טהרה וכפיתיות

מאת:

התפרסם בתאריך:

12/01/2020

אבא שלי מבזבז את כל הכסף שלו על תרומות

שאלה מקטגוריה:

יש לי שאלה קצת ארוכה אבל אשמח מאוד לעזרתכם, זה עניין קריטי למשפחה שלי!

תקציר:
אבא שלי תורם יותר מדי כסף בחודש עד למצב שעוד מעט לא ישאר לו כסף כי הוא מאמין שזה פדיון בשביל הילדים, ואני מחפש טיעונים הלכתיים להראות לו שהוא טועה ושהוא צריך להפחית.

אבא שלי אדם מאמין. בנוסף, יש לו מחלה נפשית כבר הרבה זמן.
יש לו ביטוח חיים ואובדן כושר עבודה, וכך יוצא שהוא מקבל תקציב חודשי.
התקציב החודשי הוא יותר ממה שהוא צריך, אבל התקציב הולך להגמר בעוד 10 שנים (פנסיה). הורי גרושים, . אין נכסים או כסף למשפחה.

בנוסף, הוא גר במקום עם הרבה מאוד עניים שכולם הולכים אליו והוא תורם לכולם. הוא תורם באיזור 3000-4000 ש"ח בחודש. בנוסף הוא מלווה המון, גם למשפחה שלו אבל לא רק. הלוואות של עשרות אלפי שקלים שלא חוזרות אליו והוא מוותר על זה לאנשים (מטוב לב, מבחינתו). זה לא תרומות בסגנון של הקש בדלת, אלא ממש אנשים קבועים במסווה של חברים שמגיעים אליו ובוכים לו והוא מביא להם כסף. בהרבה פעמים עוקצים ומנצלים את תום ליבו.

המצב בעוד 10 שנים:
– מכל ההכנסות הוא הולך לקבל 3,000 ש"ח סה"כ, שזה לא סכום שמספיק להתקיים ממנו. במילים אחרות, הוא הולך להיות עני.

אני מנסה לשכנע אותו לחסוך: לשים כסף בצד כל חודש, בשביל שתהיה לו אפשרות לכלכל את עצמו בעוד 10 שנים.

מבחינתו, הקב"ה הוא זה שעוזר לו והוא סומך עליו ב100% שהוא יעזור לו גם בעוד 10 שנים שיגמר לו התקציב.

הוא פעם ניסה לעשות חסכון פנסיוני, אבל ביטל את זה מהסיבה ש
"לעשות חיסכון זה אומר שהוא לא מספיק מאמין באלקים"

הוא מאמין בכל ליבו שזה שהוא תורם 3000-4000 ש"ח לחודש זה מה שעוזר למשפחה.

הוא טוען שהוא לא מסוגל להגיד לעניים שבאים שאין לו לתת.

עכשיו, ברור שהמצב הזה ממש לא תקין ושכל אדם לא משנה כמה הוא צדיק מבין זאת.

אבל מבחינתו:
– אין לו אופציה להפסיק לתרום אלפי שקלים בחודש
– הצדקה הזאת זה מה שמציל את המשפחה
– הוא סומך על בורא עולם ולא מעוניין לעשות חסכונות, כי אז זה יראה שהוא לא סומך על בורא עולם
– רק בורא עולם הציל אותו במהלך השנים ודאג לו לתקציב (ולא הביטוח אובדן כושר עבודה)

בקיצור, אני מחפש *** כל טיעון הלכתי *** שיוכל לעזור לי, בסגנון:
"עניי ביתך קודמים לעניי עירך", ודברים כאלה. כך שאוכל לבוא לתת לו את הטיעונים "בשפה שלו".

בבקשה תעזרו לי ולמשפחתי. תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה איש יקר.

נפלא לראות את דאגתך לאביך שיחיה. כשאני קראתי את דבריך מיד נזכרתי בדברי הגמרא (קידושין דף לא עמוד א) 'יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי עולם הבא', כלומר יש מצבים בהם הכבוד לאב הוא פחות נעים, הדרך לכבד אותו היא דרך כך שמונעים אותו מלעשות אי אלו דברים שיגרמו לו לצער בהמשך חייו. יותר קל לכבד הורים באופן של כבוד כפשוטו, אך שכר רב יש למי שמקיים את הכבוד האמתי מתוך דאגה אמתית וכנה. במקרה זה, בהחלט מדאיג ההנהגה של אביך. וצריך לחשוב איך לסייע לו. ואני שמח לנסות להיות לך לעזר בענין הזה.

ובכן באמת אם מצד הדין הרי היא הלכה מפורשת המבוארת בגמרא (כתובות נ, א) 'אמר רב אילעא באושא התקינו המבזבז [לעניים, רש"י] אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות' כלומר, אין לתת לצדקה יותר מחומש. והרמב"ם (הלכות ערכין וחרמין פרק ח הלכה יג) כתב דין זה והפליג בדבר וכתב על הנותן יותר מחומש בזה הלשון: 'ואין זו חסידות אלא שטות שהרי הוא מאבד כל ממונו ויצטרך לבריות, ואין מרחמין עליו, ובזה וכיוצא בו אמרו חכמים חסיד שוטה מכלל מבלי עולם, אלא כל המפזר ממונו במצות אל יפזר יותר מחומש, ויהיה כמו שצוו נביאים מכלכל דבריו במשפט בין בדברי תורה בין בדברי עולם, אפילו בקרבנות שאדם חייב בהן הרי חסה תורה על הממון ואמרה שיביא כפי מסת ידו, קל וחומר לדברים שלא נתחייב בהן אלא מחמת נדרו שלא ינדור אלא כראוי לו שנאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך'. ובדברי הגאון מוילנא בפירושו על המשניות (שנות אליהו פאה פרק א משנה א) מבואר שאיסור זה הוא מן התורה, ובאושא רק לימדו דין שנשכח, אבל באמת מן התורה הוא. ובדברי הגמרא בכתובות שם מבואר שלמדו כן מן הפסוק הכתוב אצל יעקב 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' מכאן שיעקב אבינו לא נתן אלא חומש ולא יותר. נמצא הדין ברור שאסור לתת יותר מחומש לצדקה והעובר ונותן יותר מחומש עובר על איסור מן התורה. וטעם האיסור ממש מהסיבה שאתה חושש ממנה, מחמת שיש חשש שיצטרך לבריות. כך שהדין ברור ואין צורך להכביר בראיות בכדי לברר כי טעות היא לתת יותר מחומש לצדקה.

אך לצערי, מסופקני אם יועיל לך להביא מקור אחד ואפילו כמה מקורות בכדי להשפיע על אביך שיחיה שיפסיק מלתת את הצדקה שהוא נותן, כי הרי שערי תירוצים לא ננעלו, וכשאדם מעוניין לעשות דבר מה הוא תמיד ימצא הסבר מפולפל מדוע אין המקור הזה שייך למקרה שלו. כך זה כמעט בכל דבר, ודאי כאשר המדובר הוא בלעשות מעשה טוב… ועוד יותר כאשר המעשה הטוב הזה קשור לבני אדם נוספים שיסייעו לו במציאת תירוצים והסברים מדוע אין זה נוגע אליו. ואם כך צפוי מראש שאביך יסביר לך הסברים שונים ומשונים מדוע הוא יכול להמשיך לתת יותר מחומש לצדקה, ואם אתה לא תמצא לו, יתכן ואחרים ימצאו לו תירוצים מתירוצים שונים.

ולכן אני חושב שאתה צריך לנסות לפעול בדרך אחרת, שאמנם יותר קשה ומסובכת, אך כפי הנראה יותר תועיל לך. אבל לפני הכל אני רוצה לנתח קצת את המצב עד כמה שאני יכול לנסות לתאר אותו דרך מה שכתבת. כי כשרוצים לנסות לסייע לבן אדם בדבר מה, ובמיוחד כשרוצים לנסות להניע אדם מלעשות דבר מה, חשוב לנסות להיכנס למצבו, מה שנקרא 'להיכנס לנעליים שלו'. לנסות לעמוד במקום שבו הוא נמצא ולחשוב מה המניע שלו לעשות את מה שהוא עושה. רק אחרי שנבין את המניעים שלו נוכל לחשוב איך להניע אותו ממעשיו [אם גם אחר שנבין את מניעיו נחשוב שהוא טועה]. ובכן במקרה של אביך נראה לי שאפשר להבין היטב מה המניע של אביך.

כפי שאני מבין אביך איש בודד, הוא לא עובד, והוא גם גרוש. הבדידות זה אחד מן המצבים הקשים ביותר עבור האדם. אנשים יכולים לסבול כאבים עזים, עוני ומחסור. אך קשר אנושי הוא הדבר הנצרך יותר עבור האדם, ובלעדיו חיי האדם אינם חיים. יש אנשים שעושים דברים מוזרים, הם מעדיפים שיתייחסו אליהם כמשונים, אם אותם מעשים יגרמו לכך שהם לא יהיו בודדים. יש אנשים שגורמים לעצמם כאבים של ממש, הם מעדיפים להיות חולים, בכדי להיות בסביבת אנשים. הם לא זקוקים לחמלת האנשים, הם זקוקים פשוט לחברתם.

ישנו דבר מה נוסף שהאדם יתן את כל אשר לו בכדי לקבלו. זה הכבוד. הכבוד הוא מוצר בסיסי שכל נפש חיה זקוקה לו. האדם לא יכול לחיות ללא כבוד, יש את אלו שמגזימים ורודפים אחר הכבוד… אבל מנת כבוד מסוימת כל אדם צריך.

אביך היקר סובל ממחסור רציני בשני דברים חיוניים כל כך, חברה וכבוד, הוא מסומן כאדם שאיבד את כושר העבודה שלו, הוא ודאי גם יודע על מצבו הנפשי [אנשים שסובלים נפשית מודעים לכך, הם פעמים רבות מתביישים מאד מהסובבים אותם ביודעם כי מצבם הנפשי ידוע לסביבה], הוא מובטל גלמוד ובודד. הוא מצא פתרון מצוין למציאת חברת אנשים ולמציאת כבוד. הוא תורם כסף רב לאנשים ובכך הוא גם מסובב בחברים וגם בכבוד, חבריו זקוקים לו. כשאני כותב את הדברים ואני מדמה בנפשי כמה מזור מביאה לו נתינת הצדקה שהוא נותן, אני מוצא את ידי רועדות על המקלדת, האם עצה וסיוע עבורו להפסיק מלתת צדקה הוא סיוע של ממש? או שמא הפסקת נתינת הצדקה תגרום לו לאבד את כל היקר לו, את הכבוד והחברה. המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, אבל עבור הצלת נפשות מותר להוציא יותר מחומש…

כמובן שהדברים לא נכונים, חשוב מאד לנסות לעזור לאביך להפסיק את בזבוז הכספים, כי במקרה זה מידי ברור העתיד הלוטה בערפל של קיומו הבסיסי. אבל ללא שנבין את עומק הבעיה בה אביך נמצא, לא נוכל לסייע לו. חשוב להבין שיש לאביך מניע חזק מאד למעשיו. נתינת הצדקה הזו היא הנותנת לו תחושה של קיום. הצדקה הזו מספקת לו חברה וכבוד.

ולכן, לא יתכן רק לעצור את אביך מלתת צדקה, צריך למצוא דרך חכמה, איך לתת לאביך חברה וכבוד חילופיים. אני לא מכיר את מצבו ולא את מצב משפחתך, ולכן אני לא יוכל לתת לך עצות איך להשיג לו חברה חילופית וגם לא איך תשיג לו כבוד. אבל אתה שאתה בנו ואתה מכיר את הסביבה שלו תוכל ודאי למצוא לו כיוונים להשגת חברה וכבוד ראויים. רק אם תשיג לו תחליף הגון תוכל גם להפסיק אותו מלפזר את ממונו. משני טעמים תוכל רק אז לעשות זאת. א. כי זה לא ראוי להשאיר אותו בודד וגלמוד ללא חברה וכבוד. ב. אז הוא יסכים בקלות להפסיק את הבזבוז הזה בשמחה. כי הוא כבר לא יהיה צריך להשיג כבוד וחברים על ידי בזבוז כספים. לא יהיה לו כבר את המניע לעשות זאת.

אחרי שתמצא לו כבוד וחברה אם גם אז הוא לא יסכים להפסיק לפזר את ממונו, הייתי מציע לך לעשות כמה צעדים:

א. לנסות לקחת את אביך לאדם גדול שיורה לו באופן ברור להפסיק לעשות זאת הוראה ברורה בעל פה תועיל הרבה יותר מכל מקור שתביא לו [הייתי מציע לפני זה לדבר עם הרב שתלך אליו, כי בלי ידיעת הרקע יתכן ולא יאמר את ההוראה באופן נחרץ מספיק וממילא יהיו לאביך פתחי מילוט מן ההוראה הזו].

אך כיון שלא בטוח שזה יעזור הייתי פועל בעוד דרכים נוספות:

ב. לדבר עם אלו שמנצלים את טוב לבו, להסביר להם את המצב ולהניע אותם מלהמשיך לבקש ממנו. ויתירה מכך אחר שהוא נתן ללכת ולנסות לבקש מהם את הכסף בחזרה, תוכלו לבקש מכתב מרב שמכיר את המקרה ויכול לכתוב לכם מכתב שיגרום לכם שהמקבלים מאביכם יאמינו לכם.

ג. פעולה נוספת שיתכן והיא אפשרית, איני יודע מנין הוא מקבל את הקיצבה של, אבל יש מקום לברר אם בעקבות הבעיה הנפשית שהוא סובל ממנה, יתכן ויש סעיף בחוק שיגרום לכך שלא כל הכסף יגיע אליו וימונה אפוטרופוס מטעמכם שישמור על הכסף עבורו לימי הזיקנה.

חשוב לי לומר, יתכן ולא הבנתי את הסיפור כראוי, סך הכל אינני מכירך ולא את אביך, וכל דברי רק מהמעט שקראתי בדבריך. יתכן שמצבו של אביך שונה, והוא מסובב בחברה וכבוד, ורק הוא לוקה בסוג של בעיה של בזבוז שצריכים לטפל בה בדרך אחרת ממה שכתבתי. אם דברי לא קולעים לסיפור של אביך תוכל תמיד לכתוב לי עוד ואנסה לסייע לך כרצונך.

כותב מתוך הערכה עצומה על הדאגה והמסירות למען אביך

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. תודה על התשובה הנפלאה הזו!
    עזר מאוד גם לי.
    במקרה שלי, יש לי אחריות על הכסף של אמי, ולפעמים היא כועסת ולא מבינה למה אני לא נותנת לה כמה שהיא רוצה, כאשר המטרה שלי באמת זה לשמור לה לעת הצורך..
    יש פה תמרון מאוד גדול בין יחס מכבד להורה ועם זאת לא להענות לרצון שלו, שעלול להזיק לו.
    הלוואי שנצליח לעמוד במשימה בעז"ה.

    ולשואל הייתי ממליצה, אם מדובר באבא עם מצב קוגנטיבי טוב, אולי יעזור לשבת איתו לשיחה מעומק הלב ולהביא אותו למצב שיסכים שתיהיה אתו שותף בחשבון הבנק, כך שיוכל להוציא סכומים קבועים ומסוכמים מראש ביחד איתך מדי חודש בלי הפתעות.
    בהצלחה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
דילוג לתוכן