איך מתקדמים בחיים -שכרגע הם תקועים

איך מתקדמים בחיים -שכרגע הם תקועים

שלום וברכה ותודה רבה על עבודת הקודש שלכם תזכו למצוות
אני בחור בן 17 לא לומד במסגרת ורוצה להמשיך הלאה בחיים.
על אף שניסיתי אני לא רואה מצב שאני ילמד בישיבה.
הייתי רוצה להתייחס להמשך וליראות קדימה. אני מתנצל על כך שהמכתב נכתב בצורה מעט מבלבלת אבל זה המצב נא קבלו זאת בהבנה.
אני ב"ה אדם מאוד כישרוני ואני מרגיש מבוזבז כבר לפחות שנה שאני לא עושה כלום עם עצמי.
אני עצלן מאוד לא עקבי. לפעמים אני מתחיל משהו בהתלהבות גדולה ואז אני משתעמם ומפסיק. ובכלל וקשה לי מאוד להגיע להחלטות. אני נוטה שלא להחליט עד שאין ברירה וגם אז אני מתכנס למין ברירת מחדל.
אני מאוד כישרוני ב"ה. אבל אני לא יודע איך להתקדם כבר יותר משנה שאני בבית כמעט לא יוצא לתפילות אין לי בכלל סדר יום וגם כשאני רוצה לנסות להתחיל משהו כמו חברותא שהיה לי עם אחי ושמאוד נהניתי מהלימוד אתו-אפילו את זה הפסקתי.
אני רוצה ללמוד תואר אבל אני לא יודע במה הייתי מת לעסוק בתחום ציבורי ומשפיע (לאו דווקא נבחר ציבור אלא גם אחד שמתעסק עם הדברים מאחורי הקלעים ולא נמצא בפרונט) בגלל הריגוש והמתח והחידושים שיש כל הזמן והאינטראקציה עם בני אדם והוויכוח והשכנוע וגולת הכותרת-ההשפעה והכוח אבל אי אפשר ללמוד מקצועות שכאלה במכללות חרדיות (תקשורת ןפוליטיקה ומדע להמונים וכו') ולא באלי ללמוד משפטים מנהל עסקים וכו'.
כפי שאתם רואים המצב מורכב אני מאוד מבולבל ולא בדיוק יודע מה אני רוצה מעצמי ואני חושב יותר מידי מה לעשות ככה או אחרת מה אני רוצה בשביל מה הייתי מוכן להקריב הכול .ושוב, אני עצלן אבל דברים שאני מאוד רוצה אני מסתער עליהם כמו אריה ולא לוקח שבויים אבל הבעיה היא שאני משתעמם מאוד מהר. אני תקוע בבית בלי חברה וכשאנחנו נוסעים לאירועים של משפחה או מפגשים וכו' אני מרגיש נהדר כי אז סוף סוף אני יוצא קצת מעצמי.
הייתי שמח לעזרה
תודה רבה על ההקשבה והעבודה הקדושה שאתם עושים!
מקווה שהבנתם ושלא החסרתי פרטים תודה

תשובה

שלום וברכה איש אמיץ,

מתנצל על העיכוב בשליחת התשובה. בעיקר בגלל העיתוי של העומס שלפני החג, מצד אחד, והעיסוקים הרבים של החג מהצד השני.

אני מכנה אותך 'אמיץ' מפני שאני באמת חושב שאתה אחד כזה. אני גם חושב שזו התכונה שיכולה לשמש לך 'מנוע' להתקדמות וצמיחה מהמקום שבו אתה כרגע.

למה אני חושב שאתה אמיץ? ראשית, מפני שפנית אלינו. אף פעם זה לא קל לשתף פרטים אישיים. במיוחד כשמדובר בצדדים שלנו שאנחנו רוצים לשפר.
זה גם דורש הרבה אומץ להודות בחסרונות שלנו. אנחנו אוהבים להראות לעולם את החלקים היפים וה'מושלמים' שלנו. אם נביט על האנשים ברחוב, רובם הולכים עם מבט של 'אני מסתדר', בזמן שברור לכל שמתחת לבטחון המזויף לכל אדם יש את הבעיות שלו.

האומץ להכיר בקשיים ובחולשות שלנו, ולנסות לברר אותם בכדי לשפר את מצבנו ולהתקדם בחיינו הוא דבר גדול, ומכאן ידידי אני רוצה לנסות ולהציע דרך לחשוב על שאלתך.

חשוב גם מאד לציין שהקשיים שאתה מתאר הם נחלת חלקם של הרבה מאד מתבגרים בני גילך. גיל ההתבגרות מביא בכנפיו כוחות חזקים של צמיחה, יכולת להבין דברים לעומק, ומבט חדש על החיים שלא היה לנו בילדות, ומצד שני דווקא העוצמות הללו גורמות לטלטלה רצינית, כזו שגורמת לבלבול וחוסר בהירות כמו שתיארת.
ולכן, דווקא הקושי הזה ידידי, הוא סימן לכך שאתה צומח. ברוך בואך לעולם המבוגרים.

קראתי כמה פעמים את מכתבך, וחשבתי עליו הרבה. למרות שציינת במכתבך כי אתה מרגיש מבולבל וחסר כיוון, והבעת חשש שהדברים באו לידי ביטוי גם בכתיבה, אני חושב שהצלחתי להבין את דבריך בבירור.

הבעיות שאתה מתאר, הם הבעיות שמלוות את רוב בני האדם. כמובן, ברמות שונות ובצורות שונות, אך בהחלט אפשר להסתכל עליהן כבעיות המרכזיות של האנושות.

איך זה עוזר לך?
ראשית, זה עוזר להרגיש 'רגיל'-נורמלי.
ושנית, ככל שיותר אנשים מכירים בעיה מסוימת ומתמודדים איתה, יש יותר ידע וניסיון בכדי לפתור או לשפר את המצב.

נראה כי התיסכולים שאתה מתאר נובעים משתי נקודות מרכזיות.
האחת, קושי לשמור על עקביות, סדר וארגון, ורציפות במשימות מתמשכות ותוכניות ארוכות טווח.
והשניה, היא תחושה של חוסר וודאות וחוסר ביטחון ביחס לעתיד ולמקומך בעולם.

בשלב הראשון, הייתי ממליץ לך להפנים את הרעיון שפתרון אמיתי, לכל הבעיות שאתה מתאר, הוא פתרון כזה שבנוי משלבים קטנים.
מתהליך.
אחת מהתופעות המוכרות לכולנו, היא הריגוש שיש בדברים חדשים.
ילדים שעולים לכיתה א, למשל, לא נרדמים כמעט מרוב התרגשות. ביום הראשון ללימודים הם קמים מוקדם, מתלבשים בזריזות, התיק חדש, מהחברות, הכל חדש ומרגש.... ואיך נראה הילד הזה בסוף החורף?
תלוי, נכון? תלוי איך הולך לו בלימודים, ותלוי איך הולך לו עם החברים, ותלוי אם המורה נחמד...

ניקח כדוגמה נוספת בחור שהחליט 'להיכנס לכושר'. ידידנו הזה החליט שהוא רוצה גם 'להראות טוב' ולהשיג לעצמו מבנה אתלטי.
הוא קונה ציוד ספורט, עושה מנוי לחדר הכושר, ומגיע כולו מלא מוטיבציה להראות כמו התמונות שתלויות על הקיר בחדר הכושר.
אם הוא יתנפל על מכשירי הכושר ו'יקרע' את עצמו, הוא אולי יצא בסוף האימון עם תחושה של סיפוק, אבל למחרת כשתגיע השעה ללכת שוב לחדר הכושר, סיכוי טוב שקול קטן ילחש לו 'מחר'.
בכדי לשמור על מוטיבציה לזמן ארוך, ימליצו לו אנשים עם נסיון, הוא צריך להתאמץ בכל פעם רק קצת יותר ממה שהוא מסוגל. וגם זה, בגבול הטעם הטוב. אם הוא מתחיל להרגיש שזה קצת קשה מדי, עדיף להפסיק, לפני שהרגע יהפוך לחוויה רעה.
יותר מזה, מי שבאמת רוצה להפוך את החוויה של חדר הכושר לחיובית, כזו שתשאיר טעם של עוד, משקיע אחרי האימון בפינוקים כמו מקלחת טובה, אולי אפילו עם סאונה לפני...

התהליך חייב להיות בנוי תמיד ממאמץ שאפשר לעמוד בו, עם חוויה חיובית, וטעם של עוד. כמה שיותר קרוב למתכון הזה, כך יגדלו הסיכויים שהתהליך יושלם בהצלחה.

וחשוב לזכור, כשאנחנו מצליחים, זה גורם לנו לביטחון גדול יותר ביכולת שלנו, ולרצון גדול יותר להצליח במקומות נוספים.

ולכן ידידי האמיץ, כדאי מאד לנסות "לכבוש" יעד קטן. בכוונה קטן, כדי שתספיק לכבוש אותו עוד לפני שהייאוש ישיג אותך.
וכדאי מאד שאת הכיבוש הזה תעשה עם תוכנית. שאתה תתכנן.
וכשתצליח, אל תשכח להחמיא לעצמך. זה באמת מגיע לך.

דבר נוסף שנראה לי חשוב, לכל אדם כדאי 'להחזיק' לעצמו יועץ אישי.
בן משפחה, רב, מורה, שכן קרוב, או כל אדם אחר, שמכיר אותך טוב. על כל ההיבטים.
שיש לו מספיק זמן לשבת במתינות ולהקשיב, כשצריך. והכי חשוב, שאפשר לסמוך עליו.

אני מודע לעובדה שזו משימה לא תמיד פשוטה, למצוא אדם כזה.
אך לפעמים הסיבה לכך היא כי לא חיפשנו, או לא ידענו מה אנחנו צריכים לחפש.

אני מקווה שהדברים שכתבתי יצליחו לפתוח כיוון חדש/נוסף לחשיבה.
וכמובן, אני זמין במייל אם תרצה להמשיך להתכתב.
אהרן ז.
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן