התפרסם בתאריך:

31/03/2017

איך אלוקים נותן לאנשים להמשיך לבחור ברע?

שאלה מקטגוריה:

תמיד בלימוד מוסר אנו שומעים כמה צריך להיזהר מעבירות כגון חילול שבת או לשון הרע וגזל. וכמה עונשם חמור. אז מדוע עדיין רוב בני האדם נוהגים כנגד רצון השם? ולא קורה כלום כביכול אע'פ שהדברים חמורים. וכביכול השם הוא זה שמאפשר לאותם האנשים לחטוא….כי אין אדם יכול לנקוף אצבע אם לא גוזרים מלמעלה. ואם תאמר שבחדי האדם הבחירה- אז למעשה אין בחירה כי הוא אמור לעשות את המצוות מאונס. כיוון שאם לא יקיימו מצוות לא יקבלו שכר ,אלא עונש…אז איפה הבחירה. וגם מה העניין לחכות לאדם עד סוף ימיו ואז בעולם הבא יקבל עונש של ממש. אז כביכול מאפשרים לאדם לחטוא -בידיעה שלמעלה ייענש ו"יסגרו איתו חשבון". נשמע פסיכופטי בעיניי????

תשובה:

שלום רב,

השאלות ששאלת חשובות מאוד ונוגעות להבנה הבסיסית של תפקידנו בעולם, של קיום המצוות ושל האמונה. זה ממש לא מובן מאליו לקום ולשאול את השאלות החשובות האלו ואני שמח שעשית כך ומקווה שאצליח להבהיר את הדברים כפי הבנתי וליישב את דעתך בכך.

אם הבנתי נכון את שאלותיך, אנסה לנסח אותן מחדש ולהפריד ביניהן בכדי שיהיה קל יותר לענות.

א. איך ה' מאפשר לאנשים לפעול כנגד רצונו? אם הוא באמת מתנגד למעשים מסוימים, איך הוא נותן לי את הכוח אם החלטתי חלילה לעשות את אותם הדברים?

ב. איך הוא מאפשר לעולם להיראות כפי שהוא נראה?

ג. האם "איום" בעונש אינו התערבות בזכות הבחירה שניתנה לנו? למה לא להשאיר את הבחירה נקייה, לתת לי לבחור בין רע לטוב ללא הכנסת פרמטרים חיצונים כמו הפחד מהעונשים?

ד. אם אדם אכן עבר את ימיו בחטא חלילה, איזה הגיון יש עכשיו לחכות לו ולהעניש אותו? מי מרוויח מה"נקמה" הזו?

על שאלות אלו אנסה לענות,

אתחיל בשאלתך הראשונה, העולם שלנו נברא לשם מטרה, ה' ברא מקום שבנוי במיוחד כדי להציב את בני האדם בבחירה, לתת לנבראים אפשרות לבחור בין טוב לרע. "מגרש המשחקים" הזה נועד לתת לבני האדם את האפשרות לזכות בטוב, זכייה מהותית הקשורה לנברא. כל טוב אחר שיינתן לי הוא מקרי, מכיוון שאם הוא לא קשור למעשיי הוא לא באמת שלי ואני לא ממש מחובר אליו. הטוב הזה הוא טוב רוחני, משהו שאין לנו כלים לתאר אבל אנחנו יודעים שהוא טוב מוחלט, חיבור למהות של האין סוף עצמו. כמובן שלא שייך לתת מקום לבחירה מבלי לאפשר בו גם מציאות של בחירה שלילית. למרות רצונו של ה' שיהיה לנו טוב, אין משמעות לטוב הזה אם הוא יכריח אותנו לעשות אותו או ימנע מאתנו להפר אותו.

כשאני בוחר לעשות משהו לא נכון אני לא "פוגע" בקב"ה. אני פוגע ביכולת שלי להגיע לאותו הטוב שלשמו נבראתי וה' מצוונו "ובחרת בחיים".

ההבנה שלמרות שרצון ה' היא שנעשה מעשים שיובילו אותנו לטוב ולא להיפך חלילה ועם זאת הוא עצמו נותן לנו את הכוח לפעול לפי בחירתנו גם כשהיא שלילית, היא באמת מפעימה. הגמרא (יומא ס"ט ע"ב) מביאה את טענתו של דניאל "נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו?!". ועל כך עונים אנשי כנסת הגדולה "אדרבה, זו היא גבורת גבורתו! שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים". הקב"ה אינו "מוריד מהמדף" מיד את מי שעושה רע, הוא עדיין מאפשר לו להיטיב.

בדומה נמצא במדרש (שמות רבה י"ג א) שדורש את דבריו של שלמה המלך (משלי כ"ז ג) "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם", וכך דורש המדרש: "מהו כובד אבן? מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות, אינו אומר היאך ברא הקב"ה את אלו? מהו ונטל החול? אלא, החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם. אמר הקב"ה, יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני ואינה יגיעה שנא' (ישעיה מ) לא ייעף ולא ייגע. במה אני ייגע? במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים…". כלומר, לנו נדמה שאת גדולתו של הבורא נראה בבריאותיו הכבירים, בהרים, בחול. אך הגבורה האמתית נמצאת בכך שממשיך ונותן את הכוח גם למי שעובר על רצונו.

ומכאן לשאלתך השנייה, אתה רואה את העולם ומאוכזב, נראה לך שהאנושות הכזיבה. האמת היא שונה, בכול בוקר אנחנו מודים לה' על שהחזיר לנו את נשמתנו ומסיימים ב"רבה אמונתך", אם הוא לא היה "מאמין" בנו, אם היה נראה לו שבסוף לא נצליח, הוא לא היה משאיר אותנו כאן. אם האנושות מתקיימת, כנראה שהבורא יודע שיש לנו תקווה ושהתוכנית הגדולה יותר, מתקדמת כפי שצריך.

למרות כול מה שקורה, העולם מתקדם. לצד הרוע והבלבול, קיים המון טוב. חשוב גם להדגיש שהטוב והרע לא נמדדים כפי שנראה לנו, כל מעשה נמדד מול המקום המיוחד בו נמצא מי שבחר בו, מול היצרים, התכונות והכוחות של כל אחד. ראיית המעשים בלבד תהיה רחוקה מאוד מהבדיקה האמתית של התקדמות ונסיגה, של טוב ושל רע, רק יודע תעלומות יכול למדוד את הטוב והרע שבכל מעשה ואת מקומו המדויק של כול אחד.

בנוסף, ספירת המעשים הטובים מול הרעים אינה מספיקה בכדי לדעת אם אדם הוא טוב או אם האנושות היא טובה. חכמנו למדונו שגם הטוב והרע עצמם לא נמדדים בקנה אחד ושמידה טובה מרובה ממידת פורענות [עיין ברש"י בסוף מסכת מכות דף כ"ג ע"א, אם פי 500 או אינסוף פעמים].

לשאלתך השלישית. הבחירה היא בין טוב לרע, אין סיבה להסתיר מהאדם את תוצאות בחירתו ואדרבה, בדיוק כך צריך לקבל החלטה. כפי שצריך לדעת מהו טוב ומה יהיו תוצאות הבחירה בו, כך ראוי לדעת את ההיפך. האם גילוי נאות של תוצאות הבחירה היא התערבות בבחירה? עצם המציאות שעדיין לא תמיד אנחנו מצליחים לבחור בטוב, מהווה הוכחה מצוינת שלא. ועם זאת חשוב להדגיש שמי שהמניע היחיד שלו הוא הרצון לשכר או הפחד מהעונש, עדיין רחוק מהתכלית. הוא עדיין עובד את עצמו, זו עבודת ה' שלא לשמה, אמנם אם אין ברירה היא עדיפה על כלום, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה. אבל אנחנו אמורים לנסות לעבור את השלב הזה, לחפש את המהות הפנימית שבעבודת ה'. למצוא את הנקודה הפנימית בנו שמתענגת על עשיית הטוב ועזיבת הרע.

שאלתך הרביעית היא ממש מצוינת, אם בסך הכול אדם נברא בכדי לזכות בטוב, איזו תכלית תימצא בהענשה במקרה שבחר בדרך ההפוכה? איזה הגיון יש ב"נקמה" הזו, לאחר שכבר ברור שאדם זה לא הצליח?

יש כנראה מקרים בהם האדם אכן נענש בעולם האמת – "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה" וזאת כחלק מהצדק. מה היית חושב אם רוצח שפל לא היה נענש מתישהו? זאת אכן נקמה, אך נקמה שמביאה עמה צדק ועליה כבר אמרו חכמנו (ברכות ל"ג א) "גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות".

אך צריך לדעת שאין זה עיקר עניינם של העונשים שבעולם האמת. המצב הכי נורא שיכול לקרות לאדם זה שיגידו לו שהוא נכשל בשליחותו ולכן יחדל. אדם שניצב מול התובנה שיש נצח, שהייתה לו אפשרות לחבור לנצח ולטוב האינסופי ובגלל בחירות לא נכונות בשנות חייו הקצרים כל כך, הוא מאבד הכול ונמחק. וזה בהחלט מה שקורה למי שלא ניצל את ההזדמנות שלו כאן בעולם והחטיא לגמרי את המטרה. זה אפילו לא עונש, פשוט "יציאה מהמשחק". אבל למי שבכל זאת עשה מעט טוב, ה' בחסדו נתן אופציות נוספות, אפשרות אחת היא החזרה בגלגול על מנת לתת הזדמנות שנייה לתיקון והשנייה היא "גיהנום", אותם ייסורים שנועדו לתקן את החוטא מחטאיו ולזכות אותו לאחר מכן בטוב המוכן לו עבור הדברים הטובים שכן עשה.

ורק כמה מילים על המושג "גיהינום". אנחנו יודעים שהצער והכאב שם נוראים, ישנם דימויים של אש וכו', מכיוון שמדובר בעולם רוחני קשה לנו להבין במושגי הגוף את הכאב והצער שנגרם לנשמה ונהרות אש הם עדיין משל גשמי ומוגבל לאותו הצער. אז למה? איך הכאב הזה מתקן משהו?

ראיתי הסבר ממש יפה. אם יבקשו מאומן לצייר ציור שיביע את שיא הקשר שבין אב לבנו, ישנן שתי אפשרויות שונות לגמרי. הדרך הרגילה תהיה לצייר ציור של האב ובנו מחובקים, נמצאים בקרבה הגדולה ביותר. אך אפשר גם בצורה ההפוכה, אפשר לצייר אב ובנו שמורחקים זה מזה ובוכים.

אנחנו נשלחנו לעולם בכדי לגלות את הקשר שלנו לבורא, הצורה הפשוטה היא על ידי עשיית רצונו. בכך שאנחנו עומדים בניסיון כאן בעולם הזה ושומעים בקולו, אנחנו מביעים בצורה עמוקה את הקשר שלנו אליו. אם חלילה אדם לא ניצל את העולם הזה לכך, אם חלילה הוא עבר על רצון קונו, אז יש לו אפשרות לגלות את הקשר בצורה ההפוכה. גיהינום מסמל את הייסורים הקשים שעוברים על הנשמה בראותה כמה היא הרחיקה לכת, כמה היא התרחקה מהמקום שהוא כל כך טוב עבורה. רק הכאב הגדול הזה יהווה תיקון להתנהגות הרחוקה שניהל אותו אדם כאן בעולם ורק על ידי אותו הכאב הוא יוכל שוב להגיע לטוב המוכן לו.

אני מקווה מאוד שהדברים יועילו לך. הנושאים הם עמוקים ויש גם דברים שנמנעתי מלהעלות על הכתב, אני בטוח שעם רצון אמת לברר, תוכל להעמיק יותר ולהגיע לתובנות נפלאות בנושאים אלו. בהצלחה.

מנחם

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן