למה חרדים לא עושים צבא

התפרסם בתאריך:

01/06/2020

למה חרדים לא עושים צבא?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב!

רציתי לשאול, למה כחרדים אנחנו לא משרתים בצה"ל?

אני מחפשת תשובה מספקת לכעס הגדול שיש להורים חילוניים ששולחים ילד לצבא בידיעה שהוא עלול שלא לחזור…

כדי להגן עלינו לכאורה, שלא משרתים בצה"ל

תודה!

תשובה:

שלום לך, שואלת נכבדה!

ראשית כל אביע את הערכתי לעיסוק שלך בנושאים אלו ובהשקפה חרדית בכלל. זה מצביע על גישה חיובית שמחפשת להיות חלק, לשאת באחריות ולא להשתמט מחובות חברתיות. תכונה זו, ככל שהיא נשמעת בנאלית במידת מה, הרי שהיא כלל לא מובנת מאליה במכלול התכונות האנושי.

האמת היא שקשה עד בלתי אפשרי לענות על השאלות ששאלת, בתור חרדים. כי ההגדרה 'חרדים' היא חדגונית, אך מתעתעת מאוד.

"כחרדים" – מי, כמה ולמה?

ברשותך, אפתח את התשובה עם התמקדות רבתי בשתי המילים הראשונות "למה כחרדים…" ואשאל אותך – מה הכוונה "כחרדים"?

השיח במדינת ישראל ובכלל, מורגל בשימוש תדיר במילה "חרדים" ככינוי גורף לכל פלג האוכלוסייה האורתודוקסי, אשר אינו מחשיב את עצמו ל'לאומי' ונבדל בכך מהציבור הדתי לאומי.

אבל,

כתנאי מקדים לכל עיסוק בהשקפות ודעות ה"חרדים", מן הראוי לשאול: בכמה אנשים מדובר? מה גודל הקבוצה הזו?

והתשובה עשויה להפתיע את מי שלא עיין לאחרונה בנתוני הדמוגרפיה של ישראל. במדינת ישראל חיים כ-9.1 מיליון אזרחים, מתוכם 6,734,000 מיליון יהודים, ומתוכם 14% הם חרדים. במספרים זה יוצא 942,746 איש. וזה על פי סקר שנערך מעל גיל עשרים, כשסביר מאוד להניח שבגילאים הנמוכים האחוזים גבוהים יותר, כך שהמספר כנראה גם עובר את המיליון בשופי.

אז בא נדבר על מיליון איש.

המיליון האלה מחולקים לשלושה חלקים מרכזיים שכל אחד מהם מתחלק עוד ועוד ועוד.

  • הציבור הליטאי – שהיה יחסית ההומוגני בין שלושת התת-מגזרים, מפוצל גם הוא לצ'אלמער'ס, חזונ'אישניקים, בריסקער'ס, תלמידי הגר"ח גריינמן, 'שונאים', 'מחבלים' וכל מה שביניהם.
  • הציבור הספרדי – כולל ציבור ש"ס הכללי (שחלקים גדולים ממנו הולכים לצבא, הרחבה בהמשך) את הציבור הש"סי התורני יותר, את הציבור הישיבתי ממש, את ציבור ה'מרביצי', יש גם את כיסא רחמים והמסתעף, את חסידי ברסלב המזרחיים ועוד.
  • הציבור החסידי – מונה לפחות 166 חסידויות שאני ספרתי, שבראש כל אחת מהן אדמו"ר עם דעה שונה והשקפות שונות.

על כל הרבגוניות הזו, יש להוסיף גם את ציבור בעלי התשובה הענק על שלל גווניו ודעותיו, את ה'חוצניקים' מכל קצוות תבל שחיים לעצמם נטולי מגזר, וכמובן את הרבבות שמעדיפים לחיות כאן סתם בתור "שומרי מצוות" בלי השתייכות מגזרית, שבטית, עדתית, קהילתית וכדו'.

כעת, מלבד החלוקה הטורית – בל נשכח שלכל אחד מהציבורים הללו יש כמה שכבות של מודרניזציה, בכל ציבור קטן כגדול מהנ"ל יש את האדוקים (ה"צוּלִים"), יש את ה"נורמליים", יש את ה"קצת פתוחים", יש את החרדים האקדמאים, יש את המודרניים מאוד, ויש את אלו שספק אם הם שומרי מצוות אך הזהות שלהם היא 'חרדית' ותחומי העניין שלהם משויכים ל'נייעס' החרדי.

מובן מאליו שבכל קבוצה וקבוצה כזו, יש את אלו המעמיקים וההגותיים יותר, ויש את השטחיים יותר. כמו בכל קבוצה אנושית.

לא יודע אם נעשה פעם ניסיון רציני למפות את כל המגוון הזה, ואני מניח שכן, אך ודאי שמדובר כאן על כמות גדולה מאות של זהויות והשתיכויות.

אוקי. מה הנקודה?

הנקודה היא – שלכל קבוצה כזו, ולכל זהות כזו, יש דעה שונה והסתכלות שונה על היחס למדינה, על ארץ ישראל, על החילוניות, על ערכי החיים, על סדרי העדיפויות, על הגיוס לצבא, על הבחירות ועוד ועוד.

אז איך אפשר לענות לשאלה בסגנון של "למה החרדים לא עושים צבא" בשם מיליון איש ששונים כל כך זה מזה?

אלא ששוב, לחילונים המסתכלים מבחוץ – נראה שהכול אותו דבר, רובם ככולם לובשים "שחור", אז זה הופך להיות "השחורים האלה", החדגוניים, הקבוצה המוכללת הזו שכל מה שאחד ממנה עשה – מייצג את כולה.

