איך להתחזק כדי לא להתקרר משטיפות המוח שאני עובר

שלום.
מעולם הייתי טיפוס חוקר ומעמיק בפרט בעניינים הנוגעים לנפש לנשמה,
אבל לאחרונה אני הולך לטיפול רגשי אצל מטפל חילוני, והחילוק בין החיים שלי לשלו הביא אותי לעיין בענינים חרדים / דתיים / חילונים, הגם שלא דיברנו ע"ז מעולם באופן ישיר, והמטפל ממש לא מעוניין להתערב בענינים אלו, אבל הביא אותי להתעוררות טיפוס שלי וכו'. למעשה, אני מתבונן הרבה בתקופה האחרונה, והיסודות איתנים, למדתי עקרי יהדות הרבה הרבה, ספר הכוזרי, ספר העיקרים, החינוך, אברבנאל, ועוד, ספרי חסידות
ועם כל זאת, אני גם מוצא פה ושם, בעיקר פוגש באינטרנט, הרבה כיוונים אחרים, ובכלל הרוב המוחלט של היהודים כיום הם חילונים, וכל אחד הולך בדרך שלו, ואני עובר פשוט שטיפות מוח.
רק עכשיו אני מתחיל להבין מה הענין של "ולא תתורו אחרי לבבכם – זה מינות", וכמו שמפרש החינוך במקומו ואכמ"ל.
זה כל כך קשה לי להתאוורר מכל מרעין בישין אלו, והאויר החילוני כל כך שורר במלוא העוצמה בימינו אלו.
איך להתחזק? איך לגדור גדר מצד אחד, ולא לעסוק בכ"ז, ומצד שני שלא לראות את זה כצמצום וחולשה אלא להיפוך כאדם חכם וחזק שלא מסכים לשמוע כל דבר ומכל אדם.
נא לחזק אותי.
תודה רבה

תשובה

שלום לך !
ראשית, חייב לומר שהתרגשתי למקרא שאלתך המגיעה ממקום כל כך חזק ואמוני. על אף הספקות הנוגסות בך, אינך מחפש הרהורים והסברים נוספים, אלא כה בטוח באמונתך, עד אשר אתה מחפש גדרות וסייגים דרכם תוכל להדוף את הרהוריך וספקותיך. אשריך שהאמונה התמימה והפשוטה חדורה כה עמוק בלבך ואתה עומד כחומה בצורה מול הניסיונות והאתגרים העומדים עליך. נקודת המוצא האמונית החזקה ממנה אתה יוצא לשאלה, היא בעצמה מהווה כבר חצי מהפתרון, ואין ספק כי בכוחותיך הגדולים אתה נמצא כבר בדרך הנכונה. הקריאה "נא לחזק אותי" מהדהדת בחלל השאלה כאות כבוד לאדם הרואה נכוחה את מטרתו עלי אדמות ומבקש את אלוקים.

לגופם של דברים, ניתן לפתוח במה זו להתנצחויות אמוניות והוכחות כי יש בורא לעולם, שהתורה מסיני וכן הלאה. נקודות אלו מובהרות בספרים ומאמרים רבים שכתבו גדולים וטובים ממני, ואם תרצה אפנה אותך לקריאתם. לכן בשורות הבאות ארצה להתייחס דווקא לשני היבטים פרקטיים שהזכרת, ואני תקווה כי דרכם אצליח לממש את קריאתך ולחזקך בדרך העולה בית א-ל.

כתבת בשאלתך, כי הנך מעוניין לדעת כיצד לגדור גדרים, וכיצד תוכל להיות אדם "חכם וחזק", שלא מסכים לשמוע כל דבר מכל אדם. באמירה זו אתה יוצא מתוך הנחה שעל האדם להפעיל שמיעה סלקטיבית ולהאזין רק לדברים הנמצאים ברפרטואר הידע הקודם שלו, שאילולי כן עלול לבבו לתור אחרי הדברים הנאמרים, ולהביאו ח"ו לבאר שחת. דבר זה מעניין, לאור העובדה שחז"ל אמרו במסכת אבות פרק ד' משנה א': "בן זומא אומר, איזה הוא חכם הלמד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדיי, השכלתי". התנא נוקט לכאורה בגישה הפוכה, הטוענת כי יש ללמוד ולהחכים מכל אדם, ותואר "החכם" שמור לאלו שפותחים את עצמם ללמוד מכל אדם.
האמנם כך הוא הפירוש?
כיצד ניתן להסביר "מחלוקת" זו בין הגישה הבסיסית בשאלתך לבין המשנה כביכול???

לפני שאתן מענה לכך, ברצוני לערער על הנחת יסוד נוספת אותה הבאת בשאלה.
כתבת כי "הרוב המוחלט של היהודים כיום הם חילונים, וכל אחד הולך בדרך שלו". האם זה נכון? האם באמת מרבית הציבור היהודי מתנער מההלכה ומהמסורת ונוהג ככל העולה על רוחו?
בשנת 2009 ערך מרכז גוטמן סקר לבחינת דמותה היהודית של החברה הישראלית מן ההיבטים של רמת דתיות, אמונה, ערכים ומנהגי דת ומסורת. מהממצאים עלה כי רק 46% מהמשיבים הגדירו עצמם כ"חילונים", ואילו כל השאר מסורתיים, דתיים ו/או חרדים ברמה כזו או אחרת. יתירה מכך, 90% מקפידים לחגוג סדר פסח כהלכתו ו85% מקפידים לחגוג גם את שאר החגים על פי ההלכה. למעלה מ90% מקיימים הלכות אבלות ושמחות על פי ההלכה ו-95% (!) נוהגים לעשות ברית מילה. האם במצב זה יכולים אנו לומר שמרבית עם ישראל "חילונים" ומנוערים מתורה ומצוות?? האם מסורתיות כה נרחבת עולה בקנה אחד עם "כל אחד הולך בדרך שלו"??
ננסה רגע להיכנס לראשו של יהודי המכנה עצמו חילוני, ובכל זאת מקיים כהלכתם רבים מהמצוות. מדוע הוא עושה זאת? למה הוא כובל עצמו למנהגים המקשים כביכול את חייו ונאחז בדרך אבותיו?
יתכן שהדבר נובע מנוסטלגיה ורצון לשמור על הפולקלור היהודי ועל דרך החיים שינק בילדותו מסבו הדתי. אך אם אכן זאת הסיבה, איך נוכל להסביר את התנהגותם של אלו שהינם דור שלישי ורביעי לחילוניות, המתעקשים לקיים גם את מה שלא ראו בבית הוריהם? איך נסביר תופעה נרחבת של חזרה בתשובה וכמיהה למצבים רוחניים הנותנים משמעות לחיים עלי אדמות???

האדם באשר הוא נשמה בתוך גוף חלק אלוק ממעל, מחפש משמעות לחייו. גם מי שלא טעמו כלל טעם מסורת מימיהם, ואף אלו הנמצאים באמת במצב של "תינוקות שנשבו" ואינם יודעים דבר על יהדות, כמהים לאמונה כלשהי שתתן משמעות אמיתית לחייהם. העולם המערבי, הטכנולוגיה המתקדמת והמדע המפותח, מראים לנו בצורה הולכת ומשתכללת כיצד העולם פועל. אנו מצליחים ליצור דברים חדשים שלא שערום אבותנו, ומגיעים למחוזות מרוחקים שלא תיארנו מעולם שבן תמותה יכול להגיע לשם. אבל על שאלה אחת לא הצליח המדע לענות עד היום: "מדוע???". מה המשמעות של החיים? למה כל העולם המשוכלל הזה נברא? מה התכלית הנמצאת מאחוריו??? זוהי שאלה שרק מאמינים יכולים לתת עליה תשובה.
ובמה מאמינים אותם אלו המאמינים?
יש המאמינים בדת אבותיהם ויש כאלו המתעקשים לקרוא לעצמם אתאיסטים, אך מאמינים בדברים אחרים. יש המאמינים בטבע, יש הסוגדים לכוחו של האדם, יש כאלו שאמונתם טכנולוגית-מדעית, אחרים מחפשים אמונות בתרבויות נידחות, אך כמעט לכל אדם ישנה אמונה. האדם באשר הוא אדם, מחפש משמעות. האדם אינו יכול לחיות את חייו ללא אמונה וללא משהו גדול להיאחז בו. אשרי מי שאוחז באמונת אבותיו ואוי למי שרועה בשדות זרים.

כאשר אנחנו מגדירים עצמנו כ"מאמינים", מהי אותה אמונה המדריכה אותנו?
אילו היינו יכולים לראות את אלוקים, לחוש במשמעותו ולדעת על בוריים את כל הדברים שהוא רוצה מאיתנו, שוב לא הייתה זו אמונה כי אם ידיעה. משמעותה של האמונה היא "חוסר ידע". האדם נדרש להאמין במשהו גדול שאין הוא יכול לתפוס בחושיו, ועל כן מן הסתם תעורר תמיד האמונה תהיות וספקות. גדלותו של המאמין היא לדעת לכוון את אמונתו למקום הנכון, שכן בסופו של דבר כולנו מאמינים ברמה כזו או אחרת...

ומדוע הארכתי בכל הדברים הללו:
ישנן תרבויות שבהן מי שאינו מאמין ו/או אינו מקיים את המסורת, מתבייש בכך ומוקע חברתית. בתרבויות המזרח וכן אצל בני דודנו הישמעאלים, האמונה בנויה בילד-אין בתוך התרבות, ומהווה חלק בלתי נפרד מחייהם של כמעט כל בני האדם. אצלנו, בהיותנו חברה מערבית הבנויה על אדני המדע והטכנולוגיה, המסורת נתפסת כמשהו מיושן המוסיף פולקלור אך אינו רציונאלי. עלינו להפנים כי תפיסה זו הינה תלויית-תרבות וכי אפילו בערש התרבות המערבית באירופה ובארה"ב, ישנה בשנים האחרונות חזרה גדולה לאמונות דתיות. האנשים המאמינים הם הרוב בעולם (בשונה מהמצב לפני 50-70 שנה), כך שגם מבחינה אוניברסאלית המאמין איננו במיעוט, בטח לא בקרב העם היהודי.

האדמו"ר מליובאויטש זצ"ל החל לפני מלחמת ששת הימים לשלוח את חסידיו להניח תפילין ליהודים הנמצאים בפינות אפלות, ולבנות "בתים יהודיים" בכל קצוות תבל. כאשר הוא נשאל כיצד אינו חושש שהחסידים יתקלקלו מסביבתם הקלוקלת, שהרי כבר כתב הרמב"ם בהלכות דעות, פרק ו' הלכה א', ש"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, ולפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם...", ענה: "איידי דטריד למיפלט לא בלע". מושג זה לקוח מדיני תערובות, אך האדמו"ר התכוון לכך שאדם הטרוד בלמלא את עצמו תוכן רוחני כדי שיוכל "לפלוט" אותו לאחרים, לא יבלע ויושפע ממעשיהם. בכך הוא לימד אותנו יסוד גדול, מי שמטעין את עצמו כל העת ביסודות הדת והאמונה,השפעתו מרוחות זרות הנושבות מבחוץ תהיה מזערית. מול הכוחות המחלישים מבחוץ, יש לאדם להטעין את עצמו בדלק אמוני ותורני ללא הפסק. "אין אפוטרופוס" בדברים הללו ולאף אחד אין ביטוח בכך שלא יושפע, אך הדרך אינה בהכרח ע"י אטימת אזניים והסתגרות, אלא להפיץ עוד ועוד טוב על סביבותינו. אדם הלוקח על עצמו עול הפצת תורה ואמונה, מבצר עצמו כדי שלא יושפע מהסביבה הקלוקלת.
לכך אומרת המשנה באבות, "איזהו חכם? הלמד מכל אדם". לכל אחד יש ללמד אותנו דברים טובים ועלינו ללמוד מכל הסובבים אותנו. אך זאת תוך כדי חיזוק עצמי והפצת מעיינותינו חוצה, באופן שלא נושפע מהאפקטים השליליים של הסביבה.

לסיום ברצוני לאחל לך שתגביר חיילים לה' ולתורתו, ותזכה להגיע למעלות גבוהות של אמונה וביטחון בהקב"ה.
במידה ותחוש צורך נוסף לפנות, מזמין אותך בשמחה לעשות זאת.

בברכת הצלחה רבה
דניאל

[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן