התפרסם בתאריך:

01/11/2019

התרחקתי מהחרדים וכעת חולם לחזור

שאלה מקטגוריה:

נותרה לי הביקורת על הציבור החרדי אבל יחד עם זאת הבנתי אותם טוב יותר הסכמתי איתם בהמון דברים.

אקצר ואומר היום אני כבר לא נער ומשתדל שלא למרוד. בפועל מבלי להיכנס להגדרות תבניתיות אני לא חושב שאני דתי אומנם אני חובש כיפה שומר שבת ואוכל כשר יש לי רגשות דתיים ואני אוהב את התורה אבל אני יושב על הגדר.

אני עדין מבולבל מרגיש שאת התשובות אני אוכל לקבל דווקא מהחרדים נכון באיזשהו מקום אני שונא אתכם (וגם קצת כועס על עצמי שאני שונא) אבל את התשובות את התיקון העצמי אוכל לערוך רק אצלכם.

אני מאוד רוצה להיות דתי ואפילו לאחרונה מעז לחלום על להיות חרדי או אדם ירא שמיים אבל אני נמצא במצב מורכב שאיני יודע מאיפה להתחיל אני עם חברה חילונית אני רוצה שנחזור בתשובה ביחד אבל אני עצמי לא סגור על עצמי מבחינת הדת

ללכת לישיבה אם לעשות זאת בצורה רצינית זה אומר להיפרד ממנה מה גם ששנה הבאה אתחיל את לימודי באוניברסיטה ואני מפחד שאשאב לתוך הישיבה ולא אלמד

אני בטוח שאתה קורא ומרגיש את הבלבול הגדול שלי אבל אין לי דרך להביע את עצמי טוב יותר מאשר כך.

אשמח לעשות סדר בדברים בצורה אנונימית

תשובה:

שלום לך, חבר יקר!

השאלה שלך באורח פלא עוררה בי חיוך ואהדה. חיוך שמשלב התפעלות כנה, והנאה מהצבעוניות שבחשיבה שלך וההתבוננות הבוגרת שלך.

ראשית כל, התובנות ששילבת בתשובה – הן תובנות שאנשים מגיעים אליהם בגיל ארבעים ומעלה. בן כמה אתה? מה עברת שהנפש של בוגרת כל כך?

שנית, הנפש הרוגשת שלך, הסוערת, הדתית מאוד בהווייתה – מרתקת. אני בטוח שאתה אדם שכיף מאוד להיות איתו, הן מצד הרגישות שלך והן מצד העניין שאתה מעורר סביבך.

המכולת של חיים

ברשותך, אשתמש במשל קטן שיסייע לי לחדד יחד איתך נקודה מסוימת, שנראה לי שכדאי שתכיר.

יש משל חדש (המצאתי הרגע) שמספר על בחור צעיר, נקרא לו חיים, שחיפש דרך כיצד לבסס את כלכלת ביתו, והחליט כי ניהול סופר-מרקט תפור עליו. הוא פשוט אוהב את זה, מתחבר לזה ורוצה את זה.

אבל אין סופר שזקוק למנהל חסר ניסיון. מה עושים?

הוא החליט לפתוח סופר משלו, למרות שלא היה לו כלום ביד. אחר חיפוש קצר הוא מצא מקום מעולה לפתיחת הסופר, שטח מסחר בשכונה צדדית ללא מכולת נוספת שבה ניתן בהחלט להצליח. הוא קיבל את המפתחות, והחל בהכנות לקראת הבאת הסחורות.

רגע, אין מדפים! מה עושים?

כמובן, קונים. אבל אין לו כסף כעת להשקיע, אז הוא טייל בכל העיר ואסף ספריות שנזרקו, שישמשו באופן זמני כמדפים. לרכישת קופה הוא נעזר בהלוואה קטנה, מקררים – אחד הוא קנה חדש ואחד יד רביעית. שם חור בקיר שנאטם עם לוח עץ מזדמן, שם מרצפת שבורה שהוא מילא בסיליקון, קיצר… אחר שהכין את הכול החל להזמין סחורות, פרסם על המכולת ועד מהרה החלו לבצע רכישות בשטף.

כעבור תקופה כבר החלו הרווחים להגיע, אך גם הבעיות… המקרר ההוא מתקלקל, המדף ההוא קרס, נזילה בפינה ההיא וקצרים במפסק ההוא, המחירים לא התעדכנו בזמן, הלקוחות התעצבנו על מבצעים שלא בתוקף ועוד.

באותו שלב, אחרי מספר חודשי רווח, למד את העבודה, הבין כיצד להזמין סחורות ובאיזו כמות, הכיר את הספקים האטרקטיביים יותר, מצא פועלים שיתפעלו את המקום וכו' – החליט לעשות ריענון על הפרויקט כולו.

הוא נעזר ביועץ כלכלי, נטל הלוואה מכובדת עם פריסה שיוכל לעמוד בה וגם להרוויח, וביצע הזמנת רכש גדולה של מדפים, עגלות וציוד, הביא איש תחזוקה שיטפל בבעיות שצצו, פיטר עובדים שהזיקו לתפקוד וקיבל אחרים.