וזה בסדר, זה מובן, זו תכונה אנושית שכולנו טועים בה כשאנו נמצאים מבחוץ. אגב יש בעולם גם כאלו שסבורים שהירדנים והישראליים הם "מזרח-תיכונים" כמעט זהים, שניהם אוכלים את אותו חומוס וצועקים באמצע שדה התעופה. ולך תסביר…

ובכל אופן – מה החרדים חושבים על הצבא?

הקושי גדל ביתר שאת כשנוגעים בסוגיית הגיוס לצבא, שהיא ככל הנראה הסוגיה הנפיצה והרגישה ביותר, בתולדות יחסי החרדים-חילונים במדינת ישראל.

בציבור החרדי הרבגוני, יש כמה וכמה תשובות לשאלה הזו. מאידך, אני לא מצאתי מקום בו הכל סודר בצורה בהירה שמאפשרת חשיבה עצמאית על הסוגיה.

לפיכך החלטתי בתשובה זו להרים את הכפפה (וימי הקורונה והשהייה בבית סייעו בכך), ולכתוב תשובה הרבה יותר ארוכה ממה שתכננתי לכתוב וממה שתכננת מן הסתם לקבל, כדי לגעת בנושא הנפיץ והרגיש הזה מכל היבטיו.

*     *      *

ובכן, למה החרדים לא מתגייסים לצבא ההגנה לישראל?

תשובות פרקטיות

התשובות לשאלה מדוע חרדים אינם עושים צבא, מתחלקות לשניים: תשובות פרקטיות, ותשובות עקרוניות.

ארצה להתחיל דווקא עם סדרת תשובות פרקטיות, שאינן מסבירות את ההתנגדות העקרונית של החרדים לגיוס, אך מהוות תשובה שעשויה להתקבל גם על האוזן החילונית.

תשובה מס' 1 – יש הרבה משתמטים חילוניים

מבחינה עובדתית, ישנם משתמטים חילוניים רבים, כמעט בשיעור זהה של משתמטים חרדיים. על פי נתונים שהוצגו בכתבה הזו, 13% מסך המשתמטים הם חרדים, ולצדם 12% חילוניים.

בהתחשב בכמות ההשמצות שזוכה לה הציבור החרדי סביב סוגיית הגיוס, הרי שנתון זה מקומם מאוד. מדוע מתמקדים כל העת בחרדים שיש להם כמה וכמה סיבות טובות שלא להתגייס (סיבות שתובאנה כמובן להלן), אך מכמות המשתמטים החילוניים שוכחים לחלוטין.

עם זאת, טיעון לוקה בחסר, כי הוא אינו מהווה הצדקה להשתמטות מהצבא, לא פרקטית ולא מעשית.

תשובה מס' 2 – בשם הדמוקרטיה

אנו חיים, לכאורה, במדינה דמוקרטית.

במדינה דמוקרטית יש לכבד את דעת הזולת, גם אם חולקים עליו. לפיכך, גם מי שלא מסכים עם הטענות העקרוניות שתובאנה בהמשך, ביחס לאי גיוס לצה"ל – עליו להסכים על עצם אמירתן, כל עוד הוא סבור שהוא דמוקרט.

יאמר האומר: וכי כל אחד יוכל להמציא עקרונות הפוטרים אותו מחוב חברתי לפי העניין? ומה אם החלטתי שגזימת כלניות היא משימה חשובה ביותר, ולכך אינני רוצה להתגייס כדי לא לאבדה? הרי גם החרדי יבין שזו לא טענה לגיטימית.

התשובה פשוטה כמובן, הערכים שמחזיק בהם הציבור החרדי, אינם ערכים בני יום שהומצאו כדי להיפטר משירות צבאי, אלא ערכים בני אלפי שנים, שכולנו, כל בני העם היהודי הגענו משם בסופו של דבר. לפיכך, במידה וישנה התנגשות בין ערכים אלו לערך הגיוס לצבא – חובה על הדמוקרט להכיל את אי הגיוס שנוצר מכך.

טענה זו מובאת בחלק הפרקטי, משום שהחרדים אינם טוענים אותה באופן עקרוני. שהרי לפחות חלקם אינם מאמינים בדמוקרטיה כערך, (ולא מוכנים לתת לגיטימציה למשל לחילולי שבת שלא באזור מגוריהם, התנגדות שסותרת את הערך הדמוקרטי). ניתן להתפלפל עם הגדרות של ערך דמוקרטי-יהודי, אך נניח לזה כעת.

תשובה מס' 3 – ללמוד זה יותר קשה

תחביב יש לי, להעלות טרמפים בחורי ישיבות שונים ולדון עמם על נושאי הגות ורוח. ובאחת השיחות הללו תינה בפני בחור חמד את הטענה הבאה: "ללמוד זה הרבה יותר קשה מלהיות בצבא".

יתכן שזה נכון, אך אינני יודע מדוע יש שרואים בכך סיבה למה לא ללכת לצבא. המטרה היא לא "לעשות משהו קשה", אלא משהו מועיל. אם אין תועלת בלימוד התורה, מה בכך שהיא קשה יותר. אם יש תועלת – מה זה משנה אם היא קשה או קלה יותר.

תשובה מס' 4 – החרדים חסרי כישורים נדרשים

נפתח בתשובה גרועה למדי, אך כזו שנשמעת פעמים בשיח הכללי;

הנוער המודרני נחשף ברובו המוחלט לסרטי פעולה אלימים הכוללים סצנות רצח טרגיות, משחקי וידאו אלימים מאוד, אומנויות לחימה ועוד. בחורי ישיבה מן השורה בדרך כלל אינם נחשפים לכל זה, ונפשם עדינה ורגישה יותר. ממילא הם לא מתאימים לשירות צבאי קרבי.

ובכן – תשובה לא נכונה.

ראשית כל רוב התפקידים בצבא אינם קרביים, כך שהטענה קרסה.

