אני רוצה סגנון אחר של בחור ממה שאמי רוצה בשבילי

שלום,
אקדים ואומר שאני עוקבת אחרי האתר וקוראת ולפעמים נעזרת בתשובות או מזדהה עם השאלות…
אני בחורה רווקה הקרבה לגיל 22 (בעבר שאלתי כאן בנושא שידוכים.)
האמת? שאני לא יודעת מאיפה להתחיל,
אני קודם רוצה להגיד שהורי גרושים, אז אני מתגוררת עם אימי וכמובן שגם היא יותר פעילה בחיי, לאבא שלי אני יותר מספרת לו ואולי חווה איתו את הדברים 'מרחוק',
יש לי בעיה והיא אמא שלי אני כל כך קרובה אליה ולפעמים קצת מרחמת עליה אבל אני כבר לא יכולה
היא יותר מדי מעירה לי על כל צעד ועניין שאני עושה או לא עושה מערבת ומתערבת אם זה בעניין שידוך שכבר שיניתי את דעתי ואני לא מעוניינת בבחור מן הספסל הראשון של הישיבה כי גם 'גדלתי' ואני כבר לא תלמידת סמינר עם החולצת הצווארון התכלת וגם מהרקע שאליו אני 'מוגדרת-מסוייגת' לכן אני מוותרת מראש על עצם הרעיון. למרות שלפעמים אני רוצה להאמין שתמיד שאפתי לבחור ישיבה או אברך בכולל אבל פשוט המציאות של היום מונעת ממני אם זה בגלל הסביבה או החברה או אפילו המשפחה שלי שכבר קצת מזלזלת כשכמעט סגרתי ווארט אז אחד מבני המשפחה אמר 'יפה שיחקה אותה זו אחרי הכל'.
אני רוצה להוסיף שכמעט שנתיים לא נפגשתי בשידוך של שדכנית אני קצת מואסת בזה אין לי ממש צד של רצון בהם כי זה סוג של 'מסחרה' את כזו בחורה אז מתאים לך כזה בחור ולפעמים זה בכלל לא שייך לכן אני כבר לא שומעת להצעות ולא מעוניינת!
ואמא שלי כועסת עלי ושסוף סוף אני קצת נכנסת 'למוזה'
ונניח אני רואה בחתונה או נמצאת באיזשהו מקום ורואה בחור שמוצא חן בעייני אז אני אומרת לאימי: את רואה אותו כזה בחור אני מחפשת(לפחות במראה) ואז היא ישר תוקפת שהוא בכלל לא בחור ישיבה וכו' או אפילו מעירה הערה עוקצנית לגביו כאילו שזה הרגע התחתנתי עם הבחור…
לפעמים היא גם מערבת ממון-כסף ומאיימת שאם לא אקח בחור ישיבה אז היא לא תעזור לי בשום דבר ואני מסבירה לה שזה לא הבחור ישיבה זה האושר שלי הפרטי ואם זה יהיה בחור ישיבה מה טוב ואם לא אז מה נעים כי בסופו של דבר אני רוצה להיות מאושרת ולא מה שהחברה מכתיבה או המקובל או את לפעמים אמא, וזה פשוט גורם לי לברוח ולא לרצות להתחתן אלא סתם לחפש את עצמי או בכל לחפש את הצומי ברחוב…
זה ארוך ושעת לילה שפשוט אני לא נרדמת ואני חושבת שקצת ניסתי להסביר את שאלתי מקווה שיהיה לזה תועלת או פיתרון חלקי כי לפעמים אני מודעת לציווי בתורה של ל-כבד… את אימך" וזה פשוט לא נותן לי, כי היחס הזה רק מעציב אותי ומרחיק אותי מאלוקים שאני שואלת איפה הוא בכל הסיפור למה הוא לא שומע לתפילותי שמגיל 12 מבקשת ומתחננת שימצא בעבורי את הבחור המתאים לי!!! ולא לאמא שלי!

תשובה

...שלום גם לך, יקרה,
כמוני כמוך, גם אני לא יודעת במה לבחור ולהתחיל.
כמו אמן המסוגל לשרטט בקווים מהירים את רישום חייו. לא יורד דק עד דק בפרטים אבל נותן תמונה- חדה מספיק, מספרת. שרה. חיה.
כך גם את-
במכתב לא ארוך ומורכב השכלת לקפל חיים שלמים ולהגיש אותם, על מורכבותם וצבעיהם העזים נושאי מודעות דקה וחדה כל כך -אל הכתב.
מילים עומדות כעדים לעוצמות ולאמת שבך.

אהובה ויקרה.
כשאני קוראת את מילותיך אני חשה בהזדהות כל כך עמוקה עד שליבי שלי כואב. המורכבות הזו בקשר עם אמך. הקרבה הגדולה מול הצורך במרחב. הקרע בין הרצון העמוק לכבד אותה לבין הצורך, העמוק לא פחות, להיות קשובה לליבך ולקולך הפנימי, הגעגוע אחרי בן זוגך אל מול הפחד להנשא, ו..השדכניות.. השידוכים.. האנרגיות.
דבריך הגיוניים כל כך, מובנים כל כך.

ישנם נושאים רבים וחשובים העולים ממכתבך ואשר התייחסות אליהם יכולה לשפוך אור על הנקודה הזו בה את עומדת כעת בשלב זה של חייך אולם בינותם עולה ומבצבץ נושא מרכזי שהתמקדות בו חשובה לאין ערוך.

ודאי הוא שהאדם עמו תנשאי, בעזרת השם, יהיה, לפני הכל- מה ומי שטוב עבורך. נכון. לא אמך היא זו שנשאת כי אם את ובראיה המדויקת של התורה, בהגדרתה הנפלאה למצוות כיבוד הורים לא נמצא החיוב לאדם לבחור את בחירותיו, הנוגעות לחייו ע"פ רצון ההורים והבנתם. התורה הקדושה צוותה אותנו על כבודו של הורה- מאכילו ומשקהו. על מורא אב ואם - לא יסתור דבריהם ולא יאשרם ועוד כהנה וכהנה פרטי דינים חשובים, ברורים. נוסף להם נפח רב- כזה המדגיש את עוצמת הכרת הטובה העצומה והכבוד אותו עלינו לרכוש להם כדוגמת מעשיו של דמא בן נתינא אשר הרים את כפפתה של אמו, הלוקה בדעתה שעה שסטרה לו קבל עם ועולם ממלכת רומי או להבדיל, התנא הקדוש ר' טרפון שכרע על ברכיו כדי לשמש הדום לרגלי אמו.
לעומתם מספרת הגמרא אודות ר' אליעזר בן הורקנוס שבחר בדרכה של תורה חרף התנגדותו של אביו ונידויו. רחל אשת ר' עקיבא שנשאה לו חרף התנגדותו של אביה ונידויה.
כלומר,
הראיה הרחבה אותה העניקה לנו תורת חיים היא זו המחייבת את האדם להעריך, להוקיר, לכבד, ליקר את הוריו בכל מה שיכול. וכל מה שישתדל בזה יאריך לו הקב"ה ימיו ושנותיו על אדמות בטוב והנעימים. עם זאת אין הדברים מחייבים (בדברים לגביהם יש בחירה לגבי ילדים בוגרים ) את שביעות רצון ההורים בבחירה משמעותית לחיים. כלומר ללכת בניגוד לצו הלב והרצון- במידה והדברים התבררו כנכונים עבור האדם.

וכאן אנחנו נוגעים מעט בנקודה חשובה.
מערכת חייו הפנימית של האדם נרקמת עוד בשלבי חייו הראשונים. דמויות הוריו, מערכת היחסים וההתייחסויות שלהם אליו ובכלל בונות, בלא מודע את תפיסת האדם הבסיסית בתוכו. עם ההתפתחות האישית נוצר בתוכנו צורך טבעי, חשוב ומתבקש לנער מעלינו את דעתם, התנהגותם ודפוסי החשיבה של ההורים ולרכוש לנו חדשים משלנו כאלו שבאים מתוכנו אנו.
זהו הליך בריא וחיוני בחייו של האדם וחשוב אף מבחינה רוחנית. יש רק נקודה חשובה מאוד לתת עליה את הדעת והיא תשומת הלב הברורה האם הבחירה שלנו נובעת מהצורך להתנגד לדעת מי שרגיל להפעיל עלי סמכות ובמידת מה לשלול את יכולת ההתבוננות שלנו או מבחירה שנובעת מהקשבה פנימית, עמוקה, נקיה מהמלחמה של " הפוך מ.."
אם אנו פועלים הפוך אחרי ברור והעמדה אמיתית של המקום האישי שלנו- מה טוב אך אם אנחנו פועלים מתוך הצורך בהתנגדות אזי לא מה נעים..כיוון שהבחירה מתוך התנגדות כמוה לבחור בדיוק את אותו הדבר אבל מהצד השני של המטבע.

איני אומרת חלילה כי את בוחרת שונה מאמך היקרה אך ורק בגלל ההתנגדות שבתוכך והצורך שבמרחב האישי. את כותבת מפורשות שאינך פוסלת אופציה של בחור ישיבה רק שאינך סגורה ומסוגרת על אפשרות כזו כי אם על מה שיהיה לך טוב. זו הסתכלות בריאה בעיני. עם זאת, אני שומעת גם את קולך המהסס מעט ואומר: אני רוצה להאמין שתמיד רציתי בחור ישיבה או אברך כולל ורק המציאות לא מאפשרת לי.. כלומר, האם יש בתוכך מקום שרוצה ורק חושב שלא מגיע לו? שהוא מנוע מכורח המציאות החיצונית שלו? בגלל האופן בו החברה רואה את מציאות הגירושין? האם יש בתוכך מקומות, ביחס להיותך ילדה, במציאות בה הוריה התגרשו שאינם מבוררים עדיין? (האם עברת אי פעם תהליך של ברור בנושא?)

יקרה לי מאוד,
אני מבקשת לחזק את ידיך.
בורא העולמות כולם אינו מתווה את עולמו לפי ראות עינם של אנשים. הוא יכול כל. הוא יכול למצוא לך את הזיווג ההגון לך (ולא לאמך:)) באופן ששובר כל סטיגמה ציבורית.
העניין הוא אחר.

מנסיוני הקרוב לנושא הזה, העניין הוא הברור שלך מול עצמך.
תהליך ממוקד ומוכוון, עם עין מקצועית ורגישה מן החוץ המתמקד במערכות היחסים המרכיבות את חייך, הקשר שלך עם אמא, עם אבא והמציאות שלך בתוך הבית הוא תהליך חשוב ,מעניין.ופותח עולמות. עיקרו- הרבה הרבה מקום והקשבה לקול שלך. האמיתי. הפנימי. הנחבא אל הכלים ועסוק מעט במחשבותיך שלך אל מול מחשבותיה של אמא.
אני מאמינה בכל לב שכאשר החלקים בתוכך יתבררו, הקול שלך ישמע מתוכך, ברור, מוחלט ושלם- קולות אחרים מן החוץ יחווירו עד כי לא יתפסו עוד מקום אצלך, מה שיאפשר לך לכבד, להכיל, להבין ולעשות את הנכון עבורך. וגם..יביא אותך למקום שלם עם עצמך שלא נבהל מהסתכלות שטחית של אנשים בעלי ראיה סטריאוטיפית- כי יש גם רבים אחרים וגם ללא הצורך לחפש צומי בחוץ.. הכל כלול:)

מחבקת את המקום הזה שלך, חיבוק עמוק יודעת את הכאב שבמקומו. את ההיעלם שבמקומו ואת האלוקים שבמקומו.
הוא שם, אהובה. אתך.
הוא, הוא, אביך מולידך.
הוא אשר ממתין בכיליון עיניים להעניק לך טוב מוחלט. יתכן והוא מצפה בסבלנות עד כי תבשילי אל הטוב הזה המוכן ומצפה רק לך.
התפללי אלי, הוא יכול לזרז תהליכים:)

השם אתך, יקירתי. אף אני מתפללת עבורך מכל ליבי.
בהצלחה רבה ובשורות טובות בקרוב ממש.
דקלה.

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן