התפרסם בתאריך:

05/07/2020

חינכו אותי ל"מה יאמרו" וכיום אני חושב אחרת

שאלה מקטגוריה:

אני גדל בבית בו חינכו כל השנים, בפרט האמא להרבה "מה יאמרו" ולהסתכל על חיצוניות.
והשידוכים תמיד היו צריכים להיות בעילית של הישיבות, ומה שלא היה, לא נחשב. וזלזלו בכל מיני מונחים, ונצמדו לשורות המרובעות של הציבור החרדי.
וכשהגעתי אל הישיבה החצנתי דבר זה, וזה פגע בי בצורה קשה, הן חברתית והן לימודית. ב"ה לאחר תקופה (שגם נעזרתי באנשי מקצוע) מצאתי את הדרך הנכונה בעבודת ה', השתקמתי ובזתי בליבי לכל החינוך הנ"ל (אם כי חלקית כי עדיין אני משוכנע שהוא טוב ומועיל).
וכרגע אני נמצא בפלונטר: שמצד אחד הנני רוצה לגדול בעבודת ה' כפי שמתאימה לי, ומאידך אימי שאינה מודעת לכל זה, מאוכזבת ממני עד למאוד, כי היא רואה למשל שאני מתחבר עם בחורים פתוחים שהם לא בנים של ראשי ישיבות, אבל אני אישית חושב שעדיים לגדולות, ומצד שני היא כן רואה שזה מעלה אותי ביר"ש, והיא עצמה אינה יודעת איך להסתכל ע"ז. ומשו"כ מגיעה אלי פעמים רבות בטרוניה על הרבה דברים שאני חושב שלי הם מאוד טובים, אך היא לא מסוגלת להכיל את זה ומתאכזבת ומתוסכלת. ובכל פעם שאני מתייעץ עמה היא אומרת לי הערות על חיי, וזה מקפיץ אותי משום שגם אני הייתי פעם כזה, אך למדתי שזה שטות ואיני מעונין להתמרד כלפיה חלילה, אך לקבל מה היא אומרת זה לא טוב,
והייתי שמח לשמוע מה אתם מייעצים?

תשובה:

תשובה:

שלום שואל יקר!

קראתי את שאלתך בהתפעלות מהרגישות והכנות בה אתה ניגש לסוגיה זו. עם כבוד רב לאמך מחד ואמון כנה בדרך שבה אתה רוצה לצעוד. ועצם העלאת הנושא לשאלה מראה את הרצינות בה אתה ניגש לחייך ואת האומץ האמיתי שאותו אתה נוקט. אני מאמין שכלים וכוחות אלו יעזרו לך להתפתח בתוך הסיטואציה הזו בצורה חיובית ובריאה.

א. כעת ניגש לגוף השאלה, ראשית אני לא מודע לרמת התקשורת בינך לבין אימך, אך מתוך דבריך אני מניח שאין אפשרות לקיים שיחה כנה ופתוחה על היחסים שלכם ועל ההשפעה של דבריה עליך, באם שיחה כזו אפשרית היא הדבר הראשון אותו הייתי ממליץ. לשתף אותה במה ההשפעה של דיבורים אלה עלייך ולמה אתה חושב שראוי שהתקשורת בינכם תהיה שונה. ומה החלק של כל אחד מכם לסוג התקשורת הזו. שיחה פתוחה וכנה יכולה להועיל רבות לכל מערכת יחסים ולשפר אותה ללא הכר.

ב. מעבר לכך ננסה להבין את ההשפעה של מערכת היחסים הזו עם אימך ומה ניתן לשנות. וניגע בהורות תחילה, ההורים משרתים אצל כולנו בכמה תפקידים. בחיים עצמם אי אפשר להפריד בין התפקידים ההוריים השונים כיוון שלרוב הם באים בצורה מעורבת, אך במבט מלמעלה ניתן לומר שיש שני תפקידים מרכזיים. האחד לאהוב את הילדים, שתיים ללמד ולחנך אותם על פי הערכים בהם הם מאמינים. במקרה שלך ישנו קונפליקט ברור. מצד אחד אתה מעוניין בקשר חם ואוהב עם אמא שלך וגם מעוניין לכבד אותה. מצד שני על החינוך והלמידה ממנה יש לך השגות ואינך רוצה ומוכן לקבל את דבריה כמו שהם. הקושי הזה הוא ברובד המציאותי בו אתם נפגשים ומשוחחים. כל מפגש ביניכם יכול להיות פוטנציאל לסבל לשניכם.