מלבד זאת, גם אם נכונים הדברים כלפי חלק מבני הישיבות – ודאי שזה לא נכון כלפי כולם, ויש רבים שהאדרנלין זורם בעורקיהם והם היו ששים אלי קרב אילו היו מעוניינים בכך גם ברמה הערכית.

תשובה מס' 5 – הצבא לא מותאם לציבור החרדי

אחת הטענות המרכזיות שנטענות על ידי רבים היא, שמעבר לעצם הדיון העקרוני על הגיוס לצבא, הרי שהצבא כלל לא מותאם לקליטת חיילים מהציבור החרדי.

אין לצבא את היכולת, את התקציב וכנראה שגם את הרצון להתאים את הצבא לגיוס חרדים המוני, מה שיצריך מערכות כשרות, הפרדה, שבתות, סדרי יום שונים, מקוואות ועוד. פעולה כזו לא באמת תסייע לצבא להפוך לחזק יותר, ולכך מפקדי הצבא אינם רואים לנכון לעשות זאת מבחינה מקצועית.

זוהי טענה די ניצחת, שאמנם אינה משקפת את העיקרון העומד מאחורי הסירוב החרדי להתגייס, אך פרקטית היא אינה ניתנת לוויכוח.

צבא הגנה לישראל לא יכול, או לא רוצה, את החרדים בהמוניהם בין שורותיו. בפועל, הצבא אינו מגיש שירותי דת במתכונת הראויה לגיוס חרדים המוני, וכל עוד הוא אינו עושה זאת – הרי שלגיטימי ביותר מצד הציבור החרדי להתנגד לגיוס.

תשובה מס' 6 – הצבא חושש מיצירת תנועת תשובה

נפוץ מאוד לראות שפעיל חרדי או מרצה אחד נכנס בין כותלי הצבא, ויוצר תנועת התקרבות ותשובה משמעותית בלב חיילים רבים. ראשי הצבא חוששים, ובצדק רב, שאם תגויס כמות גדולה של חרדים לתוככי הצבא, הם יצרו תנועת תשובה מסיבית שתשפיע על הצבא כולו.

יתכן וטענה זו נכונה, אך מי שאמור לשקול את צעדיו לפיה הם ראשי הצבא, ולא החרדים. כל עוד ראשי הצבא דורשים גיוס חרדים – לא ניתן לטעון זאת. כאשר הטענה מגיעה מצד אנשי תקשורת לשם ניגוח, כן אפשר להזכיר זאת.

תשובה מס' 7 – הצבא לא צריך אותנו

אחת הטענות המשמעותיות ביותר, גם היא פרקטית ולא עקרונית, היא שהצבא כלל לא זקוק לחרדים.

בעבר, אחת המטרות הראשיות של הצבא הייתה להוות 'כור היתוך', ולהפוך את ערבוביית התרבויות שהתקבצו כאן בארץ, לתרבות הומוגנית 'ישראלית'. (ואולי זו אחת הסיבות העיקריות להתנגדות הנחרצת מצד הציבור החרדי, שלא רצה שיתיכו אותו בכור הלזה..)

כיום הצורך הזה כמעט ואינו קיים, התרבות הישראלית קמה והייתה, ובאופן כללי תרבות מונחלת באמצעות כלי המדיה השונים ופחות במסגרות חברתיות. מאידך – הסיכונים הרבים שמקיפים אותנו, והאתגרים הכלכליים של מדינת ישראל, יצרו מגמה לפיה הצבא הופך ליותר ויותר מקצועי.

כבר בשנת 2003 התבטא האלוף גיל רגב כנגד גיוס חרדים בטענה שגיוס זה אינו כדאי לצבא ואינו מסייע לקידום מטרות הצבא, ואמר "יותר משהם תורמים לצבא, אנחנו משקיעים בהם". הוא קרא להפיכת הצבא למקצועי בלבד, מה שישפר לדעתו את מערך הלחימה והתפקוד של צה"ל לאין ערוך. המתנגדים לדבריו, אגב, לא חלקו עליו מכוח טיעונים ענייניים בדבר חוסנו של הצבא, אלא שיקולים אחרים 'עקרוניים'.

בריאיון לקול ישראל אמרה השרה לשעבר שלי יחימוביץ:

 ״מצער אותי, שנושא שהוא כ״כ משמעותי וכ״כ בליבת החברה הישראלית, הפך לחומר בעירה, לספינים פוליטיים חסרי שחר, שאין מאחוריהם שום כוונה אמיתית…. אף אחד מעולם, שום ראש ממשלה ושום שר ביטחון לא ניסה לגייס חרדים בני 18 שהולכים ללמוד, והסיבה היא שצה״ל לא רצה את החרדים! אני ישבתי בוועדת חוץ וביטחון כשבאו נציגי החרדים ורצו לפתוח עוד בסיס נח״ל חרדי כי יש ביקוש לגיוס שר הביטחון אמר לא, זה עולה לי יותר מידי כסף״.

ביום עיון שערכה תנועת הקיבוץ הדתי, אמר ח״כ רן כהן ממרץ אמר:

"צה״ל לא מגייס את תלמידי הישיבות, כי הוא לא רוצה אותם. הרמטכ״ל אמר לי במפורש שתלמידי הישיבות לא גויסו כי לצה״ל אין צורך בהם. לדברי הרמטכ״ל גיוס בני הישיבות אינו משתלם לצה״ל גם מבחינה כלכלית, כי את הכסף שעולה גיוסם לצבא ניתן לנצל בצורה טובה יותר בקניית אמצעי לחימה חדשים, שתועלתם תהיה גדולה יותר״.

שלום פרוינד – ynet

"הנקודה העיקרית היא שאף אחד באמת לא רוצה את החרדים בצבא. אף אחד בצה"ל לא ממש מעוניין לגייס חבורה שתקיים פולחן של תפילות 3 פעמים ביום, תדרוש מבנה לבית כנסת בכל מחנה צבאי, תתבע בתוקף להוציא את הבנות מתחומי השיפוט שלה, תבקש מטבחים כשרים למהדרין ומשגיחים צמודים מטעם הבד"ץ, תפציר שיבנו עבורה מקווה טהרה לטבילה, תעמוד על כך שבשבת ישבתו וכקינוח גם תזמין רבנים למסור שיעורי תורה כמה פעמים בשבוע. למי בצבא זה בדיוק חסר? כדי שחרדי יוכל להתגייס, צריך הצבא ללכת לקראתו בכל כך הרבה דברים, שכלל לא ברור אם הוא מסוגל או בכלל רוצה את זה" (שלום פרוינד, כתב ווי נט).

אמנון לוי – ynet

החרדים לא מסוגלים לשרת בצה"ל, כי הוא מוסד חילוני מאוד, שלא מסוגל להתאים את עצמו אליהם. חרדי שמגיע לצבא נתקל בשונותו הדתית מבוקר ועד ערב. מהכתובות הגסות בשירותים, ועד חוט העירוב הקרוע שמסביב לבסיס, מענייני כשרות ועד ענייני צניעות. כדי שחרדי יוכל להתגייס, צריך הצבא ללכת לקראתו בכל כך הרבה מקומות, שלא ברור אם הצבא מסוגל לזה, בלי לוותר על עקרונותיו שלו. וכאשר חרדים כבר משרתים בצה"ל, מה הם עושים שם? בדרך כלל הם משגיחי כשרות. בשביל זה הייתה שווה כל הטרחה?

יוסי קליין, הארץ:

רציתם אותם בצבא, נכון? רציתם אותם בצבא בגלל ה"שוויון בנטל" וכל זה. רציתם, אבל לא חשבתם שהם יסובבו את הגב למדריכת צניחה ושייצאו מהחדר כשנשים שרות. רציתם אותם בצבא (יותר מ–80% לפי סקרים). הצבא לא התלהב, אבל מי יגיד לא לשוויון בנטל? רציתם אותם בצבא, כי זאת היתה הסחורה היחידה על המדף של לפיד, ולאף אחד לא היה אומץ להגיד לו: עזוב, הרי אתה יודע שהצבא יסתדר בלעדיהם. או אולי קיוויתם שהצבא יעשה אותם לפחות חרדים, לחרדים לייט, כאלה שאפשר יהיה להתפשר עם הפוליטיקאים שלהם.

הרב הצבאי הראשי אביחי רונצקי:

מישהו צריך את הצרה הזו? מי צריך את החרדים בצבא? זו צרה צרורה להכניס אותם לצבא כי אין פתרונות לשותפות בצבא

העיתנאי צבי לביא:

״מפלגת העבודה מעוניינת יותר בעצם הגשת החוק לגיוס בני הישיבות, כדי לקשור את שמה למהלך הפוליטי, מאשר בגיוס עצמו. בחוק עצמו אין תועלת ממשית רבה. גיוס בחורי הישיבות הוא דגל חברתי – פופוליסטי מאשר צורך ביטחוני אמיתי. הגיוס והשירות הצבאי, מזמינים כאבי ראש שאינם חסרים לצה״ל. החזקתם בצה״ל אולי תעלה יותר מאשר התמיכה בהם בישיבות״.

העיתונאי נחום ברנע:

"מבחינה מעשית, אין דבר מופרך יותר ודמגוגי יותר מהדרישה לגייס את בני הישיבות לצבא. צה״ל שסובל עכשיו ויסבול בשנים הבאות מעודף בני אדם, היה שמח להחזיר הביתה חלק ניכר מהנערים והנערות שמגיעים לבקו״ם״.

אפשר להוסיף על זה עשרות ואולי מאות ציטוטים בנושא, מגורמים בצבא, בכנסת, בתקשורת ועוד, אבל הנקודה ברורה דיה: הצבא לא צריך אותנו. הוא לא צריך אותנו עד כדי כך שהוא העדיף (כנראה, על פי החשד) לזייף נתונים של גיוס חרדי, מאשר לגייס בפועל.

האשמות נגד החרדים באי גיוס ובהחלשת כוחו של צה"ל הן האשמות פופוליסטיות, שמתחברות עם יתר האשמות שמספקות אייטמים עסיסיים ומקוממים לשדרני התקשורת.

כאמור, טענה זו היא פרקטית בסופו של דבר, ולא עקרונית. אמנם הצבא לא צריך אותנו, אך למה מצדנו אנו אכן איננו מתגייסים? על כך בחלק הדן בתשובות העקרוניות.

תשובות עקרוניות

עד כאן חלק התשובות הפרקטיות, שאת חלקן ניתן לטעון במסגרת דיון, אך אינן רלוונטיות למענה אמיתי על השאלה מדוע באמת החרדים אינם עושים צבא.

בשאלה זו נעסוק בתשובות הבאות, שנוגעות בפן העקרוני המוביל לאי גיוס החרדים.

תשובה מס' 8 – החילוניים יצרו את הכאוס במזרח התיכון

גישה חרדית קיימת, תולה את האשמה בסכסוך הישראלי פלסטיני בציונות בכלל והמדינה הציונית בפרט.

לפי טענה זו, היהודים (שהיו רובם ככולם חרדים, או "אדוקים") והערבים הסתדרו כאן בארץ היטב במשך דורות רבים. הסכסוך החל עם התערבות התנועות הציוניות והניסיונות לנשל את הערבים משטחיהם כאן בארץ ולהחיל כאן ריבונות יהודית-ציונית. זה החל עם קיומו של הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897, והשטח הלך והתחמם עד למאורעות חברון בתרפ"ט והשאר היסטוריה.

לטענה זו מתווספת טענה כי גם לאחר שהחלו הסכסוכים, ניסו בני הישוב היהודי ליישב אותם ולהגיע להסדרים עם השלטונות הערבים. ב-23 ביוני 1923 יצאה משלחת מיוחדת בראשות הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל (שנזקק להתרת נדרים כדי לצאת מירושלים) ובסיוע ד"ר יעקב ישראל דה האן, לעבר הירדן, להתייצב בפני האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון מירדן), ולהיפגש עם אביו של עבדאללה, חוסיין בן עלי, שביקר אז בעבר הירדן. בפגישה זו הושגו הבנות בין הצדדים והשלטון הערבי הסכים שתוקם אוטונומיה יהודית בשטח המערבי של עבר הירדן.

זה לא קרה.

ראשי הציונות ניסו להזהיר את הגרי"ח שיחדל ממעשיו (וכדאי לחשוב על זה קצת, הרי הוא עמד אז בראש הנהגת הפלג החרדי שהיה אז רוב מוחלט של יושבי הארץ! הציונים בארץ היו מיעוט שבמיעוט) אך הוא פתח בפניהם את חלוקו ואמר "בבקשה, תירו בי". הם פחדו לרצוח את מנהיג העדה החרדית, ולפיכך ביוזמת יו"ר ארגון ההגנה יוסף הכט ועמו יצחק בן צבי – נשיאה השני של מדינת ישראל (כך על פי ספר "תולדות ההגנה"), שלחו מתנקש (אברהם תהומי ככל הנראה) שירצח את ד"ר דה האן. לא פחות.

בעקבות כך בוטלו ניסיונות החרדים להקים מדינה משלהם (מה שהיה הופך את המדינה לחרדית, בניגוד לחזון הציוני). לולי זה, יתכן מאוד שהייתה קמה כאן מדינה חרדית בהסכמה מוחלטת של השלטונות הערבים, מדינה שבה הכל היה יכול להיראות אחרת!

מדינה זו יכלה להיות מפלט למיליוני יהודי אירופה היה לאן לברוח בזמן מלחמת העולם השנייה, כשכל שערי המדינות בעולם כולו נסגרו בפניהם.

מדינה זו הייתה מסייעת ליהודי הגלויות השונות לעלות ארצה, בלי לגזוז את פאותיהם ולחלן אותם באלימות ובכוח הזרוע, ולימים לטעון שהחרדים הם מיעוט.

לפיכך, טוענים הטוענים, שהיות והציונות החילונית היא זו שיצרה את הסכסוך – עליה לשאת בתוצאות, והיא לא יכולה לטעון כנגד החרדים "שאו בנטל".

הקושי המרכזי לדעתי בתשובה זו הוא, שהציונות האידאולוגית מתה כבר מזמן, וכיום אם מישהו משתמש בביטוי 'ציוני', כוונתו בעיקר לפטריוטיות לאומית כמצוי בכל לאום. כיום במציאות הנתונה אנו בני עם אחד ששרויים ככבשה בין שבעים זאבים, הזאבים הללו מעוניינים לשפוך את דמנו ללא כל הבדלה, ואי אפשר להאשים זה את זה בפעולות שנעשו בדורות הקודמים. בייחוד שחלק גדול מהחרדים הוא בעלי תשובה בנים ל"אשמים" ההם, וחלק גדול מהחילונים הוא מהפלגים ש"לא אשמים" בסכסוך.

זאת ועוד, שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מקורו בשורשים רוחניים גבוהים הרבה יותר מהשגתנו, שאנו רואים רק את התוצאות שלהם בשטח. תוצאות אלו לא קרו בגלל אירוע כזה או אחר, אלא בשל נסיבות שמימיות מעמיקות.

לשם המחשה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוזכר עוד בפרקי דרבי אליעזר לפני כאלפיים שנה (כשהישמעלים היו לא יותר מקומץ נוודים במדבריות) "ר' ישמעאל אומ' שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים וגו'". וכן נכתב בזוהר הקדוש (פרשת וארא, קכ"ח, רב-רג. חלק ב, דף לב, א) "אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול. מה עשה הקב"ה (כלפי טענת המלאך הממונה על ישמעאל, שדרש בתוקף גמול על מעשה המילה של ישמעאל), הרחיק הקב"ה את בני ישמעאל מהדביקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה זמן רב, בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה ולא שלימה. והם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל".

תשובה מס' 9 – החילונים אשמים במצב בגלל עבירותיהם

טענה קרובה, אך "רוחנית" יותר, טוענת כי אל להם לחילונים לטעון לשיוויון בנטל, כי האסונות הגדולים שיש כאן בארץ, לרבות הסכסוך הישראלי הפלסטיני, נובע מעברותיהם של החילוניים. ארץ ישראל אינה סובלת עבירות, וכבר הזהירה התורה "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם".

אין ספק שהעברות באדמת ארץ ישראל הן מסוכנות (וראה באריכות בספר למעלה למשכיל מאת הגרא"י קוק שליט"א בעניין פרשת המרגלים), אך מיהו האדם שיוכל לומר שהוא צדיק אשר לא חטא? וכי לחרדים אין עבירות?

ואדרבה, מבואר בספרים כולם שהקב"ה מקפיד יותר דווקא עם שומרי מצוותיו הקרובים אליו, ככ' "רק אתכם ידעתי אמר ה'" ומדקדק הקב"ה עם הצדיקים כחוט השערה וכו'. כך שלדעתי אין מקום לטענה זו כלל. ודאי לא כסיבה להתנער מהשלכות המציאות שסביבנו.

תשובה מס' 10 – העגלה הריקה תפנה מפני העגלה המלאה

בפגישה המפורסמת בין מרן החזו"א לבין ראש הממשלה הראשון (ע"פ עדותו של יצחק נבון) שאל בן גוריון את החזו"א כיצד ניתן לחיות יחד חרדים וחילוניים מול כל ניגודי האינטרסים (ובכללם הגיוס לצבא), והשיב לו החזו"א במשל המפורסם של העגלה המלאה והריקה.

משל זה שלקוח מהגמרא בסנהדרין לב: אומר כי אם גמל טעון במשא פוגש גמל שאינו טעון במשעול דרכים – על הגמל שאינו טעון לפנות את הדרך לגמל הטעון. על משקל זה אמר לו החזו"א אנו שומרי התורה נושאים בעגלה עמוסה בעול מצוות, ואתם החופשיים נושאים בעגלה ריקה. עליכם, אפוא, לפנות את דרככם מפני דרכנו. פרשנויות רבות נתלו לאמירה זו, אך הרב שלמה לורנץ אומר כי החזו"א הסביר לו בעצמו את פירושה, הכולל שתי טענות; א. החילוניים הם אלה שיכולים להתגמש משום שהם לא מחויבים לסט של מצוות כמו החרדים. ב. החילוניות היא תופעה חדשה יחסית לחרדיות, שהוכיחה את עצמה לאורך זמן כמשמרת את העם היהודי, ומשום כך אינטרס העם היהודי הוא שהחילוניות החזקה פחות תידחה מפני החרדיות החזקה יותר.

"וכי שמירת בטחונו של העם זה לא משא? וכי יישוב הארץ זה לא משא?" תהה בן גוריון, ועל כך השיב לו החזון איש "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" (תהילים קכז, א).

גם בנוגע לתשובה זו רבו הפרשנויות, ואני אישית מבין כי כוונתו לומר שהשמירה על בטחונו הפיזי של העם בלבד – אינו מספיק, ולא יסייע לשמור את העם היהודי אם הקב"ה לא יסייע בעדם. ומה גורם שהוא יסייע? שמירת התורה והמצוות, כפי שמובא באריכות רבה מאוד מאוד בכל ספרי הקודש.

לסיכום ניתן להגדיר כי לנו בני העם היהודי החרדים והחילונים גם יחד, ישנה מטרת על: לשמר את העם היהודי. מטרה הזו יכולה וצריכה להתבצע במגוון דרכים, כגון שמירה על תרבות יהודית אותנטית שהיא שמירת תורה ומצוות, שימור הלאום כנבדל על ידי מניעת התבוללות ועוד.

בהתאם לכך; לומדי התורה פועלים במישור שימור תרבות היהדות, שהיא שמירת התורה והמצוות, ובני הנוער החילונים פועלים במישור שימור הביטחון הפיזי של העם.

וכשהאינטרסים מתנגשים? על הדרך החדשה יותר והפחות מוכחת (של לחימה צבאית) לפנות את דרכה בפני הדרך הוותיקה של העם היהודי שהחזיקה במשך כאלפיים שנות גלות ונדודים.

תשובה מס' 11 – הצבא מתנהל בצורה שנוגדת את ערכינו

טענה נוספת המשלבת פרקטיקה ואידאולוגיה יחדיו, היא שחייל חרדי יצהיר כי אינו מעוניין להתגייס לצבא שאינו פועל לפי מערכת הערכים שלו.

הצעיר החרדי מאמין בסולם ערכים מסוים, שהצבא אינו מתנהל על פיו. אני כחרדי סבור שאסור לצאת למלחמה לפני אישור מגדולי ישראל, שיש להגביל את הסיורים והתפקוד בשבתות בהתאם להנחיות פוסקי הלכה ורק במקרים של פיקוח נפש, שלא תהינה נשים מעורבות עם גברים כלל (והרי הזהירה התורה שאני מאמין בה "ולא ייראה בך ערוות דבר ושב מאחריך").

כל עוד הצבא אינו עושה זאת – לא אוכל לסכן את עצמי עבורו.

החילוני כנגד יאמר: וכי כל אחד יבא וימציא לו סולם ערכים ויטען שהצבא אינו הולך לפיו? יש מדינה עם משטר דמוקרטי, והכל מוכרע על פי חוקי המדינה. כפי שאתה משלם מסים, ומקבל תקציבים בהתאם לחוקים אלו, כך אתה מתגייס לצבא.

אך החרדי יבוא וישיב כי ערכיו אינם המצאה, אלא עקרונות יסוד של האומה מזה כ-3330 שנה וגם סב-סביו של החילוני נשחט עבור עקרונות אלו. לפיכך לא ניתן לדחותם בקש. בנוסף, ביחד לתפקוד במדינה – הרי שאין לו ברירה כל כך, הגיעה קבוצה וקבעה כאן חוקים, ואין לו ברירה אלא לציית להם. אך ככל שזה נוגע לגיוס לצבא ומסירת ה'עצמי' שלו, לכך הוא אינו מוכן.

תשובה מס' 12 – בני הישיבות הם "שבט לוי"

כלל ישראל חיים בעולם הזה במציאות שונה מכל עם, ומלחמותיהם שונות גם הן מכל עם. בכל עם מגייסים במקרי מלחמה את כל מי שאפשר אל שגה הקרב. בכלל ישראל ישנה מציאות מיוחדת שבה על כל חייל לוחם, יש חייל אחר כנגדו שיושב ולומד תורה.

כלומר, כחלק ממערך הצבא היהודי, צריכה להיות 'פלוגת לומדי תורה', שתהיה לפחות בגודל של פלוגת הלוחמים. מציאות זו תאפשר לצבא היהודי סיעתא דשמיא מיוחדת להינצל מהסכנות ולנצח במערכה.

יסוד זה מופיע בפירוש בעל הטורים לפס' "אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא", שביאר שלכל מטה שני אלפים, וס"ה הלכו לאותה מלחמה עשרים וארבעה אלף. ומה שכתוב שמשה רבינו שלח רק שנים עשר אלף חלוצי צבא, הרי זה משום שחצי ישבו ולמדו וחצי יצאו אל הקרב.

כך מובא גם בתלמוד, במסכת סנהדרין מט. "אמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה", ובמס' מכות י. "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה" ועוד.

לומדי תורה אלו הם ההגנה הרוחנית של העם היהודי, ובעניינם פסק הרמב"ם (בסוף הל' שמיטה ויובל) ש"החובה מוטלת עליהם להמשיך את לימודם, ולא יתבטלו מן התורה אף למלחמת מצוה".

נדגיש:

  • פלוגת לומדי התורה הייתה פלוגה צבאית מיוחדת שזו הייתה מהותה, ובלי קשר לשאר העם שגם הם עסקו בתורה כפי שכל יהודי חייב.
  • גם החיילים הקרביים היו לומדים תורה בשובם מהקרב, כחלק מחובת כל יהודי ללמוד תורה.

דעת הציבור החרדי היא, שעל פי התורה – חובה שתהיה 'פלוגה צבאית תורנית' שתגן בזכויותיה על העם היהודי במקרי מלחמה ובכל יום ויום. לולי פלוגה זו – הרי שהצבא ייכשל במטרותיו.

ואמנם, אי אפשר שלא לציין בהקשר זה את הנסים העצומים שזכה להם צה"ל כאן במדינה במהלך השנים, בהצלחות חסרות כל תקדים ומשוללות הגיון, ובאחוז נפגעים קטן לאין כל שיעור מצבאות אחרים במקומות מסוכנים הרבה פחות. קשה שלא להצביע על הקשר הישיר בין אופיו של הצבא היהודי שזוכה להגנה מיוחדת, לבין האמונה כי זכות התורה וכוח התורה מגינה בעד חיילינו.

חלק גדול מאוד מלומדי התורה החרדים מאמינים כי בתורתם הם מגנים על יושבי הארץ, והם עושים זאת לא שנת שירות אחת ולא שלוש, הם חותמים קבע לכל חייהם! מסתפקים בפרנסה מצומצמת ובחיים סגפניים למען מטרה זו.

בעתות מלחמה כל בחור ישיבה יודע איזה 'חיזוק' תופסת כל הישיבה, כאשר כולם מתחזקים בהתמדה ויגיעה יותר מהרגיל, למען הצלחת הצבא במלחמה. זכורני בימי חורפי בישיבה, כיצד בזמני מלחמה או מבצעים צבאיים מיוחדים, היו בני הישיבה כולה נרתמים להוספת שעות לימוד, תפילה בכוונה, תענית דיבור ועוד – למען הצלחת הצבא במערכה.

היה גם מי שיזם קו טלפוני מיוחד שיחלק לבני ישיבה שמות של חיילים קרביים, כך שכל בן ישיבה יקבל שם אחד של חייל שלזכותו הוא יקדיש את זכות לימוד התורה שלו, ויתפלל שלוש פעמים ביום להצלחתו בקרב.

אגב, החיילים הקרביים עצמם שמחו מאוד על היזמה ושלחו את שמותיהם בחפץ לב, היות ורובם מאמינים בכוח התורה וקב"ה שיושיע ויגן בעדם. אלו שהגיבו בציניות ועסקו רק ב"השתמטות" אלו כלי התקשורת הציניים, שיעשו הכל כדי להבאיש את ריחו של הציבור החרדי בכל מה שאפשר. אך עם ישראל חי, והעם רובו ככולו חפץ ושמח מהסדר זה.

אם כך, ישאל השואל, מובן למה אלו שאכן לומדים לא מתגייסים. אך בציבור החרדי יש גם צעירים שלא כל כך לומדים, ולא נמצאים בישיבה כלל או שנמצאים במסגרות שהלימוד בהם לא איכותי כל כך. מדוע שהם לא יתגייסו לצבא?

כאן נכנסים שיקולי הפרקטיקה, כי אכן – לחלק גדול ממנהיגי הציבור החרדי אין התנגדות עקרונית לגיוס בחורים שלא לומדים, אך ישנם חששות אחרים הנובעים מכך שהצבא אינו מותאם לקליטת חרדים. לפיכך, ככל שהצבא יותאם לקליטת חרדים, כך אחוז החרדים המתגייסים יעלה בהתאמה.

למה בנות חרדיות לא מתגייסות לצבא?

ואם כבר הארכנו כל כך – נגע בשאלת גיוס הבנות. מדוע בנות לא מתגייסות לצבא? הרי הן לא לומדות תורה!

התשובה היא פשוטה: על פי השקפתנו, אסור לבת ישראל להיות כפופה לשום גורם בעולם מלבד אביה או בעלה. נקודה. הצבא הוא מקור סמכות שאינו כמו מקום עבודה, אלא דורש כפיפות מלאה ומוחלטת לסמכויות העליונות יותר, ומשכך – אין בו מקום לבת ישראל.

על הבעיות הרבות שנבעו מהפרה של הנחיה זו ניתן להאריך רבות, אך אין שום צורך.

אכן, אם הצבא ימצא את הדרך להעסיק נשים חרדיות במסגרת אזרחית ולא צבאית (נניח ביחידות סייבר, שתעסקנה נשים בעלות הכשרה של תכנות והייטק) – סביר מאוד להניח שתהיינה רבות שתסכמנה לכך בחפץ לב. אך במסגרת צבאית זה לא יקרה לעולם.

הציבור החרדי רואה בכך ערך עליון, והוא יילחם בכל מחיר.

ומה עונים לאם שכולה שבנה נפל על משמרתו?

כל התשובות הנ"ל נכונות במישור השכלי והאידאולוגי. אך מה עונים לאם שכולה, ששואלת בלב כואב מדוע החרדים לא מתגייסים…

והאמת שאין מה לענות. ולא תמיד נכון לענות.

