מאת:

התפרסם בתאריך:

22/11/2020

רוצה בית של תורה אבל הלב שלי לא שם

שאלה מקטגוריה:

דבר ראשון תודה רבה על האתר המדהים מאוד מחכימה ונהנית מהשאלות והתשובות.
אני בחורה בשידוכים למדתי בסמינר בית יעקב הכי נחשב, שם החדירו לנו חזק כמה חשוב בית של תורה. בחור שיושב ולומד יום שלם וזה המטרה בחיים. וזה מה שרציתי כי הבנתי שזה הדבר הנכון והיחיד. רציתי כך משטיפת מוח וזה לא הגיע מהתובנה שלי או מהלב. אני באה מבית עם פתיחות. ההורים שלי חוזרים בתשובה. לאחר שנתיים מחוץ לסמינר הגעתי למסקנות כמה שמה שהחדירו לנו בסמינר זה הדבר האמיתי והנכון וזה מה שאני הכי רוצה, בחור צדיק מאוד והיו לי שאיפות גבוהות מאוד. והייתי מאוד חזקה וברורה בדעות שלי.
אבל לצערי המצב לא כך היום,
הרגשות שלי השתנו לאחרונה (כבר 4 שנים מחוץ לסמינר), אני מרגישה שככל שעובר הזמן (אולי בגלל שאני רווקה?) אני נפתחת יותר וכבר אין לי רצונות ברורים, אני לא יודעת איזה בחור אני רוצה, אני כבר לא להוטה על בית של תורה על בחור שיושב ולומד יום שלם. כבר פחות מתחברת.
לא מרגישה מספיק חיבור לעולם שממנו הגעתי, מרגישה שירדתי רוחנית.
כנראה הושפעתי מהעולם הפרוץ, לא שמרתי מספיק על עצמי ונחשפתי,
קשה לי עם המצב מאוד! אני מרגישה תלושה. לא בשום מקום. לא מחוברת לעצמי, לנשמה שלי.
בתוך תוכי אני יודעת שהחיים המאושרים והנכונים זה בית של תורה. אבל הלב שלי לא שם. רחוק מאוד.
ולא יודעת איך לחזור לאבא. אני מאוד מבולבלת.
איך אני מייצבת את עצמי? איך אני חוזרת לאמת?
אני לא רוצה לטעות בדרך, ואני טועה..
איך אני חוזרת לדרך האמת ? אני רוצה לעבוד את ה בלב טהור ותמים.
אבל אני לא שם..
אנא תעזרו לי!!
אני כותבת את זה מהשכל, מהנשמה, מהאמת.
אבל כרגע הלב שלי לא מספיק רוצה את זה כנראה… כי אני מבולבלת מהעולם והפיתויים.
אשמח לכיוון איך לחיות אמיתי ונכון?
צריכה חיזוק בדרך, אשמח לשמוע למה חשוב ככ בית של תורה?, שתיקרי לי את האמת!
תודה לך מאוד על הזמן שאת מקדישה עבורי.

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה!

השאלה שלך מרגשת. הרצון שלך הכן להתחבר ולהתקרב לרוחניות, לייקר את מה שאת מרגישה שבאמת חשוב, להיות חזקה מול הפיתויים בעזרת ד' יובילו אותך למקום יותר גבוה ויותר שמח!

חיבור רוחני וחיבור זהותי

הזכרת במכתב שלך כמה פעמים את המילה אמת. את מרגישה שיש אמת שאת יודעת אותה אבל לא מחוברת אליה כפי שהיית רוצה.

את רוצה להתחבר לרצון בבעל שיושב ולומד ובבית של תורה.

בהגדרות הללו, שאת רוצה להתחבר אליהן, יש שני חלקים.

חלק אחד הוא החלק הרוחני. את רוצה להיות צדיקה, ולעבוד את ד' מכל הלב.

את רוצה לרצות אדם מרומם שיושב ולומד.

והחלק השני הוא החלק הזהותי. את מרגישה תלושה מבחינה חברתית, את ניסחת את זה יפה: לא מרגישה חיבור לעולם שממנו באתי. אולי זאת הסיבה שאת משתמשת במילה חיים: "איך לחיות אמיתי ונכון". כי זה לא עניין של מעשה ספציפי, או תקופה ספציפית. זאת השאלה מי אני? ואחריה השאלה הגורלית – עם מי להתחתן.

אני רוצה להעיר שהתקופה של הרווקות היא תקופה מאתגרת מבחינת זהות ושייכות, המסגרות שהיו כבר לא קיימות ואין עדיין חדשות. זה קשה. אין לך כבר את החברה הברורה מהסמינר, עם הגבולות הברורים, את פועלת לבד בלי שום מסגרת. השונות שתיארת בין הסגנון של הורייך, לסגנון החינוך שקיבלת בסמינר גם מוסיף לבלבול, ואת בעצם צריכה ליצור לעצמך קו חדש. משהו שהוא את ולא העתק הדבק של הורייך או של מה ששמעת בסמינר, ומצד שני משהו שמחובר לעומק אישיותך ונשמתך. וברקע עומדת כל הזמן השאלה הגדולה: עם מי את בוחרת לקשור את גורלך. זו שאלה שמציבה מראה לשאלות הפנימיות הללו של זהות, ושל שייכות, ומצד שני מכריחה אותנו לקבל הכרעות כאן ועכשיו, לשאלות שלא תמיד יש לנו עליהן תשובה.

הקושי שלך הוא הגיוני. זה באמת לא קל בכלל. אני מתפללת איתך שהקב"ה שרואה את הרצון הטהור שלך, יעזור לך לצלוח את האתגר בצורה הכי טובה שאפשר.

כמובן, את לא תחזרי להיות תלמידת סמינר תמימה. תוכלי תמיד להתגעגע לתום הילדותי הזה אבל זו שאיפה לא ריאלית. יותר מזה, הקב"ה סלל לך דרך אחרת שעוברת דרך האתגר הזה של חשיפה לעולם שבחוץ. זה מכריח אותך להתחבר לתורה ממקום יותר עמוק, יותר מבין ולבחור את הבחירות שלך, גם לגבי כמה את רוצה להיות חשופה, וגם לגבי הרמה הרוחנית שאת בוחרת לחיות בה, ממקום יותר מודע.

להבין יותר מדויק למה אני מתחברת ולמה פחות

אני שמה לב שאת מתארת כמיהה ורצון לחיבור לחיים של קדושה ורוחניות, ואת החיים שלך כרגע, את מתארת כלא מחוברים, ולא שייכים לעולם הזה. הייתי רוצה לשאול אותך, איפה נקודת המפגש בין החלקים האלו, בתוך העולם שלך. אם נדמה את זה לרמזור, מה היית שמה בחלק הירוק – מהם הדברים הרוחניים שהם לגמרי חלק מהעולם העכשווי שלך? למה את כן מתחברת? ומה בחלק הכתום? האם יש דברים שאת מתחברת אליהם רק חלקית או לפעמים? לגבי החלק האדום – כתבת שאת לא מתחברת לבעל שיושב ולומד יום שלם. בואי ננסה לחשוב למה בתוך זה את לא מתחברת?

להתמקד בתחומי השליטה שלך

ועכשיו להשתדלות שלנו, ביקשת שאייקר בעינייך את האמת והקדושה, אבל יש לי הרגשה שהדרך לעשות זאת היא לא ע"י טקסט מרגש על משמעותה הנעלה של אשת אברך. החיבור לרוחניות, וגם העניין של השייכות הזהות, הם עמוקים ופנימיים מאוד. מסובך להפוך להיות שייכת לעולם שאני כרגע לא לגמרי שייכת אליו. אפילו לגרום לעצמי לרצות את זה, זה לא פשוט. אז מה אפשר לעשות? לפעול בחזיתות שבהן יש לך יותר בחירה. לא לטפל ישירות בסוגיה של הרצון והזהות, אלא לקחת את ההגדרות של 'בחור שיושב ולומד', ו'בית של תורה', רק כקריאת כיוון, שתספר לנו באיזה כיוון את רוצה לפעול, ואז לחפש את המקומות שיש לך שליטה עליהן. בעז"ה את תפתחי פתח כחודו של מחט, וד' יפתח את ליבך כפתחו של אולם.

איך גורמים ללב להתחבר?

את תיארת מקסים שיש רובד של שכל ונשמה,

ויש רובד של לב – רגשות פחות עמוקים ומבוססים, שאת מרגישה שהם פחות 'את האמיתית'.

ואני אוסיף כאן גם את רובד המעשה. יש מרחק בין השכל ללב, אבל יש מרחק גם בין הלב למעשה. אולי אם נצליח לקצר את המרחק מהלב למעשה, לאט לאט הלב יעז לרצות עוד דברים.

בואי נחשוב רגע, לאילו דברים טובים הלב שלך עדיין מחובר? האם יש ערכים שאת מרגישה עדיין רצון עמוק שיהיה להם קיום בחיים שלך? תעשי מצווה גדולה עם עצמך, ותכתבי לך. רשימה אחת של דברים שאת מחוברת אליהם ומצליחה לקיים, ורשימה שניה שהלב רוצה, אבל בסופו של דבר זה לא מצליח לבוא לידי מעשה. בואי נתחיל את ההתקרבות שלך לרצון של הנשמה דווקא מהמקום הזה. מהמקום שמחובר ומרגיש. אולי בצניעות? בבין אדם לחברו? בביטחון? באמונה? בהלכות? במשהו אחר? תחשבי על כמה עוגנים שאת יכולה לקבוע בחייך שיתנו יותר ביטוי מעשי לדברים שאת רוצה ומחוברת. נניח אם את מרגישה מחוברת לקדושת השבת, להכין לשבת עוגה מיוחדת. אם את מחוברת לחסד, לקבוע לך התנדבות באיזה מקום…

אני רוצה שנשים לב למשהו חשוב. בחור שיושב ולומד זה לא דבר שתלוי בך. בעתיד – עיקר העבודה והאחריות מוטלת עליו, כמובן, שגם האישה נדרשת להתאמץ כדי שבעלה יצליח לשקוע בתורה, אבל זו עדיין מטרה שאין מסלול ברור איך להגיע אליה.

וגם עכשיו, כרווקה, אין לך איך לקדם את זה בצורה מעשית. איך הופכים להיות אחת שרוצה בעל שיושב ולומד? זה רחוק מהשליטה שלך פעמיים. זה נוגע בשינוי הרצון ולא רק זה אלא בנוגע למעשה של מישהו אחר.

בואי נתמקד בלקדם דברים שיש לך מוקד שליטה פנימי עליהם. בלקדם את עצמך, במחשבה על איך אני יכולה היום להיות יותר טובה מאתמול. קודם כל, כמו שאמרנו בלהביא את הרצון של הלב לידי מעשה, ועוד שתי דרכים גם איך לקרב את הלב בעצמו.

1. לימוד – לבד או אולי עדיף לקבוע חברותא וללמוד איתה יחד ספר קודש שמדבר אלייך. כשלומדים תורה, מתחברים אליה בצורה הכי ישירה, ואז גם רוצים להוסיף ממנה עוד ועוד בחיים שלי.

2. חֶברה טובה – לנסות ליצור קשר עם חברה או כמה חברות שאת מרגישה שהקשר איתן מקרב אותך לעולם יותר טוב ומרומם. חלק מהן יכול להיות בנות מהסוג שלמדו איתך בסמינר, ואולי כדאי שתהיה גם מישהי שאת מרגישה שמצליחה קצת לחבר את שני העולמות, שיכולה להבין אותך ואת הבית שבאת ממנו ועם זאת, מרוממת אותך כל הזמן כלפי מעלה. חֶברה זה כלי אדיר שיכול להשפיע בצורה מכריעה. וזו אחת הדרכים היחידות שיש לנו להשפיע על עצם החיבור שלנו לדברים.

התמודדות עם חשיפה לאינטרנט

עוד סוגיה חשובה, את מרגישה שמה שהרחיק אותך מהרצון בבית של תורה וברמה הרוחנית שהנשמה שלך מבקשת אלו הפיתויים והחשיפה לעולם הפרוץ. יתכן מאוד שאם תצליחי לעזור לעצמך להיחשף פחות, תרגישי יותר מחוברת לקדושה, ואני חושבת שמאוד נכון שאדם יגביל את החשיפה שלו. מבחינת תכנים ומבחינת זמנים. את ההגבלה הזאת חשוב ליצור כסייג חיצוני שלא מצריך אותך למאבק יומיומי עם עצמך.

אבל לפני זה, ממש חשוב להבין באיזה תפקיד משחקת החשיפה במגרש חייך. יש לחשיפה כמה דרכים להשפיע עלינו. ואני מציעה לך להתבונן למה בדיוק גורמת לך החשיפה, כדי שתביני את עצמך טוב יותר, ותוכלי להתמודד נכון עם הנושא של חשיפה.

אני מנסה לחשוב איך החשיפה והעולם הפרוץ גורמים לך לא לרצות בחור שיושב ולומד, או ברמה היותר כללית, להתרחק מעולם של קדושה ורוחניות כפי שהיית רוצה. אני אציע כאן כמה אפשרויות, אם חלק מהן מדברות אלייך, תנסי לפרט ולהרחיב בהן איך בדיוק הן מתבטאות אצלך, ואם אין אפשרות שמתאימה, תנסי את לחשוב באיזה אופן בדיוק החשיפה גורמת לך להתרחק מרוחניות.

1. השפעה מתפיסות עולם לא דתיות שמתעלמות מקיומו של אלוקים בתוך החיים שלנו, ומזלזלות בלימוד תורה ובשמירת מצוות. החשיפה מפגישה אותנו עם "עולם ללא אלוקים"- עם מחוזות שלמים שרחוקים כרחוק מזרח ממערב מעולם של אמונה, דתיות, ושמירת מצוות. את כאילו מבקרת בעולם שאת מרגישה שאת כמעט היחידה בו שחושבת שיש אמונה, צניעות ותורה. אף על פי שאת יודעת שיש אנשים דתיים מלבדך, החוויה הרגשית נשארת כזאת. ומה קורה כשאדם מגיע עם תפיסת מציאות מסוימת, למקום שאף אחד לא רואה כמוהו את הדברים. נניח שיבוא לארץ אדם שמאמין בשמש. הוא יתחיל לשאול את עצמו אם האמונה שלו נכונה? הוא יתחיל להרגיש מטופש להתפלל בחדרו הקטן אל השמש, כשהוא יודע שכל אחד מהמליונים שמתגוררים כאן, היה פורץ בצחוק אם היה נתקל בתפילה שלו. זה בעצם מה שקורה לנו כשאנחנו נחשפים למציאות חילונית מאוד חזק. לאורך זמן קשה למוח להתווכח מהי המציאות הנכונה: יש קדושה בעולם הזה? יש ערכים מעבר לערכים הליברליים שאנחנו נחשפים אליהם ברשת? כמו שכתבת, השכל עוד יודע, והנשמה על אחת כמה וכמה, אבל הערכים ותפיסת המציאות מיטשטשים, וקשה להתווכח עם המציאות שנפגשים איתה כל הזמן.

2. סטטוס חברתי – החיבור לרשת, ולעולם הכללי הוא חלק מהגדרת הזהות שלנו. אנחנו מרגישים שהמהות שלנו והזהות החברתית נמדדות דרך זה. יש חרדים שמרנים שאין להם מחשב, יש כאלה שיש להם רק מייל, יש עם סינון של נטפרי, יש אתרוג וכן הלאה. יש מצוות כמו שמירת הלשון שלא נתפסות כיוצרות זהות, ולעומתן, יש את אלו שאפילו אם הן לא מצווה או עבירה בדווקא, הן יותר מגדירות את הסטטוס החברתי שלנו.

המטען הזה, של סטטוס חברתי אולי משפיע עלייך. אולי את מרגישה שאדם סגור שלא חשוף לרשת, הוא סגנון אחר שלא מתאים לך יותר? ואולי אפילו מרגיש לך זר מבחינה מסוימת?

3. דימוי רוחני- לפעמים כשאנחנו עושים משהו לא טוב, יש לנו נקיפות מצפון, וכדי להימנע מהן, אנחנו רוצים להתרחק ממה שמזכיר לנו אותן. יש פתגם חכם שאומר, שאם מישהו לא אומר לך שלום בבוקר למרות שלא עשית לו כלום, כנראה שהוא עשה לך… עצם זה שאנחנו מרגישים חוטאים מרחיק אותנו מד'. וגם מאנשים צדיקים שבנוכחותם מדגישים לנו שאנחנו לא בסדר בעיני עצמנו. אם את מרגישה לא בסדר יכול להיות שזה עצמו מרחיק אותך ברמה הרגשית מדברים רוחניים, כי את מרגישה שמשהו רוחני יזכיר לי שאני לא בסדר ויחייב אותי לשנות…

4. רצון ברווח כלכלי – האם החשיפה לתרבות הכללית גרמה לך לרצות רמת חיים גבוהה יותר, שאת מרגישה שאם תחיי עם אדם שלא עובד, לא יהיה בידייך לספק אותה? קשה קצת לבחון את ההנחה הזו בראי המציאות. בשלב הזה בטח קשה לך לצפות כמה תרוויחי, כמה תצטרכי, והאם בעלך יוכל גם לעבוד ולהרוויח לצד שקיעותו בתורה.

5. רצון להיטמע בחברה הכללית- אולי החשיפה לרשת גרמה לך לרצות להיות חלק מההוויה הישראלית, ואת חשה שבחירה באורח חיים חרדי- אברכי משאיר אותך שונה ולא 'חלק' נורמלי ומקובל בסביבה?

6. בלבול במשמעות של צדקות, תמימות, ביחס לאהבה ורומנטיקה – ייתכן שאת מרגישה שאי אפשר לחיות חיים של תורה אמיתיים יחד עם חיים מלאים באהבה וברומנטיקה. אם את מרגישה שבעינייך זה קצת סותר, אולי כדאי לך ללמוד קצת יותר לעומק את העניין הזה, כדי שתוכלי להפריד בין הטוב והרע שמעורבבים במסרים שאנחנו מקבלים ברשת. איזו אהבה היא קדושה ואיזו לא. כי האמת היקרה בעניין הזה היא שחיים של תורה לא אמורים להוריד ממך שום שמחה, אהבה , אינטימיות ורומנטיקה בזוגיות.

יש לי הרגשה שהמודעות להשפעה המדויקת של החשיפה היא צעד משמעותי בדרך לפתרון.

מאחלת לך בהירות וחיבור, קדושה ושמחה. ובעל צדיק שתצליחו ביחד להיות הגרסה הכי טובה של עצמכם.

תוכלי לפנות אלי באישי אם תרצי, בשמחה.

ציפי

;

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. לכותבת השאלה,
    השאלה שלך כ"כ במקום!
    וכ"כ רוצה אמת!!
    אשרייך!!

    לכותבת התשובה,
    תודה רבה
    תשובה ממש מחזקת ומפורטת ומושקעת!!
    חושבת שכל בחורה שמתמודדת עם קושי דומה מצאה לה תשובה באחת מאלו שהצעת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן