אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים?

שלום וברכה, אשמח לקבל תשובה לשאלה שמפריעה לי כבר המון זמן:

אנחנו נשואים כ-10 שנים, והורים ל ארבע בנות לאחר כל הלידות קיבלתי היתר מרב לקחת מניעה בזמן ההנקה.
כעת הבת שלנו בת שנתיים וכבר שנה בערך שלא יונקת, אך לי וגם לבעלי עדיין קשה לחשוב על הריון נוסף.
אשמח מאד לקבל תשובה האם זה בסדר מבחינת דעת תורה? (ולא מבחינת דרכי חסידות וכ').
וגם מבחינה השקפתית, האם כל אשה אמורה להיות זמינה כל הזמן להולדת ילדים???
תודה רבה מראש!

תשובה

שלום וברכה, שאלה חשובה מאד שאלת, והתשובה על כך קשה מאד, אחד מגדולי הפוסקים שכתב תשובה על שאלה זו התבטא שעל שאלות ממין זה אמרו בתלמוד (סנהדרין ז א) 'לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו', אי אפשר לזלזל באחד מן הצדדים, ההחלטה אם לקחת אמצעי מניעה או לא, גובלת בהחלטה הרת גורל, על עוד נפש העתידה לבוא לעולם. אך ההחלטה גם גובלת פעמים רבות במצוקה של זוגות רבים, המשוועים לשלוות הנפש, ולאיסוף כחות מחודשים, ושני הצדדים חשובים, ולכן צריך זהירות רבה במענה זה. אך כמו שכבר צווח הנביא, 'ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם', אינני רואה טעם להימנע מלענות על כך, וכל אחד ואחת, ידונו בדברים בעצמם, והירא את דבר ה', ידע מתי מצוה עליו להימנע, ומתי מצוה עליו שלא להימנע. כיון שהתשובה לשאלה זו גובלת בבירור הלכתי, ולהבנת התשובה המעשית יש צורך בפירוט הדיון הייתי חייב לצאת מן הגבולות הרגילים שבהם אני עונה בדרך כלל, ולשתף כאן גם את הדיון ההלכתי, כי רק אחרי הבאת עיקרי הדברים אוכל לפרט את המעשה אשר יעשון.

השאלה הזו כוללת שני חלקים. חלק אחד הילכתי, וחלק שני דיון השקפתי. וצריך לברר את שני החלקים. אך טרם שאכתוב את דברי אקדים רקע היסטורי. ישנם שלשה שינויים שחלו בדורנו, שיש בהם השלכות חשובות מאד על נידון זה.
השינוי הראשון, בהקשר לאמצעי המניעה עצמם. בעבר לא היו אמצעי מניעה שאינם גובלים באיסור של השחתת זרע. השימוש בגלולות למניעת הריון החלו לפני כששים שנה, והשימוש בהתקן תוך רחמי אמנם החל לפני כמאה שנה, אך לא היה נפוץ לשימוש רק לפני כשישים שנה , גם אחר שהחלו להשתמש בהם עדיין היו בהם בעיות רבות ונשים חששו להשתמש בהם. מלבד מה שהיו גורמים לדימומים רבים כך שאשה שהשתמשה בהם לא הייתה יכולה להיטהר, וממילא נמנע השימוש בהם לשומרי הלכה. ולכך הדיון ברוב ספרי הפוסקים בדבר שאלה זו, נוגעת בדבר הגבולות ההלכתיים של האיסור החמור של השחתת זרע, או לחילופין בסוגיות של חשש איסור מחמת ראיית דם.
כל זה השתנה מאד, בימינו ישנם אמצעי מניעה שאין בהם שום חיסרון הילכתי, הם לא גובלים באיסור של השחתת זרע, וגם אינם גורמים לדימומים, ממש בעת האחרונה התחדשו עוד ועוד אמצעים מצוינים שאין בהם בעיות כלל [כמובן שיש גם בימינו אמצעי מניעה שיש בהם משום השחתת זרע כמו שימוש בקצף, בנרות, בדיאפרגמות, וקונדומים, ואין דברי אמורים לעניין השימוש בהם, לגבי השימוש באלו צריך היתר מיוחד, במקרים מיוחדים מאד. חלקם חמורים יותר, וחלקם חמורים פחות . יש גם אמצעי מניעה שגורמים לדימומים]. השינוי הזה מהווה תפנית של ממש בכל הדיון ההלכתי, כי האיסור החמור של השחתת זרע ירד מהפרק, כמו גם הנידון של איסור מחמת חשש לראיית דם.
גם הנושא ההשקפתי צורך דיון מחודש. עם השינוי של העולם המערבי, והיציאה של נשים לעולם העבודה, התרבה מאד השימוש בתחליפי חלב. בעבר כשלא היו תחליפי החלב מצויים כל כך, היו יותר נשים מיניקות הנקה מלאה ובכך הייתה מניעה טבעית משך כשנתיים אחר הלידה, בכל זמן ההנקה של הילד, ככל שנפוץ יותר השימוש בתחליפי חלב, התמעטה אפשרות המניעה הטבעית של ההנקה.
מעבר לשינויים אלו, ישנו שינוי נוסף, שינוי תרבותי, המהווה שינוי מהותי מאד בתפקידה של האשה, המשליך מאד לגופו של הדיון. בעבר רוב הנשים היו עקרות בית, אשה שהוצרכה לעבוד לפרנסת ביתה הייתה יוצאת דופן, החברה ביכרה נשים שיושבות בביתן, גם נשים שעבדו, היו עובדות שעות מעטות בעבודות קלות. בימינו הדברים כבר אינם כן. נשים יוצאות לעבוד, וזקוקות לכך. היציאה לעבודה אינה נטל של נשים עניות שלצערן צריכות לצאת מביתם לפרנסת הבית. יוקר המחייה גרם לכך שלא די במפרנס אחד בבית, בימינו גם הנשים וגם הגברים יוצאים לפרנסת הבית, אך כיום היציאה לעבודה אינה מחמת הצורך בהבאת טרף אל הבית. כמובן שאין להכליל, אך פעמים רבות אשה שיושבת בביתה ולא יוצאת לעבוד הופכת אט אט לאשה נטולת חיות, היא מקנאה בכל חברותיה הנמרצות והמתקדמות. המציאות בת ימינו שרוב הנשים צריכות לצאת לעבוד ככל חברותיהן. מעטות הם הנשים המסוגלות להישאר בבית ולהיות עקרות בבית כבעבר. המציאות החדשה הזו, גורמת שעל האשה רובץ עול גדול, היא יוצאת לעבוד היא יולדת את הילדים ומגדלת אותם. הבעל יכול לשאת בנטל של גידול הילדים, אבל לא של ההיריון והלידה. אשה שתלד ללא הפסקה לא תוכל לעבוד לפרנסתה.
וכאן נשאלת השאלה, שמא על האשה לחזור למקורה, לשחות נגד הזרם, ולהיות עקרת בית כמימים ימימה, וכך תוכל לעשות את תפקידה נאמנה, ללדת ילדים ולגדלם. או שמא אין חוב זה מוטל על אשה בת ימינו. אין עליה לשנות את המציאות היא חיה ונולדה למציאות מסוימת ועליה לנהוג בתוך מציאות זו כדרכו של עולם, ואף אם בשביל זה היא תמעט מללדת ילדים. נושא זה לא נידון בתשובות הפוסקים, כי מציאות זו היא מציאות חדשה ממש שנוצרה בשנים האחרונות, וחובה לחשוב ולדון מה היא האמת.
ובכן, בכדי לדון במציאות בת ימינו יש להקדים ולדון במקורם של דברים מהי חובת האיש והאשה בהולדת ילדים.

מצות פרו ורבו
בפרשת בראשית (א, כח) מצטווה האדם לראשונה להוליד ילדים, הבורא אמר לאדם ולאשתו 'וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ'. חז"ל (יבמות סה ב) למדו מהכתוב 'ומלאו את הארץ וכבשוה', שאשה פטורה ממצוה זו, 'איש דרכו לכבש ואין אשה דרכה לכבש'. ולכן אשה פטורה ממצוות פריה ורביה. התלמוד מספר על אשתו של רבי חייא שנטלה סם שגרם לה לעקרות בכדי שלא תלד עוד, וכן פסק השולחן ערוך (אהע"ז סימן ה סעיף יב) שמותר לאשה לשתות כוס של עקרין. אמנם החתם סופר (יו"ד סימן קעב, אהע"ז סימן כ, ראה עוד פתחי תשובה אהע"ז סימן ה ס"ק יא) כתב שבזמנינו אחר חרם דרבינו גרשום שלא לישא שתי נשים חובת האשה לסייע ביד בעלה במצוות פרו ורבו שלו, כיון שאין לו אפשרות לקיים מצוה זו אלא על ידה, בשונה מזמן חז"ל שהייתה ביד האדם יכולת להתחתן עם שתי נשים. אכן כתב החתם סופר שם שאינה צריכה לסבול צער גדול בשביל שעבודה לבעלה.