אמנם היא שלחה את בנה לא כדי "להגן על החרדים המשתמטים" אלא כדי להגן על מדינת ישראל בכללותה, אך עדיין אנו נהנים מכך והכאב שלה מובן.

השאלה שלה רגשית ולא שכלית, ולכן נכון להשיב באופן רגשי. בצורה רגישה מאוד, ועדינה מאוד. אפשר להסביר בעדינות שאכפת לנו, שהוא יקר גם ללבנו, שילדינו למדו להצלחתו ולומדים לעילוי נשמתו, שכשמודיעים על חייל שנפל בקרב חלילה – גם לחרדים זה כואב ועצוב, ושאמנם איננו נלחמים בקרב עצמו אך אנו רואים בעצמנו יחידה תורנית שזכות תורתה מגינה על הצבא, ומהווה חלק אינטגרלי ממנו.

יש להסביר לה שאנו וכלל תושבי ישראל חייבים לה הכרת הטוב שאין לה גבול וקץ, ושבאמת – איננו ראויים לעמוד מולה ולפתוח את פינו בהסברים, אלא פשוט לשתוק ולנסות לחוש מעט בנטל הכאב הגדול, בתקווה ובאמונה שנזכה לתחיית המתים, והיא תזכה לחבוק אותו בין זרועותיה בקרוב.

מקווה שהצלחתי לעשות סדר בסוגיה הסבוכה והמורכבת כל כך.

בהצלחה רבה!

ישראל כ.

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. והסיבה האמיתית ברגע שיתגייסו ויפתחו עינם לעולם הם לא יהיו יותר חרדים זה לא ציינת

  2. דוד היקר, תודה על הערתך.
    בא נדבר על זה ברצינות רגע.

    ראשית כל, למעשה דווקא כן ציינתי: תשובה 5 – הצבא לא מותאם לציבור החרדי.
    אז מה אם הוא אינו מותאם? הרי יש כאלו שיהיו מוכנים ללכת אליו למרות שאינו מותאם… אלא שאנו דנים על שיקולי ההנהגה, ולא על הפרט.
    שיקולי ההנהגה הם לא לשלוח את בנינו לצבא חילוני שאינו מותאם ויכול להשפיע עליהם לרעה, בדיוק כמו שהחילוניים לא היו שולחים לצבא חרדי. ובסך הכל אפשר להבין את זה, הם חוששים מההשפעה על הנוער. מי מאיתנו לא מושפע מהסביבה שלו?

    אלא שיש נקודה חשובה יותר שאתה צריך להבין;
    יש חילונים רבים שחיים באופוריה שהחרדים כל כך מצומצמים – שבו ברגע שהחילוני הנאור יגיע ויפתח להם צוהר קטן אל עולמו החופשי, הם יסתנוורו לגמרי-לגמרי, ובו ברגע יזרקו את הכיפה, יקרעו את המלבושים השחורים מעליהם ויצאו לחירות ולחיי אור וחופש, חיים שהם כלל לא מכירים ושנעלמו מעיניהם עשרות בשנים.
    ממ.. התשובה שלך אולי קצת מרמזת משהו לכיוון הגישה הזו. אני טועה?

    אז זהו, שזה לא ממש ככה.
    גם לא קרוב לזה.
    החרדים מכירים את החילוניים, הרבה-הרבה-הרבה יותר טוב ממה שהחילוניים מכירים את החרדים. חרדים רבים נחשפים באמצעם או באמצעות גורמים מתווכים לתרבות החילונית, לדעות החילוניות ולפולקלור החילוני.
    אגלה לך סוד; יש גם חרדים לא מעטים שממש בקיאים בתרבות החילונית, בטלוויזיה, בספורט ועוד (לא שכך זה אמור להיות, אך זו המציאות).
    ולמרות זאת למרבה הפלא – הם נשארים חרדים!
    לא כי הם מסכנים מצומצמים שלא יודעים מימינם לשמאלם, אלא כי הם מאמינים באמת בדרך שלהם, מודעים היטב למחירים שלה אך גם ובעיקר למעלות הגדולות שלה.

    אינני יודע אם אתה חרדי או חילוני, אך בהנחה שאינך מבקר את עצמך בתגובה – אפשר להניח שאתה לא חרדי. ומשכך אשאל:
    כחרדי – סבורני שאני מכיר את עולמך, יצא לי לבדוק אותו.
    כחילוני – האם אתה באמת מכיר את עולמי? האם בדקת פעם?
    אם לא, אתה מוזמן 🙂

    בהצלחה דוד

  3. התשובה האמיתית היא פשוטה
    ומורכבת מרובן.

    צבא העם שלנו כבר הופיע בתנ"ך
    וצריך וחייבים להתגייס.

    וכמו תמיד יש 'אבל'

    אבל בתנאי שינהלו אותו כמו בתנ"ך.
    לצערי באו יהודים יקרים ואמרו נפרוק את עול התנ"ך ונחליט מה לקחת.
    ארץ ישראל כן
    צבא כן
    מצוות רק את המגניבות והיפות שבאות לנו טוב בעין, השאר לא.

    חביבים זה לא עובד ככה.
    אגב!
    אם לא היו מקימים מדינה חילונית החרדים היו מסתדרים יופי
    שרי הצבא הטובים ביותר היו חרדים לדבר השם.
    אל תמציאו מוטציה חדשה ליהודי
    ותכפו ותטנפו ללא הפסקה
    כל החילוניות זה דבר חדש דנדש
    שחררו אותנו.
    אנחנו לא מרשמלו שצריך להתיך אותנו בכור אעלק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"אקשיבה שלום, איך אפשר לקבל עדכונים ותשובות נוספות?"

תשובה: בכל דרך שרק תרצו!

באימייל? הזינו את כתובת המייל שלכם!
בוואצאפ? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם? לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בפייסבוק? לחצו על לייק לדף!
פופאפ צ'אט
דילוג לתוכן