היה קשה לו מאוד להיפטר מכלים שהוא עמל להשיג את הכסף עבורם, או שסחב על כתפיו בעמל ויזע מצדה השני של העיר, אך הוא הבין כי כעת – עליו לסדר מחדש את כל המערכת, ובצעדים מושכלים – לבחור בחלקים הטובים יותר של העסק שבנה. תהליך הריענון הזה ששיפר את העסק שלו בלי היכר, התבסס על הלמידה שהוא חווה בכל תקופת הפתיחה הבוסרית.

אפשר בהחלט לקרוא לתהליך הריענון הזה – התבגרות…

ו – נעבור לנמשל (פיהוק… 😊).

המרכולת של החיים

"האדם אינו אלא מה שרואה ושומע". במהלך חיינו אנו אוספים, במודע ושלא במודע, תובנות, לקחים והסתכלויות שונות על חיינו, וכך יוצרים את אוצר הדעות המגוון שלנו שנותן לנו כוח ואפשרות להתמודד עם משימת חיינו.

וכמו במשל, גם בחיינו יש עליות ומורדות, יש אוצרות נפש, רגשות ולקחים יקרים מפז ויש רגשות שליליים שמצטברים בליל ברירה, כחלק מכורח חיינו.

ובסופו של דבר אנו מגיעים לנקודת ההתבגרות. בנקודה זו – האדם חש מצד אחד יציבות, בהירות מרובה יותר ביחס לחלקי חייו, מצד שני – הוא רואה כי חלקים מאוצר האמונות והמחשבות שלו אינם בהכרח ה'סחורה' המוצלחת ביותר, והכלים האיכותיים ביותר.

בשלב הזה של ההתפכחות וההתבגרות, אין דבר טוב יותר שהאדם יכול לעשות לעצמו, מאשר לבצע ריענון על כל חייו. לבחון מחדש את האמונות, הדעות, הכלים שברשותו, הרגשות שמפעילים אותו ואלו שמכבים אותו, לבחון מחדש את עצמו.

לא כל בני האדם עושים זאת (ואולי אפשר גם לטעון שלא כל בני האדם מתבגרים אי פעם), אך אני סבור שרוב רובם מגיעים לכך בשלב כזה או אחר של החיים, בדרך כלל באופן מודע ולעתים באופן בלתי מודע.

וכעת לגוף שאלתך.

חתיכת מסע

משאלתך ניתן ללמוד כי במסע התבגרותך הפיזי והנפשי, חווית מסע רחב ומורכב, הרבה יותר מכל נער ממוצע. עזבת את המגזר החרדי בו גדלת, שזה לכשעצמו חוויה שמשאירה רושם משמעותי על הנפש, גם רגשית וגם תבונית.

הכרת מגזר חדש וכמעט השתלבת בו, עד לרמה שלמדת מקרוב את יתרונותיו וגם חסרונותיו (מבחינה מציאותית, אדם שדבק במגזר אחר – צריך לעבור תקופה משמעותית עד שהוא לומד את חסרונותיו).

שלל חוויות אישיות, שאלות אמוניות, אתגרים חברתיים ומשפחתיים והרבה אבק ורוח – הובילו אותך להיכן שהוא על הגדר, וכעת אתה מוצא את עצמך במעין פרשת דרכים ושואל: לאן?

את השאלה הזו, אתה כבר לא שואל כנער מתריס, אלא כאדם בוגר, מפוכח וחכם. למדת הרבה, חווית הרבה, וכעת אתה מכיר את המציאות הרבה יותר מאנשים שמבוגרים ממך גם בעשור או שניים.

לאן?…

אלוקים הוא חרדי?

ובכן, אקדים ואומר שלא אוכל בתשובה זו באמת להנחות אותך בחייך ולהורות לך באופן חד משמעי מה לעשות, אבל כן אוכל לנסות להאיר לך זוויות נוספות בפרשת הדרכים בה אתה עומד.

לשם כך אפתח בשאלה, בניסוח קצת חצוף: הקדוש ברוך הוא משתייך למגזר מסוים? אברהם אבינו, היה חרדי? משה רבינו?

התשובה היא: ברור שלא.

עלינו לעשות הפרדה ברורה מאוד בין 'חרדיות', לבין 'יהדות'. זה שני חלקים שהקשר ביניהם הוא עקיף בלבד.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי שעם ישראל יעסקו בתורה ויקיימו אותה, לא כדי שיהיו "חרדים". הקדוש ברוך הוא רוצה שנהיה יהודים, המקפידים על קלה כבחמורה.

בפעם האחרונה שבדקתי, לא ראיתי שכתוב בעשרת הדברות להיות חרדי, גם לא בחומש ואפילו לא בגמרא או במפרשים. כן כתוב – לשמור על התורה והמצוות, ולעשות הכל כדי לחנך את ילדינו לכך.

אז מה זה חרדיות?

בדורות האחרונים החל עם ישראל להתמודד עם תופעה חדשה שלא הייתה קיימת במשך אלפי שנים; החילוניות. התרבות המערבית החילונית, שהפילה חללים לאינספור מקרב שומרי התורה, הצריכה גיבוש של אסטרטגיה כדי לשמר את היהדות והדת במתכונתה.

לשם כך יצרו גדולי הדורות הקודמים אסטרטגיה. האסטרטגיה הזו הכתיבה סולם ערכים נוסף שנלווה ליהדות, צורת התנהגות מסוימת וסדר חיים מסוים.

מאפייני החרדיות הבולטים הם: הסתגרות והתבדלות מהעולם החיצוני בכדי להימנע מהשפעותיו, ציות לגדולי הדור המכוונים את דרכו, העמדת לימוד התורה כממלא את תוכן חיי המעשה של הגברים (ישיבה קטנה, גדולה ולאחר החתונה – כולל, המכילים לימודי קודש בלבד) תוך הסתמכות על האישה כמפרנסת.

כיום, ניתן להוסיף למכלול גם חלקים שכלולים בשמירת הדת עצמה, כמו אדיקות דתית והקפדה על ההלכה, צניעות וכו' – שהם כן חלק מהיהדות (ואולי זו הוכחה שהאסטרטגיה הצליחה).

כמובן, שניתן לומר שהאסטרטגיה הזו הצליחה מעל למשוער, ובסופו של דבר – שמירת היהדות בקרב הציבור החרדי היא כנראה הטובה ביותר. עם זאת, לא מן הנמנע שהיו גם מחירים לאסטרטגיה הזו, ולא בטוח שהיא פתרון מושלם, כמו שלא בטוח שיש בכלל פתרון מושלם.

אך כלל הנראה, החרדיות הוכיחה את עצמה כפתרון הטוב ביותר, וכאסטרטגיה הטובה ביותר, לשימור היהדות וחיי התורה.

ומה איתך?

זה הזמן לציין, שבחור כמוך שעבר מה שעבר, ראה מה שראה וחווה כל כך הרבה – אולי צריך לבחון את הסוגייה הזו של חרדיות במבט מעמיק ומתבונן יותר. להחליט מה אתה לוקח איתך ומאמץ, מה באופן חלקי ומה כלל לא.

לשם כך עליך להגדיר לעצמך סדרי עדיפויות ומטרות בחיים. מה הכי חשוב לך? מה פחות? מה המטרות שלך?

אחרי שתערוך רשימת מטרות, עליך לנסות ולדרג אותן (כתבתי על כך בהרחבה כאן). מה חשוב יותר ומה פחות. כך תוכל לבחון מה יוכל להשתלב יחד, ומה יצטרך להידחות מפני החשוב ממנו. לדוגמה, חשוב לך לעשות רצון ה', וכן לממש את מטרתך בעולם, וחשוב לך גם ליצור בסיס כלכלי בטוח לעצמך. האם המטרות סותרות? האם אפשר לשלב ביניהן?

כעת, בעומדך על פרשת דרכים – עליך לעשות זאת בשום שכל, והייתי בהחלט ממליץ – אל תעשה זאת לבד.

עשה לך רב

אני מעריך מאוד את העובדה שפנית לאקשיבה, כדי לקבל מענה בהתחבטות שלך. אך חשוב שתדע כי זה לא מספיק. אני לא מכיר אותך באופי שלך, ומלבד השורות שכתבת אין לי עליך מידע נוסף. ממילא, לא אוכל להמליץ לך האם לפנות למגזר מסוים, האם לבחור במסלול חיים מסוים, כשכל הנתונים אינם גלויים לפני.

אני הייתי ממליץ לך לחפש רב, ובמקרה של – כדאי שזה יהיה רב מומחה. לא הכוונה בהכרח לרב עם זקן לבן וארוך, אבל כן למישהו מבוגר דיו שעוסק במקרים דומים לשלך, ויש לו מספיק חכמה וניסיון כדי לראות לטווח רחוק ולסייע לך לקבל החלטה מושכלת.

האם נכון לך לחזור לגמרי לציבור החרדי? האם נכון לך לוותר על לימודים באוניברסיטה? כלל לא בטוח. יתכן מאוד שהתשובה האמיתית תפתיע אותך.

בכל מקרה, טוב שהתעוררת לשאול, וחשוב להבין כי השלב בו אתה נמצא הוא משמעותי וחשוב מאוד במהלך חייך, זהו שלב סיום ההתבגרות ובמידה מסוימת – התחלה של חיים חדשים, בוגרים ונבונים יותר, מתוך בחירות אמיתיות והבנת המציאות לאשורה.

אם תרצה, אוכל להמליץ בחום על רב כזה, חכם מאוד אך עם רוח צעירה ופנים מאירות, שלדעתי יוכל להיפגש איתך, אולי גם עם חברה שלך, לשוחח בנחת ובאריכות ולהבין את מכלול ההתלבטויות שלך. אני חושב ששיחה כזו תוכל להאיר את עיניך בכיוונים נוספים ולהוביל אותך להחלטה נכונה שתסייע לך בהווה ובעתיד.

בינתיים, אאחל לך שתמצא את הנתיב הנכון לחייך, ואת הבחירות הטובות שנכונות בשבילך.

בהצלחה, חבר.

ישראל כ.

[email protected]

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן