלה בזמן על ידי אנשי מקצוע? האם עירבתם אנשי טיפול היכולים לסייע במקרים כאלו??? פגיעות מסוג זה עשויות להשאיר את חותמן על הנפגעות במשך זמן רב אם אינן מטופלות כראוי, ומי יודע אם לא עקבותיהן של הפגיעות הן הגורמות לאומללות ולנתק שחווה המשפחה. פגיעות גורמות לנפגעות לקשיים רגשיים ונפשיים לא פשוטים, בעיקר אם הייתה זו תופעה ולא מקרה בודד. הטיפול במקרים כאלו אינה זכות אלא חובה ויפה שעה אחת קודם.
חשוב לומר: הנושא ההלכתי במקרה זה אינו אלא תירוץ בלבד. אף אדם אינו "מקבל פטור" ממצוות כיבוד אב ואם, אף לא אישה נשואה. חז"ל שצפו מראש כי אישה לאחר נישואיה עלולה "להיקרע" בין חובת הנאמנות לבעלה ולבית לבין חובת הנאמנות להוריה, פתרו מראש את הבעיה בקבעם שהבעל קודם (שו"ע יו"ד, ר"מ, י"ז), אך כל זה רק במקרה שאיננה יכולה לכבד את שניהם גם יחד. כך למשל לגבי מצוות היראה מאב ואם, וכן אם הבעל אינו נמצא כרגע בביתו או שהאישה איננה עסוקה בדברים הקשורים למשפחה, עליה לכבד את אביה ואימה כיוון שעקרונית המצווה קיימת אצלה כבכל אדם. המחשבה כאילו "אינכם רלוונטיים" אינה נכונה ואף מנוגדת לתפיסה ההלכתית. גם אם הרב פסק כי בסיטואציה מסויימת על האישה ישנו פטור מלכבד את הוריה, הרי שלא פסק שמותר לה להתנתק ולהתנכר אליהם...
יתירה מכך, הספרות ההלכתית אף רואה בחומרה את מי שמתנכר להוריו ואינם מכבדם כראוי. התפיסה היא שהכרת הטוב של האדם כלפי הוריו משקפת את אישיותו, ומי שאינו מכבד את הוריו ואינו מכיר להם תודה על ההשקעה הגדולה שהשקיעו בו, מראה הדבר על נפשו המקולקלת. אלו המונעים מבתכם מלשמור עמכם על קשר עושים עוול גדול, הן מבחינה רגשית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה דתית, ואין לכך כל יסוד או תמיכה הלכתית כלשהי.
מבלי להיכנס לפרטי המקרה שגרם להתנתקות בתכם, קשה לחשוב על כך שהוראת רבנים היא זו הגורמת לה לעשות זאת. יתכן כי בן זוגה והיא לא הבינו את דברי הרב ו/או פירשוהו באופן לא נכון בתוך להט אש המריבה שלצערנו פרצה במשפחתכם. לא תמיד גם מודע הרב לכל האספקטים והגורמים שהביאו את המשפחה למצב הנוכחי, ושמיעה של שני הצדדים הייתה אולי משנה את החלטתו. ההלכה היהודית מעמידה במקום הראשון את הכרת הטוב, מאור הפנים, גמילות החסד והעזרה לכל אדם. על אחת כמה וכמה לכם הורים יקרים שטרחתם וגידלתם את ביתכם והבאתם אותה עד הלום. הוראות תורניות כמו גם פסקיהם של רבנים רבים במהלך הדורות, טרחו והתפתלו כדי להקל ולהתיר במקומות הנוגעים לכבוד הבריות. הצורך לתת כבוד לכל אדם באשר הוא, הנו ראשון במעלה והחכמים הקלו כאשר התנגש צורך זה במצוות אחרות. השלום הוא שמו של הקב"ה וחשוב מאד שישרה במקומותינו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשלום בית בתוך המשפחה.
בסערת הרוחות בה אנו נמצאים, נוטים אנו לעיתים לבלבל בין עיקר וטפל ולהקפיד על דברים מסוימים על חשבון דברים חשובים יותר. נראה שהמקרים הלא-פשוטים שאירעו במשפחתכם מקשים על חתנכם ובתכם לקבל את ההחלטה הנבונה לשמור על הקשר הכל-כך יקר עמכם. זו תקופה לא פשוטה עבורכם אך גם עליכם לשמור על קור רוח ולצפות שהשפיות תשוב למשפחה. אבינו האב הרחמן היושב בשמיים הוא זה שנתן לנו את חיינו וצווה עלינו לממש את מטרתם ותכליתם. אנו צריכים להתאמץ ולעשות את המוטל עלינו תוך השארת הדברים שאינם בשליטתנו לפעולתו של רבונו של עולם. הוא שופט צדק, הוא יודע מה מגיע למי, והוא דואג שכל אחד יקבל את המגיע לו. גם אם הגיע עלינו עת קשה, עלינו להמשיך לבטוח ולהאמין בו ולקוות שיום יבוא והכל ישוב על מקומו בשלום.
ובינתיים, למרות הקושי והכאב תשתדלו לשמור על התקווה. אל תתנו לייאוש לכוון אתכם, אל תשקעו לזרועות הכעס והטינה שכל כך כבדים במקרה שלכם. מאור פנים ונסיונות בלתי פוסקים לחדש את הקשר בוודאי יביאו בסופו של דבר תוצאות. כי לכעס רוע ופגיעה אין תוחלת, הקב"ה ציווה עלינו לאהוב כל אדם וזוהי הדרך הנכונה גם בשבילכם.
מאחל לכם שבקרוב תזכו להתאחד בחזרה ולרוות רוב נחת
דניאל
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
תגובה אחת
  1. דבורה הגב

    אנונימית יקרה,
    ברצוני להתייחס לסיום דברייך.
    שאלת איך ייתכן שאנסים ועברייני מין מקבלים הגנה אבסולוטית מההנהגה הרבנית.
    זה באמת לא ייתכן.
    לא זו דרך התורה.
    "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. צעקה הנערה ואין מושיע לה". אומרת התורה בפסוק מפורש כאשר היא מתייחסת למקרי אונס.
    אין מקום לויכוח, אין שום פרשנות אחרת.
    השקפתה המקורית והבסיסית של התורה על מקרי אונס: אונס שווה לרצח. אנס שווה לרוצח.
    וכעת את שואלת – איפה הפער בין הרצוי למצוי?
    איפה יחס החברה כלפי מקרים כאלו?
    את צודקת.
    יש פעמים של הגנה לא מוצדקת כלפי פושעים (ויש לא מעט מקרים אחרים. ידוע לי בוודאות על רבנים רבים שמחייבים פניה למשטרה במקרים כאלו!).
    אבל אין זו דרך התורה.
    אני מבינה מדברייך שבחרתם לא לפנות למשטרה.
    אינני יודעת מה היו השיקולים שהנחו אתכם, וללא ספק העובדה שהפוגע קם מתוך המשפחה היא כואבת ומקשה בהרבה על הטיפול בפרשייה. אולי חפצתם לפנות למשטרה, ונרתעתם משום שחשבתם שהדבר אסור.
    בכל מקרה, בפרשייה עגומה כזו, נותרו לבטח הרבה 'פצועים בשטח': את האמא, אחת הנפגעות המרכזיות בפרשה, בנותייך שנפגעו על ידי גיסן, ביתך הגדולה, שמצאה את עצמה במקום נוראי – מן הסתם נקרעת בין תחושת הבגידה, לבין רחמיה על אחיותיה ואהבתה להוריה, לבין תחושה (אולי מוטעית) כי עליה לחפות על בעלה.
    הייתי מציעה לך לנסות לעשות סדר כלשהו בחוויה הלא פשוטה שעברתם.
    יש עמותה בשם 'שלום בנייך' שמפעילה קו חם וסיוע לנפגעי תקיפה מינית.
    העמותה חרדית, עובדת עם צעירים וצעירות חרדיים ועם הוריהם, ואף זוכה לאמון רחב של רבנים וגדולי ישראל.
    את יכולה לדבר איתם בטלפון *9595 (מבזק בלבד). מציעה לך לפנות בהקדם.
    בהצלחה!

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן