איך לדבר על זה עם בעלי מבלי שייפגע?

שלום,
אני נשואה שלוש שנים לבעל מקסים, אוהב ותומך.
יש ביננו אהבה חזקה, חברות אמיתית ובעיקר- תקשורת טובה ומקרבת.
יש בעיה אחת שמציקה לי מאוד ואני צריכה הדרכה בקשר אליה:
בעלי עומד קרוב מדי לאנשים כשהוא מדבר איתם. זה אולי נשמע בעיה שולית ולא מהותית
אבל זה מפריע לי מאוד. יש לציין שבעלי די גבוה אז הוא מתקרב כדי לשמוע את מי שמדבר איתו,
ובכללי יש לבעלי אופי מאוד חברותי וזורם.
יש לו לב חם ואכפתי לכל אחד. הוא ממש לא מסוגל לראות שרע למישהו והוא תמיד מחייך ומשמח אנשים.
כל התכונות האלו נהדרות ומקסימות אבל זה קצת יותר בעייתי כשזה פוגש בנשים. בעלי נותן יחס שווה לכולם בלי הבדלת גיל או מין. בתחילת הנישואים היה קשה לי לקבל את זה ועברנו תקופה קשה מאוד בגלל הנושא הזה של הקנאות.
עכשיו ברוך השם כבר יש לנו ילדה מתוקה ביחד, ואני עובדת על עצמי לקבל את האופי הזה ולהנות ממנו כמה שאפשר.
אבל יש את הבעיה הזו שממנה אני לא יכולה להתעלם ולקבל אותה. זה ממש לא מקובל איך שבעלי מקרב לאנשים….
כל פעם שהוא משוחח עם מישהו הם מתחילים בנקודה א ומסיימים בנקודה ב. כלומר מי שמדבר איתו לוקח צעד אחורה כדי לדבר במרחק יותר נוח, ובעלי בלי לשים לב מתקרב צעד קדימה, הוא שוב לוקח צעד אחורה ובעלי שוב מתקרב. עד שמי שמשוחח איתו נתקע בקיר או מגיע לשפת המדרכה… אני לא צוחקת, באמת ככה נראית השיחה.
יש אנשים שלא שומרים על מרחק מינימלי, יצא לי לפגוש כמה אנשים כאלו בעבר, ומה שמיד שחשבתי לעצמי זה :
"למה האנשים שהכי קרובים אליהם (אישה , בעל, הורים) לא אומרים להם שיפסיקו עם זה?!"
זה כל כך לא נעים שמישהו מדבר איתך בתוך הפרצוף….
אז למה אני לא פשוט מדברת איתו על זה? כי ניסיתי,ובעלי חושב שאני מקנאה שהוא מתקרב לנשים.
ברגע שהשיחה מתקרבת לנושא הזה של הקנאות משהו נסגר בבעלי והשיחה היפה שהיתה ביננו נגמרת מיד.
אני לא מאשימה אותו. זה באשמתי לגמרי…. אפשר לומר שעשיתי לו את המוות פעם.
אבל העיניין הוא שזה באמת לא קשור לקנאה שלי! זה מפריע לי מאוד גם כשזה קורה עם גברים.
טוב- כמובן שאני לא מכחישה שזה קצת יותר מפריע לי כשהוא מתקרב מדי לאישה או בחורה…
הם לא מבינות מה קורה פה. הם מסתכלות עלי במבט מבולבל כי הוא ממש מתקרב אליהן והן מיד מתרחקות.
הוא לא שם לב ולא מודע לזה. בא נגיד שאם הוא מתקרב מדי לאחיות שלו ולמשפחה שלו זה לא ככ מוזר
אבל כשהוא לא שומר מרחק בסיסי מאחיות שלי, או שהוא מדבר עם אמא שלי ממרחק של חמש סנטימטר
זה לא מתקבל. דיברתי על זה בצורה עינינת עם מישהי מהמשפחה שלי והיא אמרה שזה באמת מאוד לא נוח.
רציתי לבדוק אם הכל פרי הדמיון שלי או שזה באמת.