לשבת יצרה
מלבד מצות פרו ורבו שממנה פטורים כאשר נולדו בן ובת, נלמד מן הפסוק 'לא תהו בראה לשבת יצרה' שמתקיימת מצוה גם אחר שפטורים מפרו ורבו, ובמצוה זו יש שרצו לומר שגם נשים שייכות בה , וגם זו מצוה גדולה מאד עד שהראשונים מתבטאים על מצוה זו 'מצוה רבה [גדולה]' שבגינה דוחים ועוברים על מצוות אחרות בכדי שהיא תתקיים. אך זו רק מצוה קיומית וכל שנולדו לו בן ובת פטור מללדת.

לערב אל תנח ידך
אך חז"ל הוסיפו ואמרו (יבמות סב ב) 'רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר (קהלת יא ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים', התלמוד (בבא בתרא צא א וראה רשב"ם שם) מספר שלבועז היו ששים ילדים, ובכל זאת נשא את רות בסוף ימיו לקיים את דברי הפסוק 'לערב אל תנח ידך'. בדברי התלמוד לא מבואר אם זה חיוב ממש או רק מעלה. והראשונים נחלקו בזה . והרמב"ם (אישות פרק טו הלכה טז) כתב 'אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם'.

ריבוי ילודה
המקורות שהועלו עד כה דנים בעיקר כלפי החיוב להינשא. כשמבירורם של דברים עולה שאדם שלא נישא כלל ממש מחויב להינשא מצד מצות פרו ורבו, וגם אדם שכבר נישא ויש לו ילדים ועדיין כחו במותניו ללדת עוד, מחויב להינשא מדברי סופרים מן הכתוב 'לערב אל תנח ידך', שאמנם לא לכל השיטות כופים על מצוה זו, ויש הסבורים שאין זו מצוה ממש, אבל ודאי דעת חלק ניכר מן הפוסקים שהיא מצוה ממש.
אך אין ללמוד ממקורות אלו עד כמה חייב האדם להרבות בילודה, כלומר, אדם שמעוניין ללדת עוד ילדים, אלא שכעת הוא רוצה לנוח בין לידה אחת לחברתה, על מקרה זה לא מבואר בפוסקים אם מותר לו או אסור לו.
יש אמנם בדברי הראשונים התייחסות מעניינת כלפי ריבוי ילודה, בהקשר לדברי התלמוד (בבא בתרא ס ב) 'מיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין', התוספות (שם ד"ה דין) ביארו שלא עלה על הדעת לפטור מללדת ילדים לגמרי, אלא שיניחו מללדת אחר שיוולד להם בן ובת, ועל זה התבטאו חז"ל 'נמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו'. חשוב לציין שגם אם יניחו מללדת אחר שיוולד בן ובת, יהיו צריכים ללדת יותר משני ילדים, כי לא לכל אחד נולדים מיד בן ובת, ופעמים צריך שיוולדו מספר בנים עד שיהיה לו בת, או מספר בנות עד שיוולד לו בן, ובכל זאת אומרים התוספות שמציאות זו תגרום שזרע אברהם אבינו כלה מאליו, יש ללמוד מכאן על הצורך בריבוי ילודה.
אך על אף שאין התייחסות ממש לאדם המעוניין להוליד עוד ורק רוצה לנוח, מרוח הדברים יש ללמוד, שברור שמצוות פרו ורבו היא מצוה גדולה מאד, וכלשון הנביא (ישעיהו מה יח) 'לא תהו בראה לשבת יצרה' והסיקו חז"ל (משנה עדויות א יג) מדברי הנביא הללו 'לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה'. חז"ל גם אמרו (שבת לא א) שכאשר אדם עולה לדין אחר מיתתו, אחת מן השאלות ששואלים אותו היא 'עסקת בפריה ורביה'. עוד מבואר בתלמוד (מגילה כז א) 'אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה', בשביל קיום של שאר מצוות אין מוכרים ספר תורה, נמצא כי מצוה זו היא מהמצוות החשובות ביותר. נכון אמנם שכשנולד לאדם בן ובת הוא פטור מן המצוה [יבמות סא ב, שולחן ערוך אהע"ז סימן א סעיף ה], אך כאמור מרוח הדברים יש ללמוד עד כמה חשוב ריבוי הילודה בעיני היהדות. וכמו שכתב הרמב"ם 'שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם' החינוך (מצוה א) מבאר את טעם המצוה 'כדי שיהיה העולם מיושב, שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב [ישעי' מ"ה, י"ח] לא תהו בראה לשבת יצרה. והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם, כי לבני אדם ניתנו ולא למלאכי השרת'. ברור אם כן שרצון התורה לשאוף ללידה מרובה של ילדים עד כמה שיש בכחו של אדם.
אך עדיין זה רק רוח הדברים וכאמור שכל המקורות שהובאו לעיל דוברו באדם שחפץ להימנע לחלוטין מלעסוק בפריה ורביה, שאותו חייבו לישא אשה בת בנים, הפוסקים לא דיברו באדם המעוניין לקיים מצות פריה ורביה, אלא שהוא רוצה לנוח עד שיקיימה. ויש לומר שרק המניח ידו ממש, כלומר מחליט שלא ללדת עוד עובר באיסור. אבל המתכווין ללדת עוד אינו נחשב 'תנח ידך', הוא לא מניח ידו מלקיים את המצוה, הוא חפץ לקיימה אלא שהוא אוגר כחות למען שיוכל לקיימה בהמשך.

אנסה לעשות סדר אחר הבאת כל הנתונים. א. יש חיוב מן התורה לגבר להינשא ולהתעסק בפריה ורביה. ב. יש חיוב מדרבנן לגבר להינשא גם אם נולדו לו כבר בן ובת מנישואיו הקודמים. ג. רוח הדברים מראה שיש מעלה להרבות בילודה כמה שיותר. ד. אשה אינה חייבת במצוות פרו ורבו, אף שהיא שייכת בקיומה של המצוה ומקבלת שכר עליה, אך היא משועבדת לבעלה שיוכל לקיים את מצוותו על ידה.
הדירוג מאד חשוב. כי כאשר אנו רוצים לברר חיוב צריך לדעת מהו מקורו.
כעת ננסה לברר מהם הסיבות שמחמתם זוגות מבקשים להימנע לתקופה מללדת. וננסה לברר כל מקרה לגופו על פי הנתונים שנתבארו לעיל.

א. בכל מקרה כשהסיבה למניעה היא בתחילת חיי הנישואין טרם שנולד אפילו ילד אחד, כיון שהדבר גובל בביטול מצוה מן התורה, לולי שיש סיבה מאד מיוחדת אין טעם להיתר [כמובן שיתכנו יוצאי דופן אך אינני רואה טעם להתייחס בכתיבה הפונה לרבים למקרים נדירים].

ב. כשנולדו כבר ילדים, נראה שאין חילוק אם נפטרו כבר ממצות פריה ורביה כלומר שנולדו להם כבר בן ובת, לבין מי שלא נולדו לו בן ובת ועדיין לא נפטרו ממצוות פרו ורבו. ברור מאד שכל זוג זקוק למנוחה מלידה קודמת, מנוחת הגוף של האשה, ומנוחת הנפש של הזוג מהמאמץ של הלידה והטיפול בילד הנולד, ופעמים אף בשאר הילדים בבית. נראה שאף שעדיין לא פטורים מללדת, אך ודאי שהצורך במנוחה הוא גדול וכל אחד שונה מחברו בזה, אחת צריכה זמן רב של מנוחה ואחת זמן קצר, אחת עברה היריון קשה מאד וזקוקה לנוח ממנו יותר, האחת לחוצה באופייה וכל זמן ההיריון היא נמצאת בלחץ מתמיד והיא זקוקה בגלל זה ליותר מנוחה. גם הילדים שונים זה מזה, פעמים והילד קל לגידול ופעמים והילד טורד את מנוחת ההורים והם זקוקים למנוחה נוספת. המנוחה של הזוג נעשית בכדי שהם יוכלו לקיים את המצוה בעתיד, הם נחים בשביל קיום המצוה ואין בזה ביטול מצוה.
אלא שהגבול בין פינוק לבין מנוחה הוא לא תמיד גדול. ואלו מהדברים שמסורים ללב של כל אדם, עד כמה הוא ירא ה' לדעת אם הוא מתפנק מידי, או שהוא באמת זקוק למנוחה. אך חשוב לדעת שמותר וחשוב לנוח.
חשוב מאד לדעת, שכששואלים רב האם אפשר לקחת אמצעי מניעה לא תמיד הרב מודע למצבה של האשה או למצבו של האיש, כשאין היכרות קרובה בין הרב לשואל כמעט והרב לא יוכל לתת מענה לשאלה זו, זו שאלה הצורכת מידע והיכרות עם בני הזוג. פעמים והבעל לא העיז להציג לפני הרב את חוסר השלוה, את גודל המצוקה של אשתו, ולכן הרב לא יתיר לקחת אמצעי מניעה. חשוב מאד לשאול את השאלה לפני רב שמכיר היטב את הזוג ומודע לרגישות הבעל והאשה.
צריך גם לזכור שבסופו של דבר חיובה של האשה במצוה זו אינו אלא מצד שיעבודה לבעלה וכשיש לה צער גדול היא פטורה מן המצוה, וחשוב לבחון מה נקרא צער גדול ומתי אין זה אלא פינוק.

ג. השאלה הגדולה היא מה קורה כאשר הסיבה למניעת הילודה נובעת לא רק בעקבות צער ההיריון צער הלידה וצער גידול בנים. אלא כאשר המעקב הגדול היא עבודת האשה. נשים בנות ימינו עבודות בעבודות קשות מאד וגורמות לכך שההיריון קשה יותר וכך גם הלידה וכל גידול הילדים. האם אשה צריכה להפסיק לעבוד בכדי שתוכל ללדת יותר ילדים?
התשובה לזה כמעט ברורה לענ"ד, אשה לא צריכה להפסיק לעבוד בכדי שתוכל ללדת עוד ילדים. היציאה לעבוד בימינו איננה רק בשביל פרנסת הבית, כאשר אשה עובדת לפרנסתה היא שמחה ומאושרת, כך הם פני הדברים בימינו. נשים שיושבות בביתם ולא יוצאת לעבודה, עלולות להיות מתוסכלות מכך. העבודה ממריצה את האשה ונותנת לה כח. לא רבות הן הנשים שמסוגלות להיות שמחות ומאושרות אף שלא תצאנה לעבוד. ולכן ברור שאין האשה צריכה להפסיק את עבודתה בכדי ללדת יותר ילדים [אינני מתייחס לצורך לפרנס את הבית שגובל בעוד נידונים נוספים, השתדלות לפרנסה וחובת הבעל בעניין זה, היריעה תתארך עוד ועוד אם אכתוב על זה].
אבל מצד שני, צריך להיות ער לדבר הזה. אשה שעובדת בעבודה קשה שמקבלת שכר רב בחודש, צריכה להקל על עצמה כמה שיותר בעזרה חיצונית בכדי שתוכל לקיים את תפקידה העיקרי כאשה, ללדת ילדים ולגדל אותם. פעמים רבות נשים מביאות שכר רב ומשתמשות בו לחסכונות, וכך הן גם עובודת קשה וגם אין להן כסף לעזרה בבית, והן אינן מסוגלות לעשות את תפקידן. צריך לזכור שתפקיד זה של הולדת הילדים חשוב מאד, וצריך להיות ער לנסות לעזור כמה שיותר לצורך הזה.

עד כאן דיברנו במקרים שהמציאות העכשווית גורמת לאשה לרצות להימנע מללדת. אך ישנם מקרים שהפחד מן העתיד גורם לאשה רצון להימנע. הגמרא (ברכות י א) מספרת שכאשר חזקיהו המלך חלה ונטה למות, בא אליו ישעיהו לבקרו. והוכיח אותו על כך שלא ילד ילדים, ואמר לו שהוא לא יזכה לעולם הבא. חזקיהו טען להגנתו שראה ברוח הקודש שיצא ממנו בנים שאינם הגונים ולכך הוא נמנע מללדת. ישעיהו הוכיח אותו על כך ואמר לו 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה דקודשא בריך הוא לעביד', בתרגום חופשי הוא אמר לו לא להתעסק בדברים שהוא לא יודע והם נסתרים ממנו, על האדם לעשות את חובתו, והקדוש ברוך הוא יעשה כרצונו. הסיפור הזה חשוב מאד, יש ללמוד ממנו שאין לאדם להימנע מלעשות דברים מחמת חשש עתידי. ולכן ברור שאם כעת יש כח אין סיבה לחשוש שאולי לא יהיה לאדם כח [כאשר החשש הוא רחוק ולא סביר]. כמו כן אם כעת יש פרנסה לא צריך לחשוש שמא לא יהיה לי פרנסה בשביל משפחה גדולה.
באופן כללי על האדם להתעסק במה שלפניו ולא לתכנן תכניות, זה לא ראוי שזוג מחליטים בתחילת חייהם כמה ילדים הם מתכננים ללדת. הם צריכים לראות לפי המצב, פעמים ויש יותר כח ממה שחשבו, ופעמים חלילה להיפך. הבורא יתברך הוא הנותן כח לעשות חיל, והעתיד נמצא בידיו. אנו כבני אדם צריכים להתנהג לפי הנתונים שידועים לנו ולהתנהל על פיהם. ולכן אם זוג מרגישים שהם צריכים עוד זמן של מנוחה, אין קביעות זמן מדוד וקצוב שאדם יכול לתת למנוחה. המנוחה משתנה מאדם לאדם ובאדם עצמו מלידה ללידה.

כללו של דבר, מצוה גדולה מאד ללדת ילדים, וכל המוסיף נפש בישראל כאילו בנה עולם, כדאי לכל אחד לפנות לאחור ולשים לב כמה נפשות יצאו מסבו הגדול, וכך הוא ישים לב כמה נפשות תלויות בהחלטה הגורלית הזו אם ללדת או לא. אך צריך לזכור דווקא מחמת חשיבות המצוה ודווקא מחמת שלהביא נפש נוספת לעולם זה לא דבר של מה בכך, צריך לעשות זאת נכון עם כחות ראויים, ולא מתוך צער ומצוקה. כי לא יתכן שאשה תהיה במצב של צער ולחץ כל ימיה, ודאי לא זו הכוונה בקיום מצוה זו. ולכן צריך לשקול נכון, בתבונה וביראת שמים מתוך רגישות לצרכי האשה והאיש ושלוותם.
מתוך תקוה וציפייה שה' יתברך יתן בידינו כמה שיותר כח לעשות את התפקיד המוטל עלינו שיתן לנו כח ללדת ילדים לגדלם ולחנכם לעבודתו, לתפארת כל בית ישראל.

אני מברך אתכם שיהיה לכם הרבה כח, שלוות הנפש ופרנסה טובה לגדל הרבה ילדים בנחת ובשלווה. ואסיים בנוסח התפלה המודפס בספר השל"ה הקדוש (תמיד פרק נר מצוה אות קלג) 'על קיום העולם ועל קיום התורה, בא לנו ממך ה' אלהינו שני צוויים. כתבת בתורתך (בראשית ט, א; ז) 'פרו ורבו'. וכתבת בתורתך (דברים יא, יט) 'ולמדתם אותם את בניכם'. והכוונה בשתיהן אחת, כי לא לתוהו בראת כי אם לשבת, ולכבודך בראת יצרת אף עשית, כדי שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה. ובכן אבוא אליך ה' מלך מלכי המלכים ואפיל תחינתי, ועיני לך תלויות עד שתחננו ותשמע תפילתנו, להזמין לנו בנים ובנות, וגם הם יפרו וירבו, הם ובניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות, לתכלית שהם ואני ואנחנו כולנו יעסקו בתורתך הקדושה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך לאהבה וליראה את שמך.
בברכה מרובה
שלמה
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
2 תגובות
  1. אמא מפרנסת הגב

    תשובה ממש יפה ומקיפה!
    אינני שואלת השאלה אך גם מאד מתעניינת בנושא.
    הבעיה שלי היא דוקא שאני רוצה להיות בבית וללדת עוד ילדים בנחת
    אך מאידך אני המפרנסת כדי שבעלי יוכל ללמוד תורה.
    אני כבר ממש מבולבלת ולא יודעת מהו תפקידי בעולם…
    כי שני תפקידי סותרים זה את זה

  2. יוסי הגב

    שלום וברכה

    שלמה היקר תשובתך הייתה מחכימה ומעמיקה

    אך פרט קטן לא התייחסת
    על הצד של הגבר, מצוות "שבת" אינה מתבטלת לעולם ועל הגבר ישנו חיוב להביא כמה שיותר ילדים לעולם, וזאת בכדי ליישבו.
    כל מה שהתירו לאישה לקחת מניעה זה כי היא חלושה אינה יכולה או מכל סיבה אחרת.
    מבחינת הגבר אין היתר להכריח את האישה שרוצה בהרחבת המשפחה

    ובדיוק לשאלות כאלו המשנה באבות אומרת לנו "עשה לך רב"
    שאלות של הבאת ילדים לעולם היא שאלה לרב והזוג עצמו לא יכול להחליט על דעת עצמו

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן