התנהגות קשה של אמא

אמא שלי מתנהגת אלינו בצורה פוגענית ומבזה ומה שהיא טוענת שהכל בגללינו! אנחנו ילדים רעים וקשים ובגללנו אין לה כוח ואין לה סבלנות. גם אבי לא שונה ממנה בהרבה וגם ממנו אנחנו לא מקבלים יחס טוב.

היא טוענת שאנחנו לא עוזרים לה למרות שאנחנו עוזרים ובטח אני הבכור עוזר הרבה, עדיין היא אף פעם לא מעריכה ולא מודה..
בנוסף היא אינה טורחת בחינוך ילדים וכל היום מתעסקת בטלפון בתכנים כגון פייסבוק וואצאפ וכו'.
שמעתי ממנה פעם שהיא אומרת שמותר לה להתנהג אלינו כך כי אנחנו אשמים בהכל.

היא צודקת????

 

תשובה

שואל יקר

אני כל כך מצטער לקרוא את שאלתך ולהבין את שאתה מרגיש

פנייתך מכילה הרבה מאוד כאב ותסכול.

מעבר לאותן רגשות של כאב ותסכול, אני חש מתוך כתיבתך המון כעס. אתה כועס על אמך ומספר שהיא ווכחנית וכועסת. אתה כועס על אביך. על צורת החיים שלהם, על חוסר הצדק, על הקורבנות והתלונות ועל הבזיונות שהם מטיחים בכם. הרבה מאוד כעס.

לדעתי, שואל יקר, הכעס, אותו אתה חווה, באופן אישי או בגלל התנהגותה של אמך כלפי הסובבים אותה, גורמת לך להצפה רגשית שמונעת ממך להתקדם בפרשנות שלך את החיים.

אני מזמין אותך לשאול את עצמך בצורה כנה ואמיתית את השאלה הבאה:

אמא, שכל כך תומכים בה, מכינים עבורה ,שוטפים את הכלים ,בדרך כלל, מקשיבים לה, מכילים אותה ואת הבעל שלה, למה שתהיה צעקנית ווכחנית? מה חסר לה? כולם כל כך טובים אליה ומתייחסים אליה בסלחנות ובכבוד. אם כך, מדוע היא כל כך שלילית?      

כעת, נסה בבקשה לענות לעצמך על השאלה...

אם אכן אלו הם פני הדברים, אכן האם מקבלת הערכה וכבוד לאורך כל תקופת חייה ולמרות הכל היא מתנהלת בצורה כה קשה, כפי שתיארת, הרי שלכעס אין כאן מקום! אני הייתי ממליץ לך להפעיל רגש של חמלה ורחמנות כלפיה.

אינני יודע, כאמור, מי אתה, מעבר לגילך לא ציינת פרטים נוספים אודותיך; האם אתה נשוי? גר בבית אמך? אינני יודע מה עברה אותה אם בחייה, כידוע לך בוודאי, אירועי חיים יכולים מאוד להשפיע לא לטובה על בני אדם.

לדוגמא, ישנם מחקרים המעלים את הקושי של הדור השלישי לאחר השואה. ההורים לאותם ילדי דור שלישי ,חוו תקופת ילדות קשה מאוד בעקבות התנהלות ההורים, ניצולי השואה. הרבה מאוד מהילדים סובלים לאחר מכן מהתנהגויות קשות של ההורים שסבלו מהוריהם, וכ"ו.

כאמור, במצבים כאלו אין לכעס מקום ויש לפנות את הלב שלנו לחמלה ולרחמנות.

לכעס שלך יש תפקיד חשוב מאוד בחייך: לעוור את עינך ולהכאיב לך. שהרי במצב של חולי או ריק משמעותי, יום הכיפורים לא תמיד יוכל להיות אבן דרך משמעותית בחייו של הסובל, במקרה שלך, של האם, שהרי בדיוק כמו שהתסכול והכאב משתק אותך, גם את האם הוא משתק. ובמקרה שלה לרגש קוראים כעס. לא בטוח שהכעס מגיע מכעס עליך או על הבן והסובבים אותו. יתכן מאוד והכעס מגיע עליה עצמה, על החיים שהיא עברה-עוברת.

במקרה שכזה יש מקום להמליץ לאותה אם על טיפול שיעזור לה לשנות את עיוותי החשיבה שלה ולפרשן מצבי חיים בצורה שונה.

אך לפני שנמליץ לאותה אם על קבלת טיפול, הרשה לי להמליץ לך לעשות פעולה פשוטה:

מצא לעצמך מקום שקט ורגוע, הרחק מאנשים. קח אתך שתיה קלה ואולי חטיף שאתה אוהב. שב עם עצמך מספר דקות והרשה לעצמך להתנתק. אל תיקח אתך את הטלפון הנייד שלך. פשוט שב עם עצמך ותתנתק. תחשוב על כלום! תן לעצמך להתנקות ממחשבות שליליות, מכעסים ועבר קשה.

נסה לדמיין את אותה אם במצבי חיים שונים. נסה לדמיין אותה צעירה יותר ושלילית פחות, נסה למצוא ציון דרך שגרם לה להיות שונה ממה שציפית ובדוק מדוע ,לדעתך זה קרה.

קיים את מהלך המחשבה הזו לאט ובשיטתיות, רק לאחר שהצלחת להתנקות ולהירגע. אחרת, לא תוכל לחשוף צד פחות שלילי בחיה של האם.

יתכן מאוד ותגלה שאותה אם חוותה בחייה תסכולים וקשיים אותם עדיין לא צלחה. זה אולי המקום שלך להבין, לחמול ולנסות לוותר. למרות שהכאב של הביקורת הוא קשה מנשוא, יחד עם זאת, לשלווה שלאחר החמלה יש כוח וריח מיוחד.

אינני משוכנע שניתן יהיה לשנות את התנהגותה של האם, אך ניתן בהחלט לשנות את הגישה שלך כלפי התנהגותה. לפרשנות שלך את התנהגותה יש מקום רב עבור הרוגע שלך בחייך. נסה ככל שתוכל לשנות את הפרשנות שלה להתנהגותה של האם ותרגיש טוב יותר עם עצמך.

לצערי, הרבה מאוד נתונים חסרים לי, יחד עם זאת, אני מקווה מאוד שהצלחתי לענות לך על החלק המשמעותי ביותר של שאלתך.

אני מאחל לך שתצליח לראות את הטוב בכל אדם ולאפשר לכל אדם לראות את הטוב ביותר שבו

 

בהערכה רבה ובתפילה להצלחתך

 

ישראל

[email protected]

 

 

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
6 תגובות
  1. אחת שאכפת לה! הגב

    כואב כואב כואב לקרוא את השאלה, הכאב שלך.
    ורוצה רק לומר לך שתדע שיש עוד ילדים בעולם שחווים דברים כאלו ודומים להם.
    ואני רוצה להגיד לך מנסיון אישי: תשתדל כמה שיותר להתרחק רגשית מהמעשים והאמירות של הוריך כלפיך. תדאג לעצמך ולעתידך. תראה את אישתך וילדיך כל הזמן מול העיניים וכמובן את עצמך. תעשה הכל כדי לא ליפול.
    וזה קשה קשה שההורים שלך שאמורים להיות ההגנה שלך לא רק שהם לא הם גם מקור הקושי. אוי כמה קשה וכואב.
    ומה שענה לך המשיב מאוד יפה אבל מעבר לכך שתחשוב על אמא שלך תחשוב גם על עצמך.
    אדם לא יכול לחיות מתוך תחושה שכל מה שהוא עצמו לא קיבל מהוריו הוא אמור לתת להם. זה בלתי אפשרי!
    ברור שחשוב להבין ולהתחשב במצבם- הורים זה הורים.
    אך שוב פעם ומעל הכל תדאג לך ולעתידך. תלך, תשתף, תבקש עזרה כדי שתהיה אבא מושלם לילדך ותעניק להם את כל מה שאתה בעצמך זקוק לו כבן.
    בהצלחה ובתפילה שההורים עם כל הקשיים שלהם ילמדו ויצליחו לתפוס את עצמם בידיים ולזכור שהם ההורים ואנחנו בסהכ הילדים הקטנים שלהם שזקוקים להם כמו לאויר!
    תצליח!

  2. חיים הגב

    השאלה שלך הייתה: האם אמא שלך צודקת?
    והתשובה על כך פשוטה וברורה:
    היא וודאי טועה!!!!!!
    ככל הנראה היא סובלת מבדידות גדולה משום שבעלה לא יודע לתת מענה לצרכיה הרגשיים המורכבים,
    כך גם אביך סובל בגלל אשתו הקשה…
    והכי עצוב שאתם הילדים שסובלים – נשארים עם שאלות כדוגמת "האם היא צודקת"?
    ובכן צריך לזכור כל הזמן: "היא טועה"!!!! "היא טועה"!!!! הבעיה אצלה ולא אצלכם… זה ברור כשמש!
    קיבלת אתגר גדול מן השמיים, ומאחל לך להרגיש "כי אבי ואימי עזבוני וה' יאספני"! יש לך אב רחמן בשמים – תתחבר אליו חזק!

  3. לי הגב

    נשמע שמדובר במה שנקרא "אמא נרקיסיסטית" או "הורות נרקיסיסטית". יש הרבה אינפורמציה באינטרנט לגבי התופעה וההשפעות על הילדים. באנגלית יש גם אינפורמציה לגבי דרכי ההתמודדות ואיך להתחזק מזה. עברתי משהו דומה ונפקחו לי העיניים רק בגיל מבוגר אבל מאוד עזר לי להבין את זה.

  4. גל הגב

    גם לי פקחו העיניים כשהגעתי לתאור על נרקסיסיטיים!לאו דוקא הורים. תמיד לא ידעתי איך להגדיר את אמא שלי -משוגעת? לא שולטת בעצמה? מיוחדת? או טובה מאד? מחוץ לבית היא מאד אהודה מוערכת ומוצלחת. זה מבלבל.
    עצה— אתה בשלב שמנסה להסתדר אם התלונות של אמך.אני כבר בגיל 6 עשיתי את הניסוי הזה (ילדה טובה עוזרת שוטפת רצפה )ואז חתכתי. (המשכתי לדאוג לא לנצל חלילה לא לבזבז להכין לבד אוכל–מניסיון חבל"ז . היא תמצא איך לפגוע גם אם תהיה צדיק ןהוגן כי אין שום קשר לתלונות. )
    תבין—היא מתלוננת כדי להקוף–אל תתיחס לתוכן בכלל אף פעם . אם אמך עושה לך רגשות אשם והרגשה לא טוה .– סימן שצריך להתרחק ממנהכל הזמן. אם היא נחמדה—תמשיך לתפוס מרחק. תסתכל על עצמך ועליה כאילו מבעד למשקפת . אל תתקוף ואל תגיב חזיתית .אל תתווכח או תצדיק עצמך.
    ספר על ההתנהגות שלה לכל מי שרק מקשיב.

  5. ספיר הגב

    ממש צובט לקרוא את הבעיה שהעלת וגם אני באותה הסירה לצערי…יש לי אמא קשה כל כך(וגם אבא!!!)פשוט קשה כל כך,מאז גיל ילדות היא הייתה מביישת אותי בכל מקום אפשרי!!! ופוגעת בי ובאחיי כל הזמן! לא יכולתי ממש להביא חברות ואם הייתי מביאה בצורה הזויה- לא רק אני הייתי סופגת עלבונות אלא גם הן..! אז תבינו באיזה מצבים הייתי נמצאת שחברה באה אלי הבייתה ונפגעת מההורים שלי…הייתי עוברת הלבנות פנים בגללה על ימין ועל שמאל, היא אף פעם לא נתנה לי להרגיש שיש לי כתובת לפנות אליה גם בתקופות קשות והיו לי כאלה…הייתי לבד,מתכנסת בעצמי ובוכה עם עצמי…היא הייתה לוקחת ממני סכומים גדולים של כסף,ויום למחרת הייתה מתנהגת בחוסר הערכה כאילו לא עזרתי לה לצאת מחובות…זו אמא שלא הייתה אפילו אומרת לי מזל טוב ביום הולדת,שוכחת שנה אחרי שנה וכשהייתי אומרת לה״היום זה יום הולדתי״היא הייתה אומרת ״ אה מזל טוב לך״ בלי חיבוק/מתנה/נשיקה… בזמן שכשלבני הדודים הייתה יום הולדת היא הייתה מתקשרת לנגד עיני כדי לאחל מזל טוב והייתה מביאה גם מתנה ואופה גם משהו לכבוד האירוע…ואני הייתי בצד מנגבת את הדמעות…כשחשוב לציין שמחוץ לבית היא הייתה עושה הכל בשביל לקבל אהדה וכולם חושבים שהיא מ-וש-ל-מ-ת כי היא שחקנית ומתחנפת לכולם…כשהיה לה יום הולדת כל המשפחה והחברים רשמו לה בוואטאפ שהיא המודל לאמא המושלמת(בגלל מה שהיא מציגה)ואני פשוט הנדתי את הראש מצד לצד ורציתי לצעוק לכולם שהם לא יודעים איזו אישה קשה מנשוא היא ואיך הכל הצגות בנויות היטב…לכן התחברתי לכל מילה שכתבת, לצערי אין לי מושג איך יכולות להיות אמהות כאלה, באמת שזה מעבר לבינתי,אני מאמינה שבאיזשהו מקום יש שם כנראה בעיה נפשית גם אם היא מאופרת היטב כי דבר כזה הוא בהחלט נגד הטבע אבל מצד אחר שנים הגנתי עליה בלי סוף ונתתי לה הזדמנויות ותירצתי בשבילה תירוצים אבל די, יש לכל אדם בחירה חופשית והיא לא משתמשת בה,או יותר נכון משתמשת בבחירה להמשיך בדרך ככ מקולקלת ופוגענית כשהיא כבר הוכיחה בחוץ כלפיי אחרים שהיא מסוגלת להתנהגות אחרת…וגם אם היו לאמהות האלה תקריות כאלו ואחרות שהקשו עליהן ולכן הן כך- אני לא מקבלת את זה יותר,כולם עוברים קשיים והחיים לא פיקניק לאף אחד ומי שירצה לפגוע באחרים כי קשה לו פשוט משקר ומוותר לעצמו! כל אחד יכול להחליט שזהו די -היה מה שהיה ולנסות לשנות-אם הוא רק יביע רצון! זה לא פשוט אבל זה אפשרי בדיוק כמו שאני בטוחה שכל מי שגדל בבית כזה -כמונו מבטיח כאן לעצמו לאור כל הסבל הזה שהוא לא מוכן שהילדים שלו יסבלו כמוהו-וזה עניין של בחירה! לעשות את השינוי ,אני ניסתי המון פעמים לפתוח את הנושא הזה עם אמא שלי והיא בשלה..לא מביעה חרטה ואפילו דואגת לפאר את עצמה ואת מעשיה מבלי לחשוב בכמה נפשות היא פגעה בלי סוף,אין בה חרטה וזה מה שהכי מכעיס אותי אצלה,היא לא מבינה כמו שאר האמהות האחרות האלה איזה חור זה עושה בלב של בנאדם וכמה זו בחירה מוטעית,אני הגעתי למסקנה שאנחנו חייבים לחשוב קודם על עצמינו כי חייך קודמים,אפילו לעבור לגור במקום אחר ולא להיות לידה,רחוק מהעין רחוק מהלב, לכבד מרחוק ושלך יהיה רוגע ואיזון נפשי,בכל מקרה מבינה לגמרי את הרגשות שלך ואתה לא הוזה ואל תאשים את עצמך ,כשאדם לא דואג לעבוד על המידות שלו ולתקן את מידת הכעס והיצר הרע שלו ורק מרוקן את פחי האשפה שלו על ילדיו ועל משפחתו-הוא בנאדם חלש מאוד,תיהיה אתה חזק ואל תשבר תלך קדימה תציל את החיים שלך ואת הדורות שיצאו ממך,שהם לפחות לא יסבלו כמו שאתה סבלת,בהצלחה לנו.

    • אליענה הגב

      וואו איזה עצוב לקרוא את התגובות כאן…
      אני דוקא יכולה לעודד מהצד השני, של אמא שסבלה בילדותה והחליטה לא להעביר את זה לילדים שלה ובאמת אמא שלי הצליחה ללא דוגמא אישית לגדל אותי ואת אחים שלי בשמחה, בהכלה והבנה, בלי התפרצויות ובלי אנוכיות על חשבון הבית.
      כל מה שהיא רצתה לעשות זה רק שיהיה לנו טוב, ואני לא מדברת על סתם פינוקים הרסניים אלא על אמא שיודעת להיות שם בשבילך תמיד, להיות אוזן קשבת לכל דבר בלי להיבהל, אמא שנותנת אמון, שבכל יומולדת יש עוגה ושירים וריקודים…. בקיצור זה בהחלט אפשרי ומי שיגיד שהוא ככה כי ככה גידלו אותו זה באמת בחירה שלו בלבד.

השארת תגובה

שאלות נוספות:

דילוג לתוכן