השאלה שלי היא:
איך אני יכולה לדבר איתו על זה בלי שהוא יפגע וינעל בפני? איך אני אגרום לו להבין שזה לא קשור
לקנאות אלא להתנהגות חברתית נורמלית? אני שוב מזכירה שכבר יצא כמה פעמים שאמרתי על זה משהו אבל הוא
מתייחס לזה כמו לכל התקפי הקנאות שהיו לי בעבר- פשוט מחכה שזה יעבור ושאני יחזור לעצמי. מה שבאמת היה קורה בסוף… אבל כאן זה שונה, זה לא משהו שיעבור לי. אני צריכה למצוא דרך להסביר לו שזה אמיתי.
יש איזו עיצה בשבילי?
ממש תודה על האתר המחכים.

תשובה

שואלת יקרה מאד,
ראשית , הרשי לי לחלוק איתך את התפעמותי מיכולות הניסוח והניתוח הגבוהות שלך. ידעת להתנסח בבהירות רבה לגבי מה שמטריד אותך, עד שממש יכולתי לצייר את הסיטואציה מול עיניי.
כעת , ברשותך אנסה לעשות לך מעט סדר.
איך שאני רואה את הדברים, וזאת בהנחה שחסרים לי פרטים רבים הוא שהבעיה הזאת מתחלקת לשני חלקים ואתייחס לכל חלק בפני עצמו: מהות הבעיה ואופי הטיפול בה.
מהות הבעיה היא הבעיה בעצמה, והיא (כפי שהגדרת) הוא שבעלך אינו שומר על מרחב אישי בינו לבין שותפו / שותפתו לשיחה. את גם מוסיפה שדיברת עם אנשים נוספים והם אישרו את הרגשתך. לפי התאור שלך, נשמע שאכן מדובר בהתנהלות שאינה נעימה ואף מביכה את סביבתו ואולי אף גורמת להתרחקות מסוימת ממנו, ואין ספק שמצב זה הוא בלתי רצוי וכדאי לנסות לפתור אותו.
כעת תראי, חוסר שמירה על מרחב אישי יכול לנבוע מכמה גורמים: אולי חשוב לו להיות מובן לבן שיחו ולכן הוא מוודא שהוא אכן שומע ומבין, אולי אין לו את הרגישות באופן מולד ואף אחד לא עבד איתו על זה, זו יכולה להיות תכונה משפחתית או תפיסה תרבותית , שכולם נורא חמים ואוהבים קרבה, לפעמים הדבר נובע מחוסר/ עודף וויסות חושי (זה יכול להיות כיוון, אם את רואה שהוא מרבה במגע, וחשוב לו להרגיש ולמשש דברים, אם זהו העניין צרי איתי קשר בפרטי ואוכל לכוון אותך יותר במדויק), יכולים להיות הרבה כיוונים מדוע הוא מתנהג כך, אבל כולם ברי טיפול פשוט שכולל בעיקר מודעות לבעיה וקצת אימון מהו המרחק הנכון והנעים. עד כאן התייחסותי לעצם הבעיה, יש עוד הרבה לכתוב אבל חבל לי לפרט טרם אני יודעת בדיוק מה הכיוון.
החלק השני הוא אופן הטיפול בבעיה, וזה מבחינתי לפחות, העניין העמוק והמורכב יותר. ציינת שיש לכם תקשורת טובה וחברות שזה חשוב ומשמח מאד. מצד שני, ציינת שאתם נשואים שלוש שנים, וזהו פרק זמן מועט בשביל תהליכי עומק שעוברים בזוגיות, ואני אסביר.
כל זוג שמתחיל את דרכו בונה לאט לאט דפוסי התנהגות.
הוא מלמד את עצמו תוך כדי ניסוי ותעייה איך לריב, כיצד להשלים, כיצד לנהל משא ומתן, כיצד ליצור איזונים שאחד במצב רוח ואחד פחות, הזוג לא לומד להכיר רק אחד את השני אלא את שניהם ביחד, כיחידה זוגית. לכל זוגיות יש אופי משלה שמובנה משלל התכונות, התפיסות, החוויות והזכרונות שכל אחד מביא עימו לקשר. זהו הבסיס הראשוני של הקשר, ומכאן העבודה היא לקחת את הסל כלים הזהולראות איך מתאימים אותו לחיים ולסיטואציות שמתעוררות במהלכם. חלק מהכלים משרתים אותנו נפלא, וחלק מהכלים רק תוקעים מקלות בגלגלים, הסוד הוא מודעות, ויכולת לזהות את הדפוסים שלנו, מה מניע / מרגיז/ מרגיע/ מדליק/משמח אותנו וכו'. זהו תהליך שלוקח הרבה יותר משלוש שנים, זהו למעשה כל מסע הזוגיות על רגל אחת. מה שקורה לנו הרבה פעמים שאנחנו לא מודעים, אנחנו מוצאים את עצמנו נפגעים עמוקות או מתפוצצים מכעס על כל מיני התנהגויות או מעשים של בן הזוג שאובייקטיבית לאו דווקא מצדיקות תגובות כ''כ עמוקות. ואז עלינו לנסות להתבונן פנימה באומץ וכנות, ולהבין מה זה עושה לי שם בפנים ואיפה זה פוגש אותי באילו נקודות. את נשמעת לי כמו אישה שיודעת עבודה פנימית מהי, אז אני מציעה לך בתור התחלה, לשבת עם עצמך ולנסות לחשוב למה דווקא העניין הזה, מתוך סך המגרעות שיש לבעלך , כפי שיש לכל אדם, כה מפריע לך.
אני יכולה להציע לך כיוונים להתחלה, ציינת פה עניין של קנאות, שזה בהחלט יכול להיות כיוון. אגב קנאות אינה בהכרח רק בהקשר של נשים. ייתכן ובעלך מגלה קרבה וחיבה לבני אדם רבים וזה גורם לך להרגיש כביכול פחות ''מיוחדת'', אולי את מרגישה שהוא חולק אינטימיות מסוימת עם אנשים נוספים והדבר מפריע לך. בכל אופן- קנאות היא לא דבר שנפתר מכמה שיחות. גם אם שוחחתם על זה ועשית עבודה כפי שאת מתארת, סביר מאד שמשהו בתוכך עדיין לא שלם , וזה לגיטימי לחלוטין, כמו שאמרתי, אחרי שלוש שנים לא תמיד מרגישים קרבה או קשר כ''כ עזים בשביל שדברים חיצוניים יפסיקו להפריע לנו, קנאות, בחלק מסוים שלה הוא פן בריא מאד של קשר ואהבה. והפן הפחות בריא, לא יוצא כל כך מהר מחיינו. הכיוון השני שאני מציעה לך, הוא אולי את מתביישת בו, מובכת ממנו, כאשר הוא מתנהג ככה? גם הכיוון הזה קשור קצת לתחילת קשר / קשר צעיר יחסית, בתחילת קשר זוגי אנחנו חווים חיבור מאד גדול ועוצמתי, פתאום אנו חולקים עם מישהו את כל חיינו, המחשבות, החוויות, את הגוף שלנו, את הלב שלנו, אנו מתחתנים ופתאום נעשים לאחד. התהליך הזה הוא הכרחי ומבורך בשביל שקשר אכן יצליח, החיבור הראשוני בהחלט צריך להיות עוצמתי ומוחלט, ממש כמו קשר של אם ותינוק שזה עתה נולד. אבל תהליך התפתחות בריא ונכון (וזה תקף לגבי כל קשר, אם-תינוק, בעל-אישה,וכו) הוא כזה שיש בו נפרדות מסוימת, אחרי החיבור החזק של ההתחלה, כל אחד מתחיל לגלות את עצמו בתוך הקשר ולהיות עצמאי. זה לא אומר שהקשר פחות חזק או עמוק, להפך, ככל שאנו בטוחים יותר בקשר אנחנו פחות זקוקים לנוכחות הפיזית של הבן זוג 24/7 לידינו, אני ממשילה את זה לילד שלומד ללכת, ככל שהוא מרגיש בטוח יותר כך הוא מעיז ללכת רחוק יותר. בתחילת קשר, אנחנו מגדירים את עצמנו דרך בן הזוג , אם הוא מצליח אז ''אנחנו'' מצליחים, ואם הוא נכשל אז להיפך, אנחנו מושפעים ממצבי רוחו, ומרגישים צורך לאמץ בדיוק את אותן אמונות ותפיסות עולם, ישנם זוגות שנשארים בשלב הראשוני הזה וחבל, כי זו תלות שלא מצמיחה ומקדמת (לפעמים זה מערער לראות כאלה זוגות מצד, זה נראה נורא נוצץ זוג שמביע תלות בצורה פיזית, או הולכים יחד לכל מקום ולא מסוגלים להיפרד וכו', אבל באמת יש פה קשר בוסרי מאד ) . שאת רואה את בעלך מתנהג בצורה כזו, שאינה מתאימה ואולי אף חסרת טקט, את מתביישת בו, כי אולי את מתביישת שזה בעל שלך, ''החלון ראווה '' שלך מתגלה כלא מושלם, וזה לא קל. אבל ברגע שיש נפרדות, אז אפשר לשים רגע את הבושה בצד ולהתייחס לדבר בענייניות יותר עם פחות אמוציות והתלהבות. ייתכן שזה מה שמםריע לבעלך בשיחות שלכם, הוא מרגיש שהוא מאכזב אותך, שאת מתביישת בו, מובכת ממנו, כאשר מישהו מרגיש כך, העולם הפנימי שלו, הדימוי העצמי שלו עומד בפני אתגר קשה, אם הוא יקבל את דברייך פרושו שהוא לא בעל מספיק טוב, הוא לא מרצה אותך, הוא לא עושה אותך מאושרת, זה תחושות קשות לגבר, בפרט שיש לכם קשר כה קרוב ואוהב, אני בטוחה שכל רצונו שתהיי מאושרת וגאה בו, ובשיחות האלו הוא מרגיש ההפך לגמרי.
אז מה עושים? ראשית, נותנים לו להרגיש שאהבתך והערכתך אליו אינה תלויה בשום תנאי חיצוני. נישואים אינם חוזה, שברגע שפרט אחד לא מסתדר, החוזה מבוטל, אנחנו מגלים כלמיני הפתעות בחיי הנישואים, חלקן נעימות וחלקן פחות, אבל זה מהות הנישואים, ברית! ברית אינה תלויה בכמה הבנזוג מושלם, אלא בעצם החיבור בינינו, שאנו מבינים שהוא עמוק ושמיימי יותר מהכל, וכל האתגרים הנגלים בדרכנו רק יכולים להעמיק ולשבח את הקשר. אז קחי את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים, יש לך אפשרות להעלות את הקשר והאהבה עם בעלך לרמה מעל, להכיר באופיו השלם, הכולל בתוכו גם היבטים שפחות חביבים עלייך ובכל זאת לאהוב ולכבד אותו. אני בטוחה שברגע שיפול אצלך האסימון הזה תוכלי לדבר איתו בצורה פתוחה יותר ולשבור את המעגל הזה של השיח התקוע ביניכם.
שנית, יש מקום בהחלט לשקול מישהו שלישי, שהוא אוהב ומעריך שינסה לדבר איתו על זה, זה מנטרל אותך וגורם לו להיות קשוב יותר.
אבל כאמור, צריך להבין קודם מאיפה ההתנהגות באה, ומהו המקור שלה וכך אפשר לסייע בצורה טובה יותר. אין ספק שראוי לחתור לפתרון של הסוגיה הזו, אך במקביל, למנף את העניין לצמיחה זוגית משותפת ולהעמקת הקשר.
את ממש מוזמנת להמשיך ולשאול באישי !
בהצלחה גדולה ודרך צלחה,
נועה
[email protected]

התשובה עזרה לך?
לא עזרלא משהועזר ליתשובה טובהתשובה מעולה!
שולח...
כדאי לשתף את התשובה, לשלוח למי שזה יכול לעזור, או להדפיס
שיתוף ב facebook
בפייסבוק
שיתוף ב twitter
בטוויטר
שיתוף ב email
בדוא"ל
שיתוף ב print
להדפיס
אם חשוב לכם שהתשובה תגיע לאנשים נוספים, אפשר
דילוג לתוכן