הקונפליקט הזה מתקיים במציאות היומיומית שלך אך הוא מתקיים גם בתוכך. יש מושג שנקרא "ייצוג פנימי", הכוונה היא לזה שהדמויות המשמעותיות בחיינו מתקיימות בתהליכי רגשות ומחשבות שלנו גם ללא האמירה הפיזית של הדובר. למשל: אתה עושה משהו ואומר לעצמך "אויש, אמא הייתה אומרת לי על זה שזה לא בסדר". ההפנמה של דמויות מרכזיות בריאה כי היא משרתת חלק ממערכת המוסר שלנו וודאי בהיותנו צעירים. אך היא גם יכולה לגרום סבל, כאשר המוסר האישי כמו במקרה שלך מתנגש עם המוסר אותו הפנמת מהבית. ואם כן התוצאה היא כעת שני קולות בתוכך, אחד מושך לכיוון אישי יותר ואחד מקשיב לקולה של אמא מצד שני. וכמו שהיטבת לתאר אתה סובל מקונפליקט זה רבות, ולמעשה בכל פעולה שנויה במחלוקת אתה נקרע בין האמונות והמוסרים השונים המתגלגלים בתוכך. ודבר זה קורה גם ללא שייכות ישירה לאינטראקציות עם אימך במציאות.

ג. אך גם לקונפליקט זה על מורכבותו בחיים המציאותיים ובעולמך הרגשי יש מענה, והוא מתחיל בהבנה של המושג נפרדות. כחלק מההתבגרות שלנו אנו עוברים תהליך שמתחיל מאז שאנו ילדים עד לסיום תהליך ההתבגרות ולעיתים אף הרבה יותר מאוחר. משמעותו של התהליך זה הוא שאנו לומדים לחוות את עצמנו כישות נפרדת שחיה לצד ההורים ולא כחלק מהם. הקונפליקט אותו אתה מתאר הוא חלק מתהליך זה, אתה בוחן את החלקים בהם יש לך דעה עצמאית אל מול חלקים בהם אתה צריך את האישור ההבנה והתמיכה של ההורים. למעשה מה שעוזר לייצר תחושת נפרדות הוא הצבת גבולות בחיים המציאותיים.

לפני שאפרט חשוב לומר את החובה הגמורה בכיבוד אב ואם והחשיבות של המסורת אותה הם מעבירים ברוחניות ובערכים. חובה זו היא לא המלצה ולכן בכל מה שקשור להורים אנו צריכים משנה זהירות וחשיבה מרובה על שמירה על כבודם. עם זאת ולצד הכבוד הזה הצורך ללכת בדרך אותה אתה בוחר לעבודת ה' חשוב גם הוא, ובנושא כעין זה אמרו חז"ל (קידושין ל:) "אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקים בתורה בשער אחד, נעשים כאויבים זה את זה, [מתוך שמקשים זה לזה, ואין זה מקבל דברי זה], ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה". אז אם כן הבחירה בדרך חיים רוחנית שונה במעט מההורים יש לה מקום ובלבד שהיא נעשית בכבוד הראוי להורים. וכל למידה משותפת על דרך החיים הנכונה ברוחניות ובכלל צריכה להתלבן ביניכם, עם מטרה סופית של התחברות ואהבה לאחר המחלוקת.

ד. אז מה הדרך לייצר נפרדות בריאה שאינה בריחה מצד אחד או היבלעות מצד שני? בשביל זה אנו צריכים להעמיק ולהבין את צורת הגבולות הנכונה. וניתן משל: מים שזורמים בלי גדה יוצרים שלולית רדודה שזרימתה נפסקת ואין למים כשעצמם קיום בצורה זו, אך ככל שהגבולות חזקים ועמוקים נוצר נהר והזרימה מפכה יותר בעוז. הנמשל הוא בכל תחומי היחסים הבין אישים וגם עם אמך, היכולת שלנו להציב גבולות בריאים חשובה לקיום החיים בעצמם. ולכן אם החוויה שלך את הביקורת של אמך היא חודרנית ולא מותאמת תוכל ותצטרך להציב גבולות ולחזק על ידי זה את הנפרדות הבריאה בין הישות שלך בעולם לבין אמך.

ניתן דוגמא, אם אמא אומרת: "אני לא רוצה שתתחבר עם יוסי הוא לא משלנו" אתה יכול לומר לה: "אמא, אני מכבד מאד את דעתך וגם קשוב לה אבל אחרי שבדקתי את עצמי אני חושב שיוסי הוא בחור טוב ושהקשר שלי איתו יכלו להועיל לי אף מבחינה רוחנית". אמירה מסוג זה גם מכבדת את אמך אך גם מציבה גבול במציאות למקומות שבהם אתה מאמין שהדעה של חשובה ונכונה, ושאתה מתכנן לפעול על פיהם. נפרדות שנעשית כך מחזקת את הנפרדות לא רק במציאות החיים אלא גם מבחינה נפשית, ההבנה שמחלחלת אל ההכרה שלנו היא שאנו שני אנשים נפרדים שרוצים להיפגש בגלל האהבה הגדולה שלנו, אך יש מקום לכל אחד מאיתנו גם אם האמא היא יותר חשובה ומכובדת.

ה. עוד דבר שחשוב שנשים אליו לב הוא סוג הגבול. יש גבול שהוא חומה, אין יוצא ואין בא. גבול כזה הוא נוקשה במידה שלא מאפשרת תנועה. ובקשרים דינמיים וודאי בקשר עם אמא שהוא על פני החיים, עם שינויים בסביבה שמשנים את הנסיבות, גבול כזה יכול להמיט אסון. אך יש גבול אחר והוא גבל נושם, אמנם הוא מצריך יותר מאמץ אך הוא ללא ספק משתלם. דוגמא לגבול כזה אנו מוצאים בבריאת העולם, החל מהתאים שלנו ועד צמחים. לכל תא בגופנו יש גבול חיצוני שמחליט על פי קודים שנטבעו בו על ידי הבורא, איזה חומרים מזינים אותו ואותם הוא מכניס ואיזה לא. הצורה שבה ההחלטה מתבצעת היא על ידי בחינה של כל חומר בנפרד. וכך גם ביחסייך עם אימך תוכל להיות קשוב למה שהיא אומרת ולבחור איך ובאיזו מידה לקבל את מה שהיא אומרת. גבול "נושם" שכזה מאפשר צמיחה והתקדמות ללא מחיקה של אמך ואפילו לא של כל הביקורת שלה.

ו. כלי שיכול להועיל בהקשר הזה הוא היכולת לסנן תוכן מ-רגש, לעיתים רבות מהקושי שלנו עם שיח של דעות עם אדם שקרוב אלינו כמו אמא, הוא הטון והרגשות שנלווים לביקורת והבעת דעה. אפשר לעשות תרגיל לקחת את מה שהיא אומרת ולהוציא מתוכו שורה שנטולת מילות רגש אך עם המסר אותו היא אמרה. כך אתה גם מרוויח ללמוד מאמך וגם יכול למנן את ההשפעה של הדברים עליך ועל היחסים עימה. למשל: אם היא אומרת: "אני לא אוהבת את הקשר שלך עם יוסי אני חושבת שהוא מנמיך אותך והבן שלי צריך חברים יותר ראויים" הטקסט הזה טעון ברגש ששולל את הבחירה שלך. אך אם ננסח אותו מחדש: "אני רוצה שתשקול את היחסים עם יוסי ותשים לב אם הוא מתאים לך" התוכן נשאר אותו דבר רק המנגינה והעומס הרגשי בו המילים הוטענו ירד. אך גם הוא מאפשר להיות קשוב לביקורת שיכולה להצמיח אותך על ידי כיוונים אמונות ומוסרים שאתה היית שמח לפעול על פיהם. אני ממליץ לך לנסות את התרגיל הזה במציאות, ראשית לכתוב את מה שהיא אמרה ושנית לנסח את אותם המשפטים רק עם התוכן שלהם.

יש לשים לב לסוף מאמר חז"ל שראינו לעיל שלבסוף נעשים אוהבים זה לזה. מאמר זה אומר שמתוך הבירור של הקונפליקט לשניכם גם לך אך גם לאמא זה יתרום רבות לקשר. במקום להיות סבל לשניכם בכל מפגש עם אמא ולעמעם את האהבה על ידי החשש אחד מהשניה, אפשר להבדיל ולהתמקד בדברים עליהם אנו מסכימים כמו האהבה שלנו והקשר המשפחתי החם וגם הדעות במינונים ונושאים שונים. הוצאת הקונפליקט על ידי עבודה נכונה מהמשוואה יכולה לייצר בינכם הרבה נחת.

ז. למרות החשיבות שייחסתי בראשית דברי לחוויית הנפרדות ולמציאות הבגרות שנוצרת ממנה, יש עוד חלק בבגרות והוא היכולת לשהות בקונפליקט. החיים מזמנים לנו סביב מערכות יחסים ואל מול חוויות החיים הרבה קונפליקטים, רצונות שמתנגשים, כאשר הדחף הראשון שלנו הוא לפתור את הקונפליקט. השהיה במקום של הקונפליקט מקשה ונותנת תחושה של לחץ, אבל לפעמים החיים מזמנים לנו קונפליקטים שאיננו יכולים לפתור מיד. או אז נדרשת ממנו היכולת לשהות במצב זה עד שתהיה אפשרות אם בכלל, לשנות את המצב שמוביל לרצונות סותרים. אם תוכל דרך היחסים עם אימך למצוא את היכולת לא לברוח ולפחד מהקונפליקט אלא להכיל אותו זהו כלי רב עוצמה שיעזור לך גם בחיים אחר כך.

היכולת הזו נמצאת רבות במקום הילדי והמשחקי שלנו, אשר למרות השם של מקום זה שרומז לילדות בחירה בשהיה באזור כזה כרוכה בבגרות רבה. בתוך מקום של משחק הכל אפשרי גם שני רצונות מנוגדים, כמו ילד שמשחק עם סוס צעצוע ואומר שהוא בתוך הים. גם בהקשר של היחסים עם אמך אני מציע לחשוב על איפה המקומות המשחקיים קיימים, איפה שמקום בו אין משמעות וחשיבות לדעות של שניכם על כל נושאים, מקום בו שניכם צוחקים ומחייכים יחד. לעיתים ההורים עצמם יוצרים מקום כזה ולעיתים אנו כילדים יכולים לייצר מקומות כאלו, אם על ידי משחק של ממש או אווירה קצת שטותניקית ופחות רשמית. מקומות מרווחים שגם הקונפליקט יכול לנוח שם. לייצר תחושה שאומרת שאנו מסכימים לא להסכים אך לא מוותרים על הקשר.

אאחל לך לנהוג במידה נכונה ובתבונה, ובעניין זה עצה טובה היא שיהיה אדם חכם שתוכל להתייעץ איתו על הדברים הללו, השינויים קיימים כל הזמן, והחבל הדק שבין לכבד את אמא לבין הצורך בחווית נפרדות יחד עם הניסוי ליישם עקרונות אלו בחייך יכולים להעזר מאד בליווי והכוונה של מישהו מבחוץ. שיודע את פרטי הקשר שלכם לעומקם ויכול לברר איתך סוגיות אלו.

בהצלחה ובהערכה רבה.

צביקה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן